ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה אשכנזי נגד שי פרדו :


בפני כבוד ה שופט עוז ניר נאוי

מבקשים

  1. משה אשכנזי
  2. שי אשכנזי

נגד

משיבים

  1. שי פרדו
  2. אשכנזי - פרדו חברה לבניה ויזמות בע"מ

החלטה

מבוא – בקשת הסילוק ותמצית העובדות
לפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף אשר הגישו הנתבעים בתובענה, בשל טעמים שונים ובכללם בשל קיומה של תניית בוררות.
בתמצית יצוין כי עסקינן בתובענה אשר במסגרתה מבקש המשיב, התובע (להלן גם: "המשיב" או "פרדו"), סעדים השונים הקשורים עם פעילותה העסקית של הנתבעת 3, אשכנזי – פרדו חברה לבנייה ויזמות בע"מ, חברת יזמות במסגרת התחדשות עירונית – תמ"א 38 (להלן: "החברה"), ובכלל זה הסרת קיפוח, צווי עשה, סעדים הצהרתיים, מתן הוראות לביצוע פירוק שיתוף בין שני בעלי המניות בחברה, המשיב, ונתבע 2, מר שי אשכנזי (להלן גם: "המבקש 2" או " שי") ועוד. עוד נטען כי המבקש 2, הינו איש קש של אביו, הנתבע 1 - מר משה אשכנזי (להלן גם: "המבקש 1" או "משה" ), אשר הוא למעשה בעל המניות בחברה יחד עמו, וכי בין פרדו ומשה מתקיימת שותפות.
כן מבקש פרדו סעדים נוספים ביחס לרישום שתי דירות אשר נרכשו ונרשמו על שם משה, במסגרת פרויקטים פעילים של החברה, כרכוש משותף שלו ושל משה (להלן: "הדירות"), וכן לסעדים באשר להלוואה, אשר עניינה מתברר בהליך אחר בתא"ק 64581-12-19 בבית משפט השלום בראשון לציון, שם תובע משה מפרדו ומן החברה השבת הלוואה אשר העמיד משה לחברה, בערבות של פרדו.
עם הגשת התובענה הוגשה בקשה לסעדים זמניים הקשורה, בין היתר, עם הדירות ובעניין זה הגיעו הצדדים להסכמות, כמפורט בפרוטוקול ישיבת יום 15.3.2020. בד בבד, הסכימו הצדדים לפנות להליך גישור כאשר ההכרעה בבקשה זו הוקפאה. בסמוך לאחר פניית הצדדים להליך גישור, הודע כי זה כשל ובא כוחו של המשיב התפטר מן הייצוג. לאחר שמונה בא כח חדש, שבו הצדדים להליך הגישור אך גם זה לא צלח.
לאחר שנכשלו ניסיונות הגישור כאמור, לרבות לאחר ישיבת יום 13.5.2020, הודיעו המבקשים כי הם אינם עומדים על כל טענותיהם בבקשה למעט טענתם כי מקומו של הסכסוך בבוררות אף באשר למשה, אשר נותן הסכמתו לכך (הודעה מתאריך 28.5.2020).
למשיב ניתנה אפשרות להשיב להודעה זו, כאשר בסמוך לאחריה התפטר אף בא כוחו השני מן הייצוג.
חלף הגשת תשובה, הוגשה בתאריך 7.6.2020 בקשה להחלפת ייצוג ובקשה להארכת מועד להגשת תשובה להודעת ב"כ המשיבים כמפורט לעיל. חרף התנגדות המשיבים להארכת המועד ניתנה ארכה להגשת תשובה להודעה עד לתאריך 14.6.2020.
בתאריך 11.6.2020 הגיש בא כוחו החדש של התובע בקשה מוסכמת לעיכוב הליכים וההחלטות בתיק למשך 14 יום, על מנת לאפשר לצדדים מאמץ נוסף ואחרון כנטען, על מנת להגיע להבנות. בהחלטתי מיום 11.6.2020 נעניתי לבקשה זו תוך שניתנה לתובע אפשרות להשיב להודעת הנתבעים מיום 28.5.2020, עד לתאריך 25.6.2020.
המשיב בחר שלא להשיב להודעה זו במועד האחרון וחלף זאת הגיש בתאריך 28.6.2020 בקשה דחופה ביותר למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד (להלן: "הבקשה הנוספת לסעד זמני"). בעניין זה ניתנה החלטתי מיום 28.6.2020 תוך שהבקשה נדחתה.
לגופה של בקשה ובהמשך להחלטות קודמות לרבות מתאריך 21.5.2020 לפיה אם לא יגיעו הצדדים להבנות בעניין הגישור, תוכרע הבקשה על בסיס כתבי הטענות שהוגשו בקשר עמה, הגיע העת להכריע.
רקע נדרש - פניית הנתבעים לבורר והשתלשלות האירועים בעקבותיה החברה, נתבעת 3, הוקמה בשנת 2013 ובין בעלי מניותיה, פרדו ושי, נחתם הסכם מייסדים בתאריך 31.12.2013 (נספח ב' לבקשה).
בסעיף 13 להסכם המייסדים הרלבנטי לענייננו, נקבע כי:
"כל חילוקי הדעות בין הצדדים להסכם זה, בקשר לכל עניין הקשור בהסכם זה, ו/או בפירושו ו/או ביצועו, יועברו על פי פנית צד להסכם, להכרעת עורך הדין רונן רוזנבלט".
בשל חילוקי דעות בין הצדדים באשר להמשך פעילות החברה והמימון הנדרש לה, עלו יחסי הצדדים על שרטון אשר לימים הובילו להגשת התובענה דנן על ידי המשיב ועוד לפניה, הגשת התביעה הנ"ל להשבת ההלוואה על ידי משה (תא"ק 64581-12-19).
בתאריך 16.1.2020, זמן קצר לאחר הגשת התביעה להשבת ההלוואה וטרם הוגשה התביעה דנן, פנה שי באמצעות בא כוחו לבורר מוסכם, עו"ד רונן רוזנבלט, בתביעה למתן הוראות לפרדו, באשר לפעילות החברה וזאת מכח סעיף 13 להסכם המייסדים (נספח 1 לתגובה).
במענה לפניה זו, השיב עו"ד רוזנבלט, בתאריך 19.1.2020, כי הוא מנוע מלקבל את התפקיד בשל קשריו העסקיים עם משה, כך שאינו יכול לשמש בורר בסכסוך בין הצדדים:
"...כפי שנכתב בהסכם הבוררות גופה אני מכיר היטב את כל הצדדים.
ה"ה פרדו פנה אלי לראשונה וביקש את הצעתי בקשר עם הסכסוך הנ"ל.
משרדי מייצג את ה"ה משה אשכנזי בעניינים רבים.
במצב דברים זה איני רואה לנכון לקבל עלי את תפקיד הבורר מכוח הסכם המייסדים בלבד".
סמוך לאחר מכן העביר ב"כ המבקשים לב"כ המשיב, אותה עת, העתק ההתכתבות וכן המציא לו את כתב התביעה שהוגש לבורר (נספח ג' לבקשה).
בתאריך 3.2.2020 דחה בא כוחו של פרדו את מה שהגדיר בקשת המבקשים למינוי בורר, לאור טענותיו הקשות של פרדו לבורר המוסכם ואף בשל מניעותו (נספח ד'-חלק מנספח א' לבקשה).
בתאריך 10.2.2020 השיב ב"כ המבקשים, דחה את טענות פרדו והציע כי הצדדים יגיעו להסכמה בדבר מינויו של בורר חלופי מוסכם (נספח ה'-חלק מנספח א' לבקשה).
לאחר שהוגשה התביעה והבקשה דנן, הגיש המשיב בתאריך 3.3.2020 את תשובתו לבקשה, בה טען, בין היתר, למניעותו של עו"ד רוזנבלט, בין היתר, בשל טענות קשות של פרדו כלפיו, אשר הובילו לכך שאינו משמש עוד כעו"ד החברה וכן בשל תשובתו הנ"ל.
בעקבות זאת בתאריך 4.3.2020 פנו המבקשים לעו"ד רוזנבלט בבקשה כי יבהיר את עמדתו ויודיע האם הוא פוסל עצמו מלדון כבורר בסכסוך מכח הסכם המייסדים.
עוד באותו יום השיב עו"ד רוזנבלט כדלהלן:
"כפי שהבהרתי בתגובתי מיום 19.1.2020 איני חושב שנכון לקבל עלי את תפקיד הבורר, מכוח הסכם המייסדים בלבד, אלא נדרשת הסכמה של שני הצדדים. ככל ששני הצדדים מסכימים אשמח להיות לכם לעזר.
אציין בפניך כי מר פרדו פנה אלי מספר פעמים וביקש "שאשב בין הצדדים" בדרך לא פורמלית ואף חשף בפני את המחלוקות שיש לו עם מר שי אשכנזי". (נספח א' לתגובה לתשובה).
בתאריך 9.3.2020 פנה אף בא כוח המשיב אל עו"ד רוזנבלט בבקשה לקבלת הבהרות. בתשובתו מיום 11.3.2020 חזר עו"ד רוזנבלט והבהיר כי בשל כך שנחשף לסכסוך בפניית פרדו אליו ובשל קשריו העסקיים עם משה:
"...לא נכון שאסכים עליי לקבל את תפקיד הבורר, וזאת אך ורק מכוח הסכם המייסדים. לדידי, במצב דברים זה נידרשת הסכמתו הפורמלית והמפורשת של מר שי פרדו ערב תחילת הליך הבוררות". (כך במקור).
בהמשך מסביר רוזנבלט כי הבהיר לבא כח המבקשים את שלהלן:
"...ככול ששני הצדדים מעוניינים בכך אין מניעה, תוך אני (כך במקור-נ.ע.) שב מבהיר ומזהיר את עו"ד לוי שוב, כי מר פרדו פנה אליי זה מכבר וביקש "שאשב בין הצדדים" כך נחשפתי (כך במקור – נ.ע.) באמצעות מר פרדו למחלוקת." (נספח לבקשה בהולה לצירוף ראיה מהותית – בקשה 14).
אקדים את המאוחר ואומר כבר עתה כי לאור עמדתו זו של עו"ד רוזנבלט, כמו גם בשל אי הסכמתו של פרדו, לאור הטענות המפורטות בבקשה הנוספת לסעד זמני (בין היתר, סעיפים 5-7 ופרק ב'2) וכפי שאף מסכימים המשיבים בעמדתם מיום 28.5.2020, הרי שאין מחלוקת כי עו"ד רוזנבלט מנוע מלשמש כבורר בסכסוך והשאלה היא האם יש מקום למנות בורר חליף תחתיו.
עיקר טענות הצדדים בבקשה
עיקר טענות המבקשים
כמפורט לעיל במסגרת תגובה מתאריך 28.5.2020 הודיעו המבקשים כי הם סבורים כי מקומו של הסכסוך בכללותו בבוררות וכי אף משה, הגם שאינו חתום על הסכם המייסדים, נותן את הסכמתו לכך. ברוח עמדה אחרונה זו אפרט את טענות המבקשים כפי שהן עולות מן הבקשה.
המבקשים טוענים כי על אף מניעותו של הבורר המוסכם, תניית הבוררות תקפה ובעטיה יש לעכב את ההליכים ולהפנות את הסכסוך לבוררות, לבורר חלופי.
אמנם סעיף 13 להסכם המייסדים קובע זהות של בורר ספציפי המוסכם על ידי הצדדים, ואולם שותק הוא ביחס למקרה בו הבורר מנוע מלבצע תפקידו.
כל עוד אין כוונה מפורשת בהסכם, להימנע מפנייה למוסד הבוררות במקרה בו מנוע הבורר המוסכם מלשמש כבורר בסכסוך, יש מקום למנות בורר חלופי תחתיו [זאת בהתבסס על רע"א 853/91 גדעון בקל נ' אגודה שיתופית נהלל, פ"ד מח(1), 755 (1.2.1994) (להלן: " עניין בקל")].
כאמור, משה מסכים להצטרף להליך הבוררות ואף טוען כי פסק הדין ברע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורסריאן נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ, מח (1) 397 (1993) (להלן: "עניין אלרינה") אשר עליו מסתמך פרדו לעניין מניעת פיצול הדיון, תומך במינוי בורר במצב זה.
עיקר טענות המשיב
המשיב מתנגד נחרצות לפנייה לבוררות. לשיטתו, הוסכם על פניה לבורר ספציפי, ומניעותו לשמש כבורר מביאה לתוצאה כי הסכסוך לא יידון בבוררות; זאת אף בשל כוונתם המשתמעת של הצדדים מסעיף 13 להסכם.
בחירתו של עורך הדין רונן רוזנבלט לשמש כבורר אינה מקרית, כאשר הצדדים נתנו משקל להיכרותו האישית עמם, כעולה מסעיף 13.4 להסכם המייסדים. המשיב מעולם לא נתן הסכמתו להעברת ההכרעה לגורם אקראי אחר, פרט לעורך הדין רוזנבלט, עליו סמך באופן אישי.
בהתבסס על סעיף 12(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, נטען כי בורר חליף ימונה כאשר אין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות. כך לפי עניין בקל, מקום בו מרכז הכובד מונח על זהות הבורר ותכונותיו המיוחדות ולא על הפנייה למוסד הבוררות, וזה מנוע מלכהן כבורר, סלולה הדרך לצדדים לפנות להתדיינות בבית המשפט, אף בהיעדר אמירה מפורשת כי במקרה זה הסכם הבוררות בטל.
יתר על כן, היחסים בין התובע לעו"ד רוזנבלט אינם כשהיו, הוא אינו משמש עוד כעו"ד החברה ואף בשל עובדה זו אין עו"ד רוזנבלט יכול לשמש כבורר בסכסוך.
משה, השותף האמיתי בחברה קשור בטבורו להליך, אך הואיל ואינו קשור בהסכם הבוררות ובהתאם לעניין אלרינה, בשל היותו צד נחוץ לסכסוך, לא ניתן לפצל את התובענה לשני הליכים, אף בשל חשש מהכרעות סותרות ומכאן שדינה של התובענה כי תידון כולה בבית המשפט.
דיון והכרעה
לאחר שקראתי את הבקשה לסילוק על הסף, את תשובת התובע, התגובה לתשובה, צמצומה במסגרת עמדת המבקשים מיום 28.5.2020, וכן שבתי ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה, כי תניית הבוררות חלה, וכי מקומה של התובענה אינה בבית משפט זה, ומכאן שיש לקבל את הבקשה ולהורות על עיכוב הליכים לשם פניה לבוררות. להלן טעמי.
המסגרת הנורמטיבית
סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, מורה אותנו כדלהלן:
"5. (א) הוגשה תובענה לבית-משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב הגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות."
אם כן וכפי שאף טוענים המבקשים, סעיף 5 לחוק הבוררות קובע מספר תנאים אשר בהתקיימם יעכב בדרך כלל בית המשפט את ההליכים ויורה על העברת הסכסוך לבוררות.
תנאים אלה פורטו, בין היתר, בה"פ 43623-11-10 (מחוז י מרכז) שרבט נ' שרבט (כבוד הנשיאה כתוארה אז גרסטל, 14.8.2011), כדלקמן:

"1. קיים הסכם בוררות בין הצדדים.
2. התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו.
3. בעל דין שהוא צד להסכם מבקש עיכוב.
4. המבקש היה מוכן, ועודו מוכן, לעשות כל הדרוש לקיומה של הבוררות.
5. המבקש ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת.
6. המבקש פנה בבקשת עיכוב לפני שטען לראשונה לגופו של עניין התובענה".
כפי שנפסק, כאשר מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק הבוררות, הרי שככלל יעכב בית המשפט את ההליכים בתובענה על מנת לאפשר לצדדים להביא לידי מימוש את הסכם הבוררות. אמנם, קיומו של הסכם בוררות, כשלעצמו, אין בו כדי לשלול את סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בתובענה, אולם הכלל, כפי שחוזר ומבהיר בית המשפט העליון, הוא עיכוב:
" ...לא אחת נפסק, ביחס להוראות סעיפים 6-5 ל חוק הבוררות ש "יש לזכור כי עיכוב ההליך הוא הכלל, והימנעות מעיכוב – החריג"
[רע"א 3331/14 Siemens AG (חברה זרה) נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פסקה 16 (13.8.2014)]; ראו גם רע"א 1027/16 גלובל מותגים בינלאומיים בע"מ נ' life style licensing B.V (18.2.2016)].
השאלות שבמחלוקות
אין מחלוקת בין הצדדים כי התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה לעיכוב הליכים מתקיימים ללא סייג, ואילו עו"ד רוזנבלט לא היה מנוע מלכהן כבורר, כפי שהכל מסכימים, ניהול הסכסוך בבוררות לא היה שנוי במחלוקת.
המחלוקת אם כן נוגעת לשניים:
האם נוסחה של תניית הבוררות מאפשר מינוי בורר חליף או שמא כטענת פרדו, משמנוע הבורר המוסכם לדון בסכסוך, אין לתניית הבוררות עוד תוקף;
צירופו של האב, משה, להליכי הבוררות, שעה שאין מחלוקת כי הוא אינו צד להסכם המייסדים.
נבחן את הדברים להלן.
תניית הבוררות אינה מונעת בורר חליף
כפי שפורט לעיל, סעיף 13 להסכם המייסדים קובע כדלהלן:
"13. בוררות
13.1 כל חילוקי הדעות בין הצדדים להסכם זה, בקשר כל עניין הקשור בהסכם זה ו/או בפירושו ו/או ביצועו, יועברו על פי פנית צד להסכם, להכרעת עורך הדין רונן רוזנטל.
13.2הבורר לא יהא כפוף לדין המהותי ולדיני הראיות ולא יהיה חייב לנמק את פסק דינו כמו כן הבורר לא יהא כפוף לסדרי הדין.
13.3סעיף זה יחשב כהסכם בוררות לכל צורך ועניין.
13.4 הצדדים מאשרים כי עורך הדין רוזנבלט מוכר להם הכרות קודמת, עו"ד רוזנבלט מייצג את הצדדים בעיניינים נוספים אחרים של הצדדים יחד ולחוד וולפיכך (כך במקור) מוסכם וידוע לצדדים עי (צ"ל – כי) עורך הדין רוזנבלט לא ייצג אף צד בעיניים (צ"ל עניינים) הקשורים בין הצדדים עצמם" [הטעויות במקור; התוספות שלי –נ.ע.]
סבורני כי קריאת תניית הבוררות מלמדת כי הדין עם המבקשים.
כך, בית המשפט העליון התייחס בעניין בקל למצב דברים בו הבורר המוסכם אינו יכול או ממאן לשמש כבורר:
"ג. כשצדדים ממנים את פלוני כבורר מוסכם, תוך נקיבה בשמו, ההנחה היא שהם היו מעוניינים שבורר זה הוא שיפסוק בעניינם. אך עובדה זו כשלעצמה אין בה ללמד על כוונתם שלא ניתן יהיה למנות בורר חליף אם יתברר שהבורר שנבחר על-ידיהם אינו מעוניין או אינו מסוגל למלא את התפקיד שהצדדים יעדו לו (פרשת שחב [1], בעמ' 18, ע"א 614/79 [2] הנ"ל, בעמ' 628). יתר-על-כן, אפילו נבחר פלוני כבורר בשל אמון מיוחד שהצדדים רחשו לו, בכך בלבד אין לשכנע שהכוונה הייתה שאותו בורר, והוא בלבד, ישמש בורר. כפי שנאמר בע"א 589/67 ר' דניאלי נ' י' דניאלי [3], בעמ' 517-518: "...גם אם לצדדים היה יחס מיוחד לבוררים שנתמנו על-ידם במשותף והם רחשו להם אמון יתר, במידה ולא פורשה בשטר הבוררין כוונה שבוררים אלה, והם בלבד, יבררו את הסכסוך... ...אין ללמוד על כוונה לשלול את הסמכות למנות בוררים אחרים תחתם כאשר מתעורר הצורך בכך". כן ראו: המ' 535/63 עזבון אמיל ליטוינסקי ואח' נ' עזבון מוריס ליטוינסקי ואח' [4], בעמ' 433; ע"א 614/79 [2] הנ"ל, בעמ' 628-629, אוטולנגי, בספרה הנ"ל, בעמ' 201-.202 ד. כשכוונת הצדדים לייחד לבורר מסוים, ולו בלבד, את הסמכות לשמש בורר, יש לצפות ולהניח שהם יציינו זאת בדרך כלל במפורש: "אילו התכוונו הצדדים לכך, שעם סירובו של בורר זה יתבטל שטר-הבוררות, לא היה קל מלהעלות כוונה זו על הכתב. משהסכימו הצדדים להביא ענינם לפני בורר, לכאורה מצווה בית-המשפט למנוע סיכול ההסכם, כאשר הבורר שנקבע ממאן לפעול" (המ' 535/63 [4] הנ"ל, בעמ' 433; וראו גם פרשת שחב [1], בעמ' 21)
משל למה הדבר דומה? תניית שיפוט בחוזה. אם לא נקבע במפורש או אם לא עולה ממנה באופן ברור כי היא קובעת מקום שיפוט ייחודי, יראו בה תניה הקובעת סמכות שיפוט מקבילה...
אכן, כשצדדים מתכוונים לייחד את הסמכות לשמש בורר לפלוני דווקא, אם משום אמון מיוחד בו ואם בשל תפקיד מיוחד שהוא נושא, וכוונתם היא שאם הלה לא ישמש כבורר יבוטל הסכם הבוררות והצדדים יוכלו לפנות ולהתדיין בבית-משפט בלבד, עליהם להעלות הסכמה כזו על הכתב. קיימת, כעולה מנוסח סעיף 12(א), אפשרות שכוונה כזו תשתמע לאו דווקא מאמירה מפורשת. אולם כדי שכוונה כאמור תשתמע מן ההסכם, צריך שנסיבות העניין יהיו כאלו, שמרכז הכובד של הסכם הבוררות הוא זהותו של הבורר ולא עצם הבוררות כדרך של פתרון הסכסוך בין הצדדים. צריך שהבורר שמונה יהיה מיוחד בתכונותיו ושתכונות מיוחדות אלו יהיו חשובות לצדדים יותר מעצם הפנייה למוסד הבוררות." [הדגשות שלי – נ.ע].
במצב דברים בו עו"ד רוזנבלט מנוע מלבצע תפקידו כאמור, היה מקום כי אילו חפצו הצדדים בו ורק בו, היו מעלים את הדברים בצורה ברורה על הכתב ומסכימים כי במקרה כאמור, תהא התניה בטלה וכי סכסוכים בין הצדדים לא ידונו בבוררות.
הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהצדדים מצאו לפרט את היכרותם המוקדמת עם מר רוזנבלט בתפקידו כעו"ד המייצג את הצדדים בעניינים אחרים (סעיף 13.4 להסכם המייסדים), ומה פשוט היה לפרט כי במקרה של מניעות, התניה מבוטלת ולא ימונה חליף במקומו.
טוען המשיב כי על אף היעדר אמירה מפורשת, סעיף 13.4 מהווה את הסיבות בגינן בחרו הצדדים במר רוזנבלט ובו בלבד כבורר, וקיומו עונה על הכוונה המשתמעת הנדרשת בעניין בקל לעיל.
אין דעתי כדעתו.
אמנם הסעיף בנוסחו מפרט את ההיכרות המוקדמת של הצדדים עם רוזנבלט ואולם, נראה כי צירופו של סעיף זה נועד למנוע טענות מניעות עתידיות על רקע זה, כנגד מינויו כבורר, שלא בשל הנסיבות אשר הובילו למניעותו, כמפורט לעיל.
בניגוד לטענות פרדו, הסעיף אינו מציג את מינויו של עו"ד רוזנבלט כמרכז הכובד של הסכמת הצדדים לפנות לבוררות, וסבורני שאף אינו מייחד את תכונותיו או מצביע על חשיבותן לצדדים, כפי שמבקש המשיב לקראו.
גם אין בכוונותיו הסובייקטיביות של פרדו כפי שהציגן, כדי להשליך על פירוש תניית הבוררות כפי שהיא משתמעת מן ההסכם. כך קובע בית המשפט העליון בעניין בקל:
"א. הצדדים להסכם בוררות בחרו למסור את הסכסוך ביניהם לבוררות. לפיכך, בבואו לפרש את הסכם הבוררות ולברר את כוונת הצדדים לו, יעדיף בית המשפט את קיום שטר הבוררין על ביטולו ואת יישוב הסכסוכים בין בעלי הדין במסגרת הבוררות על פני הפנייתם לבית המשפט (פרשת שחב [1], בעמ' 18-19, וע"א 614/79 [2] הנ"ל, בעמ' 618, 625-626). שיקול זה עולה בקנה אחד עם כלל הפרשנות אשר מצא ביטויו בסעיף 25(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, שעל פיו: "חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל".
ב. חשובה כוונת הצדדים בעת חתימת הצדדים על הסכם הבוררות כפי שזו מצאה ביטויה בהסכם הבוררות ונסיבות חתימתו, ולא כוונותיו הסמויות של מי מהצדדים בעת חתימת הסכם הבוררות (ע"א 614/79 [2] הנ"ל, בעמ' 629), או כוונות שנולדו אצל מי מהצדדים כעבור זמן." (ההדגשה שלי).
אכן, יש להעדיף את הפירוש המקיים את הסכם הבוררות בעוד הימנעות מהעיכוב היא החריג. בקריאת תניית הבוררות כפשוטה בצירוף לכלל זה, המסקנה המתבקשת הינה כי מניעותו של עו"ד רוזנבלט לכהן כבורר לא תביא את הסכם הבוררות לקיצו.
יפים לעניין זה אף הדברים שנקבעו ברע "א 8613/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC AEROAVIT AIRLINES, מפי כבוד השופט דנציגר (נבו, 11.10.2012):
"הסכם בוררות מבטא את הסכמת הצדדים למסור סכסוך עתידי ביניהם להכרעת בורר המוסכם עליהם. בית משפט זה נתן דעתו פעמים רבות לחשיבות הטמונה בכיבוד הסכמי בוררות, ופעל על מנת לסכל ניסיונות להתנער מהם שלא בתום לב. מסיבה זו יטה בית המשפט לתת תוקף להסכם בוררות בין הצדדים וכאשר יידרש ליתן פרשנות לתניית בוררות יבחר הוא, מבין הפרשנויות האפשריות, את הפרשנות לפיה על הסכסוך בין הצדדים להתברר במסגרת בוררות על פני פרשנות לפיה יש לברר את הסכסוך לפני בית המשפט [ראו, למשל: רע"א 853/91 בקל נ' אגודה שיתופית נהלל, פ"ד מח(1) 775, 780 (1994); רע"א 4620/08 Interton Inc נ' AVR Communications Ltd ([פורסם בנבו], 1.6.2008), פסקה 22 להחלטתי].
25. מתוך גישה זו, עוצב הדין החל על אותם מקרים בהם חרף קיומה של תניית בוררות תקפה מממש צד הכפוף לה את זכותו לפנות לערכאות השיפוטיות [על זכות הגישה לערכאות בהקשר זה עיינו: רע"א 7608/99 לוקי ביצוע פרוייקטים (בנייה) 1989 בע"מ מ' מצפה כנרת 1995 בע"מ, פ"ד נו(5) 156, 164-163 (2002)]. הדרך המשפטית עליה הורה המחוקק במצבים אלו היא עיכוב הליכים בתובענה שהוגשה לבית המשפט נוכח קיומו של הסכם בוררות." [הדגשות שלי – נ.ע].

יש לצרף את המבקש 1, מר משה אשכנזי, כצד להליך הבוררות אין מחלוקת כי משה אינו צד להסכם המייסדים. אף אין מחלוקת על מעורבות מסוימת של משה בפעילות המשותפת (מבלי לקבוע מסמרות) וכאמור פרדו הגדיר אותו כשותפו האמיתי. בנסיבות אלה כאשר אף אליבא דפרדו, משה הוא צד דרוש להליך מחד גיסא, ומאידך גיסא משה מסכים לפנות לבוררות, אין בעובדה כי תנית הבוררות אינה כוללת אותו, כדי למנוע את עיכוב ההליכים כמבוקש.
סבורני כי אף ללא הסכמתו המפורשת של משה ניתן היה להפנות את הצדדים כולם לבוררות.
כך, ברע"א 3925/12 ‏ חן רונן נ' עו"ד יובל כהן (17.6.2013) (להלן: "עניין רונן"), דן בית המשפט העליון מפי כבוד השופט דנציגר בעניין צירוף צד שאינו חתום על הסכם בוררות. בית המשפט העליון הבהיר, כי ככלל הסכם הבוררות מחייב אך את הצדדים החתומים עליו שכן מקורו בהסכמת הצדדים. עם זאת, הבהיר עוד, כי ככל כלל גם לכך ישנם חריגים, הנחלקים לשלושה מעגלי הרחבה.
מעגל ההרחבה הראשון מתייחס לצדדים אשר מפרשנות ההסכם הסכימו להיות חלק מהליך הבוררות; מעגל ההרחבה השני מתייחס לחליפיהם של הצדדים החתומים, והמעגל השלישי הוא הנרחב ביותר, ונוגע למקרים בהם הצירוף נדרש על מנת למנוע מצדדים לחמוק מהליך הבוררות בטענות פורמליסטיות [למשל במקרה בו מנסים להתחמק מבוררות על ידי צירוף בעל מניות חלף חברה חתומה, או כאשר מצרפים לתביעה צד שאינו חתום רק על מנת לחמוק מהליך הבוררות]:
"צירוף צד שאינו חתום על הסכם הבוררות
11. מושכלות יסוד הן בדיני הבוררות כי, ככלל, הסכם הבוררות מחייב אך את הצדדים החתומים עליו שכן מקורו של הליך הבוררות הוא בהסכמת הצדדים המפורשת למסור את ענייניהם להכרעת הבורר ולכן יש צורך במפגש רצונות מלא של כל הצדדים לקחת חלק בהליך ...
12. לעקרון יסוד זה קיימים, כמובן, חריגים, והאפשרות לצרף צד להליך בוררות על אף שאינו חתום על הסכם הבוררות הורחבה במספר מעגלים. מעגל ההרחבה הראשון מתייחס לצירוף צדדים אשר מפרשנות הסכם הבוררות ומערכת היחסים החוזית בין הצדדים עולה כי הסכימו להיות חלק מהליך הבוררות ... לכן, בבואו לצרף להליך הבוררות צד שאינו חתום על הסכם הבוררות, על בית המשפט לבחון בקפידה האם הסכמתו להצטרף להליך משתמעת מההסכם בהתאם לפרשנות הראויה לפי דיני החוזים.
13. מעגל ההרחבה השני מתייחס לצירוף חליפיהם של הצדדים להסכם הבוררות להליך הבוררות, על אף שלא חתמו על הסכם הבוררות, מכוח הוראת סעיף 4 ל חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק) ...
14. מעגל ההרחבה השלישי הוא המרחיק לכת ביותר מבחינת עקרון היסוד של הסכמת הצדדים לבוררות, שכן הוא מתייחס לאותם מקרים בהם לא עולה מהסכם הבוררות כי יש לצרף צד מסוים לבוררות ואותו אדם הנדרש להליך הבוררות אינו חליף של אחד הצדדים המקוריים. ואולם, מקור הצדקתו של מעגל זה גם הוא נעוץ ביסוד הסכמת הצדדים ונראה כי מטרתו היא למנוע מצדדים לחמוק מהשתתפות בהליך בוררות לו הסכימו מבחינה מהותית בטענות פורמליסטיות... המקרים האופייניים ביותר למעגל זה הינם אלו בהם מתבקש צירופם של מי שקשורים בקשר הדוק לאחד הצדדים החתום על הסכם הבוררות אך עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת מפריד ביניהם".
[שם, פסקאות 11 – 14 לפסק דינו של כבוד השופט דנציגר]
בעניינו אנו סבורני כי משה עונה על הקריטריונים שנקבעו בכל אחד מן המעגלים ולמצער בחלקם. כך, אין חולק כי למשה מעורבות מסוימת בפעילות החברה ומהראיות שצורפו מתקיים בינו ובין פרדו קשר לכאורי על רקע פעילות החברה, כאשר מעל לכל וכאמור, נתן הסכמה מפורשת לקחת חלק בהליך בוררות.
יתר על כן, לבית המשפט נתון שיקול הדעת לצרף צד להליך שאינו צד להסכם הבוררות מטעמי יעילות ונוחות על אף התנגדות של אחד הצדדים להסכם, עמד על כך בית המשפט העליון ברע"א 180/07 אמיר כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל )פורסם בנבו, 04.10.2009):
"כלל, בהיעדר הסכמה כאמור, לא יכול מי שאינו צד להסכם הבוררות לבקש עיכוב הליכים כנגדו לצורך העברתם לבוררות [ראו: רע"א 1903/97 עיריית תל-אביב-יפו נ' התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב בע"מ ([פורסם בנבו], 4.11.97), פסקה 4]. ואולם, הדבר נתון תמיד לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בבקשת עיכוב ההליכים [ראו: אוטולנגי, בעמודים 263-264]. כך, יכול ובמקרים מסוימים, בהם התביעה מכוונת כנגד מספר נתבעים בצוותא חדא, כאשר בין מרביתם לבין התובע קיים הסכם בוררות וכאשר מבקש הנתבע הנוסף אשר אינו צד להסכם הבוררות, בהסכמת יתר הנתבעים, להצטרף להליכי הבוררות, יורה בית המשפט על עיכוב הליכים גם בעניינו של נתבע זה, חרף התנגדותו של התובע להצטרפותו לבוררות [השוו: רע"א 4913/92 אלדא - סוכנות נסיעות בע"מ נ' בוא ניסע בע"מ ([פורסם בנבו], 20.6.2003)]. עיכוב הליכים כנגד מי שלא היה צד מקורי לבוררות ייתכן במקרים בהם בית המשפט יסבור כי הימנעות מפיצול הדיון בין הבוררות לבית המשפט מחויבת מכוחם של שיקולי יעלות ונוחות, שכן פיצול כאמור יהיה בלתי סביר בנסיבות העניין, וכאשר לא נגרם בשל כך אי צדק ועיוות דין לתובע [השוו: אוטולנגי, בעמוד 306, ה"ש 94]."
[ראו גם החלטת כבוד השופט מינץ ברע"א 1950/20 יפת נגד דיאמנט (נבו, 10.5.2020)].
אף מטעם זה ואף ללא הסכמתו, נכון היה לצרף את משה להליך הבוררות, אשר אף אליבא דפרדו הוא צד נחוץ להליך.
סיכום
בשים לב לכל האמור לעיל, ראיתי לקבל את הבקשה, באופן שהתובענה תעוכב בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, והסכסוך יועבר לבוררות.
ניתנת לצדדים שהות עד לתאריך 8.7.2020, להסכים על זהותו של בורר מוסכם. ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה בתום תקופה זו, ימונה בורר על ידי בית המשפט. ת.פ. 9.7.2020.
המשיב יישא בהוצאות המבקשים בסך 3,500 ₪, לתשלום תוך 30 יום.
המזכירות תסגור את התיק ותשלח את החלטתי לצדדים.
רשות ערעור לבית המשפט העליון, תוך 30 יום.
ניתנה היום, ז' תמוז תש"פ, 29 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משה אשכנזי
נתבע: שי פרדו
שופט :
עורכי דין: