ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד א. ד . :

בפני כבוד ה שופט צבי ויצמן

מבקשת

מדינת ישראל

נגד

משיבים

  1. א. ד .
  2. שירותי בריאות כללית

החלטה

בקשת המבקשת לתת לה רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד הש' אלדד נבו) מיום 9.12.19 במסגרתה נמחק כתב הגנה אותו הגישה בתביעה נזיקית שהגיש כנגדה המשיב 1 (להלן- המשיב).

הנדרש לנדון

1. המשיב, אסיר בשירות בתי סוהר (להלן- שב"ס) המרצה עונש מאסר בשל עבירת רצח על רקע אלימות במשפחה , הגיש כנגד המבקשת והמשיבה 2 (להלן- המשיבה), תביעת נזיקין ובה עתר לפיצוי עקב נזקים גופניים שנגרמו לו עת נחתך בידו במסגרת עבודות בחדר האוכל של הכלא ובגין רשלנות רפואית בטיפול בפציעתו. האירוע הנזכר אירע במהלך חודש דצמבר 2009 כאשר התביעה הוגשה במהלך חודש דצמבר 2016.

המבקשת בכתב הגנתה הכחישה, בין השאר, את אחריותה בגין האירוע וטענה כי נכותו הנמוכה של המשיב (5% ע"פ חוות דעת שהוגשה מטעמה) אינה קשורה כלל לאירוע הנטען.

2. ביום 11.3.19 עתר המשיב למתן צו לעיון וגילוי מסמכים ומענה על שאלון מהמבקשת והמשיבה . המשיבה הגישה תגובה למבוקש וביקשה אורכה לצורך מתן מענה סדור לאחר איסוף החומר הנדרש ואילו המבקשת לא הגישה כל תגובה למבוקש. ביום 14.4.19 נתן בית משפט קמא אורכה למשיבה להגשת התיעוד הנדרש וכן הורה למבקשת להמציא תצהיר גילוי ועיון במסמכים ומענה על שאלון למשיב עד 15.5.19.

3. ביום 20.5.19 הוגשה בקשה מוסכמת מטעם הצדדים במסגרתה ה תבקשה אורכה נוספת להגשת תצהיר גילוי ועיון במסמכים ומענה על שאלון מטעם המבקשת.
בית המשפט נעתר למבוקש בהחלטתו מיום 2.6.19.

הבקשה הראשונה למחיקת כתבי הגנה

4. ביום 24.6.19 הגיש המשיב לבית משפט קמא בקשה למחיקת כתבי הגנה של המבקשת והמשיבה, בהעדר מענה על שאלון מטעם המשיבה, ובהעדר גילוי מסמכים ומענה לשאלון מצד המבקשת.

בתגובתה מיום 28.6.19, טענה המבקשת כי היא פועלת להגשת תצהיר כמבוקש, וכי העיכוב בהמצאת המבוקש נובע מתחלופה של הגורמים הרלבנטיים למענה בשב"ס וכן בהתייחס לקושי באיתור תיעוד משנת 2009. כיוון שכך עתרה המבקשת לאורכה קצרה נוספת להשלמת ההליכים חלף מחיקת כתב ההגנה. המשיבה הגישה תגובה לפיה נקבעה פגישה עם הגורם הנותן מענה לשאלון.

בהחלטתו מיום 12.7.19 קבע בית משפט קמא כי הבקשות ידונו בקדם משפט הקבוע ליום 22.9.19.

5. בדיון קדם המשפט מיום 22.9.19 אישר בית המשפט למבקשת הגשת חוות דעת וכן ניתנה לה ארכה עד ליום 10.10.19 להשלמת ההליכים המקדמיים, תוך שהוא מציין ומדגיש כי ככל שלא תעשה כן תהא צפויה למחיקת כתב טענותיה. בית משפט קמא הוסיף וחייב את המבקשת בתשלום הוצאות המשיב בסך של 5,000 ₪ בגין מחדליה הנזכרים.

נוסיף ונציין כי לטענת המבקשת, ביום 12.9.19 , קודם להחלטת בית המשפט הנזכרת, היא העבירה למשיב תצהיר גילוי מסמכים וכן מענה לשאלון שנחתם ע"י קצין תמיכה טכני בשב"ס וזאת בנוסף למענה קודם שנשלח על ידה ואשר נחתם ע"י סגן השב"ס עצמו (סע' 16-17 לבקשה; וכן נספח 4 לבקשה). עיון במענה מלמד כי לחלק מהתשובות ניתן מענה קצר דוגמת "בבדיקה" או "לא רלבנטי".

בקשה שנייה למחיקת כתב הגנתה של המבקשת

6. מל מקום, ביום 31.10.19 שב המשיב ועתר למחיקת כתב הגנתה של המבקשת ומתן פסק דין נגדה בשל אי השלמת ההליכים המקדמיים ואי תשלום הוצאות בהן חויבה בהחלטה מיום 22.9.19. בהחלטה מיום 2.11.19 התבקשה תגובת המבקשת.

7. ביום 6.11.19 התבקשה אורכה בהסכמת הצדדים לעוד 21 ימים להגשת תגובת המבקשת זאת נוכח מו"מ המתנהל בין הצדדים בניסיון לסיום המחלוקת. בית המשפט נעתר למבוקש בהחלטתו מיום 6.11.19.

הבקשה השלישית למחיקת כתב הגנתה של המבקשת

8. ביום 6.12.19 שב המשיב ועתר למחיקת כתב הגנתה של המבקשת בטענה כי טרם השלימה את ההליכים המשפטיים על פי החלטת בית המשפט, וכי טרם התייחסה להצעת המשיב לסיום התיק.

בתגובתה מיום 8.12.19 הביעה המבקשת תמיהה מעצם הבקשה, וטענה כי ביום 10.11.19 העביר המשיב את הצעתו לסיום התיק, וכי מיד עם קבלתה הועברה ההצעה לבחינת הגורמים המעורבים השונים לרבות המבטחת, השב"ס ובית החולים, לפיכך לא ברור מדוע אצה דרכו של המשיב לשוב ולעתור למחיקת התביעה כאשר המבקשת בוחנת הצעתו לסילוק התובענה בפשרה .

החלטת בית משפט קמא מיום 9.12.19 – נושא הבקשה

9. בהחלטתו מיום 9.12.19 הורה בית משפט קמא על מחיקת כתב הגנתה של המבקשת. בית המשפט קבע כי תגובתה של המבקשת לבקשת המחיקה מביעה זלזול הן בתובע והן בהחלטות בית המשפט , כי המבקשת סבורה שיש בידה זמן בלתי מוגבל לניהול מו"מ, וכי היא פטורה , בין לבין, מקיום הוראות בית המשפט, ועל כן אין להשלים עם התנהלות זו, ועל בית משפט להפעיל סמכותו על פי התקנות. בית משפט קמא הוסיף וחייב את המבקשת בתשלום הוצאות המשיב בסך 5,000 ₪.

על החלטה זו מבקשת המבקשת את הרשות לערער.

תמצית טענות המבקשת

10. המבקשת פעלה לקיום החלטת בית משפט קמא בשקידה ואף המציאה לידי ב"כ המבקש מענה על שאלון וחלק מהמסמכים המבוקשים, העיכוב בהמצאת יתר המסמכים אינו נובע מזלזול אלא מטעמים אובייקטיביים בלבד. המדובר בתיק רשלנות רפואית בו מעורבים מספר גורמים ובאירוע שארע לפני שנים רבות ומתוך שכך לא עלה בידה לעמוד בזמנים שנקצבו לה.

לטענת המבקשת הובהר בפסיקה כי הסנקציה של מחיקת כתב הגנה תינקט אך ורק עת שהמפר נמנע מקיום הצו בזדון ובשל זלזול ברור וגלוי ולא כך הוא בנדון.

תמצית טענות המשיב

11. יש לדחות הבקשה על הסף שכן היא מסוג הבקשות לגביהן לא תינתן רשות לערער ע"פ הוראת סע' 1 (10) לצו בתי המשפט ( סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) ת שס"ט – 2009 .

12. לחלופין ולגופם של דברים, צדק בית משפט קמא עת הורה על מחיקת כתב ההגנה של המבקשת נוכח התנהלותה חסרת תום הלב שכל תכליתה סיכול קידום ההליך. בניגוד לטענות המבקשת היא לא המציאה למשיב אף מסמך מהמסמכים הנדרשים עד היום למעט מ ענה חלקי לשאלון.
המשיב הבהיר כי אכן העביר למבקשת הצעה לסילוק התביעה ואולם זו ניתקה כל קשר עמו ולמעשה לא נוהל כל משא ומתן בין הצדדים. לטענת המשיב התנהגותה של המבקשת בנדון הייתה חריגה בכל קנה מידה ויש בכך להצדיק את החלטתו החריגה של בית משפט קמא.

***
לאחר עיון בטענות הצדדים, ומכוח סמכותי ע"פ הוראת סע' 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 מצאתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור וזאת אחר שניתנה לצדדים ההזדמנות להתייחס לדרך דיונית זו ולא מצאתי כי יש בה לפגוע במי מהם.

דין הערעור להתקבל.

13. ראשית נקדים ונבהיר כי אין מקום לטענת המשיב לפיה יש לדחות המבוקש על הסף נוכח הוראת סע' 1 (10) לצו בתי המשפט ( סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) ת שס"ט – 2009 אשר הוראתו –

"1. לא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים המפורטים להלן:
...
(10) החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון"

החלטה שעניינה מחיקת כתב הגנה ולמעשה מתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע בוודאי שנמצאת במתחם ההחלטות אשר ניתן לבקש בעניינן רשות לערער שהרי העומד מאחורי הצו הנזכר הוא צימצום האפשרות לבקש רשות ערעור אחר הוראות דיוניות טכניות שעניינן קציבת מועדים או אופן ההתנהלות הדיונית, לא כן הוראה שעניינה כאמור פסילת הגנתו של בעל דין עליה ניתן לבקש את הרשות לערער, עניין הרחב יותר מגדרו המצומצם של פרק ט' לתקנות. זאת ועוד, הסע' עצמו מבהיר כי בגדר ההחלטות עליהם ניתן יהיה לערער יבואו החלטות שעניינן גילוי מסמך פלוני ועיון במסמכים ובנדון הלין המשיב בבקשתו לבית משפט קמא, בין השאר, על אי גילויים של מסמכים ספציפיים (דוגמת תיק סוציאלי של המשיב וכיוצ"ב) ומתוך שכך באה החלטת בית המשפט הנזכרת, ממילא היא מצויה בגדרן של ההחלטות לגביהן ניתן לבקש את הרשות לערער. נביא לעניין זה מדבריו של כבוד הש' א. גרוניס בעניין רעא 1690/14 - כפיר בן אדוה נ' חברת דואר ישראל בעמ, (2014) –

"...דעתי היא, כי ההחלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי נכנסת בגדר החריגים המנויים בסיפה לסעיף 1(10) לצו בתי המשפט, שכן עסקינן בטענה להפרת צו עיון במסמכים שנזכרו בכתבי טענות, ולפיכך ניתן לראותה כהחלטה בעניין עיון במסמכים. ודוקו, ער אני לכך כי אין מדובר בהשגה על החלטה המורה על מתן צו לעיון, אלא בהשגה על החלטה בה נדונה טענה להפרה של צו שניתן בעבר. להשקפתי, שני המקרים המתוארים באים בגדר החריגים שנקבעו בסיפה של סעיף 1(10) לצו בתי המשפט, שכן מדובר בהחלטות "בעניין... עיון במסמכים...". משכך, איני סבור כי הוראות צו בתי המשפט חלות במקרים מסוג זה" (וכן ראו רעא 9989/17 - ניו ספורט אנד מרקטינג בעמ נ' עוד עמית זילברג, (2018), ממנו עולה כי בתי המשפט דנים כדבר שבשגרה בבקשות רשות לערער שעניינן מחיקת כתבי הגנה ע"פ תקנה 122 לתקנות)

ולגופם של דברים –

מחיקת כתב הגנה- קיצורו של דין

14. סמכותו של בית המשפט להטיל סנקציה על בעל דין שהפר צו ולרבות צו בעניין גילוי ועיון במסמכים ומענה על שאלון, קבועה בתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן- התקנות) המורה:
"בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון, צו לגילוי מסמכים, צו לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו."
בצד זה הובהר בפסיקה כי עסקינן בסנקציה חריפה ומרחיקת לכת הפוגעת בזכות הגישה לערכאות ועל כן היא שמורה למקרים חריגים וקיצוניים בלבד, כאשר ניכר כי בעל הדין פעל בזדון ובזלזול כלפי בית המשפט, ואולם במקום שקיימות אינדיקציות לכך שבעל הדין פעל בתום לב או מתוך חוסר הבנה ואפילו מתוך רשלנות, יימנע בית המשפט משימוש בסנקציה חמורה זו. כך הובהר, כדוגמה, ב רע"א 9989/17 ניו ספורט אנד מרקטינג בע"מ נ' עמית זילברג (2018) (להלן- עניין ניו ספורט):
" הסנקציה של מחיקת כתב תביעה או כתב הגנה היא חריפה ומרחיקת לכת שכן היא נושאת בקרבה פגיעה בזכות הגישה לערכאות ובזכותו של בעל דין להליך הוגן ... משכך, הלכה מושרשת היא כי השימוש באמצעי זה שמור למקרים קיצוניים – רק כאשר ניכר כי בעל דין פעל בזדון או הביע זלזול בבית המשפט...ואכן, סקירת הפסיקה של בית משפט זה בנוגע לתקנה 122 מעידה כי השימוש בה נעשה במשורה, בנסיבות חריגות בלבד; וככל שישנן אינדיקציות כי בעל הדין פעל בתום לב או מתוך חוסר הבנה – ולוּ ברשלנות – יימנע בית המשפט ממחיקת כתב התביעה או כתב ..."(הדגשה שלי – צ.ו)
15. עוד נפסק, כי אין דומה עניין מחיקת כתב התביעה ( שאינו מהווה מעשה בית דין) לעניין מחיקת כתב הגנה המהווה למעשה מתן פסק דין כנגד הנתבע. כך הובהר לעניין זה בע"א 2271/90, ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ. אמיר מרדכי [1992] (להלן- עניין ג'מבו) :
"... הסנקציה הקיצונית שניתן להפעיל נגד תובע הינה פחותה ורפה מן הסנקציה הקיצונית שניתן להפעילה נגד נתבע. הסנקציה הדראסטית נגד נתבע היא מחיקת כתב ההגנה, ופירושה של מחיקה זו הוא - הלכה למעשה פסק-דין נגד הנתבע (תקנה 97לתקנות); ואילו הסנקציה הדראסטית נגד תובע הינה מחיקת התובענה, אך מחיקה זו אינה מהווה מעשה-בית-דין (תקנה 527 לתקנות), ורשאי תובע לחזור ולהגיש תביעתו שוב".

מתוך שכך הוסיף בית המשפט בעניין ג'מבו וקבע -

"מכל מקום, הכלל הוא, שמחיקת כתב-הגנה - בשל אופייה הדראסטי - בית-משפט לא ינקוט אותה אלא אם שוכנע, שכלו כל הקצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו"

עוד הודגש באותו עניין כי אין להשתמש בסנקציה ככלי עונשי כלפי הנתבע -

"מחיקת כתב-הגנה אינה מסע עונשין נגד נתבע, ומקום שנתבע מילא חובתו, ולו באיחור, לא ימחקו את כתב-הגנתו: הוא הדין אם נתבע גילה אך רשלנות במילוי חובתו"
16. הובהר בפסיקה כי ראוי שבית המשפט יעשה שימוש בכלים אחרים, קיצוניים פחות, העומדים ל רשותו, כנגד אי עמידה בחובת בעל דין בגילוי מסמכים או מתן מענה לשאלון. כך אפשר שיקבע כי המפר מנוע מלעשות שימוש במסמכים אותם לא גילה, אפשר שיפסקו כנגדו הוצאות משמעותיות וכיוצ"ב. כך נפסק בעניין ניו ספורט -

" דברים אלה מקבלים משנה תוקף בהינתן העובדה שבידי בית המשפט "כלים" נוספים לאכיפת צווי גילוי ולנקיטה בסנקציה במקרה של הפרתם. כך למשל, לעובדה שמסמכים מסוימים לא גולו עשויה להיות משמעות במישור הראייתי ...ויש שהדבר עשוי לקבל ביטוי בפסיקת הוצאות לבעל הדין שלא מילא אחר הצו (עניין עמנואל, בעמ' 823). נוסף על כך, יש לזכור כי לפי תקנה 114א לתקנות סד"א בעל דין שהוצא נגדו צו לגילוי מסמכים, בין אם כללי בין אם ספציפי, והוא אינו ממלא אחריו " לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 246 (מהדורה שתים עשרה, 2015)) " (עוד ראו לעניין זה - (ראו:רע"א 5247/15 תיאופילוס נ. הימנותא בע"מ ( 2016); רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג (2005))

ובעניין ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. עמנואל חבה לספר יבוא, יצור ויצוא עצים בע"מ (2002) הובהר :
"מחיקת כתב-טענות של בעל-דין עקב מחדלו לציית במועד לצו בית-המשפט היא סנקציה חריפה. ככלל, נזהר בית-המשפט מלנקוט אותה; אם תוקן המעוות ולוא גם באיחור, או נתבקשה ארכה לקיום הצו, יסתפק בית-המשפט לרוב בחיוב המפר בהוצאות..." (הדגשה שלי – צ.ו)

17. זאת ועוד, בית המשפט הכיר לא אחת במקרה שבו בוצעה, המצאה של חלק מהמסמכים, כמילוי אחר הוראות צו הגילוי, אשר אין לראות בה זלזול חמור בבית המשפט המצדיק הפעלת הסנקציה של מחיקת כתב ההגנה. כך בעניין רע"א 7620/04 אורי נצר נ' זהבי כימיקלים בע"מ ( 2004) :

"..לא ניתן אם כן לשלול את טענת המבקשים, לפיה המסמכים אותם קיבלו מן המשיבה אינם אלה עליהם הוסכם. לכך מצטרפת העובדה כי ההסכמה הדיונית, כפי שתוארה בפני בית המשפט על ידי בא כוח המשיבה, התייחסה למתן "צו גילוי מסמכים הדדי". אף אם ראוי לקבוע, כי חובת המבקשים למלא אחר הליכי הגילוי והעיון אינה תלויה בהתנהלותה של המשיבה, הרי בוודאי אין לראות במבקשים כמי שפעלו בזדון או כמי שהתנהגותם מצביעה על זלזול חמור בבית המשפט...לאור האמור לעיל מתבקשת המסקנה, כי מקרה זה אינו ממין המקרים בהם ראוי היה כי הערכאה הדיונית תפעיל את סמכותה למחיקת כתב הגנתם של המבקשים."

ומהדין לנדון.

18. בנסיבות הנדון, אני סבור כי על אף שנפלו פגמים של ממש בהתנהגות המבקשת וכי מצופה היה מהמדינה לפעול ביתר נחישות לקיום צווי בית המשפט באופן מלא ובמועד, הרי שעל אף שכך ראוי היה בנדון לנקוט בסנקציה פחות קיצונית ומרחיקת הלכת של מחיקת כתב הגנתה ולהסתפק בהטלת הוצאות לשיכמה של המבקש ת.

מעיון בטענות הצדדים, ובהליכים בפני בית משפט קמא, עולה כי המבקשת טרם מלאה אחר צו גילוי מסמכים והמענה לשאלון במלואו, אולם יחד עם זאת, ניתן לראות כי פעלה למשלוח מענה על שאלון ולו חלקי, ואף טרחה לבקש מעת לעת אורכות לביצוע הצווים ודומה כי יש בכך להעיד על הקושי שעמד לפניה בכינוס כלל התיעוד ובמציאת הגורמים אשר יתנו מענה מלא לכלל השאלות שהופנה ע"י ב"כ המשיב (ופה יש להעיר כי עסקינן בשאלון ארכני המונה למעלה מ – 70 שאלות). זאת ועוד, הוכח כי מעת לעת אף ביקשו הצדדים בהסכמה אורכות שונות לצורך ניהול מו"מ בניהם לסילוק התביעה בכללותה וכך גם הבקשה האחרונה שהוגשה ע"י המשיב למחיקת כתב ההגנה הוגשה אחר שהצעה שהעביר למבקשת לסילוק התביעה הועברה על ידה לגורמים השונים לצורך בחינתה. מחיקת כתב ההגנה בשלב זה והותרתה של המבקשת ללא כל הגנה נחזית להיות קיצונית בנסיבות אלו, וזאת אף שאני מקבל את הטענה כי התנהלות המבקשת בנסיבות העניין הייתה לא ראויה, ואולם אינני סבור כי היא הגיעה עד כדי זדון.

יתר על כן, וכפי שהובהר בפסיקת בתי המשפט כמפורט לעיל בהרחבה, מעת שהצווים שניתנו ע"י בית המשפט קוימו ולו בחלקם ראוי היה להפעיל סנקציות קיצוניות פחות לצורך השלמתם כראוי.

בנסיבות שכאלה ראוי להעדיף את סנקציית ההוצאות על פני מחיקת כתב ההגנה של המפר על השלכותיו החמורות.

סוף דבר

19. נוכח האמור, הריני מקבל את הבקשה ומורה על ביטול החלטתו של בית משפט קמא בדבר מחיקת כתב הגנתה של המבקשת. מאידך, נוכח התנהלות המבקשת היא תישא בהוצאות המשיב בשיעור של 10,000 ₪ וזאת מעבר להוצאות שנפסקו כנגדה ע"י בית משפט קמא .
סל ההוצאות ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.

20. ניתן לפרסום ללא פרטי שם המשיב.

ניתנה היום, ב' אב תש"פ, 23 יולי 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: א. ד .
שופט :
עורכי דין: