ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שולמית קהתי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת אירית הרמל
נציג ציבור (עובדים) גב' אורנה רזניק
נציג ציבור (מעסיקים) גב' שרה אבן

התובעת
שולמית קהתי
ע"י ב"כ: עו"ד רן וייס
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אירית רייכנברג

פסק דין

גב' שולמית שולה קהתי (להלן – התובעת) הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכיר בתאונה שאירעה לה ביום 25.1.2017 כתאונת עבודה. הנתבע דחה התביעה. השאלה העומדת לפתחנו: האם כדין דחה הנתבע תביעת התובעת?

עיקרי העובדות

התובעת ילידת 1955. במועד הרלוונטי עבדה כמזכירה בעיריית רחובות.
התובעת השתתפה בסמינר משפחות במלון דן פנורמה באילת, החל מיום 22.1.2017 ועד ליום 26.1.2017. התאונה נשוא הליך זה אירעה לתובעת ביום 25.1.2017 בשעה 20.00 בערב או בסמוך לכך.
במועד זה, במהלך השתלמות העשרה מטעם "שחר און", עמותה לקידום מקצועי חברתי של הפקידים, עובדי המנהל והשירותים, שנערכה במלון דן פנורמה באילת, מעדה התובעת בכניסה למלון, נפלה ונחבלה בגבה ובכתפה הימנית. התובעת פנתה לקבל טיפול רפואי בשר"פ (שירות רפואה פרטית) אילת.
תביעתה של התובעת להכיר בתאונה שאירעה לה ביום 25.1.2017 כתאונת עבודה, נדחתה. הנתבע טוען כי לא מדובר בפעילות נלווית לעבודה.

3. טענות הצדדים:
לטענת התובעת, ימי הסמינר המקצועי מוכרים על ידי המעסיק כימי עבודה לכל דבר ובנסיבות אלה ברור שמדובר בתאונת עבודה.
התובעת הפנתה לפסק דין שניתן בתיק בל(ב"ש) 39025-09-10 ליזי אלבז – המוסד לביטוח לאומי וטענה כי התנאים שנקבעו בפסק דין זה התקיימו גם בעניינה: המעסיק מימן את השתתפותה בהשתלמות, למעסיק היה אינטרס בתכני ההשתלמות, ימי ההכשרה המקצועית מוכרים על ידי המעסיק כימי עבודה לכל דבר, בהשתלמות היה לוח זמנים קבוע מראש, התובעת נדרשה להשתתף בהרצאות ונבדקה נוכחותה באמצעות חתימה בכניסה וביציאה מההרצאה.
בנוסף, להשתתפות בסמינר באופן כללי יש ערך חברתי-מקצועי: התערות עם עובדים נוספים והכרתם באופן אישי. כך מגבירים את שיתוף הפעולה ביניהם, משפרים את יכולת העבודה ומגדילים את הפריון מהעבודה.
משכך, יש לראות בהשתתפות בסמינר פעולה נלווית הקשורה לעבודה.
התובעת החליקה בכניסה לבית המלון עת יצאה לעשן סיגריה בתום ההרצאות באותו יום. פעילות זו של התובעת מהוה חלק אינטגרלי ולא מנותק מהסמינר.

טענות הנתבע:

התאונה אירעה מחוץ למסגרת העבודה. אישור יציאת העובדים להשתלמות נעשה לאור הסכם קיבוצי בשירות הציבורי לפיו העובדים רשאים לצאת להשתלמות מטעם העמותה לקידום מקצועי אך אין המדובר בקשר ישיר והדוק לעבודתה של התובעת וההשתלמות לא היתה חיונית לעבודתה.
ההשתלמות לא אורגנה על ידי המעסיק ולא היה לו כל עניין בה. מדובר בהשתלמות בנושאים כלליים לעובדי העירייה בדירוג האחיד, תכני ההשתלמות לא היו מכוונים לקידומה המקצועי של התובעת שכן מדובר בנושאים כלליים אשר מתאימים לכל אחד מן הדירוג האחיד, אשר רשאי להשתתף בה.
המעסיק לא מימן את ההשתלמות מעבר להפרשת סכום מסוים שנתי לעמותה לקידום מקצועי. העובד הוא זה שמשתתף בתשלום כאשר העמותה היא הקובעת מי מהעובדים ישלם וכמה.
משכך, אין מדובר בפעילות נלווית לעבודה.

מעיון בלוח הזמנים של ההשתלמות עולה כי התובעת יצאה לעשן בזמנה החופשי ולאחר ארוחת הערב.
לכן, גם אם יקבע כי ההשתלמות היא פעולה נלווית לעבודה, עדין פגיעת התובעת אירעה תוך כדי פעולה פרטית המנותקת מהפעילות הנלוות. הנתבע הפנה לפסק דין בתיק עב"ל(ארצי) 5104-09-16 אסתר אבוקרט – המוסד לביטוח לאומי (20.6.2018).

בנוסף טען הנתבע, כי השפעת התאונה על כתף ימין של התובעת פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים לרבות מצבה הקונסטיטוציונלי של התובעת.

ההליכים בתיק:

ביום 8.1.2019 קבע בית הדין הפלוגתא בתיק כדלקמן: האם כדין דחה הנתבע את תביעת התובעת להכיר בה כנפגעת עבודה בגין תאונה שאירעה לה במסגרת השתלמות בתאריך 25.1.2017, האם מדובר בפעילות נלווית, האם מדובר באירוע תאונתי הקשור לפעילות נלווית, אם תוכח?
ביום 27.2.2019 הגיש הנתבע מסמכים לתיק כדלקמן: שאלון למעסיק מיום 20.8.2017 (נ/3), שאלון למעסיק מיום 7.8.2017, אישור השתתפות התובעת בסמינר, דו"ח נזק גוף של מלון דן פנורמה אילת, אישור מנהלות על תאונת עבודה של עובדת המעסיק.
התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית. ביום 5.5.2020 התובעת נחקרה. במהלך חקירתה הוגש שאלון למעסיק שעליו חותמת 14.11.2017 וסומן נ/2 (בנוסף על נ/3 שאוזכר לעיל) וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

המתווה המשפטי:

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי) מגדיר "תאונת עבודה" בעניינו של עובד שכיר כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".

הפסיקה הכירה בכך שבשוק התעסוקה המודרני יחסי עובד ומעסיק משתרעים אל מעבר לשעות ולמסגרת העבודה הרשמיות וחלים גם על פעילויות שאינן קשורות במישרין בעבודה. לאור זאת נקבעה ההלכה לפיה יש לפרש את סעיף 79 הנ"ל באופן המעניק כיסוי ביטוחי לא רק לעובדים שנפגעו תוך כדי ביצוע מלאכתם בפועל אלא גם לעובדים שנפגעו תוך כדי ביצוע פעילויות "נלוות לעבודה" כגון השתלמויות ואירועי ספורט ונופש (ראו בג"צ 339/13 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה (26.10.2014) (להלן – בג"צ המל"ל), ראו דברי השופטת (כתוארה אז) אלישבע בר-אוסוסקין בעב"ל 468/03 תקוה חזן נ' המוסד לביטוח לאומי (11.8.2005)(להלן – פס"ד חזן)).

נקבע גם כי פעמים רבות יש למעסיק אינטרס בעריכת פעילויות מחוץ לשעות העבודה לאור החשיבות שבפיתוח ההון האנושי ובהעמקת היחסים והקשר בין העובדים לבין עצמם ובינם למקום העבודה ועל כן נפסק כי, כאשר קיימת זיקה בין פעילויות אלה ובין העבודה יש הצדקה להכיר בתאונות המתרחשות במהלכם כתאונות עבודה.

ההלכה המרכזית נקבעה בעב"ל 91/99 אלברט אילוז נ' המוסד לביטוח לאומי (17.1.2002) (להלן – פס"ד אילוז) בו נקבע מבחן דו שלבי על פיו תוכרע השאלה: האם פעולה מסוימת היא "פעילות נלווית" לעבודה הנהנית מכיסוי ביטוחי מכח חוק הביטוח הלאומי? בשלב הראשון, תיבחן מידת העניין שיש למעסיק באירוע על פי מבחן הסבירות, על פי מכלול הנסיבות של כל מקרה ומקרה. בשלב השני, לאחר שהאירוע יוכר כ"פעולה נלווית" לעבודה, תיבחן הפעילות בה היה העובד מעורב שעה שנפגע בתאונה ומידת הקשר של אותה פעילות לפעולה הנלווית לעבודה, מידת הרלוונטיות שלה לפעולה הנלווית לעבודה בכללותה ועד כמה מהווה הפעילות חלק אינטגרלי מן הפעולה הנלווית לעבודה. גם אלה יקבעו על פי מבחן הסבירות ולאור מכלול נסיבותיו של המקרה ומשקלן היחסי והמצטבר.

בבג"צ המל"ל חידד בית המשפט העליון את המבחן הראשון שנקבע בפס"ד אילוז וקבע כך –

לעניין זה חשוב להדגיש כי העובדה שאירוע מסויים מכריז על עצמו כאירוע "גיבוש" או כ"השתלמות" אין די בה והמבחן שיש להחיל בעניין זה הוא מבחן של מהות הנבדקת על פי תכני האירוע. כך, אין להתייחס לאירוע כ"השתלמות" אם לא התקיימו בו מפגשים כלשהם בעלי תוכן מקצועי רלבנטי וכן אין להתייחס לאירוע כ"גיבוש לעובדים" אם האירוע נעדר מפגשים ופעילויות משותפות לעובדים ובפועל פנה כל עובד לעסוק בענייניו ולהתנהל כרצונו ובאופן פרטי במהלך האירוע או במרבית הזמן שהוקצה לו. (ס' 11).

ועוד הובהר והודגש בבג"צ המל"ל כי העניין שיש למעסיק בקיומה של הפעילות משמש סממן חשוב לצורך אפיון הפעילות כפעילות הנלווית לעבודה אך אמת מידה זו אינה חזות הכל. על מנת שהעניין שיש למעסיק באירוע יוביל לסיווגו כפעילות הנלווית לעבודה נדרש כי האירוע על פי תכניו יכלול פעילות המשרתת את המטרה שלשמה הוא נועד. כך, למשל, נדרש כי השתלמות תכלול הרצאות מקצועיות או מעשירות בתחומים רלבנטיים ואירוע שנועד לגיבוש, בין במסגרת נופש ובין במסגרת אחרת כגון אירוע ספורטיבי, מצריך כי התוכנית תכלול מפגשים ופעילויות משותפות וייעודיות שיש בהן לתרום לקידום מטרתו. זאת, להבדיל ממתן הטבה גרידא לעובדים בדמות חופשה משותפת בארץ או בחוץ לארץ אשר אינה עונה על אמות מידה אלה אף כי עשויה לתרום למוטיבציה של העובד ולהדק את הקשר בינו לבין מקום העבודה (בג"צ המלל ס' 12).

גם המבחן השני שנקבע בפס"ד אילוז חודד בבג"צ המל"ל כדלקמן:

על מנת שאירוע תאונתי יוכר כתאונת עבודה אין די בכך שהוא התרחש בפרק הזמן שבו התקיימה פעילות שהוכרה בכללה כפעילות הנלווית לעבודה. לצורך הכרה בו כתאונת עבודה יש להוסיף ולהראות כי מדובר באירוע שהיווה חלק אינטגרלי מאותה פעילות נלווית ולא באירוע שהתרחש בעת שהעובד ניתק את עצמו מן המסגרת ומן התכנים של הפעילות הנלווית ועשה "תוכנית לעצמו". (ס' 13).

דיון והכרעה:

התובעת עובדת כמזכירה במחלקת רישוי עסקים. התובעת הצהירה כי במסגרת עבודתה הובאה לידיעתה השתלמות מקצועית המאורגנת על ידי העמותה לקידום מקצועי "שחר און" (ס' 4 לתצהירה). בחקירתה אישרה התובעת כי ההשתלמות אורגנה על ידי עמותת "שחר און" לציבור החרדי (עמ' 4 ש' 17 – 18 לפרוטוקול).

התובעת הציגה אישור השתתפות בסמינר של "עמותה לקידום מקצועי חברתי" (נספח ב' לכתב התביעה). כמו כן התובעת הציגה את תכנית הסמינר (נספח ז' לכתב התביעה).

עיון בתוכנית הסמינר (נספח ז' לכתב התביעה) מלמד כי מדובר בסמינר משפחות. התובעת לא ציינה זאת בתצהירה אבל בחקירתה הודתה כי גם בעלה הצטרף לכנס, כי בני זוג בכלל הצטרפו לכנס ויכול להיות שגם ילדים (עמ' 4 ש' 32 – 33, עמ' 5 ש' 1 – 2 לפרוטוקול).

עוד ניתן ללמוד מתוכנית הסמינר כי מדובר בסמינר שהתקיים מיום ראשון, 22.1.2017 ועד יום חמישי, 26.1.2017 במלון דן פנורמה באילת. ביום ראשון התקיימה הרצאה בנושא: תולדת העם היהודי ובערב מופע. בימים שני ועד חמישי התקיימה הרצאה בנושא הדף היומי – שיעור בתלמוד, בין השעות 10 ועד 13. בימים שני ועד רביעי התקיימו הרצאות נוספות, אחת בכל יום, מפי רבנים בנושאים שונים: סוד האושר, הכל אפשרי, חישוב מסלול מחדש. בכל ערב בשעה 21:00 התקיים מופע בידור. כל שאר זמני השהיה בסמינר נועדו לפעילות חופשית.

התובעת הצהירה כי מדובר בהשתלמות מקצועית (ס' 4 לתצהירה) אך בחקירתה לא זכרה את תכני הסמינר. היא נשאלה אם היו הרצאות שקשורות לעבודה והיא העידה: "כן. קודם כל זה איך לפנות לקהל. אני למדתי מזה מה שטוב היה לי" . התובעת לא פירטה ולא הראתה כיצד תכני הסמינר קשורים לעבודתה וכיצד תרמו להכשרתה המקצועית. לשאלה אם שיעור בתלמוד (הדף היומי) סייע לה בעבודה, העידה: "זה תמיד עוזר". (עמ' 4 ש' 21 – 26 לפרוטוקול). בנוסף, התובעת טענה כי נדרשה להשתתף בהרצאות וכי נרשמה נוכחות בכניסה וביציאה להרצאות (ס' 7 לכתב התביעה). התובעת לא הוכיחה זאת.

התובעת טענה כי המעסיק נשא במימון מלא של השתתפותה בסמינר (ס' 7 לכתב התביעה). בתצהירה הצהירה התובעת כי המעסיק נשא רק בחלק מעלות ההשתלמות והסבירה כי מידי חודש מפריש המעסיק סכום של 45.64 ₪ לטובת קרן הדרים שהיא עמותת "שחר און" (ס' 12 לתצהירה). בתמיכה לכך הציגה התובעת תלוש שכר של חודש פברואר 2019 (נספח ז' לתצהירה).

מהראיות בתיק עולה כי קיימים שלושה נוסחים של שאלון למעסיק כדלקמן: שאלון הנושא תאריך: 7.8.2017 חתום על ידי התובעת וגם נושא חותמת הנתבע (סניף רחובות). שאלון זה הוגש לתיק על ידי הנתבע ביום 27.2.2019. שאלון זה דומה לשאלון הנושא חותמת הנתבע מיום 14.11.2017 ואשר הוגש וסומן נ/2. השאלון השלישי נושא תאריך 20.8.2017, חתום על ידי גלית אנגל, סמנכ"ל משאבי אנוש במעסיק ונושא חותמת הנתבע מיום 22.8.2017. שאלון זה הוגש וסומן נ/3.

משאלון נ/2 עולה כי ההשתלמות היתה מטעם איגוד מקצועי ולא מטעם המעסיק (ס' 4); כי ההשתלמות נערכה במסגרת העמותה לקידום מקצועי חברתי (ס' 5); כי נושאי ההשתלמות היו הרצאות מרבנים (ס' 7); כי תכנית ההשתלמות היתה מוטיבציה וחשיבה חיובית (ס' 8); כי ההשתלמות אורגנה על ידי העמותה לקידום מקצועי חברתי (ס' 11); כי ההגעה למקום ההשתלמות היתה באופן פרטי (ס' 18); כי ההשתלמות דרושה לביצוע תפקידה של העובדת במידה: רצויה, למילוי מצברים וכיף (ס' 20), מה שלא מתיישב עם טענת התובעת כי מדובר בסמינר שהוא השתלמות מקצועית.

בשאלון נ/3 צוין כי ההשתלמות היתה מטעם המעסיק וגם מטעם איגוד מקצועי (ס' 4); התובעת, המעסיק והאיגוד המקצועי יזמו את השתתפות התובעת בסמינר (ס' 10); האיגוד המקצועי ארגן ותכנן את ההשתלמות (ס' 11); בהוצאות דמי הרשמה ושכר לימוד נשא האיגוד המקצועי לפי הזכאות שנצטברה לתובעת. לא היתה השתתפות מטעם המעסיק (ס' 14 – 15); ההגעה לסמינר היתה באופן פרטי (ס' 18) וההשתלמות דרושה לביצוע תפקידה של התובעת במידה: רצויה, להעשרה מקצועית (ס' 20). התובעת לא העידה את סמנכ"ל משאבי אנוש ולא ניתן להבין מהו השאלון הנכון והמדויק.

התובעת העידה כי לא הכירה את כל משתתפי הסמינר וכי מהמעסיק הגיעו עוד 3 – 4 בערך (עמ' 4 ש' 31 לפרוטוקול). עוד העידה התובעת כי בין משתתפי הסמינר היו גם עובדים של מעסיקים אחרים כמו בזק (עמ' 5, ש' 26 לפרוטוקול). מה שסותר את האמור בסעיף 4 לשאלון נ/3 (שם צוין כי מדובר בסמינר שנתי לעובדי רשויות).

מכל המקובץ עולה כי לא עלה בידי התובעת להראות ולהוכיח כי מדובר בהשתלמות מקצועית שיש בה כדי לתרום לתפקידה ולהכשירה באופן מקצועי, לא הוכח כי מדובר בהשתלמות שאורגנה על ידי המעסיק לעובדי המעסיק, לא הוכח כי המעסיק או מי מטעמו נכחו בסמינר; כי המעסיק מימן הסעות לסמינר וחזרה. מכאן שלא עלה בידי התובעת לעמוד במבחן הראשון שנקבע בפסיקה. קרי, התובעת לא הראתה זיקה בין המעסיק לבין הסמינר. לא הראתה כי למעסיק היה ענין בקיום הסמינר.

לשם השוואה, ראו פס"ד חזן, אליו הפנתה התובעת בסיכומיה. שם דובר על אירוע ליום האישה והעובדות אשר הוכחו ונקבעו על ידי בית הדין האזורי היו כדלקמן:

"המעסיק הודיע על האירוע, ועד העובדים ארגנו, האירוע היה מיועד לעובדות העירייה בלבד ללא בני משפחה, היום נחשב כיום עבודה למי שהשתתפה באירוע, מי שלא השתתפה נדרשה להתייצב בעבודתה אחרת הורד יום זה משכרה, ההרשמה היתה אצל מנהל המחלקה והוא שהעביר את רשימות המשתתפות למעסיק. מדובר בפעילות במסגרת העבודה."

כמו כן,
"בית הדין ציין כי על פי הטענה המעסיק מציין מדי שנה את יום האישה, הוא עושה זאת כדי להרבות משתתפות, כדי להעלות את המוטיבציה, גאווה עצמית, והרגשתם כחלק אינטגראלי מהעשייה אצל המעסיק, דבר שללא ספק משליך על עבודתן של העובדות."

נבהיר כי הסמינר גם לא עומד במבחן הפסיקה כאירוע שנועד לגיבוש העובדים ולו מפאת כך שלא הוכח כי הוא נועד לעובדי המעסיק בלבד. מהראיות עולה כי הסמינר נועד לעובדים של מעסיקים שונים.

התובעת אפוא לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי השתתפותה בסמינר היוותה פעילות נלווית לעבודה.

עוד נבהיר כי הדיון בעמידת התובעת במבחן השני שנקבע בפסיקה, קרי, האם התובעת הראתה כי הפעילות הספציפית בה עסקה בעת שנפגעה היתה חלק אינטגרלי מאותה פעילות נלווית ולא אירוע שהתרחש בעת שהיא נתקה עצמה מן המסגרת ומן התכנים של הפעילות הנלווית ועשתה "תוכנית לעצמה" (ראו פס"ד אילוז ובג"צ המל"ל וכן עב"ל(ארצי) 22661-08-12 בניהו סימן טוב – המוסד לביטוח לאומי (7.7.2014); עב"ל 5104-09-16 אסתר אבוקרט – המוסד לביטוח לאומי (20.6.2018)), יעשה רק בשלב השני ולאחר שיקבע כי ההשתתפות בסמינר מהווה פעילות נלווית לעבודה.

במקרה דנן, משמצאנו כי ההשתתפות בסמינר אינה מהווה פעילות נלווית לעבודה, אין לנו צורך לדון במבחן השני. למעלה מהצורך נציין כי עישון בכניסה לבית המלון, מחוץ לדלת בית המלון כאשר לא נטען וממילא לא הוכח כי מדובר בפינת עישון (ראו עדות התובעת בעמ' 5 ש' 30 -31 לפרוטוקול), בשעה 20:00, אינו מהווה חלק אינטגרלי מההשתתפות בסמינר.

סוף דבר:

התביעה נדחית.
הואיל ועסקינן בהליך שעניינו בטחון סוציאלי – אין אנו עושים צו להוצאות.
זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ח' סיוון תש"פ, (31 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. (ע)גב' אורנה רזניק

אירית הרמל, שופטת

נ.צ. (מ) גב' שרה אבן


מעורבים
תובע: שולמית קהתי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: