ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמיל זועבי נגד יהונתן חייט :

בפני כבוד ה שופט ערפאת טאהא

המערער

אמיל זועבי

נגד

המשיב
יהונתן חייט

בית המשפט קמא מצא חיזוק לגרסת המשיב בהתנהלותו של המערער לאחר שחודשו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, התנהלות המלמדת על נטילת אחריות מצדו לנעשה בתיק ההוצאה לפועל ולעובדה שהוא לא נסגר. כך למשל, לאחר שהוטלה ההגבלה הראשונה על חשבון המשיב, ניגש המערער והמשיב ללשכת ההוצאה לפועל, והמערער הפקיד בתיק ההוצאה לפועל סכום של 5,000 ₪ מכספו הפרטי לצורך הסרת ההגבלה. חיזוק נוסף לגרסת המשיב מצא בית המשפט קמא בעובדה שלאחר שהוטלה הגבלה על המשיב הגיע המערער להסכם נוסף מול עמיר שיווק, שלפיו הוא החליף את 7 ההמחאות שסורבו בהמחאות חדשות מחשבונו הפרטי שאף הן לא כובדו. כן מצא בית המשפט קמא חיזוק לגרסת המשיב במכתב ששלח המערער לב"כ עמיר שיווק ביום 11.6.2014 ושבו כתב המערער כי הוא פונה אליו אישית כדי להסדיר את העניין, כי הוא (המערער) יהיה אחראי אישית לחוב בתיק ההוצאה לפועל וכי הוא ישלם במזומן את השיקים שלא נפרעו. גם העובדה שבמסגרת הדיון שהתקיים בלשכת ההוצאה לפועל בבקשה בטענת פרעתי שהגיש המשיב, התחייב המערער אישית לפרוע את החוב בתיק ההוצאה לפועל בהתאם להסדר אליו הגיעו הצדדים, מחזקת את גרסת המשיב, כי תיק ההוצאה לפועל נותר פתוח בשל התנהלותו של המערער שתוארה לעיל.

פסק דין

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה (כבוד השופט ויסאם חיר) מיום 10.11.2019, בגדרו קיבל בית המשפט קמא תביעה כספית שהגיש המשיב נגד המערער, ודחה תביעה שכנגד (כספית אף היא) שהגיש המערער נגד המשיב.

העובדות

1. המערער הוא עורך דין במקצועו, וייצג את המשיב בהליכים שונים, לרבות בהליכי הוצאה לפועל שנפתחו נגד המשיב בגין חובות שהיה חייב לנושים שונים. אחד ההליכים שבהם ייצג המערער את המשיב היה בתיק הוצאה לפועל שפתחה חברה בשם עמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ (להלן: "עמיר שיווק") ואשר החוב בו עמד נכון לחודש 9/2012 על סך כ- 80,000 ₪. המערער ניהל בשם המשיב משא ומתן עם עמיר שיווק באמצעות בא כוחה עו"ד אושרי חתן, והגיע עמו ביום 24.9.2012 להסכם (שנכרת בהתכתבות), שלפיו הסכימה עמיר שיווק לסגור את תיק ההוצאה לפועל כנגד תשלום סכום של 50,000 ₪ במזומן.

2. ביום 14.10.2012 נכרת בין המשיב ובת זוגו, גב' חייט יהודית, ובין מוזס אופירה וכביר נועם (להלן : "הקונים") הסכם מכר, שלפיו מכרו בני הזוג חייט לקונים את זכויותיהם בבית בגן נר. המערער ייצג את המשיב ובת זוגו בעסקה זו. בהתאם לחוזה המכר התחייבו הקונים לשלם לבני הזוג חייט תמורת הבית סכום של 995,000 ₪ במספר פעימות כפי שפורט בהסכם. פעימה אחת הרלבנטית לענייננו נקבעה בסעיף 5.א.1 להסכם ושלפיה הוסכם, כי הקונים ישלמו במעמד חתימת החוזה לבני הזוג חייט סכום של 70,000 ₪ בשיק לפקודת המערער וסכום זה יוותר בידיו הנאמנות של המערער לצורך כיסוי חובות המשיב בכל תיקי ההוצאה לפועל שהתנהלו נגדו אותה עת. אין מחלוקת כי הקונים שילמו במעמד החתימה על ההסכם סכום של 70,000 ₪ שהופקד בנאמנות בידיו של המערער.

3. המערער לא שילם לעמיר שיווק 50,000 ₪ מתוך הסך של 70,000 ₪ שהופקד בידיו בהתאם לחוזה המכר, כפי שהיה עליו לעשות הן בהתאם לחוזה המכר והן בהתאם להסכם שנכרת עם עמיר שיווק. תחת זאת חתם המערער ביום 24.10.2012, ללא ידיעת המשיב וללא הסכמתו, על הסכם פשרה נוסף מול עמיר שיווק, שבו הוסכם, כי "בכפוף לתשלום סך של 50,000 ₪ אשר ישולם ע"י החייב ב-10 תשלומים שווים, 10 שיקים בסך 5,000 ₪ כל אחד... ייחשב מלוא חובו של החייב לזוכה כמסולק סילוק סופי ומוחלט ולא תהיה יותר למי מהצדדים טענה כלשהי כנגד משנהו בקשר לחוב הקשור להסדר זה". בסעיף 4.ב. להסכם נקבע, כי "במידה והחייב לא יעמוד באחד מהתשלומים ו/או לא יקיים אחד מתנאי הסכם זה, החוב יפרע החוב במלואו בהתאם ליתרה בהוצאה לפועל והזוכה ינקוט מייד בהליכי גבייה בהוצל"פ" (הטעויות במקור – ע.ט.). בהתאם להסכם זה מסר המערער לעמיר שיווק 10 שיקים על סך 5,000 ₪ כל אחד המשוכים מחשבונו הפרטי, וזאת לצורך פירעון הסכום של 50,000 ₪ עליו הוסכם.

4. המערער לא עמד בהתחייבויותיו בהתאם להסכם הפשרה הנוסף מיום 24.10.2012 ומתוך 10 ההמחאות שמסר לצורך פירעון סכום החוב המופחת שעמד על סך 50,000 ₪ רק שלוש המחאות נפרעו. בשל כך הגישה עמיר שיווק בקשה "להחייאת" תיק ההוצאה לפועל נגד המשיב. בקשה זו אושרה ובהתאם לכך חזר החוב של המשיב בתיק ההוצאה לפועל לסכום של 80,000 ₪ כפי שהיה לפני החתימה על ההסכמים להסדרת החוב. במסגרת הליכי גבייה שנקטה עמיר שיווק נגד המשיב לאחר "החייאת" תיק ההוצאה לפועל, הוטל ה בחודש 12/2013 הגבלה חמורה על חשבונות המשיב שתוקפה מיום 2.1.2014 ועד 16.12.2018.

5. משנודע לו כי תיק ההוצאה לפועל עדיין קיים בעקבות ההגבלה שהוטלה עליו כאמור לעיל פנה המשיב למערער, וביקש לברר עמו את פשר העניין. בעקבות לחץ שהפעיל עליו המשיב שילם המערער לתיק ההוצאה לפועל סכום של 5,000 ₪ במזומן וזאת במטרה לבטל מידית את ההגבלה החמורה שהוטלה על המשיב. במקביל פעל המערער להגיע להסדר נוסף מול עמיר שיווק בגדרו מסר המערער שוב סדרה של המחאות מחשבונו הפרטי לצורך סילוק חובו של המשיב בתיק ההוצאה לפועל. ברם, גם שיקים אלה לא נפרעו לאחר שהמערער ביטל אותם ועל כן המשיכה עמיר שיווק בהליכי גבייה נגד המשיב. במסגרת הליכים אלה שוב הוטלה הגבלה חמורה על חשבונות הבנק של המשיב.

6. בעקבות השתלשלות האירועים כמתואר לעיל הגיש המשיב לתיק ההוצאה לפועל בקשה לסגירת התיק בטענת פרעתי, וביקש במסגרתה לזמן את המערער כצד שלישי בהליכים אלה. במהלך דיון שנערך בפני רשם ההוצאה לפעול ביום 16.6.2014 בנוכחות עמיר שיווק, המשיב והמערער הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה סכום החוב יעמוד על סך 55,000 ₪, אשר ישולם בסכומים ובמועדים שפורטו בהסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה. אף שהדבר לא צוין בהסכמת הצדדים, אין מחלוקת בין הצדדים כי המערער היה אמור לשלם את הסכום עליו הוסכם (55,000 ₪).

7. המערער שילם את התשלום הראשון שעמד על סך 4,000 ₪ כפי שנקבע בהסכם מיום 16.6.2014 , ובהתאם לכך בוטלו ההגבלות שהוטלו על המשיב, למעט הגבלת יציאה מן הארץ. ביום 30.6.2014 הגיש המערער ללשכת ההוצאה לפועל בקשה בגדרה ביקש כי רשם ההוצאה לפועל יקבע, כי "לחייב ( המשיב – ע.ט. ) לא תהיה שום טענה ו/או דרישה כנגדו כל עוד הוא עומד בצו התשלומים ( ההסדר מיום 16.6.2014 – ע.ט. ) ואף לא תהיה לו בעתיד תביעה או טענה". רשם ההוצאה לפועל דחה את הבקשה מיד בהחלטה שניתנה ביום הגשת הבקשה ללא קבלת תגובת המשיב וזאת מן הטעם שאין לרשם ההוצאה לפועל סמכות לדון ביחסים שבין המשיב למערער. המערער שוב לא עמד בהסדר ושוב לא שילם את הסכומים שהתחייב לשלם בהתאם להסדר מיום 16.6.2014, למעט התשלום הראשון בסכום של 4,000 ₪ שכן שולם . בשל כך שוב הורה רשם ההוצאה לפועל בהחלטה מיום 2.9.2014 על שפעול ההליכים בתיק ההוצאה לפועל נגד המשיב.

טענות הצדדים בבית משפט קמא

8. על יסוד העובדות שפורטו לעיל הגיש המשיב נגד המערער תביעה כספית על סך כ- 125,000 ₪, המורכבת מהסכומים שלהלן: סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל אשר עמד נכון ליום הגשת התביעה על סך כ- 75,000 ₪; פיצוי בסכום של 20,000 ₪ בגין נזק שנגרם למשיב עקב ההגבלות שהוטלו עליו בתיק ההוצאה לפועל; פיצוי בסכום של 7,000 ₪ לטענתו בשל גני בה שביצע כלפיו המערער וסכום של 8,000 ₪ בגין עוגמת נפש, אי נוחות, סבל, צער ואובדן הנאה.

9. בכתב ההגנה שהוגש מטעמו טען המערער, כי ביום 21.5.2013 חתם המשיב על תצהיר העדר תביעות וטענות נגדו ועל כן, דין התביעה להידחות על הסף. כן טען המערער כי על אף תצהיר העדר התביעות ולאחר שהמשיב פנה אליו והתחנן לעזור לו "ונשבע שלא יהיו לו שום טענות או תביעות" כלפיו הוא שילם לו סכום נוסף של 10,000 ₪. אשר לסכום של 70,000 ₪ שהופקד בידיו לצורך פירעון חובות המשיב בתיקי ההוצאה לפועל טען המערער, כי סכום זה שולם בחלקו לצורך סגירת תיקי ההוצאה נגד המשיב וחלקו האחר הועבר למשיב עצמו ולבקשתו על מנת לפתור בעיות אישיות שלו ושל בנו. כן טען המערער בכתב ההגנה כי כל הפעולות בתיק ההוצאה לפועל שפתחה עמיר שיווק, לרבות החתימה על הסכם הפשרה השני שפרס את החוב ל- 10 תשלומים נעשו בידיעת ובהסכמת המשיב לאחר שהוא (המשיב) רוקן את הסכומים שהופקדו בידיו של המערער ואף קיבל ממנו סכומים העולים על הסכומים שהופקדו. המערער הוסיף וטען, כי לא זו בלבד שהוא העביר למשיב את מלוא הסכומים שהופקדו בידיו ואף מעבר לכך, אלא בשל היקלעותו של המשיב לקשיים ולבעיות שהיה חייב לפתור, הוא (המשיב) נטל ממנו הלוואה בסכום של 80,000 ₪.

10. בכתב התביעה שכנגד טען המערער, כי ביום 21.5.2013 נכרת בינו ובין המשיב הסכם הלוואה, שלפיו הוא הלווה למשיב סכום של 80,000 ₪. בהתאם להסכם ההלוואה מסר המערער למשיב 16 המחאות על סך 5,000 ₪ כל אחת והמחאות אלה נפרעו. לכתב התביעה שכנגד צירף המערער הסכם הלוואה החתום בידי הצדדים ושלפיו מאשר המשיב קבלת הלוואה בסכום של 80,000 ₪. בהתאם להסכם, לצורך פירעון ההלוואה המחה המשיב למערער את זכויותיו בתמורה שתתקבל בתביעה כספית שהגיש בת"א 18371-01-13 בבית משפט השלום בנצרת. עוד נקבע בהסכם, כי אם המשיב לא יזכה באותה תביעה יירשם לטובת המערער משכון והערת שעבוד על נכס אחר. לטענת המערער, המשיב לא פרע את ההלוואה או כל חלק ממנה ועל כן הוא נותר חייב לו סכום של 80,000 ₪ אותו הוא תבע, כאמור, בתביעה שכנגד.

פסק דינו של בית המשפט קמא

12. בפסק הדין מושא הערעור קיבל בית המשפט קמא את תביעת המשיב באופן חלקי, ודחה את התביעה שכנגד שהגיש המערער על סמך הסכם ההלוואה.

אשר לתביעה העיקרית קיבל בית המשפט קמא את גרסת המשיב ובת זוגו , כי המערער חתם ללא הסכמתם וללא ידיעתם על הסכם הפשרה מיום 24.10.2012, שלפיו נפרס החוב בתיק ההוצאה לפועל לתשלומים של 5,000 ₪ ששולמו בהמחאות שנתן המערער מחשבונו הפרטי. נקבע, כי המשיב ובת זוגו אינם חתומים על הסכם זה, והמערער לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע נחתם אותו הסכם על אף ההסכם מיום 24.9.2 012 שבו התחייב המשיב לפרוע את החוב המופחת (50,000 ₪) בתשלום אחד ובמזומן, מדוע המשיב ובת זוגו אינם חתומים עליו ומדוע ה מערער מסר המחאות מחשבונו הפרטי.

בית המשפט קמא מצא חיזוק לגרסת המשיב בהתנהלותו של המערער לאחר שחודשו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, התנהלות המלמדת על נטילת אחריות מצדו לנעשה בתיק ההוצאה לפועל ולעובדה שהוא לא נסגר. כך למשל, לאחר שהוטלה ההגבלה הראשונה על חשבון המשיב, ניגש המערער והמשיב ללשכת ההוצאה לפועל, והמערער הפקיד בתיק ההוצאה לפועל סכום של 5,000 ₪ מכספו הפרטי לצורך הסרת ההגבלה. חיזוק נוסף לגרסת המשיב מצא בית המשפט קמא בעובדה שלאחר שהוטלה הגבלה על המשיב הגיע המערער להסכם נוסף מול עמיר שיווק, שלפיו הוא החליף את 7 ההמחאות שסורבו בהמחאות חדשות מחשבונו הפרטי שאף הן לא כובדו. כן מצא בית המשפט קמא חיזוק לגרסת המשיב במכתב ששלח המערער לב"כ עמיר שיווק ביום 11.6.2014 ושבו כתב המערער כי הוא פונה אליו אישית כדי להסדיר את העניין, כי הוא (המערער) יהיה אחראי אישית לחוב בתיק ההוצאה לפועל וכי הוא ישלם במזומן את השיקים שלא נפרעו. גם העובדה שבמסגרת הדיון שהתקיים בלשכת ההוצאה לפועל בבקשה בטענת פרעתי שהגיש המשיב, התחייב המערער אישית לפרוע את החוב בתיק ההוצאה לפועל בהתאם להסדר אליו הגיעו הצדדים, מחזקת את גרסת המשיב, כי תיק ההוצאה לפועל נותר פתוח בשל התנהלותו של המערער שתוארה לעיל.

13. על סמך האמור קבע בית המשפט קמא, כי תיק ההוצאה לפועל נותר פתוח בשל התנהלות המערער, הן בשלב הראשון כאשר נתן שיקים מחשבונו במקום לשלם את הסכום של 50,000 ₪ במזומן והן בשלב המאוחר כאשר לא עמד בהסכמים שנכרתו עמו, לא עמד בתשלומים כפי שהתחייב ואף לא עמד בהסדר התשלומים מיום 16.6.2014 שקיבל תוקף של החלטה. בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי אילו המערער היה מתנהג כפי שהיה מצופה ממנו והיה משלם את חוב ההוצאה לפועל במזומן כפי המוסכם, ולא היה מבטל את השיקים שמסר ואילו היה עומד בהסכמים ובהסדרים שנחתמו עמו, תיק ההוצאה לפועל היה נסגר וכל השתלשלות האירועים לאחר מכן, לרבות ההגבלות שהוטלו על המשיב, הייתה נמנעת.

14. אשר לגובה הנזק קבע בית המשפט קמא, כי היה על המשיב לפעול להקטנת הנזק ולצמצומו, לפחות על ידי תשלום חלק מהכספים שקיבל מהמערער לכיסוי חלק מהחוב בתיק ההוצאה לפועל. יחד עם זאת קבע בית המשפט קמא, כי בנסיבות העניין ובשים לב לנסיבותיו האישיות של המשיב ולעובדה שהוטלו עליו הגבלות חמורות במסגרת הליכי הגבייה שננקטו נגדו בתיק ההוצאה לפועל מושא פסק הדין, היכולת שלו להקטין את הנזק הייתה מצומצמת. על סמך כל האמור העמיד בית המשפט קמא את סך נזקיו של המערער עקב התנהלות המערער על גובה החוב בתיק ההוצאה לפועל ביום הגשת התביעה.

15. אשר לתביעה שכנגד קיבל בית המשפט קמא את גרסת המשיב, כי מדובר בהסכם פיקטיבי, שאינו משקף את כוונת הצדדים ואת ההסכמות שהיו ביניהם, וכי ההמחאות שמסר המערער למשיב בסכום כולל של 80,000 ₪ אינן בגין הלוואה שנטל המשיב מהמערער, אלא מדובר בהחזר כספים שהמערער נותר חייב למשיב ולבת זוגו. בית המשפט קמא קבע, כי מעיון בהסכם ההלוואה עולה, כי "המסמך נעדר את הפירוט הנדרש לצורך קיומה של הלוואה – שיעור הריבית, לוח סילוקין, מועדי תשלום, שיעור ריבית פיגורים, וכיוצא בזה ". עוד קבע בית המשפט קמא, כי על אף טענת המערער כי היה על המשיב לשלם לו סכום כל המחאה לפני מועד פירעונה, הצדדים לא נהגו כך והמשיב לא שילם ולא נדרש לשלם את סכומי ההמחאות והמערער לא ביטל את הסכם ההלוואה, ולא שלח למשיב מכתב התראה או דרישה כלשהי לתשלום הסכומים ששולמו על ידו. זאת ועוד, אף שבהסכם פורטו שתי בטוחות להבטחת פירעון ההלוואה (המחאת זכות ורישום שעבוד), המערער לא פעל למימוש בטוחות אלה. בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי הטענה שהמשיב נטל מאת המערער הלוואה ביום 21.5.2013 שלא נפרעה אינה מתיישבת עם העבודה שהמערער הגיש ביום 30.6.2014 בקשה לרשם ההוצאה לפועל, בגדרה ביקש לקבוע כי עם פירעון חוב המשיב בתיק ההוצאה לפועל לא יהיו למשיב טענות, תביעות או תלונות נגדו. אף העובדה שבד בבד עם החתימה על הסכם ההלוואה החתים המערער את המשיב על "כתב התחייבות והצהרה בלתי חוזרת" לפיה הצהיר המערער כי קיבל מאת המערער את מלוא התמורה בעסקת המכר וכי אין לו טענות או תביעות או תלונות נגדו מלמדת אף היא ש"הסכם ההלוואה" אינו הסכם הלוואה וכי ההמחאות שמסר המערער למשיב אינן בגדר הלוואה אלא החזר תמורה. כן קבע בית המשפט קמא כי המסמך מיום 29.12.2014 הנחזה להיות חתום בידי המשיב ושלפיו הצהיר המשיב כי קיבל מאת המערער סכום של 10,000 ₪ וכי אין לו ולא תהיינה לו טענות או תביעות נגד המערער הוא מסמך מזויף שלא נחתם בידי המשיב.

טענות הצדדים בערעור

16. בסיכומיו ובטיעוניו בעל פה טען המערער כי שגה בית המשפט קמא עת קבע כי הוא לא הרים את הנטל להוכיח כי נכרת בינו ובין המשיב הסכם הלוואה על אף הסכם ההלוואה בכתב עליו חתום המשיב ושבו צוין במפורש, כי המשיב נטל מאת המערער הלוואה בסכום של 80,000 ₪ ששולמה לו ב- 16 המחאות על סך 5,000 ₪ כל אחת. לטענתו, בהתאם להלכה הפסוקה, הנטל להוכיח כי "הסכם ההלוואה" הוא הסכם למראית ומהווה מסמך פיקטיבי שאינו משקף את כוונת הצדדים מוטל על המשיב, וזאת בניגוד לקביעת בית המשפט קמא אשר קבע כי הנטל מוטל על המערער. עוד טען המערער, כי הנטל המוטל על המשיב להוכיח כי מדובר בהסכם למראית עיין הוא נטל מוגבר, וכי היה עליו להציג ראיות מוצקות התומכות בטענותיו בעניין זה, ראיות שלא הובאו כלל. המערער הוסיף וטען, כי שגה בית המשפט קמא עת קיבל את גרסת המשיב כי חתם על כתב ההתחייבות מיום 21.5.2013, בגדרו הצהיר שקיבל את מלוא התמורה עבור הדירה וכי אין לו טענות נגד המערער, מאחר שהמערער התנה את תשלום הסכום המגיע לו בחתימה על אותו מסמך. לשיטתו, כתב הוויתור מהווה חוזה לכל דבר ועניין ומשהודה המשיב כי חתם עליו היה על בית המשפט קמא לתת לו תוקף מלא. המערער טען עוד, כי טעה בית המשפט קמא עת קבע, כי כתב ההתחייבות מיום 29.12.2014 מזויף ומשהטיל את הנטל להוכיח את אותנטיות המסמך עליו ולא על המשיב שהעלה את טענת הזיוף.

17. המשיב טען מנגד, כי אין ערך לכתב ההתחייבות מיום 21.5.2013 שכן לאחר שהמשיב חתם על אותו מסמך בנסיבות שתוארו לעיל, המשיך המערער לראות את עצמו אחראי לחוב שנוצר בתיק ההוצאה לפועל. על כך ניתן ללמוד ממכתב ששלח המערער לב"כ עמיר שיווק שבו כתב המערער כי הוא פונה אליו אישית כדי להסדיר את העניין, כי הוא יהי אחראי אישית לחוב בתיק ההוצאה לפועל, וכי הוא יפעל לשלם במזומן את ההמחאות שלא נפרעו. ניתן ללמוד על העובדה שאף בעיני המערער עצמו לא היה ערך לכתב ההתחייבות מיום 31.5.2013 מהבקשה שהגיש לרשם ההוצאה לפועל ביום 30.6.2014 ושבה הוא ביקש לקבוע כי עם פירעון החוב בתיק ההוצאה לפועל, לא תהיה למשיב כל טענה, תלונה או תביעה נגדו. לשיטתו, מסמכים אלה עליהם חתום המערער עצמו שומטים את הבסיס לטענתו כי עם החתימה על המסמך מיום 21.5.2013 אין המשיב יכול להישמע בטענה כלשהי נגדו. אשר להסכם ההלוואה טען המשיב, כי הוא לא מצא כל דרך לגרום למערער להשיב לו את הכספים שנטל ממנו שלא כדין ולכן נאלץ לחתום על הסכם ההלוואה שהוא הסכם פיקטיבי שאינו משקף את כוונת הצדדים ואת ההסכמות שהיו ביניהם. על היות "הסכם ההלוואה" הסכם פיקטיבי ניתן ללמוד, כך נטען, מהתנהלות המערער לאחר החתימה על הסכם ההלוואה כפי שנקבע בפסק הדין מושא הערעור.

דיון והכרעה

18. לאחר שעיינתי בסיכומים בכתב שהגישו הצדדים, בפסק דינו של בית המשפט קמא ובראיות שעמדו בפני בית המשפט ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון בעל פה שקיימתי ביום 21.6.2020, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

התביעה העיקרית

19. התמונה העולה מפסק דינו של בית המשפט קמא ומהראיות שהובאו לפניו היא תמונה עגומה למדי המלמדת על התנהלות לא הולמת בלשון המעטה של עורך דין שייצג לקוח ומעל באופן בוטה באימון שנתן בו הלקוח. בידי המערער הופקדו כספים במסגרת עסקת מכר דירה בהיותו עורך דין שייצג את המשיב ואת בת זוגו. בין היתר הופקד בידיו סכום של 70,000 ₪ לצורך פירעון חובות המשיב בתיקי ההוצאה לפועל, לרבות פירעון החוב בתיק ההוצאה לפועל שבו עמיר שיווק היא הזוכה. במקום לעשות שימוש בסכום שהופקד בידיו למטרה שלשמה הופקד ולשלם לעמיר שיווק סכום של 50,000 ₪ בתשלום אחד ובכך לסגור את תיק ההוצאה לפועל, שלשל המערער שלא כדין את הסכום לכיסו, והגיע להסכמה עם עמיר שיווק לפריסת החוב המופחת ל- 10 תשלומים, תוך שהוא מוסר המחאות מחשבונו הפרטי לפירעון חוב. טענת המערער כי המשיב ידע והסכים לפריסת החוב מאחר שהוא "רוקן את הכספים" שהיו מופקדים בידיו נדחתה בדין בידי בית המשפט קמא. הראיות והעדויות שעמדו בפני בית המשפט קמא מלמדות באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי ההסכמה לפרוס ל- 10 תשלומים את החוב המופחת לעמיר שיווק נעשתה על דעת המערער בלבד, ללא ידיעת וללא הסכמת המשיב.

התנהלותו החמורה של המערער נמשכה גם לאחר מכן עת לא כובדו ההמחאות שמסר לפירעון החוב לעמיר שיווק, דבר שגרם לחידוש ההליכים בתיק ההוצאה לפועל בהתאם לחוב המקורי. התנהלותו הפסולה של המערער נמשכה גם בשלבים מאוחרים יותר עת החליף את ההמחאות שמסר לעמיר שיווק בהמחאות חדשות מחשבונו הפרטי שאף הן לא כובדו ועת לא קיים את התחייבותו בהתאם להסדר החוב אליו הגיעו הצדדים ביום 16.6.2014 במהלך הדיון שהתקיים בפני רשם ההוצאה לפועל בטענת פרעתי שהעלה המשיב ועת הגיש המערער בקשה לרשם ההוצאה לפועל לקבוע, כי עם תשלום הסכומים שהתחייב לשלם בהתאם לאותו הסדר לא יהיו למשיב טענות או תלונות נגדו.

נטילת הסכום של 50,000 ₪ לכיסו, שינוי ההסכם מול עמיר שיווק על דעת עצמו, אי פירעון ההמחאות שמסר לעמיר שיווק לרבות אלה שהחליפו את ההמחאות הראשונות שסורבו, ואי כיבוד הסדר החוב מיום 16.6.2014, כל אלה גרמו לכך שהחוב בתיק ההוצאה לפועל לא נפרע ואף הוגדל. זאת, מקום שניתן היה באופן וודאי לסגור את תיק ההוצאה לפועל אילו המערער היה נוהג כמצופה ממנו בתור עורך דין והיה משלם לעמיר שיווק את הסכום של 50,000 ₪ בתשלום אחד מתוך הסכום שהופקד בידיו למטרה זו, כפי שהוסכם בחוזה שנכרת עם עמיר שיווק בחודש 9/2012 וכפי שנקבע בהסכם המכר. על כן, בדין קבע בית המשפט קמא כי המערער אחראי לכך שהחוב בתיק ההוצאה לפועל לא נפרע והתיק לא נסגר ולנזקים שנגרמו למשיב בעקבות כך.

20. אין ממש בטענות המערער, כי שגה בית המשפט קמא עת לא נתן תוקף לכתב ההתחייבות מיום 21.5.2013 שבה הצהיר המשיב כי הוא קיבל את כל התמורה בעסקת המכר וכי אין לו ולא תהיה לו כל טענה או תביעה נגדו . ראשית, הוכח באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי האמור בכתב ההתחייבות אינו משקף את המציאות ואת האמת האמתית, שכן הוכח כי המערער שלשל לכיסו לפחות את הסכום של 50,000 ₪ שהיה אמור לשלם לעמיר שיווק וההמחאות שמסר מחשבונו הפרטי לפירעון החוב לא כובדו. שנית, בשלוש הזדמנויות שונות לאחר החתימה על אותו מסמך גילה המערער את דעתו שאין ערך לאותו כתב התחייבות: הראשונה עת פנה אליו המשיב בסוף חודש 12/2013 או תחילת שנת 2014 בטענות על חידוש ההליכים בתיק ההוצאה לפועל והטלת הגבלה על חשבונו . בעקבות פניה זו ניגשו המערער והמשיב ללשכת ההוצאה לפועל, והמערער שילם מכיסו סכום של 4,000 ₪ לצורך ביטול מידי של ההגבלה שהוטלה על המשיב. יתירה מכך, בעקבות אותה פניה הגיע המערער להסדר נוסף מול עמיר שיווק שלפיו הוא החליף את ההמחאות שמסר בהתאם להסדר מיום 24.10.2012 בהמחאות חדשות שאף הן נמשכו מחשבונו הפרטי של המערער; השנייה עת שלח המערער לב"כ עמיר שיווק מכתב שבו כתב, כי הוא פונה אליו אישית כדי להסדיר את העניין, כי הוא (המערער) יהיה אחראי אישית לחוב בתיק ההוצאה לפועל וכי הוא ישלם במזומן את השיקים שלא נפרעו; והשלישית עת הגיע המערער ביום 16.6.2014 עם המשיב ועם עמיר שיווק להסדר תשלומים במסגרת ההוצאה לפועל, שלפיו התחייב המערער אישית לפרוע את החוב בתיק ההוצאה לפועל. עובדות אלה מלמדות כי הצדדים לא פעלו בהתאם לכתב ההתחייבות מיום 21.5.2013, ולא ראו בו מסמך מחייב ובעל תוקף משפטי . שלישית, בית המשפט קמא קיבל כמהימנה את עדות המשיב כי הוא נאלץ לחתום על כתב ההתחייבות שהחתימה עליו היוותה תנאי שהציב המערער לתשלום חלק מהכספים שהופקדו בידיו בעסקת המכר. קביעה זו של בית המשפט קמא מבוססת על התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים שהעידו לפניו ומעוגנת היטב בחומר הראיות שהונח לפניו כפי שהובא לעיל ואין עילה להתערב בה.

21. כזכור, המערער טען עוד, כי שגה בית המשפט קמא עת לא נתן תוקף לכתב התחייבות נוסף מיום 29.12.2014 עליו חתם על פי הנטען המשיב ושבו הצהיר, כי הוא קיבל מאת המערער סכום של 10,000 ₪ וכי עם קבלת הסכום אין לו ולא תהיה לו כל טענה, תביעה או תלונה נגד המערער.

גם טענה זו דינה להידחות. בית המשפט קמא קבע, כי כתב ההתחייבות מיום 29.12.2014 זויף ואינו חתום בידי המשיב. מדובר בקביעה עובדתית שביסס אותה בית המשפט קמא על חוות דעת מומחה לכתב יד שמינה. בהתאם לחוות הדעת, קיימת שונות בחלק ניכר מתכונות הכתב בין החתימה הנחזית להיות חתימתו של המשיב ובין החתימות לדוגמא שהומצאו לו. שונות זו נמצאה בלחץ הכתיבה, במבנה החתימה עצמה, בשטף הכתב ובפריסת החתימה במרחב. על סמך ממצאים אלה הגיע המומחה למסקנה, כי " קיימת אפשרות סבירה למדי לכך שחתימת המחלוקת מזויפת, מסקנה הקרובה למצב של שקילות". על סמך האמור בחוות הדעת ועל סמך עדותו של המשיב שהחתימה על כתב התחייבות זה אינה חתימתו, עדות שנמצאה כאמור מהימנה, קבע בית המשפט קמא, כי חתימת המשיב על המסמך זויפה ועל כן, אין לתת תוקף לאותו מסמך. כאמור, מדובר בקביעה עובדתית המעוגנת היטב בחומר הראיות שהונח לפני בית המשפט קמא ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות מעין אלה. כלל זה חל ביתר שאת מקום שהקביעה העובדתית מבוססת על חוות דעת מומחה שבית המשפט מינה ועל התרשמותו של בית המשפט מהעדים שהעידו לפניו, כבמקרה דנא. מאחר שחתימתו של המשיב על אותו מסמך זויפה, בצדק דחה בית המשפט קמא את טענות המערער המבוססות על אותו מסמך.

התביעה שכנגד

22. טענה נוספת שהעלה המערער נוגעת ל"הסכם ההלוואה" מיום 21.5.2013 ולדחיית התביעה שכנגד המבוססת על אותו הסכם. לטענת המערער שגה בית המשפט קמא עת קבע כי הנטל להוכיח שמדובר בהסכם הלוואה מוטל עליו, מקום שהנטל על המשיב להוכיח כי מדובר בהסכם למראית עיין וכי אין המדובר בהסכם הלוואה. לא רק שהנטל מוטל על המשיב, אלא שמדובר בנטל כבד שהמשיב לא עמד בו.
אכן, צודק המערער בטענתו כי משלא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי המשיב חתם על "הסכם ההלוואה" מיום 21.5.2013, מוטל עליו (על המשיב) הנטל להוכיח כי מדובר בהסכם למראית עיין שאינו משקף את כוונת הצדדים ואת אומד דעתם. על כן, שגה בית המשפט קמא עת קבע, כי "לא עלה בידי הנתבע להוכיח, כי אכן מדובר ב"הסכם הלוואה"" (עמ' 10 לפסק הדין, שורות 17-18) , קביעה שמשתמע ממנה כי הנטל להוכיח שמדובר בהסכם הלוואה מוטל על המערער, ולא כך הדבר. ברם, אין באמור כדי לסייע למערער. בחינת פסק דינו של בית המשפט קמא והראיות שהונחו בפניו מלמדת, כי הקביעה בפסק הדין שאין המדובר בהסכם הלוואה וכי מדובר בהסכם פיקטיבי למראית עיין, לא התבססה על נטלי ההוכחה אלא על מארג ראייתי מוצק שעולה ממנו, כי ההמחאות שמסר המערער למשיב בהתאם לאותו הסכם אינן בגדר הלוואה אלא החזר כספים שהמערער נטל שלא כדין מהכספים שהופקדו בידיו בעסקת המכר. עוד הוכח ברמה הנדרשת בהליך אזרחי ואף מעבר לכך, כי המערער דרש מהמשיב לחתום על המסמך כתנאי למסירת ההמחאות, על מנת שתהא בידי המערער רשת בטחון למקרה שבו יגיש המשיב נגדו תביעה בשל התנהלותו המתוארת לעיל.

23. המארג הראייתי שעליו ביסס בית המשפט קמא את קביעותיו כאמור לעיל כולל בראש ובראשונה את עדותו של המשיב עצמו שהייתה מקובלת על בית המשפט. בהתאם לעדותו של המשיב, "הסכם ההלוואה" אינו הסכם הלוואה וההמחאות שנמסרו לו בהתאם לאותו הסכם הן החזר כספים שהופקדו בידי המערער ולא הועברו לו או לבת זוגו. עדותו של המערער קיבלה סיוע וחיזוק משמעותיים ממספר ראיות: ראשית, נוסח ההסכם. בצדק קבע בית המשפט קמא כי חסרים בו פרטים מהותיים שאופייניים להסכמי הלוואה, כגון מועדי פירעון ההלוואה, גובה הריבית שעל הלווה לשלם והתרופה שתעמוד למערער אם ההלוואה לא תיפרע במועדה; שנית, הצדים לא פעלו בהתאם להסכם ההלוואה, המערער לא מימש את הבטחות שצוינו בהסכם ההלוואה (המחאת הזכות ורישום שיעבוד) ולא הבטיח את פירעון הלוואה בצורה אחרת כלשהי. המערער אף לא עמד בתנאי ההסכם ולא פרע את ההמחאות שמסר למשיב, מלבד שלוש המחאות. שלישית, אף ששלוש המחאות נפרעו ואף שלטענת המערער המשיב לא החזיר לו את סכום ההמחאות שנפרעו למרות שעל פי המוסכם ביניהם היה עליו לשלם לו סכום כל המחאה סמוך לפני פירעונה, המערער לא פנה למשיב במכתב התראה כלשהו בשל ההפרה הנטענת של הסכם ההלוואה ומעולם לא דרש ממנו להשיב לו את סכומי ההמחאות שנפרעו. רביעית, התנהלות המערער לאחר החתימה על "הסכם ההלוואה" בכל הנוגע לחוב בהוצאה לפועל של עמיר שיווק שומטת את הבסיס לטענות המערער שמדובר בהסכם הלוואה. המערער לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע על אף טענתו שהמערער נותר חייב לו סכום של 80,000 ₪ בגין ההלוואה שנטל ממנו ביום 21.5.2013, הוא התחייב לשלם את החוב בתיק ההוצאה לפועל של עמיר שיווק, מדוע מסר המחאות מחשבונו הפרטי לפירעון חוב זה ומדוע התחייב במסגרת הדיון שהתקיים בפני רשם ההוצאה לפועל לפרוע את החוב בתיק ההוצאה לפועל. העובדה שלאורך כל הדרך לא העלה המערער טענה כלשהי בנוגע להסכם ההלוואה על אף שהוא נדרש לשלם חוב של המשיב, מחזקת ותומכת בגרסת המשיב שאין המדובר בהסכם הלוואה כלל, אלא בהחזר כספים שהגיעו למשיב. גם העובדה שהסכם ההלוואה נחתם בד בבד עם כתב ההתחייבות מיום 21.5.2013 שבו אישר המשיב קבלת מלוא התמורה בגין מכר הדירה והצהיר שאין לו טענות או תביעות נגד המערער אף היא מחזקת את הקביעה, כי אין עסקינן בהסכם הלוואה, וכי הסכם ההלוואה הינו מסמך פיקטיבי שנועד ליצור רשת בטחון עבור המערער אם תוגש נגדו תביעה על ידי המשיב.

24. סוף דבר, הנני מורה על דחיית הערעור. המערער ישלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין ההליכים בערעור בסכום של 25,000 ₪. המזכירות תעביר למשיב, אפשר באמצעות בא כוחו, את העירבון שהופקד בתיק זה על חשבון ההוצאות בהן חויב המערער בפסק הדין.

ניתנה היום, ב' אב תש"פ, 23 יולי 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אמיל זועבי
נתבע: יהונתן חייט
שופט :
עורכי דין: