ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק חנן נגד חיננית :

בפני כבוד השופט אריאל ברגנר

התובע

יצחק חנן

נגד

הנתבעים

1.חיננית - כפר שיתופי בע"מ
2.רמי מנצור
3.אולפני קליטה חיננית
4.חנן ניב
5.ההסתדרות הציונית העולמית

פסק דין

בתיק זה ניתן על ידי פס"ד ביום 7.11.18 אשר דחה את תביעתו של התובע בשל התיישנות (להלן – "פסה"ד").

התובע הגיש בקשת רשות ערעור על פסה"ד וכבוד ביהמ"ש המחוזי בירושלים קבע בפסק דינו מיום 5.9.19 כי לאור טענת התובע שהמסמך אותו הגיש כנספח א' לכתב התביעה לא נסרק לתיק בית המשפט, הדבר מעורר קושי וספק כי כאשר נתתי את פסה"ד לא נחשפתי לקיומו של המסמך בטרם מתן פסה"ד.

לפיכך כבוד ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור, ביטל את פסה"ד והחזיר את הדיון לבימ"ש זה על מנת שאכריע בטענת ההתיישנות "בשים לב למסמך מיום 24.11.10".

לאחר מתן פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי נקבע התיק לדיון ליום 24.12.19 , שמעתי דברי הצדדים והוריתי על הגשת סיכומים בכתב.

הכרעה

אתחיל ואומר כי נספח א' לכתב התביעה כולל 2 דפי אישורי משלוח וכתב כמויות – הא ותו לא. התובע לא הגיש את התכניות מיום 24.11.10 ביחד עם כתב התביעה ובכלל. כמו כן התובע לא טען כלל לקיומו של המסמך במהלך הדיון בפני , עד לדיון בביהמ"ש המחוזי.

בדיון מיום 24.12.19 התובע הגיש מסמך הנושא תאריך 24.11.10 והציג 2 מסמכים, שתי תכניות, גיליון 1 ו- 2 כמו כן התובע הוסיף 2 גיליונות של תכנית אינסטלציה סניטרית.

התכניות שהוצגו ע"י התובע, כאמור, נושאות תאריך 24.11.10.

השאלה הנשאלת פעם נוספת היא מהו המועד בו נולדה עילת התביעה? כאשר ממועד זה יש לספור את תקופת ההתיישנות.

בפסה"ד מיום 7.11.18 קבעתי כי המועד הינו 31.10.10 שהוא מועד עריכתו של כתב הכמויות – הפעולה האחרונה שביצע התובע.

קביעה זו התבססה על האמור במכתבו של התובע מיום 2.10.14 אל מר יואל ריבלין אדריכל הנתבעת 5 (נספח ב' לכתב התביעה) .

במכתב זה אומר התובע בצורה מפורשת:

"הפעולות שביצעתי בפרויקט מפורטות להלן:
א. נסעתי לצומת "גילת" על מנת לראות את הדגמים של המבנים המתוכננים למעבר, ביצעתי מדידות השרטטתי את המבנים כתכנית בניה. כמו כן בדקתי את התשתיות המתוכננות על מנת שאתכנן את התשתיות בהתאם.
ב. הכנתי תכנית העמדה ופתוח כולל שבילים עמודי תאורה וכו'.
ג. הכנתי תכנית תשתיות מים וביוב כולל חיבור לקו קיים וכן כולל חתכים ופרטים.
ד. הכנתי כתב כמויות ואומדן מתכנן לכל העבודות הנדרשות והכנת החומר למכרז קבלנים".

התובע מפרט את הפעולות שביצע לפי הסדר הכרונולוגי וגם לפי ההגיון.

בטרם הכנת התכניות, התובע נסע לראות את הדגמים.
לאחר מכן הכין את התכניות.
לאחר הכנת התכניות הכין כתב כמויות "לכל העבודות הנדרשות".

כך שלא יכול להיות ספק כי כתב הכמויות הוכן לאחר שהוכנו התכניות. כל פרשנות אחרת אינה סבירה, אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם מה שכותב התובע בס"ק ד' למכתבו: "לכל העבודות הנדרשות". הכיצד ניתן לדעת אילו עבודות נד רשות ללא תכניות??

בסע' 50 לסיכומיו טוען התובע לראשונה כי "כי כפי הנראה, החל להכין מראש את כתב הכמויות באופן חלקי, ורק לאחר הגשת התוכניות סיים את הכנת כתב הכמויות, אך עקב טעות אנוש, לא עדכן את תאריך כתב הכמויות".

טענה עובדתית חדשה זו מהווה שינוי חזית אסור.

איני מקבל הסבר זה של התובע ואני קובע כי אינו אמת.

כתב כמויות נערך לאחר הכנת תכניות ולא לפני הכנתן. גם התובע אומר בס"ק ד' למכתבו הנ"ל כי כתב הכמויות שערך היה "לכל העבודות הנדרשות". אילו עבודות נדרשות ניתן לדעת רק לאחר השלמת התכניות באופן סופי ורק כאשר ברור מהן אותן עבודות נשרדות, ניתן להכין כתב כמויות שהוא למעשה התמחיר את העבודות.

התובע לא אמר דבר וחצי דבר על גרסתו העובדתית החדשה (שבסע' 50 לסיכומיו) לכל אורך ההליך, לא בכתב התביעה, לא בדיונים בפני ואף לא בביהמ"ש המחוזי.

גרסה חדשה זו שעלתה בסיכומים לא נתמכה בכל ראיה ובמיוחד התובע לא הסביר כיצד שלח את כתב הכמויות והתכניות לראשונה אל הנתבעים ולא צירף העתק המכתב מאותו מועד ו/או כל אסמכתא אחרת למועד המדויק בו פנה לראשונה אל הנתבעים בבקשת שכרו. מועד זה נותר עלום !!

התובע גם לא צירף העתק של התכניות ששלח לנתבעים יחד עם כתב הכמויות וההעתק שהוגש לביהמ"ש אינו תואם את המציאות הנטענת כאשר המועד המתנוסס על גבו מאוחר יותר (24.11.10) וקיימת האופציה (שלא הופרכה ע"י התובע) כי התכניות הודפסו על ידו לאחר מכן (למרות שהוכנו לפני מועד כתב הכמויות לטענתו ) כהעתק מאוחר ועל כן התאריך שהודפס הינו אוטומטי להדפסה.

התובע לא צירף ראיה כלשהי התומכת בטענותיו ועל כן דינן להידחות.

סוף דבר

ביהמ"ש פעל על פי הנחיית כבוד ביהמ"ש המחוזי ובחן פעם נוספת את טענת ההתיישנות "בשים לב למסמך מיום 24.11.10" ואני קובע כי אין במועד זה שנרשם על גבי המסמך כדי לשנות את קביעתי כי תביעתו של התובע התיישנה כלפי כל הנתבעים ובדיוק כפי שקבעתי בפסה"ד מיום 7.11.18.

אשר על כן התביעה נדחית.

בנסיבות ההליך מצאתי לחייב את התובע בהוצאות הנתבעים בסך של 1,500 ₪ לכל אחד מהם (סה"כ 7,500 ₪).

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסה"ד אל כבוד ביהמ"ש המחוזי בירושלים בתוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"ה סיוון תש"פ, 17 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יצחק חנן
נתבע: חיננית
שופט :
עורכי דין: