ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שוליאקוב אברהם נגד שרה הלפרין מנהל סמינר נייטרלי נתיבות חכמה :

לפני:

כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא
נציגת ציבור (עובדים) גב' דרורה נבון
נציג ציבור (מעסיקים) גב' אתי כהן
התובע
שוליאקוב אברהם

בעצמו
-
הנתבעים
1.שרה הלפרין מנהל סמינר נייטרלי נתיבות חכמה

2. מרים גוזלן
באמצעות הרב שמסיוב

3.גלשן שווקים משאבי אנוש (1997) בע"מ (צד נדרש)

פסק דין

התובע, תושב ביתר עילית, משמש כ מאבטח במוסדות חינוך בעיר.
התובע משמש בתפקידו זה בשנים האחרונות ולפחות מאז 2013 כשהוא מועסק ע"י חברת השמירה גלשן שווקים משאבי אנוש(1997) בע"מ (להלן: גלש"ן).
החל מספטמבר 2014 ועד ל11.4.18 שמש כשומר במוסד "נתיבות חכמה" הכולל בתוכו כמה מוסדות חינוך לבנות ובכללן סמינר "ניטרלי" וסמינר ספרדי (להלן: המוסד). מנהלת המוסד היא הנתבעת 1 ואילו סגנית המנהל (שהתובע סבר תחילה שהיא מנהלת הסמינר הספרדי) היא הנתבעת 2 (להלן ביחד: המנהלות).
בין התובע לבין המנהלות נתעוררו חיכוכים על רקע סירובו של התובע לבצע משימות שביקשו אלה שיבצע- מניעת כניסת מבקרים גברים למוס ד, מניעת יציאת תלמידות המוסד במהלך שעות הלימודים ללא אישורי יציאה ספציפים חתומים, דרישה שלא לאפשר כניסה לתלמידות מאחרות. הדבר גרם לתובע עמותים עם תלמידות. יצוין כי בעדותו התרכז התובע בטענות הנוגעות למניעת יציאת תלמידות מן המוסד ובכך יתרכז דיוננו.
התובע חזר וטען כי משימות אלה אינן מתפקידו כמאבטח (כך העידה למעשה גם הגב' הלפרין, אשר טענה כי רק ביקשה ממנו מעת לעת לעשות כן ואולם כשהובהר שהדבר אינו מתפקידו לא עמדו המנהלות על כך ).
בענין טענותיו אלה ערב התובע את קב"ט מוס"ח של ה עיריה שהוא הממונה על ביצוע נהלי האבטחה וחובות המאבטח, יותר מפעם אחת וכן גורמים נוספים במחלקת הבטחון בעיריה.
אין חולק כי בפגישה שנערכה בין התובע, הגב' הלפרין והקב"ט שלמה הוברר כי אכן אין מדובר בתפקידו.כמו כן עלה הדבר גם ממכתבו של מנהל מחלקת בטחון בעיריה, מר דרור קורן שצורף כחלק מת/1, מכתב מחודש 2/18.
ביום 9.4.18 תלה התובע על שערי המוסד מודעה כדלקמן:

הדבר עורר תרעומת בהנהלת המוסד ואף פורסמה כתבה בענין זה באתר האינטרנט החרדי "ככר השבת"- המנהלות תלו בתובע האחריות לפרסום הכתבה, הוא מכחיש זאת מכל וכל, לא הובאה כל ראיה לקשר שלו עם הכתבה.
בהמשך לכך זומן התובע לשימוע בגלש"ן, בעקבותיו שובץ לשמש כמאבטח במוס"ח בעיר ביתר עילית והוא ממשיך לעבוד בגלש"ן.
התובע הגיש בעקבות כך תביעתו דכאן ובה תבע לכתחילה את ה"ה הלפרין וגוזלן, (וכן רכיבים הנוגעים לסיום עבודתו)ולאחר מכן ומשהמשיך בעבודתו, צמצם רכיבי התביעה. בהחלטת כבוד הרשם צורפה גלש"ן –שהיא כאמור המעסיקה-כנתבעת נוספת.
למרות צירופה של גלש"ן הבהיר התובע מספר פעמים ובכלל זה, בישיבה שהתקיימה בפני כבוד הרשם ובישיבת ההוכחות, כי אינו מעונ ין לתבוע אותה ועל כן בהחלטה מישיבת ההוכחות הורה בית הדין על מחיקתה כנתבעת והותרתה בהליך זה כצד נדרש.
בתביעתו המתוקנת טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי הן בגין עגמת נפש ובושת (ובכלל זה עקב פרסום הידיעה התקשורתית בענינו והצגתו באור שלילי עקב כך ואף העברתו למקום עבודה חדש , כביכול נפל פגם בהתנהלותו) והן בשל התעמרות בעבודה בשל כך שניצלוהו לתפקידים שאינם תפקידיו ואף גרמו לו עקב כך לעימותים וספיגת עלבונות ע"י מי שמולו או מולה עמד על קיום הוראות המנהלות.
הנתבעות טענו כי אין ביניהן לבין התובע יחסי עובד ומעסיק; כי דרישותיהן היו בהתאם לחוזרי מנכ"ל משרד החינוך המח ייב מניעת יציאה של תלמידות וכניסתם של אחרים. את הנהלים, טוענות הנתבעות, לא קבעו הן אלא משרד החינוך ועל כן, טענות יש להפנות למשרד החינוך או למעסיקתו. הנתבעות אף טענו למעשה בי"ד נוכח הליך בבי"ד רבני שהתנהל. הן לא עמדו על טענתן זו בעדות מטעמן ובסכומיהן, וטוב שכך, ומשכך לא תידון.

לאחר שעמדנו על טיעוני הצדדים ועל הראיות שלפנינו אנו קובעות כדלקמן:
הכללים הרלבנטיים למחלוקות שלפנינו ואשר הציגו הנתבעות כלולים בחוזר מנכ" ל משרד החינוך כדלקמן:

כפי שניתן לראות, מדובר בכללים "כלליים" ביותר המפנים למעשה להוראות ספציפיות יותר של הקב"ט וכן לאישורים ספציפיים של מנהל המוסד החינוכי.
יצוין כי התובע העיד שהוא מחזיק בקובץ נהלים המחייבים אותו כמאבטח ואולם אותם בחר שלא להציג, לדבריו ,על מנת שלא להכביד על בית הדין. לדבריו , האמור שם משתקף בטענותיו שלו. לטעמנו היה ראוי כי התובע היה מציג הנהלים הרלבנטיים לכתחילה.
מכל מקום, מתוך הראיות שלפנינו עלה כי גם אם ניתן היה לסבור למקרא החוזר דלעיל, שהדרישה למנוע יציאת תלמידות מהמוסד בזמן הלימודים מתיישבת עם סעיף ב' , ועל כן לכאורה, היא חלק מחובותיו של התובע, הרי שהובהר , כאמור , גם ע"י התובע , גם מתוך ת/1 וגם מתוך עדותה של הגב' הלפרין, שלא היתה כל חובה על התובע כמאבטח לעמוד על בחינת שחרור תלמידות לפי הוראת המוסד (ר' מכתב מר קורן שבת/1) ועל כן גם לא לפקח על תוכנם וסוגם של פתקי השחרור שהחזיקו התלמידות בידיהן .
למרות האמור, חזרו המנהלות וביקשו מהתובע מעת לעת לבצע גם תפקיד זה (כמו גם, כך נראה, תפקידים נוספים שאינם בגדר סמכויותיו, כדלעיל) וזאת לשם הגשמת מטרה חינוכית , שמירת התלמידות בתוככי המוסד בשעות הלימודים והקפדה על התנהלותן .
התובע העיד כי הדבר גרם לו עגמת נפש רבה בשל עימותים עם תלמידות על רקע סירובו לאפשר יציאתן (או כניסתן כשהן מאחרות- נוכח הוראות ההנהלה) באופן שאף מנע ממנו לעתים לקיים חובותיו כמאבטח (סיור בבוקר). בחצי פה עלתה גם מתוך דברי הגב' גוזלן בעדותה לפנינו הודאה כי אכן היו מקרים בהן נהגו תלמידות שלא כראוי בתגובה לעמידת התובע על נהלים שדרשו המנהלות.
עם זאת יצוין כי בהקלטה שהשמיע התובע בדיון – שיחה בינו לבין הגב' גוזלן -עלה כי היא עצמה לא נהגה בצורה פוגענית כלפיו (בשיחה זו , על כל פנים ) ובכך יש כדי לתמוך בגרסת הנתבעות לפיה מדובר בבקשות ממנו אך לא בעימותים עמו מצד הנתבעות עצמן.
לשאלת בית הדין , לא היה בפי הגב' הלפרין מענה ראוי מדוע חזרו היא והגב' גוזלן וביקשו מהתובע לבצע תפקידים שלא היו מוטלים עליו. אמנם נטען כי לכתחילה הבקשה הועלתה עקב קורס בטחון שעברה הגב' גוזלן , עם זאת אין לקבל כי היה צורך בפניות חוזרות של התובע בנושא זה כשבכל פעם התובע "מתבקש" לנסות לסייע למנהלות על ידי ביצוע מטלות שאינן מתפקידו, ושבבירור גררו עמן עמותים ואי נעימויות.
לטעמנו, לא היה כל מקום לדרוש ואף לא "לחזור ולבקש" מהתובע לבצע מה שאינו מוטל עליו. ודוק, ברי כי התובע, גם אם הנתבעות עצמן א ינן מעסיקותיו, חש מחויב ליתן שירות כלפי הלקוח שבחצריו מוצב, וניצול עמדת חולשה זו על ידי העלאה , גם של בקשות מנומסות, אך בלתי מוצדקות, אין לו מקום. לפתחן של המנהלות מוטלת גם האחריות להתנהלות התלמידות בעקבות דרישותיהן, ובודאי שנוכח מודעותן להתנהלות זו של התלמידות, חובתן היתה למנוע מהתובע מלהקלע לאי נעימות שלא בשל ביצוע חובותיו.
בנסיבות אלה גם הוקעתו על כך שעמד על קיום תנאי העסקתו עד כדי כך שכביכול בשל כך שעמד עליהם, הועבר ממקומו, היא פגומה.
התנצלותו של נציג הנתבעות בבית הדין בפניו של התובע היתה איפוא במקומה וראויה להעשות.
ואולם, למרות שמצאנו כי כך הוא ,איננו מוצאות מקום להטיל על הנתבעות חיוב כספי כלשהו, ואלה נימוקינו:
א. גלש"ן , היא מעסיקתו של התובע, והוא (לטעמנו, שלא בטובתו), לא עמד על ההליך כלפיה ולהפך . למעשה חובתה של גלש"ן היתה לדאוג לכך שעובד שלה לא יאלץ לבצע תפקידים לא לו.
ב. לא מצאנו מקום לראות בה"ה הלפרין וגוזלן אישית מעסיקותיו של התובע. אמנם נכון שהן אלו שבפועל בקשו ממנו לבצע תפקידים אלו ואחרים, ואולם , אף התובע ידע כי הן אינן מוסמכות לכך וידע לפנות ולהפנות את הגורמים המוסמכים בעיריה לטפל בנדון. לא למותר לציין בהקשר זה כי מעבר לחובותיה של גלש"ן כמעסיקה, היו גם חובות לעיריה שהיא למעשה ה"משתמש" אף אם לא משתמש הקצה , בשירותיו של התובע והיא אף זו (באמצעות גורמי הבטחון שלה, אליהם פנה התובע עצמו) קובעת את הכללים להתנהלות המאבטחים. למרות זאת העיריה לא צורפה להליך. התובע דילג מעבר למשוכת המעסיק עצמו- גלש"ן, משוכת המשתמש- העיריה, ומשוכת האישיות המשפטית של המוסד החינוכי, ובחר לתבוע את עובדות המוסד החינוכי ישירות. אין אלה המעסיקות אלא לכל היותר שלוחותיה של העיריה. משסמכותו של בית הדין היא לדון בתביעות שבין עובד למעסיקו, אין הוא מוסמך לדון בתביעה נגד המנהלות.
ג. ואולם מעבר לכך, התובע עצמו בחר שלא לפעול מול גלש"ן כדי למנוע את התקלות. יצוין כי התובע טען כי פניותיו אל הקב"ט שלמה על מנת שיעבירנו למוסד אחר נענו בשלילה שכן המנהלות עצמן היו מעונ יינות בהמשך העסקתו שם (כפי שציינו גם הן). בשלב זה המתבקש היה כי התובע יפנה לגלש"ן ישירות. התובע ציין באריכות ב כתב התביעה כי בשימוע נאמר לו היה פועל מול גלש"ן הרי שכוחות פוליטיים היו מביאים לתוצאה אפשרית שהוא ינזק ולחלופין כי גלש"ן עצמה תפסיד את ההתקשרות עם עיריית ביתר עילית , בכך אין כדי להסביר מדוע לא פעל לכתחילה מול הגורמים בגלש"ן.
בפועל, כך מלמדת המציאות, דווקא נוכח המודעה שתלה, הוחלף מקום עבודתו כבקשתו המקורית (במובן זה גם אין פגם בעצם החלפת מקום העבודה שכן בכך חפץ התובע עצמו , אף שכאמור על המעסיק להבטיח שהתובע לא ינוצל במקום בו הוצב ולא שיחליף מקום ההצבה עקב ניצול שאינו ראוי). לא זו אף זו, גם גלש"ן לא איבדה את החוזה שלה מול העיריה.
עוד ציין התובע כי מצא זאת לא ראוי לפנות לגלש"ן "מעל הראש" של המפקח שלה – בעדותו ציין לראשונה שמדובר באיש בשם "אדם" שאליו פנה , לדבריו ללא הועיל. אין אינדיקציות לפניות אלה והרושם הברור הוא כי עיקר פניותיו של התובע היו לאנשי מחלקת הבטחון של העיריה. המצופה היה כי תהיה ולו פניה בכתב לגלש"ן עצמה. יתכן שפניה כאמור היתה משיגה התוצאה שביקש להשיג ללא קושי ותוך צמצום משמעותי של עגמת הנפש שלדבריו נגרמה לו.
בשולי הדברים יוער כי אף שניתן להבין ללבו של התובע מדוע מצא מקום לאחר שכל נסיונותיו האחרים עלו בתוהו, לפרסם את ההודעה על שערי ביה"ס, לא זו היתה צריכה להיות הדרך בטרם מיצוי דרישותיו מול המעסיקה עצמה.

סוף דבר, אף שמצאנו פגמים בהתנהלותן של ה"ה הלפרין ואף שלא היה כל מקום להעמיד את התובע במצב שבו הוא מתבקש להענות לדרישות שאין מקום לדרוש ממנו, הרי בנסיבות שתוארו , לא ניתן לפסוק לו פיצוי כנתבע במסגרת הליך זה.

עם זאת בנסיבות הענין גם לא מצאנו לחייבו בהוצאות לטובת הנתבעות, אשר נפל רבב בהתנהלותן.

ניתן היום, י' תמוז תש"פ, (02 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

דרורה נבון, נציג ציבור עובדים

שרה ברוינר ישרזדה, שופטת

אתי כהן,נציגת ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: שוליאקוב אברהם
נתבע: שרה הלפרין מנהל סמינר נייטרלי נתיבות חכמה
שופט :
עורכי דין: