ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אוסאף זיתון נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד הנשיא אלכס קוגן
נציג עובדים: מר דניאל אמזלג
התובעת: אוסאף זיתון
ע"י ב"כ עוה"ד אניס קיס

-
הנתבעת: מדינת ישראל
ע"י פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)

פסק דין

לפנינו תביעתה של גב' אוסאף זיתון (להלן: "התובעת"), תושבת כפר נחף, בגין החלטת משרד החינוך להעבירה בהליך של העברה יזומה עקב צמצומים, מבית ספר יסודי "אלעין א" בכפר נחף שבו היא לימדה במשך כ-11 שנים, לבית ספר יסודי "כאמל סעדה" בכפר שעב, החל משנה"ל תשע"ט (החל מיום 1.9.2018).

התובעת מבקשת בתביעתה להורות על ביטול ההעברה, שנעשתה לטענתה שלא כדין, משיקולים זרים ולא על פי נהלי משרד החינוך, ועל השבתה לעבודתה בבית הספר אלעין בכפר נחף. בנוסף, מבקשת התובעת לפסוק לטובתה פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין נזק לא ממוני שנגרם לה כתוצאה מההעברה היזומה.

רקע עובדתי – שאינו שנוי במחלוקת

התובעת ילידת שנת 1978 ותושבת כפר נחף.

לתובעת רישיון הוראה בהתמחות הגיל הרך, וכן היא בעלת תואר בהוראה.

התובעת מועסקת על ידי המדינה-משרד החינוך (להלן: "המדינה" או "הנתבעת"), למעלה מ-14 שנים. במשך 11 שנים, ועד לשנת 2018, הועסקה התובעת כמורה לגיל הרך בבית ספר "אלעין" בכפר נחף (להלן: "בית הספר").

מבין המורות לגיל הרך שהועסקו בבית הספר, הועסקה גם המורה גב' ענעאם עבאס, שהינה אחייניתה של סגנית מנהלת בית הספר (להלן: "המורה האחיינית"). כפי שעלה בתיק זה ועל כך לא היתה מחלוקת בין הצדדים, מעולם לא התקבל אישור להעסקת שתי המורות קרובות המשפחה (סגנית המנהלת והאחיינית שלה) ממנהלת המחוז במשרד החינוך. רק במהלך ההליך בבית הדין ובעקבותיו, הועברה האחיינית מבית הספר בשנה"ל התש"פ 2020-2019 בשל האיסור על העסקת קרובי המשפחה.

עוד עלה במהלך ההליך, ועל כך הוגשה גם הודעה לבית הדין מטעם המדינה ביום 26.5.2020, כי מנהלת בית הספר, גב' מנאל אעמר (להלן: "המנהלת") לא דיווחה כנדרש למשרד החינוך על קרבת המשפחה בין סגנית המנהלת לבין המורה האחיינית על אף שהן מועסקות שתיהן בבית הספר במשך שנים. עניין זה לרבות תביעתה של התובעת הובא לידיעתה של מנהלת המחוז, ד"ר אורנה שמחון, ובעקבות זאת המנהלת זומנה לשימוע במסגרת הליך משמעתי בהתאם לסעיף 31 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963.

לקראת שנה"ל תשע"ט (2019-2018) - שנה לפני שהועברה המורה האחיינית לבית ספר אחר - הוחלט על העברה יזומה של התובעת לבית ספר בכפר שעב, המרוחק כ-30 ק"מ מכפר נחף, למרות התנגדותה של התובעת. הליך ההעברה היזומה של התובעת התנהל כדלקמן:

ביום 6.6.2018 קיבלה התובעת זימון לשימוע לפני העברה יזומה לבית ספר אחר, בשל צמצום תקן שעות עבודה של מורות לשפה הערבית, בפני מפקחת בית הספר, ד"ר מרתא סולימאן (להלן: "המפקחת"). התובעת התייצבה לישיבת השימוע אך התנגדה לקחת בו חלק מאחר שטענה שהיא כלל אינה מורה לשפה הערבית, אלא מורה לגיל הרך. בפרוטוקול השימוע צוין כי השימוע נדחה "בשל נפילת טעות טכנית בזימון בנושא מקצוע ההעברה".

ביום 11.6.2018 קיבלה התובעת ממנהלת בית הספר זימון לשימוע חדש, בטרם העברה יזומה לבית ספר אחר בשל "צמצום תקן בגיל הרך".

ביום 14.6.2018 התקיימה ישיבת השימוע בפני דר' מרתא סולימאן - מפקחת בית הספר. התובעת התנגדה להעברתה לבית ספר אחר. בפרוטוקל השימוע נכתב כך: "תגובת המורה אני מתנגדת, אני מרגישה שייכות לבית הספר אני מובילה פרויקטים בבית הספר. כמובן אני ברשימה מספר 2 בטבלת התעדוף".

בין הצדדים מחלוקת לגבי דברים נוספים שלטענת התובעת היא אמרה בישיבת השימוע ושלטענתה לא נרשמו בפרוטוקול, כגון ציון עובדת קרבת המשפחה בין המורה האחיינית לבין סגנית המנהלת.

בהמשך לישיבת השימוע, ביום 19.6.2018 או בסמוך לכך, קיבלה התובעת מכתב ממר ג'מאל כבישי, מנהל תחום כ"א בהוראה לשכת מחוז צפון במשרד החינוך (להלן: " מר כבישי") בעניין "העברה יזומה לקראת שנה"ל תשע"ט". במכתב זה צוין כי התובעת מועמדת להעברה יזומה למוסד חינוכי אחר, עקב "צמצום תקן" בבית הספר.

ביום 28.6.2018 התקבל אצל מר כבישי ערר שהגישה התובעת באמצעות בא-כוחה על ההחלטה על העברתה היזומה לבית ספר אחר. במסגרת ערר זה טענה התובעת באמצעות בא-כוחה בין את הטענות הבאות: יש מורים בבית הספר בעלי ותק קטן משל התובעת ויש להעדיף את העברתם על פני התובעת; מורים אחרים בבית הספר בגיל הרך אינם בעלי הסמכה או התמחות בגיל הרך ויש להעדיף את העברתם על פני התובעת; בבית הספר מועסקות מורות שיש ביניהן קרבת משפחה ומן הראוי להביא בחשבון שיקול זה על פני שיקולים אחרים בהעברה היזומה.

בעקבות הגשת הערר זומנה התובעת לישיבת שימוע בערר בפני מפקח מחוז צפון מגזר ערבי במשרד החינוך, מר אחמד בדראן (להלן: "מר בדראן") וביום 17.7.2018 התקיימה בפניו ישיבת השימוע.
ניתן לראות, כי כבר בכתב הערר מיום 28.6.18 שהתקבל אצל מר כבישי,טען ב"כ התובעת באופן מפורש לגבי העסקה של מורות ביניהן יש קרבת משפחה בתוך בית הספר זאת בניגוד לדין כשנטען באופן מפורש שבעת ששוקלים את מי להעביר מבית הספר יש כמובן לתת משקל ראוי להפריד בין קרובות המשפחה באותו בית ספר.
על אף שגם באותו שימוע מיום 17.7.18 שהתקיים בפני מר אחמד בדראן – מפקח מחוז צפון מגזר ערבי נרשם בפרוטוקול השימוע באופן הברור ביותר מפיו של ב"כ התובעת "... יש להעדיף ניוד מורים שיש להם קרבת משפחה ויש טענה שיש עובדי הוראה בעלי קרבת משפחה בהתמחות גיל רך ...". משרד החינוך לא טיפל בזמן אמת בבעיית קרבת המשפחה באותו בית ספר בין האחיינית לבין סגנית המנהלת למרות שהיו לו כל כך הרבה הזדמנויות לעשות זאת, הן במהלך חודש אוגוסט 2018 וגם בסמוך מכן לאחר פתיחת שנת הלימודים עת שהתברר, כי בפועל לא היה כל צורך לצמצם כיתות לגיל הרך באותו בית ספר.

ביום 27.8.2018 התובעת קיבלה הודעה על שיבוץ לשנה"ל תשע"ט בבית ספר יסודי ע"ש כאמל סעדה בישוב שעב. שוב ניתן לראות כיצד משרד החינוך מודיע באופן טכני לתובעת על העברתה לבית ספר אחר ללא שום התייחסות או נימוק כלשהו לטענה שיש בבית הספר יסודי "אלעין א'" קרבת משפחה בין מורות.

בגין החלטה זו הגישה התובעת ביום 30.8.2018 בקשה לסעדים זמניים ולמתן צו ארעי במעמד צד אחד, כנגד החלטת המדינה על העברתה של התובעת לבית ספר אחר.

בנוסף הגישה התובעת תביעה עיקרית, וביום 8.11.2018 הגישה את כתב התביעה המתוקן שלפנינו.

התובעת החלה את שנה"ל תשע"ט כמורה בכיתה א' בבית הספר שעב, אך לא התייצבה לעבודה בימים הראשונים לחודש ספטמבר 2018, בשל חופשת מחלה.

ניהול ההליך בבית הדין

ביום 30.8.2018 נדחתה בקשת התובעת למתן צו ארעי במעמד צד אחד.

ביום 4.9.2018 התקיים דיון בבקשה לסעדים זמניים, בסופו ביקשה התובעת למחוק את הבקשה לסעדים זמניים.

כאמור ביום 8.11.2018 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן, בעקבות מסמכים/פרטים נוספים שהתבררו במהלך ההליך הזמני בבית הדין.

ביום 27.1.2019 הגישה הנתבעת כתב הגנה.

בתיק זה התקיימו שני דיונים מוקדמים: ביום 14.3.2019 וביום 27.6.2019.

מטעם התובעת הוגשו תצהיר עדותה הראשית, ותצהיר עדות ראשית מטעם בעלה של התובעת, מר קאסם זייתון (להלן: "מר זייתון").

מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מנהלת בית הספר ושל מר כבישי.

דיון הוכחות התקיים ביום 6.5.2020, במהלכו נשמעו עדויותיהם של כל המצהירים כאמור.

הצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב.

טענות הצדדים

טענות התובעת

לטענת התובעת, העברתה היזומה נבעה משיקולים בלתי עניניים של מנהלת בית הספר. כלל לא היו צמצומים במספר התלמידים או הכיתות בגיל הרך בשנה"ל תשע"ט, אלא מצבת התלמידם בכיתות הגיל הרך (כיתות א' ו-ב') דווקא עלה מ-131 תלמידים ל-139 תלמידים, והעברתה היזומה נבעה למעשה מרצון מכוון לפגוע בתובעת.

הליך השימוע לפני העברה יזומה שנערך לה, נעשה למראית עין ולווה בהתעלמות מוחלטת מכל טענותיה בשימוע, ונעדר שקיפות ומסירת מידע ומסמכים לתובעת, כך שלא ניתנה לה הזדמנות אמיתית להתגונן בשימוע.

לטענת התובעת היא היתה צריכה לקבל עדיפות על פני שתי מורות אחרות בבית הספר להישאר בבית הספר ולא להעבירה:

לטענת התובעת, היה על המדינה להעביר את המורה האחיינית שהועסקה שלא כדין בשל קרבת המשפחה, וכך נמנעת היתה העברתה של התובעת.

התובעת מפנה לתקנון שירות עובדי הוראה שלטענתה חל על העברה יזומה שקובע נוסחה לקביעת הניקוד המשוקלל שעל פיו ידרגו את המועמדים להעברה. לפי נוסחה זו, לתובעת 13 נקודות ולא 12.5, כך שמורה אחרת בבית הספר לגיל הרך, גב' מנאל עותמאן (להלן: "המורה עותמאן") שזכתה לטענת המדינה לניקוד 12.5 – היתה צריכה להיות מועברת מבית הספר ולא התובעת.

לטענת התובעת, כבר לפני הפגישה שהתקיימה ביום 6.6.2018, היא העלתה בפני המנהלת את הטענה שיש שתי מורות – המורה האחיינית והמורה עותמאן, שהן בעדיפות להעברה על פניה. יומיים לאחר השימוע הראשון שהתקיים ביום 6.6.2018, המנהלת ערכה ישיבה בנוכחות עשר מורות שזומנו לשימוע לפני העברה יזומה ואמרה שהן יכולות בשימוע לסרב להעברה בשימוע אך אין צורך לדבר על קרבת המפשחה (בין האחיינית לבין סגנית המנהלת). המנהלת הכחישה שבאותה ישיבה היא אמרה למורות שלא להעלות בפני המפקחת את נושא קרבת המשפחה וטענה שהיא ערכה את הישיבה הזו מאחר שהמורות כעסו על הכוונה להעברות יזומות, והיא ביקשה להרגיע אותן.

לטענת התובעת, היא העלתה את הטענות לגבי קרבת המשפחה גם בישיבת השימוע ביום 14.6.2018 אך הדברים לא נרשמו בפרוטוקול.

עוד טוענת התובעת, כי ההחלטה על ההעברה היזומה נמסרה לה עם ההודעה על השיבוץ בבית הספר בכפר שעב ביום 27.8.2018, וזאת בניגוד לתקנון שירות עובדי הוראה שקובע כי הודעה על העברה יזומה צריכה להימסר למורה לא יאוחר מיום 30.6.

בכתב התביעה ביקשה התובעת מבית הדין "להורות על החזרת התובעת להוראה בבית ספר אלעין בכפר נחף, באותם התנאים בהם הועסקה לפני העברתה לבית הספר בשעב". בסיכומים טוענת התובעת, כי לאור אילוצי התקציב של משרד החינוך והטענה כי אין משרה תקנית פנויה בבית הספר, סעד ההשבה לבית הספר שהיא מבקשת מותנה בקיומה של משרה פנויה לגיל הרך. הסעד נוסח במסגרת הסיכומים כך: "להורות על החזרת התובעת להוראה בבית ספר אלעין בנחף, באותם התנאים בהם הועסקה לפני העברתה לבית הספר בשעב, וזאת ככל שתתפנה משרה פנויה לגיל הרך". לטענת התובעת סעד זה לא מקנה לה יתרון על פני מועמדים אחרים, משום שנקודת הזמן הרלוונטית שלגביה יש לערוך השוואה אל מול מועמדים אחרים היא מועד ההחלטה על העברה יזומה, אז היא היתה במינוי קבוע ועדיפה על כל מועמד חיצוני אחר.

בנוסף מבקשת התובעת להורות לנתבעת לשלם לה פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין עגמת נפש ונזק נפשי שנגרמו לה.

טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת העברתה היזומה של התובעת נעשתה משיקולים פדגוגיים ומקצועיים ולא משיקולים זרים, ובהתאם לנוהל העברה יזומה עקב צמצומים לשנת הלימודים תשע"ד-תשע"ה, אשר עודכן ביום 13.6.2017 והוא הנוהל המחייב, ולא כטענת התובעת – תקנון שירות עובדי הוראה. ההעברה נעשתה גם באישור ובתיאום עם הסתדרות המורים.

עקב גירעון בשעות תקן בגיל הרך בבית הספר וביטול שעות פיצול בגיל הרך בכל בתי הספר היסודיים לרבות בכפר נחף, בשנה"ל הקודמת תשע"ח, היה צורך לטפל בגרעון נוסף בשעות תקן בגיל הרך באמצעות העברה יזומה של מורים.

לפי כללי התעדוף שבנוהל העברה יזומה, מבין המורות לגיל הרך בבית הספר, התובעת והמורה עותמאן היו בעלות ציון משוקלל זהה 12.5, והתובעת נבחרה מביניהן להעברה יזומה על בסיס השיקולים הבאים: המורה עותמאן שימשה כמרכזת שכבה של הגיל הרך כשנתיים, והינה בעלת ותק של שנה יותר מהתובעת בבית הספר וחוו"ד של המנהלת (נספח א' לתצהיר המנהלת).
לטענת המדינה בסיכומים, התובעת עמדה בראש רשימת התעדוף בהתאם לנוהל העברות יזומות מאחר שאינה ממלאת תפקיד בבית הספר (מעבר להיותה מורה) ומשכך אין לה עדיפות על פני מועמדים אחרים. לכן ביום 6.8.2018 נשלח למורה עותמאן מכתב ביטול העברה יזומה. לטענת המדינה, הסמכות להחליט על העברה יזומה מסורה למר כבישי והמפקחת רק המליצה.

אשר למורה האחיינית טענה הנתבעת בכתב ההנגה, כי לא היה ידוע לנתבעת על קרבת המשפחה עד למועד ההחלטה על ההעברה היזומה, וכי התובעת העלתה טענה זו רק בשלב השימוע בערעורה ביום 17.7.2018 ולאחר המועד האחרון להעברות יזומות (30.6).

גם אם התובעת לא היתה מועברת בהעברה יזומה לקראת שנה"ל תשע"ט (2019-2018) היא היתה מועברת בהליך העברה יזומה בשנה שלאחר מכן, שנה"ל תש"פ (2020-2019) לאור סגירת כיתה בשכבת הגיל הרך בבית הספר בנחף, שכן הכשרתה ושיבוצה הם הוראת הגיל הרך.

לטענת הנתבעת לא נפל פגם בהליכי השימוע שנערכו לתובעת: ישיבות השימוע נערכו בלב פתוח ונפש חפצה, תועדו בפרוטוקולים אשר נמסרו לתובעת שהתובעת חתמה עליהם, נוכחותו של נציג ההסתדרות המורים לאורך כל הליך השימוע מעידה על כך שההליך נעשה ללא פגם, המנהלת הסבירה לתובעת את מצבו הגרעוני של בית הספר; התובעת ידעה את הכללים ואת מיקומה ברשימת התעדוף של המורים; במסגרת הערעור הוסבר לתובעת ולבא כוחה את נוסחת התעדוף.

אשר לשאלות בית הדין בהחלטה מיום 22.7.2020 טוענת המדינה כדלקמן:

מדוע עם העברתה של האחיינית לבית ספר אחר, לא הוחזרה התובעת למשרתה בבית הספר אלעין בכפר נחף? בשנה"ל תש"פ (2020-2019) נסגרה עוד כיתה בשכבת הגיל הרך בבית הספר בנחף.
האם נשקל שיבוצה/החזרתה של התובעת למשרתה בבית הספר אלעין בכפר נחף בשנת הלימודים הקרובה תשפ"א (1.9.20)? נכון ליום הגשת הסיכומים, 24.8.2020 לקראת שנה"ל תשפ"א מצבו של בית הספר בנחף עדיין גרעוני ומשכך לא ניתן להחזיר את התובעת לשם. בכל מקרה ככל שהתובעת חפצה לחזור לבית הספר עליה להגיש בקשה להעברה כמו כל עובד הוראה אחר ובקשתה תיבחן בהתאם לנוהל העברות, שיבוצים והשלמות משרה במגזר הערבי.
כמה כיתות אמורות להיפתח בשנת הלימודים הקרובה תשפ"א בבית ספר זה תוך פירוט מספר כיתות א' שאמורות להיפתח – לטענת הנתבעת, בשנה"ל נפתחו 19 כיתות. הנתבעת לא ציינה כמה מתוכן הן גיל הרך (כיתות א' ו-ב').

מדוע במצב שבו שתי המורות לכאורה בעלות ניקוד זהה, הוחלט על העברה יזומה של התובעת ולא של המורה השנייה, גב' עותמאן, ומה היו אותם "שיקולים מקצועיים" להם טוענת המנהלת בסעיף 8 לתצהירה ומהם אותם "עניינים פדגוגיים" להם טוען מר כבישי בסעיף 17 לתצהירו? לטענת הנתבעת מאחר שהתובעת אינה ממלאת תפקיד בבית הספר מעבר להיותה מורה אין לה עדיפות על פני מועמדים אחרים.

אשר לאפשרות יישומו של הסעד שאותו מבקש ב"כ התובעת בסיכומים "להורות על החזרת התובעת להוראה בבית ספר אלעין בנחף, באותם התנאים בהם הועסקה לפני העברתה לבית הספר בשעב, וזאת ככל שתתפנה משרה פנויה לגיל הרך" , בכפוף לכללי השיבוץ ולכל דין, ובשים לב לאפשרות החזרתה של התובעת בשנה"ל הבאה, תשפ"א 2021-2020, לבית הספר בכפר נחף – לטענת המדינה מדובר בהרחבת חזית אסורה, מכיוון שסעד זה לא נתבקש במסגרת כתב התביעה ויש לדחותו. בנוסף מדובר בבקשה למתן עדיפות על פני עובדי הוראה אחרים במערכת אשר מהווה פתח להפליה בהעדפתה של התובעת על פני עובדי הוראה אחרים הממתינים לתורם.

דיון והכרעה

סלע המחלוקת בין הצדדים נסוב על השאלה האם החלטת הנתבעת להעביר את התובעת לבית ספר אחר במסגרת הליך העברה יזומה בשל צמצומים, התקבלה כדין.

בטרם נפנה לבחינת החלטת המדינה על ההעברה היזומה של התובעת, נזכיר, כי הלכה מושרשת מקדמת דנא בשיטתנו המשפטית היא, כי בית הדין (או כל ערכאה שיפוטית) לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעת הרשות המנהלית המוסמכת, שהיא הגורם המקצועי וברשותה הכלים הרלוונטיים לקבלת החלטות, כל עוד לא חרגה מסמכותה על פי דין. בית הדין איננו ערכאת ערעור על החלטות הרשות המנהלית והוא לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, כל עוד פעולת הרשות, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו בגדר סמכותה על פי דין, באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בהגינות ובתום לב.

התערבות בית הדין בהחלטת משרד החינוך על העברה יזומה של מורה לבית ספר אחר תיעשה רק על פי העילות המוכרות במשפט המינהלי, ואם יוכח כי ההחלטה התקבלה בחריגה מסמכות, או תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או שיש בה שיקולים זרים או חוסר סבירות קיצוני.

נקדים אחרית לראשית ונציין כי לאחר שעיינו בכלל התשתית הראייתית שהוצגה בפנינו ולאחר ששמענו את התיק העיקרי ואת כלל העדים אנו סבורים כי נפל פגם בהליך השימוע שנערך לתובעת ובקבלת ההחלטה על הבחירה דווקא בתובעת להעברה יזומה. עם זאת לא מצאנו לנכון להשיב את התובעת לעבודה בבית הספר בכפר נחף תוך מתן עדיפות דווקא לתובעת על פני מורים פוטנציאליים אחרים. להלן נימוקינו.

האם העברת התובעת לבית ספר אחר בשל צמצום תקן בגיל הרך בשנה"ל תשע"ט היתה מוצדקת?

לטענת המדינה בכתב ההגנה, ההעברה היזומה של התובעת בשנה"ל תשע"ט נדרשה כתוצאה מירידה בשעות הוראה בבית הספר בשל צמצום במספר התלמידים בשנה"ל תשע"ט וביטול שעות הפיצול בגיל הרך. במהלך ההליך התברר, כי בשנה"ל תשע"ט פחת מספר התלמידים בכיתות ו' ולא בגיל הרך-כיתות א'-ב'. מר כבישי אישר בעדותו כי מספר הילדים בכיתות בגיל הרך בבית הספר עלה משנה"ל תשע"ח לשנה"ל תשע"ט מ-131 ל-139 תלמידים.

בסיכומים אישרה המדינה כי בשנה"ל תשע"ט מספר הכיתות בגיל הרך לא צוצמצם כפי שהיה צפוי, לאחר שנפתחה במפתיע כיתה ב' נוספת לאחר תחילת שנה"ל "מאחר ותלמיד אחד שהיה אמור לעלות לכיתה ג' נשאר בכיתה ב'". המדינה טענה כי עדיין היה עודף מורות לגיל הרך בשל ביטול 15 שעות פיצול החל משנה"ל תשע"ט.

לא השתכנענו כי בשנה"ל תשע"ט היתה סיבה מוצדקת להעברה יזומה של התובעת כמורה לגיל הרך, מטעמים של צמצומים בתקן של מורות בגיל הרך. בשנת הלימודים שבה הועברה התובעת (תשע"ט) דווקא היתה עלייה במספר התלמידים בכיתות הגיל הרך, ולא נסגרו כיתות הגיל הרך באותו בית ספר יסודי "אלעין א'" בכפר נחף. רק שנה לאחר מכן, בשנת תש"פ לאחר שהתובעת הועברה נסגרה כיתה א'. אשר להפחתת שעות הפיצול - לא ברור האם הפחתה זו הצדיקה קיצוץ בתקן מלא של התובעת ביחס להיקף משרתה של התובעת. נתונים אלה לא הובאו לפנינו.

לטענת המדינה, לא ניתן היה להחזיר את התובעת לבית הספר מאחר שהכיתה נפתחה לאחר תחילת שנה"ל, והשעות שנוספו לא תאמו את היקף משרתה של התובעת. ואולם, גם בשנה"ל תש"פ לא הושבה התובעת לבית הספר. אומנם נסגרה כיתה א', אך האחיינית, שהינה מורה לגיל הרך, הועברה לבית ספר אחר בשל האיסור על קרובי משפחה ללא אישור מתאים.

גם בשנה"ל הנוכחית, תשפ"א, למרות הגירעון הנטען על ידי המדינה – דווקא נוספה בבית הספר מורה לגיל הרך ששבה משבתון. בסיכומיה ציינה הנתבעת, כי בשנה"ל הנוכחית תשפ"א "... בית הספר בנחף עומד על גירעון של 40 שעות רגילות. חלק מהגירעון נובע מהעובדה שמורה לערבית שהיא גם בעלת הסמכה לגיל הרך חוזרת משבתון, ויש מחויבות להשיבה לבית הספר בהתאם לסעיף 6ד לנוהל העברה יזומה".

גם אם היה צורך בהעברה יזומה של מורה לגיל הרך בשל צמצומים לקראת שנה"ל תשע"ט, אנו סבורים כי נפל פגם בהחלטה להעביר דווקא את התובעת:

נפל פגם בהעדפת העברת התובעת בהליך של העברה יזומה על פני מורים אחרים לגיל הרך

האם כטענת התובעת, שתי מורות אחרות היו בעלות עדיפות לניוד בהליך של העברה יזומה על פני התובעת – המורה האחיינית בשל קרבת משפחה לסגנית מנהלת בית הספר, והמורה עותמאן בשל ניקוד משוקלל נמוך משל התובעת?

טענות התובעת בדבר עדיפות להעברת המורה האחיינית לבית ספר אחר על פני התובעת

שנים רבות הועסקו בבית הספר שתי מורות בעלות קרבה משפחתית, סגנית מנהלת בית הספר והאחיינית שלה וזאת ללא אישור כנדרש ובניגוד לדין. רק לקראת שנה"ל תש"פ [ובעקבות ההליך המשפטי דנן] המורה האחיינית הגישה בקשה למנהלת המחוז במשרד החינוך לקבל אישור חריג להעסקתה למרות קרבת משפחה, אך לא התקבל אישור חריג להעסקה. האחיינית הועברה מבית הספר, בשל קרבת המשפחה, רק בשנה"ל התש"פ 2020-2019. וגם זאת נעשה רק בעקבות ניהול הליך משפטי זה.

המנהלת הודתה בתצהירה כי עבדה יחד עם סגנית המנהלת האחיינית שנים רבות אך "לא חשבה שיש בעיה". המנהלת הודתה בעדותה בבית הדין שידעה על קרבת המשפחה אך לא חשבה שצריך להעביר בגלל זה ושיש עדיפות להעברת קרובת משפחה על פני קריטריונים אחרים.

לטענת המנהלת, התובעת לא אמרה דבר על העסקת האחיינית במסגרת השימוע שנערך לה לפני המנהלת והמפקחת. אנו מקבלים את גרסת התובעת שנמצאה אמינה בעינינו, כי לאחר שקיבלה את הזימון הראשון לשימוע וכן במסגרת הפגישה בינה לבין המנהלת והמפקחת ביום 6.6.2018 טענה התובעת כי יש להעדיף את העברת האחיינית על פניה בשל קרבת המשפחה לסגנית מנהלת בית הספר, וכי בהמשך כינסה המנהלת לפגישה את כל המורים שמועמדים להעברה יזומה וביקשה מהם לא לומר דבר בפני המפקחת בעניין קרבת המשפחה בין האחיינית לסגנית המנהלת.
ונשאלת כאן השאלה, כלום דר' מרתא סולימאן – מפקחת בית הספר לא ידעה שהמורה ענעאם עבאס היא אחיינית של סגנית מנהל בית הספר בו הן עובדות שנים רבות יחדיו?

למרות זאת, המנהלת לא העבירה לגורמים במשרד החינוך את טענות התובעת כי יש להעדיף את העברת האחיינית על פניה. מר כבישי העיד כי לא ידע על קרבת המשפחה, ושהמנהלת היתה צריכה לעדכן אותו אך לא עשתה זאת. יש לציין את עדות מר כבישי בעניין זה לפיה, כל מנהל שנכנס לתפקיד מקבל הנחיה שאסור להעסיק קרובי משפחה ללא אישור חריג. כבישי מעביר הדרכות בעניין זה, וכלשונו, "אין מצב" שהמנהלת לא ידעה שאסור להעסיק מורים קרובי משפחה ללא אישור חריג. המנהלת טענה שלא ידעה שזה לא חוקי ושזה מצב טבעי בכל בתי הספר במגזר הערבי.
ניתן לראות, כי כבר בכתב הערר מיום 28.6.18 שהתקבל אצל מר כבישי,טען ב"כ התובעת באופן מפורש לגבי העסקה של מורות ביניהן יש קרבת משפחה בתוך בית הספר זאת בניגוד לדין, כשנטען באופן מפורש שבעת ששוקלים את מי להעביר מבית הספר יש כמובן לתת משקל ראוי להפריד בין קרובות המשפחה באותו בית ספר.
משרד החינוך לא נתן שום החלטה או התייחסות לטענה זו של קרבת המשפחה על אף שגם באותו שימוע מיום 17.7.18 שהתקיים בפני מר אחמד בדראן – מפקח מחוז צפון מגזר ערבי נרשם בפרוטוקול השימוע באופן הברור ביותר מפיו של ב"כ התובעת "... יש להעדיף ניוד מורים שיש להם קרבת משפחה ויש טענה שיש עובדי הוראה בעלי קרבת משפחה בהתמחות גיל רך ...".
עינינו הרואות שלמרות שב"כ התובעת טען מפורשות הן בערר שהוגש למר כבישי ביום 28.6.18 והן בפרוטוקול השימוע בערר מיום 17.7.18 לגבי קרבת המשפחה באותו בית ספר וציין מפורשות, כי במצב דברים בו שוקלים על העברת מורה, יש ודאי ליתן משקל לחובה בהפרדת קרבת המשפחה בין המורות בתוך בית הספר, לצערנו משרד החינוך בחר בזמן אמת שלא להתייחס לטענה זו ולטייח את נושא קרבת המשפחה תוך שהוא מודיע באופן לקוני לתובעת ביום 27.8.18 על שיבוצה בבית ספר אחר.

מהודעת המדינה כאמור על ההליך המשמעתי שהתקיים למנהלת עולה, כי האינפורמציה שהועברה מהנהלת בית הספר למחוז במשרד החינוך, למר כבישי, לא היתה מדויקת ולא נמסר להם אודות קרבת המשפחה האסורה. מר כבישי העיד כי אם המנהלת או המפקחת היו מדווחות למשרד החינוך על העסקת קרובות משפחה בבית הספר, מנהלת המחוז היתה מעבירה את האחיינית לבית ספר אחר.
לא ניתן כל הסבר מדוע הטענה שהועלתה כבר בכתב הערר שהוגש למר כבישי ביום 28.6.18 לגבי קרבת המשפחה באותו בית ספר ולאחר מכן הועלתה גם בשימוע עצמו של הערר מיום 17.7.18 לא זכתה אפילו לא להתייחסות מינימלית בזמן אמת וכיצד במצב דברים זה יכול משרד החינוך לטעון, כי לא הועברה לגורמים הרלוונטים במשרד החינוך, האינפורמציה בדבר קרבת המשפחה באותו בית ספר.
כפי שצויין קודם לכן, קשה לנו לראות מצב שדר' מרתא סולימאן – מפקחת בית הספר לא ידעה שבאותו בית ספר עובדות משך השנים מורה וסגנית המנהלת שהן קרובות משפחה.

עוד העיד מר כבישי, כי אם התובעת היתה מעלה בפניו את עובדת קרבת המשפחה בין המורות כבר בחודש יוני הוא היה מבטל את ההעסקה של האחיינית קרובת משפחה ואז התובעת היתה נשארת בבית הספר. עינינו הרואות, שגם לאחר שנושא קרבת המשפחה באותו בית ספר צויין מפורשות באותו ערר מיום 28.6.18 שהתקבל אצל מר כבישי ואף צויין מפורשות בפרוטוקול השימוע באותו ערר מיום 17.7.18, גם אז בזמן אמת אף גורם במשרד החינוך לא פעל בנוגע לקרבת המשפחה והדברים "החלו לזוז" בהקשר זה רק לאחר שהתיק הנוכחי הגיע בבית הדין לשלבים מתקדמים של התדיינות.

הנה כי כן, בזמן אמת, טענות התובעת לא נשמעו ולא נשקלו, למרות שהן בעלות משקל משמעותי לצורך קבלת ההחלטה להעברה יזומה של התובעת באותה עת.

בפרוטוקול ועדת הערר בפני מר בדראן, נספח ט' לתצהיר התובעת, הועלתה טענה של ב"כ התובעת שיש מורה עם קרבת משפחה שאותה צריך להעדיף להעביר. מר כבישי טוען שרק אז זה נודע לו, ביולי, וכבר אי אפשר היה להעביר בשלב הזה כי לפי הנהלים צריך להעביר עד 30.6.

אלא שמר כבישי הצהיר, כי ערר התובעת על החלטת בית הספר על העברתה היזומה לבית ספר אחר התקבל אצלו ב-28.6 קרי, עוד במהלך חודש יוני. בערר זה העלתה התובעת בין היתר את הטענה שיש להעדיף להעביר את קרובת המשפחה על פניה. מכאן, שהיתה אפשרות באותו מועד לבדוק את טענת התובעת בדבר עדיפות להעברת קרובת המשפחה על פניה. אלא שזאת, לא נעשה וטענת התובעת לא קיבלה התייחסות. בפרוטוקול ישיבת השימוע מיום 17.7.2018 צוין כי מר בדראן התייחס לטענה זו של התובעת ואמר כי "יבדק עניין של קרבה משפחתית", אך בפועל – טענה זו של התובעת לא קיבלה התייחסות עניינית לאורך כל הליך ההעברה היוזמה שלה.

לסיכום נקודה זו: העסקתה של האחיינית מבלי שהמנהלת דיווחה על כך למשרד החינוך וללא אישור מתאים, נעשתה על תקן של מורה לגיל הרך – שבגין חוסר לכאורה בתקן הזה בבית הספר הועברה התובעת לבית ספר אחר. המדינה לא התייחסה בזמן אמת, לקראת שנה"ל תשע"ט, לטענות התובעת בעניין זה ועל כך שיש להעדיף את העברת האחיינית לבית ספר אחר על פני העברת של התובעת.

טענות התובעת להעדפת העברה יזומה של המורה עותמאן על פניה

אין מחלוקת בין הצדדים כי תעדוף המורים לצורך העברה יזומה נעשה על פי חישוב הוותק המשוקלל שנקבע על סמך שני מרכיבים – ותק כולל וותק מוסדי (שלפיו יוזמנו עובדי הוראה לשימוע לפני העברה יזומה עקב צמצומים). הצדדים חלוקים מהי הנוסחה לחישוב הוותק המשוקלל:
לטענת המדינה, חל נוהל העברה יזומה עקב צמצומים מיום 12.3.2014 שעודכן ביום 13.6.2017 (להלן: "נוהל העברה יזומה") שצורף כנספח ב' לכתב ההגנה, לפיו לוותק הכולל ניתן משקל של 50% ולוותק מוסדי ניתן משקל של 50% . לטענת המדינה זהו הנוהל המחייב.
לטענת התובעת, לא חל נוהל העברה יזומה שאליו מפנה המדינה. התובעת טוענת כי הנוסחה הנכונה היא שלוותק הכולל משקל כפול לעומת הותק המוסדי, דהיינו 2/3 לותק כולל ו– 1/3 לוותק המוסדי, ומפנה בעניין זה לתקנון שירות עובדי הוראה שצורף כנספח י"ג לכתב התביעה המתוקן .

אנו סבורים כי הדין שחל בעניין זה הוא כטענת המדינה, אשר מעוגנת בתצהיר עדותו הראשית של מר כבישי, לפיה הנוהל המחייב הוא נוהל העברה יזומה ועל פיו נוהג משרד החינוך בחישוב הוותק המשוקלל. יש לציין כי בתקנון שירות עובדי הוראה כלל לא מצוינת נוסחה לחישוב הוותק המשוקלל. בכתב התביעה המתוקן מפנה התובעת ל"חוזר מנהל האגף הבכיר לכוח-אדם בהוראה התשס"ב 2002", אשר בתוקף עד סוף שנת הלימודים תשס"א.

מכאן, שלא נפל פגם בנוסחה שנלקחה בחשבון על ידי הנתבעת בעת חישוב הציון המשוקלל של התובעת והמורה עותמאן ואנו מקבלים את עמדת המדינה כי הציון המשוקלל של שתי המורות היה זהה.

אשר לאופן ביצוע תעדוף המורים להעברה יזומה מבית הספר - המנהלת הסבירה בעדותה, כי היא עורכת תעדוף של מחסור בשעות לפי מקצועות לפי גיל, ושולחת את הרשימה למפקחת. המפקחת מבצעת תעדוף של המורים מכל מקצוע/שכבת גיל שנרשמו בטבלה שהמנהלת העבירה לה (לפי הנוסחה כאמור בנוהל העברה יזומה), ולפי טבלת התעדוף שביצעה המפקחת, המנהלת מזמנת את המורים לשימוע בפני המפקחת. לטענת המנהלת, היא לא מחליטה איזה מורים יוזמנו לשימוע לפני העברה יזומה.

לטענת המדינה, לאחר ביצוע התעדוף על ידי המפקחת נמצא כי התובעת והמורה לגיל הרך גב' עותמאן, הן בעלות ניקוד זהה-12.5 , וכי הבחירה בהעברת התובעת נבעה מ"שיקולים מקצועיים" ו"עניינים פדגוגיים". בסיכומים הסבירה המדינה שלתובעת לא היתה עדיפות על פני מורות אחרות משום שלא היה לה תפקיד נוסף בבית הספר מעבר להוראה.

לאחר שעיינו במסמכים ובתצהירים בתיק ושמענו את עדי המדינה, לא השתכנענו כי נימוקים מקצועיים נקלחו בחשבון בעת בחירת התובעת להעברה היזומה על פני המורה עותמאן, ואלו גם לא נמסרו לתובעת כנדרש בנוהל.

ההחלטה על בחירת התובעת להעברה יזומה התקבלה עוד לפני זימונה לשימוע, לפני שנשמעו טיעוניה, ורק לאחר מכן גיבו את ההחלטה שכבר התקבלה בחוות דעת, מקצועית לכאורה, של המנהלת. כל זאת, מבלי שזימנו את המורה עותמאן לשימוע, מה שמלמד שכלל לא נשקלה העברתה לבית ספר אחר. (ראה פירוט המועדים בסעיף 67 לפסק דין זה).

המדינה מפנה לעדות של מר כבישי, וטוענת, כי מר כבישי הוא שקיבל את ההחלטה על ההעברה היזומה ביום 19.6.2018 (נספח ד' לכתב התביעה המתוקן) על סמך פרוטוקול השימוע מיום 14.6.2018 והמפקחת היא גורם ממליץ בלבד (סעיף 76 לסיכומים מטעם המדינה).

בעדותו הסביר מר כבישי שלפני חתימתו על ההחלטה הוא מוודא שההליך היה תקין, בכך שבודק שאכן מדובר בצמצום תקן ושהזימון נעשה בהתאם לכללי התעדוף. מר כבישי התייחס לכך בעדותו כך: "ב-14.6 אומרת לי המפקחת שאלה היו השיקולים, אני שם, מאשר, חותם על זה ואני מבקש להדפיס לי מכתב למורה ולעלות את זה למנהלת המחוז לקבלת, לאישור שלה. אני לא יודע מה עוד אני יכול לעשות."

כבר עתה נדגיש, כי לא סביר בעינינו, כי המפקחת, שהיא לטענת המדינה ולטענת מר כבישי הגורם שקיבל לכאורה את ההחלטה להמליץ על העברת התובעת לבית ספר אחר - לא מסרה תצהיר עדות ראשית מטעם המדינה ולא התייצבה לחקירה נגדית, על מנת להסביר מדוע דווקא התובעת נבחרה על פני המורה השנייה.

המנהלת טענה בעדותה שההחלטה לבחור בתובעת על פני המורה עותמאן התקבלה בשיחה בעל-פה בינה לבין המפקחת, והיא התבקשה להעלות על הכתב את שהוחלט ביניהן, והיא עשתה זאת במכתב מיום 16.7.2018.

מכל מקום, במכתב המפקחת למר כבישי על ההחלטה להמליץ על העברה יזומה של התובעת נכתב בכותרת תאריך 6.6.2018, כאשר השימוע נעשה רק ביום 14.6.2018, והחלטת מר כבישי כאמור נשלחה לתובעת ביום 19.6.2018. חוות דעת המנהלת נכתבה כחודש לאחר מכן ביום 16.7.2018. כלומר, ההחלטה על העברת התובעת התקבלה כבר לפני 6.6.18, וחוות הדעת שלכאורה עליה התבססה ההחלטה, ושלא היתה מונחת כלל בפני מר כבישי בטרם קיבל את ההחלטה - נכתבה רק למעלה מחודש לאחר מכן.
מתעורר כאן קושי ממשי בהתנהלות משרד החינוך שסימן מלכתחילה ומראש את המטרה על העברת התובעת לבית ספר אחר.
כיצד ביום 6.6.18 יודעת המפקחת להמליץ בפני מר כבישי על העברה יזומה דווקא של התובעת ולא של המורה עותמאן אם השימוע לתובעת נעשה רק ביום 14.6.18 בעוד שחוות דעתה של המנהלת, אשר המליצה על העברתה של התובעת, נכתבה למעלה מחודש לאחר מכן ביום 16.7.18?

לטענת המדינה לתובעת לא ניתנה עדיפות על פני המורה עותמאן או מורה אחרת מאחר שהיא אינה ממלאת תפקיד נוסף בבית הספר מעבר להיותה מורה. טענה זו לא נמסרה לתובעת בזימונים לשימוע לפני העברה יזומה, וגם לא במהלך ישיבות השימוע או בהחלטות שהתקבלו בעניינה, ולא התאפשר לה בשום שלב להתייחס לטענה זו.

מצאנו סתירה בעדויות מטעם המדינה, לגבי השאלה האם המורה עותמאן זומנה לשימוע גם כן, בשלב שבו לכאורה התלבטו את מי להעביר – את התובעת או את המורה עותמאן. בעוד מר כבישי העיד כי היא כלל לא זומנה לשימוע, מנגד, המנהלת העידה כי המורה עותמאן כן זומנה לשימוע. דברי מר כבישי בעדותו כי המורה עותמאן לא זומנה לשימוע מחזקת את המסקנה כי ההחלטה על העברתה של התובעת התקבלה מראש, כטענת התובעת.
משרד החינוך התבסס בהחלטתו להעביר את התובעת בהעברה יזומה על חוות דעתה של המנהלת, אלא שהמנהלת פעלה כאן מתוך שיקולים לא עניינים. עובדה זו היתה ברורה או היתה צריכה להיות ברורה למשרד החינוך כבר במהלך חודש אוגוסט 2018 ודאי בחודש ספטמבר 2018 אז קיימנו בבית הדין את הדיון בבקשה לסעד זמני ביום 4.9.18. באותו מעמד היה על משרד החינוך לתקן את המעוות ולא ליתן למחדל מסווה של תקינות.

פגמים בשימוע

ממסמך זימון התובעת לשימוע מיום 11.6.2018, פרוטוקול ישיבת השימוע שנערכה לתובעת בפני המפקחת ביום 14.6.2018 וההחלטה של מר כבישי על העברה יזומה מיום 19.6.2018 - עולה כי לא נמסרו לתובעת הנימוקים שעומדים ביסוד הכוונה וההחלטה להעביר אותה - טענות התובעת בדבר העדפת מורות אחרות על פניה לא נדונו והתובעת לא קיבלה הסבר מדוע היא ולא מורה אחרת נבחרה להעברה יזומה. גם טענות המדינה בסיכומיה על כך שלא היתה לתובעת עדיפות על פני מורות אחרות מאחר שלא היה לה תפקיד נוסף בבית הספר – לא נמסרו לתובעת בטרם השימוע.

המדינה טוענת בסיכומיה כי לתובעת תרומה משמעותית ב"תקלה" שלא היה ידוע למשרד החינוך על הקרבה המשפחתית בכך שלא העלתה טענות אלה בישיבות השימוע שקוימו לה. אלא שאנו מקבלים את עדותה של התובעת שנמצאה אמינה בעיננו, כי היא העלתה את עניין הקרבה המשפחתית כבר לפני השימוע הראשון בפני מנהלת בית הספר.
כפי שצויין קודם לכן, קשה לנו להאמין שמעבר למנהלת בית הספר, עצם קרבת המשפחה באותו בית ספר בין אחת המורות לבין סגנית המנהלת שעבדו יחד משך שנים לא היה ידוע לגורם נוסף במשרד החינוך לרבות מפקחת בית הספר דר' מרתא סולימאן.

אנו סבורים כי נפלו פגמים באופן קבלת ההחלטה על העברתה היזומה של התובעת: ההחלטה התקבלה על ידי המנהלת ולא על ידי המפקחת בלבד, עוד בטרם זומנה התובעת לשימוע ביום 6.6.2018, כאשר הנימוקים הפדגוגיים לכאורה לא נמסרו למר כבישי ולא נשקלו על ידו, אלא הועלו על הכתב כחודש לאחר מכן לאחר שכבר ההחלטה התקבלה. טענות התובעת בפני המנהלת והמפקחת בדבר העסקתה של האחיינית של סגנית מנהלת בית הספר ללא אישור חריג להעסקת קרובי משפחה והעדפת העברתה של האחיינית לבית ספר אחר גם לא הועברו לגורמים במשרד החינוך ונשמרו בסוד בתוך כתלי בית הספר. גם טענות התובעת בדבר העברתה של המורה השנייה גב' עותמאן שנמצאה עם ניקוד זהה לשל התובעת כלל לא נשקלו.

עדכון הנוהל מיום 13.6.2017 קובע כי התאריך האחרון למשלוח הודעות על העברות יזומות עקב צמצומים הינו 30.6 של אותה שנה. התובעת קיבלה את ההודעה ממר כבישי ביום 19.6.2018, כלומר, במסגרת הזמן בהתאם לנוהל ולפני יום 30.6, ובכך לא נפל פגם.

הסעד המבוקש

לו גרסת המדינה בדבר קרבת המשפחה האסורה היתה נפרשת בבית הדין כבר בהליך הזמני ואם היינו יודעים באותו מעמד על כל המחדלים של משרד החינוך, כפי שפורטו לעיל, אזי בסבירות גבוהה היה ניתן צו מניעה שמשאיר את התובעת כמורה בבית הספר ומונע את ההעברה היזומה באותו שלב. שהרי מר כבישי העיד, כי לו המנהלת היתה מדווחת על קרבת המשפחה, היו מעבירים את האחיינית לבית ספר אחר. אלא שבאותה עת שנדון ההליך הזמני עדי המדינה לא הודו דבר בנוגע לקרבת המשפחה וגם לא על העובדה שלבסוף לא נסגרה כיתה א' באותה שנה.

לטענת המדינה, הסעד המבוקש על ידי התובעת בנוסחו בסיכומים מהווה הרחבת חזית ויש לדחותו. בקשר לפסיקת סעד שלא נתבע בכתב התביעה, הלכה היא, כי ככלל, בית המשפט לא יעניק לתובע סעד שלא התבקש בכתב התביעה, וכי "דרך המלך לקבלת סעד שלא נתבקש מלכתחילה היא תיקון התובענה". בהמשך לכך קבעה הפסיקה, כי רק בהתקיים נסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט לחרוג מן הכלל, ולפסוק סעד גם אם לא התבקש, ומבלי שתוקנו כתבי הטענות, וזאת בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: "הסעד נובע ישירות מן הסעד המקורי שהתבקש; כל העובדות והראיות הדרושות להענקת הסעד נתבררו בפני בית-המשפט ומאפשרות לו להכריע לגבי הסעד הנוסף; הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת, מחייבים את מתן הסעד אף שלא נתבקש".

הסעד המבוקש לצו החזרה לעבודה על בסיס פינוי תקן בבית הספר נובע מן הסעד המקורי להשבה לעבודה בבית הספר. עם זאת, אנו סבורים כי אף שנפל פגם בהעברתה היזומה של התובעת, אין בנסיבות העניין הצדקה להורות על החזרתה לבית הספר על בסיס תקן פנוי תוך מתן עדיפות מראש לתובעת על פני עובדי או עובדות הוראה אחרים. מדובר בבקשה לצו רחב מידי שעשוי להביא בעתיד להעדפה בלתי הוגנת ובניגוד לדין של התובעת על פני עובדים אחרים. אנו לא יכולים כעת לדעת ולחזות מה תהיינה בעתיד הנסיבות של מורות אחרות ונוספות ולכן סעד זה שמבקש ב"כ התובעת הוא רחב מידי ואין בידינו לפסוק אותו.

לסיכום

במחוזותינו ישנו עודף ניכר של מורות וגננות במגזר הערבי, כך שהביקוש עולה בהרבה על ההיצע של התקנים הפנויים.

על כל תקן פנוי נאבקות מורות וגננות רבות וחלק ניכר ממאבקים אלו מגיעים מדי שנה גם לפתחו של בית דין זה.

במצב דברים לפיו יש הרבה יותר מורות וגננות מתקנים פנויים מלאכת השיבוץ המוטלת על משרד החינוך היא מורכבת והיא חייבת להיעשות באופן ענייני ושיוויוני בעובדי ההוראה הכל על פי כללים ברורים שימנעו העדפות לא תקינות וקידומים לא ענייניים של כל מיני מקורבים ובעלי קשרים.

ככל שנרפה מהכללים, כך ייפתח כאן פתח לתופעה שלילית של העדפות לא ענייניות בשיבוצי מורות/גננות.

תחילה רצו במשרד החינוך להעביר את התובעת לבית ספר אחר בשל צמצום תקן שעות עבודה של מורות לשפה הערבית (על כך היא זומנה לשימוע ביום 6.6.18). משהתברר למשרד החינוך, כי התובעת כלל אינה מורה לשפה הערבית אלא מורה לגיל הרך, זימנו אותה בנימוק של שיקולים פדגוגיים ומקצועיים עקב גרעון בשעות תקן בגיל הרך בבית הספר.
אך לאחר ששמענו ראיות בתיק, לא רק שלא השתכנענו, כי בשנת הלימודים תשע"ט היתה סיבה מוצדקת כלשהי להעברה יזומה של התובעת כמורה לגיל הרך מטעמים של צמצום בתקן של מורות לגיל הרך, אלא שבשנת הלימודים הנ"ל היתה דווקא עליה במספר ילדי הגיל הרך באותו בית ספר. (ראה סעיף 46 לפסק דיננו זה).
התובעת ציינה מפורשות בכתב הערר שהתקבל אצל מר כבישי ביום 28.6.18, כי יש בעיה של קרבת משפחה בין מורות שעובדות בבית ספרה, היא ציינה עובדה זו מפורשות גם בשימוע שהתקיים בערר ביום 17.7.18 בפני מר אחמד בדראן. מנהלת בית הספר ודאי ידעה על קרבת המשפחה בין המורה לבין סגנית המנהלת ודומה בסבירות גבוהה שגם דר' מרתא סולימאן – מפקחת בית הספר ידעה זאת.
היתה כאן הזדמנות טובה להסדיר את בעיית קרבת המשפחה כך שבמקום להעביר את התובעת לבית ספר אחר היו מעבירים את המורה ענעאם עבאס – אחייניתה של סגנית המנהלת, לגביה לא התקבל מעולם אישור להעסקת קרבת משפחה. אלא שבמשרד החינוך בחרו במקום לפתור בעיה זו, לראות בעובדת שהיא התובעת כמי שעוררה את נושא קרבת המשפחה כעובדת שהיא הבעיה בפני עצמה.
משרד החינוך בחר שלא להתייחס לטענת התובעת בעניין קרבת המשפחה, לטייח נושא זה תוך שהוא מודיע לתובעת באופן לקוני ביום 27.8.18 על שיבוצה בבית ספר אחר.

ואם לא די בכל אלו, הרי שהמפקחת ממליצה ביום 6.6.18 למר כבישי על העברה יזומה של התובעת, זאת בעוד שהשימוע לתובעת נעשה רק ביום 14.6.18, דהיינו קודם המפקחת ממליצה ורק לאחר מכן מתקיים השימוע. החלטתו של מר כבישי על העברתה של התובעת נשלחת לתובעת ביום 19.6.18 כשחוות הדעת של המנהלת של בית הספר עליה התבססה כביכול החלטתו של מר כבישי לגבי העברה, נכתבה כחודש לאחר מכן רק ביום 16.7.18. דהיינו קודם מקבלים את ההחלטה ורק לאחר מכן כותבים את חוות הדעת.
יש כאן סימון מלכתחילה ומראש את המטרה על העברת התובעת לבית ספר אחר. (ראה סעיף 67 לפסק הדין).

נתגלתה לפנינו תמונה עגומה של התנהלות לא ראויה במשרד החינוך.
זה לא שיש כאן מצב שכבר בהליך הזמני ראו במשרד החינוך את המחדל וניסו לתקנו, אלא בתיק זה ניסה משרד החינוך ליתן למחדליו מסווה של תקינות.
בדיון הראשון שקיימנו בבית הדין ביום 4.9.18 עת שנדונה הבקשה למתן סעדים זמניים אז ודאי וודאי היה ידוע לכל הגורמים הרלוונטים במשרד החינוך, כי באותו בית ספר ישנה קרבת משפחה בין מורה לגיל הרך לבין סגנית המנהלת ובפועל אם קודם לכן סברו שתיסגר כיתה לגיל הרך באותו בית ספר הרי שכבר אז באותו מעמד או זמן קצר לאחריו היה ברור שלא רק שלא נסגרה הכיתה לגיל הרך אלא מספר ילדי הגיל הרך באותו בית ספר עלה, ניתן היה וצריך היה לתקן את המעוות אך משרד החינוך במקום זאת בחר ליתן למחדליו ולשיקולים הלא עניינים של המנהלת (ובסבירות גבוהה לשיקולים הלא ענייניים גם של המפקחת דר' מרתא סולימאן שמשום מה לא הגישה תצהיר ולא התייצבה לדיון) מסווה של תקינות.

נדרש לא מעט אומץ מצידה של התובעת שעובדת במשרד החינוך להתקומם ולעורר את המחדלים בהתנהלותו של המעסיק שלה תוך שהיא יוצאת נגד הארגון בו היא עובדת.
התובעת לא הסכימה לשתוק ולמרות שהיא בעמדה מוחלשת מההנהלה בכלל וממנהלת בית הספר בפרט עוררה באומץ בנחרצות ובזמן אמת את מחדלי המעסיק לרבות נושא הקרבה המשפחתית בבית הספר. אך כל זה לא עזר לתובעת – משום שהיא כבר סומנה.

במבחן התוצאה של תיק זה, משרד החינוך העביר מורה ללמד מבית ספר אחד לבית ספר אחר בו בזמן שמורה אחרת בבית ספר בו עבדה התובעת היא אחיינית של סגנית המנהלת.

עם זאת, בשים לב לפגמים שמצאנו הסעד הראוי הנו פיצוי כספי. בהתחשב בכלל הנסיבות והשיקולים, לרבות העובדה שהתובעת לא פוטרה מעבודה אלא ממשיכה לעבוד בנתבעת בבית ספר אחר, אנו סבורים כי הפיצוי הראוי בנסיבותיו של מקרה זה הינו 70,000 ₪.

סוף דבר

בסופו של דבר – התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת:

פיצוי בסך 70,000 ₪ (ברוטו).
הוצאות המשפט, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

הנתבעת תבצע את התשלומים בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ' אלול תש"פ, 09 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

דניאל אמזלג
נציג עובדים

אלכס קוגן – שופט


מעורבים
תובע: אוסאף זיתון
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: