ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אורן גבאי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט כאמל אבו קאעוד – סגן נשיא

המערער
אורן גבאי
ע"י ב"כ: עו"ד אורטל יונה

-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אסף שפירא

פסק דין

רקע
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 2.12.2019 (להלן: "הוועדה הרפואית לעררים" או "הוועדה").
המערער יליד 1972, עובד כאזרח עובד צה"ל בתפקיד נהג משאית – מוביל טנקים.
ביום 4.12.2017, במהלך העבודה, נחבל המערער בגבו התחתון ופגיעתו הוכרה כתאונת עבודה.
כתוצאה מהחבלה החל המערער לסבול מהגבלה בתנועות הגב התחתון עם הקרנה לרגליים.
הוועדה הרפואית מן הדרג הראשון קבעה למערער נכות רפואית צמיתה בשיעור 5%.
על החלטה זו הגיש המערער ערר למוסד לביטוח לאומי. הוועדה הרפואית לעררים, אשר התכנסה ביום 2.12.2019 דחתה את הערר; הותירה את קביעת הוועדה הרפואית מהדרג הראשון על כנה; וקבעה למערער נכות רפואית צמיתה בשיעור 5% בהתאם לסעיף 35(1)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התוספת לתקנות קביעת דרגת נכות" או "התוספת לתקנות").
על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.
בהחלטת בית-הדין מיום 5.6.2020, ובהתאם להסכמת הצדדים, נקבע כי הצדדים יגישו סיכומיהם בכתב חלף עריכת דיון בתיק, וכי יינתן פסק-דין על יסוד החומר שהוגש לתיק בית-הדין. בהמשך לכך הוגשו סיכומי הצדדים.

טענות הצדדים
טענות המערער
המערער טען טענות הן אשר למישור האורתופדי והן אשר למישור הנוירולוגי:
אשר לנכות האורתופדית - לטענת המערער הוועדה הרפואית בדקה אותו ומצאה כי מוגבלותו בגב התחתון היא בשיעור 5% וזאת לפי סעיף 35(1)(א)(ב) לתוספת לתקנות. הובהר כי סעיף 35(1)(א) קובע כי ככל שאין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות - הנכות היא 0%; ואילו בהתאם לסעיף 35(1)(ב), מקום שקיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות – הנכות תעמוד על 10%. נטען כי בשים לב לכך שהוועדה קבעה כי נכותו של המערער היא 5%, הרי שהיא סברה כי ישנה הגבלה כלשהי בתנועות, אולם הוועדה לא נימקה מדוע פסקה נכות מותאמת בשיעור 5% על פני נכות מלאה בשיעור 10% בהתאם לסעיף. בתוך כך נטען, כי הוועדה הרפואית לא הסבירה מדוע קביעת הוועדה מן הדרג הראשון משקפת את מצבו של המערער במישור האורתופדי; וכן לא פירטה בפרוטוקול ולא התייחסה בקביעתה לממצאי בדיקת ה-CT שנערכה למערער ביום 12.12.2017.
זאת ועוד, נטען כי בהתאם לתוספת לתקנות סעיף הליקוי אשר מתייחס להגבלת תנועה בגב התחתון הוא סעיף 37(7) ולא סעיף 35(1), אשר עוסק במחלות העצמות והפרקים, וכי היה על הוועדה להתאים למערער נכות רפואית בהתאם לסעיף הליקוי הספציפי הרלוונטי. נטען, כי החלטת הוועדה לעניין זה אינה מנומקת ולפיכך לא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה.
אשר לנכות הנוירולוגית –המערער טען כי הוועדה לא נימקה מדוע לא נקבעה לו נכות נוירולוגית, על אף ממצאי הבדיקה הקלינית-נוירולוגית שנערכה לו בוועדה.
נוכח כל אלה התבקש בית-הדין להשיב את עניינו של המערער לוועדה הרפואית, על-מנת שתשוב ותבדוק את המערער, הן בדיקה אורתופדית והן בדיקה נוירולוגית, תעריך מחדש את נכותו ותנמק קביעותיה. כמו-כן, התבקש בית-הדין לפסוק לזכותו של המערער הוצאות ושכר טרחת עו"ד.

טענות המשיב
אשר למישור האורתופדי - במסגרת טיעוניו עמד המשיב תחילה על פרשנות סעיף 35(1)(ב) וסעיף 37(7) לתוספת לתקנות: נטען כי סעיף 35(1)(ב) מקנה אחוזי נכות במקרה של הגבלה בכושר הפעולה הכללי או התנועות. קרי – ניתן לקבוע לפיו נכות אף בהעדרה של השפעה כלשהי על התנועות, ודי בהשפעה על כושר התנועה הכללי. זאת בעוד סעיף 37(7) מקנה אחוזי נכות ככל שקיימת הגבלת תנועות בלבד. אולם בעניינו של המערער נבחנה סוגיית טווח התנועה של המערער ונשללה הגבלה בטווח התנועה, לפיכך סעיף 37(7) אינו רלוונטי לעניינו, כפי שנטען על-ידו. עוד נטען, כי משלא נמצאה הגבלה בטווח התנועות הוועדה לעררים מצאה להותיר על כנה את החלטת הוועדה מן הדרג הראשון ועשתה שימוש מותאם בסעיף ליקוי 35(1)(ב), תוך שנימקה את החלטתה.
לעניין זה אף נטען, כי טענותיו של המערער אשר לבדיקת ה-CT מיום 12.12.2017 מהוות הרחבת חזית. לגופו של עניין נטען, כי הוועדה לעררים כן בחנה את בדיקת ה-CT שנערכה למערער, והדבר עולה מעמוד 2 לפרוטוקול הוועדה.
אשר למישור הנוירולוגי – נטען כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה שממצאיה לא הצביעו על נכות נוירולוגית. נטען כי החלטת הוועדה לעניין זה נהירה, ברורה ובנסיבות העניין ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה.
נוכח המפורט לעיל, נטען כי לא עלה בידי המערער להצביע על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה, ולפיכך התבקש בית-הדין לדחות את הערעור, תוך חיוב המערער בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד.

דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית-הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 213 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995.
במסגרת סמכותו של בית-הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית-הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק; חרגה מסמכותה; שקלה שיקולים זרים; או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. הפגם המשפטי בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים יכול להתבטא בסטייה מהוראות החוק והתקנות או בפגם בסדרי עבודתה של הוועדה.
כמו-כן נפסק כי על הוועדה חלה חובה לנמק את מסקנותיה. בית-הדין הארצי פסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית-הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק".
אשר לחוות-דעת רפואיות המוגשות לוועדה על-ידי המבוטח, קבעה הפסיקה " שאין ועדה רפואית חייבת לקבל מסקנות שבחוות-דעת רפואית שהוגשה לה על-ידי צד לערעור, אך חייבת היא להתייחס לחוות-הדעת, התייחסות עניינית ומנומקת". קרי, הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות-הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות-הדעת ובמידה ואינה מקובלת עליה תנמק הסתייגותה ממנה.

מן הכלל אל הפרט
לאחר שעיינתי בכל החומר המצוי בתיק בית-הדין ובטענות הצדדים, מצאתי כי נפלו פגמים משפטיים בהחלטת הוועדה, אשר מצדיקים את השבת עניינו של המערער לוועדה. להלן אפרט עמדתי.
מדוח הוועדה הרפואית עולה, כי המסמכים שהיו לפניה בעת הדיון בעניינו של המערער הם בדיקת CT עמוד שדרה מיום 11.1.2018; וכן עררו של המערער. עוד עולה כי הוועדה ערכה למערער בדיקה אורתופדית ובדיקה נוירולוגית.
במסקנות הוועדה צוין כדלקמן:
"מבחינה נוירולוגית הוועדה דוחה את הערר מאחר ולא נמצא חסר נוירולוגי אובייקטיבי המקנה אחוזי נכות.
מבחינה אורתופדית: הוועדה דוחה את הערר, הנכות שנקבעה בדרג 1 תואמת את מצבו".

המישור האורטופדי
סעיף 35(1)(א)+(ב) וכן סעיף 37(7) לתוספת לתקנות, מצויים תחת הפרק העוסק במחלות ופגימות במערכת הלוקומוטורית. סעיף 35(1)(א)+(ב) נמצא תחת תת פרק העוסק במחלות העצמות והפרקים ומתייחס לארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר, וקובע כדלקמן:
"35. (1) ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר (א) אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות 0%
(ב) קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות 10%"

ואילו סעיף 37(7) נמצא תחת תת פרק עמוד השדרה, וקובע כדלקמן:
"37. ...
(7) הגבלת התנועות בעמוד השדרה המתני (Lumbar spine)
א. בצורה קלה 10%
ב. בצורה בינונית 20%
ג. בצורה קשה 30%"

אכן, סעיף 35(1)(א) קובע כי ככל שאין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות - הנכות היא 0%; ואילו בהתאם לסעיף 35(1)(ב), מקום שקיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות – הנכות תעמוד על 10%. הוועדה הרפואית לעררים, כאמור, אימצה את החלטת הוועדה הרפואית מן הדרג הראשון, וקבעה כי נכותו של המערער תעמוד על 5%, בהתאם לסעיף 35(1)(א).
הנה כי כן, הוועדה הרפואית אכן סברה כי יש הגבלה כלשהי בכושר הפעולה הכללי או בתנועותיו של המערער וקבעה את סעיף הליקוי ושיעור הנכות בהתאם. אמת, קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי הן קביעות רפואיות מובהקות המצויות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה ואין זה מסמכותו של בית הדין להתערב בהן. אולם, עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי זו לא הבהירה באופן בהיר ומפורש מדוע יש במגבלותיו של המערער כדי להעמיד את שיעור נכותו דווקא על 5%. הוועדה הרפואית אף לא הסבירה מדוע קביעת הוועדה מן הדרג הראשון משקפת את מצבו של המערער במישור האורתופדי. לפיכך, בשים לב לכך שהחלטת הוועדה אינה מנומקת באופן שיהא נהיר אף למי שאינם עוסקים ברפואה, אני סבור כי נפל בה פגם משפטי.
נוכח האמור, אני סבור כי לעניין זה יש מקום להשיב את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על-מנת שתנמק את החלטתה אשר למצבו של המערער במישור האורתופדי באופן מפורט וברור, כך שתהא נהירה אף למי שאינו עוסק ברפואה, באופן שיוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה ולהבין כיצד הגיעה למסקנותיה.
הוועדה מתבקשת לנמק את החלטתה זאת תוך הבהרה מדוע בחרה להתאים למערער את הליקוי הקבוע בסעיף 35(1) לתוספת לתקנות על פני הליקוי הקבוע בסעיף 37(7) לתוספת לתקנות. לעניין זה יובהר, כי אין לקבל את טענת המשיב לפיה בעניינו של המערער נבחנה סוגיית טווח התנועה של המערער ונשללה הגבלה בטווח התנועה, ולפיכך נעשה שימוש בסעיף 35(1) על פני סעיף 37(7), שכן אין בפרוטוקול הוועדה התייחסות ברורה ומפורשת לעניין זה.

בדיקת CT מיום 12.12.2017 וסוגיית הרחבת החזית זאת ועוד; עיון בדברי המערער בפני הוועדה לעררים, אשר הובאו בעמוד 2 לפרוטוקול הוועדה, מעלה כי הוא התייחס בטיעוניו לבדיקת ה-CT שנערכה לו, אשר הדגימה בלטי דיסק עם לחץ על השק. מכתבי טענותיו של המערער עולה כי מדובר בבדיקה מיום 12.12.2017. אולם, הוועדה הרפואית לעררים לא כללה בדיקה זו במסגרת המסמכים שהונחו לפניה, אשר כללו בדיקת CT עמוד שדרה מיום 11.1.2018 וכן את עררו של המערער בלבד.
המשיב טען כי טיעונו של המערער לפיו הוועדה לא התייחסה בקביעתה לממצאי בדיקת ה-CT שנערכה למערער ביום 12.12.2017 מהווה הרחבת חזית, שכן זה לא נטען בכתב הערעור באופן מפורש ונטען לראשונה במסגרת סיכומיו. אמת, עיון בערעור מעלה כי כל שטען המערער אשר לבדיקה הנ"ל בערעורו הוא כי הוועדה קבעה את שקבעה בעניינו על אף ממצאי בדיקת ה- CT. רק בסיכומיו טען המערער באופן מפורש כי הוועדה לא פירטה בפרוטוקול ולא התייחסה בקביעתה לממצאי בדיקת ה-CT שנערכה לו ביום 12.12.2017.
עקרון העל המנחה את בית-המשפט בבואו להכריע הכרעות דיוניות הוא כי:
"משקבעו הצדדים את רשימת הפלוגתאות העומדות לדיון, גודרת רשימה זו את הסוגיות שבהן ידון בית המשפט, ואין להרחיב את הדיון לשאלות משולבות של עובדה ומשפט שלא נכללו באותה רשימה". [ההדגשות הוספו – כ.א.ק].
רשימת הפלוגתאות העומדת לדיון מעוצבת בכתבי הטענות שמגישים הצדדים. משכך, טענה שמעלה בעל דין שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי טענותיו מהווה "שינוי חזית" או "הרחבת חזית", ויש לדחותה. הרציונל העיקרי העומד בבסיסה של הלכה זו הוא מניעת עיוות דין. קרי – מניעת מצב בו לא תינתן לבעל דין ההזדמנות להתגונן בכתב ההגנה מפני הטענות המועלות כנגדו.
לצד זאת, מכיר הדין במקרים בהם יותר שינוי חזית: כאשר תיקון כתבי הטענות נעשה באישורו של בית הדין; כאשר בעל הדין שכנגד נתן לכך את הסכמתו, מפורשות או מכללא. כמו כן, בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי כאשר הטענה החדשה הנטענת היא טענה משפטית הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני בית-המשפט והצד שכנגד, אין לקבל את טענת שינוי החזית.
הנה כי כן, אף שטענתו של המערער לפיה הוועדה לא פירטה בפרוטוקול ולא התייחסה בקביעתה לממצאי בדיקת ה-CT שנערכה למערער ביום 12.12.2017 אכן הופיעה באופן מפורש רק בסיכומיו, הרי שבשים לב לאופיו של ההליך ולנסיבותיו; בשים לב לכך שאין בטענה זו כדי להרחיב את גדרי המחלוקת בין הצדדים למחוזות חדשים; ובשים לב לכך שלמשיב ניתנה הזדמנות להתייחס לטענה זו במסגרת סיכומיו, ובכך לא נפגעה הגנתו – אני סבור כי יש מקום להידרש אף לטיעון זה.
לעניין זה עוד יצוין, כי אין מדובר בטענה חדשה לחלוטין עבור המשיב, שכן טענה זו נכללה בערעורו של המערער כנגד החלטת הוועדה הרפואית מן הדרג הראשון, אשר היה מונח בפני המשיב ואף צורף לכתב תשובתו לערעור.
לגופם של דברים לעניין זה טען המשיב, כאמור, כי הוועדה לעררים כן בחנה את בדיקת ה-CT שנערכה למערער, והדבר עולה מעמוד 2 לפרוטוקול הוועדה. אולם, עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי בדיקת ה- CT שהייתה מונחת לפניה היא בדיקה מיום 11.1.2008. מפרוטוקול הוועדה לא עולה באופן מפורש כי הוועדה נתנה דעתה אף לבדיקת ה- CT מיום 12.12.2017. לפיכך, אני סבור כי יש מקום שהוועדה תפרט במסגרת החלטתה האם נתנה דעתה לבדיקת ה- CT בעניינו של המערער מיום 12.12.2017; האם ממצאי בדיקה זו שונים מממצאי הבדיקה מיום 11.1.2018; והאם יש בממצאים אלה כדי לשנות ממסקנתה, אם לאו, ומדוע.

המישור הנוירולוגי
מפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה ביצעה למערער בדיקה נוירולוגית. הוועדה אף ציינה בהחלטתה כי עררו של המערער לעניין זה נדחה "מאחר ולא נמצא חסר נוירולוגי אובייקטיבי המקנה אחוזי נכות". כאמור, קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי הן קביעות רפואיות מובהקות המצויות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. לפיכך, משהוועדה בדקה את המערער ונתנה דעתה אף לתחושותיו הסובייקטיביות, לפיהן הוא חש ירידה בתחושה בכל הגפה השמאלית התחתונה, אולם לא מצאה כי יש בכך כדי לזכותו באחוזי נכות, הרי שאין זה מסמכותו של בית-הדין להתערב בהחלטתה.
על אף האמור, למען הזהירות, משעניינו של המערער ישוב גם כך לוועדה נוכח קביעותיי כמפורט לעיל, מתבקשת הוועדה להבהיר באופן מפורש ומפורט האם אכן כך הם פני הדברים. קרי – האם אכן לא קיים פריט ליקוי רלוונטי המזכה באחוזי נכות בשל תחושות סובייקטיביות בלבד בדבר העדר תחושה בגפיים. ככל שכן קיים פריט ליקוי כאמור, מתבקשת הוועדה לנמק מדוע לא החילה פריט זה בעניינו של המערער.

בדיקה חוזרת
בטרם סיום יצוין, כי המערער אף ביקש במסגרת ערעורו שהוועדה תשוב ותבדוק אותו, הן בדיקה אורתופדית והן בדיקה נוירולוגית, על-מנת להעריך מחדש את נכותו. בפסיקת בית-הדין הארצי נקבע כי נקודת המוצא היא שהבדיקה הקלינית, היקפה ואופן עריכתה (אם בכלל), היא עניין המסור בראש ובראשונה לשיקול הדעת המקצועי-רפואי של הוועדה. עוד נקבע, בפסיקה אשר דנה במצב בו נבצר מחבר ועדה יחידי להמשיך בתפקידו, כי בשים לב לתכלית הכלל לפיו עניינו של מבוטח יידון בפני אותו ההרכב מראשית ועד אחרית, הרי שמקום בו מוחלף חבר ההרכב, הוא המומחה שבדק את המבוטח, מתבקש כי המומחה החדש שבא תחתיו יבדוק אף הוא את המבוטח, אלא אם כן ניתן טעם רפואי לאי עריכת הבדיקה.
בשים לב לקביעות בית-הדין הארצי לעיל, נקבע בזאת כי ככל שיוחלף אחד מחברי ההרכב שבדקו את המערער – תערוך הוועדה בדיקה חוזרת למערער בטרם תפעל בהתאם להנחיות בית-הדין כפי שפורטו לעיל, אולם ככל שלא יוחלף אחד מחברי ההרכב – תכריע הוועדה בהתאם לשיקול דעתה האם יש צורך בבדיקה נוספת כמבוקש על-ידי המערער.

סוף דבר
נוכח המפורט לעיל, הגעתי, כאמור, לכלל מסקנה כי נפלו פגמים משפטיים בהחלטת הוועדה המצדיקים את החזרת עניינו של המערער לוועדה.
לפיכך, הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים.
הוועדה תשוב ותדון בעניינו של המערער בכפוף להנחיותיי כדלקמן:
הוועדה תנמק את החלטתה אשר למצבו של המערער במישור האורתופדי באופן מפורט וברור, כך שתהא נהירה אף למי שאינו עוסק ברפואה, באופן שיוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה ולהבין כיצד הגיעה למסקנותיה.
הוועדה מתבקשת לנמק את החלטתה זאת תוך הבהרה מדוע בחרה להתאים למערער את הליקוי הקבוע בסעיף 35(1) לתוספת לתקנות על פני הליקוי הקבוע בסעיף 37(7) לתוספת לתקנות.
כמו כן, הוועדה תפרט במסגרת החלטתה האם נתנה דעתה לבדיקת ה-CT בעניינו של המערער מיום 12.12.2017; האם ממצאי בדיקה זו שונים מממצאי הבדיקה מיום 11.1.2018; והאם יש בממצאים אלה כדי לשנות ממסקנתה, אם לאו, ומדוע.
נוסף לכך, אשר לתחום הנוירולוגי - מתבקשת הוועדה להבהיר באופן מפורש ומפורט האם אכן לא קיים פריט ליקוי רלוונטי המזכה באחוזי נכות בשל תחושות סובייקטיביות בלבד בדבר העדר תחושה בגפיים. ככל שכן קיים פריט ליקוי כאמור, מתבקשת הוועדה לנמק מדוע לא החילה פריט זה בעניינו של המערער.
אשר לבדיקת המערער על-ידי הוועדה: ככל שיוחלף אחד מחברי ההרכב שבדקו את המערער – תערוך הוועדה בדיקה חוזרת למערער, אולם ככל שלא יוחלף אחד מחברי ההרכב – תכריע הוועדה בהתאם לשיקול דעתה האם יש צורך בבדיקה נוספת כמבוקש על-ידי המערער.
בנסיבות העניין המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 2,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים.
הצדדים רשאים לפנות לבית-הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק-דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו.

ניתן היום, כ' אלול תש"פ, (09 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אורן גבאי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: