ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמעון בן דוד נגד שומרי בן דוד :

לפני כבוד ה שופטת בלהה טולקובסקי, ס. הנשיאה

המבקשים
(המשיבים בהפ"ב 7981-06-20 והפ"ב 7755-06-20)

  1. שמעון בן דוד
  2. מינה בן דוד
  3. בי.די.אס. מלונאות נופש בע"מ

על-ידי ב"כ עוה"ד ר' פלדמן, נ' לביאן ואח'

נגד

המשיבים
(המבקשים בהפ"ב 7981-06-20)

  1. שומרי בן דוד
  2. שלי בן דוד

על-ידי ב"כ עוה"ד ל' עלמני ואח'

המשיבים
(המבקשים בהפ"ב 7755-06-20)
3. מירב בן דוד בלחסן
4. בן דוד הרצל קבלן בניין (נתניה 2000) בע"מ
על-ידי ב"כ עוה"ד ר' מארק, ר' אלכס ואח'

פסק דין

מבוא
1. מדובר בתובענות מאוחדות שעניינן בקשה לאישור פסק בוררות ובקשות לביטולו.

2. ביום 4.2.2020 ניתן על ידי כבוד הבורר השופט (בדימוס) יצחק שנהב פסק בוררות ביניים. פסק הבוררות החלקי תוקן ביום 13.5.2020 ותוקן בשנית ביום 31.5.2020 (להלן: "פסק הבוררות").

3. הבקשה בהפ"ב 41127-05-20 היא בקשה לאישור פסק הבוררות שהוגשה על ידי שמעון בן דוד, חברת בי.די. אס מלונאות ונופש בע"מ ומינה בן דוד (להלן: "הבקשה לאישור", "שמעון", "חברת בי. די. אס", ובהיותם המשיבים בבקשה לביטול, ייקראו ביחד "המשיבים").

4. הבקשה בהפ"ב 7755-06-20 היא בקשה לביטול פסק הבוררות שהוגשה על ידי מרב בן דוד וחברת בן דוד הרצל קבלן בניין נתניה (2000) בע"מ (להלן: " הבקשה לביטול", " מירב", "חברת בן דוד" וביחד: "המבקשים").

5. בקשה נוספת לביטול פסק הבוררות, הפ"ב 7981-06-20, הוגשה על ידי שומרי בן דוד ושלי בן דוד (להלן: "שומרי"). במסגרת הדיון במעמד הצדדים, שומרי חזר בו מבקשה זו והיא נמחקה, ללא צו להוצאות.

רקע
6. מדובר בסכסוך בשלושה עניינים, שהועבר לדיון בבוררות.

7. חברת בן דוד היא חברה משפחתית העוסקת בבניין ובייזום פרויקטים.
מירב היא בעלת מניות בחברת בן דוד ואחותם של שמעון ושומרי.
שמעון הוא בעל המניות בחברת בי.די.אס. שבבעלותה נכס מקרקעין הידוע כחלקה 12 בגוש 9046 בנתניה (להלן: "המגרש").
שומרי הוא בעל מניות בחברת בן דוד ומכהן בה כדירקטור.

8. שמעון ושומרי רכשו דירות סמוכות שביניהן מפריד קיר משותף ברחוב ברוך רם בנתניה (להלן: "דירת שמעון", "דירת שומרי" ו -"פרויקט ברוך רם").
מערכת היחסים בין הצדדים הייתה קרובה ותומכת. בהסכמת שמעון, הוסר הקיר המפריד בין שתי הדירות ושומרי ומשפחתו עשו שימוש בדירת שמעון, כברי רשות.

בחלוף מספר שנים, התגלעה מחלוקת כספית בנוגע להלוואות הדדיות ששמעון נתן לחברת בן דוד, וכספים שהועברו לשמעון על ידי אביו המנוח הרצל (להלן: "הרצל ז"ל"), באמצעות חברת בן דוד.

9. שלושת האחים; שמעון, שומרי ומירב, פנו להליך גישור בפני עו"ד שחר ולנר, שייצג את הצדדים במספר עסקאות בעבר. ביום 12.6.2017 נחתם הסכם גישור (להלן: "הסכם הגישור"), במסגרתו נקבע כי לאחר קיזוז ההלוואות ההדדיות בין שמעון והרצל ז"ל, עומד החוב של הרצל ז"ל לשמעון על סך של 3,090,000 ₪, ונקבע מנגנון לתשלום החוב כדלקמן:
שמעון ושומרי יפעלו למכירת הדירות בפרויקט ברוך רם, באחת משתי חלופות, הנתונות לבחירתו של שמעון:
האחת - שתי הדירות ימכרו כיחידה אחת. שמעון יקבל את מחצית התמורה וכן סכום של 3,090,000 ₪, מתוך המחצית של שומרי.
השנייה - שמעון ירכוש את דירת שומרי לפי שווי של 4,000,000 ₪, כך שישלם לשומרי סכום של 910,000 ₪.

החלק השני של הסכם הגישור עוסק במכירת המגרש שבבעלות חברת בי.די.אס ונקבע בו כדלקמן:
"א. הנכס הידוע כגוש: 9046 חלקה:12 הנמצא בבעלותו הבלעדית של חברת BDS המוחזקת באופן בלעדי על ידי שמעון (המגרש- ב.ט)
...
ד. שמעון מסכים למכור את הפרויקט (המגרש - ב.ט.) בסכום של 30 מיליון ₪ ואילך, וזאת בתוך 12 חודשים. שומרי יפעיל ויסייע לחברת BDS לעשות כן ובסכום האמור.
ה. בגין פעילות שומרי עד כה כמו גם הטיפול במכירה, יהיה זכאי שומרי/ בן דוד הרצל בע"מ, לשליש מהרווח של הפרויקט במכירה..." (להלן: "הפרויקט").

החלק השלישי בהסכם הגישור עוסק בפינוי משרדים ששימשו את חברת בן דוד.
10. בחלוף כשנה ממועד חתימת הסכם הגישור, שמעון הגיש כנגד שומרי תביעה לפינוי מושכר במסגרתה דרש ששומרי ומשפחתו יפנו את דירת שמעון בפרויקט ברוך רם. בין היתר נטען כי שומרי הפר את הסכם הגישור בכך שלא הסכים למכור את דירתו לשמעון תמורת סך של 910,000 ₪ , בהתאם לחלופה השנייה שבהסכם הגישור (להלן: " תביעת הפינוי").

11. תביעת הפינוי הוגשה לבית משפט השלום בנתניה והועברה לבית המשפט לענייני משפחה. שומרי עתר להעברת הדיון בתביעה לבוררות, ובהתאם לבקשה זו הועבר הדיון בתביעת הפינוי לבוררות במסגרת המוסד לבוררות עסקית, לפני השופט (בדימוס) יצחק שנהב (להלן: "הבורר").

12. לאחר העברת הדיון בתביעת הפינוי לבוררות, הוגשו, בהסכמת הצדדים, שתי תביעות נוספות להכרעת הבורר:
תביעה כספית על סך של 3,175,225 ₪ שהגישו מירב וחברת בן דוד נגד שמעון וחברת בי.די.אס, לפיצויים בגין נזקים שנגרמו על פי הנטען בגין סירובו של שמעון למכור את המגרש בהתאם להסכם הגישור (להלן: "תביעת חברת בן דוד").
תביעה שכנגד שהוגשה ידי שמעון כנגד שומרי, מירב וחברת בן דוד, לפיצויים בגין הפרת הסכם הגישור וכן לסעד של דמי שימוש ראויים (להלן: "התביעה שכנגד").

13. סיכומם של דברים, בפני הבורר נדונו שלוש תביעות:
תביעת הפינוי; תביעת חברת בן דוד בגין נזקים שנגרמו על פי הנטען בשל סירובו של שמעון למכור את המגרש בהתאם להסכם הגישור והתביעה שכנגד שהוגשה על ידי שמעון.

14. בהחלטה מיום 25.11.2018, קבע הבורר כי יש להכריע תחילה בשאלת תוקפו של הסכם הגישור שנחתם בין הצדדים (זאת נוכח טענת שמעון כי הסכם הגישור בטל בשל פגמים בכריתתו), וככל שהסכם הגישור תקף, האם הוא הופר על ידי מי מהצדדים.

עיקרי פסק הבוררות
15. בפסק הבוררות נדונו שלוש שאלות עיקריות: האם הסכם הגישור בטל מעיקרו עקב פגם בכריתתו; האם החיובים בהסכם הגישור הם חיובים שלובים; והאם הסכם הגישור הופר על ידי שומרי או על ידי שמעון.

בפסק הבוררות נקבע כדלקמן:

האם הסכם הגישור בטל מעיקרו עקב פגם בכריתתו - טענתם של שמעון וחברת בי.די.אס כי הסכם הגישור בטל מעיקרו עקב פגם בכריתתו, מחמת שהמגשר, עו"ד ולנר, היה מצוי בניגוד עניינים בשל אינטרס כספי במכירת המגרש - נדחתה.

האם החיובים שבהסכם הגישור הם חיובים שלובים - נקבע כי החיובים שבפרק "פרויקט ברוך רם" ובפרק הנוגע למכירת המגרש, אינם חיובים שלובים. כוונת הצדדים בעת החתימה על הסכם הגישור הייתה שהדירות בפרוייקט ברוך רם תמכרנה תחילה באחת משתי האופציות שנקבעו בהסכם הגישור. החוב, כמו גם דירתו של שמעון, יוחזרו לשמעון, ולאחר מכן יש לאפשר לשמעון לבצע את מכירת המגרש, באופן שהוא יוכל למקסם את רווחיו, על פי שיקול דעתו העסקי וזאת בתוך 12 חודשים.

האם הסכם הגישור הופר - נקבע ששומרי הפר את הסכם הגישור בכל הקשור למכירת הדירות בפרויקט ברוך רם. טענתו של שומרי כי בשום שלב שמעון לא הציע לו סכום של 910,000 ₪ עבור רכישת דירתו – נדחתה. בחלוף שמונה חודשים לכל המאוחר ממועד החתימה על הסכם הגישור, שומרי ידע, גם על פי הודאתו, ששמעון רוצה לשלם לו סכום של 910,000 ₪ ולרכוש את דירתו בהתאם להסכם הגישור. טענת שומרי כי אין למכור את דירתו טרם מכירת המגרש וכי את החוב לשמעון יש להחזיר מהעמלה שתגיע לו ממכירת המגרש, זאת גם לפני חלוף 12 חודשים ממועד חתימת הסכם הגישור, נדחתה. נקבע ששומרי הפר את חובתו למכור את דירתו בפרויקט ברוך רם תמורת 910,000 ₪, וכי מדובר בהפרה יסודית.

הטענה ששמעון הפר את הסכם הגישור בכך שלא מכר את המגרש, נדחתה. אמנם ההסכמה למכור את המגרש כמוה כהתחייבות של שמעון למכור את המגרש בתוך 12 חודשים. ואולם, אין הדבר אומר שהיה על שמעון להסכים לכל הצעת מכר, גם בסכום העולה על 30 מיליון ₪, על ציר הזמן של 12 החודשים מיום חתימת ההסכם. על פי נוסחו של הסכם הגישור, הוקנתה לשמעון האפשרות לבחון הצעות שונות בטווח של 12 חודשים ולהפעיל שיקול דעת כדי למקסם את רווחיו.

בסיכומם של דברים - נקבע כי שומרי הפר את הסכם הגישור בכל הנוגע למכירת דירתו בפרויקט ברוך רם לצורך פרעון החוב לשמעון, וכי מדובר בהפרה יסודית המצדיקה גם את ביטול הפרק המתייחס למגרש, כלשון הבורר:
"כאמור, הסכם הגישור מחולק למספר פרקים...משקבעתי שההפרה הינה הפרה יסודית, והיא משתרעת על אי קיום מנגנון תשלום החוב לשמעון ופינוי דירתו, ושומרי הפר את כל אלה.... אני רואה את שלושת מרכיבי ההסכם שהם: ההסכמה על החוב בסך 3,090,000 ₪, מנגנון מכירת הדירות כמוסכם בפרויקט "ברוך רם" והמגרש בבעלות "בי.די.אס.", כהפרה יסודית במקשה אחת. הפרק הנוסף של פינוי המשרדים, להבנתי איננו קשור להתחשבנויות בין הצדדים והוא נועד אך ורק למטרה אחת – לנסות להפריד כוחות בין הצדדים. אין הדבר קשור להתחייבויות ההדדיות שטרם בוצעו בין הצדדים להסכם...
אני מצהיר שהסכם הגישור מיום 12.6.2017 בוטל כדין, למעט סעיפים א,ב,ג,ד,ה,ו-ח שבפרק פינוי המשרדים. סעיפים אלו יעמדו בתוקפם..." (סעיפים 100- 101א. בפסק הבוררות).
הבקשה לביטול
16. המבקשים טוענים כי יש לבטל את פסק הבוררות מכוח סעיפים 24 (3), (5) , (6) ו - (7) לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), ממספר טעמים:
ביטול הסכם הגישור בכל הנוגע לפרק העוסק במגרש מהווה חריגה מסמכות, ללא כל הנמקה, ומבלי שניתנה למבקשים אפשרות להביא את ראיותיהם, והכל תוך גרימת עיוות דין למבקשים.
הבורר חרג מסמכותו בכך שקבע שפרק המגרש בהסכם הגישור מבוטל. מדובר בסעד שלא נתבע ולא נטען על ידי המשיבים , ולא ניתנה למבקשים הזדמנות להתגונן מפני טענה זו.
הבורר לא נימק את מסקנתו כי שומרי "הפר הפרה יסודית את הסכם הגישור בפרק BDS". משעה שנקבע שהחיובים בפרק ברוך רם והחיובים בפרק המגרש הם חיובים עצמאיים, ומשעה שנקבע ששמעון לא הפר את הסכם הגישור בפרק בי.די.אס, לא היה מקום לבטל את הסכם הגישור כולו.
הבורר נמנע מלדון ולהכריע בטענתם כי המשיבים הפרו את הסכם הגישור בכל הנוגע למכירת המגרש ואף נמנע מלדון בטענת המבקשים כי שמעון אישר בעדותו שהוא מעולם לא התכוון למכור את המגרש.
קביעת הבורר כי "...שמעון לא הפר את ההסכם, שכן הוא העיד שלמרות סירובו למכור את המגרש, הוא מכיר בעובדה שיש ליתן לשומרי או לחברת "הרצל בן דוד בנין נתניה (2000) בע"מ" את העמלה כאילו נמכר המגרש בסכום של 24-20 מש"ח.." (פסקה 97 לפסק הבוררות), עומדת בניגוד להוראות הדין המהותי, תוך שהבורר חרג מהסמכות שהוקנתה לו. הקביעה כי שמעון לא הפר את הסכם הגישור מאחר שהסכים לשלם למבקשים עמלה בגין מכירת המגרש לפי שווי של 25 מיליון ₪, מהווה, הלכה למעשה, הודאה על הפרת הסכם הגישור, שכן מדובר בהצעה חדשה ושונה מההוראה שנקבעה בהסכם הגישור.
לא הוסכם להעניק לבורר סמכות להכריע בשלב זה בשאלת הפיצויים או הסעדים כתוצאה מההפרה הנטענת.
הבורר זקף לחובת המבקשים את אי הבאתו של עו"ד ולנר לעדות, זאת על אף שהבורר עצמו דחה את בקשתם לזמנו לעדות, מה שמהווה פגיעה בזכותם של המבקשים להביא ראיות.

תגובת המשיבים
17. אין לקבל את הטענה שביטול הסכם הגישור בכל הנוגע לפרק הדן במגרש מהווה חריגה מסמכות. בפסק הבוררות נקבע שהפרת הפרק העוסק במכירת הדירות בפרויקט ברוך רם מצדיק גם את ביטול הפרק העוסק במכירת המגרש , המהווה מקשה אחת עם החלקים בהסכם המסדירים את מנגנון תשלום החוב לשמעון.
לא נטען ולא נקבע כי המבקשים (להבדיל משומרי) הפרו את הסכם הגישור, ממילא לא היה צריך לשמוע ראיות בעניין זה או לנמק קביעה זו, שלא נקבעה.
הסעד שנפסק הוא הסעד שנתבקש, ואין כל עילה לביטול פסק הבוררות בשל חריגה מסמכות או פגיעה בזכות הטיעון, מה גם שבכל מקרה הבורר מוסמך לפסוק סעד שונה או החלטה שונה ממה שנטען על-ידי הצדדים.
אין יסוד לטענה שהבורר לא הכריע בטענה שלפיה שמעון הפר את הסכם הגישור ופעל בחוסר תום לב בכך שלא התכוון מעולם למכור את המגרש (לכאורה), שכן הבורר קבע ששמעון לא הפר את התחייבותו. הבורר התייחס לטענת המבקשים בעניין זה כמפורט בסעיף 97 לפסק הבוררות, מה גם שעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק עוסקת בהכרעה בסכסוך להבדיל מהתייחסות לכל טענה שנטענה וההנמקה הנדרשת בפסק בוררות היא קצרה ועניינית כך שלא מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(6) לחוק.
אין לקבל את הטענה שהבורר הכריע בניגוד להוראות הדין המהותי, ובכך חרג מסמכותו.

הטענה שהבורר זקף לחובת המבקשים את אי הבאתו של עו"ד ולנר לעדות תמוהה, שכן הבקשה לזימון עו"ד ולנר לעדות הוגשה מטעם שומרי ולא מטעם המבקשים, וממילא הבקשה הוגשה שלא כדין, בעיצומה של פרשת ההוכחות ותוך כדי שמיעת עדותו של שמעון, מבלי שהוצגה סיבה לדחיפות זימונו של העד בשלב זה, עת שמוטל עליו חיסיון כמי ששימש כמגשר בין הצדדים והוא מנוע ממתן עדות במסגרת הליך הבוררות.

דיון
18. לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים כפי שפורטו בהרחבה רבה בכתבי הטענות ובהשלמת הטיעון בדיון במעמד הצדדים, סבורה אני כי אין מקום לבטל את פסק הבוררות . אפרט נימוקיי תוך התייחסות לעילות הביטול הנטענות.

חריגה מסמכות - סעיף 24(3) לחוק הבוררות
19. אין בידי לקבל את טענת המבקשים שלפיה הבורר חרג מסמכותו בכך שקבע כי פרק המגרש בהסכם הגישור מבוטל על אף שסעד זה לא נתבע ולא נטען על ידי המבקשים.

20. הלכה היא כי סמכות הבורר נקבעת על פי הסכם הבוררות ולא על פי כתבי הטענות או טענות הצדדים. בהקשר זה אף נפסק כי פסיקת סעד שלא נתבע, אינה מקימה עילה לביטול פסק הבוררות מחמת חריגה מסמכות (ראו לעניין זה: רע"א 256/10 גאידמק נ' טרוים (7.11.2011); רע"א 8747/07 אפלבוים נ' דניאל (4.2.2008); רע"א 8078/10 אלרום נ' קונפורטי (13.1.2011); רע"א 8613/13 מרקעי תקשורת בע"מ נ' נקש (8.1.2014)).
בענייננו, אין בפסק הבוררות משום חריגה מהסמכות שהוקנתה לבורר לדון ולהכריע בתביעות שהונחו בפניו ובכלל זה בשאלת תוקפו של הסכם הגישור.

21. יתרה מכך, המשיבים עתרו לסעד של ביטול הסכם הגישור בשל פגם בכריתתו או בשל הפרתו (ראו כתב התביעה ש כנגד וכתב הגנתם של המשיבים כנגד תביעת המבקשים). בנסיבות אלה, הקביעה כי הפרת הסכם הגישור בכל הנוגע לפרק הדירות בפרויקט ברוך רם מצדיק ה גם את ביטול הפרק העוסק במגרש, לא זו בלבד שאינה מהווה חריגה מסמכותו של הבורר לפסוק ולהכריע בשאלת תוקף הסכם הגישור אלא שאף אינה חורגת מהסעדים שנתבעו ונטענו , זאת גם אם הנמקתו של הבורר, המבוססת על הראיות והטענות שעמדו בפניו, שונה מ הנמקת המשיבים.

22. גם הטענה כי הבורר הכריע בניגוד להוראות הדין המהותי בכך שפסק שהפרת החלק הנוגע לדירות בפרויקט ברוך רם מצדיקה גם את ביטול הפרק העוסק במגרש, ובכך חרג מסמכותו באופן המקים את עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 (3) ו- (7) לחוק הבוררות , אינה יכולה להתקבל.

הלכה מושרשת היא כי טעות בפירוש הדין המהותי או ביישומו, אינה מקימה עילה לביטול פסק הבוררות על פי סעיף 24(7) לחוק הבוררות. בהקשר זה נפסק כי עם חקיקת חוק הבוררות עברה ובטלה מהעולם העילה של "טעות על פני הפסק". במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק בוררות, אין בית המשפט משים עצמו כערכאת ערעור על פסק הבורר ואין הוא רשאי להחליף את שיקול דעתו של הבורר אף אם הבורר טעה בפירוש הדין המהותי או ביישומו על עובדות המקרה. עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(7) לחוק תחול רק מקום בו הבורר התעלם, התעלמות מודעת, מהדין המהותי חרף הסכם בוררות בו הותנה כי עליו לפסוק בהתאם לדין, ראו לעניין זה: רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו בע"מ, פ"ד מה(5) 511 (1991) (להלן: "נתיבי איילון"); רע"א 1260/94 בן חיים נ' אבי חן בע"מ, פ"ד מח(4) 826 (1994).

שאלת היחס בין הוראת סעיף 24(7) לחוק הבוררות הקובעת עילת ביטול מקום בו "הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן", לבין עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(3) לחוק, בשל חריגה מסמכות, נדונה בפרשת נתיבי איילון, שם נפסק כי טעות בהחלת הדין המהותי או בפירושו, אינה מקימה עילת ביטול בשל חריגה מסמכות גם מקום בו נקבע בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק על פי הדין המהותי, שהרי "מי שיש לו סמכות, אינו חורג מסמכותו רק משום שטעה בהפעלתה" (שם, בעמ' 518).
לפיכך, גם אם הקביעה שלפיה הפרת הסכם הגישור בפרק העוסק בפרויקט ברוך רם מצדיקה גם את ביטול הפרק העוסק במגרש, בטעות יסודה, ואיני נדרשת לחוות דעה בעניין זה, אין בכך כד י לבסס עילה לביטול פסק הבוררות, בשל חריגה מסמכות או בשל פסיקה בניגוד לדין המהותי.

פגיעה בזכות הטיעון - סעיף 24(4) לחוק
23. המבקשים טוענים שלא ניתנה להם הזדמנות להתגונן או להביא ראיות כנגד הטענה, שמעולם לא ייוחסה להם, שהסכם הגישור בפרק הנוגע למגרש הופר על ידם.

24. לא ראיתי להרחיב את הדיון בטענה זו שכן לא מצאתי שנקבע בפסק הבוררות שהסכם הגישור בכל הנוגע לפרק המגרש, או בכלל, הופר על-ידי המבקשים. כל שנקבע הוא כי הסכם הגישור הופר על-ידי שומרי, בכל הנוגע להתחייבותו בעניין מכירת הדירות בפרויקט ברוך רם, ובהמשך נקבע כי יש לראות את שלושת רכיבי ההסכם: גובה החוב, מכירת הדירות בפרויקט ברוך רם ומכירת המגרש כמקשה אחת, כך שההפרה היסודית של שומרי בכל הנוגע למכירת הדירות מצדיקה את ביטול שני הפרקים האמורים בהסכם הגישור.

25. המבקשים מוסיפים וטוענים כי נוכח הקביעה ש לפיה החיובים בנוגע לדירות בפרויקט ברוך רם והחיובים בעניין ה מגרש הם חיובים עצמאיים הניתנים לחלוקה, לא ניתן היה לבטל את הסכם הגישור בכללותו גם בהינתן הקביעה שהפרק העוסק בדירות בפרויקט ברוך רם הופר. טענה זו מתמקדת בבחינת נכונות קביעות פסק הבוררות. איני נדרשת להתייחס לטענות לגופם של דברים, שהרי כאמור גם אם קביעת הבורר עולה כדי טעות ביישום הדין המהותי, ואיני מחווה דעה בעניין זה, אי ן בכך כדי להקים עילה לביטול פסק הבוררות. זאת ועוד, גם אם ההנמקה העומדת ביסוד קביעת הבורר בעניין ביטול הסכם הגישור בעניין המגרש , המבוססת על הטענות והראיות שהובאו בפניו, שונה מנימוקי המשיבים שעתרו לביטול הסכם הגישור בכללותו , אין בכך כדי להקים עילה לביטול פסק הבוררות בשל פגיעה בזכות להביא ראיות או לטעון טענות.

26. אשר לטענה בעניין דחיית הבקשה לזימון עו"ד ולנר לעדות - לא ראיתי מענה לטענת המשיבים כי המבקשים לא ביקשו לזמן את עו"ד ולנר לעדות אלא שמדובר בבקשה שהוגשה על-ידי שומרי וכי עו"ד ולנר היה מנוע ממילא מלהעיד בנסיבות העניין נוכח תפקידו כמגשר בין הצדדים. זאת ועוד, עיון בפסק הבוררות מעלה כי בניגוד לנטען, במסגרת הדיון בקיומן של הצעות לרכישת המגרש בסכום העולה על 30 מיליון ₪, הבורר לא זקף לחובת המבקשים את אי זימונו של עו"ד ולנר לעדות אלא את אי זימונם של רוכשים פוטנציאליים, וכדבריו: "במסגרת הדיון בדבר בטלותו של הסכם הגישור או לחילופין הפרתו, נשמעו עדויות. אם רצו הנתבעים להוכיח שאכן היו הצעות מעשיות לקנות את המגרש, מדוע לא טרחו להזמין קונים פוטנציאליים בסכום שלא פחת מ - 30 מש"ח, כעדים, זאת כדי להוכיח את טענתם? גם מחדל זה של אי הבאת עדים יכול להצביע על שהצעתו של עו"ד ולנר מיום 25.12.2017 הייתה הצעה מעשית בהתאם לתנאי השוק" (סעיף 94 לפסק הבוררות ), ויודגש כי ההתייחסות למכתבו של עו"ד ולנר היא בקשר למכתב שבמסגרתו עו"ד ולנר ביקש לשכנע את שמעון להסכים למחיר של 24 מיליון ₪ ( כמפורט בסעיף 92 לפסק הבוררות).

27. נמצא איפוא שעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות, אינה מתקיימת בענייננו.

הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו - סעיף 24(5) לחוק 28. לא ראיתי לקבל את טענת המבקשים כי הבורר לא הכריע ואף נמנע באופן מכוון מלדון בטענתם כי שמעון לא התכוון מעולם למכור את המגרש, מה שמהווה הפרה צפויה ובכך למעשה שמעון הפר הפרה יסודית את הסכם הגישור, וכן בטענה כי שמעון וחברת בי.די.אס פעלו בחוסר תום לב הן בניהול מו"מ, הן בשלב ביצוע החוזה.

29. ראשית, הבורר ציין במפורש בפסק הבוררות: "לא התעלמתי, מטענתם של הנתבעים ששמעון בעדותו אמר, כי שוב אינו מוכן למכור את המגרש משום שאשתו מתנגדת לכך. בכל זאת, אין בעדות זו כדי לשנות ממסקנתי ששמעון לא הפר את ההסכם, שכן הוא העיד שלמרות סירובו למכור את המגרש, הוא מכיר בעובדה שיש ליתן לשומרי או לחברת "הרצל בן דוד בנין נתניה (2000) בע"מ" את העילה כאילו נמכר המגרש בסכום של 24 - 20 מ ₪. אלא שהויכוח היה על המחירים הבלתי מבוססים ובלתי מסויימים שהוצעו על-ידי שומרי" (סעיף 97 לפסק הבוררות).
בהקשר זה הבורר קבע שלא חלה על שמעון חובה להסכים למכירת המגרש בטרם חלוף תקופת 12 החודשים שנקבעה בהסכם הגישור ואף קבע כי " ... הרושם של שמעון היה כי הייתה פה כוונת מכוון להציע הצעות שספק אם היה להן בסיס, כל זאת כדי להגדיל את העמלה שתגיע לשומרי, ולכן סרב לנהל מו"מ" (סעיף 92 לפסק הבוררות).

30. שנית, במישור העקרוני - נורמטיבי, עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק עוסקת באי הכרעה באחד העניינים שהובאו לפני הבורר זאת להבדיל מהתייחסות לכל טענה וטענה שהועלתה על-ידי הצדדים. היעדר התייחסות מפורטת לכל טענה וטענה, אין משמעה היעדר הכרעה "באחד העניינים" שנמסרו להכרעת הבורר, וגם אם הבורר לא נדרש לכל טענה שנטענה אין לראות בכך היעדר הכרעה באחד העניינים שהועברו להכרעתו (רע"א 7818/11 בבזדה נ' עיריית גבעת שמואל (6.10.2013)).
בענייננו, הבורר קבע פוזיטיבית ששמעון לא הפר את התחייבויותיו בפרק הנוגע למגרש בהסכם הגישור. הבורר אף התייחס לטענת המבקשים כי שמעון לא התכוון למכור את המגרש, אך ביסס את מסקנתו על הנימוק שלא הונחו בפני שמעון הצעות ממשיות לרכישת המגרש בסכום העולה על 30 מיליון ₪.

היעדר הנמקה - סעיף 24(6) לחוק
31. הטענה של היעדר הנמקה קשורה בטבורה לטענה של היעדר הכרעה בטענה שלפיה שמעון העיד שמעולם לא התכוון למכור את המגרש וכי מדובר בהפרה צפויה ויסודית של הסכם הגישור. אין בידי לקבל טענה זו. הבורר קבע באופן פוזיטיבי ששמעון לא הפר את הסכם הגישור. קביעות הבורר מנומקות ועומדות בהנמקה הנדרשת מפסק בוררות שהרי הלכה היא כי "אין הכרח כי הבורר יכתוב פסק בוררות ארוך, מפורט ומנומק לעייפה. פעמים רבות ניתן להסתפק בהנמקה קצרה ועניינית שהיא בבחינת "מיפוי" של השיקולים שהובילו את הבורר להחלטתו" (רע"א 1714/08 עזבון המנוח אריה נוי ז"ל נ' חיימוביץ (1.5.2008) ;ע"א 1325/92 קולקר נ' דיפלומט אופנועים, פ"ד מז(3) 89 (1993)). חובת ההנמקה, אין פירושה דיון והנמקה ביחס לכל טענה וטענה מטענות הצדדים. די ב הנמקת עיקרי קביעות פסק הבוררות, ובענייננו פסק הבוררות עומד בחובת ההנמקה הנדרשת.

סיכום
32. מהנימוקים המפורטים ראיתי לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות.

33. כפועל יוצא מדחיית הבקשה לביטול אני מאשרת את פסק הבוררות ביניים שניתן על-ידי הבורר ביום 4.2.2020 ותוקן בשנית ביום 31.5.2020, ונותנת לו תוקף של פסק דין חלקי.

34. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בגין הבקשה לביטול בסכום כולל של 20,000 ₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"א אלול תש"פ, 10 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.

בלהה טולקובסקי, שופטת
סגנית הנשיאה


מעורבים
תובע: שמעון בן דוד
נתבע: שומרי בן דוד
שופט :
עורכי דין: