ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ניסים זגורי נגד עירית חולון :

לפני כבוד ה שופט אברהם הימן

המערער

ניסים זגורי

נגד

המשיבה

עירית חולון

פסק דין

רקע דיוני

לפני ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחולון (להלן : בית משפט קמא) (כבוד השופט א' צ'כנוביץ) מיום 23.12.19 לפיה החליט לדחות בקשתו של המערער להארכת מועד להישפט בחמישה דו "חות שהוגשו על ידי עיריית חולון, בגין עבירות חנייה במקומות אסורים- בתחום תחנת אוטובוס ובשטח מדרכה תוך חסימת מעבר מוחלטת .

יצוין כי החלטה זו באה על רקע הגשת חמשת הדו"חות הללו על ידי פקחי העירייה, ולאחר שמסירת הדו"חות בוצעה כדין, במשלוח דואר רשום, לא מצא המערער לבקש להישפט בגין הדו"חות, אלא בחלוף זמן, משנפתחו הליכי גביית הקנסות, אז פנה ביום 11.12.19 לבית המשפט בבקשה כאמור.

בהחלטה, כאמור, שניתנה בשולי תגובת המשיבה לבקשת המערער, דחה בית משפט קמא את בקשת המערער תוך שהוא מנמק החלטתו בכך שהדו "חות נמסרו כדין, ובכך שהבקשה להישפט הוגשה בא יחור ניכר לאחר שחלף המועד להגשתה ומבלי שהבקשה מגלה כל עילה או טעם לכך. כמו כן, קבע בית משפט קמא כי ב עובדה שהמערער (המבקש בבקשה) מחזיק בתעודת נכה כדי להועיל שהרי חוק חניה לנכים, תשנ"ד-1993 (להלן: "חוק חניה לנכים") קוב ע איסור לנכים, להעמיד רכב בתחום תחנת אוטובוס וכן בתחום מדרכה כאשר ישנה חסימת מעבר מוחלטת.

בהודעת הערעור ביקש המערער לבטל החלטת בית המשפט לפי שיש לו טענה מוצדקת לגבי החנייה בתחנת הדלק שכן יש ברשותו תו נכה ובתאריך החנייה לא חש בטוב ונאלץ לעצור שם . לדבריו מדובר היה ב"עניין של חיים ומוות". מן הסתם טעה המערער כשציין כי החנה רכבו ב"תחנת דלק", כוונתו הייתה ל"תחנת אוטובוס". ובאשר למועד החזקת תו הנכה כוונתו הייתה למועדים הרלבנטיים לדו"חות.

בהחלטה מיום 6.1.20 הסבתי תשומת לב המערער כי עליו לנמק הערעור, וכי ראוי כי ישקול הערעור או להתייעץ עם משפטן יודע דין. כמו גם הסבתי תשומת לבו שלפי הוראות חוק חניה לנכים אין בהן כדי להתיר לנכה חניה על מדרכה או בתחום תחנת אוטובוס.

בהמשך להחלטתי זו, הגיש המערער ביום 19.1.20 בקשה בה נימק הערעור במצבו הבריאותי שלפיו משום שסובל הוא מכאבי בטן, ובאותו היום סבל מכאבים, נטל כדור הרגעה לפיכך נאלץ להחנות רכבו במקום אסור. כמו כן, טען כי החנה את רכבו במרחק של כ- 25 מטר מתחנת האוטובוס, ישב ברכבו על מנת להמתין לאשתו אשר ניגשה לחנות לקנות "דברים חד פעמיים". עוד טען כי פקחי העירייה רושמים דו"חות משום שמשכורותיהם נמוכות ועל מנת לקבל "פרמיות" וכך תובעים כל אזרח מסכן. משום התעקשות המערער על המשך הליך הערעור קבעתי מועד לדיון לאחר שגם בהחלטה זו הצע תי למערער להתייעץ עם יודע דין ולשקול שוב קיום הערעור. המערער לא שעה להצעתי זו.

טיעוני הצדדים

בדיון שהתקיים לפני ביום 8.9.20 חזר המערער על טענותיו שעיקרן הוא בכך שיש לרחם עליו, כי הוא נכה וכי בעיר חולון אין מקומות חניה לנכים, לפיכך נאלץ הוא להחנות רכבו במקומות אסורים. המערער טען כי הוא נכה ברגליו ואסור לו ללכת 10 מטרים ברגל. לדבריו, מסיע הוא את אשתו לקופת חולים וממתין לה ברכב במקום ריק שלא מפריע לתנועה. המערער חזר פעם אחר פעם על כך שהוא נכה ומסכן.

גם בדיון שהתקיים לפני, מצאתי לחזור באוזני המערער על העיקרון המשפטי שעל מנת להצליח בערעור יש צורך בנימוקים, כמו כן, הבהרתי למערער כי אם אמצא שאין ממש בערעור וכי מדובר בהליך סרק אחייבו בהוצאות משפט. המערער התעקש להמשיך ולטעון טענותיו.

באת כוח המשיבה, השיבה לטענות המערער ומן הסתם תשובתה הייתה בעיקר במישור העובדתי אם כי הגישה לבית המשפט את חמשת דו"חות החנייה אליהם מצורפים תמונות רכבו של המערער שצילמו הפקחים סמוך לפני רישומים הדו"חות. במישור המשפטי טענה באת כוח המשיבה כי לא נפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא. לדבריה, הדו "חות נמסרו לידי המערער כדין, המערער לא פנה במועד בבקשה להישפט, אלא באיחור רב, ולפיכך החלטת בית משפט קמא במקומה.
דיון והכרעה

אקדים ואומר כי מעיון בהודעות המערער בכתב, כמו גם בטענותיו, באתי לכלל מסקנה כי אין בסיס או שמא אומר כי הערעור שהוגש על ידי המערער, אין בו דבר וכי מדובר בהליך סרק בו נקט המערער.

מועדי ביצוע העבירות על ידי המערער הם מלפני כשנתיים ימים (יולי, ספטמבר, נובמבר 2018 וינואר 2019). הדו"חות נמסרו סמוך לאחר מועדים אלה כדין. המערער הגיש בקשתו לבית המשפט כשנה לאחר מועדים אלה. לפיכך לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט.

למעלה מן הצריך, עיינתי בדו"חות הרלוונטיים ובמיוחד בתיעוד נסיבות ביצוע העבירות. המסקנה העולה מתוך הצילומים שצולמו על ידי פקחי העירייה מבטאים באופן ברור כי החניות היו בתחום תחנות אוטובוסים ומדרכות במקומות שונים בעיר חולון. יתירה מזו, והחמור ביותר עולה כי בשלושה דו"חות, המערער מצא להחנות רכבו על מדרכה כשהרכב חוסם באופן מוחלט מעבר של הולכי רגל, עד כי לא נותרה לאלה הברירה אלא להלך על הכביש. חניית רכב בנסיבות אלה, מצביעה על זלזול ואי התחשבות בהולכי הרגל. נקל לשער מה נאלץ נכה הרכוב על כיסא גלגלים לעשות על מנת לצלוח המכשולים שהציב המערער על מדרכות העיר.

מצבו הבריאותי של המערער אין בו כדי להצדיק פגיעה בציבור משום שרואה טובתו ומעדיפה על פני הפגיעה בציבור הולכי הרגל.

עולה, על כן, מהמקובץ שאין ממש בערעור שלפני.

באשר לחיוב בהוצאות משפט. פעם אחר פעם הבהרתי למערער כי אם אמצא שאין בסיס לערעור אחייבו בהוצאות משפט. המערער בשלו התעקש לקיים את ההליך. הליכי סרק בבית המשפט, יש בהם להביא לפגיעה בציבור. שכן, הזמן השיפוטי הנתון בידי בתי המשפט מצומצם ביותר למרבה הצער. ככל שזמן זה מנוצל להליכי סרק ממילא נדחקים אל הצד הליכי משפט חשובים המחייבים שימוש בזמן השיפוטי וניצולו. שקלתי בקשת המערער להתחשב במצבו הבריאותי שמא יש מקום לוותר על הוצאות המשפט. אלא שכאמור, בזבוז זמן שיפוטי מביא לפגיעה במתדיינים אחרים. לפיכך לא מצאתי להימנע מחיוב בהוצאות המשפט.

סוף דבר שאני דוחה הערעור. אני מחייב את המערער בתשלום סך של 1,500 ש''ח כהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה.
המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ' אלול תש"פ, 09 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ניסים זגורי
נתבע: עירית חולון
שופט :
עורכי דין: