ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרון ידואב נגד ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב :

בפני כבוד ה שופטת אילת הרנוף

המבקש:

שרון ידואב

נגד

המשיב:
ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב

החלטה

מונחת לפני בקשה לביטול צו הריסה מנהלי אשר הוצא על ידי המשיב ביום 3.7.19, ביחס למבנה מחומר קל - קירות וגג - בשטח 6.6 מ"ר, אשר נבנה ללא היתר בחצר האחורית של בית המבקש ברחוב מרכוס דוד 7 בתל אביב.

רקע וטענות הצדדים

ביום 28.7.19 הגיש המבקש בקשה לביטול הצו, וטען כי מדובר במחסן הפטור מהיתר מכח תקנה 29 לתקנות התכנון והבנייה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד-2014 (להלן: "תקנות הפטור"), ולכן לא מדובר בעבודה אסורה.

ביום 25.9.19 התקיים דיון ראשון בבקשה, במסגרתו טען המשיב כי המבנה אינו עומד בתקנות הפטור משני טעמים: הראשון - גודל המחסן הינו 6.60 מ"ר, ולא 6 מ"ר כפי שמותר בתקנות הפטור. השני - בהתאם לתקנה 29 מותרת הקמת מחסן אחד לכל יחידת דיור, ואילו למבקש יש שני מחסנים (עמ' 2 שורות 8-9).

בעקבות הדיון, ולאחר שניתנה לב"כ המשיב שהות לבדוק את טענות המבקש, הוגשה לבית המשפט ביום 24.10.19 עמדת המשיב אשר בעיקרה חזרה על הטענות שנטענו ע"י ב"כ המשיב בדיון, כדלקמן:

"1. המחסן נשוא צו הריסה מספר 2019-1301 אינו חוסה תחת... תקנות הפטור הואיל והוא אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 29 לתקנות הפטור.
2. תקנה 29 דורשת כי יוקם מחסן אחד לכל יחידת דיור ואילו את המחסן דנן בנה המבקש בנוסף למחסן שקיים במקום...
4. זאת ועוד, המחסן אינו (כך במקור – א.ה.) עולה על 6 מטרים ולכן אינו מתאים לתקנה 29(2) לתקנות הפטור.
5. המבקש לא הציג טופס דיווח לרשות הרישוי אודות בניית המחסן כנדרש בתקנה 29(5)".

בתגובה לעמדה זו טען המבקש, כי ליחידת הדיור שלו יש מחסן אחד בלבד - הוא המחסן נשוא צו ההריסה, כי המחסן הנוסף (אליו מכוון המשיב) הינו מחסן ששייך לשכנתו הגב' ברבש- ישראלי, וכי סה"כ מספר המחסנים המוצבים בחצרות הבית המשותף אינו עולה על מספר יחידות הדיור בבית. עוד טען המבקש כי גודל המחסן אינו עולה על 6 מ"ר.

ביום 25.12.19 התקיים דיון נוסף בבקשה, ובסיומו שוב ניתנה למשיב שהות לבדוק את טענות המבקש. בעקבות הדיון הוגשה לבית המשפט ביום 31.12.29 עמדה נוספת של המשיב, במסגרתה הועלתה טענה חדשה שלא נטענה עד אותו מועד, כדלקמן:

"1. המחסן נשוא צו הריסה מספר 2019-1301 אינו חוסה תחת... תקנות הפטור הואיל ולא מתקיים התנאי הקבוע בתקנה 2 (4) לתקנות הנ"ל...
2. במקרה דנן קיימת הוראה בסעיף 8(ה) לתב"ע 2421 הקובעת בזו הלשון:
'תבוטל האפשרות לבנות חדרי עזר ומחסנים מחוץ לשטח המבנים'".

המבקש טוען, כי יש לדחות את הטענה החדשה שהעלה המשיב לפיה המחסן אינו עומד בתב"ע ובהוראות תקנה 2(4) לתקנות הפטור, זאת משני טעמים עיקריים. הראשון, מתבסס על עמדת המשיב בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים (01/17/3663) אז אישר המשיב כי מחסן בגודל של 6 מ"ר עומד בתקנות הפטור, למרות שגם אז היתה לכאורה סתירה להוראות התב"ע.
השני, עניינו אכיפה בררנית. לטענת המבקש, בבית המשותף נשוא הצו יש 8 יחידות דיור, מתוכן ל- 7 יחידות יש בחצר מחסנים (חלקם אף מבני עזר המשמשים למגורים), ורק כנגד המחסן נשוא הצו נוקט המשיב פעולות אכיפה. בנוסף, ברחוב מרכוס יש 32 יחידות דיור (ב-4 בתים משותפים, 8 יחידות דיור בכל בית), ומתוכן ב- 30 יחידות דיור קיימים מחסנים ומבני עזר (כולל המחסן של המבקש), והמשיב לא פעל ולא פועל כנגד 29 המחסנים/מבני העזר האחרים בשום דרך.

להשלמת התמונה יצויין, כי ביום 3.10.17 ניתן צו הריסה מנהלי ביחס למחסן אחר שנבנה ע"י המבקש בחצר הבית. בקשר עם אותו צו התנהל הליך בביהמ"ש במסגרת תיק 01/17/0003663 (להלן: "הצו הקודם" ו"ההליך הקודם").
הצו הקודם התייחס למחסן ששטחו 12 מ"ר, והמשיב טען כי עקב גודלו של המחסן הוא אינו עומד בתקנה 29 לתקנות הפטור. בעקבות הצו, הקטין המבקש את המחסן לשטח של 6 מ"ר, ובעקבות זאת הודיעה ב"כ המשיב לביהמ"ש כדלקמן:

"המבנה נשוא הצו הוקטן ל- 6 מ"ר וכיום הוא תואם את תקנות הפטור.
לאור האמור לעיל, מסכימה כי הצו פקע ויש לסגור את התיק".

לטענת המבקש, המחסן אשר בהיותו בגודלו המקורי של 12 מ"ר היה שייך לו ולשכנתו גב' ברבש-ישראלי, הוקטן ל- 6 מ"ר ועבר לשימושה של הגב' ברבש-ישראלי והוא משוייך ליחידת הדיור שלה.

העדים והראיות

מטעם המבקש העידו המבקש בעצמו והגב' ברבש -ישראלי, שכנתו. בנוסף הוגשה חוו"ד מומחה של מר צבי גת, מודד מוסמך לענין שטח המחסן, וכן חוו"ד של מר דורון עד, אשר הגיש צילומי אויר של החצרות ברחוב מרכוס שצולמו על ידו באמצעות רחפן.

מטעם המשיב העידו מר אהרון מיכאלי מפקח על הבניה אשר תצהירו עמד בבסיס הוצאת הצו, וכן מר דוד אליצור, מפענח תצ"א אשר הגיש חוו"ד מומחה ונחקר עליה.

האם המבנה עומד בדרישות תקנה 29 לתקנות הפטור

תקנה 29 לתקנות הפטור קובעת כדלקמן:

"הקמת מחסן אחד לכל יחידת דיור, שמתקיימים בו תנאים אלה פטורה מהיתר:
המחסן יוקם מחומרים קלים בלבד;
גודלו אינו עולה על 6 מטרים רבועים וגובהו אינו עולה על 2.05 מטרים; אם המחסן בעל גג משופע, לא יעלה גובהו על 2.4 מטרים;
הוא לא יחובר לתשתיות לרבות מים וביוב וחשמל; ...".

מחסן אחד לכל יחידת דיור
המבקש העיד כי על המקרקעין נשוא הצו בנוי בית משותף הכולל שמונה יחידות דיור (נסח רישום מקרקעין התומך את הדברים הוגש וסומן מב/2), וכי לשבע מתוך שמונה יחידת הדיור בבית המשותף קיים מחסן/יחידת מגורים בחצר. עוד העידו המבקש ושכנתו, הגב' ברבש- ישראלי, כי המחסן נשוא הצו הינו המחסן היחיד השייך ליחידת הדיור של המבקש, וכי המחסן נשוא הצו הקודם, לאחר שהוקטן לגודל הנדרש, שייך לשכנה הגב' ברבש ישראלי. עדויות המבקש והגב' ברבש היו בהירות והותירו בי רושם מהימן, ולא נסתרו בחקירה נגדית. מנגד, המשיב לא הביא כל ראיה לסתור.
משכך, השתכנעתי כי המחסן נשוא הצו מקיים את הדרישה של מחסן אחד לכל יחידת דיור, הקבועה ברישא לתקנה 29.

שטח המחסן
עפ"י חוו"ד המודד מטעם המבקש, מר צבי גת, שטח המחסן הינו 6 מ"ר (שטח פנים המחסן הינו 5.5 מ"ר).
מנגד, המדידה שנעשתה מטעם המשיב נעשתה על בסיס צילום אויר ולא על בסיס מדידה בשטח. בכל מקרה, לא הוצגה חוו"ד נגדית לחוות דעתו של המודד מטעם המבקש. מעדויות המפקח ומפענח התצ"א מטעם המשיב מתברר, כי השטח של 6.6 מטר המצויין בצו הינו השטח של גג המבנה ולא השטח של המבנה עצמו (גג המבנה בולט מעט מקירותיו).
משכך, אני מקבלת את טענת המבקש לפיה שטח המבנה הינו 6 מ"ר.

לענין יתר הדרישות הקבועות בתקנה 29 - הרי שאין מחלוקת בין הצדדים, כי המבנה בנוי מחומרים קלים, וכי הוא לא מחובר לתשתיות מים ביוב וחשמל, כדרישת התקנה. הוא הדין לענין טופס הדיווח על התקנה פטורה מהיתר. בראשית הדרך טען המשיב כי לא הוגש טופס דיווח, אולם משהמבקש הציג טופס דיווח (מב/3), המשיב לא עמד על הטענה.

במהלך החקירות עלתה שאלה לגבי גובה המחסן, אשר לא הובררה די הצורך. שאלת גובה המחסן לא עלתה בעמדתו של המשיב, לא עובר למתן הצו ולא במסגרת הטיעונים בבית המשפט. בדיון שהתקיים ביום 25.12.19 אמר המבקש: "ככל שיתברר שהמידות של המחסן אינן עומדות בתקנות הפטור, אתאים את הגודל למידות הנדרשות". אמנם הנטל לסתור את חזקת התקינות של הצו ולהוכיח כי המבנה פטור מהיתר, קרי מקיים את דרישות התקנה, מוטל על המבקש. יחד עם זאת בנסיבות הענין, כשלא עלתה שום טענה מצד המשיב לענין גובה המחסן, וכשהמבקש הבהיר בדיון כי ככל שקיימת סטיה במידות הוא יתאים את הגודל, אינני סבורה כי נכון יהיה להכריע את גורל הבקשה על בסיס גובה המחסן בלבד. לענין זה עוד אחזור בהמשך.

תקנה2(4) לתקנות הפטור – וסעיף 8(ה) לתב"ע 2421

תקנה 2 לתקנות הפטור עניינה תנאים מקדמיים לפטור מהיתר. תקנה 2(4) קובעת כדקלמן:

"סוגי בניינים, עבודות ושימושים המפורטים בתקנות אלה פטורים מהיתר ובלבד שהתקיימו בהם, נוסף על האמור בסעף 145ג לחוק, כל אלה: ...
הם מתאימים לתכניות ולהנחיות המרחביות החלות במקום, ואם ניתן היתר הקובע הוראות לגבי הקמתם, הם תואמים הוראותיו".

ביום 31.12.19, כחצי שנה לאחר שניתן הצו, העלה המשיב טענה חדשה שלפיה המחסן אינו פטור מהיתר מכיוון שלא מתקיים התנאי הקבוע בתקנה 2(4) לתקנות הפטור. זאת משום שהקמת המחסן עומדת בניגוד להוראות סעיף 8(ה) לתב"ע 2421 (להלן: "התב"ע"), אשר קובעת כדלקמן:

"תבוטל האפשרות לבנות חדרי-עזר ומחסנים מחוץ לשטח המבנים".

משזו הוראת התב"ע, הרי שהקמת המחסן נשוא הצו אינה מתאימה לתב"ע, והדרישה הקבועה בתקנה 2(4) לתקנות הפטור אינה מתקיימת.
לפיכך, הקמת המחסן נשוא הצו אינה פטורה מהיתר, והוא נבנה שלא כדין.

האם נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטלו

למרות המסקנה אליה הגעתי לפיה הבנייה אינה פטורה מהיתר ולכן בוצעה שלא כדין, אני סבורה כי בנסיבות העניין ותוך התחשבות במשקלם המצטבר של כלל הגורמים שיפורטו להלן, נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטלו.

התשתית שעמדה בבסיס הוצאת הצו ועמדתו המשתנה של המשיב

הנימוק שעמד בבסיס הוצאת צו ההריסה - כפי שעולה מהצו ומהמסמכים הנילווים לו (דו"ח ביקורת בשטח, תצהיר מפקח, התייעצות נותן הצו עם תובע) וכפי שבא לידי ביטוי בתגובות הראשונות של המשיב לבקשה לביטול צו ההריסה - היה שקיימים שני מחסנים ליחידת הדיור של המבקש, וכי שטח המחסן נשוא הצו הינו 6.6 מ"ר, ולכן לא מתקיימים התנאים הקבועים בתקנה 29 לתקנות הפטור.

המפקח מציין בדו"ח הביקורת בשטח כי הגיע למקום בעקבות תלונה וכי : "אציין שבמקום הנ"ל בעבר הוצא למבנה דומה צו הריסה מנהלי מס' 2017-0373 שנהרס חלקית ונהפח (כך במקור – א.ה.) למבנה מתאים לתקנות הפטור. (מחסן בגודל כ6 מ"ר)." נראה כי המפקח סבר, שהמחסן נשוא הצו נבנה בניגוד להבנות ולהחלטה שניתנה במסגרת הצו הקודם.
זו גם היתה התשתית העובדתית שעמדה ביסוד ההיוועצות עם תובעת, ושעל בסיסה המליצה התובעת להוציא צו הריסה מנהלי.
אם אמנם המבנה נשוא הצו היה נבנה בניגוד להבנות ולהחלטה בהליך הקודם, ניתן היה בהחלט להבין את עמדת המפקח והגורמים הרלוונטיים כי יש בכך כדי להצדיק הוצאת צו הריסה. אולם כפי שהתברר בהמשך, עמדה זו של המפקח נבעה מאי הבנה. לאחר שהוגשה ע"י המבקש בקשה לביטול הצו, הוצגו ע"י המבקש מסמכים מהם עולה כי ליחידת הדיור של המבקש קיים מחסן אחד בלבד ששטחו 6 מ"ר, וכי המחסן שהותאם לתקנות הפטור במסגרת ההליך הקודם שייך ליחידת הדיור של הגב' ברבש-ישראלי, שכנתו של המבקש.
משמסמכים אלה הוצגו, המשיב למעשה לא חלק על הדברים ולא המשיך לטעון כי ליחידת הדיור של המבקש שייכים שני מחסנים. בכל מקרה, כפי שקבעתי לעיל, טענות המבקש בענין מספר המחסנים השייכים למבקש וגודל המחסן התקבלו על ידי.

חצי שנה לאחר הוצאת הצו, משהמבקש טען והציג ראיות לכך שהתשתית שעל פיה ניתן הצו היתה שגויה, העלה המשיב נימוק חדש, נוסף, ולפיו בניית המחסן אינה עולה בקנה אחד עם הוראות התב"ע ולפיכך לא מתקיים התנאי הקבוע בתקנה 2(4) לתקנות הפטור.

קיים קושי להצדיק את הוצאת הצו בדיעבד על בסיס נימוקים שלא עמדו בפני המשיב במועד קבלת ההחלטה. מדובר בהליך מנהלי וככזה ביהמ"ש בוחן האם הונחה בפני הרשות תשתית ראייתית סבירה לצורך נקיטת ההליך המנהלי, ואת סבירות ההחלטה שהתקבלה על יסוד התשתית העובדתית. כפי שהתברר במקרה דנן, התשתית העובדתית שעמדה בפני המשיב לצורך הוצאת הצו היתה כי מדובר בשני מחסנים ליחידת דיור אחת, וכי שטח המחסן חורג מהמותר בתקנות הפטור. המשיב סבר, כי נתונים אלה מצדיקים הוצאת צו הריסה, ולכן הוציאו. בדיעבד התבררו נתונים אלה כשגויים.
הטענה כי הקמת המחסן נוגדת את התב"ע כלל לא הונחה בפני המשיב טרם הוצאת הצו, ולא היא שעמדה ביסוד החלטתו להוציא את הצו.
הדברים האמורים רלוונטיים גם לענין גובה המחסן. המשיב הוציא את צו ההריסה מכיון שסבר שמדובר בשני מחסנים ליחידת הדיור של המבקש וששטח המחסן הינו 6.6 מ"ר, ולא מכיון שגובה המחסן עולה על המותר. אם טרם הוצאת הצו היתה מונחת בפני המשיב תשתית ראייתית בענין גובה המחסן, היה המשיב בוחן את העובדות ועל בסיסן מחליט אם יש מקום להוציא את הצו. ייתכן שהמשיב היה מחליט שמדובר בסטיה לא משמעותית ואין מקום להרוס את המחסן מסיבה זו בלבד, ייתכן שהמשיב היה מאפשר למבקש להנמיך את המחסן, ייתכן שהמשיב היה מחליט שיש להרוס את המחסן כולו. בכל מקרה, ההחלטה היתה מתקבלת על בסיס תשתית ראייתית מספקת ולאחר שנבחנו המשמעויות הנובעות ממנה.
הצדקה בדיעבד שונה במהותה מהצדקה מלכתחילה כאשר עדיין עומדת על הפרק השאלה האם יש או אין מקום לנקוט בהליך, והכל עוד פתוח.

עמדת המשיב בצו הקודם

כמפורט לעיל, במסגרת ההליך הקודם הקטין המבקש את המחסן נשוא הצו הקודם לשטח של 6 מ"ר, ובעקבות זאת הודיעה ב"כ המשיב לביהמ"ש כדלקמן:

"המבנה נשוא הצו הוקטן ל- 6 מ"ר וכיום הוא תואם את תקנות הפטור.
לאור האמור לעיל, מסכימה כי הצו פקע ויש לסגור את התיק".

העובדה שהמשיב אישר במסגרת ההליך הקודם, כי מחסן בגודל של 6 מ"ר עומד בתקנות הפטור, למרות שגם אז היתה לכאורה סתירה להוראות התב"ע, מעלה אף היא קושי לבוא ולטעון היום שמחסן כזה אינו עומד בתקנות הפטור לאור הוראות התב"ע.

ב"כ המשיב טענה בסיכומיה בעניין זה, כי גם אם בהליך הקודם נפלה שגגה, אין הצדקה להמשיך ולהנציח אותה. למרות שיש טעם בדברים במישור העקרוני, אני סבורה כי בנסיבות המקרה הנדון אין לקבלם, זאת במיוחד כאשר אותה "שגגה" מוצאת ביטוי לא רק בעמדת המשיב בצו הקודם אלא גם בהתייחסותו או ליתר דיוק בהעדר התייחסותו למחסנים ומבני עזר רבים אחרים ברחוב, שכולם אינם תואמים את הוראת סעיף 8(ה) לתב"ע - ולכך אתייחס בהמשך, ובנוסף בהעדר התייחסותו להוראות התב"ע בשלבים הראשונים של ההליך הנדון , כפי שפורט לעיל. כמו כן, אם הסיבה לכך שהמשיב התעלם מהוראת סעיף 8(ה) לתב"ע בהליך הקודם מקורה בשגגה , הרי שהדבר יכול ל העיד על החשיבות המועטה שהוא ייחס לעניין, ולחזק את המסקנה כי עניין זה גם אינו יכול להצדיק את הצו הנדון.

טענת המבקש לאכיפה בררנית ואפליה

לטענת המבקש, בבית המשותף נשוא הצו יש 8 יחידות דיור, מתוכן ל- 7 יחידות יש בחצר מחסנים (חלקם אף מבני עזר המשמשים למגורים), ורק כנגד המחסן נשוא הצו נקט המשיב פעולות אכיפה. כמו כן, ברחוב מרכוס קיימים 4 בתים משותפים מאותו טיפוס (מהווים את מרקם ט' בתב"ע), בכל בית יש 8 יחידות דיור, סה"כ 32 יחידות דיור. לטענת המבקש, מתוך 32 יחידות הדיור הקיימות ברחוב מרכוס 3-9 (מרקם ט' בתב"ע) ב- 30 יחידות דיור קיימים מחסנים ומבני עזר (כולל המחסן של המבקש).
המבקש העיד כי זה מצב הדברים, ועדותו לא נסתרה. המבקש אף הגיש צילומים של הבתים והחצרות ברחוב מרכוס, שצולמו מרחפן, וסימן על גבי הצילומים את שבעת המחסנים/מבני העזר שברחוב מרכוס 7, ואת 30 המחסנים/מבני העזר שברחוב מרכוס 3-9. המבקש (שאינו מיוצג) לא הגיש חוו"ד של מפענח תצ"א. אולם, מפענח התצ"א מטעם המשיב מר דוד אליצור העיד, ברוב הגינותו, כי הוא בדק את טענות המבקש ואת תצלומי האויר אשר הוגשו על ידו, וכי הוא מאשר שאמנם אותם 30 מחסנים/מבני עזר עליהם הצביע המבקש, קיימים בתצלומים.
יוצא שאין מחלוקת לגבי מצב הדברים העובדתי בשטח: ברחוב מרכוס 3-9 (מרקם ט' בתב"ע) בנויים 4 בתים משותפים מאותו טיפוס, בכל אחד מהם 8 יחידות דיור. בחצרות הבתים ברחוב עומדים על תילם 30 מחסנים/מבני עזר. בבית שברחוב מרכוס 7, בו מתגורר המבקש, בנויים בחצרות 7 מחסנים/מבני עזר.

אני סבורה, כי נתונים עובדתיים אלה יש בהם כדי לבסס טענת שרירות או אפליה בהוצאת הצו נשוא הבקשה. מצב הדברים בשטח מלמד, כי הוראת סעיף 8(ה) לתב"ע לא נאכפת.
המשיב טוען כי אותם מבנים, להבדיל מהמבנה נשוא הצו, עומדים על תילם למעלה מחמש שנים, ומטעמי התיישנות לא ניתן לאכוף כנגדם. מפענח התצ"א מטעם המשיב אף העיד כי עשה בדיקה ומצא שכל אותם מחסנים/מבני עזר היו בנויים כבר לפני חמש שנים.
העובדה שהיום לא ניתן להגיש כתבי אישום בגין אותם מחסנים, כפי שטוען המשיב, אינה יכולה להסביר את העובדה שבמשך כל השנים מאז שניבנו המבנים לא ננקטו נגדם פעולות אכיפה, במועדים שהדבר היה אפשרי על פי החוק. כפי שהעיד המפקח מטעם המשיב, אכיפת עבירות בניה בעיר תל-אביב מתבצעת גם על בסיס תצלומי אויר שמצולמים באופן קבוע ובתדירות גבוהה. אין מחלוקת כי באותם תצלומי אויר ניתן לראות את רובם המכריע של המחסנים. המפקח מטעם המשיב אף העיד שחלק מהמחסנים נהרסו כתנאי להוצאת היתר להרחבה, וניבנו מחדש מאוחר יותר שלא כדין. כלומר, לפחות חלק מהמבנים ניבנו בעשור האחרון. משכך, העובדה שהיום חלפו למעלה מחמש שנים מיום הבניה של אותם מבנים אינה מספקת הסבר להעדר אכיפה לאורך השנים, ולכך שבמחסן השלושים (או השביעי ביחס לבית המבקש במרכוס 7) התחיל המשיב בפעולות אכיפה על בסיס הוראת סעיף 8(ה) לתב"ע. עוד יש לציין, כי השימוש באותם מבנים הינו מתחדש, ובכל זאת המשיב אינו פועל להפסיקו.
כשזה מצב הדברים העובדתי ברחוב מרכוס, ובפועל בנויים מחסנים כמעט בכל החצרות האחוריות של הבתים והמשיב לא פעל ולא פועל כנגדם, אני סבורה כי האינטרס הציבורי באכיפת הוראות התב"ע אינו מחייב ואינו מצדיק את הוצאת צו ההריסה ביחס למחסן של המבקש בלבד (המחסן ה-30, כאשר קיימים ברחוב בסה"כ 32 יחידות דיור).

ב"כ המשיב טענה בסיכומיה, כי כאשר משתנה מדיניות האכיפה, הראשון שאוכפים נגדו על פי המדיניות החדשה אינו יכול להשמע בטענה לאכיפה בררנית, ואף הפנתה לפסיקה בענין זה. אני סבורה כי בנסיבות המקרה שלפנינו כמתואר לעיל, כאשר ברחוב יש 32 יחידות דיור (במרקם ט' בתב"ע), וכאשר בהתאם למדיניות הקודמת לא התבצעה אכיפה כנגד מחסנים שניבנו ב- 29 יחידות דיור, יש לשקול היטב האם נכון להתחיל ביישום מדיניות חדשה ביחס למחסן ה- 30.

עוד הפנתה ב"כ המשיב לפסה"ד שניתנו בענין הלוי (תו"ב 66665-05-17, עפמ"ק 31320-02-19, רע"פ 4129/19), וטענה כי אותו ענין מהווה הוכחה לכך שהמשיב או הוועדה המקומית פועלים לאכיפת הוראת סעיף 8(ה) לתב"ע. אינני סבורה כי ניתן ללמוד ממקרה בודד זה לענייננו. ראשית, מדובר אומנם באותה שכונה אבל לא באותו רחוב ולא באותו מרקם עפ"י התב"ע. שנית ועיקר, כפי שעולה מפסה"ד מדובר בנסיבות שונות לחלוטין מנסיבות המקרה הנדון. באותו מקרה דובר במחסן שנבנה בחזית, בשטח שלגביו השכן קיבל היתר, כאשר הנאשמים באותו ענין חוייבו להרוס את המחסן כתנאי לקבלת היתר לבניית ביתם, הרסו אותו, ולאחר סיום הבניה בנו אותו שוב בניגוד להוראה מפורשת בהיתר. לכן הוגש נגדם כתב אישום. בכל מקרה, פסה"ד באותו ענין ניתן ביום 30.12.18, כחצי שנה לפני המועד בו יצא צו ההריסה המנהלי בענייננו, ובכל זאת לא היה זכר להוראות התב"ע במסגרת צו ההריסה ו/או בעמדות הראשונות שהוצגו מטעם המשיב בבית המשפט בענייננו .

חשיבותו של צו הריסה מנהלי כאמצעי יעיל להתמודדות עם תופעת הבניה הבלתי חוקית, אשר הוגדרה לא אחת כ"מכת מדינה", אינה מוטלת בספק. עמדת הפסיקה ברורה ואין עליה חולק. עם זאת, נוכח הכוח הרב הנתון בידי מהנדס הוועדה המקומית ופוטנציאל הפגיעה הקשה הטמון בצו הריסה מנהלי, מצווה מהנדס הוועדה - בעל הסמכות - להקפיד במיוחד על אופן הפעלת הסמכות. חשיבות הכלי של צו הריסה מנהלי אשר הפקיד המחוקק בידי מהנדס הוועדה המקומית, אינה פוטרת אותו מחובותיו כרשות מנהלית ובכלל זה חובתו לבסס החלטתו על אדנים עובדתיים בדוקים ומדוייקים, ולנהוג בסבירות, לא בשרירות וללא אפליה.
משקלם המצטבר של השיקולים שנימנו לעיל, הביאו אותי למסקנה כי לא כך היה מהלך הדברים בענייננו, ולפיכך נפל בצו פגם חמור אשר יש בו כדי להביא לביטולו.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. צו ההריסה המנהלי מבוטל.
המשיב יישא בהוצאות המבקש בסך 3,000 ₪ ואלה ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה ע"י המשיב.

ניתנה היום, ו' תמוז תש"פ, 28 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שרון ידואב
נתבע: ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב
שופט :
עורכי דין: