ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין באמצעות עו"ד אוהד כהן נגד באמצעות עו"ד ערן בר אור :

בפני כבוד ה שופטת אסתר טפטה–גרדי

מבקשת
באמצעות עו"ד אוהד כהן

מדינת ישראל

נגד

משיב
באמצעות עו"ד ערן בר אור
עמית ידען

החלטה

1. לפני בקשה לעיון חוזר בהחלטת הפסילה עד תום ההליכים כנגד המשיב.

2. כנגד המשיב הוגש, ביום 22.9.16, כתב אישום המייחס לו עבירות של גרם מוות ברשלנות, נהיגה ברשלנות שגרמה לחבלה לאדם ולרכוש, נהיגה במהירות בלתי סבירה, חצית קו הפרדה רצוף בדרך מחולקת, סטיה מנתיב נסיעה והגבלת מספר נוסעים לנהג חדש. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לפסילתו עד תום הליכים נגדו, בהתאם לסעיף 46ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.2.16, סמוך לשעה 13:27, נהג המשיב ברכב מסוג "רנו מגאן", מ.ר. 93-230-61, בכביש, מכיוון לבון לכיוון כביש 854. עם ה משיב היו בר כב גיא קרקליס, שישב במושב הקדמי, גל בטאן, שישבה במושב האחורי השמאלי ושחר אבקסיס, קטינה, ילידת 8.2.99 (להלן – המנוחה), שישבה במושב האחורי ימני. צוין שטרם תחילת הנסיעה לא הקפיד המשיב, כנדרש, לוודא שהמנוחה חגרה את חגורת הבטיחות שלה ונסע כשהמנוחה אינה חגורה. באותו מועד ירד גשם והכביש היה רטוב. המשיב נהג את ה רכב בקלות ראש וברשלנות, כאשר לא היה מרוכז בנהיגה ובמכלול הנסיבות בכביש, התקרב לעיקול במהירות בלתי סבירה, ולאחר סוף העיקול, בשל רשלנותו, סטה לנתיב הנגדי תוך חצית קו ההפרדה הרצוף, ובתגובה הסיט המשיב את ההגה ימינה בחוזקה. בשל המהירות בה נסע המשיב, שלא התאימה לתנאי הדרך, ותגובותיו, איבד המשיב את השליטה ברכב אשר הסתבסב לימין והחליק עד אשר ירד לשוליים, כאשר חזיתו בשלב זה מופנית חזרה לתחילת העיקול והתהפך מספר פעמים עד שנעצר על גלגליו, בתוך תעלה הנמצאת מימין לשול הימני בכביש. במהלך התאונה, המנוחה, שלא הייתה חגורה, נזרקה מהחלון הימני האחורי של הרכב ובסיום ההתהפכות הרכב נחת על המנוחה. לא חר התאונה גיא והמשיב יצאו מהרכב והזיזו אותו מעל המנוחה וניסו לסייע לה אך ללא הועיל. כתוצאה מהתאונה נפטרה המנוחה, המשיב נפגע קלות ופונה לטיפול, גל נחבלה בראשה ובידה, הקיאה ואושפזה למעקב למשך יום אחד והרכב ניזוק. צוין שהתאונה ומותה של המנוחה ויתר תוצאותיה נגרמו בעקבות רשלנותו של ה משיב שנהג בקלות ראש וברשלנות, לא היה ער למכלול הנסיבות שבכביש ובסביבתו, נהג במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך ואיבד את השליטה ברכב. נוסף על כך, המשיב סטה מנתיב נסיעתו, תוך חצית קו הפרדה רצוף והסיע יותר ממספר הנוסעים המותר לו מתוקף היותו נהג חדש צעיר.
צוין שהמשיב הוציא רישיון נהיגה ביום 3.11.14 ועל כן הוגדר כנהג חדש עד ליום 2.11.16.

3. ביום 10.10.16 הסכים המשיב לפסילת רישיונו עד להחלטה אחרת, תוך שביקש לשמור לעצמו את הזכות לקיים דיון חוזר בבקשה, ובית המשפט הורה כאמור.

4. כעת עותר המשיב להורות על ביטול פסילת רישיון נהיגתו, מהטעם שחלפו כשלוש וחצי שנים מאז הוגש כתב האישום בתיק , המשיב פסול מיום התאונה, 6.2.16, כ-4 שנים ו-4 חודשים, שלב ההוכחות בתיק העיקרי עדיין לא הסתיים , וההליך צפוי להמשך פרק זמן ארוך נוסף.
הסנגור טען בדיון שמאז הגשת כתב האישום, ביום 22.9.16, נדחו דיוני ההוכחות מפעם לפעם, על ידי התביעה. כך, כשנה לאחר מועד התאונה, ביום 12.3.17 נשמע העד הראשון, הבוחן. ביום 19.6.17 הוגשו הודעות של שני עדים שלא התייצבו לדיון, והדיון נדחה ליום 14.12.17 למתן עדות. מועדי ההוכחות הבאים בוטלו בשל חילופי פרקליטים, ו שמיעת שני עדי תביעה נוספים התחדש ה רק לאחר כחצי שנה, ביום 10.6.18 . ביום 17.6.18 עדים לא התייצבו ומועד ההוכחות בוטל . מאז היו בקשות דחיה לא מועטות, הן בשל הריון של עדת תביעה והן בשל הריון פרקליטה, וכך, רק ביום 29.5.19, כשנה לאחר מועד ההוכחות הקודם, נשמעו שני עדי תביעה נוספים. כעת, למעלה משנה, ממתינים לשמיעת עדת התביעה האחרונה, ליום 22.7.20. צוין שלא ידועדה תתייצב במועד הבא, האם התבקשו עדים נוספים לאחר שזו תשמע, והמועד בו יסתיים התיק אינו קרוב. הסנגור הפנה לפסיקה תומכת לעניין ה ימשכות ההליכים.
עוד צוין שמאז התאונה חל שינוי נסיבות בחייו האישיים של המשיב. אין מדובר בצעיר שעומד לפני גיוס כפי שהיה בעת קרות התאונה. המשיב השתחרר בחודש מרץ השנה, בדרגת סגן, משירות צבאי מלא, בן 4 שנים , כולל קבע (נ/1) , במסגרתו פיקד על חיילים. כיום עו בד המשיב כמאבטח, ו נרשם ללימודים. צוין שה ימשכות ההליכים גרמה לכך שגם אם יורשע, המשיב כבר נשא את תקופת פסילת המינימום בתיק , ועד שמשפטו יסתיים, פסילתו תהא כבר למעלה מחמש שנים, והדבר יגרום עיוות דין. נטען שלמשיב לא תהא הזדמנות לטעון לפסילה שקרובה לפסילת המינימום, ויתכן שעל מנת שתהא פסילה מוחשית, יחמירו עמו בגזר הדין, מעבר למה שהיה ראוי.
הסנגור טען לכרסום בראיות לכאורה בתיק , הפנה בעניין זה לחקירתו של הבוחן, ולחקירתם של עדים נוספים, וציין שיש בכך כדי להשליך על בקשתו.
אשר למסוכנות צוין שבעת התאונה המשיב היה נהג חדש ועל מנת להוציא רישיון נהיגה עליו לעמוד במבחני הרישוי מחדש, ויהא כפוף להגבלות של נהג חדש , ובכך, לצד העובדה שחלפו כ-4 וחצי שנים בהן הוא פסול, י ש כדי לאיין את המסוכנות שנשקפת ממנו.

ב"כ המבקשת טען, מנגד, שאין מקום לה ידרש לעניין הראיות לכאורה והמותב שדן בתיק העיקרי יכריע בכך. לשיטתו, הראיות לכאורה בתיק עומדות לחובת ה משיב ומצביעות על כך שנהיגתו הובילה לתאונה הקטלנית. המשיב נסע ברכב, וללא גורם מתערב, מצא עצמו הפוך בשולי הדרך, ובכך יש ללמד על נהיגתו הבלתי זהירה. נטען שמדובר בתאונה עם רף רשלנות גבוה, המשיב, נהג חדש, הסיע כמות נוסעים מעבר למותר ברישיונו, וגרם בנהיגתו להתהפכות הרכב. צוין שעל פי החוק, על נאשם, בתאונה קטלנית, מוטל נטל כבד להפריך את המסוכנות שנשקפת ממנו. צוין ש מבחני הרישוי שעל המשיב יהא לעבור אין בהם כדי לאיין את מסוכנותו, שהרי המשיב עבר את מבחני הרישוי כשנה וחצי בלבד טרם התאונה . צוין שמתחם הענישה בעבירות המיוחסות למשיב הן של שנים רבות, כגון, 8 שנים, על פי פסיקת בית המשפט העליון, ולא רק 4-5 שנים. כן נטען שנסיבותיו האישיות של המשיב אינן חריגות ואין בהן כדי להביא לביטול פסילתו.
לעניין ההליכים, צוין שאכן היו דחיות בתיק, שחלק לא מבוטל מהן נג רם על ידי המאשימה, עקב עדים שלא התייצבו, אולם סיום התיק נראה באופק. התיק קבוע לסיום פרשת התביעה לעוד כחודש וחצי, וקבוע מועד נוסף לחודש ספטמבר. על כן ונוכח מסוכנות המשיב, אין מקום לבטל את הפסילה.

הכרעה

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ועיינתי בפסיקה, אני סבורה שיש להורות על הפסקת פסילתו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, כפי שיבואר מטה.

הימשכות הליכים כעילה לביטול פסילה עד תום ההליכים

7. בבשפ 2806/09 משה ממן נ' מדינת ישראל (26.4.09) , אליו הפנתה ההגנה, ציין בית המשפט העליון שהימשכות הליכים בעניינו של נאשם, שנפסל עד תום ההליכים נגדו, נוכח הגשת כתב אישום נגדו בגין מעורבותו בתאונה קטלנית, עשויה להוות עילה לעיון חוזר בפסילה ואף לביטולה. בנסיבות הזמן שם - חלפה שנה מעת שנפסל העורר לראשונה, ובדיון ההוכחות ה בא יחלפו 14 חודשים מיום פסילתו – ונסיבות המקרה – פגיעה בהולך רגל, כבן 80, במעבר חציה, קבע בית המשפט שאין במשך זמן זה כדי להטות את הכף לטובת העורר.
בהחלטתו ציין בית המשפט העליון שקיימת חזקת מסוכנות הקמה מקום בו מיוחסת לנאשם עבירה שגרמה לתאונת דרכים בה נהרג אדם. אשר לעורר צוין שבתי המשפט הגיעו לכדי מסקנה שהעורר לא עמד בנטל השכנוע בדבר אי מסוכנותו, ועל כן הורו על פסילתו עד תום ההליכים נגדו. צוין שמנסיבות ביצוע העבירה ומעברו התעבורתי עולה מסוכנות ברורה.
אשר לעמידה מחדש במבחני הרישוי צוין שבסיפא של הסעיף המורה על כך יש אפשרות לפטור נהג שמחויב בביצוע מבחנים, והיה והעורר יזוכה יהיה חופשי לבקש ממשרד הרישוי לפוטרו. אשר לפגיעה האפשרית בפרנסתו צוין שלא חל שינוי במצבו של העורר. העורר ממשיך לבצע עבודתו, בליווי נהג שמסיע אותו, ועל כן אין בטענה זו ממש. נוכח האמור הערר על ההחלטה לדחיית בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה לפוסלו עד תום ההליכים , נדחה.
בבשפ 5092/11 בוריס צ'צ'לינצ'קי נ' מדינת ישראל (10.7.11) , חזר בית המשפט העליון על ההלכה שנקבעה בעניין ממן, שלפיה הימשכות הליכים בעניינו של נאשם עשויה להוות עילה לעיון חוזר בפסילה, בציינו שיש לבחון כל מקרה לגופו.
ברעפ 8450/15 סלונג גנון נ' מדינת ישראל (16.12.15) (להלן – עניין גנון) – שב וציין בית המשפט העליון שהימשכות הליכים עשויה להוות עילה לעיון חוזר בפסילה, אך יש לבחון כל מקרה לגופו. במקרה שם צוין שבנסיבות המקרה, ובנקודת הזמן המדוברת, 14 חודשים מאז נלקח רישיונה של המבקשת, המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח שחז קת המסוכנות הקבועה בסעיף 46 נסתרת, ועל כן אין להחזיר לה את רישיונה.
יצוין שבית המשפט המחוזי בעניין גנון ציין: "אילו חלוף הזמן היה 4 שנים ולמעלה מכך, היה משקל לחלוף הזמן כעילה עצמאית".

עולה מהפסיקה שהימשכות הליכים בעניינו של נאשם עשויה להוות עילה עצמאית לעיון חוזר בפסילה, כאשר יש לבחון כל מקרה לגופו.

הימשכות ההליכים במקרה שלפני 8. בענייננו, המשיב פסול מאז יום התאונה, 6.2.16 , כשהחל מיום 22.9.16 נפסל עד החלטה אחרת בעניינו. קרי, מדובר בפרק זמן ניכר , של למעלה מ- 4 שנים ו-4 חודשים, בו המשיב פסול .
כעולה מדברי הסנגור, שמיעת הראיות בתיק העיקרי החלה בחודש מרץ 2017 ועדיין לא תמה . הסנגור פרט, באריכות, בדיון את המשכות ההליכים בתיק, שמקורה בבקשות דחיה, מטעם המאשימה, ואי התייצבות עדים מטעמה, והמבקשת לא חלקה על כך. בדיון ציינה המבקשת לעניין זה: "אכן היו כאן דחיות בתיק שחלקם לא מועט מונח על כתפי המאשימה שעדים לא התייצבו". עם זאת, לטענת המבקשת קיים צפי לסיום ההליכים, ולא ניתן להשיב למבקש את רישיונו נוכח חזקת המסוכנות.
עיון בתיק העיקרי מעלה שסיום פרשת התביעה נקבע ליום 22.7.20 וסיום פרשת ההגנה נקבע ליום 24.9.20. עם זאת, לא ידוע האם תהיינה דחיות נוספות במועדים אלה והאם במועד האחרון שנקבע יסתיים הליך שמיעת הראיות, כך שהצפי לסיום התיק אינו ידוע.

במכלול נסיבות זה, ונוכח הפסיקה שאוזכרה - ה ימשכות ההליכים בתיק, שנגרמו נוכח התנהלות המאשימה, והתקופה הארוכה בה פסול המשיב, למעלה מ-4 שנים ו-4 חודשים , הכף נוטה לטובת המשיב , ויש להורות על הפסקת פסילתו.
ייאמר שהפסילה אינה מקדמה על חשבון העונש, ומבלי להפחית מחומרת התוצאה הטראגית, הפסילה שנשא המשיב עד היום , כשעדיין לא הוכרע דינו - מידתית ודי בה כדי להוות תקופת צינון.
בעניין זה אפנה לדברי בית המשפט המחוזי בעניין גנון: "אילו חלוף הזמן היה 4 שנים ולמעלה מכך, היה משקל לחלוף הזמן כעילה עצמאית".
יצוין שבית המשפט שמע מפי הסנגור את השינוי שחל בחייו של המשיב מאז התאונה, אולם בכך לא היה כדי להכריע בבקשה. נסיבות אלה מתווספות לשיקול של חלוף הזמן.

הטענה לכרסום בחומר הראיות
9. אשר לטענות שהעלה הסנגור לכרסום שחל בחומר הראיות - במסגרת הליך של עיון חוזר בבקשה לפסילה עד תום ההליכים, בית המשפט רשאי לבדוק את שאלת הכרסום בראיות מבלי לקבוע ממצאים לגבי איכות הראיות ומשקלן (ראה לעניין זה בפת (חד') 3962-12-11 פרקליטות מחוז חיפה - פלילי נ' נתנאל פרץ (4.4.13)) .
יצוין שבמקרה שלפני, נוכח הימשכות ההליכים בתיק, שמהווה, לטעמי, עילה להפסקת הפסילה, לא מצאתי להידרש לכך אף מסיבה זו.
עם זאת יצוין שעיון בתיק החקירה מעלה שקיימות ראיות לכאורה לאשמה המיוחסת למשיב.
אפנה בעניין זה להודעת המשיב, דוח הבוחן, הודעתו של גיא קרקליס, נוסע ברכב המשיב, הודעת גל בטאן, נוסעת ברכב המשיב .

לעניין המסוכנות
10. לעניין המסוכנות, סעיף 46ב לפקודת התעבורה מקים חזקת מסוכנות כנגד נהג שהוגש נגדו כתב אישום, בנסיבות של תאונת דרכים קטלנית, ועל נהג הטוען להיעדר מסוכנות, מוטל נטל הראיה להוכיח שאין בהמשך נהיגתו משום סכנה לציבור.
בתי המשפט לתעבורה הביעו עמדתם כי חזקת המסוכנות שנקבעה בס' 46ב אינה רק חזקה טכנית לפיה מי שהרג הוא מסוכן אלא מדובר בקביעה ערכית, לפיה, מי שקיפח חיי אדם ראוי לו שלא יסתובב וינהג כאחד האדם.
מסוכנות נלמדת מנסיבות התאונה ומעברו התעבורתי של המשיב. נסיבות התאונה, המפורטות בכתב האישום, לכאורה , הן חמורות, בפרט נוכח תוצאתן ה טראגית בה מצאה את מותה המנוחה , והיותו של הנהג נהג חדש בעת התאונה .
עם זאת, מבלי להמעיט מתוצא תה הטראגית של התאונה, באיזון המתבקש בין אינטרס הציבור לאינטרס האישי של המשיב, מצאתי שבמקרה שלפני גובר האינטרס האישי של המשיב.
בהתחשב בפרק הזמן בו פסול המשיב, למעלה מ-4 שנים ו-4 חודשים, כשדינו עדיין לא הוכרע, וכשהליך שמיעת הראיות נמשך למעלה משלוש שנים, בשל בקשות דחיה מטעם המבקשת, ואי התייצבות עדים מטעמה, כשלא ברור מתי יסתיים משפטו של המשיב, אין מנוס מלקבוע שאינטרס המשיב להפסקת פסילתו גובר על האינטרס הציבורי.
בנסיבות שפורטו אני סבורה שהפסילה שנשא המשיב עד היום, כשעדיין לא הוכרע דינו - מידתית ודי בה כדי להוות תקופת צינון.

11. לאור האמור , אני קובעת שתקופת הפסילה עד תום ההליכים הסתיימה.

לאור בקשת המבקשת, אני מורה על עיכוב ביצוע החלטתי ל – 48 שעות ממתן החלטה.

המזכירות תחזיר את התיק החקירה לפרקליטות.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה סיוון תש"פ, 17 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: באמצעות עו"ד אוהד כהן
נתבע: באמצעות עו"ד ערן בר אור
שופט :
עורכי דין: