ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רפאל כהן נגד גבי דור :

בפני כבוד ה שופטת חגית בולמש

תובע ונתבע שכנגד

רפאל כהן

נגד

נתבע ותובע שכנגד
גבי דור

ב"כ התובע והנתבע שכנגד: עו"ד עוז חקק
ב"כ הנתבע והתובע שכנגד: עו"ד גליק

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד הנוגעת לפרשנות הסכם שכר טרחה וגובה הכספים שישולמו לנתבע, עו"ד, אשר טיפל בהליך הוצל"פ עבור התובע, שבו ניתן בסופו של יום פסק דין כנגד החייבים. לאחר פסק הדין החייבים נכנסו להליכי פשיטת רגל, הסכום הפסוק לא נגבה אלא חלק מזערי ביותר, והשאלה שבפני היא האם יש לחשב את גובה שכר הטרחה המגיע לנתבע מגובה הגביה (כפי שמבקש התובע לעשות) או מגובה סכום החוב (כפי שמבקש הנתבע).

כללי:
התובע היה לקוח של הנתבע במשך כ- 25 שנה. מדובר על מערכת יחסים ארוכת טווח שהוצגה בפני כמערכת יחסים קרובה, כאשר בשלב מסוים בשנת 2016 או בסמוך לכך הסתיים הייצוג והועברו התיקים של התובע לטיפול משפטי של עורכי דין אחרים.
לתובע היו מספר חברות בבעלותו, שליטתו או אחזקתו ובכלל זאת עסק לניכיון המחאות. הנתבע נשכר על ידי התובע, בין היתר, למתן שירותים משפטיים באכיפת חובות לקוחות התובע.
בתיק שבפני נשכר הנתבע על פי הסכם שכר טרחה מיום 25.7.07 , לייצוג בתביעת החוב/תיק י ההוצאה לפועל של התובע וחברות מקושרות לו כנגד דנגל אחזקות, דן קריב ונועם רייך (להלן: " החייבים"). הסכם שכר הטרחה חתום על ידי התובע, מאומת בחתימת שותפו של הנתבע והוא על גבי דף הפירמה של הנתבע ושותפו (להלן: הסכם שכר הטרחה) .
גלגולו של חוב זה מצוי בנספחים 16-17 ובמסמך 36 לכתב התביעה שכנגד. בקצרה מדובר על חוב שהחל כבר בשנת 2004, בעת לוו חייבים כספים מהתובע. לאחר שלא עמדו בהלוואות, נחתם בין התובע וחברות מטעמו לבין החייבים הסדר נוסף בשנת 2006 שגם בו לא עמדו החייבים . משכך הוגשו שטר החוב וההמחאה נשוא חובות אלה להליכי הוצאה לפועל. הסכומים כללו שטר חוב של 1,700,000 ₪ והמחאה על סך 200,000 ₪.
על פי הסכם שכר הטרחה נקבעו שלושה סעיפים שונים הנוגעים לתשלום:

  1. סך השווה ל- 2,000 דולר + מע"מ ישולם מראש וכתנאי לייצוג ולהכנת בקשות מקדמיות. אין מחלוקת שסכום זה שולם.
  2. בנוסף, שכ"ט עפ"י חוק ההוצל"פ וכן שכ"ט אשר ייקבע על ידי ביהמ"ש ו/או ראש ההוצל"פ ו/או בורר וכד', ישולם כשכ"ט לעורכי הדין. מוסכם כי במידה ושכ"ט זה לא יגיע לסכום השווה ל- 10% + מע"מ מגובה החוב, ישלים הלקוח שכ"ט לסך השווה ל- 10% + מע"מ מגובה החוב. (ההדגשה הוספה – ח.ב.). זהו סעיף 2 שבמחלוקת.
  3. במקרה של הגשת התנגדות על ידי החייבים ו/או מי מהם ו/או הגשת טענות אחרות המצריכות בירור ו/או דיון/ים כלשהם, ישלם הלקוח שכ"ט עבור כל דיון בסך של 350 ₪ לדיון, וזאת בסמוך לפני מועד הדיון. סכום זה שולם ואין מחלוקת לגביו.

סעיפים נוספים בהסכם (שמספרם המפורט הינו על פי מספרם בהסכם) כוללים:
5. מוסכם כי עורך הדין יהיה רשאי לקזז כל סכום אשר יגיע מאת הלקוח לעורך הדין כשכ"ט ו/או כהחזר הוצאות ו/או אגרות ו/או כל סכום שיגיע לעורך הדין מאת הלקוח, מכספים המוחזקים ו/או אשר יהיו מוחזקים אצל עורך הדין לטובת הלקוח לרבות כספים המוחזקים ו/או אשר יהיו מוחזקים בנאמנות עבור הלקוח ו/או בפקדון ו/או בכל דרך אחרת.
6. לא יהיה תוקף לכל שינוי בהסכם ובתנאיו אלא בהסכמת שני הצדדים בכתב.
7. שכה"ט המפורט יחול גם במידה של פשרה בין הלקוח לבין החייב.
8. במידה והלקוח יורה לעורך הדין להפסיק את הטיפול בתיק ייחשב הדבר כאילו קיבל הלקוח את מלוא סכום תביעתו מאת הנתבע והלקוח יהיה חייב בשכ"ט מלא עפ"י המפורט בהסכם זה.
הסכם זה מתייחס לניהול התיק בערכאה אחת בלבד.

ביום 30.7. 07 הוגשה בקשה לביצוע להוצל"פ החתומה על ידי הנתבע, כב"כ התובע, לביצוע שטר החוב וההמחאה ואלה נדונו תחת הליך אחד. החייבים הגישו בקשות רשות להתגונן, שהתקבלו ביום 11.5.08, הוטלו עיקולים על ידי התובע, באמצעות הנתבע, וההליכים בתיק זה המשיכו בפני בית המשפט בת"א 2959/08.
ביום 20.5.10, לאחר הגשת תצהירים מטעם התובע בתיק, מאומתים על ידי הנתבע ודיונים שנמשכו עד לשנת 2010, ולאחר שהחייבים דן קריב ונועם רייך ניתקו קשר עם באי כוחם ולא התייצבו לדיונים , ניתן פסק דין נגד ם. פסק הדין בהעדר התייצבות החייבים ניתן במסגרת פסיקתא שהוגשה על ידי התובע לחתימת בית המשפט בו פורט גובה החוב ע"ס 1,700,000 ₪ וכן שכ"ט בגובה 87,008 ₪. לאחר פסק דין זה נכנסו החייבים להליכי פשיטת רגל. במקביל ההליך המשיך עד לשנת 2011 כנגד הנתבעת השלישית (חברת דנגל) תוך ייצוג התובע על ידי הנתבע.
ביום 15.7.15 הכיר נאמן נכסי החייב דן קריב בחוב של ירום הכרמל, הקשורה לתובע, שהוא החוב נשוא הסכם שכר הטרחה וקבע כי קרן החוב הינה 1,900,000 ₪, מהם יש לקזז 250,000 ₪ ששולמו , וכן להוסיף שכ"ט והוצאות. סכום החוב נקבע על סך כ- 2.6 מיליון ₪.
במסגרת חלוקת הדיבידנד בתיק פש"ר זה, העביר הנאמן של דן קריב לידי הנתבע סך של 72,285 ₪. התובע עיכב בידיו ס כום זה וראה סכום זה כחלק משכר הטרחה המגיע לו על פי הסכם שכר הטרחה. במקביל פנה לתובע מיום 29.3.18 בדרישה להשלמת שכר הטרחה בגין הטיפול בתיק ההוצל"פ כך שישולם לו הפער עד לשיעור של 10% מגובה החוב, בנוסף לשכר הטרחה הנקוב בתיק ההוצל"פ.
בשנת 2016 עלו היחסים בין הצדדים על שרטון והופסקה ההתקשרות בין הצדדים. נערך גמר חשבון על ידם בנוגע למספר תיקים שרשימתם פורטה במסמך זה, עליה חתום התובע, שצורפה כנספח 3 לכתב ההגנה שכנגד. בנוגע לשלושה תיקים התחייב התובע להעביר את שכר הטרחה לנתבע בעת קבלת התשלום בהתאם לאחוזים שנקבעו במסמך זה.
התובע התכתב עם הנתבע מספר פעמים בטרם הגשת תביעה זו, כאשר תכתובות אלה נסובו על הסכם שכ"ט זה וכן על עניינים נוספים. הנתבע שלח לתובע מכתב ביום 29.3.18 בו ציין שהחוב הינו 1,700,000 ₪, ולפיכך מגיע למשרדו סך של 170,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכר טרחתו (סעיף 5 למכתב). סכום זה תואם גם את פסק הדין שניתן כנגד החייבים בעניין גובה החוב לתובע. משכך, בשים לב לפרשנות הניסוח כנגד עורך הדין, ומשעה שגם הנתבע ציין כי יש לפסוק שכרו מהחוב הפסוק, יש לראות בסכום זה כסכום שכר הטרחה אותו חייב התובע לנתבע, גם לשיטת הנתבע (עמ' 19-20 לפרוטוקול) .
מתכתובות אלה עולה כי הנתבע שימש כעו"ד של התובע בתיקים רבים נוספים בטרם התביעה. בעניין תיק זה, בטענותיו, חלק התובע על עצם העבודה שבוצעה על ידי הנתבע בתיק, על כי ההסכם בין הצדדים קובע שכר הטרחה של 10% מהחוב (לטענתו יש לגבות מהסכום שנגבה) והלין על כך שבסופו של יום הפך מנושה לחייב. זאת בשעה שלא זו בלבד שלא קיבל את החוב הפסוק, אלא שכעת הוא חייב לנתבע שכר טרחה בגין חוב שלא הגיע לכדי גביה. עוד טען , כי מאחר והתובע כעו"ד ניסח את ההסכם, הרי שיש לפרשו כנגד עורך הדין וככל שקיימת עמימות יש להבהירה ללקוח.
על אף מערכת היחסים הארוכה בין הצדדים, לא הוצגו בפני על ידי מי מהצדדים הסכמי שכר טרחה בגין חובות נוספים, שנחתמו בזמן אמת , בטרם התחלת ההליכים. מדובר על הסכם חריג בין הצדדים. לטענתם, על אף שחיפשו, אין בידי מי מהם הסכמים נוספים שנחתמו וניתן להציגם. המסמך היחיד הנוסף שהוצג , הינו סיכום סיום ההתקשרות בנוגע לשלושה תיקים . מסמך זה נוסח לאחר סיום היחסים בין הצדדים ולצורך המשך ניהול תיקים אלו.

דיון:
בתיק זה נידונה שאלה מרכזית אחת ועיקרה – כיצד לפרש את האמור בסעיף 2 להסכם שכר הטרחה. לו היה נגבה מלוא החוב הרי שלא היתה קמה המחלוקת וגובה שכר הטרחה בעת הגביה היה כגובה שכר הטרחה בגין החוב. אולם, משעה שהחייבים נכנסו להליכי פשט"ר (ובנוגע לרייך טרם הסתיימו) הרי שנוצרה שאלה האם שכר הטרחה מחושב מגובה החוב או גובה הגביה.
אין מחלוקת בין הצדדים שבמסגרת סעיף 2 להסכם שילם התובע לנתבע סכומים שונים לאורך הזמן בגובה 30,000 ₪. על כך הסכימו במהלך הדיון שבפני וכן בכתבי טענותיהם.
על פי חישובי הנתבע בכתב התביעה שכנגד , שולמו לו 30,000 ש"ח קרן, בתוספת מע"מ, בגין סעיף 2 להסכם שכר הטרחה, בנוסף לסכומים בסעיף 1 ו- 3 להסכם זה, בעוד ש- 10% מקרן החוב, בניכוי הסכום ששולם, מגיע ל- 164,502 ₪ בתוספת מע"מ כדין. מכך יש לקזז סכום של 72,285 (61,782 ש"ח בצירוף מע"מ) שהתקבלו על חשבון החוב לתובע, ולפיכך על התובע להוסיף לשלם לנתבע סכום של 98,218 ₪ בצירוף מע"מ כדין. זאת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
כאמור, התיק שבפני מתרכז ביישום סעיף 2 להסכם שכר הטרחה. כבר בדיון המקדמי הפניתי את הצדדים לפסק הדין בעניין ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (מיום 20.11.19) ולנוסח סעיף 2 להסכם הפשרה.
הצדדים הגישו תצהיריהם, כאשר הנתבע הגיש את מלוא המסמכים הנוגעים לטיפול בתיק נשוא שכר הטרחה. מדובר על עשרות מסמכים, דיונים ובקשות שהתמשכו במשך שנים רבות בנוגע לחוב זה.
ישנן שלוש נקודות אפשריות הנוגעות לחישוב שכר הטרחה. האחת – סכום החוב כפי שהוגש לביצוע בהוצאה לפועל. השנ ייה – סכום החוב הפסוק. השלישית – סכום החוב כפי שנגבה.
מילות ההסכם ברורות. ההסכם משתמש במונח " גובה החוב". הוא אינו משתמש במונח "גביה". השירותים שנשכרו מהנתבע כוללים שירותים משפטיים בגין חוב זה, בסך 1,900,000 ₪, ולא שירותי גביה. הנתבע ביצע את חלקו, ונתקבל, לאחר דיונים רבים והליכים ממושכים במשך מספר שנים , פסק דין כנגד החייבים. התנגדויות החייבים לביצוע השטר מציינות את הנתבע כבא כוח התובע בהליכים אלה (ר' לדוגמא התנגדות לביצוע שטר של דן קריב מיום 18 .11.08). כך גם הדיונים בהם השתתפו התובע ומייצגו הנתבע (נספחים 15,19,23 כדוגמא). החתום על תצהיר העדות הראשית של התובע, כב"כ מטעמו, הינו הנתבע (נספח 28).
ביום 20.5.10 ניתן פסק דין כנגד החייבים וגם שם רשום הנתבע כמייצג התובע. משכך, כל ההליכים המשפטיים נשוא החוב בוצעו על ידי הנתבע אישית ובאופן מלא .
פרשנותו של ההסכם על פי הנוסח המתבקש על ידי התובע אינה תואמת את האמור בו. לו ביקש הנתבע להיות חלק מעסקו של התובע ולהיות אחראי על גביית הכספים, היו נשכרים שירותיו לצורך גביית החוב. אולם השירותים שנשכרו הם שירותי ייצוג משפטי ואותם ביצע מתחילתם עד סופם. מדובר על שירות משפטי מלא שניתן על ידי הנתבע לתובע וחברות הקשורות אליו בנוגע לחוב.
הצדדים תארו את המשא ומתן שביצעו בנוגע להסכם זה. הם לא הציגו , ובוודאי לא הוכיחו, בהתאם לרמת ההוכחה הנדרשת לצורך כך, כל נוהג שקיים בניהם בנוגע לתיקי הוצאה לפועל קודמים ממנו ניתן ללמוד שמילות ההסכם הנוגעות ל "גובה החוב" נכתבו בשגגה ומדובר בגביה ולא בגובה החוב.
משעה ששני הצדדים בחרו שלא לעבוד על פי הסכמים בכתב, וככל שקיים ספק פרשני, יש לפרשו לטובת הלקוח. לפיכך, יש לפרש את ההסכם ככזה שחל על גובה החוב הפסוק, בגובה 1,700,000 ₪, כפי שנקבע על ידי בית המשפט בפסיקתא שהוגשה על ידי הצדדים, וכפי שאף נרשמה על ידי הנתבע במסגרת מכתבו לתובע בטרם הגשת התביעה מיום 29.3.18, ולא החוב בסך 1,900,000 ₪ שהוגש להוצאה לפועל. סכום שכר הטרחה הנגזר מכך הינו 170,000 ₪, בתוספת מע"מ, כפי שציין הנתבע עצמו במכתבו ובחישובו, ולא 190,000 ₪, בתוספת מע"מ. זהו סכום החוב הפסוק על פי פסק הדין ומכתב הנתבע לתובע. אולם, לא ניתן לשנות את מילות ההסכם כך שבמקום גובה החוב ייכתב גובה הגביה.
דווקא קיומו של הסכם זה, בהשוואה להעדרם של הסכמי שכר טרחה אחרים הנוגעים לחובות אחרים שטופלו על ידי הנתבע עבור התובע, מצביעים על צורך לתת למילות ההסכם משמעות עדיפה.
טענת התובע כי במקרה הנדון, יש לפרש את ההסכם לרעת מנסחו, דינה להידחות. התובע הינו איש עסקים מנוסה כאמור, עוסק בניכוי המחאות, בעל שליטה במספר חברות וביצע הליכי גביה רבים כנגד חייבים אחרים. בחקירתו הנגדית אישר זאת. אין מדובר בחוסר שיווי משקל בין הצדדים. מפנה לפסקה 4 לדברי כבוד השופט גרוסקופף , בעניין ביבי כבישים כאמור לעיל :
"בחוזה העסקי, שאיפתם העיקרית של דיני הפרשנות צריכה להיות לשכלול ההתקשרות החוזית, וזאת בשים לב לכך שהמתקשרים הם לא רק צדדים רציונליים המצויים במישור שווה, אלא גם מתוחכמים דיים לעשות שימוש בכללים המשפטיים לצורך עיצוב החוזה כרצונם (ודוק, ההנחה היא שככל שנשכיל להעמיד לרשות עוסקים המעוניינים להתקשר בחוזה מערכת כללי רקע מתאימה, הם ידעו לעשות בה שימוש לצורך הגשמת רצונם, באופן שייתר, ולמצער יפחית משמעותית, את הצורך של בית המשפט לנסות ולנחש את כוונתם)."

וכן, בפסקה 6 :

כלל פרשנות מרכזי התורם לשכלול ההתקשרות החוזית, הוא כלל הנותן ללשון החוזה מעמד מכריע בהליך פרשנות החוזה. יתרונו של כלל זה הוא בכך שהוא מקנה לצדדים במועד הכריתה שליטה מוגברת על תוכן החוזה, באמצעות כלי הניסוח שברשותם, תוך הבטחה כי הפרשן המוסמך (בית המשפט) יפעל על פי הנחיותיהם הכתובות, ולא ינסה לנחש את העומד מאחוריהם לאחר שהתגלע סכסוך ביניהם. ודוק, הצדדים חשופים במקרה זה לסיכון של טעויות בניסוח, במובן זה שאם הניסוח בו יבחרו לא יתאם את כוונתם לא תוענק להם רשת ביטחון שיפוטית שתתקן טעות זו, ואולם הם מונעים מעצמם את הסיכון שצד שלישי (הפרשן המוסמך) יקרא לתוך החוזה, מתוך חוכמה שבדיעבד, את אשר הצדדים לא ביקשו לכתוב לתוכו.
כאמור, מדובר על צדדים מנוסים בניסוח הסכמים. משכך, לא ראיתי מקום לסטות ממילות ההסכם שנכתבו על ידי הצדדים ונחתמו על ידי התובע.
נוסף על כך, פרשנותו של התובע להסכם, מבקשת להתעלם מהשירותים המשפטיים שניתנו על ידי הנתבע במשך שנים רבות בגביית החוב וכן מבקשת להפוך אותו מנותן שירותים משפטיים לשותף לעסקי התובע, בעקיפין, בניכיון ההמחאות. התובע אף לא ביקש לשלם לנתבע שכר ראוי במסגרת תביעתו, כי אם תשלום של כ- 7,000 ₪ מהדיבידנד , בנוסף לסכום ששולם עד לאותו מועד (30,000 ₪). לא הוצג כל חישוב לשכר ראוי בכתבי הטענות וממילא לא נטענה טענה בעניין זה במסגרת כתב התביעה , כי אם טענה לתשלום באחוזים מגובה הגביה בלבד כך שיש לשלם לנתבע אחוז מהגביה בפועל . בסיכומים הבהיר התובע , כי הנתבע קיבל עד היום סך של כ- 40,000 ₪ בגין תיק זה (הכולל את סעיף 1 להסכם שכר הטרחה ו- 30,000 ₪ מוסכמים) , עליו יש להוסיף כ- 7,000 ₪ שהם 10% מגובה החוב שנגבה. מבחינתו מדובר בשכר ראוי בגין עבודת הנתבע ללא שניתן כל פירוט כיצד סכום זה מהווה שכר ראוי על פי העבודה שבוצעה .
פרשנות התובע דורשת תימוכין של ממש שכן היא מעבירה את הסיכון בגביית החוב מהתובע, במסגרת עסקו, לנתבע, אשר משקיע עבודה רבה במתן השירות המשפטי ועתיד להימצא ללא כל תשלום בגין עבודה זו. מדובר במחלוקת מהותית הנוגעת לעצם אופי ההתקשרות בין הצדדים ואין היא עניין טכני בלבד.
יתר הסעיפים בהסכם שכר הטרחה נוגעים להפסקת הטיפול או פשרה. סעיפים אלו מנוגדים לפרשנותו של התובע כלפי הסכם. סעיפים אלו מבטיחים כי גם במקרה של הפסקת ייצוג ופשרה , יקבל הנתבע את שכר טרחתו כאילו קיבל הלקוח את מלוא סכום תביעתו והלקוח יהיה חייב בשכר הטרחה המלא על פי המפורט בהסכם.
התובע מבקש ללמד על נוהג, על פי מסמך היפרדות הצדדים והעברת התיקים חזרה לתובע, לאחר שיחסיהם הסתיימו. לא ניתן ללמוד ממסמך היפרדות הצדדים וההסכמות בנוגע ל מספר בודד של תיקים שונים, לאחר שאלה כבר החלו הרבה קודם לכן, באשר לנוהג קיים בין הצדדים בנוגע להתקשרות בטרם פתיחת ההליך. מסמך זה נעשה במסגרת ההיפרדות והערכת הסיכונים של הצדדים בנוגע לכל תיק ותיק שברשימה . לו היו מוגשים הסכמי שכר טרחה ו/או דוגמאות להליכים אחרים שנעשו בנוגע לחייבים אחרים ייתכן וניתן היה לבחון את טענות התובע לשגיאה לטענתו, בניסוח הסכם שכר הטרחה.
נספח 4 לכתב התביעה שכנגד ביחד עם תוכנן של בקשות הרשות להתגונן שהגישו החייבים, על כלל טענתם לתשלום ההלוואות לתובע, וכן נספח 36 לכתב התביעה שכנגד, מחזקים את מורכבות הליכי גביית החוב מהחייבים. עוד בטרם הליכי ההוצל"פ ידע התובע שמדובר על חייבים שלגביהם קיימת בעיית גביה חוזרת ונשנית, ושלא עמדו בחובתם להשיב את הסכומים עליהם התחייבו לתובע, במסגרת שני הסכמים שונים (החוב המקורי והסדר הפשרה) . נחתם עימם הסכם הפשרה בשנת 2006 בו התחייבו החייבים בשמם ובשם החברות בשליטתם לשלם את החוב, בנוסף לריבית חודשית קבועה של 35,000 ₪. כמו כן ניתנה לתובע אופציה להיכנס כשותף במיזם בתי הזיקוק בטקסס בארה"ב.
בהסכם הפשרה בין התובע לחייבים נקבעו המנגנונים במידה ולא יצא המיזם לפועל ולא יעמדו בתשלומים. נספח זה מציג את הבעייתיות בגביית החוב עוד בטרם נחתם הסכם שכר הטרחה ואת הרווחים הפוטנציאליים שהיה צפוי לקבל התובע מהחייבים, לו היה יוצא המיזם לפועל. הסכם זה אינו כולל את הנתבע, אינו מאזכר את הנתבע כשותף , הנתבע לא היה שותף לניסוחו או לחתימה עליו . משכך, יש ניתוק בין התובע בעסקו כבעל עסק לניכוי המחאות, לבין עסקי הנתבע כנותן שירותים משפטיים. בקשתו של התובע להכיר בהסכם ככזה המהווה שכר טרחה מגובה החוב, מגדיר את הנתבע כשותף בעוד שבזמן אמת, הנתבע כלל לא היה שותף לעסקיו של התובע בנוגע לחוב זה.
כמו כן ההתנהלות האמורה בין התובע לחייבים בטרם פתיחת הליך ההוצאה לפועל, מצביעה על הבעייתיות שהיתה ידועה לצדדים בנוגע לגביה עוד בטרם ההסכם. לפיכך , השינוי אותו מבקש התובע לעשות כעת אינו שינוי טכני , אלא נוגע לכלל ההתנהלות של התובע מול החייבים . הנוסח בו בחרו הצדדים לכלול בהסכם שכר הטרחה, נעשה עקב ידיעה זו ובמסגרת משא ומתן שנוהל במודע בנוגע לתיק זה.
הסכם שכר הטרחה נחתם בשנת 2007 ופסק הדין ניתן בשנת 2010. הכספים בגין החוב נגבו בשנת 2018 ועוכבו על ידי הנתבע. רק אז נטען על ידי התובע טענות בנוגע לתוקפו של הסכם שכר הטרחה ודרישה לגבות שכר טרחה מהגביה בלבד. טענות אלה הגיעו לאחר עיכוב הכספים על ידי התובע, ומשכך נולדו בשנת 2018, בעת קבלת הכספים מקופת הפש"ר. כמו כן, כספים של חייב נוסף טרם התקבלו שכן טרם בוצעה חלוקה של הכספים בתיק הפש"ר בעניינו, ומשכך כלל לא ידוע האם יגיעו כספים נוספים לתובע בגין החוב הפסוק ומה יהיה סכומם. הצדדים לא ציינו בהסכם מהו המועד לתשלום למעט האמור בסעיף 5 לפיו קיימת לנתבע זכות לקזז את שכר הטרחה מכל סכום שיתקבל, כפי שנעשה על ידי הנתבע בפועל. לנתבע נשארה הזכות בסעיף זה לפנות לתובע לקבלת מלוא שכר הטרחה בכל דרך על פי דין.
כלל הטענות של התובע התעוררו אך בשנת 2018, בעת מימוש זכות הקיזוז של הנתבע מהכספים שהתקבלו בגין החוב , ובהתאם , התביעה שכנגד לקבלת שכר הטרחה הוגשה לאחר התביעה הראשית. מועד המימוש היה בשנת 2018 בנוגע לחייב אחד ומועד מימוש עתידי טרם הבשיל בנוגע לחייב שני. ההסכם שותק באשר למועד התשלום של החוב אולם מאפשר לנתבע לקזז כל סכום שכר טרחה מכל תקבול שיתקבל, ללא מגבלת זמן. משכך טענות התובע בעניין התיישנות ההסכם נדחות.
מאחר ומדובר בשני צדדים מנוסים ובעלי ידע רב בתחומם, ובשים לב לחובה לקיים הסכמים, יש לקבל את כלל ההסכם כלשונו ולא קיימות כל נסיבות המצביעות על חריגה של הצדדים מהאמור בו, בין אם בזמן אמת ובין אם בדיעבד. לנתבע היתה זכות על פי ההסכם לקזז את הסכום שהתקבל מקופת הפש"ר בהתאם לסעיף 5 להסכם.
התובע עתיד לקבל סכומים מקופת הכינוס של החייב הנוסף, ככל שיתקבלו. סכומים אלה יישארו בידי התובע, בשים לב לפסק דין זה. זאת מאחר והתביעה והתביעה שכנגד הוגשו על מלוא החוב והסכם שכר הטרחה בין התובע לנתבע, והצדדים לא המתינו עד לסיום הגביה בעניינו של החייב הנוסף .

סיכום:
לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי יש מקום לשנות את הקבוע בהסכם, על כלל האמור בו. משכך, דין התביעה הראשית להידחות במלואה ודין התביעה שכנגד להתקבל במלואה. התובע חייב לנתבע 10% מגובה החוב 1, 700,000 (בסה"כ 170,000 ₪) בתוספת מע"מ כדין.
מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים ששולמו לנתבע סכום של 30,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, על התובע לשלם לנתבע סך נוסף של 78,218 ₪ בתוספת מע"מ כדין. זאת בנוסף לסכום המצוי בידיו של הנתבע בסך של 72,285 ₪ והוא זכאי להם כדין.
התובע יישא בהוצאות שכ"ט הנתבע בגין התביעה שכנגד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן באגרת בית משפט ראשונה ושניה של הנתבע כפי ששולמה.

ניתנה היום, ז' תמוז תש"פ, 29 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רפאל כהן
נתבע: גבי דור
שופט :
עורכי דין: