ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמעון רווה נגד שבלי מטאנס :

בפני כבוד הרשמת בכירה יונת הברפלד-אברהם

התובע

שמעון רווה - ת.ז. XXXXXX229

נגד

הנתבע
שבלי מטאנס - "מוסך טארק" - ת.ז. XXXXXX165

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע ע"ס של 26,612 ₪ עקב נזקים שנגרמו לרכבו, כתוצאה, לטענתו, מטיפול לקוי של הנתבע ברכב.

2. לטענת התובע, רכבו היה מטופל אצל הנתבע שנים רבות. בחודשים אוקטובר –נובמבר 2016, נדלקה נורת אזהרה ברכב התובע המתריעה מפני חום המנוע. התובע הביא את רכבו לנתבע, שבדק באמצעות מחשב ולא העלה דבר. לאחר 5 ק"מ הושבת הרכב ונגרר למוסך הנתבע. מאז מועד הגרירה ועד אשר תוקן הרכב, באמצעות שיפוץ המנוע (בעלות של 6,000 ₪) חלפו חודשיים. 3 חודשים לאחר שיפוץ ראש המנוע שוב נדלקה הנורה והמזגן חדל מלפעול. התובע הגיע שוב ושוב למוסך הנתבע, אשר בכל פעם הודיע כי אין תקלה ברכב. התובע ציין כי במשך כל אותה תקופה, סייע לו המטפל מטעמו, היות והוא אושפז עקב מצבו הרפואי.

3. בסביבות חודשים מרץ או אפריל 2018, הושבת ראש המנוע בשנית והרכב נגרר לנתבע. הרכב נותר ללא טיפול אצל הנתבע כאשר הנתבע דרש מהתובע להביא בעצמו את חלקי החילוף למנוע המושבת. לאחר חודשיים הביא התובע לנתבע מנוע , והנתבע דרש עבור התקנתו סך של 1,100 ₪, אותו שילם לו התובע. במעמד התקנת המנוע הודיע הנתבע לתובע כי הוציא את התרמוסטט מהרכב וכי יתקינו לאחר 500 ק" מ מה שלא נעשה בפועל . הרכב שוב התחמם , הנוריות נדלקו והמזגן הפסיק לעבוד. התובע שוב הגיע לנתבע שם התפתחה מריבה. התובע פנה למוסך אחר ורכש מנוע חלופי אותו התקינו ברכבו.

4. לטענת התובע התנהלות הנתבע היתה רשלנית מה שגרם להשבתת 3 מנועים ולכן על הנתבע לשאת בנזקי התובע.

5. התובע צרף חוו"ד מטעם מומחה מטעמו .

6. הנתבע, בכתב הגנתו, טען כי ביום 11/1/17 הביא התובע את רכבו למוסך עקב התחממות מנוע. הרכב תוקן והוסבר לתובע כי עליו לבצע בדיקת הימצאות נוזל קירור באופן מתמיד . התובע הסכים לתיקון , הרכב תוקן ושוחרר לידי התובע.

7. לטענת הנתבע, רק לאחר שנה וחצי, ביום 1/5/18, הגיע שוב רכב התובע בגרר בשל בעיית מנוע. הנתבע הודיע לתובע כי עקב חוסר בנוזל קירור , נפגע המנוע ולכן יש להחליף את המנוע. התובע לא הסכים לכך ולכן סוכם כי הנתבע יפרק את ראש המנ וע והתובע ידאג לשפצו ולהמציא חלקים לתיקון. הרכב נשאר אצל הנתבע, אשר פנה שוב ושוב לתובע ולמטפל מטעמו, יוסף חזאן, כדי שימציא את החלקים לצורך סיום העבודה אולם רק לאחר 50 יום הגיע התובע עם החלקים וראש המנוע המשופץ . התובע שילם עבור העבודה באופן חלקי, ראש המנוע הורכב והתובע קיבל את הרכב. הנתבע גם טען כי עדכן את התובע כי ראש המנוע שופץ באופן לקוי אולם למרות זאת דרש התובע מהנתבע להתקין את ראש המנוע.

8. לאחר 3 חודשים שוב הגיע הרכב עקב נורה דלוקה. הנתבע איתר תקלה שנובעת מהשיפוץ החלקי לראש המנוע . התובע, שלא אהב את האבחנה, החל לצעוק ולקלל את הנתבע ועזב את המוסך. הנתבע צרף דפי יומן המוסך להוכחת טענותיו, חשבוניות וחוו"ד מהנדס.

9. ביום 17/2/20 התקיים דיון בנוכחות הצדדים והמומחה מטעם התובע. היות והתובע ביקש להעיד את המטפל מטעמו, יוסף חזאן, שהיה עד, נקבע דיון נוסף ליום 22/7/20, אליו התייצב מר חזאן ועדותו נשמעה.

דיון והכרעה:

10. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים שהופיעו לפני, לרבות עד התובע והמומחה מטעמו, מצאתי כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולכן דין התביעה להידחות.

11. יש לחלק את הטענות לשתי תקופות. התקופה הראשונה היא בין שיפוץ המנוע הראשון שנעשה על ידי הנתבע בשנת 2017 לבין הפעם הבאה בה התגלתה התקלה בשנת 2018, שנה וחצי לאחר מכן. התקופה השניה היא בין שיפוץ ראש המנוע שנעשה בשנת 2018 לבין החלפת המנוע שנעשתה מספר חודשים לאחר מכן , במוסך אחר.

12. טענת התובע כי בתקופה הראשונה הגיע מספר רב של פעמים, לאחר שיפוץ המנוע על ידי הנתבע ועד שנת 2018, לא הוכחה. התובע טען כי עקב מחלתו חזאן גם הגיע למוסך בתקופה הראשונה אולם חזאן לא זכר זאת ולא העיד כי כך היה. מנגד, הנתבע צרף דפי יומן המראים את המועדים בהם הוכנס הרכב למוסך , אלו תומכים בגרסתו כי מדובר בינואר 2017 ולאחר מכן במאי 2018.

13. לאור פרק הזמן שחלף בין שיפוץ המנוע על ידי הנתבע לפעם השניה בה ארע התקלה, נותק הקשר הסיבתי האפשרי בין התיקון שבוצע בשנת 2017 לבין התקלה שארעה בשנת 2018. לא הוכח לפני כי הנתבע התרשל בעבודתו בשנת 2017 מה שגרם לתקלה בשנת 2018, הנטל להוכיח את רשלנות הנתבע מוטל על התובע והוא לא עשה כן. לא מן הנמנע כי הנתבע צודק בטענתו כי בפעם השניה היה צורך להחליף את המנוע עקב חוסר בנוזל קירור. התובע היה יכול לסתור טענה זו לו היה מציג ראיות כי דאג למלא נוזל קירור ברכב (למשל בטיפולים תקופתיים או קבלות עבור רכישת נוזל קירור). מעבר לכך, אם סבר התובע כי הנתבע אחראי לנזק שקרה בשנת 2018 והנתבע סרב לתקן את הנזק על חשבונו והתובע נאלץ לשפץ בעצמו את ראש המנוע, לא ברור מדוע לא הלך התובע למוסך אחר, שהרי כבר נכווה מעבודת הנתבע, שלטענתו רשלנית. במקרה כזה גם ניתן היה ללמוד כי התקלה קשורה בעבודה הנתבע ולא ב אי מילוי נוזל קירור. התובע לא עשה כן, ואין לפני כל ראיה כי התקלה בשנת 2018 נובעת מעבודת הנתבע בשנת 2017.

14. לפיכך, לגבי התקופה הראשונה, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי הנתבע התרשל בשיפוץ המנוע שביצע בשנת 2017.

15. לגבי התקופה השניה, אין מחלוקת כי הנתבע לא ביצע את שיפוץ המנוע ,אלא התובע דאג לכך ואילו הנתבע רק התקין את המנוע ברכב. עוד מבלי להיכנס לשאלה מדוע לא ביצע הנתבע את השיפוץ, הרי שהיות ובפועל הנתבע ביצע התקנה בלבד, על מנת לחייבו בנזקי התובע עבור החלפת המנוע מספר חודשים לאחר מכן, היה על התובע להוכיח כי ההתקנה עצמה היא זו שהובילה לנזק והוא לא עשה כן. התובע תיקן את רכבו במוסך אחר , לו אכן היה מדובר בתקלה הנובעת עקב ההתקנה ולא עקב שיפוץ המנוע (שאותו לא עשה הנתבע בפעם השניה) ניתן היה לצפות כי הדבר היה נרשם במקום כלשהו על ידי מי שביצע את החלפת המ נוע, אולם הדבר לא נרשם.

16. במחלוקת, שלטעמי אין בה כדי להשפיע ישירות על הטענות כנגד הנתבע, מדוע לא שיפץ הנתבע את המנוע בפעם השניה, קיבלתי את גרסתו של הנתבע. לאחר ששמעתי את העד מטעם התובע, שהעיד כי אכן התובע הוא זה שביקש לשפץ את המנוע בעצמו, ואת עדותו המהימנה של הנתבע, אני מקבלת את גרסתו כי התובע ביקש לשפץ את המנוע על ידי מי מטעמו וכי סוכם כי הנתבע יתקין את המנוע המשופץ ולא מעבר לכך, זאת לאור רצונו של התובע לחסוך בעלויות . יובהר כי גם אם הנתבע הוא זה שעמד על כך כי התובע יעשה את שיפוץ המנוע בעצמו הוא רק יתקינו, התובע לא היה מחויב להסכים לכך ויכול היה למצוא מוסך אחר שיעשה את העבודה כולה.

17. כך או כך, משאין מחלוקת כי הנתבע לא ביצע את שיפוץ המנוע אלא רק את ההתקנה ואין כל ראיה כי ההתקנה היא זו שגרמה לנזק השלישי, אין לחייב את הנתבע בעלות החלפת המנוע בפעם השלישית.

18. שני הצדדים צרפו חוות דעת מטעמם אולם לא נתתי להן משקל, זאת היות וחוות הדעת הוכנו בהסתמך על טענות הצדדים ולא על בדיקת הרכב בפועל בזמן אמת. משלא קיבלתי את הטענות העובדתיות של התובע, למשל לגבי ביקוריו התכופים בתקופה הראשונה הרי שאיני יכול לקבל את מסקנתו של המומחה מטעמו כי הנתבע לא התייחס לתלונות אלו . לא ניתן לקבוע בדיעבד כי לנתבע יש אחריות היות והמומחה לא יכול היה, למשל, לבדוק את טענת הנתבע כי היה חסר נוזל קירור בשתי הפעמים. הוא גם לא יכול היה לבדוק האם התקנת המנוע המשופץ, בפעם השניה, גרמה לנזק בפעם השלישית, היות וראה את הרכב רק לאחר החלפת המנוע בפעם השלישית.

19. התובע לא רק שלא הוכיח את רשלנות הנתבע אלא שגם לא עשה די להקטנת נזקיו. לו אכן נכונות טענותיו בדבר פניות חוזרות ונישנות לנתבע בדבר הנזקים, לא ברור מדוע לא הלך למוסך אחר. הטענה כי כבר שילם לנתבע 6,500 ₪ אין בה כל נימוק משכנע היות והנתבע דרש מהתובע כספים נוספים לצורך ההתקנה והתובע הרי שילם מכיסוי עבור שיפוץ המנוע בפעם השניה. לו אכן התרשל הנתבע, הרי שלו היה פונה התובע למוסך אחר בפעם השניה, ייתכן והיה מקטין את הנזקים שלטענתו נגרמו לו, מה עוד שייתכן ובפניה זו היה יכול גם להוכיח כי התקלה השניה נובעת משיפוץ המנוע שביצע הנתבע בפעם הראשונה.

20. דין התביעה, כאמור ,להידחות.

אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבע בסך של 500 ₪. התשלום ישולם לנתבע על ידי התובע תוך 30 יום מהיום.

רשות ערעור תוך 15 יום.

ניתנה היום, ה' אב תש"פ, 26 יולי 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שמעון רווה
נתבע: שבלי מטאנס
שופט :
עורכי דין: