ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דיאנה ברביצקי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט תומר סילורה

המערערת
דיאנה ברביצקי
ע"י ב"כ: עו"ד עופר בר-לב – מטעם הסיוע המשפטי
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איילת ברעם

פסק דין

1. לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 28.5.19 אשר קבעה למערערת נכות זמנית בשיעור 100% מיום 1.9.18 ועד ליום 31.12.18 בהתאם למפורט בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז -1956.

רקע עובדתי

2. המערערת יליד ת 1967, פסנתרנית במקצועה נפגעה ביום 7.2.17 בתאונת דרכים כהולכת רגל.

3. הפגיעה האמורה הוכרה כפגיעה בעבודה. מהות הפגיעה שהוכרה – שבר בשוק רגל שמאל וחשד לשבר בעמוד שדרה צווארי. למערערת אושרו דמי פגיעה מיום 8.2.17 ועד ליום 7.5.17.

4. בסיכום האשפוז לאחר התאונה ממרכז רפואי אסף הרופא נרשם: "...התקבלה לחדר הלם לאחר תאונת דרכים כהולכת רגל, מהירות נמוכה, לא ברור מנגנון הפגיעה, ככל הנראה חבלה ישירה לשוק שמאל, לדברי מד"א היתה חיונית וערנית באתר התאונה, הניעה ידיים.
בקבלתה למיון, בהכרה, משתפת פעולה חלקית, מלינה על חוסר תחושה ומוטוריקה בשתי הידיים ורגל שמאל, עיוות וכאב בשוק שמאל וכאב צוואר." המערערת עברה ניתוח ברגל וכן שוחררה מבית חולים רק ביום 14.2.19 עם צווארון בשל מצב עמ"ש צווארי.

5. המערערת הופיעה בפני הוועדה לעררים מושא ערעור זה (להלן-הוועדה) ביום 15.1.19 ובפרוטוקול פורט כדלקמן:

"פירוט הליקויים מפי התובע ובאי כוחו:בתאונה קבלתי מכה בראש. היה שבר בצוואר ולא הרגשתי את הידיים ולא הצלחתי להניע אותן ויש בעיות ברגל, יש צניחת רגל, ספנוס קרוע עם נוירומה. עברתי 3 ניתוחים ברגל.
כאבים בלתי נסבלים ברגל. יש CRPS. מקבלת קנאביס אחרי פרקוסט. כאבי ראש מקרינים לעין ימין. השפעה על העצב האופטלמי. יש טשטוש ראיה, לא מסוגלת לקרוא אחרי 10 דקות.
לא ישנה לילות. כאבים בצוואר, ידיים חלשות, יד שמאל כבדה ולא יכולה לנגן. כאבי גב תחתון, רוב הזמן שוכבת.

בדיקה: עצבים קרניאליים תקינים, לא נצפה גסטגמוס, תחושת פנים במגע – מדווחת על ירידה בצד שמאל ביחוד בטריטוריה של 2V יש צניחה של כף רגל שמאל מלווה בכאבים וחשד על פי המסמכים הרפואיים ל- CRPS.
מסקנות: מפאת קוצר הזמן הוועדה מבקשת לדון בתיק בישיבה נוספת.
החלטה: הדיון נעצר עקב מורכבות הוועדה והתארכותה."

6. הוועדה התכנסה בשנית ביום 28.5.19 ובפרוטוקול פורט כדלקמן:

" פירוט הליקויים מפי התובע: נבדקתי ביום 15/1/19, לא ברור מדוע הוזמנתי שוב. מקבלת תרופה חדשה לכאבים בראש. יש בעיה בראש ברגל וביד.
בדיקה: בוצעה בדיקת השלמה בנושא חולשה ביד שמאל טונוס השרירים יחד. קיימת ירידה בכוח הגס שקשה להעריך אבל ההחזרים הגידיים שווים עם ההחזרים של יד ימין. מתברר על פי בדיקת MRI אשר בוצעה במסגרת אמבולטורית שלא היה שבר בחולה 5 C.
אבחנות – שבר סגור בגוף עצמות השוק .
החלטה: לדעת הוועדה הפגיעה בפנים אינה קשורה ואינה מוסברת ע"י התאונה.
לגבי היד - לאחר עדות ושלילת השבר ע"י MRI צווארי והקושי בבדיקה קלינית אשר נראית עם האדרה הוועדה לא מעניקה נכות עבור היד.
לציין MRI מוח וצוואר מיום 22/12/17 אין עדות לממצא הבלתי מוחי. בע"ש אין עדות לתמת או תזוזה בגובה 8-5 C בלט דיסק קל בגובה 5-6 C עם לחץ מתון על השק הדורלי.
לגבי הרגל – הוועדה קובעת 30% עבור CRPS לפי סעיף 32(1)ב בניכוי מצב קודם 10% עבור צניחה חלקית של כף הרגל לפי סעיף 32(4)ב."

טענות הצדדים

7. המערערת טוענת כי נפלו בהחלטת הוועדה טעויות משפטיות המצדיקות השבת עניינה לדיון בפניה שכן החלטת הוועדה לפיה הפגיעה בפנים אינה קשורה לתאונה לא ברורה שעה שהמערערת נפגעה גם בראשה ואיבדה את הכרתה. כמו כן לא ברורה החלטת הוועדה כי אינה מעניקה נכות בנוגע לידיים, מדובר בהחלטה סתמית ולקונית ללא הנמקה. הוועדה לא התייחסה לניתוח הנוירולוגי שעברה המערערת בשל פגיעה בעצב בעניין הליקוי ברגלה שכלל אינו קשור לדרופ פוט.

8. המשיב טוען ראשית כי חלה התיישנות שכן החלטת הוועדה ניתנה ביום 28.5.19 ונשלחה למערערת ביום 7.6.19 אולם הערעור הוגש ביום 29.11.19 למעלה מחמישה חודשים לאחר מכן וללא כל הנמקה באשר לכך.

9. גם לגופה של החלטה אין הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה שכן הוועדה נימקה קביעותיה היטב ולא היתה צריכה להתייחס לניתוח שעברה המערערת שכן ניתוחים בפני עצמם אינם מקנים נכות. ביחס לפגימה בידיים הוועדה לא שללה קשר סיבתי אלא ציינה כי בבדיקת MRI אין עדות לשבר ובבדיקה הקלינית יש האדרה של ממצאים ועל כן לא קבעה נכות. לטענת המשיב המערערת תוכל לפנות בהליך של החמרה באשר לפגם זה ומכל מקום משמדובר בנכות זמנית בשיעור 100% שהוענקה לבסוף למערערת, גם בשל כך אין הצדקה להשיב את עניינה לבחינה נוספת. באשר לפגימה הנטענת ברגל – הוועדה לא שללה קשר סיבתי לפגי מה אלא הוענקה לה נכות בשיעור 30% עקב CRPS. מכל מקום משהוענקה למערערת נכות זמנית בשיעור 100% אין מקום להשיב גם עניין זה לבחינה. ביחס לפגיעה הנטענת בפנים, כאן אכן נשלל הקשר הסיבתי שכן לדעתה המקצועית של הוועדה מנגנון התאונה אינו מסביר את הפגיעה בפנים. עוד ביקש המשיב לציין כי בישיבתה הראשונה של הוועדה טענה המערערת כי נפגעה בראש ולא בפנים. המערערת לא הציגה מסמכים הקושרים ירידה בתחושה בפנים לתאונה הנדונה. הן לגופו והן לאור ההתיישנות ביקש המשיב לדחות את הערעור על הסף.

10. המערערת הגיבה לטענת ההתיישנות וצירפה תצהיר תומך לפיו היא מרותקת לכסא גלגלים מאז התאונה ומצבה הרפואי קשה. כמו כן לא ידעה כי היא יכולה לערער על החלטות זמניות של המשיב והדבר הובא לידיעתה רק לאחר שקיבלה מינוי מהסיוע המשפטי בתיק אחר העוסק בניידות. ביום 27.11.19 הונפק מינוי מטעם הסיוע המשפטי וביום 29.11.19 הוגש הערעור. המערערת אף טענה כי לא קיבלה את הפרוטוקול בסמוך לשליחתו אלא כחודש וחצי לאחר מכן. לאור סיכויי הערעור וסמכותו של בית הדין להאריך מועדים וכן לאור מצבה הרפואי, ביקשה המערערת כי יוארך המועד כך שתידחה טענת ההתיישנות.

11. המשיב התייחס לטענות בדבר ההתיישנות וטען כי נפסק זה מכבר כי עיכוב בשל פניה ללשכה לסיוע משפטי אינו מאריך את המועד להגשת ערערו שכן פעולה מעין זו תהווה הפליה פסולה בין מבוטחים המיוצגים על ידי הלשכה לסיוע משפטי ובין מבוטחים שאינם מיוצגים כאמור.

דיון והכרעה

12. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש מקום לדחות את טענת ההתיישנות ולקבל את הערעור ביחס בפגיעה בפנים, כמפורט להלן.

13. לעניין טענת ההתיישנות - המועד הקובע להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית נקבע בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), תשל"ז – 1977 . על פי סעיף 2 לתקנות, המועד להגשת ערעור לבית הדין לעבודה על החלטת ועדה רפואית לעררים, הוא 60 ימים מהמועד שבו נמסרה ההחלטה למערער.

14. בפסק דינו של בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 33351-11-12 דולאני – המוסד לביטוח לאומי (26.9.17) נקבע כי בשונה מההלכה הקודמת, בית הדין מוסמך להאריך מועד להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מטעמים מיוחדים שיירשמו. בית הדין הארצי שב על הלכה זו בעב"ל 59462-12-15 מאלו – המוסד לביטוח לאומי (24.8.2018).

15. בהתאם לכך היה על המערערת להראות טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. המערער ת טוענת כי החלטת הוועדה בצירוף המכתב מטעם המשיב הגיעו אליה חודש ומחצה לאחר 7.6.19, משמע לקראת סוף אוגוסט 19. ממועד זה ועד ליום הגשת הערעור (29.11.19) חלפו למעלה מ-60 ימים, אולם בשים לב לנסיבותיה האישיות של המערערת (היותה מרותקת לכסא גלגלים ולאור מצבה הבריאותי הקשה) אני סבור שמקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת המועד להגשת הערעור. בנוסף, גם סיכויי הערעור לעניין הפגימה בפנים מצדיקים, לטעמי, הארכת מועד, ובאשר לכך אפרט להלן בהמשך.

16. המערערת מלינה ביחס לפגימות ביחס לרגל, ידיים ופנים. עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי ניתנה לכך התייחסות. באשר לרגל, הוועדה קבעה נכות מתאימה לאחר ביצוע בדיקה קלינית והנכות נקבעה בהתאם ליכולת תפקודה של המערערת. על כן אין לניתוח לשנות מכך שכן כפי שטען המשיב, הניתוח בפני עצמו אינו מקנה נכות. באשר לידיים, הוועדה ציינה כי בבדיקת MRI אין עדות לשבר ובבדיקה הקלינית הוועדה התרשמה מהאדרת ממצאים ועל כן לא קבעה נכות. מדובר בשיקול דעת רפואי. כמו כן יש להזכיר כי הוועדה קבעה למערערת נכות בשיעור 100% זמנית ועל כן גם אין טעם בהשבת עניינה של המערערת לוועדה בתחומים הללו. מאחר ולא נשלל קשר סיבתי באשר להם, ככל שתחול החמרה, תפנה המערערת למשיב לבחינת ההחמרה הנטענת.

17. ביחס לפגיעה בפנים - אכן, מעיון בסיכום האשפוז לאחר התאונה מעלה כי אין כל תיעוד לפגיעה בראש ולא היה אובדן הכרה. כמו כן ביחס למנגנון הפגיעה נרשם כי ככל הנראה הפגיעה היתה ברגל. בהתאם לכך ניתן להבין, לכאורה, את החלטת הוועדה אשר קבעה היעדר קשר סיבתי בין הפגיעה בפנים לבין התאונה. יחד עם זאת, המערערת הציגה מסמכים מאוחרים יותר בהם נרשם כי היה אובדן הכרה ופגיעה בראש. כך למשל, מסמך מבית חולים אסותא מיום 2.9.2019 נרשם "בתאונה נחבלה בראשה עם איבוד הכרה". מסמך רפואי מקופת חולים מכבי מיום 2.5.2019 נרשם שהמערערת סובלת מאז התאונה מכאבי ראש נוראיים.

18. בנסיבות אלה, אני סבור שיש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתשקול מחדש את עמדתה ביחס לקביעתה בדבר הפנים.

סוף דבר:

19. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול מחדש את קביעתה ביחס לפגיעה בפנים. הוועדה תתייחס למסמך הרפואי מיום 2.9.2019 מבית החולים אסותא שם נרשם "בתאונה נחבלה בראשה עם איבוד הכרה" וכן למסמך מקופת חולים מכבי מיום 2.5.2019 שם נרשם שהמערערת סובלת מאז התאונה מכאבי ראש נוראיים .

החלטת הוועדה תהיה מנומקת.

המערערת וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה.

20. משמדובר בתיק סיוע משפטי - אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא פסק הדין לצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, א' אב תש"פ, (22 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: דיאנה ברביצקי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: