ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רחמים מדמון נגד חיים חגי גולדהירש :

לפני כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקש

רחמים מדמון
ע"י ב"כ עו"ד משה גולדצויג

נגד

המשיב

חיים חגי גולדהירש

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה (כבוד הרשמת הבכירה ענת דבי) מיום 3/6/2020 בת"ק 45202-07-19 ולפיו נדחתה תביעת המבקש נגד המשיב והוא חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 1,500 ₪.

עסקינן בתביעה קטנה בסך 12,745 ₪ שהגיש המבקש נגד המשיב בגין נזקים שאירעו לרכבו באירוע מיום 24/5/19.

כתב תביעתו נוסח על ידי עו"ד ולכן ברכיב התביעה נכתב, כי הנזק לרכב הוא 6,393 ₪, אך בגין בזבוז זמן, תשלום לעו"ד בגין הכנת התביעה ותשלום שכר שמאי הועמדה התביעה על סך 12,745 ₪.

לפי התביעה ביום 24/5/19 כאשר הגיע התובע לביתו ברחוב מורדי הגטאות 54 בהרצליה, הוא ראה רכב חוסם את הכניסה לביתו. הוא ביקש את האדם שעמד בסמוך להזיז את הרכב. התברר שאותו אדם הוא אביו של הנתבע. לפתע הגיע הנתבע, שיש לו נכס בשכנות לתובע עם פועלים שעבדו אצלו. בעט ברכבו של התובע. צעק וקילל וגרם לו לנזקים.
התובע צירף לתביעה אישור על הגשת תלונה נגד הנתבע (נספח 3 לכתב התביעה).

הנתבע תיאר את האירוע מיום 24/5/19 באופן שונה.
לפי גרסתו, התובע הוא זה שתקף אותו על מנת לפגוע בו. כולל ניסיון לתקוף אותו במוט ברזל ארוך (לום).
הנתבע הוא זה שיצר קשר עם המשטרה והזמין אותם למקום.
במסגרת ניסיונות ההתגוננות שלו נגרם נזק לרכב התובע.
הנתבע שסבר כי מדובר ב"תאונת דרכים" אשר יש לגביה אחריות מוחלטת סבר בהתחלה שיצטרך לשאת בעלות התיקון אך משהסתבר לו לאחר קבלת ייעוץ משפטי כי אין מדובר בתאונת דרכים וכי אינו צריך לשלם על נזק שנגרם כאשר ביצע פעולות הגנה טבעיות ולגיטימיות, הבהיר כי אינו מוכן לשאת בתשלום הנזק.
בדיון העיד כי התלונה נגדו נסגרה מחוסר אשמה.

בדיון שהתקיים ביום 3/6/2020 העידו התובע והנתבע.

בפסק הדין התקבלה גרסתו העובדתית של הנתבע ביחס לאירוע.
בית משפט קמא לא נתן אמון בגרסת התובע וגם לא מצא בה הגיון.
נקבע כי תמונות הנזק המצביעות על מעיכה ממוקדת באזור הגלגל הקדמי של הרכב מתיישבת עם גרסת הנתבע לאירוע (אשר הניף רגלו במטרה להתגונן מפגיעת הרכב) יותר מגרסת התובע לפיה הלם הנתבע ברכבו.גרסה שלפיה היה מצופה לראות מספר מוקדי נזק סמוכים זה לזה ולא נזק מעיכה ממוקד אחד.

בקשה לצירוף ראיות בערעור:
בבקשת רשות הערעור שלפני מבקש התובע לנהל את התיק מחדש, משל לא התקיים הליך בבית משפט לתביעות קטנות לפני שבועות ספורים.
כך למשל הוא מבקש לצרף ראיות נוספות:
צילום מצלמת רכב התובע המתעד את רגעי האירוע.
דו"ח מצלמת גוף של השוטר שהגיע בסמוך לאירוע.
עדות המשיב במשטרה סמוך לאירוע.

נטען כי "רק לאחרונה" הצליח המבקש להשיג את הראיות (סעיף 1 לבקשה להוספת ראיות בערעור).
אזכיר, הדיון בבית משפט לתביעות קטנות התקיים לפני פחות משבועיים – 3/6/2020 והבקשה לצירוף ראיות בערעור הוגשה ביום 17/6/20. אך ברור כי ניתן היה להשיג ראיות אלו עוד לפני הגשת הבר"ע ולהציגן בבית משפט לתביעות קטנות.
המבקש טוען כי רק בשל עדותו המפתיעה של המשיב בדיון הוא הבין שהוא צריך ראיות אלו, אך עם כל הכבוד, לא ברור לי, מה הפתיע בעדות.
טענותיו של המשיב ביחס לאירוע נכתבו עוד בכתב ההגנה מיום 3/11/19 ואף התובע עצמו בסעיף 3 לכתב התביעה כתב, כי הנתבע טוען כי מדובר ב"הגנה עצמית". היה די זמן והותר לתובע להשיג את הראיות שיזימו את גרסת הנתבע – המשיב עד לדיון שהתקיים ביום 3/6/20.

לעניין זה יפה החלטתה של כבוד השופטת וילנר מיום 30/4/2020 ברעא 8503/19 קורין גלילי נ' מדינת ישראל בסעיף 14:
"הכלל הוא כי אין בעל דין רשאי להביא ראיה חדשה בפני בית המשפט שלערעור (ראו: תקנה 457( א) ל תקנות סדר הדין האזרחי), והמבקש לעשות כן יידרש להוכיח כי לא היתה לו אפשרות מעשית להגיש את הראיה החדשה לערכאה הדיונית (ראו: ע"א 7414/08 תרו תעשיה רוקחית בע"מ נ'Sun Pharmaceutical Industries Ltd , [פורסם בנבו] פסקה 35 (7.9.2010); ע"א 7328/11 גרא נ' קלעי, [פורסם בנבו] פסקה 9 (7.2.2013); ע"א 2809/13 אזולאי נ' אוחיון, [פורסם בנבו] פסקה 17 (24.12.2014)). בהיעדר טעם משכנע לאי-הגשתה של הראיה בשלב מוקדם יותר כאמור, בית המשפט לא יתיר, ככלל, את הגשתה בשלב הערעור, וזאת למעט במקרים חריגים בהם הראיה החדשה היא בעלת חשיבות ניכרת להכרעה בערעור או נחוצה "מכל סיבה חשובה אחרת" (ראו: תקנה 457( א) ל תקנות סדר הדין האזרחי; ע"א 105/05 דהאן נ' קסון, [פורסם בנבו] פסקה 4 לחוות דעתה של השופטת ע' ארבל (10.11.2005) ; רע"א 4543/07 אביסדריס נ' קצין התגמולים, [פורסם בנבו] פסקה 5 (6.12.2007)). .."

על כן, אין מקום להתיר הגשת ראיות נוספות בשלב זה.

בבקשת רשות הערעור נטען כי הנתבע הוא זה שהיה צריך להוכיח גרסתו לאירוע, שכן עסקינן באירוע שאינו מוכחש.
מתקיימת בעניין דוקטרינה "הוצאה והדחה" לפי תקנה 159 לתקסד"א ובית משפט התעלם מכך.
בית משפט קמא שגה כאשר התרשם לטובה מהמשיב במהלך הדיון והשליך בכך על התרשמותו מהתנהגותו במהלך האירוע.
נטען כי זהו המקרה המצדיק התערבות בממצאים עובדתיים של ערכאה דיונית. הותרת פסק הדין על כנו תגרום לעיוות דין.
כן נטען כי אי הבאתו של אבי הנתבע לעדות, יש בה כדי להפעיל את החזקה כי אילו הובא לעדות, היתה עדותו פועלת לחובת המשיב (ע"א 548/78 שרון נ' לוי פ"ד לה (1) 736).

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיב וזאת מהנימוקים כדלקמן:
הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת...".
(רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח פסקה 4 לפסק דינו של כבוד הש' צ' זילברטל (20.5.15)).
ראה לעניין זה גם: רע"א 5623/18 עיריית ירושלים נ' מור(9/8/18) ורע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן (2612/16).

עניינינו אינו נכנס לגדר ההחריגים.

במקרה דנן, עסקינן במחלוקת עובדתית בדבר נסיבותיו של אירוע שהתקיים ביום 24/5/19.
עוד בשלב כתיבת כתב התביעה היה ידוע לתובע, כי הנתבע טוען שהנזק לרכב נגרם כתוצאה מ"הגנה עצמית" של הנתבע בפני התובע. (כך כתב התובע בסעיף 3 לכתב התביעה).
שני הצדדים העידו ובית משפט מצא לנכון להאמין לנתבע והעדיף את גרסתו.
גם כאשר אין מדובר בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, בו ניתנת רשות ערעור כאמור רק במקרים חריגים, אלא בפסק דין של בית משפט "רגיל" עליו קיימת זכות ערעור, ממעטת ערכאת ערעור להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות אליהם הגיעה הערכאה הדיונית.
ראה לעניין זה: ע"א 7863/16 גבריאל גורדי נ' מרדכי ימין. סעיף 16 (19/7/18) ופסקי הדין המאוזכרים שם.

עניינינו אינו נכנס לגדר החריגים גם בעניין זה למרות שהמבקש משוכנע כי בית משפט קמא טעה בהתרשמותו מהעדים וטעה בקבלת גרסת הנתבע לאירוע.

יצוין, כי לא מצאתי גם ממש בטענת המבקש ולפיה אי הבאת אביו של הנתבע לעדותו על ידי הנתבע מחזקת את גרסת התובע.
בכתב ההגנה (סעיף 5 ד') נכתב, כי אבי הנתבע הוא קשיש סיעודי בן 87. לא מצאתי בפרוטוקול תיעוד לכך שהתובע העלה בדיון טענה בדבר אי הבאת אבי הנתבע לעדות.
ממילא בימים אלו של מגפת הקורונה הבאת קשיש בן 87 לדיון בבית משפט אינה עניין של מה בכך.
בין כך ובין כך, משלא הועלה הנושא כלל בבית משפט לתביעות קטנות והנתבע לא נדרש שם להשיב לשאלה, מדוע לא הביא את אביו לעדות, אין מקום להעלות טענה זו לראשונה בפני ערכאת הערעור.

לסיכום:
לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

משלא התבקשה תשובת המשיב, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה סיוון תש"פ, 17 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רחמים מדמון
נתבע: חיים חגי גולדהירש
שופט :
עורכי דין: