ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יאיר נגר נגד אחיה בטאט :

בפני כבוד ה שופט אלעזר נחלון

תובע
יאיר נגר

נגד

נתבע
אחיה בטאט

בשם התובע:
עו"ד שמעון מור יוסף

בשם הנתבע:
עו"ד יעקב וואלאך

החלטה

א. כללי
לפניי בקשה לסעד זמני, שבה נתבקש צו עשה המאפשר לתובע לתפוס חזקה ברכב שאותו מכר לנתבע לפני שנים ארוכות. הבקשה הוגשה במסגרת תובענה בסדר דין מקוצר , שבה עתר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו סך כולל של 110,260 ₪.
ב. כתב התביעה
בכתב התביעה טוען התובע כי הנתבע חייב לו סכומים שונים, בגין שתי התקשרויות ביניהם מן השנים 2013-2012.
ההתקשרות הראשונה היא הסכם מכירת רכב (ההסכם צורף כנספח לכתב התביעה). לטענת התובע, בשנת 2012 הוא מכר לנתבע רכב בתמורה לסך של 48,000 ₪. התובע טוען כי הנתבע שילם סך של 10,000 ₪ בלבד, ונותר חייב את יתרת התמורה. כמו כן טוען התובע כי על הנתבע להשיב לו תשלומים נוספים שבהם נשא בגין הרכב (1,000 ₪ בגין קנסות שונים; 11,200 ₪ בגין ביטוחים שנערכו לרכב; וכן 5,500 ₪ בגין אגרות רישוי שנתיות). הסכום הכולל הנתבע בגין התקשרות זו, בצירוף ריבית שנתית שאותה העמיד התובע על 7%, עומד על 77,480 ₪. יודגש כי התובע אינו עותר לביטול ההתקשרות, אלא לתשלום יתרת התמורה והסכומים הנוספים המגיעים לו מכוחה.
ההתקשרות השנייה היא הסכם הלוואה (ההסכם צורף כנספח לכתב התביעה). לטענת התובע, בשנת 2013 הוא הלווה לנתבע סך של 27,000 ₪, וסוכם ש ההלוואה תיפרע ב-60 תשלומים חודשיים בסך של 540 ₪ כל אחד. התובע טוען כי הנתבע שילם תשלומים חלקיים בסך כולל של 5,000 ₪ בלבד, ועותר לחייבו בתשלום סך נוסף של 32,780 ₪, המשקף לטענתו את יתרת קרן החוב בתוספת ריבית בשיעור של 7% לשנה.
ג. הבקשה לסעד זמני והשתלשלות ההליכים בעניינה במקביל להגשת כתב התביעה, עתר התובע ב"בקשה דחופה למתן צו זמני במעמד צד אחד", שבה ביקש ליתן צו עשה המאפשר לו לתפוס את הרכב ולהעבירו לחזקתו. התובע טען, בין היתר, כי הנתבע "מה[ת]ל ב[תובע] במשך השנים"; כי הוא חושש מ"היעלמות הרכב"; וכי רישיון הרכב – שהזכויות בו עודן רשומות על שם התובע – אינו תקף ולא הוצאה לו פוליסת ביטוח תקפה, כך שהנתבע עלול לגרום נזק לאחרים ולרכב עצמו. התובע אף טען ש"קיים חשש סביר כי השהייה ע[ד] לקיום דיון במעמד הצדדים תסכל את מתן הצו ותגרום ל[תובע] נזק חמור". טענה זו הועלתה, הגם ש לדברי התובע עצמו הרכב מצוי בחזקת הנתבע ברציפות לא פחות משבע שנים וחצי.
במסגרת ההחלטה שניתנה באותו יום, הוצגו לפני התובע קשיים שונים שעוררה לכאורה בקשתו. בין היתר צוין כי לבקשה לא צורפו התחייבות עצמית ותצהיר כנדרש; כי לדברי התובע עצמו הוא מבקש לשנות מצב דברים הנמשך שנים ארוכות, באופן שעלול להביא למסקנה שנפל שיהוי בהגשת הבקשה; וכי על מנת להבטיח את פירעון החוב הנטען, די לכאורה בבקשה לעיקול זמני ואין צורך בתפיסת הרכב (ראו החלטה ראשונה מיום 7.6.20) .
בעקבות ההחלטה הגיש התובע התחייבות עצמית, וכן תצהיר שהיה ערוך על דרך ההפניה. כמו כן התייחס התובע לקשיים שהועלו, אם כי העובדות שנטענו בהתייחסות זו לא נתמכו בתצהיר כלשהו . בהחלטה נוספת צוין כי לכאורה ההתייחסות אינה נותנת מענה מספק למכלול הקשיים שנזכרו, ובזהירות המתבקשת הוצע לתובע לשקול את בקשתו (ראו החלטה שנייה מיום 7.6.20).
בעקבות זאת הודיע התובע כי הוא אינו עומד על בקשתו, וציין כי בתוך 48 שעות יגיש בקשה מתאימה יחד עם כתב תביעה מתוקן, באופן שלטעמו יסיר אילו מן הקשיים שעוררה בקשתו המקורית. נוכח עמדת התובע נמחקה הבקשה, ובין היתר הועלה ספק ממשי בשאלה אם היה מקום להגישה במתכונתה המקורית מעיקר א. כמו כן בבחינת למעלה מן הדרוש הועלה ספק בשאלה אם בתיקון שעליו הצהיר התובע יהיה כדי להסיר את מכלול הקשיים לכאורה (ראו החלטה שלישית מיום 7.6.20) .
התובע נמנע מלהגיש את כתב התביעה המתוקן ואת הבקשה החוזרת לסעד זמני במועד שבו נקב. רק בחלוף שבוע ימים הגיש התובע כתב תביעה כאמור, שבו הוסיף את בקשתו או נכונותו "להורות על קיזוז שווי הרכב משווי התובענה...זאת אם לא ישלם הנתבע כפי שייקבע בפסק דין שבתובענה זו...". במקביל שב התובע ועתר בבקשה חוזרת לסעד זמני של "עיקול הרכב ותפיסתו" תוך העברתו לחזקתו שלו. לא למותר לציין כי במסגרת בקשתו זו הצהיר התובע ש"לא הגיש לבית המשפט טרם בקשה זו, בקשה זו או בקשה אחרת הדומה לבקשה זו" – הצהרה שאינה עולה בקנה אחד עם העובדות כפי שפורטו לעיל ( ראו כתב התביעה המתוקן והבקשה לסעד זמני מיום 14.6.20).
כבוד הרשם הבכיר א' יחזקאל דן בבקשה לעיקול זמני ודחה אותה , בכפוף להעדר הבהרה מתאימה , בקבעו כי לא ברור שניתן לעקל רכב שהזכויות בו נותרו עדיין רשומות על שם התובע עצמו. כבוד הרשם הבכיר הוסיף והורה לתובע להודיע האם הוא עומד על בקשתו לתפיסת הרכב ולהעברתו לחזקתו, וככל שכך הוא להגיש בקשה זו בנפרד על מנת שתועבר להכרעת שופט (החלטה מיום 14.6.20). התובע הבהיר כי הוא עומד על בקשתו, ובעקבות זאת הועברה הבקשה להכרעת שופט.
יצוין כי בהתאם לסדרי העבודה הנהוגים בבית משפט זה, במהלך השבוע שחלף בין שתי הבקשות לסעד זמני שהגיש התובע החל מותב אחר לדון בבקשות כאלה, ועל כן הבקשה החוזרת הועברה תחילה לטיפולו. משהתברר כי מדובר בהמשך ישיר לבקשה המקורית שטופלה על ידי, הועברה גם הבקשה החוזרת לטיפולי – אף זאת בהתאם לסדרי העבודה המקובלים בבית משפט זה , ובתיאום עם סגן הנשיא הרלוונטי.
תחילה נתבקש התובע להבהיר את פשר השיהוי הנזכר בהגשת הבקשה החוזרת. התובע טען כי הוא ביקש לשקול את הספקות שהועלו בהחלטות מיום 7.6.20, ורק לאחר מכן שב והגיש את הבקשה (ראו החלטה והבהרה מיום 15.6.20).
נוכח עמדת התובע, ניתנה הוראה לנתבע להשיב לבקשה. בשלב זה שב התובע ועתר ליתן סעד זמני במעמד צד אחד ועוד בטרם קבלת תשובת הנתבע , אך בקשה זו נדחתה (ראו החלטה מיום 17.6.20).
ד. תשובת הנתבע והתגובה לתשובה
ביום 25.6.20 הגיש הנתבע את תשובתו לבקשה, וביום 28.6.20 הגיש תצהיר בתמיכה לתשובה.
בין היתר ציין הנתבע כי הבקשה לסעד זמני אינה נתמכת בתצהיר ערוך כדין אלא בתצהיר על דרך ההפניה; וכי הבהרת התובע מיום 7.6.20 לא נתמכה בתצהיר כלשהו, שכן זה נערך עוד קודם להגשתה. עוד טען הנתבע כי התובע אינו כופר בכך שהזכויות ברכב הועברו אליו ואינו טוען לביטול ההסכם, וממילא אין הוא יכול לקבל את הסעד הזמני שלו עתר. כמו כן טען הנתבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי של שנים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן מדובר בסעד "אלים ואגרסיבי ובמסגרתו עותר [התובע] להוציא מחזקתו של [הנתבע] רכב המצוי בבעלותו תוך פגיעה בזכות הקניין שלו". הנתבע הבהיר כי בניגוד לטענת התובע הוא משלם את אגרות הרישוי ועורך את הביטוחים הנדרשים כסדרם. הנתבע גם טען שהבקשה לוקה משום שהסעד הזמני זהה לסעד העיקרי.
לגופה של התובענה טען הנתבע כי המסמכים שצורפו לכתב התביעה מלמדים שהחוב המקורי היה בסכום נמוך משמעותינטען; וכן טען כי הוא פרע לתובע את מלוא חובו, למעט סך של 5,000 ₪ שאותם נמנע מלפרוע בעטיו של התובע עצמו. הנתבע טען כי הוא ביקש לפרוע סכום זה במקביל להעברת רישומי הבעלות ברכב על שמו, אך התובע נמנע מלאפשר את העברת הרישומים ו אף נוקט צעדים בלתי חוקיים כדי לכפות עליו לשלם את יתרת הסכום ללא תנאי , לרבות באמצעות זיוף המחאות. כעת, כך טען הנתבע "מנסה [התובע] את מזלו בהגשת תביעתו זו – המוגשת בניגוד לדין, בניגוד לתקנות ותוך ניסיון לרתום ערכאה נכבדה זו למעשי מרמה וגניבה...".
התובע הגיב לתשובה, ובין היתר טען כי לא ייתכן שהנתבע משלם את אגרות הרישוי ועורך את ביטוחי הרכב כסדרם בלא הרשאתו. התובע הוסיף וטען כי אין זהות בין הסעד הזמני לסעד העיקרי, שכן הסעד העיקרי הוא כספי והסעד הזמני נועד להבטיח את ביצועו באמצעות מימוש הרכב. התובע גם הכחיש את טענות הנתבע לגופו של עניין, ואף כינה את הנתבע בכינויי גנאי שונים (ראו סעיף יד לתגובה לתשובה מיום 26.6.20).
ה. דיון והכרעה
התובע הסכים לכך שהבקשה תידון על יסוד הכתובים (ראו הודעתו מיום 16.6.20). גם הנתבע עמד על קיום דיון רק אם הבקשה לא תידחה על יסוד כתבי הטענות (סעיף 11 לתשובה). בהתאם לכך, ניתנת החלטה זו ללא קיום דיון.
כידוע, בהכרעה בבקשה לסעד זמני יש לשקול שלוש מערכות שיקולים: קיומה לכאורה של עילת תביעה ועוצמתה; מאזן נוחות; ושיקולי יושר וצדק:
השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני הם שלושה. השיקול הראשון, הוא קיומה לכאורה של עילת תביעה, כאשר די בכך שבית המשפט ישתכנע כי התובענה מעלה לכאורה שאלה רצינית ואיננה בגדר תביעת סרק. השיקול השני, הינו מאזן הנוחות בו ייבדק הנזק שעשוי להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם לצד שלישי. השיקול השלישי, הוא שיקול שביושר ובצדק, קרי "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". בין שני השיקולים הראשונים קיים יחס גומלין שכונה בפסיקה כ"מקבילית כוחות". משמעות הדבר היא שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוונו של מבקש הסעד כך רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון קטן ולהפך.
(רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי (20.9.2011), פיסקה 24, בהשמטת אסמכתאות) .
עוד יוזכר כי הן במסגרת שיקולי היושר והצדק והן במסגרת מאזן הנוחות, עשוי להיות משקל לעיתוי הגשת הבקשה:
אשר לשיקולי היושר והצדק, הפסיקה הכירה בכך כי יש ליתן משקל למועד בו פנה מבקש הסעד לבית המשפט. כידוע, בית המשפט לא ייעתר לבקשה למתן סעד זמני מקום בו לא שוכנע כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות שיפוטית מוקדמת עוד בטרם הוכרעה התובענה. הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית. לעניין זה עשויה להיות השלכה אף על מאזן הנוחות .
(שם, פיסקה 25; ראו גם לאחרונה רע"א 1450/20 פרילינג נ' ניר משה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פיסקאות 16-15(19.4.2020)).
במקרה שכאן, בשים לב לטענות ההדדיות בשאלה האם קיימת לנתבע יתרת חוב כלפי התובע ובאיזה סכום , לא מן הנמנע שהתובענה "מעלה לכאורה שאלה רצינית ואיננה בגדר תביעת סרק". עם זאת, שיקולי מאזן הנוחות ושיקולי יושר וצדק, לרבות עיתוי הגשת הבקשה, מטים לטעמי את הכף באופן מובהק לעבר דחייתה. אפרט.
ראשית, כפי שצוין, התובע עותר לשינוי מצב הנמשך לטענתו מזה למעלה משבע שנים וחצי ברצף, שבמהלכן מחזיק הנתבע ברכב מושא התובענה לאחר רכישתו מן התובע. יתר על כן, מדברי התובע עולה לכאורה שגם הימנעותו הנטענת של הנתבע לפרוע את חובותיו כלפיו נמשכת לאורך שנים. בנסיבות אלה, לא הובהר מדוע הוגשה הבקשה לסעד זמני כעת, לאחר שיהוי כה ממושך, ודי בשיהוי זה כדי להביא לדחייתה. זאת, מבלי לגרוע מזכותו של התובע להביא את טענותיו כלפי הנתבע במסגרת ההליך העיקרי, שבו הן תידונה ותוכרענה לגופן.
שנית, מדובר כאמור בבקשה לצו עשה, שלא רק ימנע מן הנתבע לעשות שימוש ברכב אלא יורה על העברת הרכב לחזקת התובע. כבר נקבע כי צו עשה זמני המשנה מצב קיים ראוי שיינתן במצבים חריגים בלבד, רק כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם... מטרת מתן הסעדים הזמניים היא שמירת המצב הקיים על עומדו, עובר להגשת התובענה.
(רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 - שידורי הערוץ החדש בע"מ, פיסקה 32 (20.1.13), בהשמטת אסמכתאות).
לא הוברר מדוע המקרה שכאן משקף את אחד מאותם "מצבים חריגים", שהם בלבד מצדיקים ליתן צו עשה זמני עוד בטרם הוכרעו הטענות לגופן.
שלישית, יוזכר כי במסגרת התובענה התובע אינו עותר לבטל את הסכם מכירת הרכב ולהשיבו אליו, אלא לקבל תשלומים שלשיטתו מגיעים לו, לרבות מכוח אותו הסכם. בנסיבות אלה, העברת הרכב לחזקתו של התובע אינה יכולה להתבסס על חשש לגורלו הפיסי של הרכב כחפץ שהוא עצמו מושא התובענה, אלא על חשש להכבדה בביצוע פסק דין המטיל על הנתבע חיוב כספי , אם יינתן כזה בסופו של יום (כפי שהבהיר התובע עצמו בתגובתו לתשובה). אולם בשלב זה לא נטען, ובכל מקרה לא הונח בסיס ראייתי כלשהו לכך , שהנתבע מצוי במצב כלכלי מורכב , המקים חשש להכבדה כאמור בביצוע פסק דין עתידי. יתר על כן: התובע טען אמנם לחשש בדבר "היעלמות הרכב", אולם מדובר היה באמירות בעלמא, ללא כל פירוט, שנתמכו בתצהיר לקוני, ושאין בהן די. העובדה שהנתבע משתמש ברכב לאורך שנים גם היא אינה תומכת בחשש נטען זה.
אשר לטענות כי הנתבע עושה שימוש ברכב ללא רישוי וללא עריכת הביטוחים הנדרשים, הרי שהנתבע הכחיש אותן. בכל מקרה, מצב נטען זה נמשך אף הוא לאורך זמן, ובפני התובע פתוחה הדרך לפנות בעניין לכל גורם שימצא לנכון על מנת להבטיח את קיום הוראות הדין.
רביעית, גם "שיקולי יושר" במובנם הצר תומכים במסקנה שיש לדחות את הבקשה.
כך, בבקשתו החוזרת הצהיר כאמור התובע כי "לא הגיש לבית המשפט טרם בקשה זו, בקשה זו או בקשה אחרת הדומה לבקשה זו". הצהרה זו סותרת חזיתית את העובדה שבקשה דומה ביותר נמחקה על ידי התובע ימים ספורים קודם לכן בעקבות הערות בית המשפט.
כך, בשלב זה לא הובהרו במלואם הטעמים להחלטתו של התובע להמתין עם הגשת בקשתו החדשה למשך שבוע, כשבמהלך אותה תקופה התחלף המותב המטפל בבקשות לסעדים זמניים. יצוין כי החלטה זו של התובע מנוגדת לא רק לדבריו שלו, שלפיהם יגיש בקשה חדשה בתוך 48 שעות, אלא גם לבהילות שייחס הוא עצמו לבקשה, שבעטייה אף עתר שלוש פעמים למתן סעד זמני במעמד צד אחד.
נוכח כל הטעמים הנזכרים, יש לדחות את הבקשה לסעד זמני, תוך חיוב התובע בהוצאות. אלא שבנסיבות החריגות שכאן לא די בכך לטעמי, וסבורני כי יש לחייב את התובע גם בהוצאות לטובת אוצר המדינה. אנמק מסקנה זו .
ו. המדיניות הראויה בנוגע לבקשות לסעד זמני שבמובהק לא היה מקום להגישן כאשר תובע בוחר להגיש בקשה לסעד זמני, בחירה זו משליכה ישירות הן על בית המשפט, הן על הנתבע, והן על בעלי דין אחרים:
בית המשפט נדרש לפעול בלוחות זמנים קצרים במיוחד, הן מבחינת עיון בתביעה ובבקשה, הן מבחינת קביעת הדיון בבקשה והיערכות לו, והן מבחינת מתן החלטה בבקשה;
הנתבע נדרש להשיב לבקשה בחיפזון, בלוויית תצהיר, ולהתייצב לדיון תוך זמן קצר יחסית;
ובעלי דין בהליכים אחרים נדחים מפני התובע, שבאמצעות הבקשה לסעד זמני כביכול "עוקף" אותם בעודם ממתינים ליומם בבית המשפט, ומגיע הישר אל "ראש התור".
אם מדובר בבקשה לסעד זמני שיש לה בסיס כלשהו, הרי שאל מול קשיים אלה עומד הצורך הפשוט בבירור דחוף של עניין שייתכן כי אינו סובל דיחוי (כאשר ל עניין הפגיעה בנתבע יש לציין שלא אחת הדחיפות נובעת מהתנהלותו שלו). לעומת זאת, מקום שבו מוגשת בקשה שבאופן מובהק אין לה יסוד, נגרמת פגיעה בלתי מוצדקת בכל שלושת הגורמים שנמנו לעיל (ראו והשוו: עת"מ (י-ם) 55231-05-15‏ ‏ בן שושן נ' משרד הבריאות, פיסקה 21 (19.7.2015); תא"ח (שלום י-ם) 27857-12-17 חמודה נ' אבו רמילה (31.1.2018)). גם במצב זה אין לטעמי "להעניש" את התובע כביכול, על כך שביקש להביא את טענותיו באופן שבו בחר, בייחוד אם הבחירה נעשתה בתום לב. עם זאת, אין גם לאפשר לתובע להחצין את ההשלכות השליליות של בחירותיו על אחרים, היינו על הנתבע ועל בית המשפט (ובאמצעותו על ציבור המתדיינים ועל הציבור כולו). החצנה כזו מנוגדת לתחושת הצדק הפשוטה, וכן לשיקולים של הכוונת התנהגות. תחת זאת על התובע להיות נכון לשאת בהשלכות אלה בעצמו, וככל ש עמדתו נדחית באופן מובהק יותר, הנשיאה בהשלכות הנזכרות אמורה להיות מלאה יותר.
ז. חיוב התובע בהוצאות במקרה שכאן
במקרה שכאן, לא די בכך שהתובע הגיש בקשה לסעד זמני שעל פניה עוררה לכאורה קשיים; ולא די בכך שהבקשה הוגשה באופן חסר, וגם לאחר מכן התצהיר שצורף היה על דרך ההפניה בלבד; אלא שהתובע בחר להתמיד בבקשתו חרף הקשיים שהיו גלומים בה לכאורה. גם לאחר שהחליט התובע למחוק את בקשתו הראשונה, והובהר לו כי היה מקום לשקול לחייבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה אך הוא לא חויב בהן "ככל שבכך ימוצה הסעד הזמני" ( ראו ההחלטה השלישית מיום 7.6.20) שב התובע והגיש בקשה חוזרת לסעד זמני. בקשה זו הגיש התובע בשיהוי נוסף, ש כאמור הוא עצמו חתר תחת מצג הבהילות שביסודה.
התנהלות התובע גרמה נזק לנתבע, שבמקום להיערך כדבעי להגשת הגנתו בפרק הזמן המוקצה לו על פי דין, נדרש להגיש תשובה בתוך ימים ספורים ואף לתמוך אותה בתצהיר מפורט. מצב זה עלול לפגוע בזכותו של הנתבע להליך הוגן, ולא מן הנמנע שהוא נשא עמו גם עלויות יתירות, בשל הדחיפות שבה נדרש הנתבע לשכור שירותים משפטיים.
התנהלות התובע הצריכה גם משאבים שיפוטיים לא מבוטלים, כאשר עד עתה ניתנו בבקשותיו לא פחות מחמש עשרה החלטות (מלבד ההחלטה שכאן). זאת ועוד, השיהוי שבהגשת הבקשה החוזרת לבדו גרם לכך שנדרשו אליה לא פחות מארבעה מותבים שיפוטיים : המותב שטיפל בבקשות לסעדים זמניים במועד הגשת הבקשה החוזרת, ואשר אליו היא הוקצתה במקור; סגן הנשיא; הרשם הבכיר; וכן הח"מ.
בקשותיו של התובע דרשו גם משאבים לא מבוטלים של גורמי מינהל שיפוטי. אלה, בשל סד הזמנים הנובע מן הבהילות ששיווה התובע לבקשותיו, נדרשו לא אחת להודיע על ההחלטות לבעלי הדין באופן טלפוני. משאבים אלה באו על חשבון הזמן שאמור להיות מוקצה לבעלי דין אחרים, שהגישו הליכים קודמים לתובע, והמתינו בסבלנות ליומם בבית המשפט.
ודוקו: האמור לעיל אינו בא לומר כי התובע לא היה רשאי לעמוד על הכרעה בבקשתו לסעד זמני. מובן כי הוא היה רשאי לעשות כן, כפי שאכן נהג, ויומו אכן ניתן לו. אלא שכפי שצוין, אין הצדקה שבהשלכותיה הנזכרות של בחירתו יישאו אחרים.
בשים לב להתנהלות הדיונית הכוללת, הן בעצם הגשת הבקשה מעיקרא והן לאחר שהוגשה, כאמור לעיל, ומנגד בשים לב לכך שהתובע לא עמד על קיום דיון בבקשה וניתן היה להכריע בה על יסוד הכתובים , יישא התובע בהוצאות הנתבע בסך של 500 ₪ ובשכר טרחת עורך דינו בסך של 3,500 ₪. כמו כן יישא התובע בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך נוסף של 1,000 ₪. יצוין כי ההוצאות לטובת אוצר המדינה נפסקו על הצד הנמוך ביותר, וזאת מתוך רצון שלא למצות עם התובע את הדין בעניין.
יובהר כי אין במכלול האמור לעיל כדי להביע עמדה כלשהי לגבי המחלוקות בין התובע לבין הנתבע בשאלת קיומו של חוב כספי ושיעורו, וחזקה כי אלה תתבררנה בהליך העיקרי.
ניתנה היום, ז' תמוז תש"פ, 29 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יאיר נגר
נתבע: אחיה בטאט
שופט :
עורכי דין: