ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף עובדיה נגד משכן הרימונים בע"מ :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ
מר גיל אלוני, נציג ציבור (מעסיקים)

התובע:
יוסף עובדיה
ע"י ב"כ עו"ד אתי שליכטר

-
הנתבעת:
משכן הרימונים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מיכל פוקס חנינה

פסק דין

התובע קיבל כספים במזומן מעבר לסכומים שהופיעו בתלושי השכר. מה מהותם של אותם כספים והאם זכאי התובע לזכויות סוציאליות בגינם – זוהי אחת הסוגיות העומדות להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות:

התובע הוא שף במקצועו .

הנתבעת עוסקת במתן שירותי הסעדה. בבעלות הנתבעת שלושה אולמות אירועים: "גושן", "רימונים" ו "מטרוק". מר הנרי כהן הוא הבעלים היחיד של הנתבעת.

התובע הועסק אצל הנתבעת כשף בשלושת האולמות וזאת מיום 1.9.16 ועד ליום 26.11.17 (סה"כ שנה ו-3 חודשים).

לתובע שולם שכר בסיס וכן שולם לו סכום נוסף בעבור אירועים בצהרים או בערב.

בחודש 11/17 הודיע התובע לנתבעת שהוא בחופשת מחלה (נספח ג' לכתב התביעה – אישור מחלה).

על הצדדים חל צו הרחבה בענף אולמות וגני אירועים בישראל (להלן: " צו ההרחבה בענף האולמות").

טענות התובע:

1. לתובע לא ניתנה הודעה לעובד על תנאי העסקה ותלושי השכר שהוצאו לו היו פיקטיביים .

2. שכרו של התובע עמד על 7,000 ₪ נטו לשעות העבודה מ- 08:00 עד 16:00 . בנוסף שולם לתובע לאירועים מיוחדים סך של 250 ₪ לאירוע צהריים ועוד 300 ₪ לאירוע ערב. בממוצע היו 3 אירועים בשבוע. התובע השתכר כ-10,600 ₪ נטו. חלק מהשכר שולם במזומן.

3. במהלך תקופת עבודתו האחרונה מאז שביקש לקבל העלאת שכר לאחר שנת עבודה כפי שסוכם בין הצדדים, החל התובע לחוות התעמרות קשה מצידו של מר כהן (הבעלים והממונה הישיר) שכללה שינוי במשרתו, צעקות, השפלות ופגיעה בפרטיות שלא בשעות העבודה, הכל על מנת לגרום לו להתפטר מעבודתו.

במהלך חודש 11/17 חלה התובע. במקום לדאוג לשלומו של התובע, הנתבעת עקבה אחר התובע בעת חופשת המחלה. ביום שחזר מחופשת המחלה, נתבקש לעזוב את המקום בבושת פנים על ידי מר כהן.

4. התובע נאלץ לעזוב את העבודה בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים משלא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך ולעבוד במצב דברים בו מתעמרים בו, חודרים לפרטיותו ולא משולמות לו הזכויות הבסיסיות והקוגנטיות המוענקות לכל עובד.
משכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 13,780 ₪ (או לחלופין לסך של 9,100 ₪ לפי שכר בסיס בלבד) בצירוף פיצוי הלנה ולחלופין ריבית והצמדה כדין.

5. פיטוריו של התובע נעשו שלא כדין ובהיעדר שימוע כדין מבלי שניתנה לו הזדמנות להעלות את טענותיו בדבר המשך העסקתו, ללא קבלת מכתב פיטורים וללא ביצוע גמר חשבון. התובע זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, אי עריכת שימוע, התעמרות ועוגמת נפש בסך 15,000 ₪.

6. התובע לא קיבל את כל משכורתו האחרונה (בגין חודש 11/17) (התובע עבד עד 26.11.2017 אולם תחת תשלום של 7,000 ₪ שולם לו רק 3,000 ₪) והוא תובע את ההפרש בסך 4,000 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר או ריבית והצמדה מיום הזכאות ועד התשלום בפועל.

7. על הצדדים חל צו ההרחבה בענף האולמות ולכן התובע זכאי לימי חג (3,780 ₪), הפרשות לפנסיה (6%) וקרן השתלמות (0.25%) (6,562 ₪).

8. התובע עותר לתשלום זכויותיו הסוציאליות במהלך תקופת העסקתו: דמי חגים (3,780 ₪), הפרשות לפנסיה (6%) וקרן השתלמות (0.25%) (6,562 ₪) , פדיון ימי חופשה (7,140 ₪), דמי הבראה (2,430 ₪), דמי נסיעות (2,235 ₪), פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד (10,000 ₪) ו פיצוי בגין הנפקת תלושי שכר פיקטיביים ובהתאם לסעיף 26 לחוק הגנת השכר (7,500 ₪).

טענות הנתבעת:

1. הנתבעת נהגה בתובע כהלכה בכל תקופת עבודתו.

2. התובע קיבל את מלוא שכרו האחרון. התובע לא הגיע לנתבעת לביצוע גמר חשבון, למרות שהנתבעת פנתה אליו.

3. כל תלושי השכר הוצאו כהלכה. משכורתו הבסיסית של התובע היתה 5,000 ₪. בעבור אירועים שולם לו כ"אקסטרה" סכום נוסף (בין 250 ₪ ל-300 ₪). התובע היה אמור להוציא חשבוניות כנגד התשלום בעבור האירועים. הנתבעת שילמה לתובע אולם לא קיבלה ממנו חשבוניות.

4. משכורתו של התובע היתה משולמת בחלקה במזומן לבקשת התובע מאחר שחשבון הבנק שלו היה מעוקל.

5. 4 חודשים לפני סיום עבודתו אצל הנתבעת קיבל התובע הצעת עבודה להקים מסעדה בשם "גנקי" בתל-אביב. התובע עשה כל שביכולתו לעזוב את הנתבעת וביקש העלאה של 30% בשכרו. הנתבעת לא רצתה שהתובע יעזוב ו הבטיחה לשקול את בקשתו.

6. התובע החל לנהוג באופן בזבזני ולא הסכים להמשיך לבשל, החל לקלל ולהתנהג באופן בוטה למלצרים.

7. התובע הוא זה שהחליט לעזוב את העבודה. מנהל הנתבעת גילה במקרה כי התובע עובד במסגרת "גנקי" בזמן שהיה בחופשת מחלה. משראה את התובע עובד במדי שף צילם אותו. התובע התפרץ לעבר מנהל הנתבעת ולמחרת הוציא ימי מחלה נוספים (סעיף 32 לכתב ההגנה). התובע הוציא רפש על הנתבעת ועשה הכל כדי שיפוטר אך ורק כדי לקבל את הפיצויים. הואיל והתובע עזב את עבודתו בנתבעת אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

8. התובע קיבל את מלוא שכרו האחרון (עבור 12 ימי עבודה בחודש 11/17). התובע לא הגיע לנתבעת לגמר חשבון, למרות שהנתבעת פנתה אליו.

9. התובע קיבל הודעה לעובד עם קבלתו לעבודה.

10. לתובע מגיעים כספים בגין פנסיה (6%) ורכיב קרן השתלמות (0.25%) על בסיס שכר של 5,000 ₪ (4,687 ₪).
עדויות:

מטעם התובע העיד התובע בעצמו.
מטעם הנתבעת העיד מר הנרי כהן, מנהל הנתבעת והבעלים, שהיה הממונה הישיר על התובע.

דיון הכרעה:

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

מה היה שכרו של התובע:

הנה כי כן, מוסכם על הצדדים כי תשלום "האקסטרה" בגין אירועים בצהריים או בערב נע בין 250 ₪ - 300 ₪, וכי הוא שולם במזומן. התשלום בגין כך אינו מופיע בתלוש השכר.

לטענת הנתבעת, התובע היה בעלים של עסק מסוג קייטרינג והבטיח כי יוציא חשבוניות בגין התשלום "אקסטרה". עם זאת, לטענתה, למרות ששולם לתובע בגין כך, התובע לא המציא חשבוניות עד עצם היום הזה (כאמור בסעיף 11 לסיכומי התובע וסעיפים ד' ו-י' לסיכומי הנתבעת וכפי שצוין על ידי נציג הנתבעת בפני בית הדין בישיבת קדם המשפט ביום 15.11.2018:
"הוא אכן היה צריך לקבל 250-300 ₪ אך זו כנגד חשבונית וכקבלן עצמאי.
למרות שהתובע קיבל את הסכומים האלה בסך 250-300 ₪ הוא טרם מסר לי חשבוניות.
הוא קיבל את כל הכסף גם את הנוספות הוא קיבל כל חודש. אני לא קבלתי חשבוניות כנגד זה."
(עמ' 1 לפ' דיון קדם המשפט).

התובע מודה כי קיבל "כאשר היו ארועים ונתבקשתי לעבוד אקסטרה, שולמו לי 250 ₪ לארוע צהרים ועוד 300 ₪ לארוע ערב" (ס' 26 לתצהיר התובע) אך מכחיש את התחייבותו להוציא חשבוניות עבור האירועים .

לתובע הונפקו תלושים ושולם לו שכרו. אם כן, אין חולק כי שולמו לו כספים מעבר למופיע בתלושי השכר. לטענת התובע, מדובר בשכר עב ודה ששולם מעבר לנרשם בתלוש השכר:

ש. מופנה לסעיף י"ב לתצהירך.
ת. מה שרשמתי זה שהמשכורת שלו + אקסטרה.
ש. תאשר לי ששולם לתובע מזומן מעבר למה שכתוב בתלוש?
ת. רק אם זה היה האקסטרא מיוחדת והוא היה נשאר והוא היה אמור לתת לי חשבונית על זה.
ש. שילמת מזומן מעבר?
ת. שילמתי בתנאי שהוא יתן תמורת חשבונית שהוא היה אמור לתת לי. לאחר שכל הבלגן שלו יסתדר.
ש. מה היו סכומי העסקות?
ת. זה השתנה. תלוי.
ש. סכומים?
ת. בסביבות 250 ₪. היו 200 ₪.
ש. אירועי ערב שהיו, עד איזה שעה הם היו?
ת. 1-2 בלילה, אבל יוסי עבד עד המנה העיקרית. הוא לא היה נשאר לשעות האלה.
(עמ' 13 לפ' שורות 21-8 לעדות כהן)

הנתבעת לא הוכיחה ולא הציגה כמה כסף שולם לתובע מעבר לתלושי השכר אך הודתה כי שולם לתובע שכר בעבור עבודה אחר הצהריים או ערב שבהם התקיימו אירועים. התובע טען כי "בממוצע נערכו 3 ארועים בשבוע, קרי משכורתי הממוצעת עמדה על סך 10,600 ₪ נטו."
(סעיפים 28-26 לתצהיר התובע). הנתבעת לא הזימה טענה זו.

אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת כי תלו שי השכר הוצאו על בסיס שעות עבודתו של התובע ועל הסכום שקיבל התובע כ"אקסטרה" הבטיח התובע כי יוציא לנתבעת חש בוניות על פי הסכום שקיבל במזומן ונסביר.

התובע לא יכול היה להוציא כלל חשבוניות כי לא היה עצמאי כלל וכלל או למצער לא הוכח אחרת ע"י הנתבעת:
"ש. האם היה לך תיק במס הכנסה בשנת 2016-2017?
ת. לא היה לי."
(עמ' 16 לפ' שורות 18-17 לעדות התובע)

גם אם סברה הנתבעת שהיא יכלה לשלם לתובע באופן זה, הרי היא ראתה שהיא איננה מקבלת חשבוניות מהתובע במשך כל תקופת העבודה והמשיכה לשלם לו כספים במזומן ללא קבלת חשבוניות, מעשה שהוא בניגוד לדין הן מצידו של התובע, אם אומנם הוסכם כך והן מצדה של הנתבעת אם מדובר בשכר עבודה שלא שולם דרך התלוש. התשלומים שמשולמים ע"י מעסיק לעובד חובת ניכוי תשלום המס מוטלת על המעסיק לכן, אנו קובעים כי תשלומים אלו שקיבל התובע הם חלק משכרו והיה על הנתבעת לשלם לתובע כספים אלו בתלושי השכר.

מאחר שהתובע מסכים כי שכרו בתלוש השכר שולם לו בעבור משרה מלאה ברי כי התשלומים שקיבל בגין אירועי אחה"צ וערב היו תוספת לשכרו (מעין גמול שעות נוספות) .

פיצול מלאכותי שמנסה הנתבעת לעשות בעבודתו אצלה, אין לה כל אחיזה משפטית.

ברם אף אחד מהצדדים לא כימת סכומים אלו שנתקבלו במזומן בעבור האירועים . הנתבעת אף לא הציגה דוחות נוכחות על מנת שניתן יהיה להיווכח האם מדובר בשעות רגילות .

לטענת הנתבעת, המשכורת הבסיסית של התובע הייתה 5,000 ₪ (מעבר לאקסטרות) .התובע טוען כי סוכם עמו על משכורת בסיסית של 7,000 ₪ נטו: "שכרי עמד על בסיס 7,000 ₪ נטו לשעות עבודה בין 8:00-16:00.".

התובע הציג הודעת טקסט בינו לבין רונית (אשתו של הנתבע) אשר בו כותב לה התובע כי שכרו הוא 7,000 ₪ חוץ מ"האקסטרות" והיא לא מגיבה על כך. הדעת נותנת כי רונית שהייתה אמונה על הנהלת החשבונות והנפקת תלושי השכר הייתה משיבה לתובע כי הוא אינו משתכר 7,000 ₪ נטו לחודש (עמ' 12 לפ' שורות 17 – 22 לעדות הנרי כהן). צודק התובע כי גם בישיבת קדם המשפט ולנוכח דברי ב"כ התובע בפתיח כי התובע השתכר 7,000 ₪ בנוסף לאי רועים בצהריים ובערב, הנתבעת לא הכחישה זאת כלל וכלל (עמ' 1 לישיבת הקדם מיום 5.11.18).

לא הוכח ע"י הנתבעת כי הייתה מניעה לשלם לתובע את שכרו בתלוש השכר ולא לפצל את שכרו כאשר חלקו משולם במזומן וחלק דרך תלוש השכר. לטענת הנתבעת חשבון הבנק של התובע היה מעוקל ולכן שולם שכרו בדרך זו . התובע הודה כי הוא התנהל ללא חשבון בנק:

"ת. היה לי חשבון מעוקל, שהיה לי עוד לפני שהתחלתי לעבוד אצלו, כשאני התחלתי אצלו התנהלתי בלי חשבון.
(עמ' 11 לפ' שורות 12-11 לעדות התובע)

אולם העובדה שחלק משכרו של התובע שולם בהמחאה מעידה כי ניתן היה לשלם את כל שכרו של התובע בהמחאה.

זאת ועוד, לא הוצגו צילומי השיקים על מנת להראות כי ישנה התאמה בין תלושי השכר להמחאות שניתנו.

לא זו אף זו, הנתבעת לא הציגה הודעה לעובד (למרות שלטענתה נמסרה לו הודעה שכזאת עם קבלתו לעבודה). בהתאם לסעיף 5א לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002. בהיעדר הודעה לעובד עובר נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת.

נוכח כל התנהלות הנתבעת והראיות שהוצגו ע"י התובע ובהעדר ראיות סותרות מצדה של הנתבעת, הננו מקבלים את גרסת התובע כי קיבל שכר יסוד בגובה של 7,000 ₪ נטו.

האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים?

התובע לא הוכיח כי פוטר על ידי הנתבעת או לחלופין כי התפטר בדין מפוטר עקב התנהגות הנתבעת או עקב אי תשלום זכויות סוציאליות. עובד הטוען כי פוטר מוטל עליו הנטל להוכיח טענתו.

אין חולק כי התובע ביקש העלאה והנתבעת לא נעתרה לבקשתו. בתגובה התובע הביע מחאתו ועשה כל שביכולתו שהנתבעת תפטרו וכחלק מהמחאה נטל ימי מחלה אך הדבר לא מנע מהתובע להמשיך ולעבוד במקום עבודתו האחר בימי המחלה . התובע לא הכחיש שעבד במקום העבודה האחר.

אם כן, התובע זכאי רק להפרשות לפיצויי פיטורים בקרן הפנסיה שהם על פי תחשיביו 6,562 ₪ (סעיף 34 לסיכומי התובע).

יוער כי בתצהיר מטעמו טען התובע כי הוא זכאי לחלף הודעה מוקדמת בסך של 7,000 ₪ הואיל והוא פוטר ללא כל הודעה מוקדמת (סעיפים 70 – 71 לכתב התביעה). עם זאת, הואיל והתובע לא תבע רכיב זה בכתב התביעה רכיב תביעה דינו להידחות ובכל מקרה משלא שוכנענו כי התובע פוטר הוא אינו זכאי לחלף הודעה מוקדמת.

האם התובע זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין?

נוכח מסקנתנו כי התובע לא פוטר – נדחה רכיב תביעה זה.

האם התובע זכאי להפרשים בגין שכר חודש 11/2017 ?

התובע טוען כי עבד עד ליום 26.11.2017 וכי הנתבעת שילמה לו רק חלק מהשכר בגין חודש זה בסך של 3,000 ₪ תחת תשלום של 7,000 ₪ . לטענת התובע, במהלך חודש 11/17 היה בחלק מהזמן בחופשת מחלה (אישורי מחלה מיום 20.11.17 ומיום 22.11.17 המתייחסים לימי מחלה מיום 20.11.17 ועד ליום 25.11.17 צורפו כנספח ג' לכתב התביעה) משכך לטענתו הוא זכאי להפרשי שכר בגובה של 4,000 ₪.

לטענת הנתבעת, התובע היה זכאי לתשלום בעבור 12 ימי עבודה במהלך חודש 11/17 ובהתאם לכך שולם לו ומשכך הוא קיבל את מלוא השכר. עוד טענה הנתבעת, התובע עבד בזמן תקופת המחלה ב"גנקי".התובע לא תבע דמי מחלה אלא שכר לחודש 11/17 שלא שולם לו במלואו .

התובע לא הכחיש בתצהירו כי היה ב"גנקי" במהלך חופשת המחלה, קרי, התובע מודה כי היה שם ועבד. לא נעלם מעינינו כי לא הוצגו תמונות או סרט וידאו המאמתים כי התובע היה ב"גנקי" בתקופת המחלה אך כאמור עובדה זו לא הוכחשה ע"י התובע אלא טען לחדירה לפרטיותו .

התובע טען שקרס פיזית ונפשית בגלל הנתבעת (סעיף 38 לתצהיר התובע) אך בד בבד טען כי היו לו " שלשולים והקאות" (עמ' לפ' 11 שורה 23 לעדות התובע). מחלתו לא מנעה ממנו ללכת לעבודתו הנוספת. לכן, ברי כי התובע לא היה כלל חולה.

הנתבעת לא שילמה לתובע את מלוא שכרו לחודש 11/17. הנתבעת שילמה לתובע רק 2,950 ₪ בגין חודש זה. נוכח מסקנתנו כי התובע השתכר שכר גבוה יותר היה על הנתבעת להשלים לתובע את שכרו ל-7,000 ₪. התובע לא תבע ימי מחלה אלא שכר עבודה ברם משהתובע לא היה באמת ובתמים במחלה הוא אינו זכאי ליתרת ימי שכר עבודה בעבור 6 ימי מחלה (שכללו את יום השבת) ועל כן יש להפחית 6 ימים אלו שהם 1,680 ש"ח. התובע סיים עבודתו ביום 26/11/17. היקף עבודתו אפוא בחודש זה הוא 87% ושכרו בהתאם ה וא 6,067 ₪. התובע שהה ב-6 ימי מחלה שערכם כאמור 1,680 ₪ וקיבל שכר בגין נובמבר 2017 בסך 2,950 משכך יתרת השכר לה זכאי התובע היא 1,437 ₪ נטו.

טענת הנתבעת כי ביקשה לבצע עם התובע גמר חשבון אך הוא "רץ לפתחו של בית הדין" (סעיף 27 לכתב ההגנה) לאו טענה היא. הנתבעת יכלה לשלוח לתובע המחאה עם שכרו. משכך, על הנתבעת לשלם לתובע את יתרת שכרו של התובע לחודש 11/17 בסך 1,437 ₪ נטו.

בשל המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, לא מצאנו מקום לפסוק פיצויי הלנת שכר.

דמי חגים:

התובע תובע בגין דמי חגים בסך של 3,780 ₪.

הואיל והתובע (גם לטענתו) קיבל שכר בסיס קבוע ומשכך הועסק כעובד חודשי, אין הוא זכאי לדמי חגים והתביעה בגין כך – נדחית .

דמי נסיעות:

בתלוש השכר אין תשלום בגין דמי נסיעות.

לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי להוצאות נסיעות מאחר שקיבל סכומים אלו במזומן ואף היו הסעות (כאמור בסעיף י"א לסיכומי הנתבעת). טענה זו לא הוכחה על ידי הנתבעת.

הואיל ובתלוש השכר אין התייחסות לרכיב זה והואיל וגרסת הנתבעת כאמור בדבר תשלום במזומן וקיום הסעות לא נטענה בכתב ההגנה וגם לא בתצהיר מטעמה (אלא אך ורק בשלב הסיכומים) הרי שטענות הנתבעת בעניין מהוות הרחבת חזית ומכל מקום לא הוכחו ודין התביעה בגין רכיב זה להתקבל. לא זו אף זו , לא הוכח ע"י הנתבעת כי הוסכם על שכר שיכלול דמי נסיעות.

התובע טען כי הוא זכאי לתשלום עבור דמי נסיעות לפי כרטיס חופשי – חודשי בעיר רחובות על סך 149 ₪ ובמכפלת 15 חודשים – 2,235 ₪ (סעיפים 61 – 62 לתצהיר התובע). הואיל והנתבעת לא סתרה את גרסת התובע ולא הציגה תחשיב חלופי – התובע זכאי לסך של 2,235 ₪ בגין רכיב זה.

משכך התובע זכאי לדמי נסיעות בסך של 2,235 ₪ .

קרן השתלמות:

משאין מחלוקת בין הצדדים כי חל צו ההרחבה באולמות האירועים, התובע זכאי להפרשות לקרן השתלמות.

בהתאם לסעיף 66 לצו ההרחבה בענף האולמות מחובת המעסיק להפריש לקרן השתלמות 0.25% מהשכר המשולב (כהגדרתו שם) של העובד. הנתבעת הודתה כי לא ביצעה הפרשות לקרן השתלמות בעבור התובע (כאמור בסעיף כ"ג לסיכומי הנתבעת). מוסכם על הצדדים כי גובה ההפרשה לקרן השתלמות היה צריך להיות 0.25% משכר התובע וכי התובע היה זכאי להפרשה זו מהיום הראשון לעבודתו בנתבעת (קרי, בגין 15 חודשים). כאמור לעיל המחלוקת בין הצדדים נגעה לגובה השכר.

לטענת התובע, הוא היה זכאי להפרשות לקרן ההשתלמות לפי שכר של 7,000 ₪, כך שסה"כ היה זכאי לפיצוי בגובה 262.5 ₪ ( = 7,000 ₪ * 0.25% * 15 חודשים). מנגד, לטענת הנתבעת, התובע היה זכאי להפרשות לקרן השתלמות לפי שכר של 5,000 ₪, כך שסה"כ הוא זכאי לפיצוי בגובה של 187.5 ₪ ( = 5,000 ₪ * 0.25% * 15 חודשים). נוכח מסקנתו כי שכרו של התובע לא עמד על 5,000 ₪, אנו מקבלים את תחשיבי התובע.

קרן פנסיה:

לא הופרשו כספים לפנסיה ומשכך על הנתבעת ליתן לתובע פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה על פי שכרו כפי שמופיע בתלוש השכר.

בהתאם לסעיפים 50.1 ו-55א' לצו ההרחבה בענף האולמות מחובת המעסיק להפריש לעובד חודשי לקרן פנסיה בגין רכיב תגמולים – 6%. הנתבעת הודתה כי לא ביצעה הפרשות לתגמולים לפנסיה בעבור התובע (כאמור בסעיף ו' לסיכומי הנתבעת). מוסכם על הצדדים כי גובה ההפרשה לתגמולים היה צריך להיות 6% משכר התובע וכי התובע היה זכאי להפרשה זו מהיום הראשון לעבודתו בנתבעת (קרי, בגין 15 חודשים). כאמור לעיל המחלוקת בין הצדדים נגעה לגובה השכר.

לטענת התובע, הוא היה זכאי להפרשות לתגמולים לפי שכר של 7,000 ₪, כך שסה"כ היה זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לתגמולים בגובה 6,300 ₪ (= 7000 ₪ * 6% * 15 חודשים). מנגד, לטענת הנתבעת, התובע היה זכאי להפרשות לתגמולים לפי שכר של 5,000 ₪, כך שסה"כ הוא זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות בגובה של 4,500 ₪ ( = 5,000 ₪ * 6% * 15 חודשים). נוכח מסקנתנו באשר לגובה שכרו של התובע, אנו מקבלים את תחשי בי התובע בערכי נטו.

חופשה:

לא נערך ע"י הנתבעת פנקס חופשות ולא נערך עו "ש של ימי החופשה בתלוש השכר. אנו מקבלים את תחשיבי התובע שנעשו על בסיס שכר של 10,600 ₪ ברוטו . על הנתבעת לשלם לתובע 4,760 ₪ בערכי נטו על בסיס שכר של 10,600 ₪ (424 X 17 ימי חופש ה).

התעמרות:

התובע טען כי הנתבעת התעמרה בו קשות ע"י צעקות והשפלות. התובע לא הביא בדל ראיה לעניין טענתו זו, מעבר לאמור בתצהירו.

דמי הבראה:

על פי תלושי השכר לא שולמו לתובע דמי הבראה במהלך תקופת עבודתו .

הנתבעת הודתה כי לתובע לא שולמו דמי הבראה במהלך תקופת עבודתו (כאמור בסעיף ו' לסיכומים מטעמה).

התובע זכאי בגין דמי הבראה לסך של 2,430 ₪ (6 .43X378 ₪ ).

הצדדים חולקים לעניין גובה דמי ההבראה להם זכאי התובע. התובע טוען הוא זכאי לדמי הבראה בסך של 2,430 ₪. מנגד, לטענת הנתבעת, התובע זכאי לדמי הבראה בסך של 2,268 ₪ (סעיף כ"ד לסיכומי הנתבעת).

בהתאם לצו ההרחבה בענף האולמות (סעיף 42), הואיל והת ובע הועסק 15 חודשים הוא זכאי ל-6.43 ימי הבראה ובגין כל יום הבראה לסך של 378 ₪ וב סה"כ ל- 2,430 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

הודעה על תנאי העסקה:

לטענת התובע, ההודעה לעובד שהוצגה לבית הדין היא הודעה שפוברקה על ידי הנתבעת והוכנה ככל הנראה לצורך ההליך. לטענתו, מעולם לא קיבל אותה והראיה כי אין עליה חתימה שלו (סעיף 10 לתצהיר התובע). יוער כי לכתב ההגנה ולתצהיר הנתבעת לא צורפה ההודעה הנטענת.

הנתבעת היא זו שניזוקה מהיעדרה של הודעה לעובד. לא הוצגה הודעה או הסכם בחתימתו של התובע שהיה בה כדי לאשר כי שכרו של התובע הוא כמופיע בתלושי השכר. משכך, לא מצאנו מקום לפסוק פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.

תלושי שכר:

סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר תשי"ח – 1958 והתוספת לחוק קובעים מה הם הפרטים הנדרשים בתלוש השכר:

"פרטי השכר בפנקס השכר ובתלוש השכר יכללו את הפרטים המנויים בתוספת"...
...
"פרטי השכר ששולם לעובד

4. תקופת התשלום –
...
(2) מספר ימי העבודה ושעות העבודה במקום העבודה בתקופה שבעדה שולם השכר;
...
(4) מספר שעות העבודה בפועל של העובד בתקופה שבעדה שולם השכר; אם העובד נמנה עם עובדים כאמור בסעיף 30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, יש לציין זאת במפורש;

(5) מספר ימי החופשה שניתנו בתקופת התשלום ויתרת ימי החופשה;

(6) מספר ימי המחלה שנוצלו בתקופת התשלום ויתרת תקופת המחלה הצבורה; אם העובד מבוטח על ידי מעסיקו בביטוח דמי מחלה לפי סעיף 8 לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976, אין חובה לציין את יתרת תקופת המחלה הצבורה.

5. השכר ששולם לעובד –

(1) ערך השכר המשולם לעובד בעד שעת עבודה רגילה;
(2) השכר הרגיל;
(3) תשלומים אחרים, נוסף על השכר הרגיל, לרבות גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית, פריון עבודה, דמי הבראה, דמי חופשה, דמי מחלה, תשלום על חשבון תגמול למשרת במילואים ויתרת תגמול כאמור, וכיוצא באלה; יש לפרט לגבי תשלומים כאמור בפסקה זו את סוג התשלום, את מספר היחידות שבעבורן שולם – אם הוא משולם לפי יחידות, ואת סכום התשלום;
...".

עיון בתלושי השכר מעלה כי נתונים אלו הקבועים בחוק לא מצויים בהם.

לא זו אף זו, תלושי השכר לא שיקפו את שכרו של התובע, כפי ששולם לו בפועל. בנסיבות העניין מצאנו מקום לפסוק לתובע פיצוי בגובה 2,500 ₪ .

יוער כי הנתבעת הפרה חוקי עבודה רבים במהלך העסקתו של התובע אצלה: חוק חופשה שנתית, חוק הגנת השכר, לא שילמה דמי הבראה, דמי נסיעות, לא הפרישה כספים לקרן פנסיה ו לא ערכה בעבורו דו"חות נוכחות.

סוף דבר:

הנתבעת תשלם לתובע את הרכיבים כדלקמן:
פיצוי בגין חלף הפרשות לפנסיה וקרן השתלמות בסך 6,562 ₪ נטו .
פיצוי בגין חלף הפרשות לפיצויי פיטורים בסך של 6,562 ₪ נטו .
יתרת שכר לחודש 11/17 בסך 1,437 ₪ נטו.
פיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר כדין בסך 2,500 ₪ ברוטו .
דמי הבראה בסך של 2,430 ₪ ברוטו .
פדיון ימי חופשה בסך של 4,760 ₪ ברוטו.
הוצאות נסיעות בסך 2,235 ₪ ברוטו .

הסכומים דלעיל, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.17 ועד התשלום בפועל.

בהחלטת כבוד השופטת כרמית פלד מיום 13/9/18 נקבע כי כתב ההגנה הוגש באיחור "אך שאלת ההוצאות בגין מחדלים דיוניים ת ישקל בסיום ההליך." משכך ובשים לב כי התביעה התקבלה בחלקה, הננו מחייבים את הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ והוצאות משפט בסך 300 ₪.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏י"ג תמוז תש"פ ( ‏05 יולי 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

נציג ציבור (מעסיקים)
מר גיל אלוני

א.כ.


מעורבים
תובע: יוסף עובדיה
נתבע: משכן הרימונים בע"מ
שופט :
עורכי דין: