ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרת שמואלי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת אופירה דגן-טוכמכר

התובע
שרת שמואלי
ע"י ב"כ: עו"ד א. אלבו
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ד. קוסקאס כהן

פסק דין

האם בדין נדחתה תביעתו של התובע לגמלת "נכה נזקק" לתקופה שמיום 10.1.17 עד יום 30.10.17 ? והאם דין התובענה דנן להדחות מחמת התיישנות? בשאלות אלה נדרש בית הדין להכריעה בהליך דנן.

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:
התובע יליד 1950 בעל חברה המספקת שירותי נגרות [שרת רהיטי נגריית עיצוב בע"מ]. התובע הוא הבעלים והמנהל היחיד בחברה, הוא מעסיק עובדים ועובד בעצמו כשכיר בחברה שבבעלותו.
ביום 10/10/16 בעת שהתובע עסק בניסור הוא נפצע בשתיים מאצבעות ידו הימנית בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה, וביום 17/1/17 פנה לנתבע בתביעה לתשלום דמי פגיעה ולקביעת דרגת נכות.
ועדה רפואית מיום 27/6/17 קבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 30% לתקופה שמיום 10/1/17 עד יום 30/10/17 [להלן: "תקופת הנכות הזמנית"]. הועדה קבעה כך:
"כף יד ימין – צלקת באספקט דורסלי בין אצבעות 2 ו 3 הגבלה בתנועות MCP2 מתקשה לבצע איגרוף בעזרת אצבע 2 אולם מסוגל לבצע צביטה, הגבלה קלה בתנועות שורש היד ורגישות מקומית, טמפ' תקינה ללא הזעה. "
ביום 7.8.17 התובע הגיש תביעה לקבלת גמלה כנכה נזקק בגין תקופת הנכות הזמנית במסגרתה לטענתו לא עבד .
ביום 27.8.17 נמסרה לתובע הודעה כי על יסוד החומר הקיים תביעתו נדחתה, ועם זאת ניתנה לו אפשרות להמציא לוועדה מסמכים נוספים לתמיכה בטענותיו. בהחלטת הוועדה נכתב כך:
"מעיון ראשוני של ועדת הרשות במסמכים שהיו בפניה נמצא לכאורה כי אינך עומד בתנאים הנדרשים להכרה בך כנכה נזקק לתקופה מ 10/1/17 עד 31/10/17 מאחר שהעסק שבבעלותך המשיך לפעול בתקופה זו.
באפשרותך להגיש טיעונים ולהמציא אסמכתאות התומכות בטענותיך בתוך 45 ימים ממועד קבלת הכתב זה. "
התובע נמנע מלהציג מסמכים נוספים בפני הוועדה, ותחת זאת בחלוף כשנה הגיש את התביעה דנן.

טענות הצדדים
התובע טוען כי במהלך תקופת הנכות הזמנית הוא לא יכול היה לעבוד כנגר ולפיכך לא הייתה לו כל הכנסה מעיסוקו זה ויש להכיר בו כנכה נזקק.
התובע מבקש להסתמך על מכתב אישור רו"ח ממנו עולה כי לא עבד בחברה בתקופת הנכות הזמנית, לא הונפקו לו תלושי שכר וטופסי 106 לפיהם ולא היו לו הכנסות מעבודה, בתקופה הרלוונטית.
בתצהירו טען התובע כי החברה אמנם המשיכה לספק שירותים ללקוחותיה בתקופת הנכות הזמנית וזאת על יסוד הסכמים שנחתמו בעבר, ותוך השענות על העובדים השכירים וכן על קבלני משנה אך מדובר בהכנסות של החברה, שהיא אישיות משפטית נפרדת ולא על הכנסה של התובע . עוד הוא טוען כי בגין פציעתו הוא לא יכול היה לגשת למכרזים, ולכן הכנסות החברה ירדו בשנת 2018.
התובע מבקש להסתמך על נוהלי הנתבע לטיפול בתביעות נכה נזקק [חוזר מספר 17/2011] מהם הוא למד כי אין מקום לקחת בחשבון הכנסות של חברה שבבעלות מבוטח לצורך חישוב ההכנסות מהשתכרות של המבוטח.
הנתבע טוען כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, שכן הוגשה בחלוף למעלה מ 12 חודשים ממועד משלוח מכתב הדחיה.
לגופו של עניין הנתבע טוען כי בדין נדחתה תביעתו של התובע, באשר בתקופת הנכות הזמנית היכנסות כבעלים מהחברה שבבעלותו.
לטענת הנתבע, עדות התובע לפיה כלל לא יכול היה לעבוד בעסק , לא נתמכה בכל ראיה , ואף רו"ח שחתום על המכתב שצורף לא זומן למסירת עדות . לגופו של עניין הנתבע מצביע על כך שהעסק המשיך לעבוד ולהרוויח.

הכרעה

בתקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה) , תשת"ז – 1956 [להלן:"התקנות "], שכותרתה "דרגת נכות לנכה נזקק", נקבע הסדר מיוחד , אשר נועד להבטיח הכנסה בתקופת הנכות הזמנית, לנכה שאין לו "סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות". וזו לשון ההוראה:
"18א. (א) בתקנה זו -
"הרשות" - ועדה המורכבת מפקיד השיקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז-1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה;
"נכה נזקק" - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות.
(ב) הרשות רשאית לקבוע לנכה נזקק נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית בשיעור של 100%, לתקופה שלא תעלה על 4 חדשים.
(ג) ...
(ד) ..."

הנה כי כן מדובר בהסדר מיוחד על פיו נקבעת דרגת נכות בשיעור 100% לזמן מוגבל , למי שמתקשה באופן זמני להשתלב בעבודה ולהשתכר, מחמת פגיעתו.

לפי הפסיקה, הגדרת מבוטח כ"נכה נזקק" מחייבת עמידה בשני תנאים מצטברים – קביעת נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית; והחלטת ועדת הרשות לפיה אין למבוטח סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות ר' דב"ע נד/0-293 דוד בר ששת – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 11 (1996).
על פי נוסח התקנה לצורך הוכחת זכאות לדרגת "נכה נזקק" על הוועדה, המורכבת מפקיד שיקום, רופא מוסמך ופקיד המל"ל להשתכנע כי מתקיימים במבוטח שני תנאים מצטברים:
א. אין למבוטח סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה.
ב. בפועל אין למבוטח הכנסה מהעיסוק.
לצורך יישום התקנות, ביום 6/9/11 פרסם הנתבע חוזר (חוזר נפגעי עבודה 17/2011) אשר צורף לסיכומי המערער.
עיון בחוזר מעלה כי החוזר מתייחס ל כל אחד מהתנאים שנקבעו בתקנות בנפרד. לגבי התנאי הראשון קובע החוזר כי על המבוטח להראות כי לא עבד בפועל וכי לא היה מסוגל לעבוד בפועל , תוך ש מובהר כי הפחתה של שעות העבודה, כשלעצמה, או מעבר לעבודה חלופית איננה מצדיקה בדרך כלל הכרה כ"נכה נזקק" ונדרש דיון בעניין .
אשר לתנאי השני, אשר עניינו בהעדר הכנסה מהשתכרות מבהיר החוזר כי יש להבחין בין עובד שכיר ל בין עובד עצמאי, כאשר לגבי עובד עצמאי נקבע כי גם אם העובד לא עבד בפועל, יש לבדוק עם הייתה לו "הכנסה" מהעסק כמפורט בסעיף 2.1.4.
הגם שנוסח סעיף 2.1.4 איננו ברור די הצורך . נדמה לכאורה כי מחבר החוזר מצא להדגיש את שעולה ממילא מנוסח תקנה 18א (א) - כי מקום שעצמאי משך משכורת מהעסק שבשליטתו בתקופת הנכות הזמנית, הרי ש גם אם לא עבד בפועל – הוא לא יוכר כנכה נזקק.
לצד זאת נקבע כי מקום שעצמאי נמנע מלמשוך משכורת, הרי שיש לבחון ולהתחשב בהכנסות העסק ( הגם שבחוזר לא נקבעו כללים ברורים ביחס לאופן בו יבדקו הכנסות העסק על מנת לבחון באם בשל הנכות לא הי יתה למבוטח "הכנסה").
נדמה כי מחבר החוזר (שמעמדו כהנחיות פנימיות לפקידי המל"ל), היה ער לכך כי מקום שמדובר במבוטח שהוא עצמאי ובעל שליטה בעסק, ההחלטה האם למשוך או שלא למשוך משכורת למשך תקופה כזו או אחרת נתונה לשיקול דעתו המלא של המבוטח, היא מבטאת אינטרסים שונים, ואיננה קשורה בהכרח למספר שעות העבודה שהשקיע המבוטח בעסק או למידת הרווחיות של העסק. לכן הובהר, כי הימנעות מהנפקת תלושי שכר, לבדה, איננה יכולה להעיד על כך שלא ה ייתה למבוטח יכולת השתכרות, אלא רק על כך שהמבוטח החליט משיקוליו שלו (לרבות הכוונה לתבוע דרגת נכות) – להמנע ממשיכת משכורת.
בהתייחס לטענת המבקש יובהר כי אין כל ספק כי החברה היא אישיות משפטית נפרדת והכנסותיה אינן הכנסות של המבוטח, ועם זאת על מנת לקבוע באם סבל המבוטח מחוסר יכולת להשתכר, יש לשכנע את הועדה כי בשל הנכות המבוטח לא יכול היה למשוך משכורת, ולא רק כי בחר לעשות כך.
ודוק, מעדותו של התובע בפני עולה כי פרט לעבודה פיזית בביצוע עבודות נגרות בעצמו, הרי שעבודתו בחברה כללה עבודת ניהול ופיקוח על הנגרים האחרים, מתן ההוראות עבודה לעובדים ולפקידה העובדת בעסק, התקשרות עם לקוחות (לרבות בדרך של הגשת הצעות למכרזים), ו הדעת נותנת כי עוד מני משימות כגון הזמנת חומרי גלם, התנהלות מול בנקים, רשויות וכיו"ב. התובע לא טען כי בתקופת הנכות הזמנית הוא היה מרותק למיטתו וכלל לא נכח בעסק, ואף לא הציג דוחות נוכחות מהם ניתן יהיה ללמוד כי נעדר באופן ניכר, גם אם נניח שבשל הפציעה בשתי אצבעות יד ימין התובע היה מנוע מלבצע כל עבודה פיזית, הרי שהמשימות הניהוליות שביצע, מצדיקות לכאורה קבלת שכר.
על אף הזדמנות שניתנה לו על ידי הוועדה התובע לא המציא מסמכים שניתן ללמוד מהם כי בשל נכותו נגרמו לחברה הוצאות חריגות (כגון תשלומי שכר לעובד חלופי/לקבלני משנה) באופן שמנע ממנו למשוך שכר. וכך נותרה בפני הוועדה העובדה שהתובע נמנע מלמשוך שכר בלא שיש בכך כדי ללמד כי לא היה ביכולתו להשתכר.
ודוק, מכתב רו"ח שצירף התובע, מעבר לעובדה שאיננו יכול להחליף עדות בעל פה בפני בית הדין , איננו יכול אלא להעיד על כך שהתובע לא משך משכורת מהעסק בתקופת הנכות הזמנית. התובע לא הציג כל ראיה לעניין מתכונת העסקתו בתקופת הנכות הזמנית, כמה מתוך שעות היום נכח בעסק, אילו משימות ביצע ומאילו נמנע, האם גורם אחר עסק מטעמו בניהול העסק ובפיקוח על העובדים, האם היה שינוי ברווחיות העסק (האם גדלו ההוצאות).
במכלול נסיבות העניין אני סבורה כי על יסוד התשתית העובדתית שהציג התובע לא נפל כל פגם בכך שהוועדה קבעה כי לא שוכנעה כי היה נכה נזקק, מה גם שהוועדה נתנה לתובע הזדמנות להציג מסמכים נוספים ואולם הוא נמנע מכך.
לנוכח האמור לעיל התביעה נדחית, וזאת אף מבלי להכריע בטענת ההתיישנות שהעלה הנתבע.
כמקובל בהליכים מסוג זה אין צו להוצאות.
לצדים זכות ערעור על פסק הדין, ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.
ניתן היום, כ' אלול תש"פ, (09 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: שרת שמואלי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: