ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עלומים קבוצת בני עקיבא להתישבות נגד עטר אלהוזייל :


בפני כבוד ה שופט מנחם שח"ק

מבקשת
עלומים קבוצת בני עקיבא להתישבות

נגד

משיב
עטר אלהוזייל

החלטה

לפני בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת מעשה בית דין.
רקע
המשיב הוא בעלים של טרקטור מסוג ג'ון דיר 8100 מ.ר. 38-425-81 (להלן: "הטרקטור").
ביום 03.03.2016, לאחר שאירעה תקלה בתיבת ההילוכים של הטרקטור, הכניס המשיב את הטרקטור לתיקון במוסך שבבעלות המבקשת, העוסק במתן שירות לטרקטורים וכלים חקלאיים.
הטרקטור שהה בתיקון תקופה ארוכה, עד ליום 22.04.2016. לאחר סיום העבודה ושחרור הטרקטור מן המוסך, סירב המשיב לשלם עבור התיקון.
ביום 08.02.2017 הגישה המבקשת תביעה נגד המשיב לבית משפט השלום בתל אביב, ת"א 16366-02-17 (להלן: "התביעה הראשונה"), שבמסגרתה דרשה תשלום בסך 24,848.27 ₪ בגין עבודת התיקון בטרקטור. המשיב טען כי התיקון לא צלח. לדבריו, הטרקטור הובא למוסך המבקשת לצורך כיול תיבת ההילוכים באמצעות מחשב, והמבקשת, על דעת עצמה, חלף ביצוע הכיול הנדרש החליטה לפרק את תיבת ההילוכים ולהחליף חלקים שונים, ללא צורך וללא ידיעת המשיב. משכך, טען, המבקשת אינה זכאית לתשלום בגין עבודת המכונאות שביצעה והחלפים שהשתמשה בהם.
ביום 27.02.2018 הגיש המשיב את התובענה הנוכחית בבית משפט זה נגד המבקשת. בתביע תו זו דורש המשיב פיצוי בסך 100,000 ₪ מהמבקשת – 80,000 ₪ בגין נזקים שנגרמקב השבתת הטרקטור בתקופת התיקון האמורה, ו-20,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לטרקטור עצמו עקב התיקון , והוצאות תיקון הטרקטור פעם נוספת, עוגמת נפש, הפסדים והוצאות.
בהחלטה מיום 18.04.2018, לאחר הגשת כתב ההגנה בתביעה הנוכחית, עמד מותב קודם על הקשר בין שתי התובענות וציין כי: "עניינה של התביעה האחרת בדרישה כספית מצד הנתבעת בגין שכר עבודה וחלקים בכל הנוגע לטרקטור מושא התביעה, ואילו בתביעה בפנינו עותר התובע לנזקים לכאוריים שנגרמו לטרקטור בשים לב לדרך הילוכה של הנתבעת.
נוכח האמור. אף אם לא תהא חפיפה מלאה בין הסוגיות שיונחו להכרעת בתי המשפט בהליכים הנפרדים, ניכר כי בשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית, אשר תחייב הבאת ראיות דומות ושמיעת עדים בכפל, למצער באופן חלקי". לאור זאת, נתן בית המשפט הנחיות הנוגעות לאפשרות איחוד הדיון בתובענות או לחילופין, עיכוב הדיון בתובענה הנוכחית עד להכרעה בתביעה הראשונה. לבסוף, בהחלטה מיום 06.06.2019, נקבע שההליכים בתובענה הנוכחית יעוכבו עד להכרעה בתביעה הראשונה.
ביום 13.03.2020 ניתן פסק דין בתביעה הראשונה , ובו חייב בית המשפט את המשיב לשלם למבקשת סך של 15,000 ₪ (כולל מע"מ), ללא צו להוצאות.
בעקבות פסק הדין, הוגשה הבקשה נוכחית לדחייה על הסף.
טענות הצדדים
המבקשת טענה כי התביעה הנוכחית נובעת מאותה עילה כמו התביעה הראשונה, שהיא תיקון הטרקטור במוסך המבקשת, ומשהוכרעה התביעה הראשונה, שוב לא ניתן לדון בטענות בנוגע לעילה זו בתביעה הנוכחית. לטענת המבקשת, פסק הדין בתביעה הראשונה קבע כי העבודות בוצעו כהלכה ועל פי הנדרש, וממילא הוא דוחה את טענות המשיב כאן כי התיקון לא בוצע באופן תקין. פרט להשתק העילה, טענה המבקשת כי פסק הדין יוצר גם השתק פלוגתא בנוגע לשאלה העובדתית האם התיקון היה נצרך, ומאחר וכל התנאים להשתק פלוגתא מתקיימים בענייננו. עוד נטען כי בית המשפט עיכב את ההליכים בתובענה הנוכחית היות וההכרעה בתביעה הראשונה היא בבחינת מחסום דיוני. לחילופין טענה המבקשת כי יש לדחות את התובענה מכח תקנה 101(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, ה'תשמ"ד-1984, המתירה לבית המשפט לדחות את התובענה מכל נימוק המצדיק את הדחייה.
המשיב טען בתגובתו לבקשה כי התביעה הראשונה עסקה אך ורק בשכר המבקשת, ולא בנזקי המשיב, ולכן לא נוצר השתק עילה או השתק פלוגתא. עוד טען המשיב כי פסק הדין אינו דוחה את טענות המשיב, אלא מצדד בעמדתו, שכן הוא קובע למבקשת אחריות בצוותא באשמה.
בתשובתה לתגובה, עמדה המבקשת על כך שפסק הדין בתביעה הראשונה התייחס לטענות בדבר ביצוע העבודה ברשלנות ואי קבלת אישור לפירוק תיבת ההילוכים, כאשר אלו המהווים את עילות 2 התובענות, וזאת שלא כנזק הנטען כאן, שאליו לא נדרש בית המשפט בתביעה הראשונה להתייחס.
המסגרת הנורמטיבית
עקרון השתק העילה ועקרון השתק הפלוגתא הם נגזרות של דוקטרינת "מעשה בי דין" ואלו נבחנו רבות בפסיקה . כך סוכמו הדברים בע"א 127/06 בנק הפועלים בע"מ – משכן נ' לאה נגר ((פסקה 14 , פורסם בנבו, 19.02.2009).
"הכלל בדבר מעשה בית דין משמעו כי צדדים להליך מנועים מלחזור ולהתדיין ביניהם בבתי המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק דין סופי. בבסיס הכלל עומדים טעמים שבטובת הציבור שעיקרם הפעלה יעילה של מערכת בתי המשפט ומניעת כפל התדיינות והכרעות סותרות העלולות לפגוע ביציבות המשפט ובוודאות ההחלטות הניתנות מכוחו. כמו כן מיועד הכלל של מעשה בית-דין להגן על האינטרסים של בעלי הדין ולמנוע ממי שניתנה לו הזדמנות הוגנת ומלאה למצות את עניינו בבית המשפט לשוב ולהטריד את יריבו באותו עניין (ראו: משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי - הלכה ומעשה 666 (כרך א', 2007) (להלן: קשת); ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פ"ד נח(5) 511, 519 (2004); ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 7 (לא פורסם, [פורסם בנבו], 8.9.2005) (להלן: עניין גורה); מיכאל בן-יאיר "הרחבת תחולתו של מעשה בית דין על מי שלא היה צד להליך קודם" ספר יצחק כהן 302 (1989)). הדוקטרינה של מעשה בית דין נחלקת לשני ראשים. הראש האחד עניינו בהשתק עילה ולפיו פסק דין סופי שניתן לגופו של עניין מעניק לנתבע (או לחליפו) חסינות מפני תביעה נוספת של התובע (או חליפו) בגין אותה עילת תביעה. בהקשר זה ניתנה למושג "עילת תביעה" משמעות רחבה במטרה להגשים את תכלית הכלל ולמנוע את הטרדת הנתבע בתביעות חוזרות בשל אותו מעשה (ראו: ע"א 303/79 אבני נ' גליקסמן, פ"ד לה(1) 92, 98 (1980); ע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש - מושב עובדים, פ"ד לח(4) 797, 801 (1985); רע"א 6498/05 צבעוני נ' בנק הפועלים בע"מ - סניף עפולה עלית (לא פורסם, [פורסם בנבו], 23.2.2006)). הראש השני הוא השתק פלוגתה, ולפיו כאשר פלוגתה, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים, הוכרעה באופן פוזיטיבי בפסק דין סופי (במפורש או מכללא), ההכרעה היתה חיונית לתוצאה הסופית ולבעלי הדין "היה יומם" ביחס לאותה פלוגתה, יהיו בעלי הדין (או חליפהם) משותקים מלהתדיין לגביה שוב (ראו: נינה זלצמן מעשה בית-דין בהליך אזרחי, 3-4, 29, 137-141 (1991) (להלן: זלצמן); ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 583-585; עניין גורה , פסקה 7)."
המבחן שלפיו מוכרעת שאלת קיומו של השתק עילה הוא מבחן "זהות העילות" (ראו: רע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים נז(5) 691) .
"המבחן לשאלה אם קיימת זהות עילות בין שתי תובענות איננה בבחינה פרטנית של שני כתבי-התביעה זה מול זה, אלא בבחינה רחבה יותר של השאלה אם מדובר בשתי התדיינויות באותו עניין עצמו, ומקום שהתובע היה יכול לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות – ואלה שבתובענה החדשה בכלל זה – במסגרת ההתדיינות הראשונה, תיחשבנה שתי התובענות כבעלות עילות זהות (ע"א 601/88 עיזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' שרייבר [25], בעמ' 450; זלצמן בספרה הנ"ל [34], בעמ' 50; ע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש – מושב עובדים [26], בעמ' 801)." (ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון פ"ד נז(5) 166).
הדברים לעיל אמורים ביחס למי שמשמש כתובע בשתי התובענות, ולגביו רלוונטית הטענה כי היה עליו לרכז את טענותיו בתביעה אחת, באשר הוא הקובע את עילות התובענה, שכן אלו מוגדרות ע"פ האמור בכתב התביעה. לא כן ביחס לנתבע. השאלה האם ניתן לטעון להשתק עילה כלפי מי שהיה נתבע בהליך ראשון ולאחר מכן שימש כתובע בהליך השני, כבמקרה דנן, נותרה בעבר בצריך עיון ( ראו: רע"א 2237/06 בנק הפועלים נ' וינשטיין (פורסם בנבו, 8.3.2009). בע"א 4576/17 Air Via OOD נ' השטיח המעופף בע"מ (פורסם בנבו, 18.12.2018), קבע בית המשפט כי ייתכן מצב שבו יהיה ניתן לטעון להשתק עילה גם ב נסיבות כאלה, והוא מכונה "השתק הגנה":
"העובדה שבעלי הדין התחלפו בתפקידיהם מהווה, לרוב, בסיס לשלילת תחולתו של כלל השתק עילה, שכן אין הליך שהוגש בידי פלוני נגד אלמוני ממצה, במקרה הרגיל, את עילת התביעה של אלמוני נגד פלוני. נקודה זו הובהרה בספרה של פרופ' זלצמן מעשה בית-דין בעמוד 44 כך:
אך נתבע שהעדיף לא להגיש תביעה-שכנגד לא יהא מושתק, מכוחו של פסק-הדין, מלתבוע את התובע בתובענה נפרדת בקשר לאותו עניין, אירוע או עסקה, נושא התביעה הראשונה, והוא זכאי ליומו שלו בבית-המשפט. כלל השתק-העילה אינו משמש " מחסום" לפני הנתבע שהפך לתובע, שהרי העילות, אפילו הן דומות במרכיביהן העובדתיים, אינן זהות, משום חילופי עמדות בעלי הדין. רק מי שהיה התובע בתביעה הראשונה יהא מושתק מכוחו של פסק הדין שניתן בתביעה זו, אך לא אחר. אף אין נפקא מינה לעניין זה אם הטענות שמעלה הנתבע בתביעתו שלו הן אותן טענות שהעלה בתביעה הראשונה כטענות-הגנה, או אם הן טענות חדשות, שנמנע מלהעלותן כנתבע.
... בדרך כלל אמרנו, שכן לכלל זה ראוי להכיר בחריג, המכונה " השתק הגנה". חריג זה מוצג על ידי פרופ' רוזן-צבי באופן הבא:
אם בתביעה מאוחרת הנתבע מעלה טענה שהיה ניתן להעלותה כטענת הגנה לתביעת התובע נגדו או לחלופין במסגרת תביעה שכנגד, באופן שאם תתקבל התביעה המאוחרת יאוין פסק הדין שניתן כנגד הנתבע בתביעה המוקדמת, תושתק תביעתו המאוחרת של הנתבע בהשתק עילה ( רוזן-צבי ההליך האזרחי, עמ' 515).
... ויודגש, "השתק ההגנה" יקום רק במקרים בהם התביעה המאוחרת היא בגדר "ההופכי" לתביעה המוקדמת, במובן זה שקבלת התביעה המאוחרת מאיינת את פסק הדין המוקדם. לעניין זה, עצם העובדה שתוצאת התביעה המאוחרת עלולה לקזז את תוצאת התביעה המוקדמת אין בה די. "
לעומת השתק עילה, "הכלל של השתק פלוגתא מסיט את המבט מן העילה בכללותה אל הפלוגתות העובדתיות והמשפטיות שעלו לדיון והוכרעו במסגרת ההתדיינות הראשונה... ההנחה העומדת בבסיס השתק הפלוגתא היא שערכאה שיפוטית אחת מועדת לטעויות בדיוק כמו כל ערכאה שיפוטית אחרת, ועל כן פלוגתא שנידונה לגופה והוכרעה על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת מוחזקת כנכונה וניתן לניידה להליכים נוספים בלא לדון בה מחדש" (רוזן צבי, ההליך האזרחי (הוצאת נבו, 2015) 538 (להלן: "ההליך האזרחי").
וכן –
"לצורך החלת הכלל בדבר השתק פלוגתא נדרשת התקיימותם של ארבעה תנאים שגובשו לעניין זה בפסיקה, ואלה הם: הפלוגתא העולה בכל התדיינות היא אותה פלוגתא, על רכיביה המשפטיים והעובדתיים; בהליך הראשון קיימו הצדדים התדיינות בכל הנוגע לאותה פלוגתא; ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי; ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין בתובענה הראשונה (ראו: ע"א 1545/08 מוסקונה נ' סולל בונה בע"מ, פיסקה 9 (טרם פורסם, 4.3.2010) [פורסם בנבו] ; ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642, 650 (2000) (להלן: עניין סררו); רע"א 5071/10 עיריית תל-אביב-יפו נ' ש.א.י. מועדונים בע"מ, פיסקה 4 (טרם פורסם, 18.10.2010)[פורסם בנבו] )."
(ע"א 9656/08 מדינת ישראל נ' סעידי (פורסם בנבו, 15.12.2011).
בניגוד להשתק עילה, החל בין על טענות שנטענו בפועל ובין על אלה שניתן היה לטעון ולא נטענו, השתק פלוגתא יוצר מעשה בית דין רק ביחס להכרעות שניתנו בפועל. המשמעות היא כי בעוד שקיומו של השתק עילה בעניין תובענה מסוימת מחייב את דחייתה, קיומו של השתק פלוגתא אינו מחייב בהכרח את דחיית התובענה. במקרה של השתק פלוגתא חלים הממצאים שנקבעו בהליך המוקדם על התובענה המאוחרת, ובכך מצומצמת יריעת המחלוקת בין הצדדים, אך בית המשפט עדיין נדרש להכריע בכל מקרה לגופו לגבי תוצאת ההליך המאוחר.
על כך יש להוסיף, כי גם במקרה העומד בתנאים לקיומו של מעשה בית דין, בין אם השתק עילה ובין אם השתק פלוגתא, עדיין קיים שיקול דעת מסוים בידי בית המשפט, והוא רשאי לקבוע כי ההשתק לא יחול במקרה שבפניו, משיקולי צדק: "עקרון מעשה-בית-דין אינו עיקרון מוחלט. המדובר הוא בכלל של שכל ישר, אשר בתי-המשפט קבעו לעצמם כעניין של מדיניות שיפוטית. על-כן קיימת נכונות, במקרים שבהם הצדק או האינטרס הציבורי מחייבים זאת, לקבוע סייגים לתחולת העיקרון הכללי" (ע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון פ"ד נא(1) 68, 100 (1997)).
מן הכלל אל הפרט
השתק עילה במובנו הקלאסי אינו חל בנוגע לתובענה זו, מאחר שהתובע כאן היה הנתבע בתביעה הראשונה. אשר להשתק הגנה, סבורני כי יש לחלק בעניין זה בין הנזק הישיר שהמשיב טוען כי נגרם לטרקטור במסגרת התיקון וההוצאות שנדרשו לתיקונ ו מחדש , לבין הנזקים העקיפים שהמשיב טוען להם עקב השבתת הטרקטור לתקופה ארוכה במוסך. עילת התביעה בתביעה הראשונה הייתה התיקון שבוצע בטרקטור, וטענות המשיב בתביעה הנוכחית בדבר הנזק הישיר חוזרות פעם נוספת על ההתדיינות שכבר הסתיימה, באופן שאם תתקבל התביעה הנוכחית , ההכרעה תאיין את פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה . ממילא, אין כל הצדקה לדון בעניין הנזק הישיר מחדש במסגרת התובענה הנוכחית.
לא כן הדברים בכל הנוגע לנזק העקיף – הן השבתת הטרקטור ללא אפשרות שימוש לצרכי חקלאות לתקופה ארוכה והן עוגמת הנפש הנטענת. בבחינה המצ ומצמת של השתק הגנה, להבדיל מהשתק עילה, אין בטענות אלו כדי לאיין את ההכרעה בתביעה הראשונה, גם אם תתקבלנה. גם אם התיקון עצמו בוצע כנדרש, אין בכך כדי להביא לכדי מסקנה הכרחית שלא בוצעו מחדלים המייצרים חיוב בנזקים עקיפים אלו. על אחת כמה וכמה נכון הדבר בהתחשב בקביעתו של בית המשפט בתביעה הראשונה כי המבקשת לא קיבלה את הסכמת המשיב לפירוק תיבת ההילוכים וכל הנוגע לכך. המשיב אמנם חויב (במידה חלקית) לשאת בעלות התיקון, לאור קביעת בית המשפט כי התיקון הושלם בהצלחה, ודחיית הטענה כי לא היה צורך אלא בכיול בלבד, אך אין משמעות הדבר כי אילו ידע המשיב על הצורך בפירוק תיבת ההילוכים מבעוד מועד, לא היה באפשרותו למנוע את הנזקים שנגרמו מהשבתת הטרקטור לתקופה ארוכה, ויש לדון בעניין זה לגופו.
גם בחינת המקרה באספקלריא של עקרון השתק הפלוגתא מוביל לדעתי לתוצאה זהה. שני ממצאים פוזיטיביים נקבעו בפסק הדין בתביעה הראשונה; הראשון, כי תיקון תיבת ההילוכים היה נדרש, ובוצע בתום לב (סע' 16 לפסק הדין בתביעה הראשונה), והשני, כי היה על המבקשת לקבל אישור מפורש מהמשיב לפירוק תיבת ההילוכים, וזה לא ניתן (סע' 18 לפסק הדין בתביע ה הראשונה). על ממצא שני זה מבוססת קביעת בית המשפט בדבר אשם תורם. לגבי ממצאים אלו מתקיימים כל 4 התנאים להשתק פלוגתא – מדובר בפלוגתות זהות בשתי התביעות, שנידונו בהרחבה בתביעה הראשונה, ואשר נקבע לגביהם ממצא פוזיטיבי, ששימש מסד חיוני לפסק הדין. תחולתם של ממצאים אלו בענייננו מובילה לדחיית טענת המשיב לנזקים ישירים מהתיקון, שכן כבר הוכרע כי לא נפל דופי בביצוע התיקון בפועל , ולא ניתן לתקוף את איכות התיקון פעם נוספת. אשר לטענות בדבר נזקים עקיפים, אין בממצאים שנקבעו כדי להצדיק את דחייתם בשלב זה. הממצאים שנקבעו משליכים רק חלקית על טענות אלו ו בפני הצדדים עוד כברת דרך בדרכם להוכיחן או לשלול אותן. כאמור, העובדה שהתיקון בוצע באופן נכון מבחינה מקצועית והיה הכרחי , אינה מחייבת כי גם ההשבתה הארוכה הייתה הכרחית, וכי המבקשת לא גרמה לנזקים עקיפים למשיב בעת ביצוע התיקון. בפרט נכון הדבר נוכח הממצא הפ וזיטיבי של בית המשפט בתביעה הראשונה – אשר מחייב את הצדדים לתובענה הנוכחית ולא ניתן לטעון כנגדו כעת – כי התיקון בוצע מבלי ליידע ולקבל את אישורו של המשיב. המשיב טוען כי ההשבתה הארוכה גרמה לו לנזקים, ועליו הנטל להוכיח כעת, בין השאר, כי אילו ידע בזמן אמת על הצורך בתיקון, היה בידו לקצר את תקופת ההשבתה של הטרקטור. מובן שבאמור אין משום הבעת דעה בדבר סיכויי המשיב להוכיח כי אכן נגרמו לו נזקים עקיפים שכאלה, וניתן להניח שהמשיב ישקול היטב את מידת יכולתו להוכיחם, ברם עת נבחנת הטענה למעשה בי דין מסוג השתק פלוגתא עקב קביעות בית המשפט בתביעה המוקדמת ברי כי דינה להידחות בנוגע לנזקים אלו.
התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת בנוגע לטענה בעניין נזק ישיר במסגרת תיקון הטרקטור, אך נדחית בנוגע לטענות בדבר נזק עקיף שנגרם למשיב כתוצאה מהשבתת הטרקטור לתקופה ממושכת.
המשיב יגיש בתוך 14 ימים כתב תביעה מתוקן, המתייחס רק לטענות בעניין הנזק העקיף, ובהתאם לממצאים שנקבעו בפסק הדין בתביעה הראשונה כאמור לעיל.
המבקשת תגיש כתב הגנה מתוקן בתוך 30 יום ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן.
בהתחשב בתוצאה, ישאו הצדדים כל אחד בהוצאותיו הוא.
התיק יובא לעיון ביום 14.7.20 על מנת לעיין בכתב התביעה המתוקן.

ניתנה היום, ז' תמוז תש"פ, 29 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עלומים קבוצת בני עקיבא להתישבות
נתבע: עטר אלהוזייל
שופט :
עורכי דין: