ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גלילה עבידיה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה שדיאור- דן יחיד

התובעת
גלילה עבידיה

ע"י ב"כ: עו"ד טארק אדקידק
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד ענבל לש

פסק דין

בפני ביה"ד תביעת התובעת להכיר במרכז חייה בישראל מנובמבר 2016 וליתן לה זכויות כתושבת.
הנתבע טען כי התובעת לא חייתה בארץ 50 שנה, אלא בירדן, וגם מנובמבר 2016 לא העתיקה את מרכז חייה לישראל. לפיכך, נדחתה תביעתה.

העובדות
התובעת ילידת 01/04/1953.
בעת מגוריה דאז, הנמצאים מחוץ לתחום, הייתה בעלת תעודת זהות ישראלית.
התובעת נשאה ב1970 ומתגוררת 50 שנה בירדן מאז נישאה לתושב ירדן, יש לה בית בבעלותה בירדן.
התובעת מחזיקה ברישיון ישיבת קבע בארץ מטעם משרד הפנים.
הנתבע דחה את תביעתה של התובעת להכרה בתושבות מנובמבר 2016 ואילך.

המחלוקת
האם התובעת תושבת ישראל ומרכז חייה בישראל מנובמבר 2016.

הכרעת הדין

ההיבט המשפטי
"תושב ישראל" הוא אדם שמושבו בד"כ בשטח מדינת ישראל (דב"ע מ"ד / 0-38 שוויקי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ט 111, דב"ע מ"ט/ 0-108 אל קאדר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ג 37). עוד נקבע כי לעניין חוק הביטוח לאומי ניתנה לתושב משמעות הקשורה במצב עובדתי המעיד על היות ישראל מרכז חייו של התושב ולא על היות ישראל מקום ישיבה ארעי- הכל תלוי בעובדות ודרוש שהזיקה לא יהיה בה מהזמניות או מהארעיות. (דב"ע מ"ה/ 04-73 סנוקה נ' המוסד לביטוח לאומי, כד"ע י"ז 79, דב"ע מ"ד/ 0-10 המוסד לביטוח לאומי נ' אקאדם, פד"ע ט"ו 417).
עוד נפסק כי נטל הראייה להוכיח תושבות הוא על הטוען לקיומה. (דב"ע נ"ב/ 0-100 המוסד נ' אערער, פד"ה כ"ה 107) ויתר על כן אף אם הוכח שלא היה תושב שעה שהייתה בידו ת.ז ישראלית, הרי הנטל חוזר ומועבר לכתפיו של התובע תושבות או גמלה. (עב"ל (ארצי) 591/08 אנוואר אבו גרביה נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) ניתן ביום 25.6.09).
נוכח כל הפסיקה לעיל נבדוק את כל העובדות המפורטות מטה.

ההיבט העובדתי
אין מחלוקת, וכך גם הופיע בכתב התביעה, כי בשנת 1970 התחתנה התובעת עם אזרח ירדני, ובעקבות נישואיה עברה להתגורר בירדן. שם הייתה לכל הפחות מ-1970 עד נובמבר 2016 כ-46 שנים. התובעת לא טענה דבר לעניין תושבותה בירדן לתקופה זו.
לפיכך, נותקה הזיקה למגוריה בישראל, גם אם נולדה כאן. נטל ההוכחה לפיו עברה שוב להתגורר בישראל, , מוטל על פי הפסיקה על כתפיה, גם אם היא נושאת תעודת זהות ישראלית ורישיון לישיבת קבע.
נקבע בפסיקה כי לעניין מרכז חיים ומירב הזיקות יש לבדוק את עוגני החיים המרכזיים, משפחה מקרבה ראשונה, נכסים וחפצים , זמן שהות, עיקר שהות, ארעיות, ועוד. נוכח הפסיקה לעיל נבדוק את העובדות נשוא ההליך.
התובעת טענה כי היא מתגוררת אצל בנה בג'בל מוכבר בירושלים. כלתה היא גם אחיינית שלה. עוד טענה כי כל אחיה מתגוררים בארץ והתגוררו בה מאז ומעולם.
העובדה שאחיה התגוררו בארץ לא מנעה ממנה לחיות 46 שנים בירדן.
לתובעת בית בבעלותה בירדן, ובו יש לה את החדר וכל חפציה וכן ילדים שטרם חיתנה ובעלה הזקן והחולה. בחקירתה (נ/21) היא מתארת את הבית. "יש לבעלי בית שם באמאן, שלוש קומות ובכל קומה דירה אחת, יש לי את הקומה הראשונה שהתגוררתי בה עם בעלי, בקומה השנייה מתגורר בני מוחמד, בקומה השלישית מתגורר בני אחמד, לכל דירה שני חדרים קטנים, סלון, מטבח ושירותים. כלומר כל דירה בערך 50 מ"ר, וכל הנכס בירדן על שם בעלי "אבו מוחמד" והבית יש בו רק שני שעוני חשמל ובעלי ושאר ילדיי כולם מתגוררים בירדן וכאן רק אני ובני ראיד מתגוררים בירושלים ." (דגש ש.ש.) לעומת זאת התובעת נשאלת בעניין הבית בירושלים בג'בל מוכבר וכך היא מפרטת "הבית הזה בין שני חדרי שינה והסלון הזה ומטבח ושירותים. מתגוררים בו אני והוא ואשתו וחמשת ילדיו, ויש לו בת חולה שסובלת מנכות ולכן עשו לה את הברזל לצורך כיסא הגלגלים". התובעת מאשרת כי אין לה מפתח של הבית וכי כל הזמן יש מישהו בבית. עדות הכלה היא כי התובעת ישנה בסלון כפי שנפרט מטה. לפיכך, לפי מירב הזיקות, הבית הפרטי ומרבית המשפחה בירדן, שהם המעגל המשפחתי הראשון והקרוב, מטים את הכף בכך שמירב הזיקות של תושבות התובעת הינן בירדן.
בחקירתה הנגדית מפרטת מי ממשפחתה נמצא בירדן:
ש. כמה שנים גרת בירדן.
ת. 50 שנים.
ש. איפה גרת שם.
ת. בהר מנרה
ש. בדירה שכורה, בדירה של בעלך, של ההורים של בעלך.
ת. בהתחלה הייתי בשכירות, אחר כך בניתי בית.
ש. כמה ילדים שלך גרים בירדן.
ת. 10.
ש. כמה מהם נשואים וכמה רווקים.
ת. 8 נשואים ושניים רווקים.
ש. בן כמה הקטן.
ת. 22.
ש. ובבית הזה שבנית מי גר בו עכשיו?
ת. בעלי והבן שלי הקטן. הגדול גר אצלי בבית. שני ילדים שלי עדיין רווקים.
ש. הרווקים גרים יחד עם אבא שלהם בבית שבנית.
ת. כן."(פרו') (דגש ש.ש.)

מעדותה , כ-50 שנה, משפחתה של התובעת כולל בעלה וילדיה שאינם נשואים מתגוררים אתה בבית בירדן.
ביקורת הגבולות שהוגשה (נ/1) עדכנית לינואר 2020. עולה ממנה בבהירות וכפי שציינה גם התובעת כי ב-2017 נשארה בארץ מאחר וקיבלה עצה שעל מנת שיבדקו את מצבה, עליה לשהות שנה בישראל. פרט לכך, ב-2016 שהתה התובעת 300 ימים בירדן וב-2018 ו-2019 באה ושבה וחזרה לחו"ל לשלושה וארבעה חודשים. מדובר במי שנוסעת וחוזרת מירדן לתקופות ממושכות בירדן. התובעת טענה כי נסעה לצורך נישואי בנה ושהתה חודשים לצורך סידור חתונתו. כלתה העידה שהבן נסע לחתונה לשלושה ימים. ממילא כל ילדיה הרווקים נמצאים בירדן ואך טבעי שהיא תשהה שם לצורך הטיפול בענייניהם, בפרט כשהיא טוענת שבעלה זקן וחולה. מכל מקום, לא הוגש כל מסמך המתייחס לחתונה, להזמנה או להסבר פרטני ללוח הזמנים.
באשר לתקופה אחרת, טוענת התובעת כי נסעה לטיפולים רפואיים ואושפזה בביה"ח. לא הוגש אף מסמך רפואי, וטענה זו נטענה בעלמא. מנגד, הנתבע הגיש מסמך רפואי מיום 16/09/17 (נ/16) שאין בו כדי לשפוך אור על מצבה. אי הגשת מסמכים רפואיים ע"י התובעת תזקף לחובתה לפי החזקה שבפסיקה שלו היו פועלים לטובתה היו מוצגים.
לא למותר לציין כי התובעת נחקרה ביחס להסבר לתקופות השונות של השהות בירדן ולא זכרה באיזה תקופה התרחש איזה אירוע שחייב את שהייתה שם.
בחקירתה מציינת:
"ש.כמה זמן היית אצלם.
ת. אני לא כל כך זוכרת בדיוק כמה זמן, אולי 40 יום ואולי חודשיים. לא זוכרת.
ש. נסעת אליהם ב-25/10/19 וחזרת רק ב-19/01/20 אחרי שלושה חודשים.
ת. נכון בגלל שהבן שלי היה צריך להתחתן.
ש. אז אם נכון למה מקודם אמרת לי 40 יום, היית אומרת 90 יום.
ת. אני לא כל כך זוכרת. יש לי בעיית זיכרון.
ש. לפני שנסעת לירדן כמה זמן היית פה בארץ.
ת. פעם נשארתי כאן שנה שלמה ואחר כך הייתי שוב כאן אבל לא באותה תקופה."(פרו')(דגש ש.ש.)

מדברי התובעת עולה כי לאחר ששהתה שנה שלמה בישראל חזרה לצאת לירדן ולשוב מעת לעת לפי הבנתה, ולמעשה מעת קבלת תעודת הזהות שוב לא שהתה בישראל ברציפות.
כלתה מעומתת עם סע' 8 לתצהירה לפיה היציאות רק ל"15 יום" ולבסוף מודה כי התובעת נעדרה לתקופות יותר ממושכות של חודשים. "
ש. כמה זמן מהשנה היא נמצאת אצלכם וכמה זמן היא לא אצלכם.
ת. כמעט כל ארבעה חודשים היא יורדת לירדן ל-15 ימים.
ש. רק 15 ימים.
ת. כן.
ש. בכניסות ויציאות שלה מהארץ רואים שהתובעת מאוקטובר עד ינואר לא הייתה בארץ – 4 חודשים.
ת. נכון ב-2019 זה קרה. יש לה ילדים שם ובעל, היא הולכת לבקר אותם.
ש. אז למה אמרת רק 15 ימים.
ת. היא החליטה לא לגור בירדן ולגור אצלנו במקום.
ש. זה שהיא החליטה זה אומר שאת צריכה לומר שהיא נוסעת רק ל-14 ימים ולא ל-4 חודשים.
ת. את שאלת אותי השנה כמה היא הולכת לשם, אמרתי לך כל 4 חודשים היא יורדת לירדן ל-14 ימים.
ש. אבל בכניסות ויציאות שלה רואים שכל 4 חודשים היא נוסעת לירדן לשלושה חודשים.
ת. היא הלכה לשם 4-3 חודשים רק בביקור האחרון.
ש. אז למה אני ראיתי גם מפברואר 2019 עד מאי 2019 שהיא ירדה לשם ל-97 יום.
ת. היא הייתה שם בחתונה של הבן שלה.
ש. והבן שלה הוא אח של בעלך, אז בעלך לא הלך לחתונה רק היא הלכה.
ת. גם בעלי ירד לירדן, הוא נשאר שם שלושה ימים וחזר.
ש. את זוכרת עוד פעמים שהיא הלכה לכמה חודשים.
ת. אני זוכרת שבתקופה של הבן שלה שהוא התחתן שם, באותה שנה היא הלכה לתקופה ארוכה."(פרו')(דגש ש.ש.)

נסתרו סעיף 8 לתצהירה של כפאייה עבידיה וסעיף 13 לתצהיר התובעת כליל גם על ידי עדותן וגם על ידי דוח ביקורת הגבולות. משכך, בהיעד ר אמינות לתצהירים ולגרסת התובעת וכלתה, נתבסס על המסמכים שהוגשו, בראש ובראשונה דוח ביקורת הגבולות שהוא מסמך אובייקטיבי ובלתי תלוי.
עוד יש לומר כי לתובעת 11 ילדים (סעיף 3 לתצהירה) ורק שניים מהם מחזיקים בתעודת זהות ישראלית (סעיף 5 לתצהירה)ואחד גר כאן. לפיכך, גם טענתה בתצהיר כי מטרת שהייתה בירדן 46 שנה הייתה זמנית עד הסדרת מעמד ילדיה ובעלה בירושלים, אין לה על מה שתסמוך כלל. התובעת מודה בחקירתה נ/7 כי אין לה או להוריה נכסים כלשהם בשטחים ואף לא לבעלה (עמ' 2 ש' 4-5).
באשר למגורים בירושלים הוצגו בפנינו תמונות צבעוניות (נ/2) של דירת הבן והכלה. הכלה אישרה שהתמונות מביתה והעידה כי התובעת ישנה בסלון וכי בסלון יש סט של שלושה חלקים – מיטת שלוש כריות, מיטת שתי כריות וכורסה. בתמונה נראית מימין היטב מיטת שלושת הכריות ועליה ישן מוחמד הבן הגדול של הכלה (הנכד). המיטה בעלת שתי הכריות, על פי הנראה בתמונה, קטנה מלהכיל אדם שוכב. גם לו כן הדבר, לא ניתן לראות בכך חדר למגורים לאישה מבוגרת ששוהה ברציפות לאורך זמן. הכלה תיקנה את עצמה ואמרה שיש גם "מזרון" שעליו ישנה התובעת. אף גרסה זו לא מתקבלת על הדעת. בנוסף, בעניין חפציה של התובעת נאמר כי יש לה מדף רחב בחדר הבנות וכי אין לה הרבה חפצים או בגדים. עדות זו מצביעה על כך כי הלכה למעשה לא הביאה עמה התובעת דבר לצורך שהות כאן וכל מהות חייה נותרה בירדן. בבית בנה היא אורחת בלבד.
לא למותר לציין כי התובעת ניסתה להציג זאת אחרת, כאילו יש לה חדר ולעיתים ישן גם הנכד וכלשונה:
" ת. יש חדר ששייך לילדים, יש חדר לבני ואשתו, והחדר השלישי הוא שלי, אני ישנה בו.
ש. רק את.
ת. כן.
ש. יש לך מפתח לחדר הזה.
ת. לא אנחנו חיים ביחד.
ש. יש לך מפתח של הדירה.
ת. כן. בד"כ הדלת הראשית תמיד פתוחה, הם לא נועלים אותה, אני הולכת לעשות סידורים או לבקר את אחיי, הדלת פתוחה, תמיד יש אנשים בבית.
ש. אז הבית פתוח והם פותחים לך.
ת. אין לי מפתח אישי הבית פתוח. אנחנו חיים ביחד.
ש. בזמן שאת נוסעת לירדן, נניח את נוסעת לירדן כמו שאמרת לעזור לבנך לבדוק את הכלה שלו, מה קורה עם החדר הזה שלך.
ת. לא קורה שום דבר, אני חלק מהבית. הבית נשאר כמו שהוא, החדר שלי נשאר כמו שהוא, אנחנו חיים ביחד."(פרו')(דגש ש.ש.)
ומוסיפה:
" ת. הבן שלו הבכור, אם היינו מבלים בלילה ביחד, לקח לו זמן להיות אצלי בחדר , ייתכן שהוא גם יישן בחדר שלי, אבל לא תמיד."(פרו')(דגש ש.ש.)
התובעת מציגה כאילו יש לה חדר שלה. ואין זה כך בכלל. מדובר בסלון בו ישן גם הנכד הגדול! ובאופן קבוע!
עוד סתרה עצמה באותה נשימה האם יש לה או אין לה מפתח של דירת בנה. גרסתה אינה אמינה לשון המעטה.
בעניין מגורי התובעת בסלון ושינה על מיטת סלון המיועדת ל2ישיבת 2 אנשים, יש להעדיף את גרסת הכלה שטענה שבנה ישן הקביעות בסלון והפנתה לתמונות והן מדברות בעד עצמן. מדובר בסלון קטן וצר לא בחדר מגורים. חדרי המגורים בבית הם חדר השינה של הבן ואשתו. וחדר נוסף ובו ישנות 3 בנות והבן הצעיר והסלון כאמור. וכלשון כלתה:
" ת. יש לי חמישה ילדים, הגדול בן 20 והקטן בן 14, כל השאר בניהם.
ש. בבית איך אתם גרים. מי בחדר הראשון ומי בחדר השני.
ת. יש לנו חדר שינה לי ולבעלי, חדר לבנות יש לי שלוש בנות, הילד הקטן גם איתן. הבן הבכור וגם דודתי ישנים בסלון.
ש. כשאת אומרת ישנים בסלון, ביום זה סלון מארחים שם אנשים וכו' ובלילה הם ישנים שם.
ת. שום דבר לא משתנה בסלון, זה סלון, יום יום אנחנו כולנו מתאספים שם ומדברים, בערב כל אחד הולך לחדרו ודודתי ובני נשארים לישון שם.
ש. מציגה לך תמונות – נ/9, את יכולה לאשר לי שהתמונות האלה זה הסלון שלך, את זוכרת שהיה חוקר והרשית לו לצלם את הבית.
תמונות של בית בנה של התובעת מוגשות ומסומנות נ/2 ת. (מצביעה על התמונה השלישית ואומרת שזה הסלון).
ש. הספה הופכת להיות מיטה.
ת. כן. על זה ישן מוחמד (ספה עם שלוש כריות בצד ימין של התמונה) בני ודודתי ישנה מולו בספה השנייה (עם שתי כריות בצד שמאל של התמונה). "(פרו') דגש ש.ש.)

אף בעניין התרופות נשאלה בחקירה חוזרת וטוענת התובעת כי נוסעת לירדן לקחת אותן מאחר ושם הן יותר זולות מאשר בישראל. וכלשונה:
"ש. איפה את מקבלת את הטיפולים הרפואיים שלך, את אומרת שאת סובלת מכל מיני מחלות קשות.
ת. אני הולכת לירדן בגלל כל התרופות שלי משם, כאן יקר ושם יותר זול, לכן אני הולכת לקנות את זה שם."(פרו)(דגש ש.ש.)
אין חולק כי טיפול רפואי ותרופות הם עניינים קיומיים. אותם התובעת מקבלת בירדן ואף נוסעת לשם כך.
התובעת מאשרת שנשארה שנה כדי לקבל תעודה וכי לא הביאה עמה כל מטען מירדן לשהות בישראל. כלשונה:
" ת. בגלל שהחיים שלי בירדן באותה תקופה הייתה מאוד קשה, בעלי הוא אדם זקן שלא עובד, המצב שם קשה. לכן החלטתי לבוא לכאן.
ש. ב-2016 היית מינואר – נובמבר, 300 ימים, בירדן.
ת. לא נכון. נשארתי כאן שנה ולא יצאתי.
ש. זה ב-2017 אחרי שהבנת שאם תלכי כל פעם ותבואי לפה לחודשיים לא יאשרו לך.
ת. אולי כן נכון, אני לא כל כך זוכרת תאריכים.
ש. חוץ מזה שהמצב שם קשה, כאשר אומרת שבאת לגור עם בנך, את הבאת איתך משהו.
ת. מה הכוונה שלך, כמו מה, איזה דברים.
ש. רהיטים, תכשיטים, ספרים, מסמכים וכו'. בן אדם עובר דירה, לוקח את הדברים יחד איתו.
ת. לא אין לי שום תכשיטים ולא כסף, אם היה לי הייתי נשארת בירדן, למה לבוא לכאן?"(פרו' דגש ש.ש.) ואידך זיל גמור.
כלתה מאשרת שאין לתוסעת דברים :
"ש. הדברים של הבנות והדודה באותו ארון.
ת. כן באותו ארון יש לה מדף הוא קצת רחב, היא שמה בו את כל הדברים שלה , אין לה הרבה דברים."(פרו') (דגש ש.ש.)
כל מצאי התובעת בבית בנה בישראל מסתכם במדף אחד.
הוכח כי "חבל הטבור" נותר קשור לירדן בכל היבט אפשרי של בעלות על הבית, המשפחה ה גרעינית (9 ילדים ובעל) , הבעל הזקן והחולה, הטיפולים הרפואיים והתרופות וכן התקופות הממושכות והארוכות של חודשים בהן שוהה התובעת בירדן, מצביעים כולם כי עיקר הזיקות אם לא כולן הן למגורים בירדן.
התובעת נשאלה מפורשות מדוע דווקא ב-2016 החליטה לחדש את זיקתה לישראל והיא עונה חד משמעית כדי למצות את זכויותיה לקבל קצבת זקנה כי המצב הכלכלי בירדן לא טוב ובעלה וילדיה לא עובדים ולא יכולים לפרנס אותה. בחקירתה – נ/7 היא אומרת (עמ' 1 שורה אחרונה – עמ' 2 למעלה) " כשבאתי לכאן תעודת הזהות שלי הלכה לאיבוד ופניתי למשרד הפנים והודעתי למשטרה. במשרד הפנים נאמר לי שצריך להוכיח מגורים 6-7 חודשים כדי שיחליפו לי את תעודת הזהות. זה מה שקרה וזה מה שעיכב אותי בהגשת בקשה למל"ל." בכך הבהירה התובעת מדוע נותרה בשנת 2017 בישראל, מאחר ואלמלא כן לא הייתה מקבלת חידוש של תעודת הזהות שלה במשרד הפנים.
העילה היחידה שבגינה הייתה התובעת בארץ, היה לצורך חידוש תעודת הזהות על מנת לקבל זכויות וביטוח רפואי מהארץ, והאמור בסעיף 14 לתצהירה כי לא ניתקה את זיקתה לארץ ובאה לבקר את אימה ז"ל, אחיה אחיותיה ושני בניה, נסתר, אינו נכון עובדתית ואף לא משפטית. מכל מקום ביקורים כאלה אינם מקימים זיקה או מרכז חיים.
יתר על כן, בסעיף 14 מודה התובעת כי היא שוהה בירדן "תקופה ארוכה יחסית, עד 4 חודשים".
כאמור לעיל, פרט לשנת 2017 בה נשארה בארץ נוכח הפנייה למשרד הפנים, בשנת 2016 וכן ב-2018-2019 התובעת נמצאת תקופות ארוכות של כ-3-4 חודשים בירדן פעמיים בשנה ויותר,ודי בכך כדי לקבוע כי בצדק ובדין דחה המוסד את תביעתה לתושבות. חשבון בבנק הדואר לא מקים זיקה לישראל והתובעת עצמה הודתה כי אינה משתתפת בכהוא זה באחזקת בית בנה – לא מים, לא חשמל ולא כל דבר אחר. על כן התובעת "אורחת" ב סלון בית בנה, הא ותו לא.
התובעת לא הוכיחה כי חל שינוי כלשהו בהתנהלותה לפני נובמבר 2016 ואחרי נובמבר 2016. כך עולה מתוך ביקורת הגבולות וגם מחקירתה בפני חוקר המל"ל ביום 26/10/17 (נ/7 מודפס, עמ' 1 ש' 8-9, 10-12) "...אני השתקעתי אצל בני ראיד, אך מטבע הדברים אני אסע לבקר את בעלי וילדנו בירדן לתקופה קצרה ואחזור לכאן" לכתחילה התובעת שומרת על זיקת חייה לירדן.
הנתבע צירף מסמך שכתבה התובעת למל"ל (נ/18) לגביו העידה כי כתבה אותו בכתב ידה לאחר שפקיד המוסד אמר לה "ש. לגבי המכתב שהגשת למל"ל (נ/18), מי אמר לך לכתוב אותו. ת. התקשרו אליי מביטוח לאומי, ביקשו ממני לכתוב את זה. ש. תספרי לנו על השיחה שהייתה לך בטלפון. ת. אמר לי תכתבי מה שאת יודעת מה שעולה על דעתך על המצב שלך." (דגש ש.ש.)
דהיינו, התובעת כתבה את אשר על ליבה. ב"כ התובעת אישר כי התרגום שצורף על ידי המוסד עולה בקנה אחד עם המכתב בכתב ידה של התובעת. בשל חשיבות הדברים נביאם כלשונם:

התובעת כתבה כי באה לישראל, להתגורר אצל בנה, בשל מצבה הכלכלי הגרוע בירדן, וכן בשל מצבה הבריאותי ורמת החיים הנמוכה בירדן. כל העילות המתבקשות הינן לצורך מיצוי זכויות ולא בשל חזרה למגורים בישראל מטעמי מרכז חיים. כך בלשונה ועל פי שפתה בבחינת המשיח לפי תומו. זו סיבת הגעתה של התובעת לארץ.
גם לו הייתה זו סיבה מוצדקת, עדיין עובדתית מכלול הראיות,שהותה בארץ ויציאותיה לירדן, אינ ן מצביע ות על מירב הזיקות לישראל אלא דווקא לירדן, זאת גם על פי דוח כניסה ויציאה מ-2018 ו-2019, עד ינואר 2020.
למען סבר את האוזן, מ-30/01/16 עד 26/11/16 שהתה התובעת 300 ימים בירדן. לפני כן הייתה 25 ימים בינואר 2016 בארץ. ב-2015 הייתה בירדן מינואר 2015 עד 02/05/15, מ-30/05/15 עד 21/09/15 ומ-07/11/15 עד 05/01/16. דהיינו, גם ב-2015 הייתה בארץ מעט מאוד, פרט להפרשים של שבועות מספר בין תקופה לתקופה, מה שמצביע על כך שלפני 2015 ו-2016 כלל לא הייתה לתובעת כל זיקה לארץ ואין כל בסיס לטענתה לזיקה זו.
בהמשך שהתה בארץ מ-26/11/16 ועד 20/01/18, 421 ימים, זו התקופה שנדרשה לה על מנת שמשרד הפנים יאשר לה את חידוש תעודת הזהות. כך כמפורט בחקירתה אצל החוקר (נ/7). משקיבלה את תעודת הזהות שבה לירדן מה-20/01/18 עד 10/02/18, אחר כך מה-26/05/18 עד 18/06/18 ומה-02/11/18 ועד ה-29/12/18, ושוב מה-16/02/19 עד 25/05/19, מה-27/07/19 עד ה-07/08/19 ומה-25/10/19 לכל הפחות עד 19/01/20. חודשים שלמים ורצופים בירדן, ולאחרונה לפני ינואר 2020 כ-4 חודשים. מעת לעת שוהה בירדן בתכיפות ובאופן קבוע חוזר ונשנה לחודשים ארוכים .
כל הראיות בהליך מצביעות על כך כי מרכז חייה של התובעת נמצא בירדן. אף בחקירתה מיום 25/08/19 (נ/21 – עמ' 1 מודפס) "...ומאז שבאתי מירדן אני מתגוררת אצלו בבית הזה ולא מתכוונת לחזור לירדן בכלל, אבל אני נוסעת לביקור וחוזרת." כפי שציינו לעיל מייד אחרי החקירה ב- 25/08/19 יצאה ושהתה בירדן כ-4 חודשים מאוקטובר 2019 ועד שלהי ינואר 2020. כך ש"הכוונות " שהוצהרו ע"י התובעת בחקירה בפני החוקר לא כך התבצעו בפועל.
לבסוף היא נשאלת ועונה כי לדעתה יש לה זכויות כי היא נולדה כאן:
ש. אז בעצם כתבת לביטוח לאומי שרמת החיים שלך מאוד נמוכה.
ת. כן.
ש. ובגלל זה באת לכאן שיעזרו לך.
ת. נכון. עכשיו אני מבקשת דמי זקנה.
ש. אז למעשה את אומרת שבאת לגור בארץ בשביל לקבל דמי זקנה וקצבת אזרח ותיק וביטוח בריאות.
ת. נכון, זאת זכותי, אני נולדתי בארץ הזו.
ש. אבל 50 שנה גרת בירדן, לא שילמת דמי ביטוח בזמן הזה ולא הרגשת בת הארץ הזו 50 שנה, מה השתנה.
ת. נכון. בהתחלה בעלי היה צעיר, הוא היה עובד, הוא היה מממן את החיים שלנו. הוא היה מפרנס."(פרו')(דגש ש.ש.)
לא למותר לציין כי טרם צאתה לירדן גרה מחוץ לתחום.
טענתה דלעיל אינה עולה בקנה אחד עם עב"ל 39020-11-13 גאסר עטאללה ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי והיועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו), הקובע באופן חד משמעי כי על פי עקרונות הביטוח הסוציאלי לא קמה למבוטח זכות לזכויות סוציאליות מעבר לתשלום דמי ביטוח אם אינו עונה על הדרישות של החוק לקבלתם. כן הודגש באותו פסק דין כי על פי עקרון הטריטוריאליות פרשנות המונח "תושב ישראל" תעשה על בסיס המבחן העיקרי של קיום מרכז חיים ומירב הזיקות לישראל, האובייקטיבי והסובייקטיבי ונטל ההוכחה על התובעים עצמם. עוד נקבע שם חד משמעית כי תושבות של מבוטח נבחנת בראש ובראשונה על בסיס המקום בו הוא מתגורר. הוכח חד משמעית בסיבות המקרה שלפנינו כי לתובעת בית בן 3 קומות בירדן בו מתגוררת היא ובעלה וילדיה. לפיכך ,ובהצטבר שאר הראיות בהליך זה ,מירב הזיקות הוכחו לירדן ולא לירושלים.

סוף דבר
התביעה נדחית מכל וכל. התובעת, שנטל ההוכחה על כתפיה, לא רק שלא הוכיחה מרכז חיים ומירב זיקות בישראל, אלא שהוכח על ידי מסמכים וגם נוכח עדותה ועדות כלתה, שלא היו אמינות במיוחד, כי מרבית זמנה ועיקר ענייניה נמצאים בירדן. הוכחה זיקתה לירדן ושם מרכז חייה.
בנסיבות אלה כי יש לחייב את התובעת בהוצאות . סברנו כי נוכח הפסיקה יש להשית על התובעת הוצאות של ממש ! אולם נוכח גילה של התובעת ומצבה הכלכלי הנטען, תשלם התובעת הוצאות הנתבע בסך 2,500 ₪ בלבד אשר ישולמו תוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ג תמוז תש"פ, (15 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: גלילה עבידיה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: