ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פימון סקאיו נגד אהוד רוזנפלד :

לפני: כבוד השופט יוסף יוספי
נציגת ציבור עובדים – גב' בת שבע זיידמן
נציגת ציבור מעסיקים – גב' סוזן אלפרנג'י

התובע:
פימון סקאיו
ע"י ב"כ: עו"ד רוני חייט

-
הנתבע:
אהוד רוזנפלד
ע"י ב"כ: עו"ד תמר רותם

פסק דין

1. עסקינן בתביעה בסך 171,769 ₪ בגין הרכיבים הבאים: הפרשי שכר עבודה, פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, פנסיה, דמי הבראה, דמי חגים, קרן השתלמות, מענק שנתי, דמי כלכלה, אי חתימה על הסכם עבודה, פיצוי בגין ימי מנוחה שלא ניתנו לתובע.

2. לטענת התובע (עובד זר מתאילנד) , עבד הוא אצל הנתבע בענף החקלאות החל מיום 24.3.11 ועד ליום 23.3.13 , בעוד שהנתבע טוען שעבד עד יום 5.4.13. עוד יצוין, כי במסגרת סיכומיו זנח התובע את תביעתו בגין רכיב "פיצוי על אי חתימת הסכם עבודה", וכן בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

3. התובע העיד במסגרת הליך עדות מוקדמת שלאחריו קוימה ישיבת קדם משפט, ובמסגרת מסכת הראיות העיד הנתבע בחקירה נגדית, שבסופה סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.

4. לטענת התובע, עבודתו הופסקה על ידי הנתבע כאשר התבקש לעבור ולעבוד אצל מר נעמן, ולפיכך זכאי הוא לפיצויי פיטורים. הנתבע רשם בתלושי השכר היקף שעות פחות משמעותי משעות העבודה המרובות בהן עבד. הנתבע הוסיף לתלוש השכר זכויות סוציאליות שלא שולמו בפועל. הנתבע לא עמד בדרישות תיקון 24 לחוק הגנת השכר. לנתבע לא היה הסבר מדוע לא שמר את דוחות הנוכחות או לחלופין מדוע לא הביא אותם מהנהלת החשבונות. טענת השיהוי אינה באה תחת טענת התיישנות.
לטענת התובע, הוא היה זכאי למשכורת בסך 9,025 ₪ לחודש, כך שהנתבע חייב לו סך של 57,792 ₪ לפי הפרש שכר של 2,048 ₪ בחודש. לחילופין , לפי תיקון 24 זכאי התובע לסך שך 39,918 ₪. זמן הנסיעה בטרקטור לעבודה נחשב כזמן עבודה , וכך גם שתי ההפסקות שנעשו בשטח , הרחק ממקום המגורים. הנתבע לא ניהל פנקס חופשות , ולפיכך זכאי התובע לפדיון חופשה בגין 24 ימים, וכן לדמי חגים, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, הפרשות לקרן השתלמות, דמי כלכלה, ותשלום במקום יום מנוחה שבועי.

5. לטענת הנתבע, התובע שהה בישראל במעמד של שוהה בלתי חוקי, במשך שנתיים וחצי עובר להגשת התביעה דנן. כמו כן, התביעה הוגשה בשיהוי ניכר של למעלה מ-5.5 שנים מסיום עבודתו אצל הנתבע, דבר שגרם לנזק ראייתי כבד. לתובע לא היה הסבר לשיהוי החריג. על התביעה חלה התיישנות בגין התקופה שעובר לחודש 11/11, כך שרכיבי התביעה יחושבו לפי תקופה של 16 חודשים. התובע מסר שלל גירס אות משתנות ומתפתחות תוך הרחבת חזית. בתביעתו להפרשי שכר הודה כי הכליל זמני הפסקות ונסיעה לעבודה. התובע אישר כי תלושי השכר שיקפו את היקף עבודתו. התובע הודה כי רשם את שעות העבודה בעצמו. אין להידרש לתיקון 24 היות והתובע לא תבע גמול שעות נוספות אלא הפרשי שכר ממוצעים.
התובע קיבל גמול שעות נוספות בחודשים בהם עבד שעות נוספות. במסגרת סיכומיו טען לראשונה ביחס לחלותו של תיקון 24 לחוק. הפחתת זמן הנסיעה נעשה בהסכמה וכדין. לתובע שולם שכר מינימום לפי חוק. ימי חופשה נוצלו. לכל היותר זכאי התובע לסך של 4,108 ₪ בגין הפרשות לפנסיה. מדי חודש קיבל התובע דמי הבראה. התובע זכאי להפרש דמי חגים בסך 1,124 ₪. התובע לא היה זכאי למענק שנתי , שממילא קיבל ביתר , ולדמי כלכלה. התובע לא עבד במשק הנתבע בימי שבת.
ועוד טען הנתבע , שיש לקזז סך של 5,695 ₪ בגין מגורים , הוצאות נלוות וביטוח רפואי לפי 16 חודשי עבודה שלא התיישנו , וכן בגין תשלום מענק שנתי ביתר.

דיון והכרעה

6. מהתמונה שנפרשה בפני בית הדין עולה, כי התובע עבד אצל הנתבע תקופה של שנתיים, שלאחריה למעשה פוטר עת הועבר על ידי הנתבע לעבוד אצל מר נעמן , שעל שמו היתה הוויזה של התובע. קרי, סיום עבודת התובע אצל הנתבע נעשה בהתאם לבקשתו של ה נתבע ומיוזמתו. בהקשר זה יצוין, כי גירסת התובע לא נסתרה, וממילא לא מצאנו בטיעוני הנתבע לאורך ההליך כדי לאיין את זכות התובע לפיצויי פיטורים. מנגד, הננ ו מקבל ים את טענת הנתבע כי רכיב זה נתבע ביתר לפי שכר גבוה, שכולל בתוכו תשלום בגין שעות נוספות אשר לא פורט ולא חושב כנדרש.
לפיכך, יש לחשב את תשלום פיצויי פיטורים לפי שכר המינימום הנכון לאותה שנה, אשר עמד על גובה 4,300 ש"ח X 2 ובסך הכל 8,600 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

7. גם את תביעת התובע בגין פדיון חופשה מצאנו לקבל, אך לא בהתאם לתעריף לפיו תבע. התובע כלל לא נחקר בגין טענותיו לזכאות ברכיב זה, ומנגד הנתבע הודה בחקירתו הנגדית כי לא ניהל פנקס חופשה . יצוין כי אין כאמור בתלוש השכר (אליו עוד נתייחס) בדבר פדיון יום חופש בתשלום כדי לענות על דרישות הפסיקה ברכיב דנן.
מהאמור לעיל עולה, כי התובע זכאי לפדיון חופשה של 24 ימים X 8 שעות X 23.12 ש"ח = 4,439 ₪ לפי שכר המינימום באותה עת.

8. בנוסף, זכאי התובע לתשלום דמי הבראה בהתאם לסכום אותו תבע בסך 5,292 ₪, בשים לב כי זכאותו ותחשיבו לא נסתרו .
הנתבע הסתפק בטענה כללית כי דמי הבראה שולמו לתובע "על פי חוק וכעולה מתלושי שכרו", אך טענה זו לא הוכחה.

9. כמו כן, זכאי התובע להפרשות עבור קרן השתלמות, לגביהן הודה הנתבע כי לא שולמו , ו זאת בסך של 2,166 ₪. בנושא זה גם לא נטענה טענה שיש בה לסתור זכאותו של התובע.

10. ממסכת הראיות עלה כי התובע זכאי לדמי כלכלה בסך של 2,400 ₪ בקיזוז 800 ₪ בגין חודשי ההתיישנות , ובסך הכל 1,600 ₪.
יצוין כי הנתבע ציין בעדותו כי לא שילם בגין רכיב זה . אמנם עלה כי הנתבע קנה לתובע שק אורז מדי חודש, אך גירסתו של התובע לפיה התשלום קוזז לא נסתרה.

11. אין חולק שהנתבע לא הפריש הפרשות חודשיות לקרן הפנסיה. מנגד, תחשיב התובע כלל 24 חודשי עבודה במקום 16 חודשים לאחר ניכוי חודשי התיישנות, וכן התבסס על משכורת גבוהה יותר ללא פירוט והוכחה.
לפיכך, יש לפסוק לתובע את הסכום בו הודה הנתבע בסך של 4,105 ₪ בגין הפרשות לפנסיה .

12. עוד עלה ממסכת הראיות כי התובע לא קיבל דמי חגים בגין כל ימי החג שחלו ב תקופת עבודתו, למעט אלו שהודה לגביהם .
בנוסף, לא פירט הנתבע בגין אלו ימי חג בהם עבד התובע שולמה לו תמורה.
הנתבע טען להתיישנות חלקית ברכיב זה, אך לא פירט אלו ימי חג חלו בתקופת ההתיישנות . מנגד, גם ברכיב זה תבע התובע ביתר.
התובע זכאי ל-16 ימי חג במכפלת 185 ₪ ליום עבודה לפי שכר המינימום באותה תקופה, 185 ₪, ובסך הכל 2,959 ₪ בגין דמי חגים .

13. התובע גם זכאי לתשלום מענק שנתי, היות והנתבע לא העלה טענה אשר יש בה להדוף טענתו לזכאות זו.
מנגד, רכיב זה נתבע ביתר, היות ונלקחה בחשבון תקופת ההתיישנות , וכן הרכיב נתבע לפי המשכורת הגבוהה שלא הוכחה ו שכללה גמול שעות נוספות.
לפיכך, זכאי התובע למענק שנתי בסך של 3,440 ₪ לפי משכורת מינימום.

14. באשר לתשלום במקום יום מנוחה שבועי, מצאנו כי דינה של תביעה זו להדחות.
ראשית, נזכיר כי התביעה הוגשה לאחר למעלה מ-5 וחצי שנים לאחר סיום יחסי העבודה, ויש בכך כדי להשליך על הנזק הראייתי שנגרם לנתבע , בשים לב כי התובע רשם את שעות עבודתו. לכך יש להוסיף כי התובע בעדותו המוקדמת ציין כי נרשם שעבד 26 ימים וכן שהנתבע כלל לא נחקר בסוגיה דנן, הגם שהכחיש כי התובע עבד בשבת. יצוין, כי התובע המשיך לעבוד במשק של חקלאי אחר בסמוך לנתבע לאורך שנים, ומעולם לא בא בטרוניה ביחס לזכויותיו, הגם שהיו במושב שלושה מתורגמנים לשפה התאית במשרדי כוח האדם ביישוב. הדברים באים בהמשך לכך שגם בזמן עבודתו של התובע אצל הנתבעת מעולם לא טען דבר ביחס לתשלום ששולדי חודש.

15. בשיהוי אשר צוין לעיל יש כדי להשליך גם על הרכיב העיקרי שנתבע, הפרשי שכר ושעות נוספות.
כאמור לעיל, התביעה הוגשה לאחר למעלה מ-5 וחצי שנים לאחר סיום יחסי העבודה, וזאת ללא הסבר אשר הצדיק שיהוי כה גדול. יש לציין כי התובע המשיך לעבוד באותו יישוב, בסמוך לנתבע. עם תום עבודתו באותו יישוב, במקום לחזור לתאילנד מאחר ואשרת עבודתו פגה, נשאר התובע לעבוד בישראל ללא היתר כדין, בניגוד לחוק. וגם אז, לא הגיש תביעה זו כנגד הנתבע עסקינן בשיהוי גדול אשר גרם נזק ראייתי לנתבע, שלא שמר את רישומי השעות בכתב ידו של התובע, את הדיווחים להנהלת חשבונות ועוד.
לפיכך, יש להחיל את דוקטרינת הנזק הראייתי, וכפועל יוצא יש לקבוע כי התובע הוא זה שגרם לכך שבזמן ניהול המשפט דנן אין בנמצא את המסמכים הנדרשים.
באשר לשאלת נטל השכנוע ביחס לכמות שעות העבודה שעבד התובע, הרי שאין לקבוע כי נטל זה עבר אל כתפי המעסיק, וזאת לאור השיהוי הגדול בו הוגשה התביעה. ככל שהיינו קובעים אחרת, היינו מביאים לתוצאה לפיה החוטא יוצא נשכר. היינו, כל עובד שמתכוון להגיש תביעה, היה ממתין מספר שנים ואז מגיש את תביעתו וטוען כי ככל שלא נשמרו מסמכים יש לזקוף זאת לחובת מעסיקו.
בהקשר זה, חשוב לציין כי התובע לא הציג גירסה אחידה ומשכנעת ביחס לזמני עבודתו, ואפילו ביחס לשכר ששולם לו.
ביחס לשכר ששולם לו, בכתב התביעה ובסיכומיו טען התובע לסכומים שונים.
ביחס למספר ימי העבודה בחודש, הציג התובע מספר גירסאות. פעם טען ל- 30.5 ימי עבודה בחודש, ופעם טען ל- 26 ימי עבודה. שתי הגירסאות הללו אינן תואמות את האמור בתלושי השכר, אותם ראה התובע בזמן אמת. אנו מעדיפים את גירסת הנתבע, המהימנה עלינו בנושא זה, ולפיה התובע לא עבד בשבתות.
גם באשר להפרשי השכר המגיעים לתובע לטענתו, הציג התובע מספר גירסאות במהלך ההליך, ואפילו טען לאופן חישוב שונה.
גירסת התובע באשר לשעות עבודתו נתגלתה כלא מהימנה, באשר הוא כלל בה זמני הפסקות ונסיעות מבלי לציין זאת, ובחקירתו הנגדית הודה בכך. למעשה עלה כי בין הצדדים הוסכם כי זמני הנסיעה וההפסקות יופחתו משעות העבודה, וכך נהגו הצדדים בפועל; התובע הוא זה שרשם את שעות עבודתו, מסר אותן לנתבע, הנתבע הפחית את זמני הנסיעות וההפסקות והעביר את התוצאה להנהלת החשבונות. תלושי השכר הופקו בהתאם לכך, נמסרו לתובע בזמן אמת חודש בחודשו, וזה לא הלין בנושא.
יש להדגיש כי התובע לא נהג ברכב שהסיע את העובדים, אלא ישב בו בתור נוסע. ובאשר להפסקות שקיבל, התרשמנו כי מדובר בהפסקות אמיתיות, בהן היה התובע חופשי לעשות כרצונו, וכשביקש הפסקה ארוכה יותר לצורך כזה או אחר קיבל אותה בהתאם. עוד עלה, כי אורך ההפסקות לא היה בפיקוח של הנתבע, אשר סמך על התובע.
ועוד יש להוסיף, כי התובע טען בתחילת ההליך למתכונת העסקה קבועה, ואנו מקבלים בנושא זה את גירסת הנתבע, לפיה מדובר במתכונת העסקה משתנה, התלויה במזג האוויר, בעונות השנה ובעוד משתנים. בעדותו הודה התובע בכך שלמעשה מדובר במתכונת העסקה משתנה.
לאור כל האמור לעיל, אין לקבל את גירסת התובע באשר להיקף שעות עבודתו וימי עבודתו, אלא שיש לקבל את גירסת הנתבע בנושאים אלו. עולה, כי התובע קיבל שכר מינימום כחוק, ולפיכך אינו זכאי להפרשי שכר.

16. הנתבע טען טענת קיזוז, אולם לא הוכיח אותה כנדרש, ולכן דינה להדחות.

סיכום

17. מכל האמור לעיל עולה כי על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

פיצויי פיטורים – סך של 8,600 ₪
פדיון חופשה - סך של 4,439 ₪
דמי הבראה - סך של 5,292 ₪
קרן השתלמות - סך של 2,166 ₪
דמי כלכלה - סך של 1,600 ₪
הפרשות לפנסיה - סך של 4,105 ₪
דמי חגים - סך של 2,959 ₪
מענק שנתי - סך של 3,440 ₪
_____________________________________
סה"כ: 32,601 ₪

18. סכום זה ישולם בתוך 75 ימים מיום המצאת פסק הדין , ויישא ריבית והצמדה כדין מיום 1.11.18 ועד לתשלום בפועל.

בנוסף, הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוך 7 5 ימים מיום המצאת פסק הדין.
ככל שסכום זה לא ישולם במועדו, הוא יישא ריבית והצמדה כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.
בקביעת סכום זה לקחנו בחשבון את הסכום שנתבע לעומת הסכום שנפסק, וכן את יתר הנסיבות.

19. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

20. לשיגור לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ב' אב תש"פ, (23 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

בת שבע זיידמן
נציגת ציבור (עובדים)

יוסף יוספי, שופט

סוזן אלפרנגי'
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: פימון סקאיו
נתבע: אהוד רוזנפלד
שופט :
עורכי דין: