ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מבראשית אמריקה ישראל בע"מ נגד שי זימן :

בפני כבוד הנשיא רון שפירא

מבקשים

  1. מבראשית אמריקה ישראל בע"מ
  2. אלון גל

נגד

משיב

שי זימן

החלטה

הרקע לבקשה ופסק דינו של בימ"ש קמא:
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות בחדרה (כבוד השופטת רקפת סגל מוהר) שניתן ביום 16.04.2020 במסגרת ת"ק 28004-09-19.

מדובר בתביעה קטנה שהוגשה על ידי המשיב נגד המבקשים על סך 8,000 ₪ במסגרתה דרש המשיב החזר בגין קורס אינטרנטי שרכש מהמבקשים בסך 6,500 ₪ + 1,500 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש. עלות הקורס שולמה למבקשת 1 באמצעות כרטיס אשראי של חברה שבבעלותו של המשיב (להלן: "החברה").

בימ"ש קמא ציין בפסק דינו כי בכל הנוגע לטענות המבקשים באשר להעדר סמכות, שכן התשלום בעד הקורס בוצע על ידי חברה בע"מ שבבעלות המשיב, כך שלמעשה מדובר בתביעה של חברה, השיב המשיב כי מי שהתקשר עם המבקשים הלכה למעשה היו הוא ורעייתו אשר היו אמורים להשתתף בקורס ואישר כי את התשלום ביצעו באמצעות החברה שבבעלותם שהיא חברת אחזקות משפחתית המשמשת אותם מזה שנים כפלטפורמה לניהול ענייניהם הפיננסיים. בימ"ש קמא קבע לעניין זה כי עיקר הכוונה בהקמת בית המשפט לתביעות קטנות הייתה לאפשר לאזרחים הנאלצים לוותר על תביעותיהם משום ההוצאות הגדולות הכרוכות בכך והטרדה של משך ההתדיינות, להביא תביעות לסכומי כסף לפני המוסד השיפוטי הזה שנוצר בכדי לפתוח שערי המשפט בפני האזרח הקטן. נקבע כי בחינת נסיבות המקרה על הרקע הזה הביאה את בימ"ש קמא למסקנה כי מדובר בתביעה אותה רשאי היה המשיב להגיש לבית המשפט לתביעות קטנות, שכן החברה שבבעלותו שימשה עבורו כאמצעי תשלום בלבד, בעוד שהוא טוען לעוול שנעשה לו ולרעייתו כאנשים פרטיים, בהצגת תכני הקורס על ידי המבקשים באופן שונה מזה שבו הדברים התבצעו בסופו של דבר בפועל. לכן קבע בימ"ש קמא כי יש לראות במשיב כאדם פרטי הטוען כי נפגע כתוצאה מהתנהלות המבקשים כלפיו ולא חברה בע"מ המבקשת לגבות בדרך מהירה תשלום המגיע לה.

באשר לתביעת המשיב קבע בימ"ש קמא כי יש לקבלה בחלקה. נקבע כי אמנם המשיב לא ביטל את הקורס בתוך 14 ימים מיום עשיית ההסכם כאמור בתקנה 2(3) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א – 2010, אך אין בתקנות אלה הסדר שלילי המונע כל אפשרות של ביטול בשלבים אחרים ובתנאים אחרים. נקבע כי אמנם פנייתו הראשונה של המשיב אל המבקש 2 בוצעה כ-4 חודשים לאחר תחילת הקורס, אלא שמדובר היה בפניה אישית, ברורה וחד משמעית, בה הבהיר המשיב כי רק בדיעבד הבין שמדובר בקורס שלא תאם את ציפיותיו לליווי אישי צמוד של מנטור ולכן ביקש "לשחררו" ממנו ולהשיב לו את כספו. בימ"ש קמא קבע כי התנהלות המבקשים עלתה כדי התעלמות מה"תלמידים" המסוימים שנרשמו לקורס, עד כדי חוסר אכפתיות ממש, כפי שתיאר זאת המשיב במכתבו. נקבע כי מדובר במקרה שהמבקשים או מי מהם יכול היה לפתור את הבעיה שהתעוררה בו בקלות לו היו משיבים לפניות המשיב, חוסכים ממנו את הרדיפה אחריהם, מקשיבים לטענותיו וקשייו ואולי גם מוצאים עבורו אלטרנטיבה שתתאים לצרכיו ולא תחייב את השבת כספו. על כן, נקבע כי התביעה מתקבלת בחלקה ובימ"ש קמא חייב את המבקשים להשיב למשיב 65% מעלות הקורס, ללא מע"מ, דהיינו סך של 3,580 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

טענות הצדדים בתמצית:
המבקשים טוענים כי בימ"ש קמא נעדר סמכות לדון בתביעה אשר הוגשה מאחר שההתקשרות שנערכה הייתה בין החברה שבבעלות המשיב לבין המבקש 1. נטען כי בשל כך אין יריבות בין המשיב למבקשים, אין המשיב רשאי לפעול בדרך של תביעה קטנה וחוק הגנת הצרכן אינו מגן על מזמין שירות שהוא חברה בע"מ. כן נטען כי לא הייתה כל התקשרות עם המבקש 2 ולכן אינו בעל דין נכון בתביעה. נטען כי המבקש 2 הוא טאלנט בקורס, ידוען, שלא התקשר עם המשיב או החברה שבבעלותו באופן ישיר. כן נטען כי מועד בקשת ביטול הקורס היה לאחר למעלה מ-4 חודשים ולכן המשיב לא פנה לביטול רישומו לקורס במסגרת הזמן הקבועה ואין להחזיר לו את התשלום או חלק ממנו, אף אם הייתה יריבות בין הצדדים. נטען כי המשיב ואשתו וייתכן כי אף אנשים נוספים נחשפו לתכנים של הקורס, הגיעו למפגשים ונהנו מתכני הקורס וליווי צמוד מצוות הקורס. נטען כי המשיב חסר תום לב וכי שגה בימ"ש קמא כאשר לא דחה את התביעה על הסף בשל העדר סמכות עניינית, העדר יריבות כנגד המבקשים ולמצער היעדר יריבות נגד המבקש 2.

המשיב טוען כי פסק דינו של בימ"ש קמא שקול, ענייני ולוקח בחשבון את השתתפותו המצומצמת בהרצאות בהן נכח. נטען כי יש לדחות את הבקשה גם בשים לב לשווי הסכום הזעום שנפסק בפסק הדין לטובת המשיב ובשים לב לכך כי בית המשפט לתביעות קטנות הינו ערכאה מיוחדת שמטרתה לסיים סכסוכים בדרך מהירה ויעילה ולאפשר דיון מהיר וזול. לכן אין ערעור בזכות ואמת המידה למתן רשות ערעור בהליכים מסוג זה היא מחמירה במיוחד. נטען כי בפסק דינו של בימ"ש קמא לא נפל פגם ממשי המחייב תיקון ולכן בקשה זו אינה עומדת באמת המידה הנדרשת לקבלת רשות ערעור. נטען כי בימ"ש קמא ערך איזון ראוי בין טענות הצדדים ולקח בחשבון את העובדה כי המשיב נחשף לחלק קטן מרכיבי הקורס מחד ואת ההטעיה הצרכנית והתנהלות המבקשים אשר מרגע קבלת התשלום בידן שכחו כי עומד בפניהם לקוח לו עליהן לתת שירות ולהשיב לפניותיו מאידך. נטען כי בפסק דינו של בימ"ש קמא אין כל שגיאה משפטית, לא כל שכן שגיאה משפטית בולטת המחייבת התערבות של ערכאת הערעור, מה גם שפסק הדין תואם לפסיקה נוספת אשר ניתנה בעניינים דומים, בהם התיר בית המשפט ביטול לימודים או קורסים לאחר תחילת הלימודים, בעיקר בקורס שבו התלמיד לא יכול להיחשף לתכנים הנלמדים אלא רק לאחר תחילת הלימודים.

באשר לטענות המבקשים כי ההתקשרות הייתה בין המבקשת 1 לבין חברה בבעלות המשיב ולכן בית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לדון בתביעה של חברה טוען המשיב כי המשיבות לא צירפו חשבונית מס מטעמן לכתבי הטענות שהוגשו לא בבימ"ש קמא ולא בבקשתן זו. כל שצירפו הינה קבלה שהוצאה לכבוד חברת עיסוק וניהול בע"מ, אך קבלה אינה מהווה חשבונית מס ואינה מאפשרת שימוש עסקי או ניכויים על ידי החברה (מה גם שהמשיב העיד בפני בימ"ש קמא כי לא דרש ניכוי מס או מע"מ בגין התשלום למבקשים). המשיב טוען כי ההתקשרות בין הצדדים בוצעה בינו באופן אישי לבין המבקשים; כל ההודעות והמיילים שנשלחו על ידי המבקשים נשלחו למייל האישי של המשיב; בספרי המבקשים המשיב עצמו רשום כלקוח. לכן נטען כי מבחינת המשיבים היה מאז ומעולם המשיב עצמו הלקוח ולכן לא בכדי קבע בימ"ש קמא, לאחר ששמע את עדויות הצדדים, כי המשיב הינו אדם פרטי אשר נפגע מהתנהלות המבקשים כאשר כל האינטראקציה בין הצדדים הייתה אישית לחלוטין בין המשיב לבין נציגי המבקשים. נטען כי חברת "עיסוק וניהול בע"מ" הינה חברת השקעות משפחתית ולאור העובדה כי הקורס מטעם המבקשות אמור היה לעסוק בהתנהלות כספית והשקעות, המשיב שקל להגיש את החשבונית בגין התשלום כהשתלמות מקצועית, אך בסופו של דבר לא הגיש את החשבונית ואין למשיב התנגדות כי המבקשים ישנו את השם על החשבונית לשמו.

המשיב טוען כי הודעת הביטול נשלחה על ידו 50 יום בלבד לאחר תחילת הקורס, כאשר המשיב "נכח" בחלק קטן מאוד מההרצאות והפעילות בקורס עד אותו מועד (12% מהקורס ומפגש מנטורים אחד). נטען כי בשימוש המועט שלו במערכת המשיב קיבל אפס מידע חדש או שימוש במידע שסופק מהקורס, אשר היה בעיקרו הרצאות מוקלטות מראש ללא כל התאמה אישית וללא כל ליווי אישי המותאם לצרכיו ומאפייניו הספציפיים של המשיב. נטען כי נוכח הפער המשמעותי בין המצגים שהוצגו בפני המשיב טרם הרישום לקורס, אי שביעות רצונו מתכני הקורס ומצגי השווא שהוצגו בפניו, שלח המשיב את הודעת הביטול. נטען כי מדיניות הביטולים של המשיבים מעולם לא הוצגה בפני המשיב וממועד משלוח הודעת הביטול בחודש ינואר 2019 המבקשים התעלמו מפנייתו וחזר אליו רק בחודש מאי 2019. כן נטען כי המשיב נרשם לקורס של המבקשים לאור מצגים שהוצגו בפניו כי מדובר בקורס אישי, הכולל ליווי אישי ותכנים שיותאמו לצרכיו ולהתנהלותו הכלכלית, אשר יוכלו לסייע בידו ובידי אשתו לשנות את הרגליהם ולהתנהל נכון יותר מבחינה כלכלית ולא היה לו מושג לפני תחילת התכנית כי לא יקבל מנטור שיוצמד אליו ושמפגשי המנטורים יהיו הרצאות המוניות. בפועל נטען כי המשיב קיבל גישה לקורסים שהוקלטו מראש, שאינם מותאמים אליו, ברמה נמוכה וללא כל ליווי אישי, מעורבות ותמיכה אישית המותאמת לצרכיו ומידותיו. לכן לאחר השתתפות בחלק קטן מתכני הקורס הבין כי לא מדובר בקורס ברמה שהוצגה בפניו וביקש לבטל השתתפותו. נטען כי המבקשים התעלמו מפניותיו. נטען כי טענת העדר היריבות לא הועלתה על ידי המבקש 2 בכתב ההגנה מטעמו ולכן מדובר הרחבת חזית אסורה.

המבקשים טוענים בתגובה לטענות המשיב כי המשיב נמנע מצירוף תצהיר התומך בטענותיו העובדתיות ולכן התשובה הוגשה בניגוד לתקנה 241(ג) לתקנות ועל כך בלבד יש למחוק את תשובת המשיב ולקבל את הערעור. כן נטען כי תגובת המשיב מלאת סתירות, מתעלמת מקביעות בימ"ש קמא אשר אינן נוחות לו ומאששת כי יש ליתן רשות ערעור ולקבל את הערעור. נטען כי אין לקבל טענת המשיב כי המבקשים לא צירפו לכתבי הטענות מטעמם חשבונית מס. נטען כי במסגרת הדיון בתיק הוגשו חשבונית המס כת/1 וצורפו העתקי חשבוניות המס אשר נופקו לחברה כנספח ג' להודעת העדכון מטעם המבקשים אשר הוגשה ביום 25.05.2020 ובין כה וכה המשיב לא הכחיש כי ביקש שיונפקו לו חשבוניות מס על שם החברה. כן נטען כי במסגרת תגובתו לבקשה צירף כנספח ז' חשבונית מס על שמו והדבר מהווה הודאת בעל דין כי לא כל ענייניו הכספיים מתנהלים באמצעות החברה וכי כאשר הוא מקבל שירות אישי מונפקת חשבונית מס על שמו. באשר לטענת המשיב כי בכתב ההגנה מטעם המבקשים לא עלתה טענת היעדר יריבות טוענים המבקשים כי טענה זו לא ברורה כלל וסעיפים 12 – 16 לכתב הגנתם שהוגש לבימ"ש קמא דנים בהיעדר יריבות בין המשיב למבקשים. בנוגע לטענות המשיב באשר למועד שליחת בקשת הביטול ותחולת הוראות חוק הגנת הצרכן טוענים המבקשים כי בימ"ש קמא הוא זה שקבע כי פניית המשיב לביטול ההתקשרות בין החברה למבקש 1 נשלחה כעבור 4 חודשים מתחילת הקורס. נטען כי אף אם נתעלם מכך כי חוק הגנת הצרכן אינו חל במקרה דנא ונתעלם מהוראות סעיף 14ג(ד) לחוק הגנת הצרכן שכן עסקינן בטובין הניתנים להעתקה, ואף אם נקבל את גרסתו של המשיב כי שלח בקשת הביטול לאחר 50 ימים, אין חולק כי המשיב לא היה רשא י לבטל רישומו לקורס.

דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את המסמכים שהוגשו ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות הערעור. לא מצאתי כי בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות נפל פגם המצדיק התערבות או מתן רשות ערעור בנסיבות העניין.

סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות מעוגנת בסעיף 60(א) ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), אשר קובע כדלקמן:
"60. (א) בית משפט לתביעות קטנות ידון בתביעה אזרחית שהגיש יחיד (1) לתשלום סכום שאינו עולה על 34,000 שקלים חדשים;
(2) למתן צו להחלפת מצרך או לתיקונו או לביטול עסקה, כששווי המצרך או התיקון או סכום העסקה, לפי הענין, אינו עולה על הסכום האמור בפסקה (1), ובתביעה-שכנגד לסכום או לצו כאמור, ובלבד שהתביעות אינן לפי זכות שהומחתה או שהוסבה ואינן בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר".

היקף סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, משקף את תכלית הקמתו, שנועדה להקל על האזרח הפשוט ולחסוך לו את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולים הרגילים, במקרים בהם מדובר בסכומי כסף נמוכים. בשל מיוחדותו של ההליך הנ"ל, אפשר המחוקק הגמשה של דיני הראיות והפרוצדורה הנהוגים בהליכים המתנהלים במסגרתו לעומת המסלולים האחרים [ראה: רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177 (1994)].

אוסיף לעניין זה כי הכלל בדבר מתן רשות לערער על פסיקת בית משפט לתביעות קטנות הוא של צמצום. זאת מעצם קביעת החריג לפיו ערעור אינו בזכות אלא מותנה בקבלת רשות מבית המשפט [ראו: סעיף 64 לחוק בתי המשפט] והכל במטרה להגשים את תכלית החקיקה ואת כוונת המחוקק לקיום הליך מהיר וחסכוני. ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור [ראו: רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18.3.2015); רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' אילנה משיח (20.05.2015); רע"א 2376/16 זאב אלימלך קביאטקובסקי נ' רות לפ (10.5.2016); רת"ק (ב"ש) 430-02-16 שושנה כהן נ' סרגיי אבין (24.5.2016)]. אינני סבור כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות של ערכאת הערעור או מתן רשות ערעור.

מקריאת פסק הדין של בימ"ש קמא עולה כי בימ"ש בחן את טענות הצדדים ואת הראיות והעדויות שהוצגו בפניו ופסק על פי הדין ובהתאם לנסיבות המקרה ולראיות שהוצגו. כמו כן, פסק דינו של בימ"ש קמא מבוסס על קביעותיו באשר לממצאים עובדתיים, עניינים בהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. ראו: ע"א 5212/14 אבו ג'אנם נ' אבו ג'אנם (החלטה מיום 25.11.2014); ע"א 1100/14 אחמד ראשד מנוסה סלאמה נ' סביוני אלקנה (אלקנה) בע"מ (החלטה מיום 27.4.2014).

בכל הנוגע לטענות המבקשים באשר להעדר סמכות של בית המשפט לתביעות קטנות, שכן התשלום בעד הקורס בוצע על ידי חברה בע"מ שבבעלות המשיב, קיבל בימ"ש קמא את טענת המשיב שמדובר בחברה שבבעלותו ששימשה עבורו כאמצעי תשלום בלבד. בימ"ש קמא בחן את נסיבות המקרה על רקע עיקר הכוונה בהקמת בית המשפט לתביעות קטנות, אשר הייתה לאפשר לאזרחים הנאלצים לוותר על תביעותיהם משום ההוצאות הגדולות הכרוכות בכך והטרדה של משך ההתדיינות, להביא תביעות לסכומי כסף לפני המוסד השיפוטי הזה שנוצר בכדי לפתוח שערי המשפט בפני האזרח הקטן. על כן, בנסיבות אלו נקבע כי מדובר בתביעה אותה רשאי היה המשיב להגיש לבית המשפט לתביעות קטנות, שכן החברה שבבעלותו שימשה עבורו כאמצעי תשלום בלבד, בעוד שהוא טוען לעוול שנעשה לו ולרעייתו כאנשים פרטיים, בהצגת תכני הקורס על ידי המבקשים באופן שונה מזה שבו הדברים התבצעו בסופו של דבר בפועל. אף המבקשים אינם חולקים על כך כי המשיב ורעייתו הם אלה שעשו שימוש בתכנים. לכן סבורני כי בצדק קבע בימ"ש קמא כי בנסיבות העניין יש לראות במשיב כאדם פרטי הטוען כי נפגע כתוצאה מהתנהלות המבקשים כלפיו ולא חברה בע"מ המבקשת לגבות בדרך מהירה תשלום המגיע לה. אינני סבור כי יש מקום בנסיבות העניין להתערב בקביעה זו.

באשר לתביעת המשיב קבע בימ"ש קמא בצדק כי יש לקבלה בחלקה, זאת מאחר שהמשיב ביקש לבטל את הקורס רק כ-4 חודשים לאחר תחילתו (ויובהר כי המשיב לא ביקש לערער על קביעה זו) . בימ"ש קמא קבע שמדובר היה בפניה אישית, ברורה וחד משמעית, בה הבהיר המשיב כי רק בדיעבד הבין שמדובר בקורס שלא תאם את ציפיותיו לליווי אישי צמוד של מנטור ולכן ביקש "לשחררו" ממנו ולהשיב לו את כספו. בימ"ש קמא קבע על בסיס הראיות שהוצגו בפניו כי התנהלות המבקשים עלתה כדי התעלמות מה"תלמידים" המסוימים שנרשמו לקורס, עד כדי חוסר אכפתיות ממש, כפי שתיאר זאת המשיב במכתבו. נקבע כי מדובר במקרה שהמבקשים או מי מהם יכול היה לפתור את הבעיה שהתעוררה בו בקלות לו היו משיבים לפניות המשיב, חוסכים ממנו את הרדיפה אחריהם, מקשיבים לטענותיו וקשייו ואולי גם מוצאים עבורו אלטרנטיבה שתתאים לצרכיו ולא תחייב את השבת כספו. סבורני כי קביעותיו של בימ"ש קמא לעניין זה הינן קביעות עובדתיות וקביעות מהימנות שמבוססות על הטענות והראיות שהובאו בפניו ואין מקום להתערב בהן בנסיבות העניין.

בסיכומו של דבר, נראה כי בימ"ש קמא הביא בגדר שיקוליו את כל טענות המבקשים, פעל בהתאם לסמכותו ולהוראות הדין, שקל את כל הנתונים הרלוונטיים, ביסס את פסק דינו על הטענות והראיות שהובאו בפניו ולא נפל בפסק דינו פגם המצדיק את התערבות בית משפט זה או מתן רשות ערעור. כאמור, פסק הדין מבוסס על הראיות שהובאו בפני בימ"ש קמא ועל קביעות שקבע בימ"ש קמא בנוגע לממצאים עובדתיים ובקביעות אלה אין מקום להתערב. אינני סבור גם כי שגה בימ"ש קמא בכל הנוגע לסמכותו לפסוק בנסיבות העניין, כפי שפורט לעיל.

על כן, הבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בהליך זה בסכום כולל של 5,000 ₪ שישולם בדרך של העברת הערבון שהפקידו המבקשים בתיק בית המשפט לידי המשיב, באמצעות ב"כ.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, ד' תמוז תש"פ, 26 יוני 2020, בהעדר הצדדים.

רון שפירא, נשיא


מעורבים
תובע: מבראשית אמריקה ישראל בע"מ
נתבע: שי זימן
שופט :
עורכי דין: