ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לשכת המסחר תל אביב נגד ח.פ. :

לפני:

כבוד השופטת דפנה חסון זכריה

התובעת
לשכת המסחר תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד שלמה בכור

-

הנתבעות
.1 דור אלון ניהול מתחמים קמעונאיים בע"מ,
ח.פ. 5512869439
.2 הגיסים קמעונאות בע"מ, ח.פ. 515077436
ע"י ב"כ עו"ד עינת כרמי ברק ועו"ד ענת רופא

פסק דין

1. לפני תביעת התובעת ל חיוב הנתבעות בתשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי, בגין השנים 2011-2017.
התובעת עתרה לחיוב שתי הנתבעות גם יחד, בסך של 22,693.5 ₪ לכל שנה, ובסך כולל של 158,845.8 ₪ בגין התקופה הנתבעת.

2. הצדדים נחלקו ביחס לשאלה האם צו ההרחבה בענף רשתות שיווק המזון חל על כל אחת הנתבעות.

3. בפתח דיון הוכחות שהתקיים לפני ביום 10.6.20 בהליך זה, הסמיכו הצדדים את בית הדין לפסוק לפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 החל בבית הדין לעבודה מכח סעיף 39 לחוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969.
הצדדים ביקשו , כי בית הדין ינמק בקצרה את פסק הדין, ויפסוק הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למי מהצדדים, בהתאם לשיקול דעתו.

4. לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני ולטענות הצדדים כפי שנטענו במסגרת הסיכומים שהוגשו מטעמם, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, דמי טיפול ארגוני מקצועי בסך של 90,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

5. בעת קביעת הסכום, לקחתי תחת שיקוליי, בין היתר, את השיקולים הבאים:
ביחס לנתבעת 1 – על פני הדברים, עונה הנתבעת 1 להגדרה של "רשת שיווק מזון" הקבועה בצו ההרחבה . מנגד- מצאתי מקום ליתן משקל, אם כי נמוך, לטענת הנתבעת לפיה קיימת מחלוקת עובדתית ביחס לעיקר עיסוקה של הנתבעת 1 , ומחלוקת משפטית ביחס לשאלה האם די בכך ששיווק מזון הוא אחד מארבעת עיסוקיה העיקריים (ככל שטענה זו אכן היתה מוכחת) , על מנת לקבוע כי צו ההרחבה בענף רשתות שיווק המזון חל עליה; בנוסף, לא הובאו ראיות ביחס למספר העובדים בנתבעת 1, וממילא לא הובאו ראיות לכך שמועסקים בה 126-150 עובדים, הגם שהמדובר במספר סביר, ביחס לרשת האוחזת ב – 45 סניפים.
ביחס לנתבעת 2 - על פני הדברים זו אינה להגדרה של "רשת שיווק מזון" כמפורט בצו, שכן לא הובאו ראיות לכך שהיא מפעילה למעלה מחנות אחת, או לכך שששטח החנות עולה על 500 מ"ר. הטענה לפיה די בכך שהנתבעת 2 היא זכיין ברשת על מנת לקבוע שצו ההרחבה יחול עליה לא נתמכה בדי ראיות, ועל פני הדברים, אינה מתיישבת עם לשון הסעיף. בנוסף לכך, הנתבעת 2 החלה לפעול רק ב – 1.7.2014.
בנוסף לקחתי תחת שיקוליי את העובדה שטרם ניתנה פסיקה העוסקת בשאלות העומדות לדיון בפנינו, ואף טרם ניתנה פסיקה ביחס לנתבעות הספיציפיות.
לבסוף, לקחתי בחשבון את העובדה שהגם שנטען בכתב התביעה כי הצו חל על כל אחת מהנתבעות, נתבע סכום אחד ביחס ליחס לשתי הנתבעות גם יחד, בלא שנעשתה אבחנה בין השתיים.
לטעמי, יש לחייב, כאמור, את הנתבעת 1 בלבד, בסכום שנפסק.

6. מאחר ולא נשמעו ראיות בתיק, המזכירות תבדוק אם התקיימו התנאים המזכים בהחזר אגרה, בהתאם לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח - 2008, ותשיב לב"כ התובעת אגרת בית הדין בהתאם.

7. במכלול נסיבות העניין, ובשים לב לכך שההליך הסתיים בפשרה, לא מצאתי מקום לחייב מי מהצדדים בהוצאות, וסבורני כי הנכון הוא כי כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ' אלול תש"פ, (09 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: לשכת המסחר תל אביב
נתבע: ח.פ.
שופט :
עורכי דין: