ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המוסד לביטוח לאומי נגד מוראן סרחאן :

לפני:

כבוד הנשיא אלכס קוגן

המערער
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי
-
המשיב
מוראן סרחאן
ע"י ב"כ: עו"ד וליד אבו אל ניל

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ביטוח נכות) מיום 28.4.19 (להלן: " הוועדה"), אשר התכנסה מכח פסק דינו של בית דין זה מיום 22.1.19 (ב"ל 2155-07-18, להלן: "פסק הדין המחזיר") וקבעה, כי למשיב נכות יציבה בשיעור 100% בגין סכיזופרניה, לפי פריט ליקוי 33(ב)(7), החל מיום 29.6.16 (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור
2. המשיב, יליד 1993.
3. ועדה רפואית לעררים מיום 5.6.18 קבעה למשיב, עובר לפסק הדין המחזיר, נכות זמנית בשיעור 100%, לפי פריט ליקוי 33(ב)(7), לתקופה מיום 29.8.17 ועד ליום 31.12.18. על החלטת הוועדה הוגש ערעור לבית דין זה.
4. בפסק הדין המחזיר מיום 22.1.19 (שניתן על ידי מותב זה) נקבע כדלקמן:
"10. לאור כל האמור, הערעור מתקבל ועניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה הקודם, על מנת שתשקול בשנית את תחולת הנכות הזמנית, שנקבעה מיום 29.8.17. הוועדה תבחן את האמור בחוות דעתו של ד"ר ראוכברגר בנוגע להצהרתו שהמערער קיבל טיפול באופן פרטי כבר בשנת 2014. כמו כן ובשים לב למועד קרות האירוע תשקול הוועדה את בקשת המערער לקבוע את הנכות הזמנית בתחולה רטרואקטיבית של 15 חודשים שקדמו למועד הגשת התביעה לגמלת נכות.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
המערער ובא כוחו יזומנו להופיע בדיון בוועדה ויתאפשר להם לטעון לפניה.
מאחר ומדובר בנכות נפשית שמבלי להיכנס לרזי הרפואה קשה לראות כיצד ניתן לקבוע ממצאים בתחום הנפשי ללא בדיקה קלינית של המבוטח. ככל שהוועדה תמצא לנכון לקיים הוראותיו של פסק דין זה ללא בדיקה של המערער, עליה לנמק האם בכלל ניתן לעשות זאת? ומדוע אין להעדיף לקבוע ממצאים בתחום הנפשי לאחר בדיקה קלינית."
5. להשלמת התמונה כבר יוער, כי במסגרת פסק הדין המחזיר נדחתה טענת המשיב, כי היה על הוועדה לקבוע לו נכות יציבה ולא זמנית, תוך שנקבע כך:
"9. אשר לקביעת דרגת נכות כזמנית ולא כיציבה: לטענת המערער, היה מקום לקבוע לו נכות צמיתה מאחר שבארבע השנים האחרונות לא חל שינוי מצבו, אלא החמרה במצב הנפשי. דין הטענה להידחות משעה שהיא מבקשת לחתור תחת סמכויותיה המקצועיות של הוועדה ומכוונת כנגד קביעות רפואיות מובהקות. כעולה מפרוטוקול הוועדה, המערער לא הופיע לדיון לפניה מאחר שבמועד כינוס הוועדה היה מאושפז בבית החולים מעלה כרמל. לפיכך, הוועדה לא יכלה לבדוק את המערער וקבעה את דרגת נכותו לפי מיטב שיפוטה המקצועי בהתאם למצב הרפואי המשתקף מהרישומים הרפואיים. עובדה זו כשלעצמה מצדיקה קביעת נכות לא יציבה. זאת ועוד: למקרא פרוטוקול הוועדה עולה שהוועדה שקלה את טענת ב"כ המערער וקבעה שאין לטענה זו ביסוס רפואי. הוועדה הסבירה, כי אשפוז פסיכיאטרי אשר נמשך פחות משנתיים לא נחשב לאשפוז כרוני, ואינו מקנה נכות צמיתה בשיעור של 100%. מדובר במסקנה רפואית מנומקת וברורה, שלא מצאתי טעם להתערבות בית הדין בה."
החלטת הוועדה
6. הוועדה מושא הערעור התכנסה ביום 28.4.19 מכח פסק הדין המחזיר. הוועדה הקשיבה לדברי ב"כ המשיב, שנרשמו מפיו בזו הלשון:
"בית הדין השתכנע לאחר שהמצאתי את כל מעקב 2014-2017 מה עוד ב"ח מעלה כרמל אמת את עניין תחילת פריצת בעיה נפשית מ 2014 וגם חוו"ד רפואית מטעם רופא מטפל של ד"ר ראוכברגר שבה מפרט את מצבו לגבי תחילת המחלה הנפשית ומאיזה תאריך תמוהה בעיני מדוע כבוד הועדה לא התייחסה לכל המסמכים האלה ובית הדין כן התייחס והשתכנע מבקש לאור פס,ד לשקול בשנית את החלטתה ולקבוע שלבי התחולה הוא אכן זכאי ל 15 חודשים רטרואקטיבי של המלל".
7. כך סיכמה הוועדה את החלטתה:
"הועדה הקשיבה קשב רב לבא כוח התובע בטעונים של בא כוח שוב מופנת העה לעניין התחולה משנת 2014 שלכאורה מופיע גם בסיכומי מב"ח מעלה כרמל כך לדברי בא כוח התובע.
נעשה עיון בסיכומי ביקור מעלה כרמל ובו ציין כי לדברי הנבדק היה במעקב פרטי בשנת 2014 איזכור זה מצטבר לטענת ד"ר ראוכברג ר אשר בתור רופא מטפל פרטי גם חיבר חו"ד לועדה, הוועדה עינה בתיקו הרפואי של התובע ומקבלת את הערר וקובעת את הנכות כצמיתה החל מ 29/6/2016".
על החלטה זו הוגש הערעור דנן.
טענות הצדדים
8. לטענת המערער, שגתה הוועדה עת חרגה מהוראות פסק הדין המחזיר וקבעה למשיב נכות יציבה בתחולה רטרואקטיבית מיום 29.6.16, שכן עניינו של המשיב הוחזר לוועדה על מנת שתשקול מחדש קביעתה בעניין מועד תחולת הנכות הזמנית בלבד. לא זו אף זו, במסגרת פסק הדין המחזיר, נדחתה במפורש טענת המשיב, כי היה על הוועדה לקבוע לו נכות יציבה במקום הנכות הזמנית שנקבעה, מכאן שהוועדה חרגה מסמכותה וקבעה החלטה המנוגדת להוראות פסק הדין המחזיר ויש לראות את החלטתה כבטלה; לחלופין, יש להשיב את העניין לוועדה על מנת שתפעל בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר ותחליט בעניין תחולת דרגת הנכות הזמנית בלבד ותימנע מדיון ב שאלת סיווג הנכות.
9. מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר פעלה בהתאם לסמכותה הקבועה בדין ולאחר שבחנה שוב את מכלול המסמכים שהונחו בפניה, לרבות המסמכים מבית החולים מעלה כרמל מצאה, כי למ שיב נותרה נכות יציבה החל מיום 29.6.16. מדובר בקביעה רפואית מובהקת, ברורה סבירה ומנומקת, בה אין מקום להתערב.
פסק הדין המחזיר לא כבל את ידי הוועדה לדון בשאלת סיווג הנכות וזו פעלה בהתאם לסמכות שניתנה לה בדין וקבעה, כי מדובר בנכות יציבה.
10. במעמד הדיון בערעור שבו הצדדים על טענותיהם והוסיפו וטענו בנוגע לאמירות כאלה ואחרות שעלו לטענתם בדיון בפני כבוד סגן הנשיא, הש' גלם בהליך קודם שנוהל ביניהם (בל 4745-07-20), אשר במסגרתו הוארך המועד להגשת הערעור דנן בהסכמה – אמירות שאינן רלוונטיות לענייננו ומשכך לא אדרש להן.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
11. הלכה פסוקה היא, כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה לעררים לדיון מחדש בעקבות פסק דין בו נקבעו הוראות, על הוועדה לקיים את הוראות פסק הדין במדויק ובמלואן, להתייחס לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו (דב"ע (ארצי) נא/29-01 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כבוד 160 (1992)).
12. ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה – האם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין, אם לאו (עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי – המוסד לביטוח לאומי, 17.2.14).
13. אחת החובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר הינה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע טו 60). בדב"ע (ארצי) מנ/1356-01 לביא – המוסד לביטוח לאומי , פד "ע יז 130 נפסק לעניין חובת ההנמקה, כי " ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".
מן הכלל אל הפרט
14. לאחר שעיינתי בהוראות פסק הדין המחזיר, בפרוטוקול הוועדה ובכל החומר שבתיק וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, באופן בו יוחזר עניינו של המשיב לוועדה על מנת שתנמק קביעתה בעניין סיווג הנכות כיציבה. להלן אפרט טעמיי.
15. במסגרת פסק הדין המחזיר, נדרשה הוועדה כאמור לשקול בשנית את תחולת הנכות הזמנית שנקבעה מיום 29.8.17, זאת לאחר שתבחן את האמור בחוות דעת הרופא המטפל, ד"ר ראוכברגר בנוגע להצהרתו, כי המשיב קיבל טיפול פרטי אצלו כבר בשנת 2014; עוד נדרשה הוועדה לשקול בהתאם את בקשת המשיב לקבוע את הנכות הזמנית בתחולה רטרואקטיבית של 15 חודשים, בתכוף לפני מועד הגשת התביעה לגמלת נכות.
16. אכן מעיון בסעיף 9 לפסק הדין המחזיר עולה, כי טענת המשיב לפיה היה מקום לקבוע לו נכות יציבה במקום זמנית נדחתה בנימוק, כי יש בה כדי לחתור תחת סמכויותיה המקצועיות של הוועדה; ברם, ברי כי אין בקביעה זו של בית הדין כדי לאיין את סמכויותיה המקצועיות והבלעדיות של הוועדה לדון ב שנית בשאלת סיווג הנכות, ככל שהיא סבורה כי החלטתה החדשה בנוגע למועד תחולת הנכות משפיעה גם על קביעתה בדבר סיווג הנכות. נהפוך הוא, מתן הנחיה לוועדה להימנע מדיון בשאלת סיווג הנכות, כפי שמבקש המערער לטעון, יש בה משום התערבות בשיקול דעתה המקצועי והבלעדי של הוועדה.
17. יש לזכור, כי בהתכנסותה עובר לפסק הדין המחזיר קבעה הוועדה, כי למשיב נכות זמנית בשיעור 100% בגין סכיזופרניה בתקופה מיום 29.8.17 ועד ליום 31.12.18; וכעת, קבעה הוועדה כי מועד תחולת הנכות בשיעור 100%, הוא מיום 29.6.16 ובנסיבות אלה, הרי שלא מן הנמנע, כי למועד תחולת הנכות החדש קיימת השפעה על גם סיווג הנכות. מדובר בסוגיה רפואית מובהקת הנמצאת במסגרת שיקול דעתה וסמכותה הבלעדית של הוועדה.
18. עם זאת, למקרא פרוטוקול ההחלטה עולה, כי החלטת הוועדה בנוגע לסיווג הנכות כיציבה אינה מנומקת דייה וטעונה הבהרה. אמנם הוועדה מציינת, כי קביעתה זו ניתנה לאחר עיון במסמכים הרפואיים ובכלל זה בסיכומי ביקור מעלה כרמל בו צוין, כי לדברי המשיב, היה במעקב פרטי בשנת 2014, כפי שגם צוין בחוות דעת הרופא המטפל ד"ר ראוכברגר; אולם, קביעה זו אינה עומדת בחובת ההנמקה המוטלת על הוועדה ומשכך מצאתי, כי דין הערעור להתקבל.
סוף דבר
19. אשר על כן – הערעור מתקבל.
20. עניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (ביטוח נכות), בהרכבה הקודם, על מנת שתנמק מדוע לדעתה הנכות מיום 29.6.16 סווגה כיציבה, כאשר בהתכנסותה הקודמת מיום 5.6.18 הנכות סווגה כזמנית והוועדה נדרשה בפסק הדין הקודם לשקול בשנית את תחולת הנכות הזמנית.
המשיב ובא כוחו יוזמנו להופיע בפני הוועדה ולעון טענותיהם.
החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת, באופן המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה.
21. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.
22. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט אלול תש"פ, (08 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: המוסד לביטוח לאומי
נתבע: מוראן סרחאן
שופט :
עורכי דין: