ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה בן ציון רובזי נגד מדינת ישראל :

לפני כבוד ה שופטת אסתר טפטה–גרדי

מבקש

משה בן ציון רובזי
באמצעות עו"ד סלמאן חיר
נגד

משיבה
מדינת ישראל

באמצעות עו"ד תומר יצחקי

החלטה

1. לפני בקשה שעניינה עתירת המבקש לביטול צו פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה שלו, ולביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב, אשר הוגשה על פי סעיפים 48 ו- 57ב לפקודת התעבורה התשכ"א.

2. ביום 21.6.20 , ניתנו כנגד המבקש, הבעלים של הרכב, צווים מנהליים כמפורט, למשך 30 יום, על ידי קצין המשטרה. הצווים ניתנו לאחר שהמבקש נתפס בחשד לנהיגה בשכרות.

3. על פי הדוח, שמספרו 13213022828, נהג המבקש, ביום 20.6.20, ברכב פרטי, "אופל", מ.ר. 3063739 , בהיותו שיכור, לאחר שבדגימת אויר נשוף נמצא אצלו ריכוז אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף, של 509 מיקרוגרם , העולה על הריכוז הקבוע בחוק.

4. המבקש טוען בבקשתו שנדרש לבצע בדיקה שתוצאותיה הצביע ו על אינדיקציה לשכרות. לאחר ביצוע הבדיקה סבר לתומו שישוחרר לביתו, ו על כן, עישן, בין היתר, אולם לאחר מכן נדרש להתלוות לשוטרים, לתחנת משטרת כרמיאל, שם בוצעה לו בדיקת נשיפה, בה נמדדה תוצאה של 509 מיקרוגרם. צוין שהשימוע נערך באופן בהול, וההחלטה לגבי המשיב התקבלה מראש. צוין שהרכב נרכש על ידי המבקש מסוכנות רכב, ביום 7.6.20, במחיר של 58,200 ₪, במסגרת מימון והתחייבות להחזרים של 970 ₪ בחודש. נוסף על כך המבקש חב בתשלומי שכירות חודשיים, בסך 3,300 ₪. המבקש, קבלן משנה , בשירות חברה המעניקה שירותים לחברת "פרטנר" והרכב משמש ו ככלי עבודה, יומיומי. המבקש, אב לקטין, מפרנס עיקרי, אשתו , זרה, אינה דוברת השפה, ומתקשה למצוא עבודה סדירה. צוין שהמבקש אחראי להסעת בנו לגן, ולאמו הקשישה לטיפולים רפואיים דחופים. עקב משבר הקורונה , נטען, המבקש צבר לא מעט חובות, ועליו לבצע שעות נוספות, על מנת לפרוע אותן. צוין שאין באפשרות המבקש לשכור שירותי נהג או רכב חלופי, והשבתת הרכב עלולה להביאו למצב של קבלת הודעת התראה לפני פיטורים. צוין שברכב נמצאת סחורה מחברת "פרטנר", המיועדת לעבודתו השוטפת, חלקה לא ניתן להעברה לרכב אחר, ו עלול להתקלקל. צוין שהמבקש יישא את עונשו בתיק העיקרי. לעניין הרישיון, עתר בא כוחו, לחלופין, לצמצם את שעות הנהיגה של המבקש כך שיורשה לנהוג, מדי יום, בין השעות 7:00 ל-18:00 בלבד, ולחלופין להורות על ביטול איסור שימוש ברכב.
ב"כ המבקשת מתנגד לבקשה. נטען שסיווג פסילת הרישיון למשך שעות ביום, ייתר את החלטת הקצין, לפסילה בת 30 יום בלבד. מדובר בעבירה חמורה, של נהיגה בשכרות, לכאורה, בריכוז אלכוהול של 509 מיקרוגרם, למעלה מהכמות הכפולה, המותרת על פי דין, ומאז שנפסל המשיב חלפו 8 ימים בלבד. אשר להשתת הרכב , האינטרס הציבורי, בעבירה לכאורה, המיוחסת לנהג, נהיגה בשכרות, גובר על נסיבותיו האישיות של המבקש. נטען שהשימוע נערך כדין.

לעניין הבקשה לביטול הפסילה המנהלית
ראיות לכאורה
5. תיק המשטרה הוגש לעיוני. עיינתי בחומר החקירה ומצאתי שקיימות ראיות לכאורה לנהיגה בשכרות של הנהג.
אפנה בעניין זה להודעת המשיב בה הודה, לכאורה, שנהג ברכב, וכשנשאל האם שתה אלכוהול, השיב: "כן בירה", "2 חצאי ליטר". כשנשאל היכן היה טרם עלה לרכב, השיב: "באר האגדה במרכז הישן". כשנשאל האם שותה באופן קבוע, השיב: "מדי פעם". כשנשאל למי שייך הג'וינט שנתפס בחיפוש, השיב: "שלי". כשנשאל האם עישן באותו היום, השיב: "כן לא זוכר מתי".
מטופס שימוע לגבי החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, עלה שהמבקש ציין: "יודע שטעיתי", ומטופס שימוע על פסילה מנהלית עלה שציין: "עשיתי טעות, על טעויות משלמים". מדוח עיכוב עולה שהמבקש מסר: "שתיתי בירה אחת".
מדוח פעולה של השוטרת ניצן שני אלגלי עולה שבמהלך מחסום, עם המתנדב אילייה וינקור, ניגשה לרכב המבקש, מחלון פתוח של רכב המבקש נדף ריח חריף של אלכוהול. הנהג, שזוהה כמבקש, נשאל האם שתה, ו השיב: "רק בירה אחת". בדיקת נשיפון, שבוצעה בהסכמה, העלתה אינדיקציה לשכרות. הודע למבקש על עיכוב בחשד לנהיגה תחת השפעת אלכוהול ולמתן בדיקת ינשוף. ה מבקש התבקש לא לאכול, לא לשתות, ולא להכניס דבר לפיו או לאפו ולא לעשן. על אף שה מבקש הוזהר שלא לעשן, הכניס סיגריה לפיו, ובעת שניסה להדליקה השוטר ת מנע ה זאת וקופסאות הסיגריות ניטלה ממנו . עם פתיחת הקופסא הבחינה בשני ג'וינטים שקצוותיהם שרופים וג'וינט נוסף שלם. החומר החשוד כסם נתפס.
מדוח המתנדב איליה וינוקור עלו דברים דומים.
מדוח הפעולה של השוטר שוקי פארס עולה שבבדיקת נשיפון שביצע למבקש נמצאה אינדיקציה לשכרות. דברים דומים עלו ממזכר השוטרת אילנית יוסיפוב.
מדוח השוטר איתן רוט עלה שבבדיקת ינשוף שביצע למבקש נמדדה תוצאה סופית של 509 מיקרוגרם. צוין שהשוטר וידא שהנהג במשמרתו ובמשמורת השוטרים לא שתה, לא אכל, לא הקיא, ולא הכניס דבר לפיו עד סיום הבדיקה.
מדוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות עלה שנמצאה אינדיקציה לשכרות, בשיחה ראשונית מסר המבקש ששתה בבר, "עד שעה לפני" הארוע , "2 חצאים" של "בירה". צוין שנדף מפיו ריח של אלכוהול. המבקש הסכים לבדיקת נשיפה וחתם עליה. צוין שהשוטר וידא שהנהג, בין היתר, לא עישן.
מטופס תחקור חשוד עלה שהמבקש היה בבר, שתה "בירה מלכה", "שני חצאים". כשנשאל מה ההסבר לתוצאת בדיקת הינשוף בה נמצא שיכור, השיב: "שתיתי אלכוהול".
כן אפנה לדין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות מכשיר ינשוף.

מסוכנות המבקש
6. מסוכנותו של המבקש בנהיגה, נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ומעברו התעבורתי.

נהיגה בשכרות, נקבע בפסיקה, היא עילה עצמאית לפסילה גם בטרם הכרעת הדין. ראו לעניין זה דבריו של כבוד השופט א.א. לוי, בבש"פ 10865/06 אשר ישעיהו נ' מדינת ישראל:

"בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי גם בטרם הוכרע דינם על ידי בית המשפט המוסמך."

7. נסיבות ביצוע העבירה הן חמורות המבקש נהג, לכאורה, לאחר ששתה, לדבריו, "שני חצאי ליטר בירה", בבר , עד כשעה לפני הארוע. מדוח השוטרת עלה שמה מבקש נדף ריח חריף של אלכוהול, בבדיקת נשיפון נמצאה אינדיקציה לשכרות, ובבדיקת נשיפה נמדדה תוצאה של 509 מיקרוגרם ריכוז אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף. יתירה מכך, בקופסת הסיגריות שלו , נמצאו שני ג'וינטים, שקצותיהם שרופים וגו'ינט נוסף שלם. ה מבקש ציין שהג'וינט שלו, ושעישן באותו היום.
התנהלותו של המבקש מלמדת על הסיכון הרב שנשקף ממנו.

8. לעניין עברו התעבורתי, המבקש נוהג משנת 2003 , ולחובתו 2 הרשעות, נהיגה באור אדום, מיום 3.3.20, וחציית כביש כשברמזור אור אדום (משנת 2012) . יצוין שנהיגה באור אדום אף היא עבירה חמורה והמבקש הורשע בה אך שלושה חודשים לפני המקרה שלפני.

9. נסיבות ביצוע העבירה ועברו התעבורתי של המבקש, מצביעים על מסוכנות גבוהה שנשקפת מהמשך נהיגתו.

אשר לשימוע

10. עיון בשימוע מעלה שלמבקש נערך שימוע, ונ יתנה לו הזדמנות להעלות טענותיו. ה מבקש ציין בשימוע : "עשיתי טעות, על טעויות משלמים, אני צריך את הרכב לעבודה". השוטר ציין בנימוקי הפסילה: "מדובר בעבירה שמסכנת אותך ואת משתמשי הדרך, ועל כן החלטתי לפסול ל-30 יום".
בנסיבות לא התרשמתי שנפל פגם בשימוע.

יצוין שלא מצאתי מקום לסווג את הפסילה, כך שבשעות העבודה תותר נהיגתו של המבקש. החלטה מעין זו תייתר את ייעודה של הפסילה המנהלית, שמהווה אמצעי הרתעה, בעבירה של נהיגה, לכאורה, בשכרות, עוד טרם מתן הכרעת הדין, נוכח חומרתה הרבה של העבירה ומסוכנותה. אינטרס הציבור בשמירה על חיי משתמשי הדרך, גובר, במקרה זה, על אינטרס המבקש.

11. לאחר שעיינתי בחומר החקירה שעמד לפני קצין המשטרה, בזמן עריכת השימוע בעניינו של המבקש, אני מוצאת שעמדו לפניו די והותר ראיות לכאוריות, להוכחת החשד המיוחס למבקש, וקיימת מסוכנות מהמשך נהיגתו של המבקש.

נוכח האמור, הבקשה לביטול הפסילה המנהלית נדחית.

לעניין הבקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב 12. על פי ס' 57ב(ב) ל פקודת התעבורה, לבית-המשפט סמכות לבטל את הודעת איסור השימוש, אם נוכח שהתקיים אחד מאלה:

"1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.
2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש או לקצרה:

"אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...".

בענייננו, מדובר ברכב של המבקש והמבקש נהג בו, מכאן שאין מקום לבחון את תחולתן של שתי החלופות הראשונות.

13. לעניין סעיף 57ב(ג), לא התרשמתי שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות ביטול ההודעה. מדובר בעבירה, לכאורה, של נהיגה בשכרות, שחומרתה גבוהה. נסיבות ביצועה חמורות, מהמבקש נדף ריח חריף של אלכוהול, תוצאת הינשוף שנמדדה, לכאורה, היא פי 2 מריכוז האלכוהול המותר על פי חוק, ה מבקש הודה, לכאורה ששתה "שני חצאי ליטר", "בירה", עד כשעה לפני הארוע, ונתפס אצלו, לכאורה, חומר החשוד כסם , וציין בהודעתו שהג'וינט שייך לו, ושעישן באותו היום.

14. המבקש אוחז ברישיון נהיגה משנת 2003 והורשע ביום 3.3.20 בעבירה של נהיגה באור אדום.

15. לאחר שהאזנתי לצדדים, ועיינתי בחומר המונח לפני, אני בדעה שנוכח העבירה החמורה שמיוחסת, לכאורה, למבקש, נסיבות ביצועה, והמסוכנות שנשקפת ממנה, אין מקום להשיב למבקש את רכבו.

16. שקלתי את הטענות שהועלו על ידי המבקש הנוגעות לצורך הכלכלי שלו ברכב. אין חולק שהחלטת הקצין בדבר איסור שימוש ברכב גורמת למבקש פגיעה מסוימת באורח חייו, אלא שפגיעה זו מידתית, בהתחשב בחומרת העבירה שבוצעה, לכאורה, ולכמות האלכוהול שנמדדה. על המבקש, שידע שהרכב משמשו לצורכי עבודתו, חלה החובה להיזהר שבעתיים לבל תתבצע ברכבו עבירה. הפגיעה האפשרית במבקש, הובאה בחשבון על ידי המחוקק, ובאה במטרה למנוע עבירות מסוג זה. לעניין זה ראה דבריו של כבוד השופט נ' סולברג בעניין רע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל, (16.10.12) :

"במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. עיון בפסיקה של הערכאות הדיוניות מלמד כי אכן נעשה שימוש בסמכות זו. האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. "

17. נוכח האמור, מאחר שמדובר בעבירה של נהיגה לכאורה בשכרות, ונוכח נסיבות ביצועה אני סבורה שאיסור השימוש ברכב למש ך 30 יום הוא מידתי וסביר.

לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול הודעת איסור השימוש נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

המזכירות תחזיר את תיק החקירה למשיבה.

ניתנה היום, ו' תמוז תש"פ, 28 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משה בן ציון רובזי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: