ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עיריית ערד נגד הסוכנות היהודית לארץ ישראל :

בפני כבוד ה שופטת אורית ליפשיץ

התובעת
עיריית ערד
ע"י ב"כ עו"ד דוד קנטור
נ ג ד
הנתבעת
הסוכנות היהודית לארץ ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אביבה ספרדי חתמוף
נ ג ד
צד ג'
חברת ש.י.א מיטב השקעות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ויקי שמעוני
נ ג ד
צדדי ד'

  1. יובל שחם
  2. שלמה שוקרון

בית המשפט הסביר לבעלי הדין ולב"כ את משמעות הסכמתם, דהיינו, שהנימוקים יהיו קצרים ותמציתיים ובית המשפט במסגרת שיקוליו יתחשב אף בנימוקים לבר משפטיים, ומשפסק בית המשפט על דרך הפשרה, הסיכוי לדיון בערעור קלוש שכן ערכאת הערעור לא תתערב בפסיקתו אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן.

פסק דין

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק פסק דין של פשרה עם "תקרה" ו"רצפה"-בין תשלום סך של 20,000 ₪ לבין תשלום סך של 70,000 ₪ ₪-לפי הסמכות הנתונה לו בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984 עם נימוקים קצרים ותמציתיים.

בית המשפט הסביר לבעלי הדין ולב"כ את משמעות הסכמתם, דהיינו, שהנימוקים יהיו קצרים ותמציתיים ובית המשפט במסגרת שיקוליו יתחשב אף בנימוקים לבר משפטיים, ומשפסק בית המשפט על דרך הפשרה, הסיכוי לדיון בערעור קלוש שכן ערכאת הערעור לא תתערב בפסיקתו אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן.

למען הסר ספק מובהר, כי אין בפסק דין זה שניתן כאמור לפי סעיף 79א, משום קביעת ממצאים או קביעות בעניין מהימנות.

בית המשפט חזר ועיין בכתבי הטענות, בכל הנספחים להם, בפרוטוקולי הדיונים, תצהירי הצדדים כולם והמסמכים שצורפו להם.

עניינה של התביעה שלפניי, הינה תשלומי ארנונה בגין נכס המצוי ברחוב האתרוג 29 בעיר ערד ואשר שימש בשנים הרלוונטיות כמרכז קליטה לעולים חדשים (להלן: "הנכס מושא התביעה").

במסגרת החלטתי זו, הבאתי במסגרת שיקוליי, את העובדה כי חלקה של התביעה התיישן שכן המדובר בחובות שנוצרו בטרם 9/07 (סעיף 43.1 לתצהיר התובעת) את העובדה כי רק במסגרת הראיות מטעם התובעת, התברר כי החוב הרשום בספרי התובעת על שם הסוכנות היהודית מקורו ברישום דירות לא מאוכלסות, בנכס מושא התביעה, על שם הסוכנות היהודית.

כמו כן הבאתי במסגרת שיקוליי את העובדה שאין עליה מחלוקת בין הצדדים כי ההסכם בין הסוכנות היהודית לחברת ש.י.א. באשר לגורם הנושא בתשלום ארנונה ומים בגין הנכס מושא התביעה, הינה חברת ש.י.א והתובעת לא הצליחה להפריך את טענות הסוכנות וחברת ש.י.א. כי היא התבקשה להעביר את כל הנכס מושא התביעה על שם חברת ש.י.א. כבר בשנת 2008 ואילך.

כמו כן הבאתי במסגרת שיקוליי את הטענה כי התובעת לא הצביעה על כל נימוק ענייני באשר לרישום הנכס מושא התביעה באופן שחלקו על שם הסוכנות ( הדירות הריקות) וחלקו על שם חברת ש.י.א.( שטחים ציבוריים ) ומדוע פעלה לרישום חברת ש.י.א. כמחזיקה ומשלמת עבור הרכוש המשותף בנכס מושא התביעה וא ילו את הדירות הריקות והלא מאוכלסות, בחרה להותיר על שם הסוכנות, למרות טענות הצדדים בדבר דרישות הצדדים להעביר את כל הרישום על שם חברת ש.י.א.

אין מחלוקת בין הצדדים כי בינואר 2010 הועברו מניות חברת ש.י.א מצד ד' לבעלים הנוכחיים ולצורך כך פעלו הצדדים לקיום ישיבה או יותר במשרדי העירייה לצורך תשלום כל חובותיה של חברת ש.י.א. בעוד שהתובעת טענה בפניי כי סגירת החשבון היתה רק לגבי חובותיה של חברת ש.י.א. טענה חברת ש.י.א וצדדי ד' כי כוונת הצדדים היתה לסגור את כל החובות הקיימים באשר לנכס המצוי ברחוב האתרוג 29 בעיר ערד ואשר לגביו קיים הסכם בין הסוכנות לחברת ש.י.א.

התרשמתי כי מקור התקלה, אשר הביאנו עד הלום, מקורו ברישום חלק מהנכס אשר הוחזק ע"י הסוכנות על שמה של הסוכנות וחלק על שמה של חברת ש.י.א. וזאת על אף ההסכם בין הצדדים מיום 7/07 אשר הועבר לידיעת התובעת ואף יושם בחלקו ברישומיה כבר בשנת 2008.

התרשמתי שחברת ש.י.א פעלה, ככל יכולה על מנת לסגור את כלל החובות הרשומים על שמה ולטענתה כלל החובות בגין הנכס המצוי ברחוב האתרוג 29 במהלך השנים 2010-2011 וזאת לצורך העברת המניות בחברה, והתובעת, לא הביאה לידיעת חברת ש.י.א, לטענתה בשל העובדה כי החובות בגין הדירות הריקות בנכס מושא התביעה, היו רשומים על שם הסוכנות בלבד, כי קיימים חובות אשר רשומים על שם הסוכנות, וזאת על אף בקשותיה של הסוכנות להעביר את כל רישום הנכס מושא התביעה בספרי העירייה, על שם חברת ש.י.א.

נוכח כל האמור לעיל ולפנים משורת הדין, ובשים לב לחלוף השנים הרב ממועד היווצרות החוב ועד למועד הגשת התביעה, התיישנות חלק מהתביעה, התנהלות הסוכנות, צדדי ג' וד' אשר מצאתי אותם כמי שפעלו, כמיטב יכולתם על מנת לסגור את כלל חובותיהם באשר לנכס מושא התביעה כבר בשנת 2011 ובשים לב להוראות החוק וחובת מחזיק לשלם ארנונה, אני פוסקת, כי לסילוק מלא ומוחלט של התביעה וכל טענות הצדדים האחד כלפי השני, ישלמו הצדדים לתובעת סך כולל של 40,000 ₪ לפי החלוקה להלן:

א. הנתבעת היא הסוכנות היהודית, תשלם לתובעת סך של 5,000 ₪ ולאור הצהרתה בפניי היא אינה זכאית לדרוש החזר/שיפוי מצד ג'.

ב. צד ג' היא חברת ש.י.א. מיטב השקעות בע"מ תשלם לתובעת סך כולל של 25,000 ₪ והיא אינה זכאית לדרוש כל החזר/שיפוי מצד ד' .

ג. צדדי ד' , מר יובל שחם ומר שלמה שוקרון, ישלמו יחד ולחוד לתובעת סך של 10,000 ₪ ולא יהיו זכאים לדרוש כל תשלום/שיפוי מצד ג'.

סכומים אלו ישולמו לתובעת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה אצל הנתבעת, צד ג' וצדדי ד', שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

מורה על השבת האגרה בהינתן כי פסק הדין ניתן על דרך הפשרה ובהינתן כי לא נשמעו ההוכחות.
כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ה סיוון תש"פ, 17 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עיריית ערד
נתבע: הסוכנות היהודית לארץ ישראל
שופט :
עורכי דין: