ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משטרת ישראל נגד אריה חמו :

לפני כבוד השופט העמית, אברהם יעקב

המערערת

משטרת ישראל/ מחוז מרכז

נגד

המשיבים

1.אריה חמו
2.אמצע השוק בע"מ
3.רחלי מוסלי
4.נסים פדידה
5.ח.י. אמצע השוק שיווק ירקות ופירות בע"מ

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כבוד השופטת רבקה גלט).

2. בית משפט קמא דן בשתי בקשות שהוגשו על ידי המערערת מכוח סעיף 22ב' לחוק רישוי עסקים.
עניינו של סעיף זה אשר חוקק בתיקון 34 לחוק ונכנס לתוקפו ביום 01.01.2019, הוא מתן צו סגירה לבית עסק שנעדר רישיון עסק.
בשתי הבקשות נטען כי בתי העסק פועלים ללא רישיון ומהווים פלטפורמה לביצוע עבירות פליליות.
בית משפט קמא איחד את הדיון בשתי הבקשות והחלטתו נוגעת לשתיהן.
אקדים ואומר שמדובר בהחלטה מקיפה מאוד, מנומקת היטב, אשר צועדת צעדים ראשונים בפרשנות סעיף 22ב' שכאמור, נחקק אך לאחרונה.

3. בשתי הבקשות התבקש מתן צו סגירה לבתי העסק. מדובר בבתי עסק המשמשים לאחסנה, הובלה, מכירה ושיווק תוצרת חקלאית. אין מחלוקת שלשני בתי העסק אין רישיון. בשתי הבקשות נאמר כי המשטרה יזמה והובילה מבצעי אכיפה בשוק הסיטונאי נגד עסקים מחוללי פשיעה ובכללם, בתי העסק האמורים כאן. עוד נטען כי המשטרה הודיעה לרשות המקומית, המועצה המקומית באר יעקב, אשר בתחומה מצוי השוק, כי יש בידה מידע מהימן ומוצלב המעיד כי כל אחד מן העסקים הנדונים כאן מסכן את שלום הציבור ומנוצל על ידי בעליו לצורך מעשים פליליים. עוד הודיעה המשטרה כי ככל שיתבקש רישיון עסק, המשטרה תסרב לכך.
עוד נטען בשתי הבקשות כי בנסיבות הללו כי מדובר בעסקים שאין כל סיכוי שיקבלו רישיון בעתיד לאור התנגדות המשטרה ולכן מתבקשת הסגירה לאלתר.
לטענת המשטרה, די היה להראות כי העסקים פועלים ללא רישיון ואין להוסיף לסעיף דבר שאין בו.

4. אין מחלוקת כי בית העסק של המשיבים 1 – 2 ממוקם בתאים 3 ו – 4 בשוק. עוד אין מחלוקת כי בעבר היה רישיון עסק לתא מספר 4 ולאחר שהמשיבים 1 – 2 שכרו גם את תא מספר 3, הם הרסו את קיר הגבס שהפריד בין התאים וכתוצאה מכך פקע רישיון העסק. אין מחלוקת שלא הוגשה בקשה למתן רישיון עסק לתא מספר 3.
באשר למשיבים 3 – 5 מדובר בעסק המתנהל בתאים 61, 6 2 ו – 63, ואשר הוגשה בעניינם בקשה למתן רישיון עסק.

5. סעיף 22ב' לחוק רישוי עסקים קובע כדלקמן:

"22.ב (א) היה יסוד סביר להניח כי עסק טעון רישוי לפי חוק זה פועל בלא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, בניגוד לתנאיהם, או בניגוד לתקנות לפי חוק זה, רשאי בית משפט השלום או בית המשפט לעניינים מקומיים שבתחום שיפוטו נמצא העסק, לבקשת תובע, לצוות על בעל העסק, על המחזיק בעסק, על מי שבפיקוחו או בהשגחתו פועל העסק, ועל כל מי שמועסק בשירותם, להפסיק את העיסוק בעסק, בין בסגירת החצרים ובין בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק (בחוק זה – צו הפסקה שיפוטי).
(ב) בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א) לא יצווה כאמור באותו סעיף קטן אלא אם כן נוכח שיש בידי מבקש הצו ראיות לכאורה כי התקיימו התנאים למתן הצו לפי אותו סעיף קטן.
(ג) מתן צו הפסקה שיפוטי אינו מותנה בנקיטת הליכים נוספים לפי חוק זה."

6. בית משפט קמא, לאחר שניתח את הדברים היטב, הגיע לכלל מסקנה כי על המבקש את צו הסגירה להראות ראיות לכאורה לכך שהעסק נעדר רישיון וכן עילת הפסקת עיסוק מיידית.
כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים שלשני בתי העסק אין רישיון עסק.
בשלב זה ניגש בית משפט קמא לבדוק את השאלה האם קיימת עילת הפסקת עיסוק מיידית.
לצורך זה בחן בית משפט קמא שורה ארוכה של ידיעות מודיעיניות והגיע לכלל מסקנה כי מדובר במידע כוללני וראשוני שאין בו כדי לגבש עילה להפסקת העיסוק.
מכאן הערעור.

7. בית משפט קמא סבר שנדרשות ראיות לכאורה לכך שלבעלי בית העסק אין רישיון עסק.
אני סבור שלצורך מתן הצו המבוקש יש להראות כי בית העסק נעדר רישיון עסק ברמת הוכחה גבוהה יותר מרמה של ראיות לכאורה ולפחות ברמה של ראיות מינהליות.
מקרה אחר בו דנתי בעניין דומה היה בעפמ"ק 73977-12-19 גג על הפאב בע"מ ואח' נ' עיריית רעננה. שם דובר בערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בכפר סבא אשר נתן נגד המערערים צו לפי סעיף 22ב' הנ"ל. שם דובר בבית עסק הפועל מספר לא קטן של שנים ללא רישיון עסק. בעבר ניתנו צווים נגד מפעילי בית העסק אך הצווים לא קוימו. שם נטען כי יש ליתן צו על פי סעיף 22ב' רק כאשר קיימת סכנה לשלום הציבור. לא קיבלתי טענה זו מאחר והסעיף אינו מתנה את צו הסגירה בקיום סכנת שלום הציבור. שם סברתי כי די בכך שהעסק פועל ללא רישיון תקופה ארוכה וכי ניתנו בעבר צווים נגד בעלי העסק וצווים אלה הופרו על ידם, על מנת שניתן יהיה ליתן צו על פי סעיף 22ב'. באותו המקרה ניתנו למערערים ארכות לאורך השנים, וציינתי שם כי אילו הייתי משתכנע שבקרוב יוסדר עניין הרישיון לא הייתי מורה על סגירת בית העסק , אלא שלא הייתה מחלוקת שלא היה כל צפי לאירוע כזה.

8. ככלל, אני סבור שדרך הפרשנות הנכונה של סעיף 22ב' היא לבחון קודם כל את "המקום הגאומטרי" בו בחר המחוקק לקבוע את הסעיף. סעיף זה ממוקם בחוק רישוי עסקים, שתכליתו העיקרית היא להסדיר את הקמת ותפעול בתי העסק בישראל. אין לחוק זה כל מטרה עצמאית וכל עניין עצמאי בתחום המלחמה בפשע בישראל, הן הפשיעה הכלכלית והן הפשיעה האחרת.
המחוקק לא סבר שסעיף זה נותן בידי המדינה כלי נוסף לצורך ניהול המלחמה החיונית בפשיעה ובארגוני הפשיעה. לדוגמה, גם חוקי המס למיניהם לא נחקקו על מנת להילחם בפשיעה ולמרות זאת נעשה בהם שימוש מושכל לצורך זה.
אסייג ואבהיר כי חוק רישוי עסקים מאפשר להתחשב בשיקולים אלו של מלחמה בפשע, במסגרת השיקולים למתן רישיון. ואולם, ככל שמדובר בסגירת בית עסק בשל העדר רישיון, אין לנו עניין בשיקולים אותם יש לשקול בעת מתן הרישיון כי אם בשיקולים הצופים פני עתיד של המשך הפעלת בית העסק כשברשות המפעיל רשיון עסק כדין.
תכליתו העיקרית של סעיף 22ב' עניינה ברישוי עסקים ובמניעה של המשך ניהול בתי עסק בישראל ללא רישיון. עצם העובדה שקיימים בתי עסק הפועלים ללא רישיון היא תעודת עניות לגורמי האכיפה. תופעה זו צריך לעקור מן השורש ולצורך זה חוקק סעיף 22ב'. אין לסעיף זה כל נגיעה להגנה על הציבור מפני סכנה ברורה ומיידית או הדברת הפשיעה.

9. ככל שהרשות מעוניינת למנוע סכנה אקוטית ומיידית לציבור, כאשר מדובר בסכנה הנובעת מבית עסק הפועל ללא רישיון, הרי שלצורך זה קיימים סעיפים 17 ו – 20 לחוק רישוי עסקים. סעיף 17 עניינו מתן צו סגירה לבית עסק שהוגש נגדו כתב אישום וזאת כאשר קיימת סכנה לשלום הציבור מאותו בית עסק. סעיף 20 עניינו צו הפסקה מנהלי שתוקפו ל – 30 יום כאשר אחת ממטרותיו היא מניעת סכנה מיידית לציבור.
עינינו הרואות שקיימים כלים להילחם במצב של סכנה אקוטית ומיידית לציבור גם מכוחו של חוק רישוי עסקים , למרות שזו אינה מטרתו העיקרית. סעיף 20 יש בכוחו ליתן תרופה מיידית ללא צורך בהליך שיפוטי וסעיף 17 נותן את התרופה לאחר הגשת כתב אישום. שני סעיפים אלה דרים האחד לצידו של השני כשהם משלימים זה את זה. סעיף 20 נותן את העזרה הראשונה ולאחר הגשת כתב האישום בא סעיף 17 ומונע את הסכנה מן הציבור עד להרשעה ולגזר הדין ככל שאלה יקרו.
על רקע זה נקל להבין שסעיף 22ב' אינו נחוץ לצורך מניעת סכנה מיידית מבית עסק, שכן כלים להילחם בסכנה המיידית הזו היו קיימים קודם לחקיקתו של סעיף 22ב'. לכן אני סבור שפרשנותו של בית משפט קמא בעניין זה אינה נכונה. המטרה התחיקתית של סעיף 22ב' איננה להילחם בסכנה כזו או אחרת הנובעת מבית עסק, אלא המטרה היא להילחם בתופעה של ניהול בתי עסק ללא רישיון.

10. על פי נוסחו של הסעיף, כל שנדרש ממבקש הצו הוא להראות שלבית העסק אין רישיון.
לטעמי, לא די בכך. מדובר בצו הפוגע קשות בזכות החוקתית של חופש העיסוק וכאשר מדובר בפגיעה כה חמורה, צריך בית המשפט להשתכנע שמדובר בבית עסק המתנהל עת ארוכה ללא רישיון, מבלי שבעלי העסק פנו וביקשו רישיון והרשות התריעה בפניהם בעניין זה , או שהם פנו והודע להם שבקשתם למתן רישיון נדחתה, שניתן להם זמן להשלים דרישות כאלה ואחרות של הרשות וש הרשות התריעה בפניהם שהיה והעניינים לא יוסדרו ייסגר בית העסק שלהם.
בכל המקרים הללו יכולה הרשות לפעול לפי סעיף 22ב' ולבקש מבית המשפט סעד בגידרו. עוד צריך בית המשפט להשתכנע שאין כל סיכוי שבעתיד הנראה לעין ניתן יהיה לקבל רישיון עסק לאותו בית עסק.
מובן שלא מדובר ברשימה סגורה וניתן להוסיף עליה ולגרוע ממנה בכל מקרה על פי נסיבותיו.

11. בענייננו, לא הודע מעולם למשיבים שבקשתם לרישיון עסק נדחתה. עוד לא הודע להם מעולם, עד לתחילת ההליך בבית משפט קמא , שהמשטרה מתנגדת למתן רישיון עסק.
כמו כן, מעולם לא התריעו בפני המשיבים כי היה ולא יוסדר עניין רישיון העסק יתבקש צו סגירה לפי סעיף 22ב'.

12. בנסיבות כאלה אני סבור שהמערערת לא הצליחה לעמוד בהוכחת התנאים הנדרשים להפעלת הסמכות שבסעיף 22ב' ולכן אני דוחה את הערעור, אם כי לא מטעמיו של בית משפט קמא.

ניתן היום, כ"א אלול תש"פ, 10 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משטרת ישראל
נתבע: אריה חמו
שופט :
עורכי דין: