ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליאור לוי נגד שירות בתי הסוהר :

לפני:

כבוד השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין
נציג ציבור (עובדים) גב' מלכה טל
נציג ציבור (מעסיקים) גב' נירה גרין

התובע
ליאור לוי
ע"י ב"כ: עו"ד משה פסחוב
-
הנתבע
שירות בתי הסוהר (מדינת ישראל)
ע"י ב"כ: עו"ד שיפא חמיאסי

פסק דין

לפנינו תביעה לתשלום פיצוי כספי בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988 (להלן: החוק) כאשר לגרסת התובע ה סיבה לאי קבלתו לעבודה הי תה מטעמים של הפליה עקב גילו.

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הן כדלקמן:-
התובע הוא יליד שנת 1973.
התובע הינו עובד סוציאלי משנת 2006 ועל פי קורות חייו עבד בתחום העבודה הסוציאלית מאז , לרבות עבודה עם דיירי רחוב ואסירים משוחררים.
שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) פרסם מכרז לעובדים סוציאליים ב-11/2016. במכרז נרשם כי תואר ראשון בעבודה סוציאלית חובה, תואר שני יתרון וידיעת שפות נוספות יתרון. במכרז לא נאמר דבר לגבי צורך בניסיון.
התובע הגיש מועמדות ושלח קורות חיים, כאשר ביום 20.12.2016 התקיים ראיון שבו נכחו ה תובע וראש תחום טו"ש ביס"ר השרון, גב' רוית יצחק-מליחי.

קורות החיים
בקורות החיים של התובע יש התייחסות להשכלה, ניסיון תעסוקתי, עבודה מעשית, שירות צבאי, שפות ופרק "קצת על עצמי".
נציין, כי בקורות החיים לא מצוין תאריך הלידה של התובע, אך נרשם כי התובע שירת בשירות צבאי מלא בין השנים 1992-1995.
בהקשר זה נציין, כי היות ובישראל מתגייסים לצבא לכל המוקדם בגיל 18, הרי שמי ש מעיין בקורות החיים של התובע יכול להסיק כי התובע הוא לכל המאוחר יליד 1974 ומכאן, שבעת שליחת קורות החיים היה בן 42 או מבוגר מכך.

הריאיון
התובע הוזמן לראיון בשב"ס אשר התקיים ביום 20.12.2016.
בתצהירה, פירטה גב' יצחק-מליחי, כי על פי המערכת הממוחשבת שמשתמשים בה בשב"ס "נתיב מהיר", על מנת לאפשר כניסה של מבקר לבית סוהר , יש צורך לקבל פרטים אישיים של המבקר, לרבות תאריך לידה ותעודת זהות. בעדותה בבית הדין הבהירה שללא פרטים אלו לא ניתן לאפשר כניסה לבית הסוהר. לגרסתה, היא פנתה אל התובע לפני הפגישה וביקשה ממנו פרטים אלו.
התובע הכחיש בעדותו כי הוא התבקש למסור את תאריך לידתו לפני הריאיון.
כאשר הוא הופנה לכך כי נרשם בכתב יד על קורות חייו מספר תעודת זהות ותאריך לידה, הוא טען שגב' יצחק-מליחי כתבה זאת במהלך הריאיון. התובע בחקירתו עמד על כך כי הוא זוכר את שיחת הטלפון שהתנהלה עם גב' יצחק-מליחי לפני הריאיון וכי לא התבקש למסור את תאריך לידתו בשיחה זו.
לאחר ששקלנו את עמדת הצדדים בעניין זה, אנו מקבלים את גרסת הנתבע כי התובע מסר עובר לראיון את מספר תעודת הזהות ותאריך הלידה שלו וזאת על מנת לקבל אישור כניסה לבית הסוהר.
בהקשר זה נציין, כי גרסת הנתבע לפיה ללא נתונים אלו לא ניתן להיכנס לבית הסוהר הי נה הגיונית ואמינה בעניינו, בעוד שספק בעניינו האם התובע יכול לזכור דברים שנאמרו בשיחת טלפון טכנית כ-3 שנים לאחר אותה שיחה.
יתרה מכך, גב' יצחק-מליחי ניהלה תרשומת במסגרת השיחה עם התובע בה כתבה את כל אשר נאמר על ידו בראיון (פרוטוקול הראיון - נספח ג' לתצהירה). לא הגיוני בעינינו שאת מספר תעודת הזהות ותאריך הלידה היא תרשום במסגרת הראיון על דף קורות החיים ואת כל יתר הנתונים תרשום בפרוטוקול אלא הגיוני יותר שאת כל אשר אמר התובע בראיון היא תרשום בדף הפרוטוקול בעוד שנתונים שנמסרו על ידו במהלך שיחה אחרת, שיחת הטלפון שקדמה לראיון שבה תואם מועד הראיון, ירשמו על דף קורות החיים.
בכל מקרה נציין , ש גם אם לא היתה מבקשת מהתובע את תאריך לידתו, ממילא הנתבע יכל לדעת את סדר גודל גילו של התובע מקורות החיים שהוא שלח, וזאת לאור המועד שבו שירת בצבא.
באשר לראיון עצמו - קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי מה ארע ב אותו ראיון מיום 20.12.2016.
לגרסת התובע, הוא נשאל על ידי גב' יצחק-מליחי בראיון באופן ישיר לגבי גילו ולאחר שהשיב לשאלה זו נאמר לו על ידה במפורש כי גילו מהווה בעיה.
מנגד, לגרסת הגב' יצחק-מליחי, היא לא שאלה את התובע על גילו בראיון אלא הוא התבקש להציג פרטים כללים על עצמו ובאופן יזום הוא ציין את גילו. לגרסתה, היא לא התעכבה על ענין הגיל שכן הוא ממילא אינו מהוה קריטריון לצורך בחינת התאמה לתפקיד. גב' יצחק-מליחי העידה בבית הדין שלמיטב זכרונה היא לא אמרה לתובע שגילו מהווה בעיה, שכן מבחינתה זה לא בעיה ואין סיבה שהיא תאמר לו שזאת בעיה.
נציין, כי מפרוטוקול הריאיון שערכה גב' יצחק-מליחי עלה עוד , כי התובע מסר פרטים באותו ראיון על הסדרי הראיה לגבי בתו. נציין, כי התובע בחקירתו הנגדית לא זכר אם הוא נידב מידע בעניין זה או שנשאל על ידי גב' יצחק-מליחי ספציפית בעניין הסדרי הראיה.
כמו כן, הגב' יצחק-מליחי רשמה בפרוטוקול שהיא ניהלה "פנסיה מאוחרת" אבל כאשר נשאלה לפשר העניין במהלך חקירתה הנגדית, היא לא זכרה למה התכוונה.
מכל מקום, על פי תצהירה של הגב' יצחק-מליחי , בראיון התובע הביע מוטיבציה גבוהה להשתלב במערך הסוציאלי של השב"ס, ואולם מנגד התברר שאין לו ניסיון בעבודת צוות וכי הוא לא קיבל הדרכות מקצועיות בתחום העו"ס והוא אף מסר שיש לו קושי מועט בארגון ובכתיבת דו "חות מקצועיים. כמו כן, היא התרשמה כי נושא השמירה על הגבולות מהווה נקודת תורפה אצלו ובשל כך התלבטה לעניין התאמתו לתפקיד. בעדותה בבית הדין היא העידה שבראיון התברר שעיקר הכשרתו של התובע היה כמטפל זוגי-משפחתי וכי עבודתו האחרונה היתה עם משפחות במשבר, כאשר ברוב מקומות העבודה שלו הוא עבד לבד וללא אנשי צוות נוספים למעט מדריכי גמילה.
בהקשר זה נציין, כי כפי שפירטנו בפסק דין זה לא נדרש ניסיון על מנת להתקבל לעבודה כעו"ס בשב"ס ולפי העדויות שבפנינו חלק גדול מדורשי העבודה הם צעירים ללא נסיון. על כן, לא ברור לנו מדוע הנתבע ייחס חשיבות לנסיון או העדר נסיון של התובע.
מכל מקום, בעת עדותו בבית הדין נשאל התובע על תחושתו בסיום הריאיון והוא ענה, כי יצא מהריאיון בתחושות מעורבות וזאת בעיקר בשל ענין הגיל שעלה בראיון.
על מנת לקבל את התמונה השלמה לגבי אותו ראיון נציין עוד , כי במסגרת חקירתה של הגב' יצחק-מליחי התברר כי היא לא עברה מעולם הכשרה מסודרת על ידי השב"ס שבה הוסבר לה "המותר והאסור לעניין קבלת עובדים לעבודה" אלא מדובר בתורה בעל פה שהיא למדה משיחות עם האחראית עליה.

התכתובת לאחר הראיון
ב-15 פברואר 2017 (כמעט חודשיים לאחר הריאיון) – העבירה הגב' יצחק-מליחי ל גב' מזל עמיאל קצינת הטו"ש המחוזית דוא"ל בעניינו של התובע, שם נרשם:
"מצ"ב סיכום ריאיון והתרשמות:
מדובר בבחור יליד חודש אוקטובר 1973 (כבן 43) מגדיר עצמו כרווק + ילדה בת 9 שנים.
בפועל הוא היה נשוי לאימא של הילדה ונפרדו ומתקיימים ביניהם הסדרי ראייה.
החל לימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית בשנת 2002 וסיים את הלימודים בשנת 2006.
עבד במספר מקומות עבודה לאחרונה בטיפול במשפחות במשבר.
מציין שבהכשרתו הינו מטפל זוגי משפחתי.
ברוב מקומות העבודה עבד לבד ללא אנשי צוות נוספים עימו למעט מדריכי גמילה.
קיבל הדרכות קונקרטיות לגבי נוהלי עבודה אך ללא הדרגות מקצועיות בתחום העו"ס.
מביע מוטיבציה גבוהה להשתלב במערך הסוציאלי בשב"ס.
מנמק רצונו בכך שבעבודתו בקהילה מתחבר לאוכלוסייה של האסירים המשוחררים בעיקר למכורים איתם ניתן לעשות עבדוה טיפולית מקדמת.
והינם מביעים הכרת תודה. מעוניין במקום מסודר ומאורגן גם מבחינת הדרכות מקצועיות ואפשרות להתפתחות מקצועית ואישית.
מדווח על לקות למידה וקושי מועט בסדר וארגון ובכתיבת דו"חות. דבר אשר מודע לו וכיום הינו בשיפור ניכר.
התרשמות:
התרשמתי מבחור בעל מוטיבציה גבוהה לעבודה בשב"ס.
מביע נכונות ומסוגלות לעמוד בדרישות המערכת כולל ביצוע תורנויות ביום ובלילה וכן "הקפצות" כפי שנדרש מעצם עבודתו במערכת.
ישנו חוסר בהדרכות מקצועיות יחד עם זאת ניכר כי בעל יכולת ליצירת קשר משמעותי עם מטופלים לצורך קידומים.
וכן להתרשמותי בעל מוטיבציה.
ויכולת להיעזר בהדרכות להתפתחות.
ישנו קושי מסוים בארגון וכתיבה, מרבה במלל במהלך הריאיון.
לאור כל האמור מתלבטת לגבי התאמתו לגיוס בעיקר סביב נושא של שמירה על גבולות (שברמה המוצהרת כן דיבר על גבולות וחשיבותם וניכר כי מבין זאת ועדיין משהו שם נחווה לי כנקודת תורפה)"

לגרסתה של גב' יצחק-מליחי, היא התלבטה לגבי התאמת התובע לתפקיד, ועל כן העבירה את התרשמותה ל גב' עמיאל על מנת שתכריע בענין זה .
כפי שניתן לראות – בין יתר הפרטים שמסרה הגב' יצחק-מליחי לגב' עמיאל בהתייחס לתובע, נכלל גם גילו.
על פי תצהירה של גב' עמיאל - לאחר התייעצות עם הגב' יצחק-מליחי אשר התרשמה מחוסר הגבולות של התובע במהלך הריאיון וצפתה כי קושי זה יבוא לידי ביטוי בהמשך וכן לאור כך שגב' יצחק-מליחי סברה כי חוסר ניסיונו בעבודת צוות יקשה על עבודתו בשב"ס ולאחר ש היא אף ציינה בפניה כי להתרשמותה התובע אינו מתאים לתפקיד עו"ס בשב"ס, היא סיכמה עם הגב' יצחק-מליחי כי התובע אינו מתאים לתפקיד ואולם עקב "בלבול שמקורו בטעות אנוש" היא לא שלחה הודעה על אי התאמתו של התובע ללשכת הגיוס על מנת שיודיעו על כך לתובע. כאשר היא קיבלה פניה נוספת מל שכת הגיוס במאי 2017 שהתובע טרם קיבל תשובה, בשל העובדה שבאותה תקופה היא כבר לא שימשה כקצינת טו"ש מחוזית והחליפה תפקיד ועל אף התשובה השלילית לתובע , היא העבירה את עניינו של התובע לבחינתה של קצינת טו"ש המחוזית החדשה, גב' עידית זוהר, וגם גב' זוהר החליטה שהתובע אינו מתאים לתפקיד.
בכל מקרה, ביום 7.8.2017 הועבר עדכון ללשכת הגיוס לעניין אי התאמת התובע לתפקיד.
קבלת התשובה
אין מחלוקת בין הצדדים לגבי כך שלקח לנתבע כ-8 חודשים בטרם נ מסרה לתובע תשובה לגבי ראיון העבודה.
כמו כן אין מחלוקת, כי במשך זמן זה פנה התובע במספר הזדמנויות לגב' יצחק-מליחי על מנת לברר את התשובה והתנהלה תכתובת ווטסאפ ביניהם ו הם אף שוחחו טלפונית, כאשר בשיחה מיום 6.8.2017 שאל התובע האם גילו מונע ממנו להתקבל לעבודה.
לבסוף ביום 14.8.2017 נשלח לתובע מכתב תשובה בו נרשם "מתשובת הגורמים המקצועיים עולה, כי לא נמצאת מתאים לתפקיד בשלב זה".
נציין, שהנתבע מסביר את העיכוב בבלבול שהיה בשל כך שהיה מועמד נוסף עם שם זהה לשמו של התובע וכן לאור החילוף בקצינות הטו"ש. לגרסת הנתבע – בשל סיבות אלו עניינו של התובע נפל בין הכיסאות והוא קיבל תשובה בעיכוב כה רב .
מכל מקום – היות והתובע במסגרת תביעתו אינו תובע סעד בשל העיכוב במתן התשובה, הרי שאיננו מוצאים סיבה להאריך בפסק דיננו בעניין זה, ואולם נציין, כי אנו סבורים שהתנהלות ו של הנתבע בכל הקשור למתן תשובה לתובע היתה בעייתית ביותר ואף בניגוד להוראות חוק הודעה לעובד ולמועדים לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב – 2002.

עיקר טענות התובע בסיכומים מטעמו–
ב"כ התובע מפנה לבג"ץ זוזל שם נקבע כי מדיניות השב"ס נגועה באפליה פוגענית של עובדים על רקע גיל.
התובע נשאל בתחילת ראיון העבודה באופן מפורש לגילו ותאריך לידתו ואף נאמר לו שהגיל יהווה בעיה בקבלתו לעבודה.
התובע המתין חודשים לקבלת תשובה ולבסוף קיבל מכתב לקוני ומזלזל כי הוא לא נמצא מתאים לתפקיד.
במסגרת הדיון – נחשף בית הדין לכשלים בכל הנוגע למערך הגיוס של מערך בתי הסוהר, אשר עובדיה אינם בקיאים בכללים הרלוונטיים של דיני עבודה ומכאן יש להסיק שיש סבירות גבוהה שהנתבע מפלה עובדים ואינו מרסן עצמו מלחקור אותם ביחס לגילם, דתם, זהותם המינית וכיוצ"ב.
לנתבע גם קיימת אחריות שהעמיד "אנשי מקצוע" לא מוכשרים וללא הכלים הדרושים לקבלת מועמד לעבודה.
במהלך העדות של נציגות הנתבע התגלתה התנהלות מזעזעת שבה התפארו עובדות הנתבע שלמועמד הנוסף אשר שמו זהה לשם התובע קיימות נטיות הומוסקסואליות אך זה לא מנע ממנו להתקבל לעבודה, כאשר עצם הידיעה שלהם על נטיותיו המיניות מעידה שהנושא מעניין ומעסיק את עובדי הנתבע וכי גם אותו עובד נשאל בראיון שאלות אותן אסור לשאול.
אין מחלוקת שהתובע לא ציין את גילו בקורות החיים וכי עניין זה עלה בראיון.
הטענה כי תאריך הלידה נחוץ לצורך אישור כניסה לבית סוהר נסתרה נוכח העובדה שהיו פרטים רבים שאותם לא הזינו.
המראיינת גב' יצחק-מליחי לא ידעה להסביר מדוע ציינה בסיכום הריאיו ן שהתובע משתייך לפנסיה מאוחרת ואף את השאלה לעניין שירות מילואים, נושאים שהם אסורים לשאלה.
על פי עדותה של גב' אודליה אדרי מרבית המועמדים לעבודה בשב"ס הם מתחת לגיל 40 ורובם צעירים לאחר סיום לימודיהם ועל כן – גילו של התובע היה ללא ספק חריג.
מכל המפורט עולה בצורה מפורשת, כי אי קבלתו של התובע לעבודה נבע מגילו אשר היה מבוגר מידי עבור הנתבע אשר מעדיף לקבל עובדים צעירים.
על פי החוק אסור להפלות עובדים, כאשר נטל ההוכחה עובר לכתפי המעסיק, על פי סעיף 9א' לחוק שוויון הזדמנות בעבודה ו התובע מפנה לפסיקה שונה וכן לספרות בעניין זה.
הרעיון בבסיס החוק הוא להעביר את נטל ההוכחה למעביד במקום שבו נשאלות שאלות שלכאורה אינן רלוונטיות לתפקיד והמשמעות היא שחובת גילוי המידע תיסוג מפני אינטרסים עדיפים מבחינה חברתית, כלומר – המידע שהמעסיקים יכולים לדרוש מוגבל רק לנתונים שהם רלוונטיים לביצוע התפקיד, כך שהחלטה על קבלה לעבודה תתבסס על התאמתם לתפקיד בלבד והשפעות של דעות קדומות או סטריאוטיפיות תנוטרלנה.
לפי הפסיקה גם אם לא הייתה כוונה להפלות – עצם שקילת גילו של אדם בשיקולי הקבלה לעבודה מכתימה את המעביד.
במקרה דנן – גילתובע אשר אינו גיל מבוגר כלל הוא גיל מספיק מבוגר עבור הנתבע וסוטה מגילם של המועמדים לעבודה אצלו.

עיקר טענות הנתבע בסיכומים מטעמ ו –
התביעה אינה עוסקת באפליה על רקע גיל , אלא התובע נשאל מס' פרטים אישיים במטרה להסדיר את כניסתו לראיון ובנה קונסטרוקציה שילמה בקשר לעניין זה.
התובע העלה את הטענה לעניין אפליה על רקע גיל רק כחודש לפני המועד שנמסר לו אי קבלתו לעבודה.
בהליך הוכח שבחינת מועמדותו של התובע התבצעה ללא קשר לגילו והאחראיים על קבלת ההחלטות לא התעניינו בגילו ולא הביאו עניין זה במסגרת השיקולים כאשר אין העדפה למועמדים צעירים.
השיקולים שהנחו את הגורמים הרלוונטיים בשב"ס היו בקשר לניסיונו, אישיותו והכשרתו של התובע, לרבות חוסר היכולת שגילה לשמור על גבולות.
התובע לא הצליח להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבע.
על פי המערכת הממוחשבת "הנתיב המהיר" יש צורך בקבלת פרטים אישיים של מבקרים חיצוניים בבית הסוהר ולכן נתבקש התובע למסור ת"ז ותאריך לידה.
בראיון עם הגב' יצחק-מליחי, התובע מיוזמתו, למיטב זיכרו ן המראיינת , ציין את גילו לצד פרטים אחרים שמסר, כאשר המראיינת לא התעכבה על עניין הגיל.
במהלך הריאיון הייתה התלבטות לגבי התאמתו לתפקיד בשל העדר ניסיון בעבודת צוות, חוסר ניסיון מקצועי בנוגע להדרכות מקצועיות וקושי בארגון וכתיבת דו"חות וקבלת והצבת גבולות.
היה עיכוב במסירת התשובה לתובע בשל כך שהיה מועמד עם שם זהה אשר רואיין באותה תקופה ובשל התחלפות קצינת הטו"ש המחוזית.
עדות התובע נמצאה בלתי אמינה וחסרת הגיון וזאת בכל המתייחס לרישום תעודת הזהות שלו על קורות החיים. אילו המראיינת הייתה אומרת לו שהגיל מהווה בעיה מן הסתם היה מלין על כך במהלך הריאיו ן או בשיחות והתכתבויות שנוהלו בין הצדדים ולא לאחר 8 חודשים.
גרסתו שעלתה לאחר 8 חודשים מהווה גרסה "כבושה".
כפי שעולה מטיוטת הריאיון, הריאיון עם התובע היה ראיון מעמיק, כאשר ברור שהפרטים שהועלו בראיון ונרשמו ב פרוטוקול הם פרטים שהתובע העלה באופן יזום ושהמראיינת לא יכלה לדעת.
בקורות חיים צוין תאריך גיוסו לצבא של התובע כך שבנקל היה ניתן לאמוד את גילו אילו הנתבע היה רוצה לפסול אותו מחמת גילו. העובדה שזומן לראיון מעיד ה כי הגיל לא מהווה שיקול אצל הנתבע.
העובדה שהתובע התבקש למסור תאריך לידה מפורט ולא רק את שנת הלידה מעידה על התנהלות תמת לב של הנתבע. קורות החיים של התובע הועברו ל- 3 גורמים בנתבע ובכל זאת הוא זומן לראיון ולא נפסל בשלב הראשוני כשעניין גילו היה ברור לאור תאריך גיוסו לצבא .
עדותן של עדות הנתבע היו קוהרנטיות ולא נסתרו וכולן העידו שהגיל אינו רלוונטי להחלטה שלא לקבל את התובע לעבודה .
קבלת עובד בוגר לתפקיד של עובד סוציאלי מהווה יתרון.
פסק דין זוזל אליו התייחס התובע דן בנוהל הפרישה בשב"ס ואינו רלוונטי לענייננו .
טענות התובע בעניין אי הכרת הגורמים בשב"ס את חוקי העבודה מהווה הרחבת חזית ויש לדחותן , כאשר בכל מקרה בית הדין לא נחשף לכשלים בהתנהלות הנתבע.
התובע מעוות את מה שנאמר בחקירות הנגדיות וההתייחסות אל נטייתם המינית של עובדים אחרים נאמרה באופן כללי וכדוגמא.
טענה שאסור לשאול לגבי פנסיה מאוחרת מהווה הרחבת חזית ובכל מקרה אינה נכונה ואין בכך שנרשם "פנסיה מאוחרת" כל הוכחה לאפליה של התובע, מה גם שמעדותה של גב' אדרי עלה כי התקבלו לנתבע עו"סים בגיל 50 ו-60.
גם הטענה לעניין שירות מילואים מהווה הרחבת חזית.
התובע לא הצליח להעביר את נטל ההוכחה לכתפי השב"ס ואף לא הציג ראיות לכאורה שהמעביד נהג כלפיו באפליה.
הנטל הראשוני לפי סעיף 9(א)(1) לחוק שוויון הזדמנויות מוטל על התובע והוא לא הביא ראשית ראיה שהוא הופלה מחמת גילו, אלא טען טענות סתמיות, כאשר הוכח כי ניסיונו המקצועי והכישרונו ת שלו אינם מתאימים למשרה המוצעת.
בראיון של התובע בלט עניין חוסר הגבולות.
הפסיקה שמביא התובע אינה רלוונטית ונסיבותיה שונות.
על פי הפסיקה – רואים בהחלטה כ"החלטה שהוכתמה" רק כאשר היא נכללה בשיקולים של המעסיק, כאשר במקרה דנן לא מדובר בסיטואציה כזו והמעסיק כלל לא שקל שיקולים שאסור היה לו לשקול, אלא רק שיקולים הנוגעים להכשרתו וניסיונ ו של התובע.
מכל המפורט לעיל - דין התביעה להידחות.

דיון והכרעה
ס' 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן: החוק) קובע, כי מעסיק לא יפלה בין עובדיו או בין דורשי עבודה , בין היתר, מחמת גילם.
ס' 9 לחוק קובע:
(א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –
(1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים – אם קבע המעסיק לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי העניין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;
...

(ג) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), בתובענה של עובד או של דורש עבודה בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על הנתבע כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם הוכח כי דרש, במישרין או בעקיפין, מעובד או מדורש עבודה, מידע בנושא שהפליה בשלו אסורה מחמת הטעמים המפורטים בסעיף 2(א).
בעניין חברת חשמל נקבע לענין סעיף זה:
"כלל דומה של היפוך הנטל נקבע גם ביחס להוכחת הטענה בדבר פגיעה בעובד על רקע הטרדה מינית, הגשת תלונה על הטרדה או סיוע בהגשתה, ככל שהעובד הוכיח הטרדה, הגשת תלונה או סיוע כאמור (ר' סעיף 9(ב) לחוק). בסעיף 9(ג) לחוק שוויון ההזדמנויות נקבע כי חובת ההוכחה תעבור אל כתפי המעסיק אם הוכח כי דרש, במישרין או בעקיפין, מעובד או מדורש עבודה, מידע בנושא שאפליה בשלו אסורה מחמת הטעמים המפורטים בחוק. בפסיקה נקבע כי הנטל המועבר על פי הוראות דלעיל הוא "נטל השכנוע" ולא נטל הבאת הראיות (ר' ע"ע (ארצי) 16136-05-15‏ ‏ מ. דיזנגוף ושות' (נציגות קלובים) בע"מ נ' נעמי מושקוביץ סקורצקי [פורסם בנבו] (18.1.18); לדיון באבחנה שבין נטל הבאת הראיות לבין נטל השכנוע ר' ע"ע (ארצי) 14984-03-13‏ ‏ שלמה ניסן נ' בר-בורגר בע"מ [פורסם בנבו] (3.4.17) והאסמכתאות שם)".

בעניין מ. דיזינגוף נקבע:
"על כל אלה מעידה גם הוראת סעיף 9(ג) לחוק שוויון ההזדמנויות, הקובעת כי דרישת מידע על ידי מעסיק, בעניינים האסורים המפורטים בסעיף 2, מעבירה את הנטל למעסיק להוכיח כי לא הפלה את דורש העבודה. כאמור, הוראה זו הוספה לחוק בחודש יולי 2010, סמוך לאחר המועדים הרלוונטיים להליך זה, ועל כן היא אינה חלה בענייננו. עם זאת, מן הבחינה המהותית, ההוראה משקפת את הנחיות הפסיקה בדבר פירוש הוראת סעיף 9(א) לחוק בקשר להעברת נטל ההוכחה. כאמור, די בראיה לכאורה בדבר שיקולים אסורים על פי הוראת סעיף 2 לחוק, כדי להעביר את הנטל למעסיק להוכיח כי לא הפלה את דורש העבודה. שיקולים אסורים כאמור יכול שיבואו לידי ביטוי בהצגת שאלות ובדרישת מידע מן המועמד, והתיקון שהתקבל בחוק לעניין זה אך מתקף את הפירוש שניתן בפסיקה להוראת הסעיף ".

לשון אחר – בהתאם לחוק ולפסיקה – כאשר מעסיק דורש ממועמד לעבודה מידע בנושא ש אסור להפלות בגינו – יש היפוך של הנטל ועל המעסיק מוטל נטל השכנוע כי הוא לא הפלה את העובד, ואין זה משנה אם המידע התבקש במישרין או בעקיפין.
במקרה דנן, הן על פי גרסת הנתבע והן על פי גרסת התובע – הנתבע הוא אשר ביקש מידע לעניין גילו של התובע.
על פי גרסת הנתבע – המידע התבקש עובר לראיון על מנת לאפשר לתובע להיכנס לבית הסוהר, בעוד שלפי גרסת התובע, המידע התבקש במסגרת הריאיון.
מכל מקום, משהנתבע הוא אשר ביקש מהתובע מידע לעניין תאריך לידתו, בין אם במישרין ובין אם בעקיפין, הרי שעליו חל נטל השכנוע כי התובע לא הופלה מטעמי גיל.
בהקשר זה נציין, כי בתיק זה ענין הנטל הוא בעל חשיבות מכרעת, שכן העדות של כל העדים היתה אמינה בעניינו, והיה ניכר כי כל העדים מאמינים בעדותם.
היה ניכר שהתובע מאמין בלב שלם בתביעתו ומשוכנע שהסיבה שלא התקבל לעבודה היתה עקב גילו. אף שוכנענו כי התובע מאמין שהוא באמת זוכר כי נאמר לו שגילו יהווה בעיה בתפקיד, הגם שלטעמנו - זיכרון זה של התובע אינו מהווה ראיה חד משמעית כי כך באמת נאמר בראיון.
מנגד, עדותה של גב' יצחק-מליחי, כי למיטב זיכרונה היא לא שאלה את התובע לגילו ולא אמרה לו שגילו יהווה בעיה היתה אמינה אף ה יא. עם זאת נציין, כי ככל הנראה גב' יצחק-מליחי ייחסה חשיבות כלשהי לגילו של התובע, שכן היא כללה מידע בענין זה במסגרת המייל שהיא העבירה לגב' עמיאל בהתייחס להתלבטותה האם לקבל את התובע לעבודה אם לאו.
מכל מקום, לא שוכנענו שיש מדיניות פנימית מוצהרת של הנתבע להעדיף עו"סים צעירים יותר, וככל שיש יותר עו"סים צעירים בנתבע הדבר נובע מכך שאין צורך בניסיון על מנת להתקבל שם לעבודה.
נציין עוד, כי איננו סבורים שפסק הדין שהתובע הפנה אליו בעניין זוזל רלוונטי לענייננו ובוודאי שאין מדובר בפסק דין המלמד כי הנתבע מפלה באופן מכוון דורשי עבודה מטעמי גיל. כמו כן, איננו סבורים שניתן ללמוד מהעובדה שהנתבע לא ביצע השתלמויות לעובדים בעניין איסור הפליה בקבלה לעבודה כדי להשליך לענייננו.
מכל המפורט לעיל – ה ראיות שבפנינו, ובמיוחד בהתייחס לאמינות ומהימנות של העדים אשר העידו בפנינו, הינן שקול ות והמאזניים מאוזנות.
אשר על כן, משאין בפנינו ראיה או עדות של צד אחד אשר עדיפה על ראיה או עדות של צד שני, הרי שעלינו לפסוק בהתאם לנטלים, ובמקרה דנן, כפי שפירטנו לעיל, הנטל לשכנע כי לא היתה הפליה של התובע מוטל על הנתבע.
משהנתבע לא הרים את הנטל, יש מקום לקבל את תביעתו של התובע.
עם זאת – מאחר ולא שוכנענו בצורה חד משמעית שהתובע הופלה על רקע גילו, מה גם שמדובר בגיל צעיר יחסית (43) אשר אינו מאופיין בהפליה מטעמי גיל, כמו כן מקצועו של התובע – עובד סוציאלי, הינו מקצוע שהגיל אמור להיות בו יתרון ולא חסרון, אנו סבורים שיש לפסוק פיצוי נמוך באופן יחסי, ועל כן, אנו פוסקים כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 20,000 ₪ בלבד .

סוף דבר
תביעת התובע מתקבלת ועל הנתבע לשלם לו פיצוי בגין הפליה בניגוד לחוק בסך של 20,000 ₪.
הנתבע יישא בהוצאות המשפט של ה תובע וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"ח סיוון תש"פ, (10 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' מלכה טל
נציגת עובדים

אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת

גב' נירה גרין
נציגת מעסיקים


מעורבים
תובע: ליאור לוי
נתבע: שירות בתי הסוהר
שופט :
עורכי דין: