ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עודאללה סאמר נגד ש. שלמה רכב בע"מ חברות :

בפני כבוד הרשם הבכיר בנימין בן סימון

תא"מ 13951-04-17 סאמר נ' ש. שלמה רכב בע"מ ואח'

התובע

עודאללה סאמר ת.ז. XXXXXX470

נגד

הנתבעת

ש. שלמה רכב בע"מ חברות 513763219

מקבל 1
מקבל 2
מקבל 3
קניון מבשרת ציון ח.פ. 515449627
מועצה מקומית מבשרת ציון
רשות מקרקעי ישראל

תא"מ 51303-07-18 ש. שלמה רכב בע"מ נ' קניון מבשרת ניהול בע"מ ואח'

התובעת ש. שלמה רכב בע"מ
נגד
נתבעת 1 קניון מבשרת ציון
נתבעת 2 מועצה מקומית מבשרת ציון
נתבעת 3 רשות מקרקעי ישראל

פסק דין

לפני שתי תביעות שאוחדו. שתי התביעות עוסקות באותה תאונה שאירעה סמוך לקניון במבשרת ציון. התביעה האחת, עניינה בתביעה שהגישה חברת שלמה רכב בע"מ (להלן: "חברת שלמה") של נזקים שנגרמו לרכב, שמספרו 93-088-34, כאשר יצא ממגרש עפר בקרבת קניון מבשרת. התביעה השנייה, עניינה בתביעה שהגיש תובע בשם סאמר כנגד חברת שלמה .
א. הצדדים

  1. התובע בעניין תא"מ 13951-04-17 סאמר נ' ש. שלמה רכב בע"מ ואח' הינו הבעלים של כלי רכב מסוג רנו, מ.ר. – 12 670-35, שנת ייצור 2001 שנפגע מרכב הנתבעת, בעת שהתובע לא שהה ברכב .
  2. הנתבעת בתא"מ 13951-04-17 הינה חברת שלמה, אשר הייתה במועדים הרלוונטיים לתביעה המבטחת, או הבעלים, של רכב פרטי מסוג טויוטה אוריס, מ.ר. 93-088-34 אשר היה נהוג היה על ידי הנהגת בנשימול רוזנה .
  3. הנהגת ברכב שלמה הינה בנשימול רוזנה, אשר במועד הרלוונטי לתאונה נהגה ברכב הנ"ל (להלן: "הנהגת").
  4. קניון מבשרת ציון (להלן: "הקניון") הינה הבעלים של הקניון הסמוך למקרקעין בהם אירעה התאונה נשוא התובענה.
  5. המועצה המקומית מבשרת ציון ( להלן: "המועצה") הינה הרשות המקומית שבתחום השיפוט שלה מצויים המקרקעין בהם לכאורה התרחשה התאונה הנטענת.
  6. רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות" או "המדינה") הינה רשות מרשויות המדינה ונטען כי הינה בעלת המקרקעין בהם התרחש אירוע התאונה.

ב. רקע עובדתי

  1. המקרקעין שבהם אירעה התאונה ידועים כגוש 30469 חלקה 12, מגרש 1 בתב"ע הל/447 א', והיו בבעלות הקרן הקיימת לישראל מכוח שטר 17045/2016/2 מיום 19.07.16 כמצוין במרשם המקרקעין (להלן: "מגרש הכורכר").
  2. התאונה אירעה במגרש הכורכר הסמוך לקניון. חלק מבאי הקניון חנו במגרש. אין מדובר במגרש אספלט, אלא בשטח כורכר שאינו סלול.
  3. בתאריך 29.6.16 בסביבות השעה 17:30, רכב הנתבעת נהוג על ידי הגב' בנשימול רוזנה פגע ברכבו של התובע, אשר עמד במגרש בסמוך למרכול "רמי לוי" במבשרת ציון. כתוצאה מפגיעה זו, נפגע רכב התובע בחלקו האחורי (להלן: "התאונה").
  4. רכב התובע נבדק ע"י שמאי מטעם התובע, אשר קבע בחוות דעתו כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב התובע נזקים חמורים.
  5. השמאי בחוות דעתו עמד את נזקי הרכב בסך של 6,698 ₪ ואילו שכר טרחתו עמד על סך 936 ₪. נזקי התובע כתוצאה מהתאונה עמדו על סך 7,634 ₪.
  6. הצדדים אינם חלוקים לעניין גובה הנזק, ובית המשפט זה צריך להכריע לגבי שאלת האחריות.

ג. טענות התובע עודללה סאמר
1. התובע עודאללה סאמר טען כי התאונה נגרמה אך ורק בשל רשלנותה וחוסר זהירות של חברת שלמה, עקב אחד הפרת אחת מהוראות שבחוק:
נסעה בחוסר זהירות או ערנות
לא שמרה על מרחק מרכב התובע
נסעה במהירות ללא התחשבות בתנאי הדרך או במצבי התנועה עשתה מעשים שנהג סביר וזהיר היה נמנע מעשותם או היה עושה אחרת.

2. לטענת התובע, הוא אינו יודע את הנסיבות הממשיות שגרמו לתאונה, ועצם קרות התאונה מתיישב עם ההנחה כי חברת שלמה לא נקטה מידת זהירות סבירה, ועל כן מוטלת עליה הראייה להוכיח כי לא הייתה מצדה התרשלות, אשר תחויב בגינה.
3. אשר על כן, מתבקש מבית המשפט להורות לנתבעת לשלם לתובע את נזקיו והוצאותיו בסך 7,634 ₪.

ד. טענות חברת שלמה

  1. לטענת חברת שלמה, מי מהנתבעים אחראים לנזק שנגרם לרכב בבעלותה. לטענת חברת שלמה הנתבעים לא נקטו באמצעי זהירות שהיו חייבים לנקוט ולכן התרשלו כאמור בסעיף 35 לפקודת הנזיקין. הרשות המקומית לא הסירה מפגעים שהייתה צריכה להסיר. והרשות הממשלתית אף היא לא הסירה מפגעים שהייתה אמורה להסיר.
  2. לטענתה של חברת שלמה, היא אינה יכולה לדעת את הסיבות שגרמו למקרה לפיכך חל הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" ועל הנתבע נטל הראייה שלא הייתה התרשלות מצדו.
  3. בתגובה לטענות המועצה והרשות, טענה שלמה, כי בהתאם לפסיקה, האחריות חלה גם על הבעלים וגם על המחזיקים במקרקעין. כך, שלמעשה גם אם אין המועצה בעלת ה מגרש, יש לראותה כמחזיקה בו מכוח היות המגרש ממוקם בשטחה המוניציפאלי.
  4. לטענת שלמה, בסיכומיה, רכבה של רוזנה אינו היחיד שחנה במגרש ולא היחיד שהתקשה לצאת ממקום התאונה. ניתן ללמוד זאת מהסרטון שהוצג בפני ביהמ"ש. לכן לא ניתן לומר כי הנתבעת הסתכנה מרצון בעת הכניסה למגרש, ואין ממש בטענת האשם התורם שיש לייחס לנהגת.

ה. טענות הקניון

  1. מנגד, הקניון, טען כי, מתוכניות המתאר של הקניון עולה בבירור, כי המגרש אינו נמנה על שטח הקניון. כמו כן, ניתן להבחין בתמונה שצורפה לכתב ההגנה כי קיים מעקה בטון התוחם את מתחם הקניון ומפריד בינו לבין מגרש החניה.
  2. בנוסף לכך, טען הקניון, כי המגרש מצוי בבעלות המועצה וכי ראש המועצה הוציא צו חניה על המקרקעין מכוח ס' 5 לחוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים), תשמ"ז-1987 (להלן: "חוק השימוש"). מכאן שלמועצה בעלות וחזקה בשטח המקימים אחריות כלפי החונים במגרש החניה.

ו. טענות המועצה

  1. המועצה טענה כי, במועדים הרלוונטיים לתאונה, היא לא הייתה הבעלים או המחזיק של מגרש הכורכר ולא הייתה לה כל זיקה אלי ו, למעט עובדת היות ו מצוי בתחום השיפוט שלה כרשות מקומית. עובדה זו אינה מספקת על מנת להקים חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי מי מהתובעים. לכן אין כל מקום להחיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין.
  2. לטענת המועצה, הקניון אומנם הוציא צו חניה על ידי ראש המועצה לפי סעיף 5 לחוק השימוש. ברם עיון קל בצו חניה זה, מלמד כי הוא ניתן עבור מקרקעין אחרים. כך, שבעוד שצו החניה שצורף לכתב ההגנה של הקניון, ניתן על גוש 30307 חלקה 80 הרי ששטח העפר הינם חלק 12 בגוש 30469.
  3. זאת ועוד, בהנחה שהצו כן מתייחס לשטח העפר, הרי שצו חניה זה ניתן ביום 15.03.2017 היינו כחצי שנה לאחר קרות האירוע ומכאן שאין בו כל רלוונטיות לתובענה דנן.
  4. כמו כן, המועצה הוכיחה כי מדובר בשטח בבעלות מדינה ישראל, אשר ייעודו התכנוני הוא מלונאות . המגרש איננו מיועד לשימוש ציבורי זה או אחר, זאת כפי הקבוע בתוכנית הל/447א' המהווה דבר חוק בהיותה תכנית תקפה .
  5. כמו כן, טענה המועצה, כי כניסתה של הנהגת למגרש הייתה מרצונה החופשי, כאשר ניתן לראות כי מדובר בשטח עקלקל , אשר הכניסה אליו כרוכה בהסתכנות בכך שלרכב יגרם נזק. כאשר ניסתה לצאת מהמגרש, בשל בורות באזור היציאה, הרכב הידרדר ופגע ברכבים אחרים. ברור לכל כי הנהגת יכלה לראות את הבורות בכניסה למגרש כבר בעת כניסתה אליו, ועל כן הייתה מודעת לסיכון.
  6. המועצה אף טוענת, כי גם אם הייתה לה חובת זהירות כלפי מי מהתובעים הרי שהסתכנותה מרצון ונהגת הרשלנית של הנהגת, ניתקה כל קשר סיבתי בין המועצה ובין הנזקים הנטענים.
  7. כמו כן, טענה המועצה , כי יש להשית על הנתבעת אשם תורם בשיעור 100% וזאת בעקבות נהיגתה הרשלנית, הפזיזה וחסרת הזהירות.

ז. טענות רשות מקרקעי ישראל

  1. לטענת רשות מקרקעי ישראל, התובעת לא סיפקה פרטים על התרחשות התאונה, ומלבד תמונה בודדת לא סיפקה לנזק הרב שטוענת כי התרחש.
  2. בנוסף, לא נמצא בסיס לטענת חברת שלמה כי עבודות בשטח המגרש גרמו לתאונה.
  3. אשר על כן יש לייחס לנהגת אשם תורם מכריע בתאונה.

ח. דיון

1. עדות התובע סאמר בפני כבוד השופטת מאיה אב גנים

"ש. אתה מכיר את המקום שהחנית את הרכב?
ת. בטח, זו לא פעם ראשונה אני מחנה שם. זה חניון , אני עובד אצל רמי לוי. הייתי עובד משמרת ערב, חניתי את הרכב, נכנסתי לעבודה סיימתי משמרת , חזרתי וראיתי את הרכב שקיבל מכה עם פרטים על השמשה. אף אחד לא אמר לי לא להחנות שם.
ש. זאת אומרת שהיית מחנה באופן קבוע באיזור זה?
ת. כן.
ש. היה שילוט שאמר לא להחנות?
ת. לא.

חקירה לב"כ הקניון :
ש. אתה חנית שם כי היה פנוי והיה היכן לחנות? זה לא שהפנו אותך מהעבודה? לא מהקניון אמרו לך להחנות?
ת. כמו שאני יודע שהחניה מיועדת לקניון.
ש. מי אמר שזה מיועד לקניון?
ת. עד עכשיו חונים שם, אף אחד מהקניון לא אמר לי להחנות שם."

2. עדות הנהגת

"באתי ליום פתיחת הקניון המפורסם במבשרת, אחותי באה מאנגליה לבקר לקחתי אותה לקניון וחנינו בשטח שאני לא יודעת כבר של מי הוא כי חשבתי שזה של הקניון. שם היו מלא מכוניות חונות. יש חניה היום בקניון אני לא יודעת אם היום יש חניה, לא נתנו להיכנס כי היה פיצוץ של אנשים ונכנסתי לשטח הזה. זה שטח צמוד לקניון אז כולם שרצו להיות בפתיחה נכנסו וחנו שם וגם אני. אין שילוט, לא סימנו לנו. נכנסתי והייתי בדיוק בתוך הקניון אולי 10 דקות כי היה בלתי אפשרי להיות בתוכו היה מפוצץ. יצאתי ובאתי לצאת וביציאה יש רמפה וברמפה הזו מלא בורות היו. כשבאתי לצאת כנראה נכנסתי לבור אני לא יודעת בדיוק הידרדרתי אחורה בעוצמה מאוד חזקה כי לא הצלחתי כנראה לעבור את זה. פגעתי ברכב שהיה חונה ומהתנופה שפגעתי בו עפתי קדימה ולא יכולתי לעצור את האוטו והוא לא עצר ופגעתי בזה שמקדימה גם. באו שומרים מהקניון זה אני יודעת וזוכרת כי לא יכולתי לצאת מהאוטו כל הגוף שלי רעד ולא יכולתי לדבר אפילו מהבהלה והאוטו נשאר שם וקראתי לגרר. המכה קרתה כתוצאה מכך שהאוטו הידרדר, האוטו שפגעתי בו היה בחניה ולא נסע ולא היה אף אחד בפנים.
יש שם עליה שאני צריכה לעלות ולצאת, היו שם כמה בורות, עכשיו לא, אחרי כמה ימים תיקנו ואחרי שאני יצאתי מהאוטו שעוד הייתי בשטח שם ראיתי שהיה שם שומר שמכוון את המכוניות שיצאו לא לצאת כמו שאני יצאתי אלא אמרו תקחו הצידה ובתנופה לצאת ואז הם יצאו.
ש. נטען שהשטח שבו היית שבו קרתה התאונה זה שטח שלא מיועד לחניה. את יכולה להתייחס לזה?
ת. כמובן כי עד היום הזה כולם חונים שם, אני מאז לא חונה שם אני חונה בחנייה התת קרקעית בקניון. יש חניה של הקניון ואני חונה רק שם בשטח הזה אני לא יכולה להיכנס."

ט. נטל ההוכחה

1. טענה מקדמית שיש לדון בה הינה טענת חברת שלמה , לפיה נטל ההוכחה צריך לעבור לנתבעות לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין. טענה זו דינה להידחות;

2. לצורך החלת הכלל "הדבר מדבר בעדו" או "הדבר מדבר בעד עצמו", צריך כי יתקיימו שלושה תנאים :

"סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מונה שלושה תנאים מצטברים לתחולת חזקת "הדבר מעיד על עצמו". כל תנאי בעל נקודת תצפית משלו. הראשון צופה על התובע ודורש את אי-ידיעתו או אי-יכולתו לדעת את נסיבות קרות הנזק. השני צופה על הנתבע ודורש ממנו שליטה מלאה על הנכס שגרם לנזק. השלישי צופה על המקרה ודורש כי נסיבותיו יתיישבו יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה. בהתקיים שלושת התנאים, "על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לנזק התרשלות שיחוב עליה"." (ראו ע"א 7692/09 אמג'ד מרעי נ' בית חולים "משפחה קדושה" (28.2.2011)).

3. בענייננו, חברת שלמה צריכה הייתה לדעת ולברר בטרם הגישה את התביעה את כל הנסיבות שגרמו לתאונה. לפי מיטב התרשמותי, כתב התביעה המתוקן הוגש מבלי שחברת שלמה תטרח לברר היכן בדיוק הייתה התאונה ומה היו נסיבותיה המדויקות של התאונה. לא מדובר בנסיבות שלא ניתן היה לבררן. כל שצריך היה מבחינת חברת שלמה ביחד עם הנהגת להגיע למגרש ולברר את נסיבות התאונה במדויק. אלא שהיא חדלה ולא עשתה כן.

4. אף התנאי השלישי אשר דורש כי נסיבותיו של המקרה יתיישבו יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה, לא מתקיים במקרה שבפני. דומה בנסיבות העניין סביר יותר כי הנהגת נהגה בחוסר זהירות עילאי כאשר נכנסה למגרש הכורכר למרות ידיעתה שלא מדובר בחניה מוסדרת, וכן נהגה בחוסר זהירות כך שאיבדה שליטה על רכבה וגרמה לתאונה.

5. המסקנה היא שנטל ההוכחה מוטל על חברת שלמה.

י. מגרש הכורכר

1. המקרקעין שבהם אירעה התאונה ידועים כגוש 30469 חלקה 12, מגרש 1 בתב"ע הל/447 א', והיו בבעלות הקרן הקיימת לישראל מכוח שטר 17045/2016/2 מיום 19.07.16 כמצוין במרשם המקרקעין .

2. הקניון אומנם הוציא צו חניה על ידי ראש המועצה. עיון בצו חניה זה, מלמד כי הוא ניתן ניתן עבור מקרקעין אחרים. כך, שבעוד שצו החניה שצורף לכתב ההגנה של הקניון, ניתן על גוש 30307 חלקה 80, הרי ששטח העפר הינם חלק 12 בגוש 30469.
3. זאת ועוד, בהנחה שהצו כן מתייחס לשטח העפר, הרי שצו חניה זה ניתן ביום 15.03.2017 היינו כחצי שנה לאחר קרות האירוע ומכאן שאין בו כל רלוונטיות לתובענה דנן.
4. מכאן, מגרש הכורכר הינו מגרש שבשליטת רשות מקרקעי ישראל. אמנם, המועצה הוציאה צו חניה, אך צו החניה הוצא ביום 15.3.17 ומכאן אינו רלוונטי למקרה דנן. במגרש הכורכר לא הוצב כל שילוט או תמרור המראה כי מדובר במקום חניה מוסדר.

5. המסקנה היא שבעת התאונה מגרש הכורכר לא היה מקום חניה מוסדר.

יא. נקודת המוצא היא שחניה היא אסורה אלא אם כן הותרה בתמרור על ידי הרשות

1. אני סבור שאדם אינו יכול להחנות את רכבו במקום שלא יועד לכך, כל עוד לא הוצב תמרור המצביע על אפשרות חניה במקום.

2. בעניין עת"מ (י-ם) 1348/09 הווארד פולינר נ' עירית ירושלים מפי כבוד השופט דוד חשין נאמר כדלקמן :

"בהתאם להוראות סעיף 77 לפקודת התעבורה, העיריה רשאית להתקין חוקי עזר בדבר הסדרתם (בדרך איסור או בדרך אחרת) של כלי רכב העומדים בתחומה, ובדבר האמצעים שיינקטו לגבי רכב החונה במקום שהעמדתו אסורה על פי חיקוק. זאת, בכפוף להוראות העמדת רכב הקבועות בתקנות התעבורה. "

3. בעניין פולינר נאמר כי בהתאם לדיני התעבורה נקודת המוצא היא, כי חנייה על המדרכה אסורה אלא אם הותרה בתמרור או בדרך אחרת על ידי הרשות המקומית:

" סעיף 3 לחוק העזר מסמיך את ראש העיריה, לאחר התייעצות עם קצין משטרה, לקבוע מקום חנייה כמקום חנייה מוסדר ולהסדיר בו את החנייה באמצעים שונים. כעולה מהאמור, בהתאם לדיני התעבורה נקודת המוצא הינה כי חנייה על המדרכה אסורה, אלא אם הותרה בתמרור או בדרך אחרת על-ידי הרשות המקומית, כאשר היתר זה יכול להינתן רק במידה והתרת החנייה על המדרכה לא תפגע באפשרות הסבירה למעבר הולכי רגל על המדרכה ".

4. סבורני, כי מהאמור לעיל ניתן להסיק שהדרך להסדרה של מקום חניה אשר הינה בתום הרשות המקומית צריכה לבוא לידי ביטוי בהצבת תמרור מתאים על יד רשות מוסמכת, היא רשות התמרור המקומית.

5. במגרש הכורכר לא הוצב כל שילוט ואף לא תמרור. אני סבור שבהיעדר תמרור מתאים, הנהגת צריכה הייתה לנקוט זהירות ולהימנע מחניה במגרש זה.

יב. האם הקניון הפך את מגרש הכורכר למגרש חניה מאולתר

1. חברת שלמה טענה במהלך סיכומיה, כי בסרטון שצילמה לאחר התאונה נראה רכב שהוא לא רכב הנהגת מנסה לבצע תמרון כמות זה שביצע רכב הנהגת בשעת התאונה, היינו לטפס בעליה תלולה יחסית בדרך לא סלולה עם מהמורות.

2. לפי הטענה של חברת שלמה, בהמשך, נראה שומר שמכוון את נהג הרכב המצולם ומייעץ לו כיצד להתגבר על העלייה. מכאן מוסקת מסקנה על ידי חברת שלמה, שהשומר בסרטו הוא שומר הקניון ועל כן, לא יעלה על הדעת שייעץ לנהגים בהתנדבות. מכאן מבקשת חברת שלמה שבית המשפט יסיק שהאחריות מוטלת על הקניון.

3. מטעם הקניון נטען, כי בסרטון המצורף ניתן לראות שמדובר בשומר בחברת "גלשן" שלא הועסק על ידי הנתבעת. לטענת הקניון, ייתכן כי מדובר באדם שנקלע למקום ונתן סיוע לבעל הרכב באמצעות מתן עצה. כן נטען על ידי הקניון כי מדובר בהרחבת חזית.

4. אני סבור שאין ממש בטענות חברת שלמה לפיהן האחריות מוטלת על הקניון כשטענה זו מוסקת מסרטון וידאו שצולם לאחר התאונה. בראש ובראשונה מדובר בהרחבת חזית. טענה זו אשר לא הועלתה במסגרת כתבי הטענות ומועלת לראשונה בסיכומים מהוו ה הרחבת חזית ויש לדחות ה. כך היא הלכת בית המשפט העליון (רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ [פורסם בנבו]) באשר לעניין הרחבת חזית:

"רשימת הפלוגתאות העומדת לדיון מעוצבת בכתבי הטענות שמגישים הצדדים. משכך, טענה שמעלה בעל דין שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי טענותיו מהווה "שינוי חזית" או "הרחבת חזית", ויש לדחותה (ראו למשל: ע"א 441/88 ירחי נ' גולדגרבר, פ"ד מג(4) 378, 348 (1989); ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145 (2003); ע"א 759/76 פז נ' נוימן, פ"ד לא(2) 169 (1977); גורן בעמ' 91-94; יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 329-332 (מהדורה שביעית, 1995))."

5. לגופם של דברים, הרי שמדובר בסרטון שצולם לאחר התאונה. לא ברור לחלוטין איזו מציאות משקף הסרטון ולא ניתן להסיק ממנו כל מסקנה לגבי האחריות של הקניון לגבי מגרש החנייה.

6. התוצאה היא שטענת חברת שלמה בעניין זה נדחית.

יג. הנהגת היא האחראית לתאונה

1. ראשית ייאמר, כי הנהגת נכנסה למגרש הכורכר גם לאחר שהבחינה שאין שילוט במקום וכדבריה " אין שילוט, לא סימנו לנו.". כאמור לעיל, ניתן להחנות רכב רק במקום חניה מוסדר שבו יש שילוט ותמרור.

2. הנהגת הבחינה שאין מקום בחניה המוסדרת, אך למרות זאת בחרה להחנות את רכבה במגרש הכורכר וכדבריה: " יש חניה היום בקניון אני לא יודעת אם היום יש חניה, לא נתנו להיכנס כי היה פיצוץ של אנשים ונכנסתי לשטח הזה. זה שטח צמוד לקניון אז כולם שרצו להיות בפתיחה נכנסו וחנו שם וגם אני. "

3. במסגרת הודעתה של הנהגת לחברת הביטוח נאמר כדלקמן:
"פגיעה קדימה ואחורה" וכן נאמר "נסיעה בחניה כביש אפר (כך במקור: ב.ס) החלקתי הרכב הידרדר ופגע ב-3 מכוניות חונות". המסגרת ההודעה נאמר

4. יושם אל לב הפרטים הבאים; במסגרת ת/1 נראה רכב הנהגת טיוטה אוריס חבוט בחלקו האחורי באופן מסיבי. במסגרת ת/3 נראה רכב הנהגת כנראה פוגע בחלקו הקדמי ברכב אחר. הנה כי כן, באופן שהוצנע מאד בעדותה של הנהגת עולה שהיא פגעה בכמה כלי רכב, כאשר כלי רכבה נפגע הן בחלקו הקדמי והן בחלקו האחורי. אני סבור שיש לייחס את הפגיעה ברכבה לנהיגה חסרת זהירות של הנהגת אשר נהגה ללא כל התחשבות בתנאי הדרך , וכדבריה:

" כשבאתי לצאת כנראה נכנסתי לבור אני לא יודעת בדיוק הידרדרתי אחורה בעוצמה מאוד חזקה כי לא הצלחתי כנראה לעבור את זה. פגעתי ברכב שהיה חונה ומהתנופה שפגעתי בו עפתי קדימה ולא יכולתי לעצור את האוטו והוא לא עצר ופגעתי בזה שמקדימה גם. באו שומרים מהקניון זה אני יודעת וזוכרת כי לא יכולתי לצאת מהאוטו כל הגוף שלי רעד ולא יכולתי לדבר אפילו מהבהלה והאוטו נשאר שם וקראתי לגרר. המכה קרתה כתוצאה מכך שהאוטו הידרדר, האוטו שפגעתי בו היה בחניה ולא נסע ולא היה אף אחד בפנים ".

5. תיאור מהלך התאונה על ידי הנהגת הביאני למסקנה לפיה יש להטיל על הנהגת אשם תורם מכריע לקרות התאונה. להלן אנמק;

6. שאלת קיומו שיעורו של אשם תורם מוכרעת לפי שני המבחנים הבאים, כפי שנקבעו בע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ נ' עוואד ואח', פ"ד מד(1) 422, בעמ' 438:
"א. האם אדם סביר היה נזהר יותר ( מבחן האדם הסביר).
ב. מבחן חלוקת האשמה: בית המשפט ישקול מבחינה מוסרית את מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק בהצבתם זה מול זה ' כדי להשוות ולהעריך, מבחינת האשמה המוסרית, את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד'" (הדברים צוטטו בע"א 2245/91 ד"ר בנדיקט ברנשטיין ואח' נ' ניסים עטיה, פ"ד מט(3) 709, 723, סעיף 22 לפסק הדין).
7. בענייננו, אני סבור שהנהגת צריכה הייתה כאדם סביר להימנע מלהחנות את רכבה במגרש הכורכר. אני סבור שבשל בהלה שאחזה בה איבדה הנהגת את השליטה על רכבה ומשכך גרמה לרכבה לנוע במהירות רבה מהכא להתם, ואגב כך לפגוע בעו צמה במספר כלי רכב ואף ברכבה. לו שלטה הנהגת ברכבה הרי שהייתה צריכה לעצור את רכבה מיד לאחר שהידרדר במורד. משלא עשתה כך חדלה ועל כן יש לקבוע שהנהגת נושאת באשם תורם של 100% לתאונה.

יד. סיכום

  1. האחריות לתאונה מוטלת במלואה על הנהגת מטעם חברת שלמה. האחריות נובעת מכך שהנהגת בחרה להחנות את רכבה במגרש כורכר שאינו מקום חניה מוסדר, מקום שבמגרש לא הוצב כל תמרור המורה כי מדובר במקום חניה מוסדר. קביעה זו יש בה כדי לדחות את התביעה שהגישה חברת שלמה כנגד הקניון, המועצה המקומית ורשות מקרקעי ישראל.
  2. תביעת חברת שלמה נדחית מטעם נוסף והוא חוסר פירוט נדרש של נסיבות התאונה. טענות חברת שלמה בכתב התביעה נטענו בכלליות ומבלי להידרש לפרטי התאונה. ייאמר כי לא די בכך לטעון שהאחריות מוטלת על גורם פלוני, יש להיכנס לעובי הקורה ולטעון מדוע התאונה אירעה כפי שאירעה ומה היה בנסיבות המקרה כדי להטיל את האחריות על פלוני.
  3. במקרה דנן אירעה התאונה גם עקב חוסר זהירות בנהיגתה של הנהגת וכן איבוד שליטה ברכב . לו הייתה הנהגת בולמת את רכבה בלימה מלאה מיד לאחר שהרכב הידרדר, התאונה הייתה נמנעת. כאמור בניתוח לעיל, הגעתי למסקנה שבכל מקרה הנהגת נושאת באשם תורם לקרות התאונה בשיעור של 100%.
  4. התוצאה היא שחברת שלמה תשלם לתובע עודאללה סאמר את הסכומים הבאים: סך של 6,698 ש"ח בגין נזק ישיר, סך של 936 ש"ח בגין שכר שמאי, סך של 755 ש"ח בגין אגרה וסך של 4,000 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד.
  5. כמו כן תשלם חברת שלמה הוצאות משפט בסך של 4,000 ש"ח לכל אחד מהגורמים הבאים: קניון מבשרת ציון, מועצה מקומית מבשרת ציון וכן רשות מקרקעי ישראל.
  6. הסכומים ישולמו תוך 20 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ה סיוון תש"פ, 17 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עודאללה סאמר
נתבע: ש. שלמה רכב בע"מ חברות
שופט :
עורכי דין: