ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין tsagay tahle נגד קפלן את לוי בע"מ :

לפני:

כבוד הנשיאה הדס יהלום

התובע
tsagay tahle

ע"י ב"כ: עו"ד ליאב עמר
-
הנתבעות
1. קפלן את לוי בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ויקטור ברק

2. עיריית ראשון לציון- דחיה

פסק דין

1. התובע, מהגר עבודה מאריתריאה, הגיש תביעה כנגד חברת קפלן את לוי בע"מ ועיריית ראשון לציון, לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות בגין תקופת עבודתו וסיומה.

2. ביום 29.10.2019 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה, התביעה כנגד עיריית ראשון לציון תדחה . משכך נותרה התביעה כנגד הנתבעת 1 בלבד.

3. בפניי העידו התובע ומר עזיז עאצי, מנהל ובעלים בנתבעת.
בתום שמיעת העדויות הוגשו סיכומים בכתב.

4. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:
א. הנתבעת עוסקת במתן שירותי ניקיון, בין השאר לרשויות מקומיות.
ב. התובע הועסק ע"י הנתבעת בניקיון רחובות בעיר ראשון לציון, מחודש 3/2016 ועד 10/2017 וב סה"כ ,19 חודשים.
ג. לתובע נערך "גמר חשבון" בתלוש 12/2017. אין חולק כי הסכום הנקוב בתלוש, לא שולם בפועל.

5. הצדדים חלוקים בשאלת גובה שכרו השעתי של התובע והזכויות המגיעות לו, לרבות שאלת תוקפם של תלושי השכר שהוצאו לו. כמו כן חלוקים בשאלת נסיבות סיום יחסי העבודה.

6. שכרו של התובע
לטענת התובע, שכרו השעתי עמד על 30 ₪ נטו, בעוד שהנתבעת פיצלה את שכרו באופן מלאכותי בתלושי השכר.
לטענתו, סכימת השעות הנקובות בתלוש, בהכפלת השכר השעתי (30 ₪) מביא לסכום הנטו אותו קיבל מידי חודש. עוד טוען התובע כי כל יתר רכיבי השכר שצוינו בתלוש , שונו והותאמו , על מנת שתתקבל תוצאה זהה.

הנתבעת טוענת כי תלושי השכר של התובע שיקפו את השכר השעתי המוסכם על הצדדים כמפורט בצו ההרחבה בענף הניקיון, והתואם את ההודעה על תנאי העסקה שניתנה לתובע.

7. עיון בתלושי השכר שהוגשו לתיק, מלמד כי השכר האחרון הרשום בתלוש עמד על 26.88 ₪ לשעה. לאורך כל תקופת העבודה עמד השכר על שכר המינימום הענפי בענף הניקיון והשתנה בהתאם לשינויים שחלו בענף.

בהתאם להלכות הידועות, תלוש שכר מהווה ראיה לאמיתות תוכנו, למעט אם הוכח אחרת בראיות מהימנות . נטל הראייה מוטל על המבקש לסתור את תוכנו (דב"ע (ארצי) מז/146 – 3 יוסף חוג'ירת – שלום גל והמוסד לביטוח לאומי). על התובע, המבקש לסתור את הרישום בתלושי השכר, להביא ראיות מהימנות וטובות להוכחת טענתו זו.

8. בסעיף 4 לתצהירו טען התובע:
"שהתקבלתי לעבודה מנהל בשם מחמוד/אחמד אמר לי כי השכר 30 ₪ לשעה ביד".

התובע לא ביקש לזמן לעדות את המנהל. כנשאל על כך בחקירתו, השיב:
"אני לא מכיר אותו" .

התובע אישר בעדותו שקיבל את הסכומים המצויינים בתלושי השכר, במזומן:
"ש: כאשר אתה עבדת שם, קיבלת כל חודש תלוש שכר נכון?
ת: כן.
........
ש: השעות שהם שילמו לך היו שעות נכונות נכון?
ת: כן.
........
ש: אף פעם לא התלוננת שלא משלמים לך נכון או שילמו לך פחות?
ת: קיבלתי את השעות שלי."

9. על פי עדות התובע, נוהלו כרטיסי נוכחות על ידי מנהלו קיקו . התובע העיד שהכרטיסים היו ברשותו והוא ראה את הרשום בהם לפני שמסר אותם לחתימה בסוף כל חודש.
"ש: היית רושם את השעות שאתה עובד?
ת: לא הייתי רושם בבית אבל היה לנו כרטיס.
ש: מי היה מחזיק את הכרטיס?
ת: אנחנו בעצמנו היינו מחזיקים את הכרטיסים והוא היה חותם לנו. "

ובהמשך העיד:
"ש: ראית מה רשום שם?
ת: הוא רשם ואני ראיתי ואחר כך הוא לקח (עונה בעברית)."

10. הסכומים המצויינים בתלושי השכר משקפים שכר שעתי בערכי ברוטו ואינם עולים בקנה אחד עם טענת התובע לפיה השתכר שכר שעתי בערכי נטו.

התובע טען שהובטח לו 30 ₪ לשעה. מנגד, העיד שתמיד קיבל 2,700 ₪.
ב"כ התובע אישר במהלך הדיון, שהסכום המופיע בתחתית התלוש, הוא הסכום ששולם לתובע מידי חודש. עיון בתלושים מעלה כי מדובר בסכום שונה בכל חודש ולא כפי שטוען התובע.

11. התובע עבד במשך 19 חודשים והודה שקיבל בכל אותה תקופה את הסכומים הנקובים בתלושי השכר. מתוך 19 חודשי עבודה, ב"כ התובע מצביע על ארבעה חודשי עבודה, בהם, לטענתו, רכיבי השכר שצוינו בתלוש, שונו והותאמו על מנת שתתקבל תוצאה זהה לסכימת השעות הנקובות בתלוש בהכפלת השכר השעתי הנטען (30 ₪). מדובר בחודשים 12/2016, 3/2017, 5/2017, 6/2017.
בתלושי השכר לחודשים אלה, ב"כ התובע מצביע על ניכויים בגין "החזר הלוואה" שלטענתו כלל לא נטל, וכן על ניכוי דמי ביטוח רפואי בשיעור נמוך מאשר ביתר החודשים.

12. במרבית התלושים, לא מופיע רכיב "החזר הלוואה". בנוסף, במרביתם, תוצאת חלוקת השכר נטו במספר שעות העבודה, אינה מביא ה לתוצאה של 30.
נבחן חודשיים לדוגמא:

חודש 2/2017 -
שכר הנטו לתשלום עמד על 2,556.29 ₪.
שעות העבודה בתלוש הן 71.
חלוקת שכר הנטו במספר שעות העבודה מביאה לתוצאה בסך 36 ₪.

חודש 4/2017 –
שכר הנטו לתשלום עמד על 2,529.67 ₪.
שעות העבודה בתלוש הן 89.
חלוקת שכר הנטו במספר שעות העבודה מביאה לתוצאה בסך 28.4 ₪ .

13. עוד יש לציין כי התובע לא ביקש לזמן לעדות את חשב השכר של הנתבעת, על מנת להוכיח את טענתו כי מדובר בתלושי שכר ערוכים.

14. מנגד, עד הנתבעת מר עאצי לא היה בקיא באופן ניהול הנתבעת בכל הקשור לזכויות ותנאי העסקתו של התובע ולא ידע להסביר את הניכוי המופיע בחלק מהתלושים, בגין "החזר הלוואה":

ש: תאשר שאתה לא יודע להעיד על התלושים?
ת: לא.
ש: תראה לי מסמכי הלוואה של התובע?
ת: אין לי.
ש: תאשר שאתה לא יודע על הלוואות שניתנו לתובע?
ת: לא יודע.

מטענות הצדדים עולה כי אין זו הפעם הראשונה בה מועלות טענות מעין אלה כלפי הנתבעת. הנושא עלה בשורה של הליכים שנקטו עובדים לשעבר של הנתבעת (סע"ש 59117-11-17 פס"ד מיום 3.5.2020 על ידי מותב בראשות סגנית הנשיאה הש' גילצר כץ, סע"ש 29032-02-18 פס"ד מיום 1.6.2020 על ידי מותב בראשות סגנית הנשיאה הש' צדיק, סע"ש 57816-11-17 פס"ד מיום 4.10.2019 ע"י מותב בראשות כבוד הש' פלד ופסקי דין נוספים ).

לשאלת בית הדין האם נערכה בדיקה בהנהלת החשבונות של הנתבעת, לאור טענות חוזרות באותו נושא , השיב מר עאצי בשלילה:
ש: אני מבינה שזו לא הפעם הראשונה שאתה שומע את השאלה הזאת?
ת: נכון.
ש: האם אחרי ששאלו אותך פעם פעמיים שלוש האם בדקת בהנהלת חשבונות?
ת: אני תמיד שואל את החשבות שכר אצלי ואמרו שהם עובדים לפי החוק. מחשבים אם קורה טעות אנחנו תמיד מתקנים. אני תמיד דואג שלא יהיו טעויות בתלושי שכר.

עדות זו של מנהל הנתבעת מעמידה בספק ניכר את גירסת הנתבעת.

15. הנתבעת הציגה "הודעת מעביד לעובד בדבר תנאי העסקה" מיום 1.3.2016 בשפה העברית ומסמך נוסף מיום 1.1.2017,בשפה הטיגרית, הנושאות את שם התובע ונחזות כחתומות על ידו. במסמכים כתוב כי השכר השעתי עומד על 25 ₪ לשעה (השכר השעתי בענף באותה עת).

התובע הכחיש שהוא חתום על מסמכים.

מר עאצי העיד שהעובדים חותמים על הסכמי עבודה במזכירות , ואולם לא הביא לעדות את מי שהחתים את התובע על המסמכים.

כך העיד:
ש: תאשר שלא נתת לתובע הודעה לעובד על הזכויות שלו ומי שנתן היה קיקו?
ת: מנהלי העבודה בשטח נותנים. אני לא אגיד קיקו אולי אחד המנהלים האחרים. המזכירות אצלנו מחתימה את העובדים על הודעה לעובד. כולם יודעים לא כל עובד שמתקבל לעבודה מגיע אלי אישית, הוא מגיע למשרד או למנהלי העבודה.

בנוסף, העד לא ידע לומר היכן נמצאים המסמכים המקוריים.

16. עיון במסמכים מעלה כי מצויינים בהם מועדי חתימה שונים (המסמך בעברית נושא תאריך 1.3.2016 והמסמך בטיגרית נושא תאריך 1.1.2017), והם נושאים חתימות שונות.
לא ברור מדוע הוחתם התובע על המסמך בשפתו רק ביום 1.1.2017. המסמכים המקוריים לא הוצגו על ידי הנתבעת, למרות שהתובע טען כבר בתצהירו שלא חתם על ההודעות לעובד שהוצגו.

17. לאור האמור, לא הוכח שהתובע חתם על מסמכי הודעה לעובד.
יצויין, כי לא נתבע פיצוי כספי בגין אי מסירת הודעה לעובד.

19. על אף האמור בכל הנוגע להתנהלות הנתבעת , אני קובעת כי התובע לא הוכיח את טענתו בעניין גובה השכר והרישום בתלושים .
אפרט טעמיי להלן.

התובע קיבל תלוש שכר מידי חודש. כמו כן מילא דוח נוכחות.
התובע העיד כי שולם לו השכר על כל השעות שעבד.
התובע לא הלין בפני הנתבעת מעולם על הרישום בתלושים.
ב"כ התובע הציג ארבעה תלושים, מתוך 19, שבהם ערך חישוב ומצא שלפי התחשיב שערך, מדובר על 30 ₪ לשעה. במרבית התלושים לא ניתן להגיע לתחשיב כזה.
התובע טען מחד שהובטח לו 30 ₪ לשעה ומנגד העיד שקיבל בכל חודש 2,700 ₪, אף שעבד בשעות שונות. בנוסף, טענתו זו סותרת את האישור של בא כוחו בדיון, כי הסכום הנקוב בתלושים, הוא הסכום ששולם לתובע מידי חודש.

סיכומו של דבר, אני קובעת ששכרו של התובע הוא כ כתוב בתלושי השכר.
טענת התובע לרישום כוזב בתלושים ולשכר בסך 30 ₪ נטו, נדחית.

20. נסיבות סיום יחסי העבודה

התובע טען שפוטר על ידי מנהלו קיקו.
לטענתו, פוטר לאלתר, ללא הודעה מוקדמת וללא שנערך לו שימוע .
באשר לסיבה לפיטורים, טען התובע כי נטען כלפיו שלא ביצע את עבודתו במהירות המצופה. על כך השיב התובע כי נדרש לבצע עבודה של שני עובדים בשל מחסור בעובדים.

בחקירה נגדית חזר התובע על טענותיו:
ש: מה קרה שהפסקת לעבוד?
ת: הייתי עובד שם אז היו חסרים אנשים והגיעו העירייה ונתנו לי עבודה אחרת של מישהו אחר. אמרתי לו שזה העבודה שלי ואני לא יכול לעבוד עבודה של שני אנשים ואז הוא אמר לי ללכת הביתה. הכוונה לקיקו.

הנתבעת טענה שהתובע התפטר ונטש את מקום העבודה.
מר עאצי טען כי מנהלי העבודה ו המפקחים בנתבעת אינם רשאים לפטר עובדים וכי רק הוא מוסמך לפטר. עוד הצהיר כי המנהלים חייבים להפנות את העובדים לשיחת שימוע וקבלת החלטה במשרדי הנתבעת.

כאשר נשאל האם דווח לו בעניין עזיבת התובע, השיב :
"אני לא בדקתי בקשר לעובד זה".

בנוסף, לא ידע לומר בוודאות האם "קיקו" היה מנהל העבודה של ה תובע. כך העיד:
"לפי מה שאומר העובד, כן. יש כמה מנהלים".

לאור כל האמור, הוכח כי התובע פוטר על ידי המנהל, קיקו.

21. פיצויי פיטורים
התובע זכאי לפיצוי פיטורים מחושבים לפי ממצוע שעות העבודה לאורך תקופת ההעסקה (79 שעות), סה"כ 3,389 ₪.

22. בסיכומי התובע נטען כי יש לקזז מסכום פיצויי הפיטורים סך 574 ₪ אשר הופקדו ב "פיקדון לעובדים מסתננים". התובע הפנה בעניין זה ל"דוח ריכוז הפקדות לחשבון הפיקדון לעובדים מסתננים".
סכום זה יקוזז מפיצויי הפיטורים.

23. בסיכומי הנתבעת נטען ש הנתבעת הפקידה סך 1,122 ₪ בפיקדון לעובדים מסתננים בגין רכיב הפיצויים וכי יש להפחית סכום זה מסכום הפיצויים המגיע לתובע. מדובר על 20% שהופקדו על ידי הנתבעת.
מרכיב פיצויי פיטורים בסכום הנ"ל עומד על 8.33%, סה"כ 460 ₪. סכום זה יש לקזז מפיצויי הפיטורים.

24. אשר על כן, התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך 3,389 ₪ בניכוי סך 574 ₪ ו בניכוי סך 460 ₪, ובסך הכל, 2,355 ₪.

משהוכח שהתובע פוטר, הוא זכאי לתשלום 18 ימים חלף הודעה מוקדמת - 2,033 ₪.

25. שימוע
הנתבעת לא זימנה את המנהל של התובע, אשר לטענתו, הוא זה שפיטר אותו. הנתבעת לא הוכיחה שנערך לתובע הליך פיטורים תקין, כי נמסרה לו הזמנה לשימוע, כי התקיים שימוע. למעשה, הנתבעת הכחישה את דבר פיטוריו של התובע ולכן אף לא מסרה לו מכתב פיטורים.
לאור האמור ולאור תקופת העבודה, אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 1,800 ₪.

26. גמול עבודה בשעות נוספות
בכתב התביעה טען התובע כי ככל שייקבע ששכרו עמד על 30 ₪ נטו לשעה, הנתבעת חייבת בגמול שעות נוספות עבור 600 שעות ובסך הכל סך של 9,000 ₪.
בתצהיר ובסיכומים, הופחתה כמות השעות ל- 461 שעות.

27. התובע הודה כי שולמו לו מלוא השעות שעבד בפועל (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 6-7), וכן הודה שקיבל את מלוא התמורה עבורן (עמ' 8 לפרוטוקול , ש' 32-33). עוד הודה כי כרטיסי העבודה היו בחזקתו ומנהל הנתבעת חתם עליהם. בנוסף, אישר שקיבל את הסכומים המופיעים בתלוש השכר ולא התלונן (עמ' 9 לפרוטוקול , ש' 4-7).
העולה מהאמור, כי התובע קיבל תשלום עבור שעות נוספות, כמפורט בתלושי השכר. כפי שנקבע לעיל, שכרו של התובע היה זה המפורט בתלושי השכר, ולא 30 ₪ לשעה כפי שנטען בכתב התביעה.
תביעתו ברכיב זה נדחית.

28. דמי הבראה
בכתב התביעה טען התובע כי לא קיבל כלל דמי הבראה וכי הוא זכאי לתשלום עבור 11.66 ימים בסך 2,467 ₪. בתצהיר טען כי ככל שלא תתקבל טענתו לתשלום שכר שעתי בגובה 30 ₪ לשעה נטו, הרי שאינו זכאי לתשלום בגין דמי הבראה.

29. עיון בתלושי השכר מעלה, כי דמי ההבראה שולמו לתובע מדי חודש.
בהתאם ל"דו"ח ריכוז משכורות", שולם סך 2,012.59 ₪.
לפיכך, נדחית תביעתו ברכיב זה.

30. שי לחג
התובע טען שלא קיבל שי לחגים וכי התובעת נותרה חייבת בתשלום דמי חג עבור ראש השנה ופסח סך 425 ₪.

הנתבעת טענה כי בהתאם לסעיף 13 לצו ההרחבה, שילמה לתובע במהלך תקופת עבודתו 3 פעמים שי לחג. בתלושי השכר שולם לתובע רכיב זה עבור שנת 2016 ופעמיים עבור שנת 2017 ובסה"כ 528 ₪.

31. נוכח קביעתי כי תלושי השכר אותנטיים ולאור הרישומים בתלושים בדבר תשלום דמי חגים, התביעה ברכיב זה נדחית.

32. השבת ניכויים עבור פנסיה, קרן השתלמות ופיקדון מסתננים התובע טוען כי נוכה משכרו סך כולל בגובה 3,400 ₪ (חלק עובד) עבור פנסיה, קרן השתלמות ופיקדון מסתננים ועל הנתבעת להשיב לו את סכומים אלה.

בסיכומים, הודה שהופקד סך 1,380 ₪ על ידי הנתבעת וכי יש לנכות סכום זה מהסכום שנתבע.

מר עאצי נשאל לגבי הניכויים שבוצעו:
"ש: תאשר לי שניכויי ההפקדות שרשומים בתלושים, תאשר שלא הועברו לחברת הביטוח?
ת: אני לא מכין תלושי שכר של העובדים ובגלל זה אנחנו מעסיקים חשבי שכר ורואה חשבון....."

ב"כ הנתבעת הודיע לפרוטוקול:
"לפחות חלק מההפקדות בגין התובע נמצאות בקופה יעודית ".

33. הנתבעת טוענת שהתובע זכאי לתשלום בגין רכיב זה, בניכוי הסכום שהופקד לקופת מסתננים בסך 1,380 ₪ ובניכוי הסכום שהופרש לקרן ההשתלמות בסך 366 ₪, סה"כ 1,653 ₪.
הנתבעת לא צרפה אסמכתא כי הניכוי בגין קרן השתלמות הופקד כדין בקרן לטובת התובע.
לפיכך, אני קובעת כי הנתבעת נותרה חייבת לתובע סך 2,384 ₪ בגין רכיב זה, כפי שנתבע.

34. פדיון חופשה
התובע תבע סך 2,880 ₪ ₪ בגין פדיון חופשה עבור 20 ימים. לטענתו, במהלך תקופת העבודה לא שולם לו עבור ימי חופש.

הנתבעת לא הציגה דוחות המלמדים על ניצול ימי חופשה. לטענתה, נותרה חייבת לתובע תשלום בסך 1,215.85 ₪. ואולם, בנספח "פנקס חופשה לשנת 2017" שצורף כנספח ד' לתצהירה, מצויין כי היא חבה לתובע סך 2,582 ₪. סך זה מצויין גם בשורת "פדיון חופש" בתלוש "גמר חשבון" שנערך לתובע. מוסכם על הצדדים כי הסכום המופיע בתלוש גמר חשבון, לא שולם לתובע.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע בגין רכיב זה סך של 2,582 ₪.

35. דמי חגים
התובע עתר לתשלום דמי חגים בסך של 1,560 ₪ עבור 13 ימי חג. בתצהירו הציג שני תחשיבים, האחד, על בסיס שכר שעתי של 30 ₪ והשני, על בסיס השכר הענפי, 26.88 ₪.

מהתלושים עולה שהנתבעת לא שילמה לתובע עבור ימי חג. הנתבעת הציגה פירוט בתצהיר ולפיו התובע זכאי ל-13 ימי חג, סה"כ 1,101 ₪.

36. נוכח הקביעה כי תלושי השכר אמיתיים, ומשתחשיבי הנתבעת מתבססים על שכרו של התובע, על הנתבעת לשלם לתובע בגין 13 ימי חג, סך 1,101 ₪.

37. הפרשות לקרן פנסיה
התובע טען כי הנתבעת נותרה חייבת סך 3,573 ₪ בגין הפרשות לקרן פנסיה .

הנתבעת הגישה תחשיב מטעמה לפיו התובע זכאי לסה"כ הפרשות הנתבעת (חלק מעסיק) בסך של 2,798 ₪, בהתאם לסעיף 9 לצו ההרחבה. מבדיקת התחשיב שצורף, עולה כי התחשיב תואם לגובה שכרו של התובע בהתאם לתלושי השכר.

38. במהלך תקופת עבודתו, שילמה הנתבעת לתובע עבור חודשים 3-6/2016 וחודשים 1-2/2017, תשלומים על חשבון הפרשות לקרן פנסיה כרכיב נפרד לשכרו (ראו לעניין זה בר"ע 51823-10-14 י.ב. שיא משאבים בע"מ - Hitam Abaker , ניתן ביום 26.2.15). מדובר בסך 668 ₪.

הנתבעת טוענת כי היתרה, בסך 2,130 ₪, הופקדה על ידה בקופה ייעודית. לא הוצגה אסמכתא כלשהי המעידה על כך שהסכום אכן הופקד בקופה ייעודית.

39. במסגרת תלוש "גמר חשבון", מצויין רכיב "פדיון גמל מעס.קופג" בסכום זה. אין חולק כי הסכום המופיע בתלוש "גמר חשבון", לא שולם.

40. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 2,130 ₪ בגין רכיב זה.

41. קיזוז הלוואה
במסגרת ישיבת קד"מ, התיר בית הדין לנתבעת לתקן את כתב ההגנה על דרך הוספת טענת קיזוז הלוואה שניתנה בסך 3,021 ₪.
התובע טען שמעולם לא נטל מהנתבעת הלוואה.

42. מהראיות עולה שתשלומים עבור החזר ההלוואה נוכו משכרו של התובע (קוד "02" ב"ניכויי רשות" בתלושי השכר).
עוד עולה כי מלוא סכום ההלוואה נוכה מתלוש "גמר חשבון", אשר כאמור, לא שולם.

43. הנתבעת לא הציגה מסמכי הלוואה. התובע לא נחקר בעניין זה.

מנהל הנתבעת מר עאצי לא ידע לומר דבר על נסיבות מתן ההלוואה:
ש: תראה לי מסמכי הלוואה של התובע?
ת: אין לי.
ש: תאשר שאתה לא יודע על הלוואות שניתנו לתובע?
ת: לא יודע.

לפיכך, נדחית טענת הקיזוז בגין הלוואה.

44. אציין כי לאור קביעה זו, תמוה מדוע הנתבעת קיזזה בחלק מתלושי השכר, סכומים שונים בגין החזר הלוואה. יחד עם זאת, כפי שהובא בהרחבה לעיל, תהיות אלה אינן מבססות את טענת התובע לשכר מוסכם בסך 30 ₪ לשעה נטו.

45. סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן:
א. פיצויי פיטורים בסך 2,355 ₪.
ב. חלף הודעה מוקדמת בסך 2,033 ₪.
ג. פיצוי בגין העדר שימוע בסך 1,800 ₪ .
ד. השבת ניכויים עבור פנסיה, ק' השתלמות וקופת מסתננים בסך 2,384 ₪.
ה. פדיון חופשה שנתית בסך 2,582 ₪.
ו. דמי חגים בסך 1,101 ₪.
ז. הפרשות לקרן פנסיה (חלק מעסיק) בסך 2,130 ₪ .

כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

45. בשים לב לכך שהטענה העיקרית של התובע נדחתה, וכן בשים לה להליכים שהתקיימו ולקבלת חלק מהתביעה, אני קובעת כי הנתבעת תשא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

ניתן היום, 28/6/20 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: tsagay tahle
נתבע: קפלן את לוי בע"מ
שופט :
עורכי דין: