ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דותן הנדלמן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט נוהאד חסן
נציגת ציבור (עובדים) : גב' אהובה מטסרו
נציגת ציבור (מע סיקים): גב' לאה ינון

התובע
דותן הנדלמן
ע"י ב"כ: עו"ד איתמר סהר
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד בוריס קמינסקי
הלשכה המשפטית

פסק דין

רקע

1. בפנינו תביעתו של מר דותן הנדלמן (להלן-"התובע"), להכיר בפגיעה הנפשית שארעה לו לטענתו,כ"תאונת עבודה", כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 ( להלן – "החוק").
להלן עיקר העובדות הצריכות לענייננו:

2. תביעת התובע, נדחתה על ידי הנתבע, וכפי שנמקה זאת פקידת התביעות בהחלטתה מיום 26.5.19:

"1. מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, שנגרם לך אירוע תאונתי בכלל או חריג בפרט תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך.
2. מתח או לחץ מתמשך אינם בגדר אירוע תאונתי.
3. עפ"י המסמכים הרפואיים שברשותנו, הנך סובל מבעיה נפשית, סחרחורות ואירועי נפילות עוד טרם לתאריך 28/12/2016 וללא קשר לעבודתך."

3. התובע, יליד שנת 1976, נשוי ואב ל-3 ילדים, בזמנים הרלוונטיים לתביעה עסק בתווך נדל"ן כ-10 שנים (עמ' 2 שורה 34 לפרוטוקול). התובע שותף בחברה לתיווך מקרקעין "ד.א. המרכז לנדל"ן בע"מ" (להלן-החברה).

4. בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, תיאר התובע את פגיעתו כך:

"ביום 28.12.16 התבשרתי באופן פתאומי כי 2 עסקאות גדולות יוצאות דופן עליהם עבדתי חודשים רבים שהיו אמורות להניב לי הכנסות רבות לא יצאו אל הפועל, התחלתי להרגיש מתח וחרדה ובאותו הלילה קמתי עם תחושת קוצר נשימה יובש בפה סחרחורת ואי שווי משקל התעלפתי ונפלתי על האסלה וקיבלתי מכה בחזה, בראש חתכים בפנים ובמרפק שמאל. לאחר מכן מצבי הנפשי התדרדר קשות.
ב-06/17 איבדתי הכרה ונגרם לי חבלת ראש ואושפזתי 10 ימים. ב-09/17 שוב איבדתי הכרה. ב-12/17 איבוד הכרה עם חבלת ראש ודמום תת עכבישי ומאז אינני עובד."

5. בתצהירו, הסביר התובע, כי בכל שנות עבודתו, לא טיפל בעסקאות בהיקפים כה גדולים של כ-40 מיליון ₪ אשר היו צפויות להניב לו הכנסה של כ-900 אלף ₪ , כפי שארע לו במהלך שנת 2016. לטענתו, גם לא אירע לו בעבר אירוע דומה של סחרחורות, נפילה והתעלפות, כפי שארע לו ב-28.12.16 .

6. התובע טוען, כי כפסע לפני כריתת ההסכמים בעוד הוא האמין כי עסקאות אלה ייחתמו לאחר שהשקיע בהן את כל מרצו במשך חודשים וקיווה שבעיותיו הכלכליות ייפתרו, לפתע בצירוף מקרים "מבהיל", קיבל הודעה טלפונית כי שתי העסקאות ככול הנראה לא יצאו אל הפועל. לטענתו, הדבר היכה בו בעוצמה, הותיר אותו המום חסר תקווה, ללא כל יכולת להבין ולראות כיצד יביא פרנסה למשפחתו וכיצד ייחלץ מהמצוקה הכלכלית אליה נקלע וכל העבודה הרבה במשך חודשים ירדה לטמיון.
התובע טוען כי האירוע האמור לעיל, אירע עקב העבודה וגרם לו לפגיעה נפשית, ולכן יש להכיר בו כ"תאונת בעבודה".
7. השאלה העומדת בפנינו היא, האם הוכח שארע לתובע "אירוע תאונתי" בעבודה ביום 28.12.2016 כפי שהוא טוען, אשר גרם לו ללחץ ומתח נפשי בלתי רגילים. לשם בירור השאלה נבחן את הרקע העובדתי ונבחן את הראיות שהובאו בפנינו.

דיון והכרעה

8. נקבע לא אחת בפסיקה, כי "דחק נפשי" בלתי רגיל עשוי להיחשב כ "אירוע חריג". דחק נפשי בלתי רגיל יכול למצוא ביטוי "בתחושה שלילית" של כעס, רוגז, או לחץ כמו גם ב"תחושה חיובית" של שמחה למשל. שכן הדחק הנפשי נבחן ע"י שיא המתח הנפשי החיובי או השלילי שראוי להניח שבנסיבות המקרה האדם היה נתון בו. (ראו: עב"ל 70/97 עמוס פרוייד - המוסד).

חריגות הדחק הנפשי צריכה להיקבע סובייקטיבית אצל האדם בו מדובר. יש לשקול לא מבחינת מאן דהוא אלא מבחינת הנפגע, כפי שמצב בריאותו ואישיותו הוא, היו בעת האירוע (דב"ע נז/110-0 יוס ף נרדיה - המוסד; דב"ע מב/0-160 אבו ערב עלי - המוסד, פד"ע טו 281; עב"ל 458/99 פלבסקי משה - המל"ל). אולם, על פי ההלכה הפסוקה, "הבחינה הסובייקטיבית לדחק הנפשי טעונה כשלעצמה ראיות אובייקטיביות ואין די בעצם האמירה כדי הוכחת הדחק הנפשי הבלתי רגיל" (עב"ל 1269/00 לוי רפואל - המוסד; עב"ל 1037/00 סטולוב יהודה - המוסד; עבל 1007/00 מרים סנדורי - המוסד).

9. נפסק להלכה, כי במקרים בהם מדובר בפגיעה נפשית, אין צורך בהוכחת אירוע חריג בעבודה, ודי באירוע מיוחד בעבודה השונה מפעולת יום יום רגילה. כמו כן, נפסק שמתח נפשי מתמשך אינו מבסס הכרה במצב נפשי כפגיעה בעבודה, ויש לבודד את אירוע חריג ולבחון את השפעתו.

10. בטופס התביעה ייחס התובע את הפגיעה הנפשית כתאונת עבודה, להודעה שקיבל באופן מפתיע ביום 28.12.2016 כי שתי עסקאות גדולות עליהן עבד במשך חודשים רבים לא יצאו לפועל ובעקבות ההודעה החל לחוש במתח וחרדה .

11. התובע סיפר במסגרת תצהירו, כי הטיפול בשתי העסקאות הגדולות, הכניסה אותו ללחץ בלתי רגיל, וזאת בנוסף למצבו הכלכלי באותם הזמנים שהיה לא טוב ,היות והיה שקוע בחובות והתחייבויות והכנסות מעבודה פחתו, לכן באותה תקופה במשך כשנתיים (עמ' 2 שורה 31 לפ' וגם בעמ' 3 שורה 9 לפ', וגם בעמ' 7 שורה 23 לפ') היה נתון ללחץ בלתי רגיל, והיה במתח וחרדה קיומית (ס' 8 לת/1).

בהמשך תצהירו הסביר התובע, כי עבד על העסקאות הללו במשך חודשים רבים, בהם היו פגישות והתכתבויות, כאשר כל התהליך " לווה כאמור במתח ולחץ בלתי רגיל כל התקופה" ס' 11 לת/1).

12. לחוקר הנתבע סיפר התובע (עמ' 4 לנ/1), כי מספר שנים קודם לכן, קיבל איומים על חייו מאחד הלקוחות, מה שגרם לו להתקף חרדה ומאז החל להיות מטופל בציפרלקס, והופנה על ידי רופא משפחה למרפאות ד"ר טל לקבלת טיפול התנהגותי הדומה לטיפול פסיכולוגי.

13. בתיעוד הרפואי מיום 26.9.16, כשלושה חודשים לפני האירוע הנטען, נרשם שהתובע התלונן בפני ד"ר יניב ניסן:

"בעבר- התקפי חרדה- מטופל בציפרלקס ולוריבן.
לפעמים תחושת מחנק במשך היום. מלווה במצבי מתח"

על פי התיעוד הרפואי מיום 23.11.15, כבר אז קיבל התובע תרופות קבועות וביניהן, לוריבן וציפרלקס.

14. התובע והעדים מטעמו פרשו תמונה בפני בית הדין, לפיה, לאורך תקופה ארוכה של למעלה משנה, התובע היה נתון ללחץ ומתח בלתי רגיל על רקע הטיפול בשתי עסקאות גדולות שהיה לתובע מאוד חשוב לסגור, כי העסקאות הללו היו אמורות להניב רווח כספי גדול של כ-900,000 ₪, כאשר באותם זמנים היה נתון ללחצים כלכליים בשל חובות. ברם, כאמור לעיל, הפסיקה קבעה להלכה כי, מתח נפשי מתמשך אינו מבסס הכרה במצב נפשי כפגיעה בעבודה, ויש לבודד את אירוע חריג ולבחון את השפעתו.

15. לשיטתו של התובע, המתח המתמשך הגיע לשיאו ביום 28.12.2016 כאשר נודע לו שהעסקאות לא יצאו לפועל. בתצהירו תיאר את תחושת הלחץ מיד עם קבלת ההודעה החל לחוש "במתח קשה, חרדה ותחושת מחנק של ממש ועשיתי מאמץ אדיר לנסות להמשיך את יומי. באותו הלילה התעוררתי לפנות בוקר (29/12/16) בתחושת מתח וחרדה עם קוצר נשימה, יובש בפה סחרחורת ואי שווי משקל. ניגשתי לשירותים ולפתע התעלפתי ונפלתי בחוזקה על האסלה וקבלתי מכה בחזה ובראש וחתכים בפנים וחבלה במרפק שמאל".

התובע מתאר את מצבו הנפשי הקשה באותו היום שלא עזב אותו גם לאחר שיצא מהעבודה לביתו ואשר השפיע מאוד על מצבו הנפשי גם לאחר שהתעורר משינה לפנות בוקר היה בתחושה של מתח, חרדה וקוצר נשימה, מה שהוביל לטענתו לסחרחורת, חולשה והתעלפות.

16. התובע טען כי, לא אירע לו בעבר אירוע דומה של סחרחורות, נפילה והתעלפות, כפי שארע לו ב-28.12.16 וזאת כתוצאה מהחרדה ומצבו הנפשי. אולם מתיקו הרפואי של התובע אשר צורף לתיק, עולה כי בסתירה לגרסתו, ביום 8.8.2013 (שלוש שנים לפני אירוע ההתעלפות הנטען), הגיע התובע למחלקה לרפואה דחופה ברמב"ם ובתיעוד הרפואי נרשם:

"היום בעת ביקור אצל אמו במחלקה הכירורגית, חש חולשה וסחרחורות, התיישב, ואיבד הכרתו למשך כמה שניות, התעורר מהר, הקיא והזיע, היה חוור, לאחר מכן ארוע דומה נוסף.
לדברי אשתו ארועים דומים קרו בעבר, בעיקר במקרים של דקירות, בתי חולים וכו'".

כלומר, לתובע היו מספר אירועים קודמים של סחרחורות, חולשה והתעלפות לפני ה-28.12.2016, ואין המדובר באירוע ראשון כטענתו .

17. בנוסף לאמור, יש לתמוהה מדוע התובע לא סיפר על מצבו הנפשי שהוביל לנפילתו ולפציעתו הקשה, בהזדמנות הראשונה שהייתה לו, כאשר הגיע לקבל טיפול רפואי לאחר שנחבל כתוצאה מהנפילה, שהרי על מנת לקבל את הטיפול הרפואי הנכון, יש להניח שייספר לרופאיו מה קדם לנפילתו(ראו: תיעוד רפואי של "ביקור רופא" מיום 29.12.2016). הדבר אף מקבל משנה תוקף, בשל העובדה שהתובע סבל בעבר מחרדות כתוצאה מאירוע הקשור בעבודתו, במקרה בו אוים על ידי אחד מלקוחותיו, אולם אז הוא פנה ביוזמתו לקבלת טיפול בתחושת החרדות מהם סבל, בעקבות איומים בעבודה ומאז הוא טופל באופן קבוע בציפרלקס (ראה תיעוד רפואי מיום 13.9.16).

18. בעדותו הסביר התובע, כי לא סיפר לרופא אודות הלחץ והמתח בעבודה, כי לא קישר בין הנפילה למתח שהיה שרוי בו, לדבריו: "רק בדיעבד אחרי שהגעתי למצב נפשי וחרדות ודיכאונות מאוד קשים ואחרי שבקרתי אצל פסיכיאטרים ופסיכולוגים הצלחתי להבין מאיפה הדברים נובעים ובשנת 2017 התמוטטתי 4 פעמים בעקבות הדברים האלה".
בנסיבות המקרה שלפנינו, לא שוכנענו בראיות אובייקטיביות, מעבר לעצם האמירה של התובע, כי דחייה של שתי העסקאות ביום 28.12.2016 גרמה לו לחרדות ולהתמוטטות נפשית וזאת מהנימוקים שלהלן:

ראשית, מאז חודש 12/2016 התובע טופל אצל מומחים שונים בבית החולים, וטופל על ידי פסיכיאטרים בבית החולים ובאופן פרטי, אולם, הדבר עלה לראשונה בחוות דעתה של ד"ר גרינברג איזבלה רק ביום 23.12.18 כשנתיים לאחר האירוע הנטען, כאשר חוות דעת זו היוותה בסיס לתביעה, להכרה בפגיעתו כתאונת עבודה;

שנית, התובע לא סיפר לרופאיו בהזדמנות הראשונה על חרדה או אירוע של מתח נפשי לפני ההתעלפות ביום 28/12/16, וגם לא לאחר מכן, בהזדמנויות שונות ורבות שהיו לו, במסגרת הבירור הרפואי אצל מומחים שונים בבחינת מקור הסיבה להתעלפויות שאירעו לו גם לאחר מכן.

שלישית, בתיעוד רפואי של סיכום האשפוז מיום 13.5.18 (בעמ' 2 ), נרשם על ידי מנהל מחלקה לרפואה פנימית, פרופ' טוני חאיק בין היתר:
"חרדות- מזה 3 שנים סובל מחרדות, במעקב פרטי אצל ד"ר דוד רבינוביץ, נוטל טיפול תרופתי קבוע Cipralex .." .

בעמ' 9 לסיכום אשפוז, נרשם תחת הכותרת: "ייעוץ פסיכיאטריה" :
"... החולה מטופל על ידי ד"ר רבינוביץ. לחולה יש תסמונת האימה כבר שלוש שנים שהחלה סביב היותו מאוים בנושא עבודתו. היו אז התקפים של קשיי נשימה שהגיבו היטב לטיפול משולב בציפרלקס 20 מג ביום ולוריוואן ... במקביל לחולה יש אירועים של סינקופה אמיתית עם חבלת ראש משמעותית, ...החולה מתאר קשיי שינה , עצבות, תחושה של חרדה, ירידה בדימוי עצמי. בשלב זה הרושם שלי הוא שיש מרכיב נפשי משמעותי שהתפתח בתגובה לאירועים של סינקופה אמיתית . ... ".

שוב התובע קושר את תחושותיו גם לאירוע של איום אחד מלקוחותיו, ללא שום אזכור של אירוע מיוחד בעבודה ב-28.12.2016, שהוא אירוע מאוחר יותר, שסביר להניח שאם היה משפיע על מצבו הנפשי, היה התובע מספר לרופאיו.

רביעית, בתיעוד הרפואי נרשם, שהתובע טופל אצל רופא פסיכיאטרי ד"ר רבינוביץ באופן פרטי, אולם התובע לא צירף תיעוד מהטיפול שקיבל, שיתכן והיה שופך אור על הקשר בין האירועים הנטענים בעבודה, למצבו הנפשי. משלא צורפה ראיה זו על ידי התובע, יש להניח שאילו צורפה, היא הייתה מחזקת את גרסת הנתבע.

חמישית, העדים מטעם התובע, אימתו בעדותם את טענת התובע, לפיה, ביום 28.12.16 קיבל הודעה על ביטול/דחיית שתי העסקאות, אך לא העידו כיצד ההודעה השפיעה על התובע, או על כך שזיהו אצל התובע באותו היום דחק נפשי, לחץ וחרדה בלתי רגילים לאחר ובעקבות ההודעה על דחיית העסקאות.

19. נפסק להלכה, כי "הבחינה הסובייקטיבית לדחק הנפשי טעונה כשלעצמה ראיות אובייקטיביות ואין די בעצם האמירה כדי הוכחת הדחק הנפשי הבלתי רגיל" (עב"ל 1269/00 לוי רפואל - המוסד; עב"ל 1037/00 סטולוב יהודה - המוסד; עבל 1007/00 מרים סנדורי - המוסד). בענייננו, לא הוכח בראיות אובייקטיביות, כי התובע סבל מלחץ ומתח נפשי מיוחד, או לחץ נפשי מוגבר בעקבות ביטול/דחיית העסקאות ביום 28.12.16 .

20. משאלו הם פני הדברים- דין התביעה להידחות.

21. כמקובל בתביעות שהן מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

22. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד זה.

ניתן היום, א' אב תש"פ, (22 יולי 2020),בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' אהובה מטסרו
נציגת ציבור עובדים

נוהאד חסן, שופט
אב"ד

גב' לאה ינון
נציגת ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: דותן הנדלמן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: