ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אופיר אמסלם נגד המוסד לביטוח לאומי :

28 יוני 2020
לפני:

כבוד השופטת דניה דרורי
נציג ציבור (עובדים) מר יהודה פיגורה
נציג ציבור (מעסיקים) מר ליאור לוין

התובע
אופיר אמסלם
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יפעת קונה

פסק דין

1. עניינו של הליך זה בטענת התובע כי יש להכיר בליקוי בגבו מסוג בקע דיסק כתוצאה של תאונת עבודה מיום 9.8.17. הנתבע הכיר באירוע התאונתי מיום 9.8.17 כתאונת עבודה והפגימה שהוכרה היא "כאבי גב". התובע עתר, כאמור, שתוכר פגימה מסוג בקע דיסק כתוצאה מאותו אירוע.

2. בהחלטה מיום 26.9.19 מונה ד"ר עדו ציון כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן – המומחה) לשם מתן חוות דעתו. בפני המומחה הונחה התשתית העובדתית המוסכמת הבאה:
א. התובע יליד 2/66.
ב. התובע עבד לסירוגין בחברת בזק בינלאומי בע"מ בפתח תקוה מחודש 2/96 ועד חודש 5/18, כולל.
ג. ביום 9.8.17 התובע עסק בעבודתו בהוצאת קופסאות טלפונים מקרטונים שהיו על גבי משטח. המשטח היה בגובה רצפה.
בכל קרטון היו 8 עד 10 קופסאות של טלפונים, כאשר כל קרטון שקל כ-12 ק"ג בממוצע. התובע הרים כל קרטון למרחק של 10 עד 15 מטר לשולחן העבודה שלו, שם היה מחשב. התובע פתח כל קופסה של טלפון, סרק את הטלפון עם מכשיר הברקוד, ובסיום הטיפול בכל טלפון – החזיר את הטלפון לקופסה ואת קופסת הטלפון לקרטון. בסיום העבודה על כל קרטון, הרים את הקרטון משולחן העבודה בחזרה למשטח העבודה – שהיה בגובה הרצפה, וחוזר חלילה.
דהיינו עבודתו של התובע באותו יום היתה כרוכה בהתכופפויות רבות של גבו לכיוון משטח העבודה שהיה בגובה הרצפה ולכיוון שולחן העבודה.
ד. במהלך הרמת אחד הקרטונים - חש התובע בכאבים בגבו התחתון שהחלו גם להקרין לרגל שמאל. התובע המשיך בעבודתו עד לסיום יום העבודה, כאשר כאביו של התובע הלכו והחמירו ככל שהעבודה התקדמה.
ה. התובע הגיע למחרת, 10.8.17 (יום ה') לעבודה והמשיך בעבודתו.
לתובע תעודת אי כושר החל מיום 14.8.17 (יום ב'). לטענת התובע הוא לא עבד ביום 13.8.17 (יום א'), ועל-פי התעודות הרפואיות הוא קיבל טיפול רפואי ביום 13.8.17 בשעות הצהריים.
ו. בגין התאונה מיום 9.8.17 ניתנו לתובע תעודות אי כושר לתקופה מיום 14.8.17 ועד ליום 3.11.17 - כאשר תקופת אי כושר זו שולמה כדמי פגיעה בכפוף לחוק.
ז. במכתב מיום 30.4.18 הכיר הנתבע בפגיעה מיום 9.8.17 כתאונת עבודה, כאשר הפגימה שהוכרה ע"י הנתבע הינה כאב גב תחתון.
במכתב נוסף מיום 30.4.18 דחה הנתבע את האבחנה של בקע דיסק כקשורה לעבודה מיום 9.8.17.
ח. לתובע תאונת עבודה קודמת מיום 15.12.16 אשר הוכרה ע"י הנתבע כתאונת עבודה, כאשר אחת הפגימות שהוכרו בגין תאונת עבודה זו הינה חבלת גב.
התובע התלונן בפני וועדה רפואית מיום 27.11.18 על פגימה בגבו התחתון, אולם וועדה זו לא קיבלה טענתו זו של התובע וטענה שהחמרה במצב גב תחתון של התובע, לא קשורה לתאונה מיום 15.12.16 אלא לתהליך ניווני בעמוד שדרה מותני.

המומחה התבקש לקבוע מהו הליקוי ממנו סובל התובע בגבו, האם התובע סובל מבקע דיסק, והאם קיים קשר סיבתי בין אותו ליקוי לבין האירוע בעבודה מיום 9.8.17 כמתואר בתשתית העובדתית.

3. בחוות-דעתו מיום 28.10.19 קבע המומחה, בין היתר, שהתובע סובל מכאב גב תחתון עם הקרנה לרגלים, עם בלט דיסק ללא בקע דיסק בחוליות L3-S1. המומחה סקר את הבדיקות השונות, לרבות ממצאי בדיקת CT עמ"ש מותני מבית חולים רמב"ם מיום 14.6.17 וכן את האמור במסמכים הרפואיים (לרבות אלה של ד"ר קינן ושל ד"ר שטהל) בנוגע לפענוח בדיקת MRI של עמה"ש מותני.
המומחה קבע שבתיעוד הרפואי של ד"ר קינן ממרפאת עמ"ש בבית-החולים רמב"ם אין אזכור לאירוע תאונתי וכך לאורך 5 חודשי מעקב. מהסיכום הרפואי שערך ד"ר קינן ביום 13.8.17 עולה כי מדובר בהחמרה פרוגרסיבית במהלך חודשים רבים. המומחה ציין כי לא ברור כיצד יומיים מאוחר יותר, ביום 15.8.17, מציינת רופאת המשפחה שהתובע היהה מעורב באירוע תאונתי בעבודה בעת הרמת משא כבד ביום 9.8.17. לדעת המומחה, הרמת משא במשקל 12 ק"ג לא הובילה לפגיעה, שכן מדובר במשא שאינו מהווה משקל חריג לטלטול ידני.
בסיכום חוות דעת קבע המומחה שלאור התיעוד הרפואי במרפאת עמ"ש רמב"ם והשוואת הפענוח בין ה- CT וה- MRI לפני ולאחר האירוע מיום 9.8.17, לא נגרם לתובע ליקוי נוסף או החמרה עקב האירוע ואין קשר סיבתי בין הליקוי לאירוע.

4. בהתאם להחלטה מיום 23.1.20 התבקש המומחה לעיין במסמכים הבאים: בדיקת MRI של עמוד השדרה המותני מיום 10.9.17; מכתבו של ד"ר עדו שטהל מיום 10.7.18; סיכום הביקור של ד"ר אורי קינן מביה"ח רמב"ם מיום 6.6.18. המומחה התבקש לענות על שאלות ההבהרה הבאות:
"א. האם יש במסמכים הנ"ל כדי לשנות מקביעתך בנוגע לסוג הליקוי של התובע והאם יש בהם כדי ללמד שהתובע אובחן כמי שסובל מבקע דיסק.
ב. האם יש באמור במסמכים הללו, ובמיוחד באמור במסמך מיום 6.6.18, כדי לשנות מקביעתך בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי של התובע לבין התאונה כאמור בתשתית העובדתית."

5. במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה קבע המומחה, בין השאר, שעל סמך פענוח ה- MRI המקורי יש לקבוע כי התובע סובל מבקע דיסק פורמינלי שמאלי גובה 3-4L בולט ומשיק לשורש L3. יחד עם זאת, לדעת המומחה, אין בקביעה הנ"ל כדי לשנות ממסקנתו בכל האמור בהעדר קשר סיבתי בין הליקוי לתאונה. המומחה נימק מסקנתו כך:
".. אמנם לאור הפיענוח הפורמאלי בבדיקת MRI בגובה 3-4L קיים בקע דיסק ולא בלט בלבד, אך בשתי הבדיקות נשלל לחץ על שורש העצב 3L. לא ברור על סמך מה קבע ד"ר קינן בביקור מיום 6.6.18 כי "קיים לחץ ניכר על השורש" והאם נבדק הפער מול הרנטגנולוג. רק על סמך קביעת קיום לחץ משמעותי כזה ד"ר קינן מפרט החמרה משמעותית בניגוד לקביעתו 13.8.17 – " סיכום כאב גב פרוגרסבי מזה כ-9 חודשים. ללא שיפור תחת טיפול שמרני".
לאור התיעוד אצל ד"ר קינן בסמוך למועד האירוע ואחריו עד 12/17, יש לקבוע כי אין קשר סיבתי... רישום בדיעבד חצי שנה לאחר מכן אינו תורם לקביעת קשר".
6. בהתאם להחלטה מיום 22.4.20 הופנו למומחה שאלות הבהרה נוספות. הטעם לכך שבית הדין נעתר לבקשה להפנות שאלות הבהרה נוספות נעוץ בכך שבתשובותיו של המומחה מיום 1.2.20 לשאלות ההבהרה שינה המומחה את עמדתו בנוגע לסוג הליקוי וקבע שעל יסוד בדיקת MRI התובע אכן סובל מבקע דיסק ולא מבלט בלבד (כפי שקבע בחוות-הדעת מיום 28.10.19).
נציין להלן את שאלות ההבהרה הנוספות ואת תשובות המומחה להן:

א. בתשובתך מיום 1.2.20 לשאלות ההברה השבת (בהתייחס לשאלה א') על יסוד פיענוח בדיקת ה- MRI (לעומת בדיקת ה- CT שבוצעה לפני האירוע התאונתי בה אובחן התובע כסובל מבלט בלבד) שהתובע סובל מבקע דיסק. בתשתית העובדתית המוסכמת נקבע שבמסגרת עבודתו ביום 9.8.19 התובע הרים משא במשקל כ- 12 ק"ג. בהתייחס לאמור, מה הסבירות לכך שהאירוע בעבודה גרם לבקע הדיסק, או החמיר את מצבו של התובע?

תשובת המומחה:
"כמפורט בתשובות הקודמות ועל פי התיעוד הרפואי, לגבי גובה L3-4 בפענוח סיטי עמ"ש מותני בי"ח רמב"ם 14.6.17 נרשם "מרווח L3-4 בלט דיסק כללי מעט יותר לשמאל הלוחץ במידה קלה על השק הדוראלי. הפורמינות חופשיות..." האירוע התרחש 9.8.17. בפענוח בדיקת MRI עמ"ש מותני בי"ח רמב"ם 10.9.17, נקבע " L3-4 בקע דיסק פורמינלי שמאלי PORTRUTED משיק לשורש L3.
משקל הקרטון כפי שנקבע בעובדות המוסכמות הינו 12 ק"ג ואינו משקל חריג לטלטול ידני. גם אם נעריך לצורך הדיון כי ייתכן שגם משקל זה – שכאמור אינו חריג – יכול היה להשפיע להחמרה על דיסק לקוי כמתואר בפענוח הסיטי 7 שב' קודם לכן, הרי החמרה זו יכלה להתקיים באחת הצורות:
- כאירוע חריף עם כאב חריג מקרין לרגל (מצב שאינו מתקיים לאור התיעוד הרפואי במרפאת עמ"ש בי"ח רמב"ם ד"ר קינן בסמוך לאורך 13.7.17 ולאורך מעקב בן 5 חודשים (31.8.17, 3.10.17, 27.12.17) אין כל תלונה/ אזכור/ דיווח על אירוע תאונתי. הסיכום של ד"ר קינן הינו שמדובר בהחמרה פרוגרסיבית של חודשים רבים. ראה סיכום 13.8.17 – "סיכום כאב גב פרוגרסיבי מזה כ- 9 חודשים. ללא שיפור תחת טיפול שמרני ").
- החמרה הדרגתית בתלונות עם הקרנה מתפתחת לאורך שבועות וחודשים לרגל. מצב זה אינו תואם לממצא ה – MRI חודש לאחר האירוע 10.9.17. אילו אכן ביום האירוע היתה החמרה עד כדי הימצאות בקע חדש L3-4 מודגם חודש לאחר האירוע, צפוי כי היה לכך ביטוי קליני ולא כמפורט אצל ד"ר קינן במעקב עד 12.2017.
כפי שצוין, אין כל הסבר כיצד שבוע לאחר האירוע 15.8.17 אצל רופאת המשפחה נכתב "ב- 09.08.2017 בזמן עבודה במחזן הרים משקל כבד ומייד לאחר מכך פיתח כאב חד בגב תחתון והקרנה לרגליים דו-צדדית". רישום זה אינו תואם לרישום האורתופדי אצל ד"ר קינן יומיים לאחר האירוע 13.8.17.
בהתחשב ברישום ד"ר קינן 13.8.17 ועד 12.2017, לא קיימת סבירות כי אירוע הרמת משקל לא חריג (ושאינו מוזכר בתיעוד הרפואי אצל ד"ר קינן) גרם לבקע הדיסק. לגבי אפשרות להחמרה כלשהי בדיסק פגום קודם, לא ניתן לשלול החמרה, אך ככל שהתקיימה החמרה כזו היא אינה משמעותית לאור התיעוד אצל ד"ר קינן עד 12.2017, בדגש להתייחסותו שמדובר ב"החמרה פרוגרסיבית", קרי מהלך מתקדם כחלק מתהליך חולי ולא עקב אירוע חריג."

ב. בתשובתך מיום 1.2.20 התייחסת לכך שבשתי הבדיקות (CT ו- MRI) נשלל לחץ ניכר על השורש. מה המשמעות של קיומו או העדרו של לחץ ניכר על השורש לקביעת קשר סיבתי בין האירוע בעבודה מיום 9.8.19 לאפשרות של גרימת או החמרת הליקוי בגבו של התובע או אפשרות להיווצרות בקע דיסק.

תשובת המומחה:
"קיום לחץ על השורש העצבי היה אמור לגרום לביטוי קליני מתאים חדש. אירוע חד של החמרה במצב הדיסק היה עלול לגרום ללחץ על השורש. בכל מקרה, היעדר לחץ על השורש אינו שולל/ תורם ביחס להערכה האם היתה החמרה בליקוי או שינוי מבלט לבקע עקב האירוע."

טענות הצדדים
7. התובע טוען שיש להכיר בפגימה מסוג בקע דיסק, שכן זה הליקוי שנגרם באירוע שהוכר כתאונת עבודה. לטענת התובע, אין להסתמך על האמור בחוות-דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה שכן המומחה התעלם מחלק מהמסמכים הרפואיים, ולא פרש נכונה את ממצאי הבדיקות מהם עולה שבעקבות האירוע הוא סובל מבקע דיסק בחוליות L3-4 כאמור בפענוח MRI מיום 10.9.17. המומחה התעלם עוד מכך שהתובע ביקר אצל רופאת המשפחה רק יומיים לאחר האירוע שהוכר כדי לקבל את ההפניה לבדיקת MRI שד"ר קינן המליץ לבצע במעמד הבדיקה שביצע לאחר התאונה (ביום 13.8.17), וכן מכך שד"ר קינן ציין את הביטוי "אירוע" ברישומים הרפואיים מיום 9.8.17. המומחה שגה כשקבע שהתובע פנה לטיפול רפואי כשבוע לאחר הפגיעה (בעוד מדובר בפער של יומיים בלבד בין 13.8.17 ל- 15.8.17), ו התבצר בעמדתו, בניגוד לעמדת ד"ר קינן המטפל התובע.

8. הנתבע טען שיש ליש לאמץ את חוות-דעת המומחה ולקבוע שאין להכיר בפגימה מסוג בקע דיסק או בלט דיסק כתוצאה של התאונה שאירעה.

דיון והכרעה
9. הכלל, בכל האמור בהתייחסות בתי הדין לחוות-דעת המומחים שמינה, סוכם בעב"ל (ארצי) 64257-12-14 יניב יהוד – המוסד לביטוח לאומי (8.8.16) כך:
"בתי הדין נוהגים ליתן משקל רב לחוות דעת המוגשות על ידי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, שכן אובייקטיביות המומחה מטעם בית הדין רבה יותר. חוות דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס בית הדין לחוות הדעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה. ברור, כי בשאלות רפואיות, יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן, לעשות כן" (ראו: עב"ל 388/05 אליעזר וידר – המוסד לביטוח לאומי , מיום 28.2.2006; עב"ל 310/07 בשארה באסם – המוסד לביטוח לאומי , מיום 4.2.2008).
עוד נקבע כי "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.6.2005)."

10. במקרה שלפנינו, המומחה שמונה מטעם בית הדין שלל את אפשרותו קיומו של קשר סיבתי בין בקע הדיסק שאובחן בגופו של התובע לאחר האירוע לבין התאונה שהוכרה. מדובר בקביעות רפואיות מובהקות המבוססות על עובדות המקרה ועל הרישומים הרבים בתיק הרפואי. המומחה השיב בפירוט ובאריכות לשאלות בחוות-הדעת, בתשובות לשאלות ההבהרה ובתשובות לשאלות הנוספות, כל זאת באופן מנומק, מפורט, ענייני ומקצועי. בנסיבות אלה, אין מקום שלא לאמץ את קביעותיו של המומחה.

11. בניגוד לטענת התובע, לא מצאנו שהמומחה טעה בהתייחסותו לתאריכי הרישומים השונים. המומחה קבע שרק כשבוע לאחר האירוע העלה התובע תלונות מפורטות על האירוע ותוצאותיו בפני הרופאים המטפלים, בעוד התובע טוען שמדובר ביומיים בלבד. בהתאם לרישומים הרפואיים המצוטטים בחוות הדעת ברישום הרפואי מיום 13.8.17 לא ציין ד"ר קינן תלונה בדבר האירוע התאונתי מיום 9.8.17. באותו מועד זה מציין שיש החמרה פרוגרסיבית מזה כ- 9 חודשים במצבו של התובע . ברישום ממועד זה מצוין , בין השאר, כך:
" סובל מ 12/2016 מכאב גב תחתון בעקבות תאונת עבודה עם חבלת גב ושבר ראש רדיוס ימין (טופל שמרנית). מאז סבל מכאב גב תחתון עם הקרנה לרגליים – יותר משמאל. בחודשים האחרונים – החמרה בכאב ובשבוע האחרון – החמרה נוספת.... מעוניין בפתרון ניתוחי. הוסבר על אופציה ניתוחית... מעוניין. יופנה ל MRI... סיכום: כאב גב פרוגרסיבי מזה כ- 9 חודשים... "
רק ביום 15.8.17 מציין התובע בפני רופאת המשפחה את פרטי האירוע בעבודה מיום 9.8.17.
על יסוד כלל הרישומים הרלוונטיים בתיק הרפואי (אליהם המומחה מפנה בפירוט רב בעמ' 1 – 4 לחוות דעתו מיום 1.2.20), על יסוד פרטי האירוע כמפורט בעובדות המוסכמות לרבות משקל המשאות שהתובע הרים ביום האירוע, ועל יסוד הרישומים בתיק הרפואי מהמועדים הסמוכים לאירוע – מגיע המומחה לכלל מסקנה לפיה יש לייחס את בקע הדיסק שהודגם בבדיקה שבוצעה כחודש לאחר האירוע לאותה החמרה פרוגרסיבית במצב הדיסק כפי שתועדה בתיק הרפואי, ולא לתוצאות האירוע בעבודה מיום 9.8.17.

12. איננו מקבלים את טענות התובע לפיהן נפל פגם בהתייחסות המומחה לשאלת קיומו של לחץ על השורש וקיומו של בקע פורמינאלי. המומחה הסביר בתשובותיו לשאלות ההבהרה שלו אותו לחץ על השורש העיצבי היה נגרם בשל תאונת העבודה שהוכרה ניתן היה לצפות שהדבר יבוא לידי ביטוי באירוע חד של החמרה במצב הדיסק ולחץ על השורש. אלא שבמקרה כאן בבדיקות הרלוונטיות נשלל לחץ ניכר על שורש עצב בגובה L3. המומחה הסביר עוד בתשובותיו לשאלות ההבהרה הנוספות שלא ניתן להסתמך על עובדת היעדרו של לחץ כמדד לקיומו או היעדרו של קשר סיבתי ושינוי מבלט דיסק לבקע דיסק עקב האירוע. קביעות המומחה מתבססות בעיקרן על הרישומים הרפואיים של הרופאים המטפלים, שקבעו שמדובר בהחמרה פרוגרסיבית ועל כך שהרישום המפנה במפורש לאירוע התאונה הוא משבוע לאחר התאונה. אלה שימשו, בין השאר, בסיס לקביעתו שאותו בקע שהתגלה בבדיקות המאוחרות יותר אינו תוצאה של האירוע התאונתי. המומחה קבע עוד שהאירוע התאונתי יתכן וגרם להחמרה מסוימת אך אין מדובר בהחמרה משמעותית, כפי שניתן ללמוד מהתיעוד העקבי אצל ד"ר קינן מסמוך לתאונה ועד לחודש 12/17.

13. על יסוד האמור והמפורט עד כה – התביעה נדחית.
אין צו להוצאות.

14. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים.

ניתן היום, ו' תמוז תש"פ, (28 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים
מר יהודה פיגורה

דניה דרורי,
שופטת

נציג מעסיקים
מר ליאור לוין


מעורבים
תובע: אופיר אמסלם
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: