ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין י.י.א קייטרינג ואירועים בע"מ נגד מ. י. מאכלי הצפון בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת הדס שכטר ישראלי

התובעת

י.י.א קייטרינג ואירועים בע"מ

נגד

הנתבעת
מ. י. מאכלי הצפון בע"מ

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעת מיום 03/03/20 לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת, באם תידחה התובענה (להלן:" הבקשה ") בהתאם להוראות סעיף 353א ל חוק החברות התשנ"ט -1999 (להלן: " חוק החברות").

2. עסקינן בתביעה כספית אשר הועמדה על סך של 1,330,997 ₪ ובבסיסה הסכם אשר נחתם בין הצדדים בתאריך 28/06/17 אשר הסדיר שיתוף פעולה ביניהם למתן שירותי הסעדה באילת וסביבתה . הסכם זה נחתם על רקע מכרז שפרסמה רשות שדות התעופה והיווה הסכם מסגרת ( יצוין כי בין הצדדים נחתם גם נספח להסכם - צורף כנספח ב' לכתב התביעה).

בתביעה זו טוענת התובעת כי הנתבעת הפרה את ההסכם, ביטלה אותו ובכך גרמה לתובעת לנזקים.

3. בבקשה שלפניי טוענת הנתבעת כי יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבעת וזאת נוכח חששה הקונקרטי, כלשונה, כי התובעת לא תעמוד בתשלום הוצאות הנתבעת (לרבות אלה שנגרמו עד כה), ככל שתחויב בתשלום .

לטענת הנתבעת, סיכויי התביעה קלושים המה שעה שהתובעת היא שלא עמדה בהתחייבויות, הפרה את ההסכם הפרות שונות (בין היתר, תוך ביצוע התקשרות ישירה עם רשות שדות התעופה, בניגוד להסכם) ובכך גרמה לנתבעת לנזקים רבים אשר הובילו את זו האחרונה לבטל את ההתקשרות עם התובעת.

באשר למצבה הכלכלי של התובעת, הפנתה הנתבעת למספר הליכים משפטיים שמתקיימים כנגד התובעת בהיקף כספי לא מבוטל; ציינה כי מדובר בחברה פרטית הנעדרת פעילות עסקית בשים לב לכך שהוקמה באופן ייעודי לצורך הפעלת קייטרינג בבית ספר שדה, שם סיימה את פעילותה, למיטב ידיעת הנתבעת.

הנתבעת מציינת כי ככלל, בהליכים בהם התובעת הינה חברה, קובע סעיף 535א ל חוק החברות הפקדת הוצאותיה של נתבעת כברירת מחדל , וטוענת כי במקרה דנן ישנו חשש משמעותי בדבר יכולתה הכלכלית של התובעת.

הנתבעת צירפה דוח רשם החברות של התובעת, ממנו עולה, על פניו, כי הנכ ס היחידי שנמצא בבעלותה הוא רכב עליו מוטל שיעבוד.

עוד ציינה הנתבעת מוסר תשלומים בעייתי של התובעת והעדר חוסן כלכלי אשר לטענת הנתבעת, יגדל ויתעצם באם אכן תתקבלנה התביעות שהוגשו כנגדה בהליכים הנוספים.

4. בדחותה את טענות הנתבעת באשר למצבה הכלכלי, ציינה התובעת כי הנתבעת הציעה לשלם לה סכום של כמה מאות אלפי שקלים לשם הסדרת המחלוקות . מכאן, לשיטת התובעת, יש לראות בסכום זה כסכום השייך לה וניתן יהיה לקזז ממנו את ההוצאות בהן תחויב התובעת, ככל שתחויב.

התובעת הפנתה לכתב ההגנה וטענה כי יש לראות בנתבעת כמי שמודה בחובה לתובעת והוסיפה כי באם ייקבע בית המשפט כי הקיזוז שביצעה הנתבעת היה שלא כדין (כפי שטוענת התובעת) אזי תהיה לנתבעת יכולת להיפרע הוצאותיה, באם ייפסקו , מסכום זה כמו גם מציוד אשר שייך לתובעת אותו ניתן יהיה לממש.

לשיטתה של התובעת, סיכויי תביעתה טוביאין מקום לחייבה בהפקדת ערובה בשים לב להיותה הצד שנפגע מביטול ההסכם על ידי הנתבעת שלא כדין.

5. בתשובת הנתבעת לתגובה, מפנה הנתבעת לפסיקה ומדגישה בשנית כי על פי ההלכה, חיוב תובעת בהפקדת ערבון לתשלום הוצאות הנתבעת, כאשר התובעת הינה חברה הוא הכלל ואי חיוב הוא היוצא מן הכלל.

על כן, שעה שהתובעת לא הציגה נסיבות מיוחדות המצדיקות ויתור על כלל זה, אין לפטור אותה מהפקדת הערובה.

הנתבעת הדגישה כי התובעת לא הביאה ראיות מספקות לשם ביסוס איתנותה הכלכלית ואף המסמכים שהוגשו אינם מלמדים כלל על יכולות כלכליות.

דיון והכרעה:

6. הסמכות של בית המשפט להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט של הנתבע ככל שתידחה התביעה, מצויה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות") וזו לשונה:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

7. לצורך כך, על נתבע לבסס את בקשתו בדבר קיומו של קושי להיפרע מהתובע נוכח מצבו הכלכלי.

נקודת האיזון משתנה בהתאם לזהות התובע.

כאשר מדובר בתובע שהינו אדם פרטי חלה תקנה 519 לתקנות, על פיה, כמצוטט, נקודת האיזון נוטה לטובת זכותו של התובע ולפיכך במקרה זה יחייב בית המשפט את התובע בהפקדת ערובה במקרים חריגים בלבד ( ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ , פ"ד מז(3) 846).

אולם, כאשר מדובר בתובעת שהיא חברה בע"מ, כבענייננו, חל סעיף 353א ל חוק החברות שזו לשונו:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

8. הכלל הוא אפוא, בעניינה של חברה, כי יש לחייבה במתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אלא אם התקיים אחד החריגים כמובא בסעיף 353א ל חוק החברות.

החריג הראשון – מקום בו בית המשפט סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה במתן הערובה.

החריג השני – נסיבות בהן החברה הוכיחה, כי יש ביכולתה לשלם את הוצאת הנתבע, אם יזכה בדין.

9. במסגרת בחינת החריג הראשון, יבחן בית המשפט גם את סיכויי התביעה - אם גבוהים, אם ל או (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (מיום 11/2/09).

במסגרת בחינת החריג השני, מוטל הנטל על התובעת להוכיח כי יש לה יכולת כלכלית לשלם את ההוצאות.

בבקשתו לחיוב בהפקדה - על נתבע להניח תשתית כלשהי לחששו באשר לקושי של התובעת לעמוד בתשלום הוצאות.

10. לאחר עיון בכתבי הטענות ובכלל המסמכים שהוגשו לתיק, אין לומר כי סיכוייה של התובעת להוכיח את תביעתה קלושים אולם, מנגד, יש לתת את הדעת לטענות ההגנה של הנתבעת.

באשר למצב הכלכלי של התובעת – אזי אין באסמכתאות שהגישה התובעת כדי להעיד על איתנותה הכלכלית.

הנספחים הנוגעים לרכבים ולציוד שברשות התובעת אינם מספקים לשם ביסוס קביעה באשר למצבה הכלכלי של התובעת וודאי שעה שכל שצורף בתמיכה להם הוא טבלה, אשר אינה נושאת תאריך ואף לא צוין על ידי מי נערכה היא ; הטבלה דלה בנתונים וחסרה, על פניו, בשים לב לפרמטרים אליהם יש להתייחס בעת מתן הערכת שווי ציוד.

מצאתי ממש בספקות שהעלתה הנתבעת בהתייחס לנספחי התגובה לבקשה.

מאחר שלא הוכרעה לגופה המחלוקת בין הצדדים בפן החוזי ובתוך כך אף לא בפן הכספי, לא ניתן לקבוע כעת, בניגוד לשיטתה של התובעת, כי הנתבעת מודה בחוב כלשהו אותו היא חבה לתובעת.

לא ניתן גם לסמוך בשלב זה לצורך הערכת יכולתה הכלכלית של התובעת, על קביעה, ככל שתינתן בהמשך ההליך המשפטי, באשר לסכום הכסף שקיזזה הנתבעת.

אוסיף, כי ניסיון הנתבעת להגיע למתווה של פשרה עם התובעת, משיקוליה שלה, אינו מלמד בהכרח על הודאתה בחוב כלשהו – חוב המוכחש על ידי הנתבעת כפי שעולה מטיעוניה (בשים לב גם לטענותיה בדבר חובה של התובעת כלפיה).

ויודגש - התובעת היא חברה בערבון מוגבל ולאור טיבם של עיסוקיה, יש להניח כי נפח הפעילות שלה משתנה ותלוי בגורמים שונים ויש להביא בחשבון שינוי אפשרי במצבה עד לסיומו של ההליך.

ראו דברי כבוד השופטת גילאור בבש"א (מחוזי חיפה) 6191/04 POLSKA ZEGLUGA MORSKA נ' החברה לנאמנות של בנק איגוד בע"מ (מיום 17/1/06):

"הבהיר המחוקק כי הנטל להוכיח את יכולתה של החברה לשלם את הוצאות הנתבע מוטל על כתפי החברה עצמה, ככל הנראה מן הטעם שהמידע הרלוונטי למצבה הכלכלי של החברה מצוי בראש ובראשונה בידיה. לפיכך, מקום בו נותרו כפות המאזניים מאוזנות לענין זה ייטה בית המשפט לחייב את החברה במתן ערובה, אלא אם יסבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת".

הנה כי כן - התובעת לא פירטה כדבעי את מצבת נכסיה ואף לא פירטה באשר למקורות מימון העומדים לרשותה, אשר מהם תוכל הנתבעת להיפרע הוצאותיה, אם תזכה בדין.

11. משקבעתי כי התובעת לא הוכיחה כי תוכל לעמוד בתשלום הוצאותיה של הנתבעת במקרה שתביעתה תידחה, אבחן האם קיימות במקרה דנן נסיבות מיוחדות המצדיקות אי חיוב התובעת בהפקדת ערובה.

ברע"א 10376/07 הנ"ל עמד בית המשפט על השיקולים שיש לשקול בבקשה מעין זו:

"(א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:
א. בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).
ב. בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי תביעה ויש תביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624)."

12. לאחר בחינת טענות התובעת לעומקן ובחינת כתבי בי-דין, מסקנתי היא כי לא מתקיימות במקרה דנן נסיבות המצדיקות לסטות מהכלל של חיוב החברה - התובעת בהפקדת ערובה שעה שלא עמדה היא בנטל להוכיח כי יש לחרוג בעניינה מן הכלל המורה על חיוב בהפקדת ערובה.

13. לאור האמור, אדרש כעת לקביעת גובה הערובה שתופקד. אציין, כי כטענה חלופית, עתרה התובעת לחיובה בהפקדת סך של 25,000 ₪ ולא בסכום שביקשה הנתבעת (200,000 ₪).

לאחר איזון כלל האינטרסים הרלוונטיים ובחינת כלל השיקולים הנדרשים לעניין ובכללם, זכות הגישה שיש ליתן לתובעת לפנות לערכאות ומאידך זכות הנתבעת להיפרע את הוצאות המשפט, אשר יכול ויפסקו לטובתה ככל שהתביעה כנגדה תדחה;

ולאחר שנתתי דעתי לסכום התביעה, אשר אינו מבוטל , והיקף ההתדיינות הצפוי - מוצאת אני להעמיד את הערובה שתופקד על ידי התובעת על סך של 37,000 ₪.

14. אני מורה אפוא לתובעת להפקיד עד ליום 21/07/20 ערובה (במזומן או ערבות בנקאית צמודה למדד) בסך של 37,000 ש"ח להבטחת הוצאות הנתבעת בתביעה שלפני, שאם לא כן, תהא הנתבעת רשאית לעתור למחיקת התובענה.

הוצאות בקשה זו תובאנה בחשבון בסוף ההליך ובהתאם לתוצאותיו.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י' סיוון תש"פ, 02 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: י.י.א קייטרינג ואירועים בע"מ
נתבע: מ. י. מאכלי הצפון בע"מ
שופט :
עורכי דין: