ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עלי סרחאן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד הנשיא, השופט אלכס קוגן

המערער
עלי סרחאן
ע"י ב"כ: עו"ד פאיז איוב
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 15.12.19 (הוועדה), אשר קבעה למערער נכות רפואית בשיעור 8.75% (לאחר הפעלת תקנה 15 ברבע) החל מ- 01.10.19. (ההחלטה)

רקע
המערער יליד 1996, עובד שיפוצים במקצועו. ביום 17.08.18 נפגע המערער בתאונה שהוכרה על ידי המשיב כפגיעת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. מהות הפגיעה שהוכרה "חתך אורכי בכף יד ימין".

ביום 09.09.19 קבעה ועדה רפואית דרג ראשון למערער נכות צמיתה בשיעור 7% החל מ- 01.10.19.

על החלטה זו הגיש המערער ערר.

ביום 15.12.19 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים על מנת לדון בערר המערער. בפני הוועדה ציין ב"כ המערער כי הערר הוא בנושא תקנה 15 והצלקת.

הוועדה ערכה בדיקה קלינית תוך שהיא מפרטת ממצאיה כדלקמן:

"הערר לעניין הצלקת בלבד.
בבדיקה כף יד ימין, צלקת שטוחה בגב כף היד, מעל עצמות מסרק 2-3, אין רתיעה ללחץ לאורך הצלקת באינדקס אצבע 2 כף היד יש קושי ביישור מלא של האצבע אם כי באופן פסיבי היישור הוא מלא ולא מוגבל.
סגירת האצבעות כולם תקינה ומלאה בכף היד, הצלקת באורך 6 ס"מ"

הוועדה סיכמה מסקנותיה וקבעה:
"הוועדה מקבלת את הערר לעניין הצלקת וקובעת נכות בשיעור 0% לפי סעיף 75(1)א'.
מבחינת הנכות שנקבעה בדרג 1 לעניין האצבע, המצב תואם את בדיקת הועדה היום.
לעניין תקנה 15, הועדה מפעילה תקנה ברבע, סביר כי העבודה נפגעה במידה מזערית אולם לא נכון לקבוע שלא יוכל לחזור לעבודתו"

על החלטה זו של הוועדה הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים
המערער מלין כנגד החלטת הוועדה להפעיל תקנה 15, ולהלן בתמצית פירוט טענותיו:
היה על הוועדה לבדוק לפי הכללים אם ישנה פגיעה בשכרו של המערער באמצעות ועדת רשות.
לטענת המערער לאחר התאונה הוא לא עבד כלל וכלל ולא היה נכון לקבוע שהירידה בהכנסותיו מצדיקה הפעלת תקנה 15 ברבע מבלי לבדוק את שיעור הירידה בהכנסות.
לפי חוזר נפגעי עבודה, על מנת להפעיל תקנה 15, שני התנאים חייבים להתקיים במצטבר: הנפגע אינו מסו גל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה בהכנסות הנפגע ולא לזמן מוגבל.
היה מקום לזמן את המערער לוועדת רשות לצורך בדיקת הפעלת תקנה 15, דבר אשר לא נעשה.
ועדת הערר לא פעלה בהתאם לחוזר, לא נימקה את החלטתה עת הפעילה תקנה 15 ברבע ולא בדקה את הקריטריונים על סמך מה החליטה להפעיל ברבע.

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות.
למערער נקבעה נכות רפואית בשיעור של 7%. בהתאם להוראות תקנה 16א' חובת ההיוועצות בוועדת רשות היא אך ורק כאשר הנכות הרפואית היא לפחות 20%.
בנסיבות, יש לדחות טענת המערער לפיה על הוועדה היה להיוועץ עם ועדת רשות לעניין הפעלת תקנה 15.
יש אף לדחות את טיעוני המערער בנוגע להחלת החוזר הפנימי בעניין הפעלת תקנה 15 על החלטת הוועדה שכן חוזר זה, הוא חוזר אשר בא לסייע ל "רופא המוסד" עת הוא בודק את הנכה במסגרת "דרג ראשון" וזאת על מנת לנסות ולקבוע אחידות בקביעות רופאיו ואולם, משעסקינן בדרג עררים, אין עוד המדובר ב"רופא מוסד" אלא בוועדה המורכבת מהרכב הטרוגני של מומחים רפואיים אשר אינם עובדי המוסד כמו אלו מדרג ראשון, אלא המדובר במומחים אשר מונו בהתאם למינוי שר הרווחה, הם כפופים לביקורת שיפוטית ועל כן אינם פועלים בהתאם לחוזר.
המשיב מפנה לפסק הדין בתיק ב"ל 45856-07-16 שם נדחתה טענת המערער להחיל את ההנחיות הפנימיות במסגרת דרג העררים ולפסיקה של בית הדין הארצי בתיק בר"ע 14091-03-19 המו סד לביטוח לאומי נגד אליהו צבי ויזל שם בית הדין הארצי הוסיף את ההערה לפיה "...יובהר כי הוועדה לעררים אינה מחויבת להתייחס להוראות החוזר מס' 1926 וממילא אינה כפופה להוראות חוזר המוסד המופנים לעובדי המוסד" וזאת " על מנת להבהיר, גם לבתי הדין האזוריים, את מעמדו של החוזר הפנימי של המוסד לביטוח לאומי".
הוועדה סברה כי "העבודה נפגעה במידה מזערית אולם לא נכון לקבוע שלא יוכל לחזור לעבודתו" כך שהחלטת הוועדה יותר ממיטיבה עימו.
הוועדה קובעת כי המגבלה לחזור לעבודתו היא מזערית ועל כן אין תימה כי דרגת הפעלת התקנה היחידה אשר יכולה לבוא בחשבון בנסיבות האמורות היא הדרגה הראשונה והמינימאלית בשיעור של 25%.
גם כאשר קוראים את החלטת הוועדה כמכלול לעניין הממצאים הרפואיים אנו רואים שבבדיקת הוועדה נמצא "באופן פסיבי היישור הוא מלא ולא מוגבל. סגירת האצבעות כולן תקינה ומלאה בכף היד".
יש לדחות את טענת המערער כי הוועדה לא היתה מודעת לעיסוקו שכן מקצועו מופיע בפרוטוקול.
החלטת הוועדה לעניין הפעלת תקנה 15 ברורה ומובנת והיא אינה חייבת להיות ביחס ישיר לשיעור הירידה בהכנסות כטענת המערער אשר הפסיק לעבוד לחלוטין. מה גם כי הוועדה קובעת כי היא סבורה שהמערער כן יכול לשוב לעבודתו אלא שקיימת אך פגיעה מזערית.

דיון והכרעה
הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.

תקנה 15 קובעת בהאי לישנא:

"15. (א)הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.
(ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו"

לטעמי ממקרא הפרוטוקול עולה, כי הוועדה לא בחנה הפעלת תקנה 15 בהתאם ללשון התקנה, ואסביר:
המערער עובד שיפוצים במקצועו נפגע בתאונת עבודה ש כתוצאה ממנה נקבעה לו נכות בשיעור 7% בגין קישיון נוח של אצבע 2 (ימין). ב"כ המערער טען כי הערר מתייחס לצלקת ולעניין תקנה 15, תוך שהוא מציין כי המערער לא חזר לעבודתו עקב הפגיעה.
הוועדה ערכה בדיקה קלינית תוך שהיא מפרטת ממצאי בדיקתה בפרוטוקול וקבעה כי הנכות שנקבעה בדרג ראשון לעניין האצבע, תואמת את בדיקתה. בכל הנוגע לתקנה 15, החליטה הוועדה להגדיל את אחוזי הנכות בשיעור 25% (רבע) תוך שהיא מציינת כי "סביר כי העבודה נפגעה במידה מזערית אולם לא נכון לקבוע שלא יוכל לחזור לעבודתו".

לטעמי, המדובר בהחלטה תמציתית ביותר כשלא ברור כיצד הגיעה הוועדה למסקנה כי עבודתו של המערער נפגעה במידה מזערית ומדוע החליטה הוועדה להפעיל את תקנה 15 ברבע בלבד. בהחלטת הוועדה לא נערך דיון ולא נבחנה שאלת הפעלת תקנה 15 בהתאם לקריטריונים שנקבעו בתקנה.

כאמור, בהתאם לתקנה 15 היה על הוועדה להתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. בענייננו, אין חולק כי המערער עובד שיפוצים במקצועו כשעיקר עבודתו היא עבודת כפיים שדורשת עבודה מאומצת בידיים . הוועדה לא בחנה אם בעניינו של המערער מתקיימים התנאים המצטברים שבתקנה 15 והחליטה להפעיל את התקנה ברבע מבלי שניתן להבין כיצד הגיעה הוועדה למסקנתה להפעיל את התקנה ברבע ומבלי שקיימה דיון מעמיק בכל הנוגע לקריטיריונים הקבועים בתקנה. החלטת הוועדה היא בחינת מסקנה בלתי מנומקת, בהעדר דיון אמיתי בהפעלת תקנה 15, בהתאם ללשון התקנה. ובכך נפלה שגגה משפטית בפעולת הוועדה אשר מצדיקה התערבות בית הדין.

יש לדחות טיעוני המערער המופנים לחוזר הפנימי של המוסד. מקובלת עליי בהקשר זה טענת המשיב כי חוזר זה, הוא חוזר אשר בא לסייע ל"רופא המוסד" ואילו בענייננו המדובר בוועדה רפואית לעררים, וממילא על הוועדה לבחון את הפעלת התקנה בהתאם ללשון התקנה בהתאם לקריטריונים שנקבעו בתקנה 15, הכל כמפורט לעיל.

יש גם לדחות טענת המערער לפיה על הוועדה היה להיוועץ עם ועדת רשות לעניין הפעלת תקנה 15. מקובלת עליי בהקשר זה טענת המשיב כי בהתאם להוראות תקנה 16א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956, חובת ההיוועצות בוועדת רשות היא כאשר הנכות הרפואית היא לפחות 20%.

סוף דבר
הערעור מתקבל.
עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 15.12.19, על מנת לשקול מחדש מסקנתה בנוגע להפעלת תקנה 15 ברבע בלבד, וזאת בשים לב לתנאים/הקריטריונים שנקבעו בתקנה.
המשיב ישא בהוצאות המערער בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.
המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה לטעון טענותיהם.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ו סיוון תש"פ, (18 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: עלי סרחאן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: