ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חנניה ביטון נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד הנשיא אלכס קוגן

המערער
חנניה ביטון
ע"י ב"כ: עו"ד טובה אררה
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 6.1.20 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה, כי המערער לא איבד 50% מכושר השתכרותו, החל מיום 1.1.17 (להלן: "ההחלטה ").
הוועדה התכנסה מכח פסק דינו של בית דין זה מיום 16.5.19 (ב"ל 40554-02-19, לפ ני כבוד השופטת קרן כהן, להלן: "פסק הדין המחזיר").

העובדות הצריכות לערעור
המערער, יליד 1960, מורה נהיגה במקצועו.
4. ועדה רפואית לעררים (ביטוח נכות) מיום 21.11.18 קבעה למערער נכות יציבה משוקללת בשיעור 65%, החל מיום 1.11.17, בגין ליקויים אלה (פרוטוקול הוועדה צורף לכתב התשובה):
הפרעת הסתגלות – 10%;
אבנים בכליה – 20%;
טנטון – 10%;
הגבלה קלה עמ"ש צווארי – 10%;
הגבלה קלה עמ"ש מתני – 10%;
קרדיונומפתיה – 25%;
בקע מפשעתי דו"צ – 10%.

בחוות דעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות מיום 21.11.18 (צורפה לכתב התשובה) נקבע, כי המערער מסוגל לעבודה מלאה ללא מאמץ פיזי קשה.
מעיון בהמלצת פקידת השיקום מיום 17.12.17 עולה, כי בפניה עמד הנתון לפיו למערער נקבעה נכות רפואית משוקללת בשיעור 57% בגין: הגבלה קלה בע"ש צווארי – 10%, מחלה ניוונית ע"ש מתני – 10%, קרדיומופתיה – 25%, מחלת אבנים סימפטומית – 20%, טנטון – 10%, אין נכות פסיכיאטרית. פקידת השיקום המליצה לראות במערער כבעל כושר השתכרות מלא ו כלשונה:
"התרשמות והמלצה:
מדובר באדם בן 59, הסובל ממכלול ליקויים אורתופדיים, טנטון וקרדיומופתיה, מוגבל לעבודה ללא מאמץ פיזי. הינו מורה נהיגה במקצועו, ועבד בתחום לאורך שנים. לפי חוו"ד רופא המוסד אין השפעה על כושר עבודה ליקוייו האורתופדיים ומחלת אבנים. לאחר התייעצות עם רופא המוסד, באשר לקרדיומופתיה, הנ"ל מסוגל לעבוד בהיקף מלא כמורה נהיגה. ולכן, ממליצה לראותו כבעל כושר השתכרות מלא ולדחות את תביעתו, מתוך הנחה כי מסוגל לעבוד בהיקף מלא, בתחום עיסוקו כמורה נהיגה, עבודה שאינה דורשת מאמץ פיזי, או מענה טלפוני, סדרן מוניות וכדומה." (צורפה לכתב התשובה).

ביום 14.1.19 קבעה הוועדה לעררים (אי כושר), עובר לפסק הדין המחזיר, כי המערער לא איבד 50% מכושר השתכרותו ונימקה החלטתה בזו הלשון (הפרוטוקול צורף לכתבי הטענות):
"העורר הופיע בפני הוועדה בגפו; פירט ליקוייו הרפואיים וכן השפעתם על כושרו לעבוד, כמפורט בפרוטוקול בסעיף 3, הוועדה בחנה השפעת הליקויים הרפואיים על כושרו לעבוד, וקובעת כדלקמן ;
מבחינת הליקויים האורתופדיים בע"ש צווארי ובע"ש מותני – חוות דעת אורתופד מיום 21.11.17 – אין לליקויים אלה השפעה על כושר העבודה; למרות זאת הוועדה ממליצה להימנע מעבודה שדורשת מאמץ גופני ניכר והרמת משאות כבדים; מבחינת הליקוי בגין קרדיומיאופתיה וכן בגין בקע מפשעתי דו"צ – המגבלות חופפות לאלו שנרשמו לעיל; מבחינת הליקויים בגין אבנים בכליות, וטנטון – אין השפעה על כושר העבודה ;
בנוסף, על פי דו"ח כושר השתכרות מיום 17.12.17, התובע הינו בעל כושר השתכרות מלא, מסוגל לעבוד בהיקף מלא, בתחום עיסוקו כמורה נהיגה ומענה טלפוני, סדרן מוניות וכדומה;
דוח זה משקף נאמנה את ההגבלות הנובעות מן הליקויים ואת השפעותיהם על יכולתו לעבוד, ותואם את עמדת הוועדה לראות בתובע כבעל כושר עבודה;
להוסיף, יש להבחין בין סך אחוזי הנכות בשיעור 65% שניתנו באופן מצטבר, לבין המצב התפקודי;
חלק מן הליקויים משפיעים באופן חופף, ומכאן הפער בין השניים;
לאור האמור לעיל, התובע לא איבד כדי 50% ויותר מכושרו לעבוד ולהשתכר, ועל כן ערעורו נדחה".

על החלטת הוועדה הוגש ערעור לבית דין זה (ב"ל 40554-02-19) וביום 16.5.19 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה:
"יוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים (קביעת דרגת אי כושר) על מנת שתשקול בשנית את דרגת אי הכושר של המערער.
הוועדה תתייחס לנימוקי הערר מיום 8.4.2018 ולנימוקי הערר המשלימים מיום 27.8.2018.
הוועדה תנמק החלטתה.
המערער ובאת כוחו יוזמנו לדיון בפני הוועדה ויטענו טענותיהם לפניה."
החלטת הוועדה
ביום 6.1.20 התכנסה הוועדה מושא הערעור מכח פסק הדין המחזיר. הוועדה הקשיבה לדברי ב"כ המערער שנרשמו מפיה בזו הלשון:
"ב"כ – מדובר בפס"ד מ 16.5.19, אשר הורה לוועדה להתייחס לנימוקי הערר מיום 08.04.18 ונימוקי ערר משלימים מיום 27.08.18. מאחר והחומר מצוי בפני הוועדה, לא שבה על כלל הטיעונים אלא רק מדגישה בתמצית הדברים:
ראשית, טענה כנגד חוו"ד השיקום מ 17.12.17, בהסתמכותה על אבחון רפואי מוטעה מ 6.12.17, עליו אכן הוגש ערר לבית הדין וועדת העררים מיום 21.11.19, אכן העלתה את דרגת הנכות הרפואית מ 57 ל- 65%. טעתה פ. השיקום שקבעה שישנה מסוגלות לעבודה מלאה ללא מאמץ פיזי ויכולת לעבוד בעבודה משרדית, מקום בו הטענות בנימוקי הערר, גם יחד, היו שעצם ההמלצה על כך שהתובע מסוגל לחזור לעבודה ללא מאמץ פיזי, אינה רלוונטית לעניין, בשים לב לעברו התעסוקתי כמורה לנהיגה, כשהליקויים העיקריים שאינם מאפשרים לו לשוב לעבודה זו, או עבודה שכמותה, הם: בתחום האורטופדי ובתחום האורולוגי.
לגבי התחום האורטו' – טעתה פ. השיקום עת קבעה כי אין לכך כל השפעה על יכולת השתכרותו ולכן הוגשו טיעונים כנגד קביעה זו וכם הועלו ט יעונים גם לגבי מידת ההשפעה של הליקוי האורולוגי, המדבר על התקפים חוזרים של אבנים בכליות, כשמדובר בהתקפים תכופים יחסית, כשכל אחד מהם נמשך כמה חודשים וההחלמה מהם ממושכת אף היא.
בהקשר זה, אל מעבר לנדרש, בשלוש השנים האחרונות ישנה החמרה ההולכת ומתגברת בתחום זה והוחלט לאחרונה כי יש צורך לעבור ניתוח לקראת סוף ינואר.
כמו-כן לא נדון כלל נושא ההשפעה של הליקוי הנפשי על כושר העבודה של התובע, בשים לב לכך כי נקבעו לו 10% בגין הפרעת הסתגלות.
כמו כן, לא דנה הוועדה בהשפעת הבקע המפשעתי הדו"צ על יכולתו של התובע להשתכר.
כמו כן, טעה הרופא המוסמך בסעיף 2 לחוו"ד לעניין כושר השתכרות, עת קבע כי התובע מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים בעבודה ללא מאמץ פיזי, למרות שברור שתפקידו בתור מורה נהיגה, בו עסק כ- 18 שנים, לא כרוך כלל במאמצים פיזיים אלא בישיבה ממושכת שהיא הבעייתית ביותר לתובע.
כמו כן, לא היתה התייחסות לסוגיית ההגבלה בסעיף החושים, נוכח קיומו של טנטון, אשר גורם לתובע למגבלות הבאות: קושי בריכוז בגלל רעשי רקיע תמידיים, קושי בשמיעה סביבתית, חוסר שמיעה על רקע הטנטון, בחילות, סחרחורות וחוסר שיווי משקל.
מזכירה את הליקוי של קרדיומיופטיה בגינו נקבעו 25% נכות רפואית.
התובע הציג כעת לד"ר פרסין, רופאה תעסוקתית, מסמכים המעידים על ההחמרה בנושא של האבנים בכליות בשלשות השנים האחרונות מתוך רצון להבהיר נקודה אחת והיא שהליקוי שהיה לכאורה לא מאוד מרכזי בדרגת נכותו הרפואית, הפך במרוצת הזמן להיות אולי ה-בעיה.
לכן, מבקשת להתייחס ולקבוע את דרגת אי הכושר של התובע בהתאם, כשהטענה היא שמדובר שאובדן מלא או לכל הפחות בשיעור 65%."

הוועדה שבה וקבעה, כי המערער לא איבד 50% מכושר השתכרותו ונימקה החלטתה בזו הלשון:
"התכנסות הועדה על פי פס"ד.
קביעת הוועדה ניתנת לאחר עיון בכתב הערר מיום 08.04.18 ו- 27.08.18 וכן לאחר האזנה קשובה לב"כ התובע, כמפורט בהרחבה בסעיף 3 דלעיל.
בהמשך לדיון קודם, שבו קיימת התייחסות הוועדה להשפעת הליקויים הרפואיים על כושר העבודה בנפרד ובמצטבר, מציינת הוועדה כי התייחסותה בדיון קודם היתה לסך אחוזי נכות שהסתכמו בשיעור 65% וקביעתה מתייחסת לליקויים שניתנו בוועדת ערר רפואית ביום 21.11.18.
התייחסות זו עומדת בהלימה גם לנאמר על ידי עובדת השיקום בדוח כושר מיום 17.12.17 על אף שהתייחסותה של עובדת השיקום הינה לאחוזי ליקוי שמסתכמים ב- 57%. עוד מבקשת הוועדה לציין כי בין אם מדובר ב 57% ובין אם מדובר ב- 65% רפואית משוקלל, מצטבר, מסקנת עובדת השיקום מקובלת על הוועדה כמשקפת נאמנה את השפעות הליקויים על יכולתו לעבוד, זאת בהתייחס לבחינת הוועדה את השפעת הליקויים שמסתכמת בשיעור 65%, אשר לוקחת בחשבון את כל ההגבלות עליהן מתלונן התובע בשני כתבי הערר ואף בדיון נוכחי זה.
כבר בקביעה קודמת נאמר כי חלק מהליקויים חופפים בהשפעתם על כושרו של התובע לעבוד ועל כן יש להבחין בין סך אחוזי הנכות שניתנו באופן משוקלל מצטבר – 65%, לבין המצב התפקודי ודרגת אי הכושר. קביעת הועדה לוקחת בחשבון את השפעת הליקויים האורטופדיים, הן בעש צווארי והן בעש מותני בעת שהוועדה קובעת כי אין לליקויים אלה השפעה על כושר העבודה, עם כך שהוועדה מרחיבה שעל אף שאין השפעה על כושר העבודה, ממולץ כי בכל עבודה בה התובע יעבוד לא יידרש למאמצים גופניים והרמת משאות כבדים, כך גם לגבי הליקוי בגין קרדיומיופטיה וכן בגין בקע מפשעתי דו"צ כאשר מגבלות אלה חופפות את האמור לעיל לגבי השפעת הליקויים האורטופדיים.
מבחינת הליקויים בגין אבנים בכליות וטנטון – אין השפעה על כושר העבודה. בנוסף, ניתנת התייחסות הוועדה גם לכך שהתובע אובחן כסובל מהפרעת הסתגלות ובגין זאת נקבעו 10% ליקוי וקביעת הוועדה היא כי להפרעה זו אין השפעה על כושר העבודה. מכל אלה עולה כי קיימת התייחסות מלאה לכל ליקוייו של התובע, בהם התלונות שהועלו בכתבי הערר ובתלונות היום, תוך התייחסות לבדיקות שנעשו באבחון הרפואי של הוועדה לעררים מיום 21.11.18, סמכות רפואית עליונה שמשמשת בסיס לקביעת הוועדה דהיום.
מתוך אלה עולה כי ניתן בהחלטה לקבל את המלצת עובדת השיקום, על אף שזו ניתנה לסף אחוזי נכות שהסתכמו ב 57% משום שגם בשיעור של 65% נכות רפואית משוקללים מסוגל התובע לעבוד בהיקף מלא בתחום עיסוקו כמורה נהיגה או כסדרן מוניות, מענה טלפוני וכדו' ועם אינו מעוניין להשתלב בעבודות אלה, יכול להשתלב בעבודות אחרות שתואמות את ההשפעות של הליקויים כפי שצוינו לעיל.
התובע סיים 12 ש"ל, עם תעודת בגרות מלאה, נתון אשר אמור לאפשר לו להשתלב גם בעבודות משרדיות פקידותיות בסיסיות לסוגיהן ובהיקף מלא.
לאור האמור לעיל, הערר נדחה."

החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שלפני.
טענות המערער
שגתה הוועדה משלא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר ולא התייחסה למכלול טענות המערער בנימוקי הערר הראשוניים מיום 8.4.18 ובנימוקי הערר המשלימים מיום 27.8.18 (צורפו לערעור), ולא שקלה בשנית את דרגת אי הכושר כפי שהונחתה לעשות. דיון הוועדה הנוכחית התחלק לשניים: האחד, הפנייה לקביעותיה הקודמות של הוועדה; והשני, עריכת דיון עצמאי וחוזר לכאורה בדרגת אי הכושר.
התעלמות הוועדה מנימוקי הערר הראשוניים שתמציתם טיעונים כנגד המלצת פקידת השיקום מיום 17.12.17 בנקודות הבאות: הסתמכות על אבחון רפואי מוטעה מיום 6.12.17 הקובע נכות בשיעור 57%; טעות בגישה לדיון בשאלת אובדן כושר ההשתכרות של המערער תוך התייחסות לעבודתו כמורה נהיגה כזו שלא דורשת מאמץ פיזי בעוד שעיקר המגבלות לשוב לעיסוק המערער מזה 17 שנים הן דווקא אלה הנובעות מהליקויים האורתופדיים: בגין עמ"ש מתני – קושי בישיבה ממושכת, ובגין עמ"ש צווארי – קושי בצידוד עם הצוואר.
שגתה פקידת השיקום בהעדר התייעצות עם רופא המוסד כפי שעשתה בנוגע לליקוי הקרדיאלי, גם בנוגע לליקוי האורולוגי עקב תלונת המערער על התקפים תכופים של יציאת אבני כליה הגורמים לו לכאבי תופת, זיהומים חוזרים ואשפוזים, תוך התעלמות מטענת המערער בפני הוועדה דנן כי הליקוי האורולוגי הפך במרוצת השנים לליקוי העיקרי מבחינת ההגבלה על כושר השתכרותו.
שגתה הוועדה בהמלצתה למערער לעבוד במענה טלפוני או כסדרן מוניות תוך התעלמות מהקושי של המערער לעבוד בישיבה נוכח הליקויים האורתופדיים, וכן מהקושי בשמיעה עקב הטנטון. עוד נטען, כי ההמלצות אינן תואמות את עברו התעסוקתי של המערער.
הוועדה לא התייחסה כנדרש לנימוקי הערר המשלימים ולטענות כנגד חוות דעת רופא המוסמך לעניין כושר השתכרות מיום 6.12.17.
בפועל לא ערכה הוועדה דיון בהשפעת הליקויים במצטבר על כושר עבודת המערער אלא רק קבעה יתד אחד בנושא האורתופדי וייחסה כל יתר הליקויים אליו בטענה לקיומה של חפיפה, תוך התעלמות מטענות המערער כנגד הקביעה בעניין ההשפעה החופפת.
שגתה הוועדה בקביעתה, כי מקובלת עליה המלצת פקידת השיקום הגם שזו נסמכת על אבחון מוטעה הקובע נכות בשיעור 57% (במקום 65%) וזו אינה לוקחת בחשבון את הנכות הנפשית שנקבעה למערער.
שגתה הוועדה בהתעלמותה מטענת המערער בנוגע להחמרת הליקוי האורולוגי והיה עליה למצער לעצור דיוניה ולהשיב את הדיון עם המסמכים הרפואיים העדכניים שהציג המערער בפניה למומחה האורולוגי על מנת שיבחן את ההחמרה ומידת השפעתה על כושר השתכרות המע רער, שכן הוועדה הרפואית לעררים סיכמה החלטתה בדרגת הנכות הרפואית ביום 21.11.18 ואילו המערער הגיש לוועדה דנן ביום 6.1.20 מסמכים עדכניים המעידים על החמרת הליקוי.
במעמד הדיון בערעור שב המערער על טענותיו וביקש שהות על מנת להגיש תגובה בכתב לאמור בכתב התשובה – תגובה שהוגשה לתיק ביום 8.7.20.
טענות המשיב
דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר מכוחו התכנסה, ככתבן וכלשונן, עת היא דנה בשנית בדרגת אי הכושר תוך התייחסות לנימוקי הערר.
הוועדה ערכה דיון חוזר ומנומק בשאלת דרגת אי הכושר ו פסקה בהתאם לממצאיה ולשיקול דעתה המקצועי. יש לדחות על הסף טענת המערער לפיה הפניה לפרוטוקול הדיון הקודם מגיעה כדי פגם משפטי, שכן שק ילה בשנית אין משמעה הגעה למסקנה שונה.
הוועדה דנה כנדרש בהשפעתם, בנפרד ובמצטבר, של הליקויים הרפואיים כפי שה ם מפורטים בפרוטוקול האבחון הרפואי על כושר ההשתכרות.
הוועדה נתנה דעתה לעובדה לפיה בהמלצתה התייחסה פקידת השיקום להשפעת נכות רפואית בשיעור 57% ולא 65%; עם זאת הבהירה , כי מקובלת עליה עמדת פקידת השיקום כמשקפת נאמנה את כושרו של המערער להשתכר חרף השפעת ליקויו הרפואיים בשיעור מצטבר של 65%. המערער מבקש למעשה להעדיף את עמדתו שלו בדבר השפעת הליקויים הרפואיים על פני עמדתה המקצועית של הוועדה וזאת אין להתיר נוכח צביונה המקצועי של הטענה.
יש לדחות על הסף טענת המערער לפיה היה על הוועדה להתייעץ עם רופא המוסד שכן בהיותה ערכאת ערעור סוברנית היא לפסוק בהתאם לשיקול דעתה המקצועי ובוודאי שהיא אינה נדרשת להתייעץ עם יועצי הדרג הראשון שהיא דנה בערעור כנגד החלטתו.
אין לקבל הטענה לפיה הוועדה לא קיימה דיון בהשפעת הבקע המפשעתי והקרדיומיופתיה שכן זו הבהירה מפורשות, כי אלה מגבילים המערער בעבודה הכרוכה במאמצים גופניים ומשאות כבדים.
אשר לליקויים הנוגעים לאבני כליה אחת וטנטון הבהירה הוועדה, כי אלה נעדרי השפעה על כושר ההשתכרות. עוד נטען בהקשר האורולוגי, כי המערער עצמו ציין בפני יועצי הרופא המוסמך והוועדה הרפואית לעררים , כי מדובר בהתקפים המתרחשים אחת לשנתיים.
הוועדה דנה בהפרעת ההסתגלות בה לוקה המערער והבהירה, כי זו נעדרת השפעה בהיבט התעסוקתי ולא ברור על מה מלין המערער בהיבט זה. אשר לטענת המערער לפיה יש בליקוי זה כדי להגבילו בביצוע עבודתו כמורה נהיגה נטען, כי מעבר להיותה מקצועית גרידא, הרי שהיעדר יכולת לשוב למקצוע קודם אין משמעה אובדן כושר השתכרות בין בשיעור חלקי ובין בכלל.
דיון והכרעה
הלכה פסוקה היא, כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה לעררים לדיון מחדש בעקבות פסק דין בו נקבעו הוראות, על הוועדה לקיים את הוראות פסק הדין במדויק ובמלואן, להתייחס לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו (דב"ע (ארצי) נא/29-01 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כבוד 160 (1992)).
ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה – האם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין, אם לאו (עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי – המוסד לביטוח לאומי, 17.2.14).
מעיון במכלול החומר שהובא בפניי עולה, כי ביום 16.5.19 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בדבר השבת עניינו של המערער לוועדה, על מנת שזו תשקול בשנית את דרגת אי הכושר של המערער, תוך התייחסות לנימוקי הערר מיום 8.4.18 ולנימוקי הערר המשלימים מיום 27.8.18.
למותר להוסיף ולציין, כי נימוקי הערר הראשוניים מיום 8.4.18 משתרעים על פני 12 עמודים ואוחזים 67 סעיפים, כאשר נימוקי הערר המשלימים מיום 27.8.18 מוסיפים 4 עמודים נוספים ואוחזים ב- 24 סעיפים .
לפיכך – ועת הסכמת הצדדים עצמם בהליך הקודם אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לא כללה הפנייה ספציפית לנימוקי הערר המצריכים הבהרה או נימוק – אין להתפלא על כך שהחלטת הוועדה המשתרעת בדרך כלל על פני עמוד אחד עד שניים – לא תכלול התייחסות מפורטת למכלול טענות המערער.
בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענת המערער, לפיה נפל פגם משפטי בכך שהוועדה לא התייחסה לכל טענה וטענה מטענותיו, שכן דרישה זו אינה ישימה נוכח אורך נימוקי הערר שעליהם נוספו עוד נימוקי ערר משלימים.
עם זאת, לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר בתיק, וכן לאחר ששקלתי את עיקר טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.
התייחסות הוועדה להשפעת הליקויים האורתופדיים: מעיון בנימוקי הערר כמו גם בטיעוני המערער בפני הוועדה מושא הערעור עולה, כי המערער הלין על כך שהליקוי בעמוד השדרה המתני מגביל אותו בישיבה ממושכת ואילו הליקוי בעמוד שדרה צווארי מגביל אותו ביכולת לצודד את ראשו וטענות אלה לא זכו להתייחסות הוועדה , באופן המצדיק קבלת הערעור בנקודה זו.
התייחסות הוועדה להשפעת הליקוי האורולוגי: מעיון בהחלטת הוועדה עולה, כי לשיטתה "מבחינת הליקויים בגין אבנים בכליות וטנטון – אין השפעה על כושר העבודה." קביע ה זו של הוועדה אינה ממצה, שכן אין בה התייחסות לטענת המערער כי הליקוי האורולוגי הפך במרוצת השנים לליקוי העיקרי מבחינה רפואית ובמידת ההגבלה על כושרו של המערער לעבוד, נוכח ההתקפים התכופים של יציאת אבני כליה הגורמים לכאבי תופת, זיהומים חוזרים ואשפוזים. לפיכך מצאתי, כי דין הערעור להתקבל באופן בו יוחזר עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתשלים מלאכתה ותתיחס לטענת המערער בדבר השפעת הליקוי האורולוגי על כושר עבודתו . בהקשר זה אוסיף, כי אין בידי לקבל טענת המערער, לפיה נפל פגם משפטי בכך שהוועדה לא עצרה את הדיון והשיבה את המסמכים העדכניים שהוצגו בפניה לעיון הוועדה הרפואית לעררים.
יש לזכור, כי המדובר בוועדה לעררים (אי כושר) ובהיותה ערכאת ערעור, רשאית הוועדה לפסוק בהתאם לשיקול דעתה המקצועי, ואין היא נדרשת להתייעץ עם הוועדה הרפואית לעררים אלא להסתמך על הנכויות שנקבעה על ידה.
ככל שהמערער סבור, כי הליקוי האורולוגי בגינו נקבעה לו נכות יציבה בשיעור 20% החמיר עם הזמן, ברי כי פתוחה בפניו הדרך להגשת בקשה לבדיקה מחדש בנכות כללית.
התאמת העבודות שהוצעו על ידי הוועדה למגבלות מהן סובל המערער: מהחלטת הוועדה עולה, כי במסגרתה הוצע למערער לעבוד בהיקף מלא בתחום עיסוקו כמורה נהיגה או כסדרן מוניות או במענה טלפוני או בכל עבודה אחרת המתאימה למגבלותיו. מעיון בנימוקי הערר עולה, כי במסגרתם הלין המערער על כך שהמלצות פקידת השיקום אינן מתאימות לעברו התעסוקתי ויש בהן התעלמות מהקושי לבצע עבודה בישיבה ממושכת וגם בפני הוועדה נטען, כי למערער קושי בשמיעה על רקע הטנטון התמידי – קושי שיש בו כדי להגבילו בעבודה הדורשת ריכוז ושיחות טלפוניות ממושכות . גם טענות אלה לא זכו להתייחסות מצד הוועדה, באופן המצדיק קבלת הערעור גם בהיבט זה.
השפעת הנכות הנפשית על כושר העבודה: מעיון בפרוטוקול ההחלטה למדים, כי הוועדה נתנה דעתה לליקוי של הפרעת הסתגלות בגינו נקבעה למערער נכות בשיעור 10%, בציינה, כי אין להפרעה זו השפעה על כושר העבודה. מדובר בקביעה מקצועית הנסמכת על שיקול דעת הוועדה, בה לא מצאתי טעות משפטית המצדיקה התערבות.
אשר ליתר טענות המערער – לא מצאתי בהן הצבעה על פגם מ שפטי בהתנהלות הוועדה או בהחלטתה, המצדיקים התערבות.
סוף דבר
על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל.
40. עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר), בהרכבה הקודם, על מנת ש תשקול מחדש קביעתה בדבר השפעת הליקויים, הן בנפרד והן במצטבר, על כושר העבודה ותתייחס בפרט לנקודות הבאות:
השפעת הליקויים האורתופדיים: הוועדה תתייחס לטענת המערער, כי הליקוי בעמוד השדרה המתני מגביל אותו בישיבה ממושכת ואילו הליקוי בעמוד השדרה הצווארי מגביל אותו ביכולת לצודד את ראשו ותבחן מחדש את השפעת הליקויים האורתופדיים על כושר העבודה של המערער.
השפעת הליקוי האורולוגי: הוועדה תתייחס לטענת המערער, כי הליקוי האורולוגי הפך במרוצת השנים לליקוי העיקרי מבחינה רפואית ובמידת ההגבלה על כושרו לעבוד, נוכח ההתקפים התכופים של יציאת אבני כליה הגורמים לכאבי תופת, זיהומים חוזרים ואשפוזים. על הוועדה לבחון את תכיפות ההתקפים בגין אבני הכליה.
התאמת העבודות שהוצעו על ידי הוועדה למגבלות מהן סובל המערער: הוועדה תבחן מחדש את העבודות שהומלצו על ידה כמתאימות למגבלות המערער (מורה נהיגה / סדרן מוניות / מענה טלפוני), בהתייחס לטענות המערער בדבר הקושי לבצע עבודה בישיבה ממושכת נוכח הליקויים האורתופדיים וכן הקושי בשמיעה על רקע הטנטון התמידי – קושי שיש בו לטענתו כדי להגבילו בעבודה הדורשת ריכוז ושיחות טלפוניות ממושכות.
41. המערער ובאת כוחו יוזמנו להופיע בפני הוועדה ויתאפשר להם לטעון בפניה בעניינים הנ"ל בלבד. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
42. המשיב ישלם למערער הוצאות בסך 2,500 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום.
43. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ט אלול תש"פ, (08 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: חנניה ביטון
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: