ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסי מזרחי-בעצמו נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי-אב"ד
נציג ציבור (עובדים) מר יהונתן דקל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף רובינשטיין

התובע
יוסי מזרחי-בעצמו

-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד שירלי ברדוגו

פסק דין

בהתאם להחלטת כבוד השופטת י. מזרחי לוי מ-21.11.19 הועבר עניינו של התובע למותב זה למינו י מומחה, תוך שנקבעו העובדות והפלוגתאות.

למומחה שמונה (החלטה מ-17.12.19) (ד"ר ג. לאנה, כירורג-אורתופד; "המומחה") הועברו העובדות הבאות:

"א. התובע הינו יליד 1955.
ב. בתאריך 27.12.16 היה התובע מעורב בתאונת דרכים שהוכרה על ידי הנתבע גם כתאונה בעבודה.
ג. בתאריך 11.12.17 הודיע הנתבע כי הפגימה המוכרת כתוצאה מהתאונה הינה צליפת שוט.
ד. לתובע אושרה תקופת אי כושר הנובעת מהתאונה מיום 28.12.16 ועד ליום 31.1.17. לא אושרה לתובע התקופה שמיום 1.2.17 ועד ליום 18.3.17, כתקופת אי כושר שנגרמה כתוצאה מהתאונה."

כבוד המומחה נדרש לשאלות הבאות:
"א. האם קשורות הפגימות הנטענות בגב, בשכמות הצוואר, ראש וכתפיים בתאונה שהוכרה.
ב. האם תקופת אי הכושר מ-1.2.17 ועד 18.3.17 קשורה לתאונה שהוכרה."

2. בחוות דעתו מ-8.1.20, לאחר שסקר המידע הרפואי שבפניו ואת תולדות המקרה, כולל רישומים רפואיים מעברו של התובע , מציין המומחה כי אין בתיעוד הרפואי עדות לכך כי התובע נבדק ע"י אורתופד, או כי נבדק בכתפיו ובראש. באשר לגב תחתון יש תיעוד ולפיו, שנים רבות (טרם הפגיעה) סבל מכאבי גב תחתון. באשר לע"ש צווארי ניתן להסיק כי סבל בעקבות התאונה מ"ספזם שרירי שכיח", אין תיעוד למוגבלות בתנועות צוואר, בדיקות או תלונות מזה 3 שנים. לפיכך, אין להכיר בקש"ס בין הפגיעה לפגימות לכאורה לגב תחתון, שכמות, כתפיים. באשר לראש – המליץ על יעוץ נוירולוג.
מבהיר המומחה כי מדובר במנגנון מינורי (ללא פתיחת כריות אויר) ולפיכך, הזמן הסביר לאי כושר הוא 4-6 שבועות ולא מעבר לכך. לפיכך, אין מקום להכיר בחופשות המחלה שבמחלוקת.
3. ביום 13.2.20 הגיש התובע בקשה להצגת שאלות הבהרה ולאחר שנתקבלה תשובת הנתבע, ניתנה ביום 10.5.20 החלטתנו, ובהתאם לה הוצגו למומחה שאלות ההבהרה הבאות:

"1. בחוות דעתך ציינת כי התובע "סבל מכאבים בעורף על רקע חבלה במנגנון צליפת שוט שלוותה בספזאם שרירי ללא פגיעה נוספת".
כיצד מסקנה זו מתיישבת עם הרשומה הרפואית של בית החולים מאיר מתאריך 27.12.16 בה צוין כך -
"סיבת ההפניה : לאחר ת"ד עם חבלת ראש. אינו זוכר את הפרטים" ?
הנך מופנה לרישום הרפואי מתאריך 27.12.16 בו צוין "ניכרים שינויים ניוונים ותהליך המתאים ל- BAMBOO SPINE בעמ"ש גבי". אנא הסבר האם ממצאים אלו נובעים מהתאונה מתאריך 27.12.16 והאם אינם סותרים את קביעתך שלפיה התובע "סבל מפגיעת צליפת שוט ללא פגיעה נוספת"?
2. הנך מופנה לתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה בה צוין כי התובע אובחן כסובל מ- "contusion of back". האם וכיצד זה מתיישב עם קביעתך שלפיה התובע נפגע במנגנון צליפת שוט ללא פגיעה נוספת?
3. בחוות דעתך ציינת כי "אין תיעוד בדיקת רופא אורתופד" לעניין ע"ש צווארי, כי "אין כל אזכור ל [...] מגבלות בתנועת הצוואר" וכי "אין תיעוד של תלונות ו/או בדיקות צוואר מזה כ 3 שנים". איך קביעה זו עולה בקנה אחד עם הדברים שנכתבו בתעודה הרפואית של ד"ר עודה מיום 5.1.2017, שבו נכתב כי התובע סובל מ"מוגבלות עם רגישות מעל שרירי הצוואר" וכן מ"מוגבלות בצוואר", ושבו הופנה התובע לעשות פיזיותרפיה בהקשר זה?
4. על מה נסמכת קביעתך שלא נפתחו כריות אוויר ברכב בעת התאונה? בהנחה שכן נפתחו כריות האוויר, האם היה בכך לשנות את חוות דעתך ובאיזה אופן?"
4. בתשובותיו (מ- 15.5.20 שהתקבלו ב- 24.5.20) ציין המומחה כדלקמן:
"1. בתאריך 05.01.17 נרשם בגיליון ע"י ד"ר אלחין עודה בין השאר כדלקמן: "במכתב שחרור ציון על קיום אבדן הכרה אך המטופל שולל על הסף את הטענה לכן אין צורך בברור". בנוסף ציטטתי את הממצאים שנרשמו בגיליון חדר מיון ע"י רופא אורתופד המעידים על כך כי התובע לא נפגע באיברים אחרים וגם בדיקתו לעניין ע"ש צווארי הייתה תקינה לחלוטין. בהמשך התובע טופל במכון הפיזיותרפיה בגין כאבים בעורף שיתכן והקרינו לשכמות. בחדר מיון צולם התובע ונמצאו ממצאים בצילומים המחשידים לקנה במבוק ממצאים המתאימים למחלה בשם Ankylosing Spondylitis, שאינה תולדה של ת.ד. אלא מחלה שבה מטפלים ראומטולוגים ולכן גם הומלץ לפנות לראומטולוג!!!
2. בתעודה הרפואית שאדוני מציין נרשם Contusion of back, אולם במלל נרשם כדלקמן: "ממשיך לסבול מכאבים בצוואר וכתפיים לאחר ת.ד. מטופל עם פיזיותרפיה 4 פעמים למרות זאת עדיין סובל מכאבים". לפיכך אמנם נרשם חבלה בגב אבל התיעוד מתייחס לצוואר!!! (27.12.16, 09.02.17).
3. כתוב תלונות החולה אין תיעוד ממצאי בדיקה קלינית של הרופא!!! בכל מקרה אין לכך משמעות מאחר ומדובר על אזכור בודד בסמוך לאחר התאונה שאינו מעיד על מצבו בהמשך, ומכאן שלא ניתן להסיק כי התובע נותר עם מגבלות בצוואר. נהפוך הוא, כפי שציינתי אין תיעוד כלשהו לעניין תלונות/טיפולים מזה תקופה ממושכת ואין כל בדיקה בהמשך המעידה על מוגבלות בעורף!!! הגבלה בתנועות בסמוך לאחר תאונה במנגנון צליפת שוט הנה ממצא שכיח אולם ברוב המכריע של המקרים חולף לאחר סדרת טיפולי PT בשילוב טיפול תרופתי NSAID ואינו מותיר נכות צמיתה.
4. במידה וכריות אוויר נפתחות אזי הרופאים במיון מונחים לציין זאת מאחר וממצא זה מעיד על עוצמת הפגיעה בעת התאונה. לפיכך כאשר אין דיווח על כך עלינו להסיק כי הכריות אוויר לא נפתחו. בכל מקרה הממצאים בהמשך כאמור שללו נזק כלשהו לע"ש צווארי ולפיכך אין לכך כל משמעות כיום. בתאריך 30.11.17 נרשם כאבים בצוואר חזרו עקב בעיה שרירית מעוניין לחזור לטיפול PT. מכאן שהכאבים חלפו לחלוטין לאחר התאונה הנדונה!!!
ברצוני להדגיש לעניין ע"ש גבי מותני בתיק הרפואי של התובע ישנם אין ספור תלונות על כאבים בגב טרם התאונה הנדונה (05.03.03, 08.05.03, 28.08.11, 1.11.11, 23.10.13, 20.09.12, 23.11.11). בתאריך 11.08.15 נרשם בגיליון "לפני כ-3 שנים ת.ע. נפגע בגבו. מאז מידי פעם יש כאבים חזקים יותר נוטל ארקוקסיה עם הטבה".

5. בהתאם להחלטה מ-24.5.20 הגיש התובע סיכומיו (ביום 15.6.20):
"מפאת מגבלת העמודים, התובע לא חוזר על כל טענותיו שפורטו בהרחבה במסגרת כתבי בית הדין", תוך שביקש לסטות מחווה"ד ולמצער, ליתן לה משקל נמוך, כשהוא טוען לפגמים בחווה"ד ובהתנהלות הנתבע, תוך צרוף ראיות ומסמכים רפואיים.
טוען התובע כי ביה"ד אינו כבול בקביעות המומחה והוא רשאי לסטות מהן אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן [דב"ע (ארצי) נו/0-244 המל"ל נ' פרבר, פס' 8(1997)] או אם נפלו בה פגמים גלויים לעין / בלתי סבירה על פניה [עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל נ' המל"ל פס' ו' (2005)], וחווה"ד צריכה להיות מנומקת, תוך שהמומחה יתן דעתו לחוו"ד רופאים אחרים [דיון (ארצי) לו/ 0-8 דוידוביץ נ' המל"ל, פד"ע ז' (1) 374, 383 (1976)].
המומחה התייחס סלקטיבית לממצאים הרפואיים לאחר התאונה והתעלם מממצאים רפואיים לטובתו; כשקבע כי הפגיעה היתה מינורית – קביעתו שגויה לנוכח תשובת הרופא (נספח 12), אליה המומחה לא התייחס.
בחווה"ד נפל פגם היורד לשורש העניין, שכן היא נסמכת על תשתית עובדתית חסרה (נסמך על תיעוד מקופ"ח בלבד, התעלם ממסמכי בי"ח מאיר). חווה"ד מבולבלת, חסרת קוהרנטיות, רשלנית, מתעלמת מפגיעות רבות של התובע ומתבססת על מידע חסר ושגוי, תוך שסתר עצמו, התייחס לפגיעות לא רלוונטיות (גב תחתון), יצר הבחנות תמוהות בין המֶלל לממצאים רפואיים ולא נימק איך עולה קביעתו בקנה אחד עם עבודת התובע וגילו. תשובות המומחה לא מניחות הדעת, ולכן יש ליתן לה משקל אפסי.
המומחה המליץ לקבל חוו"ד נוירולוג לעניין הפגיעה בראש. תעודה רפואית היא ראייה לכאורה ומקימה חזקה לאי כושר העבודה [עב"ל (ארצי) 1055/02 סולטן נ' המל"ל, פס' 8 (2004); בן שבת; ב"ל 40664-06-15 אבו שאח נ' המל"ל, פס' 14 (2017)] משהמומחה קבע כי חוו"ד נוירולוגית יכולה להצדיק תקופת אי הכושר הרי הנתבע לא הרים הנטל ויש לקבל התביעה, ודאי לאור התכלית הסוציאלית בחוק הבטל"א, לפיה במקרה של ספק יש לפסוק לטובת המבוטח [סולטן; ב"ל (נצ) 45539-12-13 הדר נ' המל"ל, פס' 16(2016)].
על המומחה היה לקבוע האם קיים קש"ס בסבירות של מעל 50%, אך לא עשה כן, אלא קבע כי "אין מקום להכיר בחופשות המחלה שבמחלוקת" למרות שמדובר בקביעה משפטית שבסמכות ביה"ד. בכך חרג מסמכותו, כמו בקביעה לעניין נכות צמיתה (ס' 3 לחווה"ד).
לנוכח כל האמור לעיל ניתן לקבוע כי "הקש"ס בין התאונה לתקופת אי הכושר הוא מעל 50%", כשיודגש כי ביה"ד הוא המחליט סופית [בג"צ 1199/92 לוסקי, עמ' 774 (1993)].
בנוסף "יש להתייחס גם להתנהלות הפגומה, הפסולה, חסרת תום הלב והרשלנית של הנתבע בהליך, שצריכה לגרום לבטלות ההחלטה המנהלית של פקיד התביעות מדעיקרא, לנוכח חוסר הסבירות הקיצוני שכרוך בה, הפגמים שנפלו בה ואי עמידה בכללי הצדק הטבעי".
התובע מונה טענותיו הן ביחס להתנהלות בהליך, הן ביחס לחוו"ד רופא הנתבע והן ביחס לפגמים הרבים שמצא בהחלטת פקיד התביעות, כשלטעמו, כל אלה מתחזקים נוכח "חוסר סבירות" ו"הפגמים הרבים" ו"הטעויות הגלויות" שבחווה"ד המומחה (סעיפים 15-20 לסיכומיו) [לא מצאנו לפרט את כל אלה, משרלוונטיים הם במירב לשאלת ההוצאות].
עותר התובע להוצאות ושכ"ט, כשהוא מפנה להחלטות השופטת מזרחי-לוי (1.7.19, 30.4.19, 12.3.19) ומותב זה (9.3.20). התובע מפנה לעב"ל (ארצי) 8665-04-18 המל"ל נ' לוי (2019) שם השית ביה"ד הוצאות ושכ"ט בסך 6,000 ₪, בשל התעלמות הנתבע מ-3 החלטות של ביה"ד, לא כל שכן בהליך הנוכחי שבו הנתבע הפר מספר רב של פעמים (!) את החלטות ביה"ד.
כאמור, גם בבקשתו למתן פס"ד חזר התובע על טענותיו לחיוב הנתבע בהוצאות גבוהות ובצרוף מע"מ, לאור מחדלי הנתבע (ההדגשות לעיל – במקור).
6. לבקשת הנתבע ניתנה ארכה לסיכומיו (שניה, עד 20.8.20) ומשלא הוגשו, ומשהובא ההליך בפנינו, ואף הוגשה בקשת התובע למתן פס"ד עפ"י התביעה , תוך חיוב הנתבע בהוצאות גבוהות – הובהר בהחלטה מ-23.8.20, כי בעניינים דנא, ניתן פס"ד עפ"י החוק, וכי באשר להוצאות – יקבע בפסה"ד.
בהתאם, ניתן עתה פסה"ד.

7. ולהכרעתנו
א. משעולה לכאורה, כי סיכומי התובע נכתבו בסיוע איש מקצוע (ולא "בעצמו"), ודאי לא "נעלמה" מעיני ו ההלכה לפיה, אין רשאי צד להגיש במצורף לסיכומים ראייה כלשהי. ממילא , ברי כי לא היה מקום לצרף את "נספח A" (חשבונית מ-6.2.17 ותוך הדגשת שורות 6-7 בהן צויינו כריות אוויר ימין ושמאל – ולו משום שאין בפנינו באיזה רכב מדובר, או "שיוכו" לאירוע הנדון; נציין כי הגם שעיון בנספחי התביעה ונספח הסיכומים מלמד כי נזכר אותו מספר רכב – אין בפנינו "ראייה" לקשר לתאונה דנא, ונוסיף, כי לא רק מ"קרות התאונה", לא הייתה במחלוקת בהליך שבפנינו...; ודי בדברינו אלה).
ב. כמובהר לעיל ההליך הועבר למותב זה למינוי מומחה, על בסיס עובדות ושאלות שנקבעו, ע"י שופטת הקד"מ.
אין חולק כי התאונה מ-27.12.16 הוכרה וכך הוכרה אף הפגימה, שנגרמה בפגיעה בעבודה , והיא "צליפת שוט".
בהתאם, נדרשנו אנו ונדרש המומחה לשאלת קש"ס בין הפגימות הנטענות בגב, בשכמות הצוואר, ראש וכתפיים בתאונה, ובין תקופת אי הכושר , שלא הוכרה ע"י הנתבע, לתאונה שהוכרה.
המומחה בחן התעוד הרפואי מעברו של התובע, מחד ומאידך, התעוד הרפואי שלאחר התאונה וממנו עלה כי למעט בדיקה ב-5.1.17, שהיתה תקינה – לא תועדה בדיקה קלינית ע"י רופא המשפחה [כך עד 30.11.17], כי אין תעוד לבדיקת רופא אורטופד ואף לא לבדיקת כתפיים וראש; ומנגד, לתובע עבר מתועד של גב תחתון/עש"מ/גבי – במהלך שנים טרם התאונה.
עוד ציין המומחה כי לאור הנתונים הרשומים במסמכים הרפואיים, העדר בדיקות, ותעוד על סבל במשך שנים – אין קשר בין התאונה לגב. ראוי להזכיר כי מעיון במסמכים הרפואיים עולה גם אבחנה לא רק על גב תחתון אלא גם, כרישומי רופאיו [עש"מ וגב גבי ב-2006 ו-2003 בהתאמה...].
עוד הסיק המומחה, לאור האמור, כי מהתאונה סבל התובע מספזם שרירי, שכיח , לאחר פגיעה במנגנון צליפת שוט, תוך שציין כי אין אבחנה לפחת NV ו/או מגבלות בתנועות צוואר, ואף לא תלונות/בבדיקת צואר 3 שנים אח"כ.
לאחר שסקר כל אלה, ועפ"י מומחיותו, הסיק כי אין קש"ס רפואי בין התאונה לפגימות גב תחתון, שכמות, כתפיים. באשר לראש – לא ראה מעקב נוירולוג; CT בי"ח פוענח כתקין, ומשברי כי נטענה תלונה ל"ראש" (ולא מצא אינדיקציה לפגימה, בתחומו) – המליץ על חוו"ד נוירולוג. נציין כי אין בפנינו תלונות נוירולוגיות ולמעשה, גם לאחר חוות דעתו לא עתר התובע למינוי נוירולוג וכשהתלונות התייחסו לתחום האורטופדי.
ראוי להזכיר עוד: המומחה לא טען שלא נפתחו כריות אויר – אלא טען כי אין תיעוד לפתיחתן.
לאחר שסקר המומחה כל אלה, קבע כי פרק הזמן הסביר לאי כושר הוא 4-6 שבועות ומשכך, לא מצא להכיר בתקופת אי הכושר שבשאלה שהוצגה לו.
אין כל משמעות להכרעה שבפנינו, לעיסוקו, מקצועו, או גילו של התובע. אין עסקינן בתביעה נזיקית. גדר המחלוקת והדין מוציא מתחולתו "פקטורים" אלה להכרעה שבפנינו.
עוד נזכיר – הפניית התובע מקופ"ח למיון, לא לוותה ב"אבחנה" של " contusion of back" כטענת התובע, אלא ב"אבחנה משוערת". עוד ראוי לציין כי בקופ"ח צויין עוד כי התובע "לפי דבריו" איבד הכרה ובבי"ח נרשמה סיבת ההפניה "לאחר ת"ד עם חבלת ראש, אינו זוכר את פרטי האירוע" וצויין "ארוע של ככה"נ סינקופה ובעקבותיו ת"ד וחבלת ראש CT ללא ממצאים חבלתיים" – ברי איפוא כי אין במסמכים אבחנה של "חבלת ראש" אלא תלונה על "חבלת ראש" – ועוד נרשם ע"י ד"ר קן דרור שי (מחלקה כירו רגית) בהפנייה למיון פנימי, כי עסקינן ב"סינקופה במהלך נהיגה, לא זוכר פרטים מהארוע" וכשד"ר ביבס מציין שינויים ניווניים בעמ"ש גבי (ללא עדות לשברים/תזוזת חוליות). גם ההמלצות לטיפול לכאבים (כמודגש ע"י התובע, ובמצורף לסיכומיו) אין לה ן משמע ות, משאין חולק כי התאונה בעבודה – הוכרה.
בהקשר זה ראוי לציין – התובע מפנה לאישור רופא המשפחה (ד"ר אלחין עידה), ובעיקר, אישורו מ-30.11.17.
מצאנו להזכיר רישום זה, משעסקינן בתשובה שנתן הרופא המטפל לרופא המל"ל; קרי: הנתבע פעל בנדון כהוראת הפסיקה; אגב יצויין עוד כי עיון במסמכים שהגיש הנתבע מלמד כי תהיית כבוד השופטת י. מזרחי לוי מולאה כמתחייב ע"י הנתבע, עוד טרם דחיית התביעה ע"י פקיד התביעות, מה שדווקא סותר טענות התובע ל"פ גמים" ושאר טענות שהעלה בסיכומיו. [כך עלה כי טעתה ב"כ הנתבע בס' 5 להודעתה מ-23.7.19, משעולה כי הנתבע אכן פנה לרופא המטפל כחובתו, מחד ומאידך, עשה כן כ שנה טרם ההליך בביה"ד].
עוד ראוי לציין כי דווקא מאישור זה עולה כי, בכל הכבוד, הטענה בדבר העדר נוירולוג ואורטופד "במערכת הקהילתית", מחד אינה סבירה, על פניה (ונציין כי במרפאות קהילתיות רבות אין בהכרח מומחים כאמור, אך אין בכך כדי למנוע בדיקה ע"י המומחים, ודאי כך, משקיימים לפחות 2 בתי חולים בסמיכות למקום מגוריו של התובע/ל רופא המשפחה. ומנגד, "העדר צורך מבחינה רפואית" כסיבה השנייה שציין רופא המשפחה – מחזק דווקא את קביעת המומחה (שהתובע תוקף בסיכומיו...).
ומעבר לכל אלה – עסקינן "בהסבר", שלא סיפק את רופא המוסד, ועל פניו, בכדי כך, שהרי בפועל, אין בו הסבר לתקופת אי הכושר, ודאי כך, בהנתן שלא נמצא ה ברישומיו של הרופא המטפל, בדיקה קלינית במהלך כשנה מהתאונה !, וממילא, אף לא טרם המועדים הנדונים בפנינו.
אין מקום גם לטענות התובע באשר לתשובות המומחה – המומחה נסמך על הרישומים הרפואיים , הטענות ביחס לתלונות שנרשמו מפי התובע אצל הרופאים , ואבחנות וממצאים בבדיקות השונות.
כך אף באשר ל"פתיחת הכריות" – משעפ"י נסיונו המקצועי שבמומחיות רופא יציין זאת לאור החשיבות לכך, הן ביחס לתלונות והן ביחס לבדיקות ול"נזק" ש נמצא בבדיקות – וכאן, לא מצא כל אלה.
לאור כל אלה – משהמומחה פעל כמתחייב, ומשאין בכל טענות התובע כדי קבלת תביעתו, ובהעדר הנמקה עובדתית או משפטית לפסילת חווה"ד המפורטת והמנומקת כדבעי – אין לנו אלא לדחות התביעה.

ראוי להזכיר כי בהליך דנא התקיים דיון מוקדם, בו יוצג התובע, והתובע היה זה שביקש כי ימונה מומחה, כפי שאכן מונה (תוך שביקש כי לא ישמעו הוכחות – ובכדי כך ). עוד ראוי להזכיר כי בהליך דנא, גרסת התובע עצמו אינה ברורה באשר לאופן קרות התאונה.ממילא, בפנינו היו אך העובדות שנקבעו למינוי מומחה.

ובאשר לעתירה להוצאות: התובע לא יוצג בסיכומיו, ואעפ"כ עתר לשכ"ט (ובתוספת מע"מ) .
ברי כי אין מקום, ובכל הכבוד, להסתמך בעתירתו דנא , על פסה"ד בענין לוי – שנסיבותיו שונות מענייננו דנא.
עוד ראוי להזכיר כי בגין אי הגשת עמדה במועד שקבעה, חייבה כבוד השופטת י. מזרחי-לוי את הנתבע בהוצאות – ומן הראוי היה "למצער", לאזכר ענין זה, עת עתר להוצאותיו, גם אם התובע אינו מיוצג עוד !
כך אף בבקשתו , למתן פס"ד עפ"י התביעה, משלא הגיש הנתבע סיכומיו.

בענייננו, משלא התקיים הליך הוכחות ומשהתביעה גופא הוכרה, ומשהוסכם על מינוי מומחה, לבחינת הזכאות לתקופת אי כושר נוספת(בלבד) – ברי כי משנדחית התביעה, עפ"י החוק וההלכה – אין מקום לפסיקת הוצאות. יובהר כי בנסיבות שתוארו, אף לו הוכרה התביעה, ספק אם היה מקום לחיוב הנתבע בהוצאות – ודאי לא היה מקום לעתירתו (החריגה) של התובע .

בשקלול כל האמור והגם שנדחתה התביעה (ויכול שהיה ראוי לאור האמור, לחייב התובע בהוצאות) – מצאנו להורות כי כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ד' אלול תש"פ, (24 אוגוסט 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר יהונתן דקל
נציג ציבור עובדים

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

מר יוסף רובינשטיין נציג ציבור מעסיקים

נחתם ע"י נ.צ. ביום 24.8.20.
גל/א.כ. +


מעורבים
תובע: יוסי מזרחי-בעצמו
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: