ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל – משרד האוצר נגד BERNARD ALBERT AHRFI :


בפני כבוד ה שופט עידו כפכפי

מבקשת/נתבעת
מדינת ישראל – משרד האוצר - מכס

נגד

משיב/תובע
BERNARD ALBERT AHRFI

פסק דין

1. המשיב הוא יהודי אזרח צרפת אשר שוהה בישראל, תוך יציאות תכופות ושהות בצרפת מעת לעת, אשר נמצא בישראל במעמד של בעל רישיון לישיבת ביקור (עובד זמני) – ב/1 . מעמד זה ניתן לו בהחלטת שר הפנים מיום 30.10.19 אשר דחתה בקשתו להכיר בו כעולה מכוח חוק השבות ורישיון השהייה הקיים בידיו הוא עד ליום 13.11.20, וניתן לעתור להארכת תוקפו.

הליך זה עוסק בבקשת המשיב למנוע ממשרד האוצר – המכס להוציא את הרכב שייבא המשיב ארצה, רכב מסוג אסטון מרטין שנת ייצור 2006, אשר נכנס לאחרונה לארץ ביום 31.1.19 . בהתאם למסמך הארכת תוקף יבוא זמני של רכב מנועי, היה על המשיב לייצא אותו מישראל לא יאוחר מיום 29.1.20.

2. ביום 27.2.20 התקיים דיון בבקשת המשיב למתן צו מניעה זמני בו עתר לבטל אץ הדרישה להוצאת הרכב מהארץ ולהימנע מחילוט הערבות הבנקאית שהפקיד לצורך הבטחת הוצאת הרכב מהארץ. בתום הדיון ניתן צו שקבע:
"מצאתי לנכון בשלב זה לתת סעד זמני מוגבל בזמן כדי לבחון האם יש סיכוי כי תוך זמן סביר ישונה מעמדו של המבקש בארץ באופן אשר יאפשר לו לקבל היתר חוקי לשימוש ברכב בארץ או יבוא סופי שלו לארץ וזאת ללא צורך בהוצאת הרכב מהארץ והשבתו אליו.

על כן ניתן צו מניעה זמני המורה למדינה להימנע מחילוט הערבות הבנקאית שהופקדה אצלה וכן מביצוע פעולות לתפיסת הרכב לצורך סילוקו מהארץ.
צו זה יעמוד בשלב זה בתוקף למשך 6 חודשים".

בהחלטה התבקשה תגובת משרד הפנים באשר למעמדו של המשיב בארץ ואפשרות שינוי המעמד, וביום 4.5.20 השיבה ראש דסק זכאי שבות ברשות האוכלוסין וההגירה כי לאחר 13.11.20 יוכל המשיב לפנות בבקשה חדשה לקבלת מעמד עולה.
3. על בסיס הבקשה לסעד זמני, כתב התביעה לצו עשה שהוגש לאחר הגשתה, תגובת המדינה לבקשה לסעד זמני ועמדת משרד הפנים, עותרת המדינה לדחיית התביעה על הסף. לטענת המדינה חלפה התקופה המרבית שבסמכות המכס לאשר שימוש זמני ברכב וגיל הרכב אינו מאפשר השארתו בארץ. נטען כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בשאלת מעמדו של המשיב בארץ ובנוסף, סוגי רישיונות הישיבה המתבקשים על ידו בתביעתו, ממילא אינם מאפשרים הארכת תוקף השארת הרכב בארץ.

המשיב שב וחוזר על הטענות שהשמיע בדיון בבקשה לסעד זמני וטוען כי עומדת לו בכל עת הזכות לעתור לשינוי מעמד זמני שלו בארץ. לשיטתו בדעתו בקרוב להגיש ערר כדי שיאפשרו לו לשנות את מעמדו הזמני בארץ.

לטענתו אם ישונה מעמדו הזמני, לאשרה מסוג א/1 – עולה חדש שטרם החליט אם ברצונו להישאר בישראל או לסוג א/5 – רישיון כללי לישיבה ארעית, לא יחולו עליו המגבלות שבסעיף 4 לרישיון ייבוא כללי. לשיטתו יש לאפשר לו לקבל את אחד המעמדות הנ"ל ואז יוכל להשאיר את הרכב באר ץ עד להבהרת מעמדו הקבוע. המבקש מדגיש כי אינו מבקש בשלב זה לייבא את הרכב אלא רק למנוע את הדרישה הלא סבירה לסלק את הרכב מישראל.

דיון והכרעה
4. בבקשתו לסעד זמני עתר המשיב לבטל את הוראת המכס לסילוק הרכב מהארץ עד לקבלת פסק דין בעתירת המבקש על החלטת שר הפנים. באותה עת סבר כי יוכל לשכנע את משרד הפנים לשקול מחדש את ההחלטה. בתביעה לצו עשה שהגיש, אשר הסעד הזמני אמור לשרת אותה, המדינה היא אמנם אותה המדינה כנתבעת, אולם בניגוד לסעד הזמני שמתייחס למכס, הסעד העיקרי מופנה כנגד משרד הפנים. הסעד המבוקש הוא להורות למדינה לנמק מדוע לא תעניק למשיב אשרה מסוג ב/1 – מעמד תושב ארעי, עד לקבלת מעמדו כעולה לפי חוק השבות. בנוסף מבקש להאריך את צו המניעה כנגד חילוט כספים שהופקדו כערובה להבטחת סילוק רכבו מישראל. בסעיף 17 לתביעתו מבהיר כי אינו מבקש לדוןם בהתליית בקשתו למעמד עולה, אלא מבקש כי תוענק לו אשרה אחרת מסוג א/1 או א/5.

יוער כי בתביעה אין בקשה כלל לסעד של צו מניעה כנגד סילוק הרכב מהארץ.

5. כאמור בתגובת המדינה לסעד הזמני, ביום 13.2.17 ייבא המשיב את הרכב לארץ כתייר והפקיד ערובה בסך 50,000 ₪ להבטחת הוצאת הרכב מהארץ (למרות שהייתה סמכות לגבות ערובה בסך 305,949 ₪, שיעור המס על הרכב). למשיב ניתנו ארכות לשימוש ברכב עד לתקופה המרבית בחוק של 12 חודשים וביום 18.1.18 הוציא המשיב את הרכב מהארץ. ביום 31.1.19 שוב ייבא המבקש את הרכב וניתנו לו ארכות לשימוש ברכב בארץ עד לתקופה המקסימלית, 29.1.20. ארכות אלו ניתנו על בסיס הצהרתו כי פועל לקבלת מעמד עולה וכי שונה רישיון השהייה שלו לב/1.
המדינה הבהירה בתגובתה ובדיון כי המשיב יכול לשוב ולהוציא את הרכב מהארץ לתקופה של לפחות שלושה חודשים ואז לחזור על התהליך. עוד הובהר כי במעמדו הנוכחי לא יכול לייבא את הרכב לארץ, גם לא במחיר תשלום כל המיסים, שכן מדובר ברכב שחלפו מעל ל- 4 שנים ממועד ייצורו, ואינו עומד בתנאי חוק רשיון יבוא כללי ותקנות 576, 282(א)(3)(ג) לתקנות התעבורה.

בדיון הדגישה ב"כ המדינה כי המכס לא יכול להיות תלוי באשרה עתידית שעשוי המשיב לקבל, אם יגיש בקשה מתאימה.

6. לאחר עיון במכלול כתבי הטענות בתיק, בבקשה ובתגובות, מצאתי כי יש להורות על סילוק התובענה על הסף. מבחינת הסעד העיקרי שמבוקש, עולה כי אינו נמצא בסמכותו העניינית של בית משפט זה, כפי שכבר קבעתי בהחלטה מיום 27.2.19. בית משפט שה לא מוסמך להורות למשרד הפנים לדון במעמדו הזמני של המשיב בארץ, ובפועל המשיב מצהיר כי פונה להגיש ערר, ולכן לא ברור מדוע עתר לסעד עשה להורות למדינה בהליך זה לנמק מדוע לא תעניק לו אשרה מסוג אחר.

לא מצאתי מקום לדחות את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, שכן ישנו סעד נוסף והוא צו למניעת חילוט הערובה, שמטרתו היא צו מניעה כנגד הוצאת הרכב מהארץ.

עם זאת, מקובלת עליי טענת המדינה כי לא ניתן להעניק סעד מעין זה כל עוד מעמדו של המשיב אינו מקנה לו את הזכות להמשיך ולהחזיק את הרכב בארץ. אין לאפשר למשיב לעכב את הוצאת הרכב מהארץ עד אשר יעלה בידו לשכנע את משרד הפנים לשנות את מעמדו בארץ, בדרך של ערר או כל הליך משפטי אחר.

אמנם נתתי סעד זמני מוגבל בזמן לצורך כך, אולם לאחר בחינת מכלול הנסיבות והעובדה כי רשות האוכלוסין סבורה כי עד ליום 13.11.20 לא ניתן לדון בשינוי מעמדו של המשיב, אין עוד הצדקה לסעד הזמני שניתן.

מעבר לכך, שעה שהטענות בהליך זה תלויות במעמד של המשיב בארץ, וסיווג המעמד חורג מסמכותי, אין לו בשלב זה עילת תביעה כנגד המכס לעיכוב הוצאת הרכב מהארץ. אין מקום לתביעה תיאורטית המבוססת על הליך משפטי אחר שטרם נולד. על כן יש למחוק את התביעה.

7. מעבר לדרוש אעיר כי לא שוכנעתי כי עלה בידי במשיב לסתור את טענת המדינה כי גם לו יקבל המשיב מעמד אחר בישראל, רישיון שהייה מסוג א/1 או א/5, לא ניתן להאריך את תקופת השימוש ברכב בארץ.

המדינה הבהירה בתגובתה לסעד הזמני כי תייר ותושב חוץ פטורים מתשלום מכס לפי פרט 7.1050 לתעריף המכס שם יש סמכות להאריך את התשלום של המיסים החלים עד לשנה. עוד מפנה המדינה לסעיף 4(ב) לחוק יבוא כללי הקובע תנאים להשארת הרכב בארץ על ידי תייר מעבר לשנה ואחד מהם הוא כי טרם חלפו 4 שנים ממועד ייצור הרכב. כמו כן לפי צו ייבוא חופשי, יש לעמוד בתנאי של תקנה 282(א)(3)(ג) לתקנות התעבורה שגם הוא כולל תנאי של 4 שנים לגיל הרכב.

המדינה מדגישה בבקשה ובתשובתה כי גם המעמד הזמני א/1 או א/5 שמקווה המשיב להשיג, לא יקנה לו זכויות של עולה המאפשרות לעקוף את מגבלת 4 השנים של גיל הרכב. המדינה הפנתה לצו מיום 15.10.09 המשנה זכויות של תושב ארעי ולכן אשרה מסוג א/1 לא מזכה בהקלות של עולה לצרכי המכס ופרט המכס לא מכיר במעמד א/5 כמעמד המאפשר להתעלם ממגבלת גיל הרכב.

טענת המשיב כי אין אמת בטענה זו אינה מפורטת דיה ולא מתמודדת עם צו המכס אליו הפנתה המדינה.

ממילא מצאתי כי מדובר בדיון תיאורטי שכן אין מקום לברר תביעה זו כל עוד לא ברור מעמדו של המשיב בארץ.

8. על כן, אני מורה על מחיקת התביעה.

כדי לאפשר למשיב לתאם עם המדינה מועד לייצוא הרכב מהארץ ובכך למנוע את חילוט הערבות, אני קובע כי הצו הזמני שניתן ביום 27.2.20 יעמוד על כנו עד ליום 1.8.20.

למרות שקיבלתי את עמדת המדינה, סברתי כי ניתן למצוא פתרון מנהלי למקרים מיוחדים כדי להימנע מההוצאות מיותרות של המשיב עבור ייצוא הרכב מהארץ וייבוא חוזר שלו. על כן, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה סיוון תש"פ, 17 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל – משרד האוצר
נתבע: BERNARD ALBERT AHRFI
שופט :
עורכי דין: