ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פריג'את מדיף נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד השופט מנחם שח"ק

המבקש:

פריג'את מדיף

נגד

המשיבה:
מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לפי סעיף 228(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"), לביטול צו הריסה מנהלי מס' 380/2020, שנחתם ביום 19.04.2020 על ידי הגב' אולגה גולדשמיט, מהנדסת הועדה המקומית ירוחם (להלן: "הצו").
הצו ניתן ביחס למבנה פח בשטח 96 מ"ר ומשטח בטון בשטח של 120 מ"ר, הבנויים במקרקעין המצויים בנ.צ. 194937/546505, מזרחית לדרך 204 (להלן: "הבניה" ו" המקרקעין", בהתאמה).

יריעת המחלוקת
אין מחלוקת שהבניה בוצעה על ידי המבקש באמצעות קרוב משפחתו, מר זנון עיאד (להלן: "זנון").
אין חולק כי ביום 19.04.2020 נמסר הצו כדין בדרך של הדבקה במקרקעין.
לטענת המבקש הצו הוצא שלא כדין, וכי נפלו פגמים היורדים לשורשו של עניין בכל הנוגע לאופן הוצאתו, ובפרט ביחס לאופן התנהלות הפקח שערך את דו"ח הפיקוח והנתונים שעמדו בפני נותנת הצו עובר לנתינתו.
לעניין הבניה, נטען על ידי המבקש כי מדובר בבית המגורים שלו ושל משפחתו וכי הוא מתגורר במקום עם משפחתו במשך שנים רבות. עפ"י הטענה, אין מדובר כלל בהריסה ובבניה חדשה אלא אך בהקטנת מבנה מגורים קודם, וכי העבודה שבוצעה היתה עבודת שיפוץ בלבד, שנדרשה עקב בלאי שנגרם למבנה הקיים בשל פגעי מזג האוויר.
המשיבה טוענת מנגד, כי הצו הוצא כדין ואין כל מקום לבטלו. לטענתה הבניה היא בניה חדשה, של מבנה חדש, שנבנה לאחר שמבנה קודם שהיה במקום נהרס, ואין יסוד לטענה שדובר בשיפוץ בלבד. המשיבה דוחה את הטענה אודות פגמים שנפלו במתן הצו ומצביעה על כך כי עובר למתן הצו קוימה התייעצות עם התובע (ראה נספח 6 לתגובת המשיבה) וכי רק לאחר ביצוע כל הנדרש על פי הדין הוצא הצו והודבק על הבניה. המשיבה טוענת כי ניתן לראות בתצלומי האוויר ובתמונות שהוגשו על ידה כי מדובר בבניה חדשה, לרבות יציקה חדשה וכן כי דובר במבנה ריק ובלתי מאוכלס, שאינו כולל תשתיות בסיסיות למגורים. המשיבה מוסיפה כי גם אם היה קיים מבנה קודם, שהשימוש בו אינו ידוע, אין בכך כדי להקנות למבקש זכות להרוס את המבנה ולבנות תחתיו מבנה אחר, בפרט כאשר מדובר במבנה חדש, השונה בצורתו ובגודלו מזה הקודם. לתגובת המשיבה צורף תצהירו של המפקח יניב בן דוד (להלן: "בן דוד"), שערך את דו"ח הפיקוח הרלבנטי.
בהחלטה מיום 27.05.2020 הוריתי על עיכוב ביצוע צו ההריסה עד להחלטה אחרת. תשובת המשיבה לבקשה הוגשה ביום 20.6.20 ודיון במעמד הצדדים נקבע ליום 17.6.20 ולאחר מכן נדחה, לבקשת ב"כ המבקש, והתקיים ביום 24.6.20.
במסגרת הדיון נחקרו המבקש ומטעמו מר זנון. מצהירה נוספת מטעם המבקש התייצבה לחקירה, ברם בסופו של דבר משך ב"כ המבקש את תצהירה והיא לא נחקרה.
יצוין כי לבקשה צורפה חוות דעת של מומחית לפענוח תצלומי אוויר, וזו התייצבה לדיון, אולם המשיבה ויתרה על חקירתה.
מטעם המשיב, העיד בן דוד ונחקר על ידי ב"כ המבקש.
בסיום הדיון הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון – תקינות הצו
סעיף 229 לחוק קובע -
"לא יבטל ביהמ"ש צו מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו".
מנוסח הסעיף עולה כי מי שמבקש ביטול צו הריסה צריך להוכיח כי העבודה שבגינה הוצא צו ההריסה, בוצעה כדין, או שלא התקיימו התנאים להוצאת הצו, או שנפל פגם חמור שבעטיו יש לבטל את הצו. כך נקבע בברע"פ 2958/13 תייסיר סבאח נ' מדינת ישראל (ההדגשות כאן ולהלן אינן במקור):
"אשר לטענתו של המבקש, הנוגעת לנטל ההוכחה בהליך לביטול צו הריסה מינהלי, אבקש לחזור ולהזכיר מושכלות ראשונים. הצו שבו עסקינן הינו "צו הריסה מינהלי" וכפי ששמו מעיד עליו, אין הוא בגדר אקט עונשי, אלא שמדובר בצו שחלים עליו כללי המשפט המינהלי... ככלל, עומדת לרשות המינהלית חזקת התקינות, אשר משמעה כי הפעולה המינהלית נעשתה כדין, אלא אם הוכח אחרת. ככל שהמבקש סבור כי צו ההריסה המינהלי הוצא שלא כדין, או שנפל בו פגם, עליו הנטל להוכיח טענה זו... גישתו של ב"כ המבקש, לפיה הנטל רובץ על כתפי המשיבה להוכיח את טענותיה מעבר לספק סביר, כנדרש במשפט פלילי, הינה גישה מופרכת ואין לה כל אחיזה בחוק או בפסיקה...".
ב"כ המבקש טען כי במסגרת תשובת המשיבה לבקשה צורפו תצלומים שלא עמדו בפני נותנת הצו מלכתחילה, וכי לא ניתן להפיק תצלום אוויר לאחר מועד ההיוועצות והפנה בהקשר זה לתצלום האויר משנת 2019 שצורף לתשובת המבקשת במסגרת נספח 1.
במהלך חקירתו של בן דוד עמד זה על כך שאותו תצלום אויר עמד בפני נותנת הצו וכי הפרט שהוסף לאחר מתן הצו ולצורך הבקשה היה אך אותו "בלון" טקסט המופיע על גבי הנספח, שכולל כיתוב "מידות המבנה הישן לפי מדידה... תצלום אויר סימפלקס מתאריך 19.07.2019". במסגרת חקירתו, הסביר בן דוד כי אותו "בלון" אכן הוסף בדיעבד אך ורק לצורך הבהרת הפרטים לב"כ המשיבה, אולם דובר היה באותו תצלום אוויר שעמד בפני נותנת הצו קודם לנתינתו (ראה עמ' 16 שורות 23-30).
במהלך הדיון אף צורף עותק מוגדל של צילום האוויר שלדברי בן דוד עמד בפני נותנת הצו (סומן כמש/2). השוואה בין מש/2 לנספח 1 הנ"ל אכן מלמדת בוודאות קרובה כי מדובר באותו תצלום אוויר.
כמו כן, תצלום האוויר כלול ב"דפית האיתור" שצורפה ולגביה אין טענה כי לא עמדה בפני נותנת הצו עובר לנתינתו.
אין איפוא בסיס ממשי לטענה לכך שנפל פגם של ממש במתן הצו בכל הנוגע לתצלום האוויר שעמד בפני נותנתו.
נקודה נוספת שלטענת המבקש מטילה דופי ממשי בתקינות הצו, מתייחסת לדו"ח הפיקוח (צורף כנספח לבקשה). עפ"י הטענה, בעוד שבדו"ח הפיקוח בעמודו השני, במסגרת טבלת הפעולות שננקטו על ידי המפקח במקרקעין נרשם בשורה השלישית בטבלה כי "במקום לא נכח אדם בעת ביצוע הפעולה". בפועל נכחו במקום מספר אנשים ואף שוחחו עם הפקח במהלך הביקור. בהקשר זה ועל מנת לחזק את טענות המבקש צורפו שני סרטונים שנצפו על ידי במהלך הדיון ואשר הוגשו לתיק ביהמ"ש על גבי מדיה מגנטית. בסרטונים אכן ניתן לראות את בן דוד יחד עם אחרים מגיע אל השטח, כאשר נוכחים אחרים, לרבות זנון (בסרטון השני), פונים אליו בדברים. בן דוד נשאל בעניין זה ואישר כי הוא מכיר את הסרטונים אולם הדגיש כי האנשים הנראים בסרטונים וכן השיחות הנשמעות במסגרתם לא התרחשו במבנה הספציפי אלא במקום אחר. ביחס למבנה הספציפי – עמד על כך שלא נכח אדם במהלך הביקור. בן דוד ציין כי במסגרת ביקור במבנה אחר (שככל הנראה נהרס לאחר מכן, כפי שעלה מדברי זנון בעדותו) "ניסו לייצר פרובוקציות... היו אנשים במבנה השני ולא במבנה נשוא התיק הזה. הם התחילו להתאסף במבנה הזה. עברנו למבנה הנוסף ואז הם התחילו לצלם אותנו..." (עמ' 14 שורות 2-4).
בן דוד הניח הסבר לסרטונים ולכך שלא כלל בדו"ח, ביחס למבנה הספציפי, התייחסות לאינטראקציה עם התושבים הכלולה בסרטונים. כמו כן, בתצהירו מציין זנון כי "צילמתי אותם כשהם נכנסו לבית של מדיף", אולם בסרטונים לא ניתן לראות את הביקור בבית הרלוונטי. כמו כן, גם אם לא היה נזכר בתצהיר שזנוון צילם את הכניסה לבית הרלוונטי, עדין היה מקום לתמוה מדוע לא נכלל בסרטון צילום הביקור במבנה עצמו אלא רק הגעת המפקחים לשטח ועזיבתם אותו. העובדה שמצולמת סיטואציה של הגעת הפקחים וזו נקטעת לאחר זמן קצר, מבלי שמתועד הביקור במבנה עצמו, אינה מובנת, אלא אם אכן, כטענת בן דוד, דובר במבנה אחר, שהרי ברור שאם דובר בתחילת הביקור במבנה הרלוונטי היה למבקש אינטרס מובהק להציג את המשך הסרטון ולא להגישו כשהוא קטוע באיבו תוך צירוף סרטון אחר של עזיבת הפקחים את השטח. המבקש וזנון לא הניחו הסבר לשאלות אלה.
מאידך, ניתן להפנות ביקורת מסוימת כלפי עורך הדו"ח, על כך שלא ציין בו כי התקבצו תושבים במקום, וגם אם הדבר התרחש לאחר שכבר עזב את המבנה הספציפי ועשו דרכם אל עבר מבנה אחר. מדובר ככל הנראה באזור אחד הכולל מספר מבנים, ולו משום הזהירות טוב היה עושה מחבר הדו"ח אם היה נותן ביטוי בדו"ח לעובדה שהתאספו תושבים במקום ואף פנו אליו בדברים כאלו או אחרים.
אולם, גם אם אניח כי נפל פגם כלשהו בעריכת דו"ח הפיקוח ו/או הוצאת הצו, וכי מחמת זהירות היה על רושם הדו"ח לציין בו כי נכחו במקום תושבים, גם אם היה זה לאחר שהביקור במבנה המסוים הסתיים, איני סבור שמדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, או שמדובר בפגם שניתן לכנותו "פגם חמור", שיש בו כדי לאיין את הצו.
לכל היותר, מדובר בפגם שמצדיק להפעיל את דוקטרינת של הבטלות היחסית של פי הפסיקה היא זו שיש להפעיל במקרה זה. עפ"י דוקטרינה זו –
"נפקות הפגם תוכרע על פי חומרת ההפרה בהתחשב בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה וזאת אגב איזון בין מכלול השיקולים שבמסגרתם תיבחן: חומרת הפגם, הרלבנטיות שלו ביחס להחלטה, תכלית ההוראה שהופרה, הנזק או העוול שהסבה ההפרה ומידת הפגיעה באינטרס הציבורי לו תבוטל ההחלטה בגינו".
(ראה ע.פ. 40588/07 קמיל סנו נ. יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים)
הפגם שנפל בעריכת דו"ח הפיקוח, ככל שנפל, אינו חמור. כאמור, עולה ספק בנוגע לעצם ההנחה שהאמור בדו"ח ביחס לשאלה האם נכחו בעת הביקור במבנה המסוים, אינו נכון, ועובדה זו לכשעצמה מפחיתה משמעותית מן החומרה שניתן לייחס לפגם, ככל שנפל בהתנהלות עורך הדו"ח. בנוסף, ספק רב אם ככל שמחבר הדו"ח היה מציין בו כי במוקם נכחו אנשים ואף אם היה מציין כי אלו הביעו התנגדות לפעולה, היה בכך כדי לשנות מהחלטתה של נותנת הצו. האינטרס הציבורי במקרה זה הוא שהצו יוותר על כנו משום שביטולו משמעותו הערמת קושי ניכר מאד על היכולת לאכוף את דיני התכנון והבניה בעת שעבודת הבניה נמצאת בראשיתה וטרם קביעת עובדות מוגמרות בשטח. עת מועמד אינטרס זה אל מול הנזק שנגרם למבקש עקב הפגם האמור, ככל שנפל בדו"ח, אני סבור שיד האינטרס הציבורי על העלינה, וכי במקרה זה בעובדה שעמדת המבקש מושמעת במלואה במסגרת בקשתו זו, יש כדי לתקן במידה מספקת את הנזק שנגרם, ככל שנגרם לו עקב הפגם.
המסקנה היא אפוא שגם אם ברישום הדו"ח נפל הפגם הנזכר, אין בו לכשעצמו כדי להצדיק את ביטול הצו.
אין מחלוקת שדו"ח הפיקוח ותצהיר עורכו עמדו בפני נותן הצו, וקוימה חובת ההיוועצות. דו"ח הפיקוח כולל צילומים שנערכו על ידי הפקח במעמד הביקור (מש/1). הצילומים מצביעים על כך שמדובר בבנייה שטרם הושלמה, טרם אוכלסה ולמעשה אין מחלוקת שבוצעה בניה, גם אם לטענת המבקש דובר בשיפוץ.
כמו כן העובדה שמדובר במבנה שאינו מאוכלס עולה מאליה מהתמונות שצורפו, וגם בעניין זה אין מחלוקת שהרי טענת המבקש היא שהוא ומשפחתו התגוררו אצל אחותו בזמן העבודות.
לאור האמור, אני דוחה את הטענה שלפיה יש מקום להורות על ביטול הצו מפאת פגמים כאלה או אחרים שנפלו בתהליך הוצאתו.
אפנה לבחון את הטענות ביחס לבניה עצמה.

מהות הבניה
כאמור, טוען המבקש כי כלל לא מדובר היה בבניה חדשה אלא בשיפוץ בלבד, שכלל הקטנה של המבנה הקודם, תוך הותרתו על מכונו, מבלי להרוס את מרביתו.
דין הטענה להידחות.
טרם אפנה לעדויות מטעם המבקש בהקשר זה, יש לתת את הדעת לצילומים שצולמו במועד ביקור הפיקוח, כאשר אין חולק כי הם משקפים את המצב שנמצא בשטח במועד זה. בתמונה שמסומנת מש/4 ניתן לראות, גם בעיניים בלתי מקצועיות, כי קירות הפח וכך גם הגג הם חדשים וקשה לקבל את טענת המבקש כאילו הקירות הם אותם קירות של המבנה הקודם שנבנה עוד בשנת 2001-2002 (ראה עדותו של המבקש בעמ' 4 שורה 3). כמו כן טענת המבקש כי מלבד הקטנת המבנה הקודם, שינוי של ממש בוצע אך ורק בגג המבנה והדבר מוקשה לנוכח המצב הנראה במש/1(4), שכן ניכר כי לוחות הפח המרכיבים את הקירות זהים באופיים, בצבעם ובמצבם ללוחות הפח המרכיבים את הגג. בנוסף, ניתן לראות למשל בתמונה מש/1 (11), ובמש/1 (13) כי בוצעה יציקת בטון שככל הנראה היתה טריה יחסית במועד הצילום, שכן ניתן לראות את יריעת הניילון שעל גביה וכן ניתן לראות שקי מלט בצמוד למבנה. כן ניתן לראות את עבודת התפסנות המקיפה את יציקת הבטון וקשה עד מאוד לקבל את ההנחה שכל אלו מצויים במקום עוד משנת 2001-2002, אז, כך טען המבקש, נבנה המבנה המקורי.
גם העדויות שנשמעו מטעם המבקש מעוררות קשיים ניכרים ותומכות בטענה שלפיה גרסתו של המבקש אינה יכולה להתקבל.
טענת המבקש כי המבנה היה קיים והוקטן בלבד, באה לידי ביטוי בעדותו בעמ' 4 שורה 25, עת הוא מציין כי "קיצרתי מהבית כי הוא היה ארוך", וכן "לא הרסתי רק הורדתי קטע והפכתי את המבנה ליותר קטן" (עמ' 5 שורה 15) ובהמשך "הבית היה 15. הקטנתי אותו אולי 12.... את האורך הקטנתי" (עמ' 5 שורה 27). כאשר נשאל המבקש על ידי ביהמ"ש מדוע בחר להקטין את הבית, השיב " השיפוץ עולה יותר כסף לפי מטר" (עמ' 5 שורה 27). עדותו זו של המבקש אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של זנון. זנון ציין כי במהלך "השיפוץ" הוא הסיר פרגולה שהייתה במקום (עמ' 9 שורה 31) וציין "הרסתי רק את הפרגולה" (עמ' 10 שורה 11) וכן "קיצרתי באופן הורדת הפרגולה" (עמ' 10 שורה 25). הקושי בין העדויות עולה מאליו, שכן זנון, שביצע את השיפוץ, סותר את הטענה כאילו מדובר בהקטנה של הבית וטוען כי מדובר אך ורק בהסרה של פרגולה שהייתה במקום. כמו כן, ככל שאכן מדובר רק בהסרה של פרגולה כלל לא נהירה טענת המבקש שלפיה הקטנת הבית בוצעה על מנת לחסוך בעלויות השיפוץ, שכן לא ברור איזה שיפוץ היה צריך לבצע בשטח שכלל את הפרגולה שהוסרה.
קושי נוסף בעדות המבקש, נוגע לעבודות התפסנות שהוזכרו לעיל, ויציקת הבטון שנצפית בתמונות. כשנשאל לגבי התפסנות, ציין המבקש - "כיסיתי את זה עם חול שלא יברח מהצדדים" והדגיש כי "זה לא יציקה" (עמ' 6 שורות 18-21). המבקש התעקש כי "מתחת לניילון אין בטון. זה חול וניילון" (שורה 22). רק בהמשך לאחר שהוצגה לו התמונה מש/1(11), שבה ניתן לראות בבירור שמדובר בבטון ולא בחול, שינה המבקש את גרסתו וטען "אחרי שפקחים באו, אמרו לי שזה אסור. אז הורדתי את זה".
גם זנון לא ידע לתת הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע קיימת במקום עבודת תפסנות (ראה עמ' 10 שורה 28).
קושי נוסף שעמו לא היה בידי המבקש להתמודד במידה שיש בה להניח את הדעת, נוגע לעודפי הבטון הקשוי הנ חזים בבירור בתמונות שסומנו מש/1 (16) ו – מש/1 (15) ואשר ניכר כי מדובר בדליפות בטון מתוך המבנה ומתחת לקירותיו, אל שטח האדמה שסביבו.
בנוסף, ניכר בתמונות כי הוצמדה לתחתית קיר המבנה קורת עץ על מנת למנוע או להקטין את הדליפה. כאשר נשאל המבקש כיצד הוא מסביר את אותן דליפות, ציין כי מדובר בבטון ישן (עמ' 7 שו' 21) וכשנשאל האם הקורה אף היא משנת 2001, השיב בשלילה, ולא ידע להשיב לשאלה מדוע היא נמצאת במקום (עמ' 7 שורות 1-23). אלא שבהמשך עדותו, בעמ' 8 שורה 10, משתנה הגרסה והמבקש מציין "אולי זה מהשיפוץ שלפני כמה שנים. אולי שנתיים...". מלבד העובדה כי עדותו של המבקש מוקשת מתוכה כאמור, קשה מאוד לקבל את האפשרות שאותן שאריות בטון הצמודות לקירות המבנה הן ישנות. ניתן לראות היטב כי מדובר בבטון יחסית חדש שכן הוא אינו כולל כל שכבה של אבק ובכל מקרה, לא ניתן קשה מאוד לקבל את ההנחה שמדובר בבטון המצוי במקום מזה שנים.
עולה מן האמור כי סביר מאוד להניח שרצפת הבטון נוצקה בעת סמוכה למועד צילום תמונות הפיקוח. לטענתו של המבקש כאילו רצפת הבטון הייתה במקום וכי לא נוצקה כל רצפה חדשה, דינה דחייה.
קושי נוסף נוגע לעדות המבקש ביחס להיות קירות האיסכורית נראים כחדשים.
המבקש לא ידע לענות בצורה ישירה על שאלה שנשאל בהקשר זה אך ציין "עשיתי כל מיני תיקונים" (עמ' 7 שורה 33).
המבקש נשאל האם פתח חלונות במסגרת השיפוץ, או שמא החלונות הקיימים בתמונות הם אותן החלונות שהיו במבנה הקודם, השיב "לא זוכר" (עמ' 8 שורה 4). מובן כי תשובתו זו של המבקש תמוהה, שהרי ככל שנפתחו חלונות ברי כי המבקש היה זוכר זאת ותשובותו לפיה הוא לא זוכר, מצביעה בעיני על כך שמתן תשובה ישירה לשאלה לא היה נוח לו. בהמשך עדותו, זכרונו של המבקש שב אליו והוא מציין "הוספתי חלונות חדשים, האחוריים היו כבר" (עמ' 8 שורה 7) .
כמו כן, כאשר נשאל המבקש האם צורת הבית המקורי השתנתה עקב השיפוץ העמוק לטעמו השיב "לא זוכר" (עמ' 8 שורה 20) וסביר מאוד להניח שגם תשובה זו הועלתה מהפה אל החוץ, שכן מדובר בעובדות מהותיות הידועות למבקש.
בכל הנוגע לחוות דעת המומחית לפיענוח תצלומי אוויר, שהמשיבה ויתרה על חקירתה, אין בה כדי לסייע למבקש. בפני המומחית עמדו אך צילומי אוויר שקדמו לביצוע העבודות הרלוונטיות – תצלום משנת 2015 ותצלום משנת 2019, שהוזכר לעיל. המומחית הביעה דעתה כי אין שינוי במבנה בין שני הצילומים הללו והמשיבה אינה חולקת על כך.
ההשוואה שערכה המומחית בין המבנה המופיע בתצלומים שבחנה לבין מידות המבנה כמופיע בדו"ח הפיקוח, אף היא אינה משקפת מחלוקת מהותית בין הצדדים, שכן גם המשיבה מסכימה כי המבנה הנוכחי, זה הקיים בעקבות הבניה הרלוונטית, קטן מן המבנה שהיה קיים בשנת 2019 והמופיע בתצ"א שנבחנה ובין הצדדים אין למעשה מחלוקת של ממש ביחס למידות המבנים – לא זה המופיע בתצ"א ולא זה הנוכחי.
מאפייני הבניה הנראית בתמונות, יחד עם הקשיים הניכרים העולים מן העדויות מטעם המבקש, מביאים למסקנה כי הבניה הרלוונטית היא בניה חדשה, ויש לדחות את הטענה העובדתית כאילו דובר בשיפוץ בלבד של מבנה מגורים קיים.

סיכום ומסקנה
תכליתו של צו ההריסה המנהלי, היא לאפשר לרשויות להתמודד, במהירות וביעילות עם תופעת הבנייה הבלתי חוקית ולמנוע "קביעת עובדות בשטח". כך נקבע ב- רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' עמאר חג' יחיא -
"המהירות הנדרשת בביצועו של צו ההריסה המנהלי נובעת בראש ובראשונה מהאינטרס הציבורי המצדיק מלכתחילה את הוצאת הצו – אכיפתם של דיני התכנון והבניה "בזמן אמת" באופן שלא יאפשר עבריינות בניה באמצעות קביעת עובדות בשטח, שאם לא כן ניתן היה להסתפק בהליכים משפטיים רגילים...".
וכן, לעניין התערבות בית המשפט במתן הצו נפסק לא פעם, כי הביקורת השיפוטית על מתן צו הריסה מנהלי היא מוגבלת (רא' למשל רע"פ 2958/13 תייסיר סבאח נ' מדינת ישראל, רע"פ 5285/12 מורחי נ' יו"ר הועדה לתכנון ובניה תל אביב-י פו) וכך נכתב בעניין חג' יחיא הנ"ל -
"... משהוצא צו הריסה מנהלי החלטה על ביטולו או על דחיית המועד של ביצועו אינה אמורה להתקבל בנסיבות רגילות. אי-ביצוע של צו הריסה מנהלי או דחייה נמשכת של ביצועו חותרים תחת המטרה שלשמה הוא הוצא - טיפול מהיר בעבריינות בניה - ומעבירים מסר בעייתי בכל הנוגע לאכיפה ולשלטון החוק. ניתן אפוא לומר שההחלטה לעשות כן צריכה להיות מבוססת על טעמים מיוחדים".
במקרה דנן לא הונחו טעמים שיש בהם כדי להצדיק התערבות בשיקול הדעת של הגורם המוסמך שנתן את הצו.
אין מחלוקת כי הבניה נעשתה שלא כדין וללא היתר וכפי שנקבע לעיל, מדובר בניה חדשה, שכללה יציקת בטון והקמת מבנה פח.
הצו הוצא בעת שהבניה טרם הושלמה, כפי שניתן לראות בתמונות וכפי שהמבקש עצמו מציין ואין חולק כי במבנה טרם אוכלס במועד מתן הצו.
מפאת כל האמור דינה של הבקשה להידחות.

הבקשה לביטול הצו נדחית אפוא.

צו עיכוב הביצוע שניתן – בטל.

בהתאם לסעיף 222(ב) לחוק, הצו יבוצע בתוך ששים ימים.

ניתנה היום, ו' תמוז תש"פ, 28 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פריג'את מדיף
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: