ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק אוסטורוביצקי נגד מ.פ. עמית בניה ויזום בע"מ :

בפני כבוד ה שופט גד ארנברג

המערער

יצחק אוסטורוביצקי

נגד

המשיבה
מ.פ. עמית בניה ויזום בע"מ

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל מרים דרמוני-יזדי, בבקשה בטענת פרעתי שהגיש המערער.

בין המערער למשיבה נוהל הליך של בוררות, כתב התביעה בו הוגש בינואר 2010, ופסק הבוררות ניתן ביום 8.3.12. בחודש אוקטובר 2013 הוגשה בקשה לאישור פסק הבורר , וביום 22.12.13 אושר הפסק על ידי בית המשפט. תיק ההוצל"פ נפתח בשנת 2018.

במסגרת פסק הבורר נקבע חיוב של המערער בסך 2,000,000 ₪ כולל מע"מ כשכר ראוי למשיבה, וכן נקבע, כי המערער נתן למשיבה הלוואה בסכום השווה ל- 400,000 דולר ארה"ב, וככל שזו לא הוחזרה יש להחזירה.

כאמור, פסק הבורר אושר על ידי בית המשפט בדצמבר 2013. תיק ההוצאה לפועל נשוא הליך זה נפתח בשנת 2018, כאשר המשיבה מבקשת לבצע את מלוא הסכום שנפסק לטובתה מבלי לקזז את סכום ההלוואה. המערער הגיש תחילה בקשה להוצאה לפועל בקשר לגובה החוב, ולאחר מכן הגיש בקשה בטענת פרעתי, בה טען, כי שילם את כל חובו למשיבה, בין היתר באמצעות קיזוז סכום ההלוואה, וכן בסכום נוסף שהעבירה רעייתו למשיבה בסך של כ- 30,000 א ירו, ועוד 2 המחאות זכות.
המערער טען, כי סכום ההלוואה עם הריבית שלה והסכומים הנוספים, עולים על סכום החוב שנקבע שהוא חייב למשיבה, ולכן המשיבה אף החזירה לו סכום של כ-151,000 ₪ לאחר שהתברר שהוא שילם מעבר לחובו. אילו טענת המשיבה , לפיה קיים חוב של המערער כלפיה היתה נכונה, לא סביר שהיא היתה מחזירה לו סכום כזה.

הצדדים חלקו גם על הסכום שנקבע לחובתו של המערער, האם הוא כולל מע"מ אם לאו, ומה ההשלכה של שאלה זו לגבי גובה החוב, אם בכלל. המערער טען, שמדובר בסכום שכולל מע"מ , ולפיכך הוא זכאי לקבל חשבונית ולהזדכות על המע"מ, ואילו המשיבה טענה, שגם אם היה מדובר בסכום הכולל מע"מ, הוצאת חשבונית אינה עניינו של המערער . כן טענה המשיבה שהמערער כלל אינו עוסק מורשה, ולפיכך לא יכול היה לקזז את המע"מ. גם אם היה חיוב כזה , שאלת הוצאת החשבונית או אי הוצאתה היא ענין שבינה לבין שלטונות המס.

כבוד הרשמת קיבלה את טענת המערער לענין ההלוואה שלא הוחזרה, וקבעה, כי יש לקזז אותה מתוך סכום החוב שקבע הבורר, ולפיכך החליטה להפחית את החוב, נכון ליום פתיחת תיק ההוצאה לפועל ב- 400,000 דולר כפול 3.6 ₪ לדולר, כך שנותר חוב של כ-660,000 ₪ במקום 2,000,000 ₪ עליהם נפתח התיק. כבוד הרשמת לא חייבה בהוצאות למרות שהבקשה התקבלה בחלקה הגדול בגלל חריגה מהיקף הסכומים.

על החלטה זו הוגש הערעור.

המערער טוען, כי סכום ההלוואה המצטבר של 400,000 דולר שניתן בכמה מועדים, חושב לפי ערך נומינלי ובלי לצרף לו הפרשי הצמדה או ריבית כלשהם. לטענתו, אילו היתה כבוד הרשמת מצרפת לסכום זה את הפרשי הריבית, לפי כל דרך חישוב של שיעורי הריבית (הדרך שנקבע ה בחוק לגבי החובות במטבע זר, הדרך שנקבעה בפסק הבורר לגבי נוסחת השערוך של הכספים שיש לשלם לפי הפסק או הפרשי הצמדה וריבית רגילים ), מביאה לכך שכבר ביום מתן פסק הבורר החוב של המשיבה כלפי המערער עלה על סכום החוב שנקבע שעל המערער לשלם למשיבה. לפי חישוב של פסיקת ההצמדה והריבית לחובות רגילים, הסכום של ההלוואה שלא נפרעה מגיע לכ -2,153,000 ₪, לפי ריבית של חוב במטבע זר כ-2,264,000 ₪ ולפי הוראות השערוך בפסק הבורר 2,069,000 ₪. בכל מקרה אין חוב של המערער כלפי המשיבה. לטענת המערער, ניתן ללמוד גם, שאין חוב שלו כלפי המשיבה מכך , שהמשיבה החזירה לו סכומי כסף ששילמה אשתו בטעות בסך 151,000 ₪. אילו היה חוב שלו כלפי המשיבה לא סביר שהיא היתה מחזירה סכום זה.

המערער טוען עוד, כי במסמך טיוטה שהכינה המשיבה, נכתב על ידה שהיא נותרה חייבת למערער כ-377,500 ₪.

המשיבה טוענת, כי חלק גדול מטענות המערער הועלו לראשונה בערעור בפניי. מכל מקום, לגבי החזר ההלוואה נקבע בפסק הבורר שה יא תוחזר ל פי תנאי ההלוואה , ואלה לא הוכחו. לגבי ההחזר של כ-151,000 ₪ למערער, טוענת המשיבה, כי הדבר נועד לסייע למערער לצאת מסבך כלכלי אליו נקלע, וזאת על מנת שיוכל לכסות את חובו כלפיה. אין ללמוד מהחזר סכום זה שהמשיבה הודתה שאין חוב של המערער כלפיה .

לגבי הסכום של 377,500 ₪ טוענת המשיבה, כי באותו מסמך טיוטה נכתב גם , שהמערער חייב לה כ-1,090,000 ₪, לא ניתן להתייחס לחלק מהמסמך בלבד.

הצדדים חלוקים גם לשאלה האם ומה המשמעות שיש ליתן ל פער הזמנים שבין מועד אישור פסק הבורר בשנת 2013 למועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל בשנת 2018, וכן חלוקים לענין המע"מ על השכר הראוי כפי שפורט לעיל.

לאחר עיון בטענות הצדדים, נראה כי יש צדק בטענות המערער, ואולם אין בידי הכלים להכריע בענין סכום החוב, שכן פסק הבורר וכן הנתונים לגבי סכומי ההלוואה ותנאי ההלוואה, לא מצויים בפניי . מלבד הפירוט בערעור עצמו, ללא אסמכתאות, לא הומצאו לי די מסמכים או ראיות על תנאי ההלוואה או האופן שקבע הבורר את תנאי החזרתה, לפיכך נראה כי אין מנוס אלא להחזיר את הענ ין לרשמת ההוצאה לפועל על מנת שתבחן את טענות הצדדים בהתאם למסמכים המצויים בתיק.

משקבעה כבוד הרשמת, כי המערער זכאי לקזז את סכום ההלוואה שלו כלפי המשיבה, ואני מסכים לקביעה זו, הרי שלא נכון היה לבצע קיזוז של הסכום הנומינלי של ההלוואה מבלי להתייחס לשאלת שיערוך הסכום. מתוך מה שהוגש בפניי (וכאמור איני יכול לבחון את נכונות הדברים בהעדר מסמכים) מדובר בסכומי הלוואה שונים שניתנו בחודשים יולי עד ספטמבר 2007 שערכם הדולרי ליום נתינתם הינו במצטבר 400,000 דולר. לפיכך, כאשר באים לחשב מהו הסכום שעל המשיבה ל החזיר למשיב בגין הלוואה זו, יש להתייחס גם לשערוך הסכום. משלא הוגש בפני פסק הבורר, אינני יודע אם הבורר התייחס לשערוך סכום זה , אם לאו. ככל שיש התייחסות מפורשת לאופן השערוך, יש לפעול לפיה, וככל שאין התייחסות, יש מקום לשקול מה המשמעות של חוסר התייחסות זה.

בתקנות סדר הדין האזרחי נקבע, כי כאשר נתבע סעד כספי "אין צורך לבקש סעד כללי, לרבות הפרשי הצמדה, ריבית, שכר טרחה ועוד... " (תקנה 14 לתקנות סד"א. היינו , גם אם לא נתבע סעד זה , בית המשפט מוסמך לתיתו. בנדון דנן, הבורר קבע, כי המערער זכאי לקזז את סכום ההלוואה בסך 400,000 דולר . כאמור פסק הבורר לא צורף על ידי הצדדים, כאשר המערער טוען , כי ניתן ללמוד מסעיף 43 לפסק הבורר את אופן חישוב השערוך, ואילו המשיבה טוענת שסעיף זה לא עוסק בהלוואה אלא בשערוך סכומים אחרים. כמו כן, אף אם אין התייחסות מפורשת לשאלת הפרשי ההצמדה בפסק הבורר, יש מקום לבדוק האם הבורר התעלם מ השערוך בכוונה שלא יערך שיערוך, או שמדובר בהתעלמות מסיבה אחרת.
במסגרת הטיעונים בפניי, נטען, כי הבורר קבע שיש להחזיר את סכום ההלוואה לפי תנאיה ( כאמור פסק הבורר לא הומצא לי) לפיכך יתכן שיש מקום לבירור מה היו תנאי ההלו ואה.

מכל מקום, משקבעה כבוד הרשמת שיש לקזז את סכום ההלוואה, וכאמור בצדק קבעה כך, יש צורך בהתייחסות גם לשאלת השערוך, ובהחלטת כבוד הרשמת אין התייחסות לכך, ובפועל קוזז הסכום של 400,000 דולר ללא שיערוך. אין בפסק דין זה כדי לקבוע שיש מקום בהכרח לביצוע שיערוך או לאופן ביצוע השערוך, ואולם משנקבע שיש לקזז את סכום ההלוואה, היה מקום להתייחס גם לשאלת השערוך.

לא מצאתי שיש מקום להתערב ביתר קביעות כבוד הרשמת הן לענין המע"מ והן לענין השיהוי. מכל מקום, אם תתקבל טענת המערער לגבי השערוך, יהיה, ככל הנראה, די בכך כדי לאיין את החוב כולו.

יש לציין, כי גם בכתבי הטענות שנמסרו לי על ידי הצדדים, לא מצאתי שהצדדים התייחסו באופן מפורש ומפורט לענין השערוך בלשכת ההוצאה לפועל. נראה , כי השאלה הועלתה במפורש ובמפורט רק בהליך שבפניי. אמנם בערעור על החלטות של רשמי ההוצאה לפועל ניתן להעלות גם טיעונים שלא הועלו בדיון בהוצאה לפועל, ולמעשה הערעור יכול להיות מעין "שמיעה מחדש" של ההליך (כולל שמיעת עדים במקרה הצורך) ואולם, כאמור, אין בידי את הכלים להכריע במחלוקת בענין השערוך, לפיכך אין מנוס אלא להחזיר את ההליך לכבוד הרשמת על מנת שתידון במחלוקת בין הצדדים בענין השערוך, וכך אני עושה.

הדיון יוחזר לכבוד הרשמת לצורך דיון בשאלת השערו כבוד הרשמת תחליט האם יש צורך בקביעת דיון נוסף או שניתן להחליט לפי כתבי הטענות שכבר הוגשו, או בצירוף טיעונים נוספים בכתב.

בנסיבות אלו אין צו להוצאות ובהחלטה שכבוד הרשמת תיתן בענין השערוך תתייחס גם להוצאות הליך זה.

סכום הערובה יוחזר למערער ועד מתן ההחלטה בענין השערוך לא ינקטו הליכי הוצאה לפועל נוספים.

ניתנה היום, ו' תמוז תש"פ, 28 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יצחק אוסטורוביצקי
נתבע: מ.פ. עמית בניה ויזום בע"מ
שופט :
עורכי דין: