ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב גיל נגד הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז תל אביב :

לפני כבוד ה שופטת עמיתה יהודית שטופמן

עותרים
1.יעקב גיל
2.מיכל אורן
3.נורית גיל
4.רני גירש
5.טינה גירש
כולם ע"י ב"כ עו"ד מיכה גדרון או עו"ד מיכל הלברשטם-דגני או עו"ד חגית הלמר
מיכה גדרון, משרד עורכי-דין
דרך מנחם בגין 7, רמת גן 5268102
טל': 03-XXXX746; פקס: 03-XXXX745
דוא"ל: [email protected]

נגד

משיבים
1.הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז תל אביב
באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב אזרחי
דרך מנחם בגין 154, תל אביב
טל': 073-XXXX222; פקס: 02-XXXX005
2.ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד לירון שחר ואח'
השירות המשפטי, עיריית תל אביב יפו
רח' אבן גבירול 69, תל אביב יפו
טל': 03-XXXX247; פקס: 03-XXXX113

פסק דין

העתירה שלפני, עניינה בהוראות תכנית תא/3729א, היא תכנית רובע 4.

העובדות הרלונוטיות לענייננו

העותרים הם בעלי נכס הנמצא ברחוב שלומציון המלכה 27 בעיר תל אביב, גוש 6216 חלקה 205 (להלן: " המבנה" או "בית העותרים"). המבנה בנוי בשטח עליו חלה תכנית 117, אשר פורסמה לאישור ברשומות ביום 3.7.1941 בי.פ. 1112.

המשיבות הן הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז תל אביב (להלן: "המשיבה 1" או "הוועדה המחוזית") והוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב (להלן: "המשיבה 2" או "הוועדה המקומית") (שתיהן יחד: "המשיבות").

ביום 27.6.2011 הפקידה הוועדה המחוזית את תכנית תא/3729א רובע 4 (להלן: "תכנית רובע 4 המופקדת" או "התכנית המופקדת"), התכנית חלה על איזורים בעיר תל אביב, לרבות על תחום תכנית 117 בה נכלל, כאמור , ה מבנה נשוא העתירה, ואשר מכוחה ניתן להוציא היתרי בניה.

בענייננו רלוונטית הוראת הערה (3) לטבלה 5 ש בתכנית המופקדת, שלשונה כדלהלן:

"במגרשים בהם בנויים קוטג'ים כהגדרתם בתכנית זו, תנאי למימוש זכויות ונפח הבניה המוצע בתכנית זו לבניינים משותפים בתחום תכניות 122 ו-177 יהיה בניה משותפת בעת ובעונה אחת של כל המבנים הבנויים בקיר משותף במבנן אחד." (להלן: " הערה 3") (ראו הוראות התוכנית המופקדת, של תוכנית מס' תא/3729א מיום 22.7.2012 , בעמ' 23, מצורף כנספח 2 ל כתב העתירה).

וכן, סעיף 1 לתכנית המופקדת אשר הגדיר מהו "קוטג'":

"בית צמוד קרקע שגובהו עד 3 קומות והוא מהווה יחידת דיור אחת בבעלות אחת בכל מפלסיו " (להלן: "הגדרת קוטג'") (שם, בעמ' 9).

ביום 14.11.2012 פורסמה ברשומות הודעה בדבר ההפקדה. בעקבות פרסום התכנית המופקדת , הוגשו התנגדויות, ביניהן התנגדות שהגיש העותר 1, שהינו אדריכל במקצועו.

על מנת לבחון את ההתנגדויות שהוגשו, מונתה חוקרת, האדרכלית גב' שרי קלאוס, אשר הכינה דו"ח ובו התייחסותה והמלצותיה בהתייחס להתנגדויות (להלן: "דו"ח החוקרת" או "המלצות החוקרת").

ביום 7.4.2014 אישרה הוועדה המחוזית את תכנית רובע 4, תוך שקיבלה ואימצה את מרבית המלצות החוקרת.

ביום 28.5.2018 פורסמה תכנית רובע 4 למתן תוקף , ובה הוטמעו, כאמור, המלצות החוקרת שאושרו, והתאמות נוספות שנדרשו (להלן: " תכנית רובע 4 המעודכנת" או "התכנית המעודכנת"). בתכנית זו, שונה הנוסח של הערה 3, וכן מספורה בתכנית להערה (4) בטבלה 5:

"תנאי למימוש הזכויות ונפח הבנייה יהיה בנייה משותפת בעת ובעונה אחת של המבנים הבנויים בקיר משותף". (להלן: "הערה 4") (ראו הוראות התוכנית המאושרת, של תוכנית מס' תא/3729א מיום 23.5.2018, בעמ' 30 , מצורף כנספח 8 לכתב העתירה).

כלומר, תנאי הבנייה המשותפת, בעת וב עונה אחת, יחול לא רק על קוטג'ים, אלא על כלל המבנים ב שטח עליו תחול התכנית המעודכנת, הבנויים בקיר משותף.

ביום 30.5.2018 פורסמה התכנית המעודכנת ברש ומות (ילקוט הפרסומים 7818, בעמ' 8236) , וביום 1.6.2018, פורסמה התכנית המעודכנת גם בעיתונות היומית.

טענות צדדים

העותרים

העותרים טוענים כי לא השתהו בהגשת העתירה. לטענתם, בשנת 2016 ביקשו העותרים תיק מידע, בגין מקרקעין, מהוועדה המקומית, ו לאחר עיון בו התברר כי לא נמצאה בו הערה, בדבר דרישה לבניה בעת ובעונה אחת , במבנה עם קיר משותף. כך, לטענתם, ביום 7.2.2018 התקיים דיון בבקשת העותרים לקבלת היתר בנייה, ולא נאמר דבר באשר לדרישת הבניה בעת ובעונה אחת.

לטענת העותרים, רק ביום 6.12.2019 קיבלו, לבקשתם, תיק מידע נוסף, ובו הערה לפיה בניה בקיר משותף מחייבת בניה בעת ובעונה אחת. לטענתם, זו הפעם הראשונה בה נחשפו לשינוי בנוסח הערה 3.

העותרים טוענים כי מעת שנודע להם אודות דרישת הבניה בעת ובעונה אחת, מיהרו להגיש עתירה מנהלית כנגד דרישה זו. משכך, טוענים העותרים כי לא מתקיים שיהוי סובייקטיבי. כמו כן, לטענת העותרים, לא מתקיים תנאי השיהוי אובייקטיבי מאחר שהתיקון המבוקש על ידם הוא תיקון מיטיב, שלא אמור לגרום כל נזק. בנוסף, העותרים סבורים כי הפגם בהליך המנהלי הוא כה חמור, עד כי אין הצדקה לדחיית העתירה רק בשל שיהוי, אם אמנם קיים שיהוי.

לטענת העותרים נפלה טעות בנוסחה של התכנית המעודכנת. לטענתם , הוועדה המחוזית לא אישרה את השינוי בנוסח המופיע בתכנית המופקדת, ואין כל מקור חוקי המאפשר למנסחי התכנית לשנות את הנוסח.

העותרים טוענים כי הערה 3 בנוסחה המקורי בתכנית המופקדת, לא חלה עליהם, מאחר שביתם אינו בבחינת "קוטג'". לטענתם, מאחר שנבנו בשטחם שתי יחידות דיור, הם אינם עונים להגדרה. משכך, טוענים העותרים, שינוי הנוסח אשר חל עליהם, משמעותו פגיעה מהותית בזכויות הבניה שלהם.

יתרה מכך, העותרים טוענים, כי בניה משותפת, בעת ובעונה אחת , עם המגרש הגובל , אינה אפשרית במקרה זה . לטענתם, על המגרש השכן נבנה בניין חדש בשנת 2004, ובעליו לא צפויים להרסו או לשפצו. לפיכך, החלת ההוראה על העותרים מונעת מהם לממש את זכות הבניה שהוענקה להם, על פי ה תכנית המופקדת.

העותרים טוענים כי לא התקבלה כל החלטה של הועדה המחוזית, אשר מאמצת מדו"ח החוקרת את אותה הוראה מסוימת הנוגעת להערה 3, וכן טוענים כי בהמלצת החוקרת לא הייתה כוונה להכליל את הבניה , בעת ובעונה אחת , על כלל המבנים הבנויים בקיר משותף. לטענת העותרים, בניה בקיר משותף אין משמעה בהכרח בניה בעת ובעונה אחת, והחוקרת לא התכוונה בהמלצתה כי כל בניה בקיר משותף , תהיה בעת ובעונה אחת.

לטענת העותרים, המשיבה מנמקת את ההגיון התכנוני העומד בבסיס בנייה, בעת ובעונה אחת, בכך שיש לשמור על גבהים אחידים ולמנוע הפרשי קומות. ואולם, לטענת העותרים המצב בשטח כיום הוא שקיים הפרש של קומה וחצי בין בית העותרים לבניין השכן, ולכן התכנית , ממילא , לא תשיג את אחידות הגבהים , בעשרות השנים הקרובות.

עוד טוענים העותרים כי לפי סעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה, לא ניתן לשנות נוסח תכנית, באופן שיש בו כדי לגרום פגיעה למתנגד פוטנציאלי, ללא פרסום נוסף של התכנית ומתן אפשרות להתנגד לנוסח החדש. לטענת העותרים, לו היו יודעים כי ידרשו לבניה בעת ובעונה אחת, היו מתנגדים לכך.

העותרים טוענים כי לנוכח הפגם בפרסום, וכן העדר הנמקת הוועדה לביצוע התיקון בנוסח שהופיע בתכנית המעודכנת, ראוי כי יוחזר הדיון לוועדה המחוזית , על מנת שתשמע את התנגדויות העותרים לתיקון.

המשיבה 1

לטענת המשיבה 1, העתירה לוקה בשיהוי ניכר, ולא הוגשה בקשה מנומקת להארכת מועד להגשתה.

המשיבה 1 סבורה כי מאחר שהערה 3 חלה על העותרים עוד בתכנית המופקדת, ואלו נמנעו מלהגיש התנגדות ביחס אליה, המדובר בשיהוי חמור. המשיבה 1 טוענת כי דבר קיומה של התכנית היה ידוע לעותרים, ומכל מקום אמור היה להיות ידוע לאחר פרסומה של התכנית, וזאת גם בשל העובדה ש העותר 1 הוא אדריכל במקצועו, אשר היה מעורב ובקיא בשלבי אישור התכנית המופקדת והמעודכנת , ובהליכים השונים.

בנוסף, טוענת המשיבה 1, כי גם אם יקבע כי הערה 3 לא חל ה על מבנה העותרים, בנוסחה במועד פרסום התכנית המופקדת, עדיין חל שיהוי ניכר מיום פרסום התכנית המעודכנת, לרבות הערה 4 . המשיבה 1 טוענת כי שינוי הנוסח נעשה בעקבות המלצת החוקרת, שהציעה לקבל את התנגדות מהנדס העיר, וזו מופיעה בסעיף 10.4 לדו"ח החוקרת. החלטת הוועדה המחוזית לאמץ את המלצת החוקרת, התקבלה בחודש אפריל 2014, ולטענתה היא ההחלטה כנגדה טוענים העותרים בהליך זה.

המשיבה 1 טוענת כי אין בנימוקי העותרים כל טעם ענייני, המצדי ק סטייה מהמועדים והזמנים הקבועים בחוק. בנוסף, צדדים שלישיים שאינם צד לעתירה כבר הסתמכו על התכנית המעודכנת , וכלכלו צעדיהם בהתאם להוראותיה, לרבות הוראות מגבילות לכאורה .

עוד לטענת המשיבה 1, התכנית פורסמה ואושרה ביום 31.5.2018, ולכן מעמדה הוא כשל דין והדבר מהווה "מעשה עשוי". משכך, טוענת המשיבה 1, כלל הסעדים המבוקשים על ידי העותרים הם תיאורטיים בלבד.

המשיבה 1 טוענת כי במקרה זה לא נפל פגם מהותי וחמור , היורד לשורש ההליך המנהלי ואשר פוסל את אישור התכנית. יתרה מכך, לטענת המשיבה 1, נימוקי העותרים וטענותיהם, באשר לתיקי המידע, רלוונטים למישור היחסים שבין העותרים לוועדה המקומית בלבד, ואין בהם כדי לשנות החלטה ת כנונית שהתקבלה על ידי מוסד תכנון גבוה יותר.

לטענת המשיבה 1 העותרים הסתירו את העובדה כי העותר 1 הוא אדריכל במקצועו, אשר היה מעורב בתכנית בכל שלביה, ולכן התנהגותם לוקה בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים.

לטענת המשיבה 1 דין העתירה להידחות גם לגופה. לטענתה, הערה 3 חלה על העותרים כבר בשלב התכנית המופקדת, וזאת מאחר שהמבנה עונה להגדרת "קוטג'". המשיבה 1 טוענת כי בית העותרים הוא שני בתים צמודי קרקע הבנויים בצמידות, בעלי קומה אחת ויחידת דיור אחת, ומאחר שאין מניעה כי על חלקה אחת יהיו בנויים מספר קוטג'ים צמודים זה לזה , מבנה העותרים עונה להגדרת "קוטג'" כפי שהופיעה בתכנית המופקדת.

עוד טוענת משיבה 1, כי החוקרת המליצה לקבל את התנגדות מהנדס העיר, לפיה הוראת הבניה המשותפת, בעת ובע ונה אחת, של מבנים בקיר משותף תחול לא רק קוטג'ים. עוד טוענת, כי ברור שכאשר החוקרת בחרה בביטוי "בניה בקיר משותף", כוונתה לבניה בעת ובעונה אחת, וכי לא יכולה להיות כוונה רלוונטית והגיונית אחרת.

לטענת המשיבה 1, העותרים מבקשים לבנות במגרש שבבעלותם מבנה שיהיה גבוה ב-2.5 קומות מהמבנה הסמוך לו, דבר אשר יפגע בחזות הרחוב, בניגוד למטרת התכנית.

המשיבה 1 טוענת כי סעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה מאפשר שמיעה חוזרת של התנגדות, מצד מי שהיה רשאי להגיש התנגדות ל תכנית, במקרה בו התקבלה התנגדות העלולה לפגוע בו. במקרה זה, טוענת המש יבה 1, במסגרת ההתנגדויות שהוגשו, הוגשה גם התנגדותו של מהנדס העיר, אשר הובילה כאמור לשינוי המדובר, וכן התנגדותו של עותר מס' 1. המשיבה 1 טוענת כי מאחר שהעותרים, או מי מהם , הגישו כבר התנגדות לתכנית, והייתה להם ההזדמנות להתייחס לאפשרות קבלת התנגדותו של מהנדס העיר, לא עומדת להם זכות שמיעה משנית על פי סעיף 106(ב).

המשיבה 1 טוענת כי אף אם יקבע כי היה מקום לאפשר לעותרים זכות שמיעה משנית, יש לאבחן בין קיומו של הפגם לבין תוצאתו של הפגם, וכי בהתאם לעקרון הבטלות היחסית הפרת חובה על ידי רשות ציבורית אינה מביאה , בהכרח , לבטלות ההחלטה. בענייננו, טוענת המשיבה 1, התכנית הפכה לדין והיא 'מעשה עשוי', השינוי לא נעשה באופן שרירותי ' אלא לאחר דיון בהתנגדותו של מהנדס העיר והתחשבות בטעמים תכנוניים.

מכל המפורט, טוענת המשיבה 1 כי יש לד חות את העתירה, הן בשל העובדה שהוגשה בשיהוי ניכר והן לגופו של עניין.

המשיבה 2

המשיבה 2 טוענת מטעמה את מרבית טענות המשיבה 1.

בנוסף, טוענת המשיבה 2, כי העותרים לא הצליחו לבסס את טענת הפגיעה הכלכלית שטוענים לה, ולהראות כי בניה משותפת , בו זמנית , אינה אפשרית , ומונעת מהם את מימוש זכויותיהם.

כמו כן, לטענת המשיבה 2, תיקי המידע נמסרו לעותרים, בין מועד אישור התכנית המעודכנת על ידי הוועדה המחוזית לבין פרסומה, ו צוין בהם בבירור כי הצוות המקצועי עורך את תקנון התכנית ומטמיע שינויים, אשר נדרשים בהתאם להחלטות הוועדה המחוזית וועדת המשנה לעררים . משכך,המידע המופיע בתיק המידע, כפוף לתקנון הסופי של תכנית רובע 4 המעודכנת.

המשיבה 2 מפנה להמלצת החוקרת, בעניין התנגדות מהנדס העיר , שהייתה כדלהלן:

"בתחום תכנית 117, במגרשים בהם הייתה מותרת בניה נמוכה בשאינה קוטג'ים, במגרש גדול או בשני מגרשים קטנים הבונים בקיר משותף, יותרו 3 קומות וקומת גג חלקית " (ראו ס' 10.4.1 2(ח) לדו"ח חקירת התנגדויות לתכנית מס' תא/3616א ולתכנית מס' תא/3729א – תכניות רובעים 3 ו-4, מחודש אפריל 2014 , בעמ' 33, מצורף לבקשת העותרת מיום 7.7.2020).

המשיבה 2 טוענת כי עולה בבירור כי כאשר החוקרת מתייחסת לשני מגרשים הבונים בקיר משותף, התייחסותה לבנייה משותפת בו זמנית.

לסיכום, טוענת המשיבה 2 כי לא נפל פגם בהליך התכוני שהוביל לפרסום תכנית רובע 4 המעודכנת, ובוודאי לא כזה המצדיק את התערבותו של בית המשפט.

המשיבה 2 טוענת כי העתירה לוקה בפגמים רבים ויש לדחות את העתירה על הסף או לחלופין לגופה.

דיון

בהתאם לדוקטרינת הידיעה הקונסטרוקטיבית, מוחזק אזרח כי יודע על הפקדת תוכנית או אישורה של תוכנית, אם פורסמה בהתאם לקבוע בחוק. זאת, על אף שברור כי מעטים האנשים אשר מתעדכנים תדיר בפרסומים ברשומות (ע"פ 389/91 מדינת ישראל נ' ויסמרק, פ"ד מט 705, 714 (1996); ע"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 1169/03 דה-קלו נ' מס רכוש נתניה 5 (פורסם בנבו, 22.07.2004); ע"א 3260/11 רחל ברכה, משרד עורכי דין נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ, פס' 42 ו-46 לדבריו של כבוד השופ ט ח' מלצר (כתוארו אז) (פורסם בנבו, 06.01.2015)).

ואכן, לטענת המשיבות, העותרים מוחזקים כמי שידעו על אישורה של התוכנית ופרסומה, לרבות שינויי הניסוח שהתקבלו, לפחות החל מיום 1.6.2018, התאריך בו פורסמה בעיתונים הודעה על דבר אישורה של התכנית . העותרים, כאמור, טוענים כי לא ידעו בפועל על הפקדת התוכנית ופרסומה, וכי גילו לראשונה את שינוי נוסח ההערה רק בעת קבלת תיק המידע, ביום 6.12.2019 (להלן: " תיק המידע").

אף אם אניח כי הערה 3 לא חלה על העותרים כנוסחה בתכנית המופקדת, לא שוכנעתי כי העותרים לא ידעו, עד לקבלת תיק המידע, על דבר תיקון נוסח ההערה . למצער, איני מוצאת כי יש להחריג במקרה זה את החלת דוקטרי נת הידיעה הקונסטרוקטיבית. זאת גם מאחר שעסקינן בעותר שהוא אדריכל במקצועו, אשר סביר כי מכיר הליכי תכנון ואישור תכניות, וזאת כשהמדובר בתכ נית העתידה לחול על קרקע, שהוא נמנה על בעליה. העותר, יצויין, נטל חלק פעיל בהליך התכנוני של התכנית.
בנוסף, העותרים מציינים כי "לאור שמועות ששמעו העותרים כאילו הועדה המקומית מחילה את ההוראה המחייבת בנייה 'בעת ובעונה אחת' על כל סוגי המבנים בתחום תכנית 117, פנו העותרים במכתב למהנדס העיר" (ס' 9.10. לכתב העתירה), דהיינו, עוד בטרם קבלת תיק המידע השלישי, ובמשך זמן מסוים, היה לעותרים מושג אודות השינוי, ותמריץ לבחון את התכנית שהתקבלה, ו את נוסחה הסופי.

זאת ועוד. בענייננו, אין מדובר בשיהוי רגיל, בו ניתן לבחון את יסודות טענת השיהוי, ולה כריע באם אלו מתקיימים ויש לדחות בגינם את העתירה על הסף. במקרה זה, אושרה התכנית ופורסמה לציבור כנדרש בחוק, ובכך, קם קושי נוסף לחלוף הזמן, שהביא ל 'מעשה עשוי' (יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ג 1936 (2014)).

התכנית פורסמה בעיתונים ביום 1.6.2018, בעוד העתירה הוגשה ביום 20.1.2019, כלומר לאחר יותר משבעה חודשים. בתקופה זו, יתכן והסתמכו צדדים שלישיים על התכנית, וכלכלו צעדיהם בהתאם להוראותיה העדכניות . כך, יתכן כי חלקם דחו שיפוץ מתוכנן , מאחר שכבר לא עמד בהוראות התכנית. יתכן ששכנים בקיר משותף יזמו שיפוץ שיבוצע בעת ובעונה אחת, ולא היו מבצעים שיפוץ בדרך זו, אלמלא חלה עליהם הערה 4.

ברגיל, ובלא נסיבות מיוחדות, הלכה היא כי כשהמדובר ב'מעשה עשוי' – יש " לדחות את ההשגה הערעורית אף אם לכאורה יש בה ממש לגופה" (רע"א 8129/02 ארגיל שירותי הובלה (1993) בע"מ נ' הנאמן על חברת דן רולידר בע"מ (בהקפאת הליכים), פ"ד נז(5) 481, 489 (2002)).

בנסיבות העניין, סבורה אני כי העתירה הוגשה בשיהוי, אשר בגינו יש לדחות את העתירה על הסף.

באשר לפגיעה בזכות הטיעון. זכות זו, התגבשה במשפט האנגלי במסגרת ״עיקרי הצדק הטבעי ".
זה מכבר נקבע על ידי כבוד השופט מ' זילברג: ״לפי הכלל הנקוט במשפט המקובל זה מאות בשנים, הוא כי לא יורשה גוף אדמיניסטרטיבי – ואפילו אדמיניסטרטיבי טהור (לא מעין-שיפוטי) – לפגוע באזרח פגיעת גוף, רכוש, מקצוע, מעמד וכיוצא בזה, אלא אם־כן ניתנה לנפגע הזדמנות הוגנת להשמעת הגנתו בפני הפגיעה העתידה." (הדגשה במקור – י.ש.) ( בג"ץ 3/58 ברמן ואח' נ' שר הפני ם, פ"ד יב 1493 (1958).

עם השנים פסיקה רבה נסובה סביב זכות זו, ונקבע כי זכות הטיעון היא מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית ( ע"ע 1027/01‏ גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פ''ד לח 448, פס' 14 לדבריה של כבוד השופטת נ' ארד (2003)), והיא ביטוי להוגנות ולמראית פני צדק ( עע"מ 1038/08 מדינת ישראל נ' געאביץ פס' ט"ו לדבריו של כבוד השופט א' רובינשטיין ( פורסם בנבו, 11.08.2009)). ברי כי זכות הטיעון, לרוב משמעה טיעון מוקדם. כלומר , האפשרות להעלות טענות בפני הרשות, לפני שזו הגיעה ל החלטה (מרגית כהן "זכות טיעון לאחר מעשה" משפט וממשל ד' 95, 97 –98 (1997)).

סעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה, קובע כדלהלן:

"106. (ב) מוסד תכנון כאמור בסעיף 105, שאליו הוגשה התנגדות, רשאי לדחותה או לקבלה, כולה או מקצתה, או לשנות את התכנית, ככל המתחייב מקבלת ההתנגדות; היתה קבלת ההתנגדות עלולה, לדעת מוסד התכנון, לפגוע באדם שאף הוא רשאי להגיש התנגדות לתכנית, לא יכריע המוסד בהתנגדות לפני שיתן לאותו אדם הזדמנות להשמיע טענותיו." (הדגשה שלי – י.ש.).

המשיבות טוענות כי מאחר שכחלק מההתנגדויות, ביניהן התנגדות מהנדס העיר אשר בעקבותיה נעשה השינוי, הוגשה גם התנגדות העותר 1, לעותרים ניתנה האפשרות להתייחס להתנגדות מהנדס העיר, ול השלכות האפשריות מקבלתה, ולכן לא עומדת להם זכות טיעון חוזרת.

אמנם, קשה לקבל את הטענה לפיה לעותרים לא הייתה כלל הזדמנות להתייחס להתנגדות מהנדס העיר , ולהשלכות האפשריות של קבלת התנגדותו על ידי הוועדה. העותר 1 היה נוכח בדיון בהתנגדויות, ויכול היה להעלות את טענותיו באשר לאפשרות השינוי. עם זאת, לאור חשיבותה של זכות הטיעון וסעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה , כמו גם ההשפעה האפשרית של שינויי נוסח בתכנית על זכויות בעלי קרקע, סבורה אני כי נכון וראוי היה לאפשר לעותרים, כמו גם לאחרים שאולי היו מעוניינים בכך, להעלות את התנגדויותיהם לשינוי התכנית , ובפרט לנוסח הערה 3.

ברם, "לפי התיאוריה של הבטלות היחסית, יש מקום להתאים את נפקות ההפרה (לרבות הסעד הניתן על-ידי בית המשפט) לנסיבות המקרה." (בג"ץ 2911/94 באקי נ' עמרם קלעג'י - מנכ"ל משרד הפנים, פד"י מח(5) 291, 306 (1994)) (להלן: "עניין באקי"), ו במקרה דנן, מאחר שהעתירה הוגשה באיחור, ו התכנית היא מעשה עשוי אשר שינויו עלול להביא, בין היתר, לפגיעה בצדדים שלישיים, סבורה אני כי הפגם אינו מוביל לביטול ההחלטה, או ביטול הפקדת ואישור התוכנית.

אעיר כי לאור האמור, לא מצאתי טעם לקבוע באשר לשאלה האם מבנה העותרים עונה להגדרת "קוטג'", ובהתאם האם במצב הקודם, על פי הערה 3, דרישת הבניה, בעת ובעונה אחת, בקיר משותף חלה על העותרים.

סוף דבר

העתירה נדחית.

אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' אב תש"פ, 23 יולי 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יעקב גיל
נתבע: הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז תל אביב
שופט :
עורכי דין: