ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ארקדי ליבשיץ נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת בכירה עידית איצקוביץ
נציג ציבור (עובדים) מר גבריאל נבו
נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק קוגמן

התובע
ארקדי ליבשיץ
ע"י ב"כ עו"ד מ.ש. אסולין

נגד

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד שירה צמיר

פסק דין

התובע הגיש תביעה כנגד החלטת הנתבע לקזז מהיוון קצבת נכות מהעבודה לו היה זכאי בסך 63,864 ₪ סכום של 15,8 76 ₪ בגין תשלום עודף המענק בשווי הקצבאות שהיו משתלמות לתובע מהיום שבו היה זכאי לראשונה למענק עד היום שבו היה זכאי לקצבה.
התובע טען בתביעתו כי בהתאם להוראות תקנות הביטוח הלאומי (היוון) התשל"ח-1978 (להלן – תקנות היוון) הוא היה צריך לקבל סכום מינימאלי בשווי 36 קצבאות, בסך של 63,667 ₪ והקיזוז שנעשה אינו כדין.

הנתבע טען בכתב ההגנה כי לפי סעיף 114 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי) הנתבע מוסמך לנכות מן הקצבה המגיעה לתובע את הסכום בו עודף המענק על סך הקצבאות שהיו משתלמות לו, מהיום בו התובע היה זכאי לראשונה למענק עד היום שבו הוא היה זכאי לקצבה עקב עליה בדרגת נכותו. על כן, הקיזוז נעשה כדין ודין התביעה להידחות.

בהודעת ב"כ הנתבע מיום 11.12.19 פירט ב"כ הנתבע את עובדות המקרה, להן הסכים ב"כ התובע בהודעה מיו ם 15.12.19.

התובע נפגע ביום 28.5.14. הפגיעה הוכרה כפגיעה בעבודה.
ב. לתובע נקבעה דרגת נכות מעבודה יציבה בשיעור 10% בתחולה מיום 1.4.15.
ג. לתובע נקבעה ביום 12.9.16 דרגת נכות מעבודה יציבה בשיעור 19% בתחולה מיום 1.4.15.
ד. ביום 2.7.15 קיבל התובע מענק חד פעמי בסך 18,103 ₪.
ה. ביום 2.9.15 קיבל התובע מענק חד פעמי בסך 8,385 ₪.
ו. ביום 26.9.16 קיבל התובע מענק חד פעמי 8,772 ₪.
ז. סך המענק שקיבל התובע : 35,260 ₪.
ח. התובע הגיש בקשה להחמרת מצב.
ט. לתובע נקבעה ביום 24.1.18 דרגת נכות מעבודה זמנית בשיעור 30% בתחולה מיום 23.3.17 עד 31.3.18.
י. לתובע נקבעה ביום 16.7.18 דרגת נכות יציבה מעבודה בשיעור 41% בתחולה מיום 1.4.18.
י"א. ביום 28.8.18 התובע היה זכאי לתשלום בגין היוון גמלאות על סך 63,864 ₪, הנתבע קיזז מסכום זה עודף המענק על סך 15,031 ₪ והיתרה הועברה לתובע, תשלום בסך 48,833 ₪.

בהעדר מחלוקת עובדתית, הגישו ב"כ הצדדים סיכומים והתיק הועבר להכרעה.

עיקר טענות ב"כ התובע

לאור לשון תקנות היוון, היוון לא יפחת מ-36 קצבאות. לכן, הקיזוז נעשה ללא כל מקור סמכות בחוק. לחלופין, אופן חישוב הקיזוז מקפח את התובע.
בהליך ההחמרה נקבעה לתובע נכות זמנית מיום 23.3.17 בגינה לא קיבל התובע כל תשלום, בשל כפל זכאות לגמלאות (הוא קיבל גמלת אזרח ותיק). זכאות התובע קמה רק ביום 1.4.18 משנקבע ה לו נכות צמיתה, שהם 36 חודשים לאחר מועד הזכאות הראשונה. אם כך, לכל היותר יש לקזז את היתרה עבור 7 חודשים בלבד.
לא היה מקום לבצע כל קיזוז והתובע היה זכאי למלוא 36 גמלאות בסך 63,864 ₪.

עיקר טענות הנתבע

בהתאם לסעיף 114 לחוק הביטוח הלאומי יש לנכות מהקצבה את הסכום שבו עודף המענק על סך הקצבאות שהיו משתלמות לתובע. אין חולק כי במקרה של התובע עלתה דרגת נכותו לנכות המזכה בקצבה החל מיום 24.1.18.
המענק הוא מעין היוון של הגמלה שהייתה אמורה להשתלם למבוטח כקצבה חודשית בגובה 43 קצבאות על פי אחוז הנכות שנקבע לו. עם זאת, ככל שהוחמרה נכותו של ה מבוטח ונקבעה לו נכות מחדש, קובעת הוראת סעיף 114 את היחס בין המענק לקצבה כאשר התכלית היא שלא תשתלם כפל גמלה בעד אותה תקופה.
ב"כ הנתבע הפנה לפסק דין שניתן על ידי בית הדין האזורי בירושלים בתיק ב"ל 11216-03-16 דרור מזרחי – המוסד (25.6.17, להלן – פסק דין מזרחי) לעניין הזכאות לקיזוז עודף המענק. ערעור לבית הדין הארצי לעבודה נמחק בהתאם להמלצת בית הדין הארצי.

מסגרת הנורמטיבית
סעיף 114 ל חוק הביטוח הלאומי קובע:
"עלתה דרגת נכותו של נכה עבודה אחרי קבלת מענק עד כדי לזכותו לקצבה, ינוכה מהקצבה האמורה הסכום שבו עודף המענק האמור על סך כל הקצבאות שהיו משתלמות לו, מהיום שבו היה זכאי לראשונה למענק עד היום שבו היה זכאי לקצבה עקב העליה בדרגת נכותו, אילו סעיף 106 היה חל על דרגת הנכות שזיכתה אותו למענק".
סעיף 106 הוא זה שקובע את אופן חישוב קצבת הנכות החודשית:
"נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ב) שדרגת נכותו פחותה מ-100%, ישלם לו המוסד קצבת נכות חודשית בסכום שהיחס בינו לבין הקצבה שהיתה משתלמת אילו היתה דרגת נכותו 100%, שווה ליחס שבין אחוז דרגת נכותו לבין מאה".
ברם, ב"כ התובע מסתמך על תקנה 10 לתקנות היוון, אשר קובעת:
"10. (א) משתלמת קצבה לפי פרק י"א, פרק ה', פרק ט' או פרק י' לחוק, ינוכה, בהיוון הקצבה לענין הסעיפים 113(א), 333 ו-369 לחוק, הערך המהוון של כל קצבה שהיתה משתלמת אילולא האמור בסעיף 320 לחוק, אך לא ינוכה ערך מהוון של קצבה לפי פרק י"א או פרק ה' או פרק ט' לחוק שהיתה משתלמת עקב אותו מאורע.

(ב) לענין תקנה זו, שוויו של כל שקל חדש בהיוון קיצבת זיקנה שנתית העשויה להשתלם מאת המוסד במועד המוקדם ביותר לזכאים שבתאריך הקובע טרם הגיעו לגיל הפרישה החל עליהם, יחושב לפי התוספת השלישית, לוחות מס' 1 עד 5, לפי הענין.
(ג)הסכום המתקבל אחרי הניכוי כאמור בתקנת משנה (א) לא יפחת לגבי היוון -
(1) לפי סעיף 113(א) לחוק באם ההיוון נעשה לגבי כל הקיצבה ולכל אורך החיים – מהמכפלה של הקיצבה החדשית, שהיתה משתלמת אילולא האמור בסעיף 320(ד) לחוק, ב-36".
(ההדגשה שלנו).

דיון והכרעה

התכלית של סעיף 114 לחוק הביטוח הלאומי היא שלא תש ולם כפל גמלה בעד אותה תקופה ועל כן, יופחת סכום המענק שהתקבל מסכומי הקצבה.
במקרה של התובע, אין מחלוקת ששיעור נכותו עלה לאחר הליך של החמרה והוא היה זכאי לקצבה. משיקולים של כפל גמלאות (התובע זכאי לקצבת אזרח ותיק) בחר התובע לבקש היוון הקצבה. אין חולק שהיוון בא במקום הקצבה ויש לחשבו לפי תקנות היוון.
כמו-כן, אין מחלוקת שהסכומים שהנתבע ניכגין נכויות יציבות שנקבעו לתובע טרם הליך ההחמרה, וכי הוא לא קיבל תשלום בגין נכויות זמניות. זאת, בשונה מפסק דין מזרחי. אולם, אנו בדעה כי הכלל שנקבע על ידי בית הדין האזורי בירושלים בפסק דין מזרחי חל, עוד ביתר שאת, על ענייננו, כאשר נקבע כי:
"ככל שמוחמרת נכותו של המבוטח ונקבעת הנכות מחדש, קובעות הוראות סעיף 114 את היחס בין המענק לקצבה החדשה כאשר התכלית היא שלא תשתלם כפל גמלה בעד אותה התקופה".

אין ספק כי סעיף 114 לחוק הביטוח הלאומי גובר על ההוראה שבתקנות היוון ואילו הייתה סתירה ביניהם, כוחו הנורמטיבי חזק יותר. אולם, אנו לא רואים סתירה בין ההוראות האלה. תקנות היוון קובעות דרך חישוב המענק – במקום קצבה, כאשר הסכום לו יהיה זכאי ה מבוטח לא יפחת מ-36 קצבאות חודשיות. אין בהוראה זו כדי למנוע קיזוז של סכומים שהתקבלו על ידי המבוטח בגין אותו פרק זמן, על מנת למנוע כפל גמלאות.

בהתאם לחישובי הנתבע, כפי שעולים מן הע ובדות המוסכמות, התובע קיבל סך הכל סכום העולה על 36 קצבאות חודשיות - שהוונו. מה שהתקבל קודם, בגין נכויות שנקבעו לפני ההליך של החמרה, הוא חלק מן התשלום כך שאין סתירה בין ההוראות.

אנו סבורים כי הנתבע פעל בהתאם לדין עת ק יזז מסכום המענק של התובע סך של 15,031 ₪, שהוא קיבל בפועל בגין אותה פגיעה בעבודה.

לסיכום
נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.
כמקובל בהליכים של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

9. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, כ"ז תמוז תש"פ, (19 י ולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר גבריאל נבו,
נציג ציבור עובדים

עידית איצקוביץ, שופטת בכירה
אב"ד

מר יצחק קוגמן,
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: ארקדי ליבשיץ
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: