ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הפניקס חברה לביטוח בע"מ נגד נאסר גאלב :

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעת

הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ממן

נגד

נתבעים

1. נאסר גאלב

2. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ביגלמן

פסק דין

1. לפניי תביעת תחלוף, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 05.12.2017 בין כלי רכב, מ"ר 57-690-12, שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח נזקי רכוש (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 81-589-14, שבעת התאונה נטען כי היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2. התובעת טוענת כי עת חנה רכבה בחניה, הגיחה המשאית שסטתה מנתיב נסיעתה ופגעה ברכב התובעת לאורך צדו השמאלי. לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכבה נזקים והיא נשאה בעלות תיקון הנזקים ובעלות השומה, ועתה תובעת מהנתבעים את הפסדיה.

מנגד, טוענת הנתבעת 2, להיעדר כיסוי ביטוחי מאחר שלטענתה בעת קרות התאונה לנהג המשאית (הנתבע 1) לא היה וותק נהיגה במשאית של לפחות 12 חודשים, זאת בניגוד לתנאי הפוליסה. עוד טוענת הנתבעת 2 כי רישיון נהיגתו של הנתבע 1 המתאים לסוג משאית בה נהג בעת התאונה הונפק ביום 19.09.2017 בעוד שהתאונה התרחשה ביום 05.12.2017. בנוסף ולחילופין, טוענת הנתבעת 2 כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג רכב התובעת. כמו כן, מכחישה הנתבעת 2 את הנזק, זיקתו לתאונה ואת היקפו.

הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה, הגם שמן האסמכתא בדבר מסירת כתב התביעה שצירפה התובעת לבקשתה למתן פסק דין בהיעדר הגנה עולה כי כתב התביעה נמסר למענו של הנתבע 1, לידי אביו המתגורר עמו, לכאורה, עוד ביום 08.06.2019.

למעשה, המחלוקות שעולות בתובענה הן שונות: בשאלת הכיסוי הביטוחי, בשאלת האחריות לקרות התאונה, בשאלת הנזק שנגרם לתובעת, ובשאלת נפקות אי הגשת כתב הגנה מטעם הנתבע 1.

3. נערך לפניי דיון ביום 01.06.2020 אשר נקבע מראש כדיון הוכחות, אולם הואיל והנתבע 1 לא היה נוכח בדיון ואף לא הגיש כתב הגנה, והואיל וב"כ הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו אם לאחר שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים בלבד (ללא צורך בשמיעת עדים), בית המשפט לא יאשר הסרת הכיסוי הביטוחי לא תהיה מחלוקת לעניין האחריות והנתבעת 2 תשלם את התביעה, ולעומת זאת, אם בית המשפט יאשר את הסרת הכיסוי הביטוחי, אזי בית המשפט יצטרך להכריע בעניין הנתבע 1 בשים לב לבקשת התובעת למתן פסק דין כנגדו בהיעדר הגנה (עמ' 2, שורות 21-10 לפרוטוקול).

4. בגמר שמיעת טיעוני הצדדים קבעתי כי יינתן פסק דין ויישלח לצדדים.

5. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טיעוני הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, אני קובע כדלקמן:

הנתבע 1

6. התובעת המציאה מסמכים המעידים כי כתב התביעה הומצא לידי אביו של הנתבע 1 המתגורר עמו, לכאורה, עוד ביום 08.06.2019, אך זה בחר שלא להגיש כתב הגנה.

7. אמנם, אין להוציא מכלל אפשרות כי הנתבע 1 סבר לתומו כי מאחר שהמשאית שבבעלותו מבוטחת על ידי הנתבעת 2 הרי שהאחרונה היא זו שאמורה להתנהל מול התובעת. כמו כן, אין להוציא מכלל אפשרות כי מסיבה כזו או אחרת לאחר שכתב התביעה הומצא לידי אביו של הנתבע 1 לכאורה, הדבר לא הובא לידיעתו של הנתבע 1 וזה כלל לא ידע כי מתנהל נגדו הליך משפטי. עם זאת, בית המשפט חי על פי אסמכתאות המוצגות בפניו, אף אם הן אינן מוחלטות. לכן, מקום שמהאסמכתאות שצורפו עולה , לכאורה , כי כתב התביעה הומצא לידי הנתבע 1 מבעוד מועד, וזה לא טרח להתגונן ואף לא להתייצב לדיון שנקבע, הרי שאין מנוס ממתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבע 1.

כיסוי ביטוחי

גישת הכיסוי היחסי

8. עשויה הייתה לעלות השאלה האם התנאי בדבר הגבלת גיל הנהיגה וותק הנהיגה שבפוליסה שהוציאה הנתבעת 2 עבור הנהיגה במשאית, לפיה על הנהג להיות בגיל 24 שנים ומעלה ובעל וותק נהיגה בסוג כלי הרכב המבוטח (משאית 12 טון) של 12 חודשים לפחות, הוא תנאי מקדים (בלעדיו אין) לכיסוי ביטוחי או שמא אמצעי להקלת סיכון בלבד, שאז יכול וייקבע פיצוי יחסי, בהתאם לייקור בפרמיה, לו היי תה מופקת פוליסה ללא אותה הגבלה. זאת בכפוף לכך שהמבטחת תוכיח כי לא הייתה מסכימה לבטח את המבוטח בפוליסה שכזו אף לא בעד ייקור הפרמיה.

9. עד לאחרונה התאפיינה הפסיקה בשתי גישות:

האחת, הרואה בהגבלות מסוג זה כתנאי מקדים לתחולת הפוליסה. כלומר, תנאי שאם לא התקיים בנסיבות המקרה הספציפי אזי נשלל הכיסוי הביטוחי (ראו למשל: תא"מ 60057-03-15 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' פיקאלי (17.04.2017); הערעור על פסק דין זה ע"א 40514-06-17 פיקאלי נ' איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (03.01.2019 (להלן: "הערעור בעניין פיקאלי"); ע"א 31585-05-18 חדד נ' איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (03.01.2019).

השנייה, הרואה בהגבלות מסוג זה כאמצעי להקלת סיכון שבעטיו ניתן לקבוע כי המבוטח לא עמד באותו אמצעי להקלת סיכון ותגמולי הביטוח ישולמו לאחר הפחתה יחסית בשיעורם לפי הייקור בפרמיה שהיה נדרש בעקבות הגדלת הסיכון (כאשר הנטל להוכיח את שיעור ההפחתה או שלילתו מוטל על המבטח), כפוף לכך שמבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הביטוח ללא אותו אמצעי (הגבלת גיל או ותק נהיגה לצורך העניין) אף לא בעד שום פרמיה, כאמור בסעיף 18(ג)(2) לחוק חוזה הביטוח (ראו למשל: רע"א 3260/10 חתמי לוידס נ' סלוצקי (15.09.2013); תא"מ 50602-04-15 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' בלקר (14.01.2019).

10. אלא שביום 04.06.2019 יצאה תחת ידו של בית המשפט העליון ההלכה בעניין פיקאלי, בשבתו כבית משפט של ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב.

ראו: רע"א 9849/17 פיקאלי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (04.06.2019) (להלן: "הלכת פיקאלי").

בהלכת פיקאלי נקבע שנהיגה של נהג בלתי מורשה על פי פוליסת הביטוח (מבחינת גילו ומבחינת ותק נהיגתו), אינה שוללת אוטומטית את הכיסוי הביטוחי, וייתכן כיסוי ביטוחי חלקי לפחות, בכפוף לכך שלא מדובר במרמה של בעל הפוליסה. המרמה יכולה להתבטא בכך שבעל הפוליסה במודע רכש פוליסה עם הגבלות אלו במטרה לשלם פרמיה זולה יותר, בהשוואה לפרמיה שהיה משלם אם היה מדווח כי נהג צעיר יותר ו/או בעל ותק נהיגה קצר יותר עתיד לנהוג ברכב, ובכך למעשה לא איפשר למבטחת להעריך את סיכוניה כנדרש בעת הפקת הפוליסה.

למעשה, בהלכת פיקאלי נקבע ברוב דעות (של השופטים ברק-ארז וגרוסקופף לעומת דעתו החולקת של השופט עמית), כי יש לראות בהגבלות הגיל וותק הנהיגה שבפוליסה כאמצעי להקלת סיכון, שלכל הפחות, מזכה בתגמולים חלקיים ולא כתנאי מקדים הנותן למבטחת פטור מתשלום תגמולי ביטוח.

אלא שלזה נקבע חריג (על פי רוב דעות של השופטים ברק-ארז ועמית לעומת דעתו החולקת של השופט גרוסקופף) לפיו הכיסוי הביטוחי היחסי, כאמור לעיל, יינתן לבעל פוליסה רשלן שלא הקפיד על תנאי הפוליסה בשל טעות או הזנחה, להבדיל מבעל פוליסה שרכש במתכוון ביטוח שאינו מתאים לצרכיו על מנת לשלם פרמיה זולה יותר, שאז עשוי הדבר להיחשב כמרמה שפוטרת את המבטחת מכיסוי ביטוחי.

"חריג המרמה" לפי הלכת פיקאלי

11. בהלכת פיקאלי, דעות שופטי הרוב נחלקו בשאלה אימתי התנהלות המבוטח תעלה כדי "כוונת מרמה" השוללת את זכותו לקבל תגמולי ביטוח. השופטת ברק-ארז, שאליה הצטרף השופט עמית, סברה כי כאשר אי העמידה במגבלת הגיל היא פרי התנהלות מתמשכת של המבוטח, מדובר בכוונת מרמה השוללת את הכיסוי הביטוחי, להבדיל ממצב שבו אי העמידה במגבלת הגיל נבעה מהתנהלות חד-פעמית. לעומת זאת, השופט גרוסקופף, שהיה בדעת מיעוט לעניין "חריג המרמה", סבר כי יש לפרש בצמצום את חריג המרמה למקרים בהם לא רק שהמבוטח ידע על החמרת הסיכון, אלא פעל מתוך מניע פסול, המתבטא ברצון להטעות את המבטחת על מנת לקבל ממנה דבר שלא ניתן היה לקבל אלמלא ההסתרה.

מן הכלל אל הפרט

12. במקרה שלפנינו, הנתבעת 2 צירפה את רשימת הפוליסה הרלוונטית ממנה עולה כי הביטוח שנרכש אצלה על ידי הנתבע 1 הוא ביטוח אחריות לנזקי צד ג', כאשר לכיסוי הביטוחי נקבעו הגבלות, לפיהן על הנהג להיות בגיל 24 שנים ומעלה ובעל וותק נהיגה בסוג כלי הרכב המבוטח (משאית 12 טון) של 12 חודשים לפחות, אחרת אין כיסוי ביטוחי.

13. אין חולק כי נהג המשאית (הנתבע 1) היה בגיל המתאים לפי הגבלת הגיל שבפוליסה.

לא כל שכן אשר לוותק נהיגתו.

14. לכתב הגנתה צירפה הנתבעת 2 אסמכתה ממרכז הסליקה של חברות הביטוח בע"מ, לפיה רישיון נהיגתו של הנתבע 1 לסוג המשאית בה נהג בעת התאונה (סוג רישיון C1) הוצא רק ביום 19.09.2017, כשלושה חודשים לפני התאונה. במילים אחרות, טוענת הנתבעת 2 כי לנתבע 1 היה רישיון נהיגה מתאים למשאית בה נהג בעת התאונה בוותק של כשלושה חודשים בלבד, בעוד שהפוליסה דורשת וותק של 12 חודשים לפחות.

15. הנטל להוכיח כי מתקיים החריג לכיסוי הביטוחי שלאורו עותרת הנתבעת 2 להסיר את הכיסוי הביטוחי מוטל על שכמה של הנתבעת 2 שמעלה את הטענה להיעדר כיסוי ביטוחי. בכלל זה, היה על הנתבעת 2 לשכנע את בית המשפט, לאחר הבאת ראיות, כי התקיים החריג הפוטר אותה ממתן כיסוי ביטוחי.

16. לדיון שהתקיים ביום 01.06.2020 התייצב נציג מטעם הנתבעת 2. בסופו של יום, עד זה לא העיד וב"כ התובעת ויתר על חקירתו. אולם, נראה כי עדותו לא יכולה הייתה לשפוך אור בכל הקשור לבחינת צרכי הכיסוי הביטוחי של המבוטח בפוליסה, לרבות אלו דברים עלו בשיחת רכישת הפוליסה והאם ישנו מסמך עליו חתם המבוטח או מי מטעמו בנוגע לידיעתו בדבר אותן ההגבלות המעיד כי היה מודע להגבלות. העד הטוב ביותר שיכול היה להיות לעניין זה הוא הגורם שהיה שותף לשיחת הצעת הביטוח ולשיחת רכישת הכיסוי הביטוחי, ובכלל זה הנתבע 1 (הוא נהג המשאית בעת התאונה). אלא שזה לא התייצב לדיון ולא הגיש כתב הגנתו.

כפי שצוין על ידי בדיון, העובדה כי הנתבעת 2 והנתבע 1 הינם, לכאורה, צדדים יריבים בכל הקשור לשאלת הכיסוי הביטוחי (לא כל שכן בכל הקשור לנסיבות התאונה), אין בכך לפטור את הנתבעת 2 מהבאת הנתבע 1 לדיון כעד לצורך בחינת שאלת הכיסוי הביטוחי.

אם הנתבע 1 היה מתגונן והיה מעלה טענות שלטעמו מצדיקות כיסוי ביטוחי, ובכלל זה היה מראה, לכאורה, כי מי שנהג במשאית בעת התאונה כן עמד בהגבלות הפוליסה, או לחילופין היה טוען כנגד אותן הגבלות שבפוליסה ואומר כי הגבלות אלו לא היו ידועות לו או לא ביקשן, אזי ניתן היה לומר כי אין די באסמכתאות שהציגה הנתבעת 2, מהן עולה כי וותק נהיגתו של הנתבע 1 במשאית היה פחות מוותק המינימום שנקבע בפוליסה. במצב זה, היה על הנתבעת 2 להתכבד ולסתור טענותיו של הנתבע 1. ברם, הנתבע 1 לא התגונן ואף לא טרח להתייצב לדיון. לכן, די באסמכתאות שצירפה הנתבעת 2 לכתב הגנתה (רשימת הפוליסה ומועד הוצאת רישיון נהיגה מסוג C1) כדי ללמוד, לכאורה, כי הנתבע 1 לא עמד בהגבלת וותק הנהיגה שבפוליסה.

17. יתירה מזאת, מרשימת הפוליסה שצורפה לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2 עולה שתקופת הביטוח התחילה ביום 20.06.2017. מה שאומר, שלכל המאוחר, ביום זה ביקש הנתבע 1 או מי מטעמו לרכוש את הפוליסה מהנתבעת 2. אלא מה – שביום זה כלל לא היה לנתבע 1 רישיון נהיגה למשאית אלא הרישיון הוצא רק ביום 19.09.2017, כלומר שלושה חודשים ממועד תחילת תוקפה של הפוליסה. פרט זה עשוי להיות רלוונטי לבחינת תקופת הנהיגה ותדירות הנהיגה של הנתבע 1 במשאית לצורך בחינת "חריג המרמה" כפי שנקבע בהלכת פיקאלי (ראו פסקה 21 לפסק דינה של כבוד השופטת ברק-ארז).

נכון, עדיין ייתכן כי הנתבע 1, כמי שמופיע כמבוטח על פי רשימת הפוליסה, "רק נרשם כמבוטח" אך לא התכוון לנהוג במשאית, לפחות עד שיקבל רישיון נהיגה מתאים או עד שיעמוד בהגבלת וותק הנהיגה. על כל פנים, מקום שהנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון הרי שיש בשתיקתו כדי לספק לנתבעת 2 את העמידה בנטל ההוכחה לעניין הפטור מכיסוי ביטוחי באמצעות האסמכתאות המצביעות על אי עמידה בהגבלות הפוליסה.

18. לעניינו, הדיון בנושא תחולת הלכת פיקאלי על חריג המרמה שבה הוא דיון תיאורטי, הואיל וממילא הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון.

19. משכך, ועל פי האסמכתאות (בדבר מועד הנפקת רישיון הנהיגה מסוג C1 ורשימת הפוליסה) שהוצגו בפניי שקבילותן אינה מוטלת בספק בשלב זה, ולנוכח היעדר הגנה מטעם הנתבע 1 ובחירתו שלא לקחת חלק בהליך, אני קובע כי יש להסתפק במחיקת התביעה כנגד הנתבעת 2 ולקבל את התביעה כנגד הנתבע 1 בהיעדר הגנה.

הערה לפני סיום

20. במקרה שלפנינו מדובר בפוליסה עבור כל נהג העומד בהגבלת הגיל וותק הנהיגה ולכן לא היה על הנתבעת 2 לדעת מי בפועל אמור לנהוג במשאית ואף לא היה עליה לדעת אם הנתבע 1 ינהג במשאית. עם זאת, אעיר כי אם הפוליסה הייתה עם "נהג נקוב בשם" ונהג זה היה הנהג בעת התאונה הרי שהייתי מתקשה לקבל את טענתה של הנתבעת להיעדר כיסוי ביטוחי מהטעם שהנהג לא עמד בהגבלות גיל או וותק נהיגה. שכן מצופה היה מהנתבעת 2 שכפי שהיא ידעה לבדוק במרכז הסליקה של חברות הביטוח לאחר קבלת דרישת השיבוב מהתובעת ולגלות כי נהג המשאית לא החזיק ברישיון נהיגה בתוקף בעת התאונה, כך יכולה הייתה בנקל לבדוק פרט זה טרם הנפקת הפוליסה. מדובר בבדיקה יחסית פשוטה אותה מבצעת חברת הביטוח באמצעות שאילתה למרכז הסליקה של חברות הביטוח. בדיקה כזו עשויה לחסוך מחברות הביטוח סיכונים מיותרים ואף להקטין התדיינות משפטית מיותרת.

אזכיר שוב כי הדבר מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בפוליסה שאינה עבור כל נהג אלא בנהג נקוב בשם, שאז יש בידי חברת הביטוח את הנתונים המספיקים כדי לבדוק כי אכן הנהג מחזיק ברישיון נהיגה מתאים ובתוקף בעת הנפקת הפוליסה.

הנזק

21. ככל שישנה מחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען (שהרי הנתבעת 2 לא פירטה הכחשתה הכללית שבכתב הגנתה, וב"כ הנתבעת 2 זנח טענותיו לעניין זה במסגרת טיעוניו), אומר כך - מאחר שהנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצדדים שכנגד לא הגישו שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק ומאחר שהצדדים שכנגד אף לא ביקשו לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה (המבוסס על הערכתו של השמאי והתשלומים ששולמו בידי התובעת), בדין יסודו.

סיכום

22. אשר על כן, התביעה נגד הנתבעת 2 נמחקת ללא צו להוצאות.
והתביעה נגד הנתבע 1 מתקבלת כפי המפורט להלן:

23. הנתבע 1 ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:

23.1. סכום התביעה, בסך של 29,537 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט, כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

23.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 17.55% מהסכום המוצמד שנפסק.

23.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

24. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ולנתבע 1 בדואר ותסגור התיק. בנוסף, על כל אחד מב"כ הצדדים להמציא לידי הנתבע 1 את פסק הדין תוך 7 ימים.

ניתן היום, ז' תמוז תש"פ, 29 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הפניקס חברה לביטוח בע"מ
נתבע: נאסר גאלב
שופט :
עורכי דין: