ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליהו אזולאי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד הנשיא אלכס קוגן

המערער
אליהו אזולאי
ע"י ב"כ: עו"ד אשרף אליאס
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 8.12.19 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה, כי לא חל שינוי בדרגת הנכות היציבה של המערער (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור
המערער, יליד 1950.
ביום 16.3.97 נפגע המערער במהלך הזזת תנור אפייה כבד ופגיעתו הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק. הפגימה שהוכרה היא, "כאב גב תחתון, מ/א למינקטומיה ודיסקטומיה".
ועדה רפואית לעררים מיום 13.2.03 ק בעה למערער נכות יציבה בשיעור 10%, לפי פריט ליקוי 37(7)(א), החל מיום 1.3.98 (פרוטוקול הוועדה הוגש לתיק בית הדין ביום 9.8.20 ).
בחודש דצמבר 2006 הגיש המערער תביעה לקביעת דרגת נכות מחדש. ועדה רפואית לעררים מיום 10.9.07 קבעה, כי אין החמרה במצב המערער (פרוטוקול הוועדה צורף לכתב התשובה).
בחודש פברואר 2019 לערך הגיש המערער תביעה לדיון מחדש. באישור ההחמרה מיום 30.1.19 צוין, כי בהסתמך על בדיקת אורתופד ד"ר ברוסקין מיום 10.10.18 ובדיקת נוירוכירוג ד"ר סוירי מיום 12.8.18 עולה, כי חלה החמרה בדרגת הנכות היציבה של המערער (אישור ההחמרה צורף לכתב התשובה).
להשלמת התמונה כבר יצוין, כי בסיכום הביקור אצל ד"ר גיל סוירי, נוירוכירורג מיום 12.8.18 נרשם כדלקמן (הוגש לתיק ביום 9.8.20) :
"דיון וסיכום
בן 68, ידוע על דיסקופתיה בגב תחתון בגינם עבר ניתוח לפני יותר מ- 20 שנים, L4-L5 באורטופדיה.
מ/א החלפת כתף ימין ב- 2017. מטופל באומפרדקס.
הגיע למרפאתנו עקב כאבים בגב תחתון מזה מספר חודשים בהחמרה, הכי מפריע לו כשקם בבוקר. אין החמרה בהליכה או ישיבה / עמידה ממושכים.
מקרין לרגל שמאל, ללא נימולים.

MRI עמוד שדרה מותני מה-25.6.2018 מדגים: היצרות תעלה בגבהים L3-S1 עם דיסקים בגובה L3-4 ו- L5-S1 עם לחץ על השורש מצד שמאל.

בבדיקתו: ללא רגישות מעל עמוד השדרה לכל האורך, ללא רגישות פרה-ורטברלית, טווחי תנועה של הראש הצוואר והגו תקינים. כוח גס 5/5 בכל קבוצות השרירים בפיזור C5-T1 ו- L2-S1, תחושה שמורה ושווה דו"צ בפיזור S1-C5, ללא חסרים וסקולריים.
בבינסקי שלילי, ללא קלונוס, רפלקס פטלרי ותקין דוצ.

טופל במרפאת כאב עם הזרקות וגלי רדיו ללא הטבה כבר.
שוחחנו שוב על טיפול בניתוח – לדעתי ניתוח לא יפתור את הבעיה מחר ויש בעיות במספר גבהים וקשה למקם את איזור הבעיה.

ממליץ לנסות חגורת כתף."

בסיכום הביקור אצל ד"ר אלכסנדר ברוסקין, אורתופד, מיום 10.10.18 נרשם:
"תלונות/סיבת הפניה: תלונות/סיבת הפניה מתאריך 20/02/2007:
ביקור חוזר מתאריך 18/10/2006
כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל על רקע ..., פיזיוטרפיה ללא הטבה עוצמת כאב (לפי סרגל כאב 1-10): 8-9/10
10/10/2018:
2 שנה לאחר ניתוח גב.
כעת – כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגליים.
קשיי הליכה.
CT – MRI – היצרות ניכרת של התעלה L3-L4
תור לניתוח".
ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 21.5.19, כי לא חלה החמרה במצב המערער. על החלטת הוועדה השיג המערער.
הוועדה מושא הערעור התכנסה ביום 8.12.19 לדון בערר. הוועדה שמעה את תלונות המערער, לפיהן:
"לא יכול ללכת הרבה, מתקשה בהליכה לא יכול להתכופף, מוגבל בתנועות. אינו יכול לשבת על האסלה עקב כאבים. יש לו מטפלת מטעם המל"ל כדי להתלבש. תכיפות וצריבה במתן שתן."

הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית שממצאיה פורטו בסעיף 7 לפרוטוקול, בזו הלשון:
"עבר ניתוח למנקטומיה וקיבוע אחורי בגובה 3-5L.
הליכה בעזרת הליכון, עומד על אצבעות ועקבים.
צלקת ניתוחית בעש מותני באורך 11 ס,מ. עדינה לא רגישה ולא דבוקה ליסוד.
מוסר על הקרנת הכאבים לרגל שמאל. יושב עם כיפוף של 90 מעלות. עם החמרה של הכאב כשמנסה להתכופף. תחושה שמורה".

הוועדה סיכמה החלטתה כדלקמן:
"מדובר על החמרה זמנית לדעת הועדה יש מקום לשיפור. מוסר שמצבו השתנה לטובה אומנם עדין סובל מהגבלות.
הממצאים בבדיקות ההדמיה הם שחיקתיים בגלל הגיל ולא טראומתיים לכן הוועדה קובעת כי לא חלה החמרה".
על החלטה זו הוגש הערעור דנן.
טענות הצדדים
לטענת המערער , החלטת הוועדה השוללת קשר סיבתי בין ההחמרה במצב המערער לבין האירוע המוכר ומייחסת את ההחמרה לגיל המערער, אינה מפורטת כלל, לא עומדת בחובת ההנמקה המצופה ממנה ואף טומנת בחובה סתירה פנימית, עת מחד גיסא קובעת הוועדה, כי אכן קיימת "החמרה זמנית" וכי צפוי שיפור במצב המערער ומאידך גיסא מציינת, כי מדובר בממצאים שחיקתיים הקשורים לגיל . לא ברור מקביעה זו הכיצד מצבו של המערער צפוי להשתפר עם גילו המתקדם, עת לדעת הוועדה הגיל הוא הגורם להחמרה? קביעת הוועדה היא לקונית ולא ברורה, בייחוד נוכח העובדה כי המערער עבר ניתוח בגבו באותן החוליות שנפגעו במסגרת האירוע המוכר ולא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבת הוועדה. לפיכך, מבוקש להשיב את עניינו של המערער לוועדה על מנת ששקול ותנמק קביעתה.
מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר הסבירה מדוע אין לקשור בין מצבו של המערער לאירוע התאונתי המוכר בציינה, כי ממצאי הדמיה מדגימים שינויים שחיקתיים ולא חבלתיים התואמים את גיל המערער. ב"כ המשיב ביקש להדגיש, כי עסקינן בתאונה שאירעה ביום 16.3.97, קרי למעלה מ- 22 שנה טרם התכנסות הוועדה.
מדובר בהחלטה מקצועיות נהירה המאפשרת מעקב אחר הלך מחשבת הוועדה, שאין מקום להתערב בה. אין להיזקק לעמדת המערער לפיה הניתוח בוצע באותן חוליות אשר נותחו בעבר, ש כן זו נושאת צביון מקצועי רפואי מובהק ומשכך דינה להידחות. העובדה, כי קיימת החמרה אינה סותרת את מסקנת הוועדה, כאשר ממילא אין בתיעוד הרפואי שצורף לאישור ההחמרה דיון בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי המוכר לבין ההחמרה הנטענת.

דיון והכרעה
במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו: עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999).
הלכה היא, כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (ראו: דב"ע (ארצי) מג/1356–01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130). עוד נפסק באותו עניין, כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".
לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר שהובא בפני, וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.
מקובלת עלי טענת המערער, כי קביעת הוועדה אינה מנומקת דייה וטעונה הבהרה. למערער נקבעה כאמור נכות יציבה בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בגב, לפי פריט ליקוי 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. מעיון בפרוטוקול ההחלטה עולה, כי המערער הלין בפני הוועדה, שהוא לא יכול להתכופף והלין על הגבלה בתנועות. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית במסגרתה מצאה, בין היתר, כי המערער "יושב עם כיפוף של 90 מעלות. עם החמרה של הכאב כשמנסה להתכופף. תחושה שמורה". הוועדה סיכמה החלטתה בכך שקיימת לדעתה "החמרה זמנית" ויש מקום לשיפור, וכי הממצאים בבדיקות ההדמיה הם שחיקתיים על רקע הגיל ולא חבלתיים ומשכך אין החמרה במצב המערער.
מסקנת הוועדה אינה ברורה ומנומקת דייה ולא ניתן להבין ממנה הכיצד מדובר ב"החמרה זמנית" על רקע הגיל, אשר צפויה להשתפר בהמשך? כך גם הוועדה לא פירטה בסעיף 6 לפרוטוקול את אותם ממצאים שחיקתיים בבדיקות ההדמיה, באופן המקשה על בית הדן להעביר ביקורת שיפוטית על החלטתה. כמו-כן, לא ניתן להבין מהחלטת הוועדה האם לתאונת העבודה היתה השפעת כלשהי ולו חלקית על ההחמרה הזמנית במצב המערער.
על יסוד האמור ובהעדר דיון מנומק בשאלת הקשר הסיבתי, מצאתי, כי החלטת הוועדה מצדיקה התערבות.
סוף דבר
אשר על כן – הערעור מתקבל.
עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה הקודם, על מנת שתשקול ותנמק קביעתה בשאלת הקשר הסיבתי בין ההחמרה הזמנית במצב המערער, כפי שזו נמצאה על ידה, לבין תאונת העבודה המוכרת; הוועדה תיתן דעתה לטענת המערער, כי האחרון עבר ניתוח בגבו באותן החוליות בהן הוא נפגע במסגרת תאונת העבודה ותבחן האם לתאונת העבודה השפעה ולו חלקית על ההחמרה הזמנית במצב המערער. הוועדה תבהיר בהחלטתה את מידת ההחמרה כך שיהיה ברור מה מצבו של המערער גם מבחינת טווחי התנועה לאחר מועד הבקשה להחמרת מצב בהשוואה למצב שהיה עובר למועד הגשת הבקשה להחמרת מצב.
המערער ובא כוחו יוזמנו להופיע בפני הוועדה ויתאפשר להם לטעון בפניה.
החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת באופן המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה.
המשיב ישלם למערער הוצאות בסך 2,500 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום.
על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט אלול תש"פ, (08 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אליהו אזולאי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: