ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנימין שלום נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (מעסיקים) מר יהודה פינקלשטיין

התובע
בנימין שלום
ע"י ב"כ: עו"ד ר. ברק
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ש. ברדוגו

פסק דין

האם יש להכיר בפגימה בגבו של התובע (בלט דיסק במספר גבהים בעמוד השדרה המותני) כפגיעה בעבודה? בשאלה זו נדרש בית הדין להכריע בהליך דנן.

העובדות הצריכות לעניין :
התובע יליד 1958 עבד כמחסנאי בחברת חשמל.
ביום 23/2/17 התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בטענה כי תנאי עבודתו כמחסנאי בחברת חשמל גרמו לפגימה בגבו.
ביום 25/6/17 נמסרה לתובע הודעה כי תביעתו נדחתה משלא הוכח קרות אירוע תאונתי בעבודה/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו, וכן כי לא הוכח קשר סיבתי בין מחלתו לתנאי עבודתו וכי מחלתו התפתחה על רקע מצב תחלואה טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

טענות הצדדים
התובע טוען כי הפגיעה בגבו נגרמה בתהליך של מיקרוטראומה, מאחר שעבודתו כרוכה בהרמת ארגזים באופן תכוף, במסגרת קבלת ופריקת ארגזים וציוד ממשטחים למדפי המחסן, וכן בהוצאת הסחורה (הנפקה). לטענתו מדובר בעשרות ארגזים, אותם נדרש לפרוק, להעמיס ולסדר, מדי יום, כאשר כל ארגז היה במשקל של כ- 20-30 ק"ג לערך בממוצע.
עוד טוען התובע כי במסגרת עבודתו הוא נדרש לנהוג על מלגזה, במשך כשעה-שעתיים מדי יום, כאשר הנהיגה על מלגזה מתבצעת על כיסא שאינו אורתופדי או פנאומטי, על גבי משטחים משובשים ודרכים שאינן סלולות היטב, באופן שנגרמות קפיצות מרובות בעת הנהיגה וכן רעד, רטט וזעזוע לעמוד השדרה.
התובע טוען כי עדותו נתמכת בהודעתו של הממונה עליו, מר חנוך לוי, בפני חוקר הביטוח הלאומי (מוצג ת/1).
לאחר שלב הבאת הראיות, ביום 17/3/2020 הגיש התובע דוח ניפוק, ממנו לטענתו ניתן ללמוד על כמות הסחורה המתקבלת בממוצע מדי יום עבודה במחסן וכן תמונות של עובדים במחסן, בתפקידו של התובע.
הנתבע מצדו טוען כי עבודתו של התובע איננה מקימה תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה וכי אין קשר סיבתי בין פגימת התובע בגבו לבין תנאי עבודתו הנטענים, ולחילופין, כי השפעת תנאי העבודה הנטענים פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, וביניהם מצבו הקונסטיטוציונלי של התובע. לטענת הנתבע, עבודתו של התובע מגוונת וכוללת קבלת וניפוק סחורה, פריקה של סחורה, סידור סחורה, ספירת מלאי, נהיגה על מלגזה וכיו"ב.
עוד טוען הנתבע כי אין כל ראיה חיצונית לעדותו של התובע, או עדות על דרך ביצוע העבודה. כך, התובע, אשר עבד בחברה ציבורית משנת 1986, לא זימן לעדות עדים המכירים את אופי עבודתו ואף לא הציג אישורים בכתב על תנאי עבודתו, לרבות דוחות נוכחות ואישורים רשמיים הכוללים מידע ופרטים לעניין המלגזה.
באשר למסמכים שהוגשו על ידי התובע, ביום, 17/3/2020, לאחר שלב הבאת הראיות, טוען הנתבע כי נמנעה ממנו הזכות לחקור את התובע בכל הקשור לרישום זה ואין מקום לתת כל משקל לראיה זו. כמו כן, לטענתו אין לייחס משקל ראייתי למסמך זה מהנימוקים הבאים: א. מדובר ברישום בכתב שאינו כולל סימון רישמי של חברת החשמל בע"מ ולא ידוע מה המקור למסמך זה; ב. הרישום בכללותו מתייחס ליום 1/1/2020, קרי לאחר פרישתו של התובע מהעבודה, בעוד הרישום לא הופק במסגרת עבודתו ואינו מהווה תיעוד של פריטים או ציוד שהתובע פרק או סידר בעצמו; ג. מדובר במסמך שהופק מהמחלקה הספציפית בה עבד, לא ניתן להסיק מהמסמך מה כמות העובדים שטיפלו בפירוק ובסידור הסחורה, מהו היקפה והציוד שמטופל בידי עובד אחד; ד. לא ניתן ללמוד מהמסמך האם הרישום משקף נאמנה את היקף הסחורה ביום עבודה רגיל או שמא יש סיבה מיוחדת שהתובע בחר להציג רישום המתייחס ליום בודד בלבד.
לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכל הראיות שבתיק מצאנו כי דין התביעה להידחות וטעמינו הם כדלקמן:

התשתית העובדתית
בעיות אורתופדיות ופגימות במפרקי הגוף הן תופעה שכיחה ביותר, המאפיינת את כלל האוכלוסייה מעל גיל מסוים. פגימות מסוג זה אינן מיוחדות למי שמבצע עבודה פיסית מסוג כזה או אחר שכן הן עשויות לנבוע מגורמים שונים ומגוונים, לפעמים הם תוצאה של אירוע תאונתי נקודתי או מצטבר (מנגנון מיקרוטראומה), ולפעמים הם תוצאה טבעית ובלתי נמנעת של הזדקנות וחולשת הגוף.
בית הדין הארצי לעבודה קבע בשורה ארוכה של פסקי דין את הכללים להכרה בפגימה כתאונת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה. בעב"ל 317/97 המל"ל נ' יניב פד"ע לה 532, 533 נקבע כדלקמן:
"תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק אצל המבוטח".
בעב"ל 1012/00 אלי שבח – המל"ל (28.7.2002) נקבע:
"יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה.. בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הינם שניים, דהיינו האירוע – האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה כזו. לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה"
כפי שנקבע בעב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח (22.12.2014) על המבוטח להוכיח קיומם של אירועים חוזרים ונשנים, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה. רק מקום שבית הדין מתרשם כי ניתן לבודד תנועה קונקרטית, חוזרת ונשנית, יש מקום למינוי מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין תנאי העבודה לבין הפגימה.
עוד נפסק כי כאשר מדובר בפעולות שונות ומגוונות ולא בעבודה הכרוכה בביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית או של תנועות זהות או דומות במהותן אחת לרעותה במהלך יום העבודה, לא הונחה תשתית עובדתית מתאימה על פי תורת המיקרוטראומה (עב"ל (ארצי) 2400-10-11 זוהר - המוסד לביטוח לאומי (12.12.12)).
הודגש בפסיקה כי אין בכוחה של עבודה פיזית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים" (דב"ע (ארצי) מו/64 - 0 אבשלום מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם) כפי שצוטט בדב"ע (ארצי) מח/0-77 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, (8.9.1988 )).
הדברים מקבלים משנה תוקף מקום שמדובר בפגימות בגב שהן שכיחות ביותר בקרב עובדים במקצועות שונים ומגוונים לרבות עובדים בישיבה ובתפקידים פקידותיים, ובעבר נתגלעו בפסיקה חילוקי דעות ביחס לשאלה, האם ניתן ליישם את תורת המיקרוטראומה במקרה של מחלת גב. במשך שנים רבות נקבע, כי אין ליישם את תורת המיקרוטראומה על מחלות גב, ואולם הלכה זו השתנתה במהלך השנים, לאחר שבית הדין הכיר בקיומו של קשר סיבתי בין העיסוק רב השנים במקצועות מסויימים, לבין שכיחות הופעתם של כאבי גב. ואולם נדמה מהפסיקה כי בכל הנוגע להכרה בכאב גב כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה יש לנקוט במשנה זהירות, ולעמוד באופן דווקני על קיום התנאים שנקבעו לשם כך בפסיקה.
אשר למיקרוטראומה גבית כתוצאה מפעולת נהיגה נקבעו בעניין עבל (ארצי) 1457-05-16‏ ‏ דרור קפורי נ' המוסד לביטוח לאומי (24.1.18) הדברים הבאים:

" אשר לפעולת הנהיגה: בעניין חדד [ עב"ל (ארצי) 66671-10-13 נתן חדד זכריה – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (14.5.15)] פירט בית דין זה את אמות המידה לבחינת מיקרוטראומה בעת פגיעה גבית אצל נהגים:
"במקרה שלפנינו על פני הדברים אין לשלול את אפשרות הקמת תשתית מיקרו-טראומתית שתצדיק מינוי מומחה רפואי.
לשם כך יש לבחון ראשית לכל את תקופת עבודת המבוטח כנהג, ..., ובנוסף לכך את שעות עבודתו בנהיגה.
....
מעבר לזאת, יש לבחון גם את טיב הדרכים בהם נהג המבוטח, דרכי עפר, כבישים משובשים מעבר לרגיל או כבישי ארצנו הרגילים. כמו כן, יש לבחון את פסי ההאטה או ההרעדה בכביש.
נוסף על כך, יש לבחון את טיב הרכב בו נהג המבוטח, האם זה פרייבט או אוטובוס או משאית והימצאות בולמי זעזועים ברכב.
.....
גורם נוסף שראוי להתחשב בו הוא עניין כיסא הנהג, מיקומו ברכב והאם גם בו יש בולמי זעזועים אם לאו.
על פני הדברים אלה בעיקרו של דבר הגורמים הרלוונטיים לבחינת הנחת תשתית מיקרו-טראומתית לגבי נהג."

וראו גם: עב"ל (ארצי) 7709-01-16 מיכאל יוגר – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (8.1.2017).
על רקע ההלכה, כפי שנפרשה לעיל, יש לבחון את תביעת התובע. בענייננו, השאלה היא האם הוכיח התובע במסגרת עבודתו כמחסנאי בחברת החשמל, קיומן של תנועות חוזרות ונשנות, זהות במהותן למשך פרק זמן משמעותי מיום עבודתו, באופן המצדיק מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין הליקויים מהם הוא סובל לתנאי עבודתו.

מן הכלל אל הפרט
לאחר שקראנו את כל החומר ושמענו את העדויות, לא שוכנענו כי התובע הציג תשתית עובדתית מתאימה על פי תורת המיקרוטראומה. נבהיר להלן מסקנתנו.
כפי שהוברר מהודעתו בפני חוקר המוסד, מתצהירו ומחקירתו הנגדית, התובע עסק בפעילויות שונות ומגוונות במהותן, המזקיקות תנועות שונות ומנחים שונים. כל פעולת פריקה והעמסה הייתה מורכבת מתנועות מגוונות, עבודתו כללה הרמת ארגזים באופן ידני, הרמת ארגזים באמצעות מלגזה (פרוטוקול, עמ' 3 שורות 16- 31), הליכה, שימוש בעגלה (ס' 9 לתצהיר התובע), שימוש בקלנועית (פרוטוקול, עמ' 3 ש' 22) ובאמצעי עזר לפריקה ולהעמסה, ביצוע ספירת מלאי (ת/1), הוצאת שוברים מהמחשב (פרוטוקול עמ' 4 ש' 12-19) וכו'.
התובע לא הציג ראיות חיצוניות, מלבד עדותו, לתמיכה בהיקפה, תדירותה ומשכה של כל אחת מהפעולות אותן נדרש לבצע במסגרת עבודתו. כך, אף לא עלה בידו של התובע להוכיח כדבעי את מספר הארגזים שנדרש להרים ביום ואת מספר פעולות הכיפוף שביצע לשם כך.
יודגש, שלצד התובע עבדו ארבעה עובדים נוספים (הודעת התובע בפני חוקר המוסד, ש' 51).
התובע לא הביא לעדות מטעמו את הממונה עליו, או למצער עובדים אחרים שעבדו לצידו, אשר יש בעדותם בכדי לשפוך אור על היקף הפעולות השונות שנדרש לבצע ובכלל זה כמות הארגזים שהיה עליו לשאת מדי יום והיקף פעולות הכיפוף שביצע.
אף מהודעתו של מר חנוך לוי, הממונה של התובע, בפני חוקר המוסד, ממנה עולה שאין הוא המנהל הישיר של התובע (ת/1, שורה 15), לא הובהרה כמות הארגזים שהרים התובע מדי יום. אף לא הוברר מהי כמות הארגזים שהרים התובע ארגזים לבדו ובאיזה היקף נעזר בעובדים אחרים/ במלגזה/באמצעים אחרים לשם ביצוע עבודתו.
בהקשר זה ציין מר לוי בהודעתו בפני חוקר המוסד, כי התובע נעזר בעובדים אחרים או במלגזה לשם הרמת ארגזים במשקל של למעלה מ- 20 ק"ג (ת/1, שורות 15-16). באשר להיקף פעולות ההרמה וההורדה שעושה התובע בממוצע ביום עבודה ציין כי התובע "עושה הרבה, אני לא יודע..." (ת/1 שורה 18).
אף מדוח הניפוק שהגיש התובע לתיק עולה כי הרישום מתייחס ליום אחד בלבד, לאחר פרישתו של התובע מהעבודה ולא ניתן ללמוד ממנו על היקף הפריטים או הציוד שהתובע פרק או סידר בעצמו או האם נעזר באמצעים שונים לשם כך.
אף מהתמונות שהגיש התובע לתיק, אשר הינה תמונה של עובדים אחרים שביצעו את תפקידו של התובע לא ניתן ללמוד על היקפן/תדירותן של פעולות הכיפוף. כך, לא הובהר האם התמונה משקפת את תקופת תקופת עבודתו, מה בדיוק היה תפקידו בכח, ואף לא ניתן ללמוד מהתמונות על חלוקת הזמן שנדרשה מן התובע לביצוע פעולות שונות אותן נדרש לבצע במהלך עבודתו לרבות משימות לוגיסטיות / רישומיות .
התובע לא הציג כל הסבר מדוע לא הציג ראיה חיצונית המעידה על היקפה של כל פעולה שביצע במהלך יום עבודה ועל כמות הפריטים אותם היה עליו להרים באופן ידני לבדו בכל יום או ממוצע ליום. בהעדר אסמכתאות אחרות או עדות ממונה, ניתן להניח כי ההערכה הכמותית שהופיעה בתצהיר התובע נועדה לקדם את תביעתו ולפיכך כי מדובר בהערכת יתר, ממנה אין ביכולתנו ללמוד על היקפם ועל פרקי הזמן שהוקדשו להרמת ארגזים, לשימוש בעגלה , להסתייעות באמצעי עזר או בעובדים אחרים לצורך הרמת ארגזים, לנהיגה במלגזה, לספירת מלאי, לדחיפת עגלה, להליכה, להנפקת שוברים מהמחשב וכיוצ"ב.
לכך יוסף שאף סוגי הפעולות שחזרו על עצמן, הרמה והורדה של ארגזים, היו מורכבות מתנועות מגוונות ושונות. לעיתים נדרש התובע להרים ארגזים שהיו מצויים מעל גובה הכתף שלו, לעיתים נדרש להרים ארגזים בגובה הכתף ולעיתים מתחת לגובה הכתף, גם הנחת הארגזים הייתה בכל פעם בגבהים שונים (הודעת התובע בפני חוקר המוסד, ש' 45-47), בנוסף, עבודתו של התובע כללה כאמור, הרמת ארגזים במשקלים שונים (הודעת התובע בפני חוקר המוסד ש' 6, ש' 41, פרוטוקול עמ' 4 ש' 32, עמ' 5 ש' 13), עמידה, הליכה, התכופפות לגבהים שונים, כאשר תנועות אלו בוצעו בהתאם לצרכי העבודה, ולא ברציפות.
משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת התובע חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו אשר פעלה על מקום מוגדר (גב); ועל כן, לא הונחה תשתית עובדתית להוכחת עילת המיקרוטראומה.
הלכה פסוקה היא, כי על מנת שתוכר תביעה על פי תורת המיקרוטראומה, יש להוכיח רצף ותדירות בביצוע הפעולות. ראה: עב"ל (ארצי) 25019-08-15 ערוסי- המוסד לביטוח לאומי (מיום 30.3.16). לפיכך, כאשר מדובר בפעולות שונות ומגוונות ולא בעבודה הכרוכה בביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית או של תנועות זהות או דומות במהותן אחת לרעותה במהלך יום העבודה, אזי המסקנה תהא שלא הונחה תשתית עובדתית מתאימה על פי תורת המיקרוטראומה. ראה: עניין זוהר, לעיל, עב"ל (ארצי) 34405-01-11 סקוטלסקי- המוסד לביטוח לאומי (מיום 2.8.1) וכן עניין יניב, לעיל.
בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נדונו עניינם של מחסנאים, במסגרתה נקבע, במקרים שונים, בשים לב למהות עבודתם, שאין המדובר בתשתית המתאימה לתורת המיקרוטראומה. כך, לדוגמא, עב"ל (ארצי) דינה ספרוני נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 18.11.2010), עב"ל 39386-05-11 שמשון מרדכי נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 22.11.2012), וכן עניין זוהר, לעיל.
משכך, שעה שהתובע נדרש לפעולות ולתנועות שונות במהלך עבודתו כמחסנאי, משלא הוכח היקף הפעולות האמורות וכאשר אף פעולת נשיאת הארגזים, הכיפוף וההרמה הצריכו ממנו תנועות שונות של הגב, לא מצאנו כי מתקיימת בעניינו התשתית המתאימה לפי תורת המיקרוטראומה לצורך מינוי מומחה רפואי.
לעניין הנהיגה במלגזה, בחינת אמות המידה שפורטו בפסיקה שנפרשה לעיל, במקרה שלפנינו מעלה כי בעניינו של התובע לא מתקיימות אמות המידה המצדיקות מינוי מומחה רפואי.
מעדותו של התובע עולה שהוא נהג על מלגזה בין שעה-שעתיים ביום. לדידנו, פרק זמן ממוצע של כשעה-שעתיים ביום (שאף הוא לא הוכח כדבעי), איננו מקים תשתית עובדתית מספקת לצורך עילת המיקרוטראומה. מעבר לאמור התובע לא הוכיח כי מדובר בנסיעה ממושכת, ולא מן הנמנע שהנהיגה על גבי המלגזה בוצעה בנסיעות שונות במהלכן עצר התובע וירד לפריקת ארגזים והעמסת ארגזים.
התובע אף לא הביא תמונות או כל ראיה שתתמוך בטענתו לפיה נהג בדרכים משובשות או שאינן סלולות. נהיגתו של התובע על מלגזה התבצעה במחסן, על כן, הדעת נותנת כי לא מדובר בדרכים משובשות עם מהמורות.
נוסף על כך, מלבד עדותו של התובע עצמו לפיה הכיסא עליו ישב לא היה אורתופדי או פנאומטי, התובע לא הביא כל ראיה שתתמוך בכך לרבות ראיה באשר לסוג המלגזה עליה נהג או על כך שלא היו בולמי זעזועים או כיסא הידראולי. האמור נזקף לחובתו של התובע, עת ציין בחקירתו, לעניין סוג המלגזה עליה נהג, "אין לי תמונה שלהן, אבל יכול להשיג" (עמ' 5 שורה 20).
לפיכך, טענת התובע כי יש להכיר בפגיעה בגבו על פי תורת המיקרוטראומה נוכח נהיגתו על מלגזה, נדחית.

סוף דבר
לאור כלל האמור לעיל, לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להכיר בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995, על פי תורת המיקרוטראומה.
התביעה נדחית ללא צו להוצאות.
לתובע זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ו סיוון תש"פ, (18 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

יהודה פינקלשטיין
נציג מעסיקים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד


מעורבים
תובע: בנימין שלום
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: