ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דניאל זאדה סולטן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ
נציג ציבור (מעסיקים) מר גיל אלוני
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורנה רזניק

התובע:
דניאל זאדה סולטן
ע"י ב"כ עו"ד מוטי זילבר
(מטעם הלשכה לסיוע משפטי)

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד רועי הררי

פסק דין

האם מחלת הריאות שבה לקה התובע נגרמה לתובע ע קב עבודתו כטכנאי רכב – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

התובע עבד כמכונאי רכב.
ביום 16.11.16 התובע הגיש למל"ל תביעה להכיר במחלת הריאות, סרקואידוזיס, כמחלת מקצוע או על פי תורת המיקרוטראומה.
ביום 14.5.17 דחה הנתבע את התביעה.

טענות התובע:

התובע עבד כמכונאי רכב במוסכים: מוסך בחולון שמטפל במשאיות, מוסך מרכזי "וולבו" בפתח-תקווה, מוסך "יד חרוצים" בתל-אביב, חזר לעבוד במוסך המרכזי של "וולבו" ולאחר מכן 4 שנים במוסך בראשון לציון.
במהלך 35 השנים האחרונות נחשף התובע לחומרים כימיים, חומרי צבע, עשן, אבק וגג המוסך היה עשוי מאסבסט והתובע היה חשוף לאבק סיבי אסבסט.
עדות התובע והעד מטעמו מוכיחות כי התובע היה חשוף לחומרים מסוכנים ולאסבסט.
התובע היה חשוף במשך למעלה מ-35 שנה, 5-6 ימים בשבוע, 8 שעות ביום, לחומרים כימיים, צבעים רעילים ומסוכנים, נפט, בנזין, סולר, אבק, עשן וסיבי אסבסט.
העד מטעם התובע אישר את גירסתו.
הנתבע לא טען להתיישנות או שיהוי בכתב ההגנה, לכן אין כל משמעות כי התביעה הוגשה לאחר 4 שנים.
התובע לא נשאל על אופי עבודתו והחומרים שהיה חשוף אליהם. תצהירו ועדותו של התובע לא נסתרו.
על פי ההלכה הפסוקה, במקרים בהם ברור כי עובד נחשף לחומרים, אולם לא ברור היקף וזהות החומרים, יש למנות מומחה לקביעת קיומו של קשר סיבתי (עב"ל 4834-01-12; עב"ל 717/08; ב"ל 20071-10-15). החלטת הנתבע לדחות את תביעת התובע נעשתה בחוסר תום לב.
התובע עותר למינוי מומחה.

טענות הנתבע:
לא הונחה תשתית עובדתית ע"י התובע על פי תורת המיקרוטראומה.
בטופס התביעה לא ציין התובע לאלו חומרים כימיים נחשף, מידת חשיפתו, משך ותדירות החשיפה.
אבק ולכלוך אינם חומרים ספציפיים.
המחלה נתגלתה 5 שנים טרם הגשת התביעה. על התביעה חל שיהוי. התובע אף הודה כי המחלה החלה בשנת 2008. התובע בקיא בהליכי תביעה לפגיעה בעבודה ומודע לזכויותיו והיה מיוצג בחלק מן התקופה.
הגירסה בהודעה לחוקר ובטופס התביעה שונה.
המעסיק לא חתם על טופס התביעה ולא אישר את גירסתו של התובע.
על פי שאלון שמילא המעסיק לבקשת הנתבע, התובע היה חשוף ל-3 חומרים: שמן מנוע, תרסיסי ניקוי, מי קירו ר והתובע השתמש בציוד מגן.
לא הוגש בל/250 (טופס למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה).
התובע לא הציג כל ראיה כי עבד במוסכים אחרים ולא ציין באיזה מוסך עבד שהיה בו גג מאסבסט ולאילו חומרים רעילים ומסוכנים נחשף.
נתגלו סתירות לעניין תקופת עבודתו במוסך "וולבו".
התובע ויתר על עדות מעסיקו והעד, מר ברק, אשר לטענת התובע העסיק אותו עד שנת 1991, לא ידע לומר מה היתה עבודתו של התובע במוסך. העד לא אישר את גירסתו של התובע, למעט העובדה שגג המוסך היה עשוי אסבסט, אך הוא פורק לאחר שהתובע עבד במקום.
התובע לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש. הנתבע עותר לדחיית התביעה ללא צורך במינוי מומחה.

עדויות
שמענו את עדות התובע ואת עדותו של מר ברק גרשון, הבעלים והמנהל של מוסך "יד חרוצים".

הכרעה:

לאחר שעיינו במסמכים שהוגשו, שמענו את העדויות ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הנתבע לא טען בהגנתו טענת התיישנות או שיהוי, כך שדין טענת הנתבע לעניין זה בסיכומיו, להידחות.
על מנת לבסס תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, על התובע להוכיח פגיעות זעירות חוזרות ונשנות באותו מקום בגוף. כאשר מדובר בתביעה שעניינה חשיפה לחומרים מסוכנים אשר גרמו לכאורה לפגיעה ב ריאותיו של התובע, על התובע לפרט ברחל בתך הקטנה באילו חומרים בדיוק מדובר, את התדירות בה נחשף אליהם ולמשך איזה פרק זמן בכל פעם. התובע לא הוכיח ולוּ בראשית-ראיה כי היה חשוף לחומרים מסוכנים ובוודאי לא הוכחו תדירות ומשך החשיפה לחומרים אלו.

התובע נמנע מלהביא פירוט של מעסיקיו השונים ולהעיד מי ממעסיקיו בשנים האחרונות. התובע הביא לעדות מעסיק אשר העסיקו לפני 20 שנה (עמ' 5 לפ' ש' 5-6 לעדות גרשון). מעסיקו זה אף לא ידע לומר מה היה עיסוקו של התובע אצלו:
"ת. הוא לא היה מכונאי מקצועי בזמנו. אני לא יודע מה הוא עשה, אני לא זוכר מה הוא עשה." (עמ' 5 לפ' ש' 12 לעדות גרשון).

גרשון אף ה כחיש כי היו חומרים כימיים במוסך:
"ש. נכון שבמוסך היו חומרי ניקוי, חומצות, חומרים כימיים, סולר ונפט?
ת. בימים ההם היה רק סולר ונפט, לא היה שום חומצות אחרות. עם זה ניקינו את החלקים. "
(עמ' 5 לפ' ש' 13-14 לעדות גרשון).

גרשון העיד כי ניקו את המנועים עם נפט וסולר, בתוך מים רותחים (עמ' 5 לפ' ש' 18-19 לעדות גרשון). גרשון העיד כי היה עשן ופיח כאשר היו בודקים אם מנוע עובד, ואז "יש קצת גזים" (עמ' 6 לפ' ש'1-2 לעדות גרשון).

אך כאמור מדובר בעבודה שנעשתה ע"י התובע, אם בכלל נעשתה, לפני 20 שנה.

גרשון העיד כי אכן גג המוסך היה עשוי מאסבסט:
"ש. בתקופה שהתובע עבד היה אזבסט במוסך?
ת. נכון. זה מה שהיה בזמנו. "
(עמ' 6 לפ' ש' 22-23 לעדות גרשון).

אולם לא הוכח כמה שנים עבד התובע במוסך "יד חרוצים", וכאמור העבודה היתה לפני 20 שנה, לכן כל הטענות על שימוש בחומרים ותרסיסי שמן, אינן רלוונטיות.

העד הרלוונטי, מעסיקו הנוכחי של התובע , לא הובא לעדות. אומנם הוא הוזמן אך לא התייצב, אך התובע לא ביקש לזמנו באמצעות צו הבאה:

"ש. הזמנת אותו בכלל לדיון הראשון ב- 9/19? הייתה הזמנה כזו, מסרת אותו ביד, שלחת בדואר רשום?
ת. אני שלחתי. הוא (ב"כ התובע) שלח.
ש. ב- 11.9 היית פה יחד עם עו"ד זילבר, אם הזמנת את מר זיידה והוא לא רצה לבוא, למה לא אמרת את זה לשופטת?
ת. אני לא זוכר אם הזמנתי אותו.
ש. אמרת בפרוטוקול "המעסיק מר ברק אינו יכול להתייצב". לא הזכרת את מר זיידה במילה. למה חיכית עד יום ראשון האחרון למסור לו את הזימון?
ת. הוא היה בחו"ל.
ש. כל החודשים?
ת. הוא שלח לי את ההזמנה, אני בדיוק היה לי בקע, עשיתי ניתוח, יותר מחודש וחצי הייתי בבית, אחרי שקמתי שבוע שעבר יום ראשון הלכתי נתתי לו."
(עמ' 10 לפ' ש' 2-13 לעדות התובע ).

התובע לא הוכיח מי היו מעסיקיו, למעט מעסיק שאצלו עבד לפני כ-20 שנה. התובע הציג רשימה שנערכה על ידו, מי היו מעסיקיו (הודעה שהוגשה לביה"ד מיום 11.12.18). כן, הוגשו בקשות שהופנו אל מוסך מרכזי "וולבו" שאצלם עבד משנת 1995 עד 2012, ותשובת המעסיק אשר בה אישר כי התובע עבד אצלו כ"מכונאי במרכז שירות ראשל"צ, מיום 4.9.95 ועד ליום 31.12.12 במסגרת תפקידו ביצע טיפולים שוטפים ברכבים ובתיקון תקלות". הא ותו לא. לא נרשם לאלו חומרים נחשף, משך ההיחשפות והיקפה.

אין די באמירתו של התובע כדי להוכיח אם אכן היה חשוף אצל מעסיקיו לחומרים מסוכנים. אומנם רשאי בית הדין לפסוק במקרה של עדות יחידה של בעל דין, כל עוד יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו (סע' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). במקרה דנן, התובע לא הביא ראיה מעבר לעדותו בפנינו מה הייתה תקופת עבודתו במוסך "יד חרוצים" (במכתבו של מוסך "יד חרוצים" נכתב כי התובע "עבד בעבר הרחוק" אצלה כמכונאי רכב), לאלו חומרים נחשף ומה הייתה מידת חשיפתו אליהם ואף העד מטעמו לא ידע להעיר על מידת החשיפה.

על פי ההלכה הפסוקה עת מדובר בתביעה שנובעת מחשיפה לחומרים מסוכנים על דרך מיקרוטראומה, על התובע להוכיח לאלו חומרים נחשף ו מה מידת חשיפתו אליהם. אם כי יש מקום להגמיש את הנטל הראייתי המוטל על התובע ובלבד שהוכח כי אכן הייתה חשיפה לחומרים מסוכנים:
"אמנם הלכת נאסר (עב"ל 717/08 אודת פאנוס נאסר - המוסד, ניתן ביום 10.12.09) מאפשרת במקרים המתאימים לבחון קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי גם באמצעות חוות דעתו של המומחה הרפואי כאשר קיימת תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים מזיקים" עב"ל 4834-01-12 כהן בנימין – המל"ל, ניתן ביום 16.8.15)

בשונה מהמקרה שם, כאן אין הנחת יסוד שמכונאי רכב חשוף לחומרים מזיקים, כפי שהדבר נכון לגבי כבאי, שעיסוקו כיבוי שריפות. לא זו אף זו, לא הוכח כי התובע עבד כל השנים כמכונאי רכב או כי היה חשוף לחומרים מסוכנים כלל.

סוף דבר
התובע לא הוכיח תביעתו. התביעה נדחית.

משעסקינן בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתנה היום, ‏ח' סיון תש"פ ( ‏31 מאי 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציגת ציבור (עובדים)
גב' אורנה רזניק

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

נציג ציבור (מעסיקים)
מר גיל אלוני


מעורבים
תובע: דניאל זאדה סולטן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: