ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סולימן מקלדה נגד המוסד לביטוח לאומי :

בפני: כבוד השופט אסף הראל
נציג ציבור (עובדים) מר דב אייזיק
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף מרקו

התובע:
סולימן מקלדה
ע"י ב"כ: עו"ד ד' ברק

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: מ' אבירם

החלטה

הסוגיה הדורשת הכרעה בהחלטה זו היא האם – כטענת התובע – נפילתו על הקרקע ביום 10.6.2018, על יד שמאל כשכף היד פתוחה, אירעה לאחר שירד מההסעה במפעל כשהיה בדרכו ברגל לביתו. יש לשים לב כי ככל שתתקבל טענת התובע, אזי הנתבע אינו חולק שיהיה מקום לראות בכך אירוע תאונתי בעבודה מכוח החזקה הקבועה בסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) (דברי באת כוח הנתבע בעמ' 2 לפרוטוקול).

על התשתית העובדתית הבאה לא היתה מחלוקת. בהתאם לתשתית עובדתית מוסכמת זו, בתקופה הרלוונטית הועסק התובע על ידי מפעל כרמל פרינטר באזור התעשייה קיסריה (להלן – המפעל). ביום 10.6.18 חזרו התובע ורעייתו מנסיעה לחו"ל לבאטומי, גאורגיה. הביקור בבאטומי אורגן על ידי המפעל ויש לראות בו כפעילות נלוות לעבודה. בחזרה ארצה מבאטומי, הוסעו המשתתפים באירוע מנתב"ג למפעל, ובמפעל עלו התובע ורעייתו להסעה מהמפעל לדליית אל כרמל. ביום 10.6.18 נפל התובע על יד שמאל, כאשר כף היד פתוחה. חצי שעה לאחר הנפילה עמד התובע בקשר עם רופא המשפחה, ד"ר איגור פלוטקין.

שמענו את עדותו של התובע. מטעמו של התובע העידו גם רעייתו עפאף (להלן – עפאף); בנו אלון (להלן – אלון); יורם תירם, ממונה בטיחות במפעל (להלן – תירם); יעקב ספיר, מנהל המחלקה שבה עבד התובע במפעל (להלן – ספיר); ושושי רשף, חשבת השכר במפעל (להלן – רשף).

לאחר שנתנו את דעתנו לכלל טענות הצדדים ולכלל ראיות שהוצגו בפנינו , באנו לכדי מסקנה כי התובע עמד בנטל השכנוע להראות כי הנפילה ביום 10.6.2018 אירעה לאחר שירד מההסעה מהמפעל כשהיה בדרכו ברגל לביתו.

חשוב לשים לב כי לא היו עדים לתאונה. אף רעייתו של התובע, עפאף, לא טוענת כי ראתה את נפילתו של התובע. גם בנו של התובע, אלון, לא טוען כי היה עד לאירוע התאונתי (עדות עפאף בעמ' 10 לפרוטוקול; עדות אלון בעמ' 11 לפרוטוקול). בנוסף, המיניבוס אשר הסיע את התובע ואת רעייתו הביתה, עזב את המקום בעת שהתובע נפל, כך שלא היו עדים לאירוע מתוך המיניבוס (עדות עפאף בעמ' 10 לפרוטוקול; הודעת התובע לחוקר הנתבע – מוצג נ/2 – שורות 23-24). עצם העובדה שלא היו עדים לאירוע התאונתי לא אמורה לפעול לחובת התובע. התובע, עפאף ואלון לא ניסו להציג בפנינו מצג שווא לפיו עפאף או אלון היו עדים לאירוע התאונתי. עצם העובדה שלא נעשה ניסיון להציג מצג שכזה יש בה לחזק את אמינות גרסת התובע.

גרסתו של התובע היא כי נפל על הקרקע, לאחר שירד מהמיניבוס ונטל מתא המטען שלו שקיות ושתי מזוודות. המיניבוס הוריד את התובע ורעייתו בכביש פנימי אשר הסתעף מהכביש הראשי, ומוביל לביתו של התובע (מוצגים ת/1 – ת/2). המרחק בין מקום הירידה מהמיניבוס ועד לביתו של התובע היה 30-40 מ'. התובע החל ללכת ובחלוף 2-3 צעדים נפל על הקרקע (סעיף 4 לתצהיר התובע; עדות התובע בעמ' 6-7 לפרוטוקול; הודעת התובע לחוקר הנתבע – מוצג נ/2 – בשורות 16-20).

מאחר ואין עדים לתאונה, אנו ניצבים בפני עדות יחידה של בעל דין, היינו התובע עצמו. יש לבחון כעת את הראיות השונות שהוצגו בפנינו על מנת שניתן יהיה להגיע למסקנה האם הצליח התובע לעמוד בנטל השכנוע.

ביום האירוע התאונתי, לאחר שהתובע נפגע, הוא פנה לבית חולים כרמל על מנת לקבל שם טיפול. בדרכו לשם צלצל התובע לממונה עליו, ספיר, וסיפר לו כי הוא נמצא בדרכו לבית החולים וכי נפל בזמן שירד מההסעה לאחר החזרה מהנופש (עדות התובע בעמ' 8 לפרוטוקול; עדות ספיר בעמ' 11-12 לפרוטוקול). מצאנו לייחס משקל ניכר לגרסתו של ספיר. מדובר במי שהוא ממונה על התובע ואין לו אינטרס להציג מצג שווא. מגרסתו עולה כי התובע סיפר לו בזמן אמת גרסה שעולה בקנה אחד עם הגרסה שהתובע טוען לה בהליך כאן. עצם העובדה שהגרסה ניתנה בסמוך לאירוע התאונתי, כשהתובע נמצא בדרכו לבית החולים כדי לקבל טיפול רפואי, מביאה למסקנה שמדובר בגרסה שיש ליתן לה משקל לא מבוטל , בין היתר מאחר ולא מדובר בגרסה כבושה.

הוכח בפנינו כי בזמן אמת לא סבר התובע שהאירוע התאונתי מהווה פגיעה בעבודה. התובע הסביר כי נודע לו לראשונה שאותו אירוע תאונתי יכול להחשב פגיעה בעבודה רק לאחר מספר ימים כאשר שוחח עם ממונה הבטיחות במפעל, תירם. תירם הוא זה שעדכן את התובע כי האירוע תאונתי יכול להחשב פגיעה בעבודה ובעקבות זאת הפיק תירם לתובע טופס ב.ל. 250 (עדות התובע בעמ' 7 לפרוטוקול; עדות תירם בעמ' 12 לפרוטוקול). גרסתו של התובע מקובלת עלינו. ראשית, היא זוכה לחיזוק מגרסתו של תירם. שנית, מדובר בגרסה הגיונית שהרי התובע איננו משפטן ואין לצאת מנקודת מוצא כי היה מודע בהכרח לחזקת תאונת העבודה הקבועה בסעיף 80(1) לחוק.

גרסתו של התובע היתה עקבית. הן בטופס התביעה שהוגש לנתבע; הן בהודעתו לחוקר הנתבע; והן בבית הדין – חזר התובע על אותה גרסה לפיה נפל על הקרקע לאחר שירד מההסעה וכשהיה בדרך לביתו. יש לדחות את טענת הנתבע כי נמצאו סתירות בגרסאות התובע. אנו סבורים כי הסתירות עליהן מצביע הנתבע אינן מהותיות. כך, למשל, בטופס ב.ל. 250 שהונפק לתובע על ידי תירם ביום 24.7.2018 נרשם "לטענת העובד עם חזרתו מחו"ל במסגרת נופש מפעלי ירדתי מהסעה לקחתי את התיק ונפלתי". בטופס תביעה לתשלום דמי פגיעה שהוגש לנתבע ביום 26.8.2018 ומולא על ידי רשף נרשם באשר לתיאור הפגיעה "בחזרה מנופש חברה ירד מההסעה ובעת שהוריד את המזוודה מעד ונפל על כתף שמאל". נכון הדבר כי התובע העיד שנפל על הקרקע לאחר שסיים להוציא את המזוודות מתא המטען של המיניבוס, ולאחר שהמיניבוס עזב את המקום. חרף זאת לא מצאנו שהגרסאות בטופס ב.ל. 250 ובטופס התביעה שהוגש לנתבע עומדות בסתירה לגרסת התובע. יש לזכור כי מדובר בשני מסמכים שלא מולאו על ידי התובע אלא מולאו על ידי שני אנשים שונים, לאחר ששמעו את גרסת התובע, ובנסיבות אלו בהחלט יכול להיות שיש לייחס את ההבדלים הקלים בגרסאות לנסיבות שבהן מולאו שני טפסים אלו. ממילא יש לזכור כי אף לגרסת התובע הנפילה היתה זמן קצר לאחר הורדת המזוודות מהמיניבוס, כך שאין בטופס ב.ל. 250 או בטופס התביעה שהוגש לנתבע כדי להפחית מהמשקל שיש לייחס לגרסת התובע בהליך כאן.

נכון שהתובע מסר בהודעתו לחוקר הנתבע כי המיניבוס הוריד אותו ואת רעייתו בכביש הראשי (מוצג נ/1 – נ/2 שורות 15-16). גרסתו בפנינו היתה כי המיניבוס הוריד אותו ואת רעייתו בכביש המסתעף מהכביש הראשי ומוביל לביתו (סעיף 3 לתצהיר התובע; עדותו בעמ' 6 לפרוטוקול; עדות עפאף בעמ' 10 לפרוטוקול). לטעמנו לא מדובר בסתירה מהותית אשר יש בה כדי להביא לדחיית גרסת התובע. הכביש עליו נפל התובע מסתעף מהכביש הראשי. המיניבוס הוריד את התובע ואת רעייתו באמצע דרך הגישה, היינו כשלא היו במרחק ניכר מהכביש הראשי ולאור זאת אין לראות בגרסת התובע לחוקר הנתבע כסתירה המפחיתה ממשקל גרסתו של התובע בהליך כאן.

אנו לא סבורים שהמסמכים הרפואיים עומדים בסתירה לגרסת התובע. טרם שנעבור לבחון את המסמכים עצמם יש לזכור כי האנמנזה הרפואית, אף שיש לייחס לה משקל ניכר, איננה בהכרח ראיה מכריעה. כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו.

ביום התאונה שוחח התובע בטלפון עם רופא המשפחה וזה רשם "לפני חצי שעה נפל על יד שמאל על כף יד פתוחה" (עדות התובע בעמ' 7-8 לפרוטוקול). זוהי אנמנזה שותקת. היא לא תומכת בגרסת התובע וגם לא שוללת אותה. באותו יום פנה התובע בשעה 18:29 לחדר מיון של בית חולים כרמל ושם נרשם "לדברו טרם פנייתו למיון נפל בבית ונחבל בכתף שמאל". אנו דוחים את טענת התובע כי מסר לרופא בבית החולים שנפל בדרכו לביתו וכי הרופא שגה ברישום שעשה עת רשם שהתובע נפל בביתו (סעיף 6 לתצהיר התובע; עדות התובע בעמ' 7 לפרוטוקול). לא הוכח בפנינו כי הרופא שרשם את הדברים בחדר המיון בבית חולים כרמל טעה ברישום. לאור זאת אנו קובעים כי התובע אמר לרופא שנפל בביתו. חרף זאת אנו לא סבורים כי מדובר באנמנזה סותרת ויש לדחות את טענת הנתבע בעניין זה . הטעם לכך הוא שהוכח בפנינו, כפי שכבר קבענו לעיל, כי בעת שאירע האירוע התאונתי לא ידע התובע כלל כי מדובר באירוע שיכול להחשב כפגיעה בעבודה. בנסיבות אלו לא נראה בעינינו בלתי סביר שהתובע יספר לרופא בבית החולים כי נפל בביתו, תוך שהוא מתכוון לכך שנפל בסביבת הבית. ממילא, לצורך הטיפול הרפואי, לא היתה רלוונטיות לשאלה האם התובע נפל בתוך הבית או בכביש הגישה לבית. יש ליתן את הדעת כי התובע לא מסר לרופא בבית החולים כי נפל במפעל או במקום אחר אשר מרוחק מכביש הגישה לבית.

הנתבע הפנה להפניה לרפואה יועצת מיום 15.8.2018 שהוציא ד"ר פלוטקין, שם מופיעים רישומים שראשיתם מיום האירוע התאונתי שאירע ביום 10.6.2018. נכון הדבר כי בכל אותם רישומים רפואיים המשתרעים עד יום 15.8.2018 לא הזכיר התובע כי האירוע התאונתי קשור לעבודה. אלא שבכך אין להביא למסקנה כי גרסת התובע בפנינו איננה נכונה. שני טעמים לכך. האחד, בימים הראשונים שלאחר האירוע התאונתי, עד שהתובע שוחח בטלפון עם ממונה הבטיחות תירם, לא ידע כלל התובע כי האירוע התאונתי יכול להחשב לאירוע תאונתי בעבודה. בנסיבות אלו לא היה כל מקום לצפות ממנו למסור לרופא כי מדובר באירוע הקשור לעבודה. השני, אף לאחר שידע התובע כי האירוע התאונתי יכול להחשב אירוע תאונתי בעבודה, לא מצאנו כי היתה רלוונטיות רפואית כלשהיא להזכיר בפני הרופא את החזקה המשפטית הקבועה בסעיף 80(1) לחוק לפיה נפילה בדרך לבית היא אירוע הקשור לעבודה.

לא הוכח בפנינו כי הנפילה של התובע על גבי כביש הגישה לביתו נבעה מגורמים שאינם קשורים לדרך. התובע הציג בפנינו תמונות של דרך הגישה לבית עליה נפל (מוצגים ת/ - ת/2). מדובר בכביש אספלט סלול אשר יש בו מהמורות וכן טלאי אספלט. לא מדובר בכביש חלק. אף שהתובע לא ידע לומר בזמן אמת מה הסיבה לנפילתו (ראו הודעתו לחוקר הנתבע – מוצג נ/2 – שורות 20-22) שוכנענו כי הדרך היתה משובשת ודי בכך לספק הסבר סביר לנפילתו של התובע אשר קשור לתנאי הדרך.

אשר על כן אנו קובעים כי ביום 10.6.2018 נפל התובע על הקרקע, בכביש גישה שהוביל לביתו, לאחר שירד מהסעה מהמפעל. נפילתו היתה על יד שמאל כשכף היד פתוחה. מדובר באירוע תאונתי בעבודה (סעיף 80(1) לחוק).

עד יום 1.11.2020 יודיע הנתבע האם קיימת מחלוקת רפואית.

לצדדים מוקנית תוך 15 ימים מעת שתומצא להם החלטה זו, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, כי תינתן להם רשות לערער עליה.

התיק יובא לעיון אב"ד ביום 20.11.2020 לשם מעקב אחר הודעת הנתבע בנוגע לסוגיה הרפואית.

ניתנה היום, כ' אלול תש"פ, (09 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר יוסף מרקו
נציג ציבור (מעסיקים)

אסף הראל, שופט

מר דב אייזיק
נציג ציבור (עובדים)


מעורבים
תובע: סולימן מקלדה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: