ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יזמקו חברה בע"מ נגד פריוריטי סופטוור בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת אשרית רוטקופף

תובעות

  1. יזמקו חברה בע"מ
  2. יזמקו פולנד

נגד

נתבעת
פריוריטי סופטוור בע"מ

החלטה

עניינה של החלטה זו הינו בבקשת הנתבעת (להלן: המבקשת) לחייב את התובעות (להלן: המשיבות 1 ו-2 בהתאמה) בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיה במידה ותביעתן תדחה.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים:

ברקע הבקשה, תביעתן הכספית של המשיבות, חברה המאוגדת בישראל (המשיבה 1) וחברת חוץ אשר התאגדה בפולין (המשיבה 2) ונמצאת בשליטת המשיבה 1, לחיוב המבקשת בשיפוי ופיצוי בגין הוצאות, הפסדים ונזקים שנטען כי נגרמו להן נוכח ניהול משא ומתן בחוסר תום לב מצד המבקשת שהתנהל לצורך התקשרות עסקית שעניינה הפצת תוכנה בחו"ל ושלא יצאה אל הפועל בסופו של יום.

במסגרת בקשתה דנן, טוענת המבקשת כי קיים חשש ממשי כי כאשר תידחה התביעה וייפסקו הוצאות לחובתן של המשיבות, המבקשת לא תצליח להיפרע מהמשיבות ותמצא עצמה עומדת בפני שוקת שבורה. בתוך כך, הפנתה המבקשת להוראות סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) ועמדתה העקבית של הפסיקה, לפיה יש לחייב את המשיבות בהפקדת ערובה על מנת להבטיח את הוצאיתה במסגרת ההליך ובפרט בשעה שהמשיבה 2 הינה חברת חוץ.

המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן מלבד זאת שהבקשה הוגשה בשיהוי של כתשעה חודשים וסכום ההפקדה שהתבקש הינו בלתי מידתי, כל הבקשה נסמכת אך ורק על הטענה בדבר היותן של המשיבות חברות מוגבלות במניותיהן. כך, בשום מקום בבקשה לא צוין דבר וחצי דבר ביחס לאיתנותן הכלכלית של המשיבות ויכולתן לשלם את ההוצאות ככל שתיפסקנה. בעניין זה, ביקשו המשיבות להפנות בבקשתן למספר אסמכתאות המלמדות, בין היתר, על היותה של המשיבה 1 חברה מוכרת ומובילה בתחום העיסוק שלה, בעלת מוסר תשלומים גבוה ועל כך ששתי המשיבות הינן רווחיות.

במסגרת תשובתה לתגובה, טענה המבקשת כי בניגוד לנטען בתגובה, ברירת המחדל הינה שהחברה התובעת היא זו שצריכה להוכיח כי ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעת ולא להיפך. לגופן של טענות המשיבות אודות האיתנות הכלכלית, נטען כי אין די באסמכתאות שצורפו (ובפרט באישור רואה החשבון) וכן בטענות כלליות על מוסר תשלומים גבוה, על מנת להוכיח את יכולתן הכלכלית של המשיבות.

דיון והכרעה:
הוראת הדין הצריכה בענייננו, שעה שעסקינן בבקשה המופנית כנגד תובעות המאוגדות כחברות אשר אחריות בעלי מניותיהן מוגבלת, הינה סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 אשר קובע כדלהלן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

הכלל הינו הפקדת ערובה, כאשר הנטל לשכנע את בית המשפט שאין להחיל את הכלל, אלא את החריג המאפשר פטור מחיוב החברה התובעת בערובה, מוטל על החברה התובעת (ר' רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, [פורסם בנבו] (23/5/11)]. מכאן, שצודקת המבקשת כי המשיבות נפלו לכלל טעות שעה שהן הלינו בתגובתן על כך שהמבקשת היא שלא הוכיחה בבקשתה כי מצבן הכלכלי הינו רעוע.

הפסיקה התוותה בחינה תלת-שלבית לשם ההכרעה בבקשה להפקדת ערובה; בשלב הראשון יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה התובעת, כאשר הנטל להוכחת האיתנות הכלכלית מוטל כאמור על התובעת ולא על מבקש הערובה (ר' רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ, [פורסם בנבו] (29/12/11); בשלב השני, בוחן בית המשפט את נסיבות העניין ואם מצדיקות הנסיבות את חיוב התובעת בהפקדת ערובה. בשלב זה מביא בית המשפט בחשבון, בין היתר, את זכויותיהם החוקתיות של הצדדים (זכות הגישה לערכאות העומדת לטובת התובעת, אל מול זכותו של הנתבע שלא ייצא בחסרון כיס ככל שהתביעה תדחה), ואת העובדה שהפקדת ערובה על ידי חברה הינה הכלל בעוד שהפטור הוא החריג. גם בשלב זה הנטל להוכיח את הנסיבות שבגינן לא מוצדק החיוב מוטל על כתפי החברה. לבסוף, בשלב השלישי, יידרש בית המשפט לקביעת גובה הערובה הנדרשת בנסיבות העניין, ויקבע סכום מידתי המאזן נכונה את השיקולים הרלוונטיים (ר' רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ ואל' נ' מ. זיסר ואח' (פורסם בנבו, 2008]).

מן הכלל אל הפרט: לאחר שעיינתי במכלול הטענות שהוגשו במסגרת בקשה זו להפקדת ערובה, הנני סבורה שאין מקום בענייננו לחרוג מהכלל לפיו תובעת שהיא חברה תפקיד ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד.

בבואי לבחון האם עלה בידי המשיבות לעמוד בנטל להוכחת איתנותן הכלכלית על בסיס האסמכתאות שצורפו לתגובה, מוצאת אני כי הן כשלו מלעשות כן; בכל הקשור לפרסומים שצורפו במסגרת נספח ב' לתגובה, הרי שמלבד זאת ששניים מהם מתייחסים כלל לשנים 2014 ו-2015 (כתבת תדמית שהינה ראיון עם מנכ"ל המשיבה 1 וכתבה שהינה פרסום אודות השקת מוצר) אין בהם למעשה כדי להוות תחליף ראוי להצגת אסמכתאות חשבונאיות ראויות להוכחת האיתנות הכלכלית. באשר לשני האסמכתאות הנוספות שצורפו, "דו"ח חיווי אשראי" (נספח ב' לתגובה) והמסמך מיום 26/5/20 שנערך על ידי רואה החשבון של המשיבה 1, הרי שיש בהם אמנם כדי לספק אינדיקציה מסויימת על איתנות פיננסית, אולם לא מצאתי די בהם ובפרט בשעה שהמסמך שצורף מטעמו של רואה החשבון לא נתמך במסמכים משלימים כדוגמת מאזנים, דפי חשבון, אסמכתא אודות נכסים בארץ וכו' העשויים לשפוך אור גם על מצבה הנוכחי של החברה. ויודגש, אין באמור כדי לקבוע עמדה נחרצת באשר להעדר יכולתה הכלכלית של המשיבה 1, כי אם קביעה כי מקום בו אין בפניי נתונים מספקים מצד המשיבות כאמור לעיל, ובהתחשב בכלל כי שעל המשיבות כאמור נטל ההוכחה והשכנוע כי מתקיים החריג במקרה זה, לא עמדו האחרונות בנטל זה. הדברים נכונים במיוחד ביחס למשיבה 2 שעה שמלבד זאת שהתייחסות לגביה נטענה בכלליות רק במסמך מטעם רואה החשבון, עסקינן כאמור בחברת חוץ – נתון המהווה שיקול נוסף בפסיקה שיש בו לחזק את הצורך בהפקדה.

בכל הקשור לבחינת נסיבות אחרות שבגינן לא יהיה מוצדק לחייב את המשיבות בהפקדת ערובה, הרי שלא מצאתי בנוסף כי עלה בידי האחרונות להצביע על כאלה. באם להתייחס לשאלת סיכויי התביעה (נושא שאליו הקדישו הצדדים חלק לא מבוטל מטענותיהם), אבהיר, כי בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאוד (ר' רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי פלדה מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647, 652).

לאחר עיון בטענות הצדדים אין לומר, כי הסיכויים גבוהים במיוחד או קלושים מאוד באופן המוביל לכך שמי מהמשיבות כחברות מאוגדות, לא תחויבנה בהפקדת ערובה, אם לא הוכיחו כי יש ביכולתה לשלם הוצאות. יש טענות הדדיות אודות התנהלות קלוקלת בשלב ניסיונות ההתקשרות לכל צד, ועל כן אין זה המקרה שבו ניתן לייחס משקל מכריע לסוגיית סיכויי התביעה/הגנה.

מכאן יוצא שלא מצאתי שקיימת בענייננו הצדקה לחריגה מהכלל המחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה.

באשר לגובה הערובה; בעניין זה הנני מסכימה עם המשיבות כי עסקינן בסכום נדרש (50,000 ₪) שאינו מידתי ביחס לסכום התביעה. בנסיבות אלה, הנני מוצאת לנכון להעמיד את סכום הערובה בשיעור 2.5% מסך הסכום שנתבע בכתב התביעה (העומד על 194,325 ₪), וזאת בהתאם למגמת הפסיקה בעניין זה, הנלמדת בין היתר, מרע"א 1067/08 CME Devices LLC נ' קיסריה אלקטרוניקה רפואית בע"מ [פורסם בנבו] (2/3/09)).
סוף-דבר:

לאור האמור, הנני מורה כי המשיבות תפקדנה (יחדיו) סך של 4,860 ₪ בקופת בית המשפט וזאת בתוך 30 יום, להבטחת הוצאות המבקשת, ככל ואלו ייפסקו לטובתה, במסגרת פסק הדין שיינתן בתביעה.

במידה ולא יופקד הסך דלעיל במועד, יעוכבו ההליכים.

אין צו להוצאות בגין הבקשה.

ת.פ. ליום 1/9/20.

ניתנה היום, ו' תמוז תש"פ, 28 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יזמקו חברה בע"מ
נתבע: פריוריטי סופטוור בע"מ
שופט :
עורכי דין: