ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שיר עבאדי נגד פסק דין :

בפני כבוד הרשמת בכירה יונת הברפלד-אברהם

התובעת והנתבעת שכנגד

שיר עבאדי - ת"ז XXXXXX999
נגד

הנתבעים והתובעיםשכנגד
.1 שלום אסייג - ת"ז XXXXXX179
.2 חנה כהן - ת"ז XXXXXX686

פסק דין

1. לפני תביעה ותביעה שכנגד בין שוכרים ומשכירים, בגין תקופת השכירות בה התגוררו התובע ואשתו בבית הנתבעים.

2. התביעה העיקרית הוגשה על ידי התובע, על סך של 30,900 ₪. בכתב התביעה עותר התובע לקבל את מלוא דמי השכירות אותם שילם עבור 7 חודשים , מהמועד בו הופיעה הרטיבות בדירה ועד מועד הפינוי וכן לתשלום סך של 10,000 ₪ עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו ושכ"ט עו"ד . עוד עותר התובע לחייב את הנתבעים להשיב לידיו את ההמחאות שבידי הנתבעים, אולם יובהר כי בבית המשפט לתביעות קטנות אין סעד של צו עשה. יצוין כי חלק מההמחאות הוחזרו לתובע בדיון.

3. בתביעה שכנגד עתרו התובעים שכנגד לחייב את הנתבע שכנגד בתשלום דמי השכירות בתקופה בה עזב את הנכס, קודם לסיום הסכם השכירות, פיצוי עבור חודשיים שכירות עקב התנהלות בחוסר תום לב, שכ"ט עו"ד ותשלום בסך של 650 ₪ עבור ועד הבית.

טענות התובע:

4. התובע טען להפרת הסכם השכירות מצדם של הנתבעים ולכן עותר להשבת מלוא דמי השכירות אותם שילם. התובע מתגורר בדירה מאז שנת 2017. בחודש דצמבר 2018 החלו לכסות כתמי רטיבות את קירות המטבח וכן החל להופיע עובש במטבח ובחדש השינה ובהמשך גם החל הטיח להתקלף.

5. התובע הודיע לבנם של הנתבעים, דודו, אשר טיפל מולם בדירה, והוא הגיע , בדק והודיע כי הנזק יתוקן. לטענת התובעים, דודו ניסה לתקן את הבעיה אולם לא הצליח ומלבד תיקונים קוסמטיים לא בוצע דבר, זאת למרות התראות התובע.

6. התובע פרט, בכתב התביעה, את טענותיו של דודו ביחס למקור הרטיבות וכן את לוח הזמנים מחודש דצמבר 2018 ועד חודש אפריל. לטענת התובעים , כל התיקונים לא עזרו והרטיבות המשיכה להופיע עד אשר המציא התובע לדודו הצעת מחיר לביצוע התיקון שהוכנה על ידי מומחה, הכל בעלות של 3,000 ₪, אולם דודו סרב לקבל את ממצאיה.

7. התובע פנה שוב ושוב לדודו, אשר לא הצליח לטפל בבעיה ואף הודיע כי רק בקיץ ניתן יהיה לבצע את התיקון, אז יתייבשו הקירות . בשל כך פנה התובע לעורך דין ושלח לנתבעים מכתב בו הוא מודיע על ביטול ההסכם תוך 3 ימים, אלא אם יתוקנו הליקויים. דודו הודיע כי אינו מתכוון לתקן ולכן בוטל ההסכם על ידי התובע והוא ואשתו עזבו את הדירה.

8. התובע טען כי הנתבעים לא עמדו בחובתם לטפל במושכר , הדירה לא היתה ראויה למגורים , הפרו את ההסכם הפרה יסודית ולכן בוטל ההסכם כדין.

9. לכתב התביעה צורפו, בין היתר, תמונות (בשחור לבן, שאינן קריאות, ניתנה לתובע הזדמנות להגיש גם תמונות צבעוניות) וכן התכתבות בין הצדדים במהלך החודשים ובהן בקשות של התובע מדודו להגיע לתקן את הבעיה. על פי אחת ההתכתבויות (21/3/19) ניתן ללמוד כי בשלב מסוים היו מוכנים התובע ואשתו לקחת את התיקון על עצמם כנגד הפחתת דמי השכירות, דודו התנגד לכך והמשיך לנסות ולתקן בעצמו.

10. התובע גם צרף לכתב התביעה הצעת מחיר לתיקון, המתאר את מצב הדירה . על פי הצעת המחיר הרצפה מוצפת מים ולכן יש להוציא מרצפות ולייבש . על פי הצעת המחיר העבודה כולה תימשך 4 ימים ועלות העבודה 3,000 ₪ בתוספת מע"מ.

התובע צרף גם את שני מכתבי ב"כ לנתבעים, שם אפשר לנתבעים לתקן את הליקוי תוך 3 ימים ומשלא נעשה כן, הודיע על ביטול ההסכם.

טענות הנתבעים והתובעים שכנגד:

11. לטענת התובעים שכנגד, עמדו בכל תנאי ההסכם ואילו התובע הוא זה שעזב את הדירה קודם לתום תקופת השכירות.

12. דודו, בנם של התובעים שכנגד, הזמין איש מקצוע מייד עם פנית הנתבע שכנגד בעניין הרטיבות, זה איתר את הנזילה ותיקן אותה . את התיקון הקוסמטי ניתן היה לבצע רק בשלב מאוחר יותר היות והקירות היו רטובים.

13. בחודש מרץ, ולאחר פניות הנתבע שכנגד הגיע דודו לצבוע את הקיר, לאחר סיום העבודה עדכן את הנתבע שכנגד כי יצטרך לבוא שוב בקיץ לאחר שהקיר יתייבש.

14. לטענת דודו, כנראה שהנתבע שכנגד רצה לעזוב את הדירה ובחודש יולי פנה שוב לדודו לתיקון הקיר. דודו הודיע לו שיגיע בסוף הקיץ ואז נשלח המכתב על ביטול ההסכם.

15. לטענת התובעים שכנגד, לא סרבו לתקן את סימני הרטיבות. אלו היו אסתטיים בלבד ולא היוו מפגע בריאותי. הדירה היתה ראויה למגורים ולכן לא היתה סיבה לעזיבת התובע שכנגד את הדירה.

16. בדיון עדכן דוד כי שכר הדירה הנתבע הוא ל-3 חודשים, עקב כניסת שוכר.

דיון והכרעה:

17. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתמונות, בסרטונים ושמעתי את הצדדים שהופיעו בדיון, מצאתי כי דין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה ודין התביעה שכנגד להידחות.

18. למרות שהסכם השכירות לא קובע ולו חובה אחת המוטלת על המשכיר , הרי שקיימת חובה כזו, גם אם אינה כתובה מפורשות והיא לתקן , על חשבונו, כל נזק שיש בדירה , שלא נגרם כתוצאה ממעשיו של השוכר . הדבר גם עולה מחוק השכירות והשאילה תשל"א 1971 (סעיף 7(א)) , שם נקבע כי –
"המשכיר חייב, תוך זמן סביר לאחר שקיבל דרישה לכך מאת השוכר, לתקן במושכר, או בנכס שלו המשמש את המושכר, כל דבר הגורם הפרעה של ממש לשימוש הרגיל במושכר או לשימוש בו על פי המוסכם בינו ובין השוכר ". גם אם טוען בנם של המשכירים כי אין מדובר בפגם הגורם להפרעה של ממש (טענה שאיני מסכימה עימה), הרי שגם אם היה הדבר נכון, פרק הזמן שניתן לנתבעים לתקן את הפגם, הרטיבות, ובו לא תיקנו את הפגם, יש בו כדי להפוך כמעט כל פגם לכזה המפריע ממש לשימוש הרגיל במושכר.

19. לטעמי, הפגם הוא כן פגם הגורם הפרעה של ממש לשימוש במושכר, גם אם לא ממועד היווצרות הרטיבות. מדובר ברטיבות משמעותית בדירה בה גר התובע, אותה שכר מהנתבעים. אפשר ללמוד כי מדובר ברטיבות משמעותית היות ולפחות עד חודש אפריל לא התייבשה הרצפה ולא התייבשו הקירות ולשיטת דודו, הרטיבות לא היתה אמורה להתייבש אפילו עד לסוף הקיץ, דבר המצביע על כמות הרטיבות. גם אם בתחילה לא היה מדובר בפגם בריאותי ותברואתי, הרי בחלוף הזמן והיות והמשיכה להיות רטיבות בדירה, בהחלט ניתן לחשוש כי הרטיבות עלולה לגרום לגרים בדירה בעיות בריאותיות, ובצדק חששו מכך התובע ואשתו, שאף היתה בהיריון.

20. על הנתבעים היה להסיר את המפגע בזמן סביר והם לא עשו כן. אכן, עם מתן ההודעה על הרטיבות הביאו איש מקצוע שכנראה תיקן את הסיבה לרטיבות אולם, מאחר והמשיכה להיות רטיבות בדירה, בקירות וברצפה, גם בחודש מרץ, 4 חודשים לאחר מכן, היה על הנתבעים להביא איש מקצוע שיבדוק כיצד ניתן לייבש את הרטיבות ולצבוע את הדירה. דודו אכן ניסה לעשות ככל שיכולתו והגיע לצבוע את הדירה לאחר קילוף הקירות אולם לא היה די בכך. דודו ראה שלאחר שעבד בדירה עדיין צצו כתבי רטיבות והיה עליו להבין שהדבר מצריך בדיקה מעמיקה ומקצועית יותר בדמות איש מקצוע, בדיוק כפי שהביא התובע. אין זה סביר כי הנתבעים יבקשו מהתובע להמתין עד לסוף חודש אוגוסט כדי שהקירות יתייבשו, היה עליהם להבין כי היות והקירות לא התייבשו במשך 4 חודשים, ייתכן וקיימת בעיה שמצריכה טיפול מקצועי, והם נכשלו בבדיקת הבעיה ובתיקון הבעיה. הנתבעת בעצמה אישרה כי לאחר שעזב התובע את הדירה הובא איש מקצוע לדירה ואף שולם לו סך של 3,000 ₪, מה שמחזק את השאלה, מדוע לא נעשה הדבר קודם לכן, כאשר פנה התובע לדודו, שוב ושוב והפציר בו לתקן את המפגע.

21. יובהר כבר עתה כי לאחר שמיעת הצדדים מצאתי כי היתה רטיבות קיימת בדירה כל העת, כך שלא התרשמתי כי לאחר התיקון בחודש דצמבר דברים היו אמורים להסתדר מעצמם. העובדה כי בחודש יולי , בעת שעזב התובע את הדירה ועל פי התמונות שצולמו (גם על ידי דודו) עדיין היו סימני רטיבות (לאחר תיקון קוסמטי של דודו בפסח) , מלמדת כי היתה רטיבות בדירה ולכן חששם של התובע ואשתו ממפגע בריאותי סבירה ויש בה כדי להוות עילה לביטול הסכם השכירות משהנתבעים לא קיימו את חובתם לתיקון המפגע. כל זאת, מבלי לפגוע גם בטענת התובע בדבר מפגע אסתטי, היות וזכותו של שוכר דירה לגור בדירה בעלת מראה סביר, כפי ששכר אותה, דהיינו ללא קירות מתקלפים וסימני רטיבות.

22. לפיכך, בצדק בוטל ההסכם ולכן הנתבעים אינם זכאים לסעדים המבוקשים על ידם בתביעה שכנגד . לוועד הבית אין הנתבעים זכאים היות ולא הוכיחו כי שילמו את התשלום במקומו של התובע, שטען כי שילם לוועד הבית בעצמו.

23. את התביעה העיקרית קיבלתי בחלקה הקטן .
התובע ביקש לקבל את החזר דמי השכירות ממועד היווצרות הרטיבות ועד למועד עזיבתו וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪. אין מקום להחזר דמי השכירות , כאשר התובע ואשתו גרו בדירה ובחרו להמתין 7 חודשים קודם לביטול ההסכם ובעיקר אין מקום להשבת דמי השכירות ופסיקת פיצוי כה גבוה עבור עוגמת נפש, כאשר התובע לא הקטין את נזקיו, מה שרשאי וצריך היה לעשות על פי החוק.

24. סעיף 9 לחוק השכירות והשאילה קובע כי –

(א) דרש השוכר מהמשכיר לתקן את הפגם או את אי-ההתאמה ולא תיקן המשכיר את הפגם או את אי-ההתאמה בתוך זמן סביר מהמועד לאחר שקיבל על כך דרישה מאת השוכר, רשאי השוכר –

(1) לתקן את הפגם או את אי-ההתאמה ולדרוש מהמשכיר החזרת הוצאותיו הסבירות;

(2) להפחית את דמי השכירות, כל עוד לא תוקן הפגם או את אי-ההתאמה, לפי היחס שבו פחת שווי השכירות עקב הפגם או את אי-ההתאמה לעומת שוויה לפי החוזה.

התובע הביא איש מקצוע שקבע כי בעלות של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ, ניתן לתקן את הבעיה. מאחר ודודו סרב לקבל את ממצאי איש המקצוע של התובע ומנגד בחר שלא להביא איש מקצוע אחר מטעמו, רשאי היה דודו לבצע את התיקון ולדרוש את העלות מהנתבעים, או להפחית את שכר הדירה. במקום להוציא סכום של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ, בחר התובע להמתין ולהגדיל את עוגמת הנפש שנגרמה לו ולאשתו ואף לדרוש רטרואקטיבית 7 חודשי שכירות חזרה, הכל בעלות הקרוב ל30,000 ₪.

25. אני סבורה כי לאחר חודש מרץ, אז צבע דודו את הדירה, כאשר ראה התובע כי התיקון אינו מתבצע כראוי וכי דודו מסרב לקבל את ממצאי איש המקצוע ולבצע תיקון אחר, אלא מושך אותו עוד ועוד, היה על התובע לבצע את התיקון בעצמו ולקזז את התשלום עבור התיקון משכר הדירה, או להגיש תביעה ע"ס של 3,000 ₪ ולא תביעה ע"ס של 30,000 ₪. כל העבודה, לפי איש המקצוע של התובע, היתה לוקחת 4 ימים, ולא חודשים ארוכים בהם סבלו התובע ואשתו בדירה.

26. התובע לא עשה דבר כדי להקטין את נזקיו ולכן אינו רשאי לדרוש החזר שכר הדירה . מצאתי מקום לפסוק לתובע עוגמת נפש עבור 5 חודשים, מאז התגלתה הרטיבות ועד משלוח ההודעה לדודו בדבר איש המקצוע והצעת המחיר שלו (21/9/19).
סכום עוגמת הנפש שנגרמה לתובע ולאשתו מוערכת בסך של 4,000 ₪. סכום זה כולל גם את הוצאות המשפט והאגרה, בשים לב שהתביעה שהוגשה הינה תביעה מופרזת ולא היה מקום לשלם אגרה כה גבוהה.

אין מקום לפסוק לטובת התובע שכר טרחת עורך דין. ראשית, לא צורפה קבלה עבור התשלום. שנית, מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לנסות ולייעל את ההליכים ולחסוך לצדדים, הלא מיוצגים, הוצאות משפטיות. התובע בחר לפנות לעורך וזוהי זכותו, אולם אין מקום לפסוק לו את מלוא שכר הטרחה ששולם לו. במסגרת ההוצאות שנפסקו לתובע, הנכללות בפיצוי עבור ה עוגמת הנפש, נכללו הוצאות התובע לרבות שכ"ט עו"ד.

התשלום ישולם לתובע תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לנתבעים.

רשות ערעור תוך 15 יום.

ניתנה היום, כ"ה סיוון תש"פ, 17 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שיר עבאדי
נתבע: פסק דין
שופט :
עורכי דין: