ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בשיר סאלח נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת ברכה בר-זיו

העותר

בשיר סאלח
ע"י עוה"ד רפי אמסלם ואח'

נגד

המשיבים

1.מדינת ישראל- משרד הכלכלה והתעשייה
2.רשות מקרקעי ישראל
ע"י פמ"ח-אזרחי
3.הוועדה המקומית לתכנון ובניה "לב הגליל"
ע"י עוה"ד שגית דומיין

פסק דין

העותר הוא הבעלים של מפעל ברזל בתוך העיר סחנין. מאחר והמפעל מהווה מטרד ומפגע סביבתי עקב מיקומו הקרוב למבני מגורים, המליץ ראש עירית סחנין למשרד הכלכלה והתעשיה ( המשיב מס' 1) (להלן " משרד הכלכלה") ביום 22.7.15, להקצות לעותר קרקע להקמת מפעל ברזל באזור התעשיה המתוכנן החדש של העיר סחנין.

ביום 7.6.18 החליטה וועדת תיעדוף של משרד הכלכלה לאשר להקצות לעותר בפטור ממכרז את מגרש מס' 16 בשטח של כ- 2,820 מ"ר בתב"ע ג/13011 באזור התעשיה סחנין ( להלן " המגרש") למטרת הקמת מפעל ברזל.

ביום 10.6.18 הודיע משרד הכלכלה לרשות מקרקעי ישראל ( להלן " רמ"י"), המשיבה מס' 2, על החלטת וועדת התיעדוף הנ"ל. בהודעה נאמר כי תוקף ההמלצה הינו לשנתיים וההקצאה כפופה לאישור רמ"י.

בחודש יולי 2019 , לאחר שנדחו השגות שהוגשו בקשר למגרש ואשר גרמו להקפאת העיסקה, נערכה במגרש ביקורת לקראת הכנה לעיסקה , במהלכה התברר כי קיימות במגרש 2 פלישות :
בצד הצפון מזרחי של המגרש ישנה פלישה של בעל מגרש שכן, כאשר חלק מסככה לגידול בעלי חיים שהקים על מגרשו, נמצאת על המגרש ובנוסף, בנה על המגרש קיר בטון.
כנ"ל, קיים חלק מסככה של שכן אחר בצד הדרום מזרחי של המגרש.

עקב הפלישות הוקפאה שוב העיסקה עם העותר, ולפיכך הגיש העותר את העתירה ובה ביקש להורות למשרד הכלכלה ולרמ"י להוציא לפועל ולאשר סופית את עיסקת הקצאת המגרש וכן להורות לוועדה המקומית לתכנון ולבניה " לב הגליל" , המשיבה מס' 3 (להלן " הוועדה המקומית"), לפעול לסילוק הפולשים באופן שיאפשר את הקצאת המגרש לעותר.

העותר טען כי ההמלצה לאישור העיסקה מהווה הבטחה שלטונית וכי נגרמים לו נזקים עקב העיכוב בביצוע העיסקה ומעבר מפעל הברזל לאזור התעשיה החדש.

משרד הכלכלה ורמ"י ( אשר יקראו להלן ביחד " המשיבים"( טענו בכתב התשובה כי משרד הכלכלה משמש גורם ממליץ בלבד ולאחר ההמלצה הוא אינו מתערב כלל בהליך ההקצאה , שהינו בסמכות רמ"י בלבד. בנוסף, למשרד הכלכלה אין סמכות על פי דין לפעול לסילוק פולשים ולפיכך יש לדחות את העתירה נגד משרד הכלכלה בהעדר עילה מינהלית. כמו כן טענו כי ההמלצה אינה מהווה " הבטחה שלטונית").

המשיבים טענו כי העותר לא פירט בעתירה פרטים מהותיים , ובהיעדר נקיון כפיים יש לדחות את העתירה על הסף. בנוסף, העותר לא פנה אל המשיבים לפני הגשת העתירה .

המשיבים טענו כי בהתאם לסעיף 2 ה לחוק רשות מקרקעי ישראל ( להלן " החוק") אין להקצות מקרקעין המוחזקים שלא כדין וכי הוראה זו נועדה להגן, בין היתר, גם על יזמים, שלא יצטרכו להתמודד בעצמם עם מחזיקים שלא כדין .

המשיבים טענו כי רמ"י פועלת לפינוי הפלישות למגרש ולאחר מכן ניתן יהיה להקצותו לעותר בהתאם לנהלי רמ"י , החלטות מועצת מקרקעי ישראל והוראות כל דין.

7. הוועדה המקומית טענה בכתב התשובה כי מדובר במחלוקת קניינית בין העותר והמשיבים, והיא אינה נוקטת עמדה במחלוקת זו. כמו כן טענה כי במגרשים הסמוכים ניתן היתר בניה לבניית הסככות וכי הועדה המקומית לא היתה מודעת לחריגות בניה במגרש נשוא העתירה.

8. לאחר שפתרונות שהוצעו על ידי העותר, להקצות לו בשלב ראשון רק את חלק המגרש עליו אין פלישה , או לאפשר לו לפנות לבד או להגיע להסדר עם פולש אחד ( לאחר שהפולש השני כבר התפנה מהמגרש) נדחו על ידי המשיבים , טען ב"כ העותר כי אין תחולה לסעיף 2 ה לחוק , מאחר ומדובר לכל היותר הפלישה מינורית של קיר בקצה המגרש שלא מפריע לקווי הבניה של המפעל.

ב"כ העותר טען כי בהתאם לכתב התשובה של המשיבים החוק נועד להגן על יזם, שלא יצטרך להתמודד עם מחזיקים שלא כדין, אך הגנה זו אינה רלבנטית לגבי המגרש, וכי העותר יוכל להגיע להבנה עם השכן.

ב"כ העותר טען כי המשיבים לא היו צריכים להוציא את המגרש להקצאה אם ידעו שבמגרש יש מחזיקים שלא כדין וכי ההחלטה על הקצאה מהווה הבטחה שלטונית. ב"כ העותר גם חזר וטען כי לעותר נגרמים נזקים עקב אי הקצאת המגרש .

ב"כ העותר טען כי ההפרדה שעושים המשיבים בין משרד הכלכלה לרמ"י הינה מלאכותית וכי מבחינתו המשיבים הם גוף אחד – מדינת ישראל.

ב"כ העותר טען כי מלכתחילה ביקש להקצות לו מגרשים אחרים באזור התעשיה , אשר בהמשך הוקצו לאחרים שכבר החלו לבנות עליהם, וכי המשיבים הם שהמליצו לעותר על מגרש אחר למרות שידעו שיש שם מחזיקים בלתי חוקיים , וכיום הם מבקשים להתנער מהמלצתם.

ב"כ העותר טען כי המשיבים יודעים על הפלישה מזה מספר שנים וכי חלה עליהם חובה לפעול במהירות הראויה – דבר שלא נעשה.

ב"כ העותר טען כי ההמלצה להקצות לעותר את המגרש חודשה לשנתיים נוספות.

9. ב"כ המשיבים חזר על הטענות בכתב התשובה. לגבי ההחלטה להאריך את תוקף ההמלצה טען כי אינו יודע על כך .

ב"כ המשיבים טען כי בהמלצת משרד הכלכלה לא היתה כל הבטחה שלטונית או התחייבות מצד משרד הכלכלה, וכי לאחר ההמלצה העותר פנה לרמ"י בבקשה להקצות את המגרש בהתאם להמלצה, כאשר מבחינת רמ"י ההמלצה היא תנאי אחד בלבד מבין מכלול התנאים שעל העותר לעמוד בהם כדי לקבל את אישור רמ"י להקצאה, ובהתאם למדיניות הרוחבית של רמ"י לא ניתן להקצות מגרשים המוחזקים באופן בלתי חוקי.

10. ב"כ הוועדה המקומית טען כי לוועדה המקומית אין סמכות לפנות פולשים וכי ככל שיתברר כי קיימת בניה בלתי חוקית על מהגרש, הוועדה המקומית תפעל לאכוף בניה זו. כמו כן טען כי רק במועד הדיון קיבל לידיו מפה מצבית המצביעה על פלישות הן ממערב והן ממזרח למגרש.

דיון

11. מאחר והעתירה היא להורות למשיבים להקצות לעותר את המגרש לאור ההמלצה שניתנה על ידי משרד הכלכלה, השאלה היחידה אותה יש לבחון היא האם בנסיבות ניתן לתת למשיבים הוראה שכזאת, והתשובה לשאלה זו היא שלילית.

12. סעיף 2 ה לחוק רשות מקרקעי ישראל קובע כי " הרשות לא תקצה מקרקעין המוחזקים שלא כדין אלא בנסיבות מיוחדות ולפי החלטת מנהל הרשות ובאישור היועץ המשפטי".

בענייננו – אין מחלוקת כי חלק מהמגרש מוחזק שלא כדין ולפיכך רמ"י מנועה מלהקצות את המגרש כל עוד לא סולקו הפולשים. טענת העותר כי הפולשים מחזיקים בחלק קטן מהמגרש, שלא מפריע לבניה המתוכננת, מהווה " נסיבה מיוחדת" שנתונה לשיקול דעת מנהל הרשות ואישור היועץ המשפטי , והעותר לא הצביע על כך שפנה אל המשיבים בבקשה לאשר את ההקצאה נוכח נסיבות אלה.

13. גם הטענה כי העותר מקבל על עצמו להגיע להבנה עם הפולש אינה יכולה לאפשר את ההקצאה, וטוב יעשה העותר אם יפנה אל הפולש ויגיע עימו להסדר בדבר פינויו מהמגרש , דבר שיאפשר להקצות לעותר את המגרש , כפי שנטען על ידי המשיבים.

14. אשר לסעד המבוקש כנגד הוועדה המקומית, הרי שזו הודיעה כי תאכוף את הוראות החוק במידה ויתברר כי הפולשים בנו בניגוד להיתר.

לאור בדיקת רמ"י , נבנתה חלק מסככה בצד הצפוני מזרחי של המגרש על ידי מר שחאדה עווד חלאג' וחלק מסככה בצד הדרום מזרחי של המגרש על ידי מר עומר נואף סועאד.

הוועדה המקומית טענה כי ניתן היתר בניה לבניית הסככות, אך ברי כי ההיתר ניתן לבניה על מגרשי השכנים ולא על המגרש שבמחלוקת. לפיכך, קיום חלק מהסככות על המגרש מהווה הוכחה לכך שהבניה בוצעה בניגוד להיתר , ועל הוועדה לפעול לאכיפה , כהצהרתה.

15. בד בבד גם על רמ"י לפעול לסילוק הפולשים, על מנת לאפשר את הקצאת המגרש לעותר, כאמור בתשובה.

16. נוכח האמור- העתירה נדחית.
19. למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין בדחיית העתירה משום הבעת דיעה בענין טענות העותר לקיומה של הבטחה שלטונית ו/או הפרת הבטחה זו ו/או בדבר התנהלות המשיבים ,

20. בנסיבות – אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ' אלול תש"פ, 09 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בשיר סאלח
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: